על מי מזמנים ועל מי אין מזמנים. ובו יא סעיפים:
השמש שאכל כזית מזמנין עליו:
כותי בזמן הזה הרי הוא כעובד עבודת אלילים ואין מזמנין עליו:
עם הארץ גמור מזמנין עליו בזמן הזה:
עכו"ם אין מזמנין עליו ואפי' גר שמל ולא טבל אין מזמנין עליו אבל גר גמור מזמנין עליו ויכול לברך בהמ"ז ולומר על שהנחלת לאבותינו:
אונן בחול שהוא פטור מלברך אין מזמנין עליו:
נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם אבל מזמנין לעצמן ולא תהא חבורה של נשים ועבדים וקטנים מזמנין יחד משום פריצותא דעבדים אלא נשים לעצמן ועבדים לעצמן ובלבד שלא יזמנו בשם:
נשים מזמנות לעצמן רשות אבל כשאוכלות עם האנשי' חייבות ויוצאות בזימון שלנו: הגה אע"פ שאינן מבינות (הרא"ש ומרדכי ריש פרק שלשה שאכלו בשם רש"י):
אנדרוגינוס מזמן למינו ואינו מזמן לא לאנשים ולא לנשים:
טומטום אינו מזמן כלל:
קטן שהגיע לעונת הפעוטות ויודע למי מברכין מזמנין עליו ומצטרף בין לשלשה בין לעשרה: הגה וי"א דאין מצרפין אותו כלל עד שיהא בן שלש עשרה שנה דאז מחזקינן ליה כגדול שהביא שתי שערות (הרא"ש ומרדכי פרק שלשה שאכלו וטור) וכן נוהגין ואין לשנות. וחרש ושוטה אם מכוונים ומבינים מצטרפין לזימון אע"פ שאין החרש שומע הברכה (מהרי"ל):
מי שנדוהו על עבירה אין מזמנין עליו:
