Siman 18י״ח
1 א

זמן ציצית ובו ג סעיפים:
לילה לאו זמן ציצית הוא דאמעיט מוראיתם אותו להרמב"ם כל מה שלובש בלילה פטור אפי' הוא מיוחד ליום ומה שלובש ביום חייב אפי' מיוחד ללילה ולהרא"ש כסות המיוחד לליל' פטור אפי' לובשו ביום וכסות המיוחד ליום או ליום ולילה חייב אפי' לובשו בלילה: הגה וספק ברכות להקל ע"כ אין לברך עליו אלא כשלובשו ביום והוא מיוחד ג"כ ליום [הגהות מיימוני] ואחר תפלת ערבית אע"פ שעדיין יום הוא אין לברך עליו [פסקי מהרא"י סי' קכ"א] ובליל יו"כ יתעטף בעוד יום וברך עליו [תשבץ]:

Night is not the time of tsitsit, because [the obligation is] limited by "and you shall see it" (Numbers 15:39). According to the Rambam, anything that is worn at night is exempt, even if it is designated for daytime use, and that which is worn in the day is required [to have tsitsit], even if it is designated for nighttime use. And according to the Rosh, a garment which is designated for nighttime is exempt, even if it is worn in the day, and a garment designated for daytime and nighttime is required [to have tsitsit] even if it is worn at night. Rem"a: And a doubt regarding blessings is ruled leniently, so one shouldn't make a blessing on [the mitsva of wearing tsitsit] unless it is worn in the daytime and it is designated for daytime (Beit Yosef). And after the evening prayers, even if it is still day, one shouldn't say the blessing on it (Piskei Mahari, 121). And on the night of Yom Kippur one should put on the garment while it is still day and say the blessing on it (Tashbetz).

2 ב

סדינים אע"פ שאדם ישן בהם בבקר אין מטילים בהם ציצית:

Bedsheets, even though one sleeps in them in the morning, should not have tsitsit attached.

3 ג

מאימתי מברך על הציצית בשחר משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה: ואם לובשו מעלות השחר ואילך י"א דמברך עליו וכן נוהגין [מרדכי פ"ב דמגילה] ואם לבשו קודם לכן כגון בסליחות לא יברך עליו וכשיאיר היום ימשמש בו ויברך [תשב"ץ]:

From when does one bless on the tsitsit [that he puts on]? In the morning from the time when [there's enough light that] one can tell the difference between the tekhelet in it and the white in it. And if he puts it on at dawn or later, some say he makes a blessing, and this is our practice (The Mordekhai in the second chapter of Megillah). And if he dons [tsitsit] earlier than that, such as during [the time of year when we recite] slichot, he does not make a blessing over it [right away], and when it becomes light he handles [the tsitsit] and makes a blessing (Tashbets).

18י״ח
1 א

(א) להרמב"ם וכו' - ומ"מ מותר לצאת לר"ה בליל שבת בטלית עם הציצית ולא הוי משוי שהם נוי הבגד ותכשיטיה:

2 ב

(ב) להקל - היינו דוקא לענין ברכה אבל אסור ללבוש כסות של לילה ביום בלא ציצית וכן כסות של יום בלילה משום ספק. ומ"מ נראה דהש"ץ הלובש טלית בלילה א"צ לבדוק הציצית דבכגון זה בודאי נוכל לסמוך על חזקתן שמכבר:

3 ג

(ג) ג"כ ליום - פי' גם ליום ואפילו גם מיוחד ללילה וכ"ש ליום לבד:

4 ד

(ד) תפילת ערבית - ובתענית צבור כשלובשין טלית במנחה יסיר את הטלית כשיגיע לברכו מאחר דעכשיו אין לובשין הטלית אלא למצות ציצית אם יהיה עליו יראה כאילו סובר דלילה זמן ציצית הוא. ומ"מ הש"ץ לפני העמוד אם אין הולך במלבוש העליון שאין כבוד הצבור בכך פשיטא דלא יסיר הטלית מעליו:

5 ה

(ה) ובליל יו"כ - וכל העובר לפני התיבה צריך להתעטף. ובל"ח כתב דאף האומר קדיש יתום לפני התיבה יתעטף מפני כבוד הצבור ואין מברך עליו:

6 ו

(ו) יתעטף - להדמות למלאכים שמעוטפים לבנים ולכך לא יסירו בלילה עד אחר תפילת ערבית של מוצאי יוה"כ:

7 ז

(ז) בעוד יום - אבל אם איחר להתעטף עד לילה שוב לא יברך דשמא הלכה כהרמב"ם ומשמע מדברי המ"א בסק"ד דאפילו בין השמשות מותר לברך עד צה"כ וטעמו דהלא בציצית לא כתיב יום רק וראיתם אותו משמע כל זמן שנוכל לראות וכן פסק בעל דרך החיים ובספר מטה אפרים ראיתי שמחמיר בזה. אך אם זה גופא הוא מסתפק אם כבר הגיע בין השמשות נראה דבודאי יוכל לברך דבלא"ה דעת התוספות והרא"ש דכסות יום חייב בלילה והגר"א בביאוריו מצדד ג"כ לשיטה זו עי"ש:

8 ח

(ח) בהם ציצית - מפני שעיקר תשמישן בלילה וכסות לילה מיקרי אך לפ"ז לא היה פטור רק להרא"ש אבל להרמב"ם דכסות לילה חייב ביום חייב וי"א עוד טעם לפטור משום דלא חייבה התורה רק דרך מלבוש או דרך עיטוף לא דרך העלאה בעלמא ויש חולקין וס"ל דאפילו אם יציע תחתיו בגד של ד' כנפות חייב בציצית וכ"ש דרך העלאה ע"כ הכריע המ"א דיעשה קרן אחת עגולה ויצא אליבא דכו"ע. אכן משמע מדבריו דאין להחמיר בזה רק בסדין של צמר אבל לא בשל פשתן או שאר מינים ועיין הטעם בפמ"ג:

9 ט

(ט) משיכיר וכו' - והוא הזמן דמשיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו המוזכר לקמן בסימן נ"ח לגבי ק"ש [ב"י בסי' נ"ח בשם הרא"ש דחד שיעורא הוא עי"ש ובביאור הגר"א בענינינו]:

10 י

(י) וכן נוהגין - עיין בביאור הגר"א שפסק כדעת השו"ע ובפמ"ג כתב אם השעה דחוקה המיקל להניח מע"ה ואילך אין גוערין בו ועכ"פ לכתחלה בודאי נכון מאד להמתין מלברך עד שיכיר בין תכלת ללבן וכן נראה דעת הא"ר. ובדיעבד נראה דאפי' אם בירך קודם עמוד השחר לא יחזור ויברך דשמא הלכה כהרא"ש דכסות יום בלילה חייב:

11 יא

(יא) ימשמש בו - ר"ל בציציותיו: