Shulchan Arukh, Even HaEzer
Siman 1 א׳
1 א

דיני פריה ורביה ושלא לעמוד בלא אשה. ובו יד סעיפים:
חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות וכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים וממעט את הדמות וגורם לשכינה שתסתלק מישראל: הגה וכל מי שאין לו אשה שרוי בלא ברכה בלא תורה כו' ולא נקרא אדם וכיון שנשא אשה עונותיו מפקפקים שנאמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מאת ה': (טור)

Every man is obligated to marry a woman in order to be fruitful, and to multiply and anyone who doesn't engage in being fruitful and multiplying is as if he spills blood, and lessens the appearance, and causes the divine presence to depart from Israel. Rem"a: He who does not marry is not allowed to make a blessing or to engage in Torah etc. and he is not called a man, and when he marries a woman, his sins are cast into doubt, as it is said: "One who has found a wife has found goodness and obtains favor in the eyes of God." (Proverbs 18:22)

2 ב

אין מוכרין ס"ת אלא כדי ללמוד תורה ולישא אשה:

One can only sell a sefer Torah in order to learn Torah or marry a woman.

3 ג

מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח והמקדים לישא בן י"ג מצוה מן המובחר אבל קודם י"ג לא ישא דהוי כזנות ובשום ענין לא יעבור מך' שנה בלא אשה ומי שעברו עליו ך' שנה ואינו רוצה לישא ב"ד כופין אותו לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה ומיהו אם עוסק בתורה וטרח בה ומתיירא לישא אשה כדי שלא יטרח במזונו ויתבטל מן התורה מותר להתאחר: הגה ובזמן הזה נהגו שלא לכוף ע"ז וכן מי שלא קיים פריה ורביה ובא לישא אשה שאינה בת בנים כגון עקרה וזקנה או קטנה משום שחושק בה או משום ממון שלה אע"פ שמדינא היה למחות בו לא נהגו מכמה דורות לדקדק בענין הזיווגים ואפי' בנשא אשה ושהה עמה עשרה שנים לא נהגו לכוף אותו לגרשה אע"פ שלא קיים פריה ורביה וכן בשאר ענייני זיווגים: (ריב"ש סי' ט"ו) ובלבד שלא תהא אסורה עליו:

It is incumbent on every man that they should marry a woman at the age of 18 and the diligent get married at 13 and this mitzvah is for those who choose it, but before the age of 13 one should not marry, because it is similar to harlotry. If 20 years go by and he has not taken a wife and he who lets 20 years pass, or he who does not want to marry, the courts can force him to marry in order to fulfill the mitzvah of being fruitful and multiplying. What are the things that might delay marriage? If he is busy with Torah, or if it is too burdensome and he fears to marry a women in order that he is not burdened in his livelihood and he will not fail in Torah it is permitted to delay. Rem"a: In this time, its custom that one does not force in regards to this. Likewise he who does not fulfill the mitzvah of being fruitful and multiplying and he comes to marry a woman who is not a bat banim, for example...

4 ד

ומי שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי תמיד ונדבק בה כל ימיו ולא נשא אשה אין בידו עון והוא שלא יהא יצרו מתגבר עליו:

He who spends all of his entire life engrossed in Torah study like Ben Azai and did not marry a woman is not considered a sinner, as his urges did not overcome him.

5 ה

כיון שיש לאדם זכר ונקבה קיים מצות פריה ורביה והוא שלא יהיה הבן סריס או הנקיבה איילונית. (פי' איל הוא זכר הצאן כלומר שיש לאשה טבע הזכר וסימנים הם שאין לה שדים כנשים וקולה עבה ואותו מקום אינו בולט מגופה כיתר הנשים:

Once a man has had a son and a daughter, he has fulfilled the obligation to be fruitful and multiply. And a ben siris (castrated son) and a nekivah ayalonit (girl who doesn't achieve signs of puberty) do not count. Rem"a: The ram is the male of the flock, in other words, that the woman has a male nature and those signs she does not have like breasts of a woman and her voice is thick...doesn't stick out from her body like women]

6 ו

נולדו לו זכר ונקבה ומתו והניחו בנים הרי זה קיים מצות פריה ורביה בד"א כשהיו בני הבנים זכר ונקבה והיו באים מזכר ונקבה אף על פי שהזכר בן בתו והנקבה בת בנו הואיל ומשני בניו הם באים הרי קיים מצות פריה ורביה אבל אם היו לו בן ובת ומתו והניח א' מהם זכר ונקבה עדיין לא קיים מצוה זו: הגה היה הבן ממזר או חרש שוטה וקטן קיים המצוה (ב"י בשם הרשב"א):

If a man and a woman bear children and they die, and they leave behind sons, the man dies having fulfilled the mitzvah to be fruitful and multiply. What are the circumstances for this case? When there are grandchildren, a male and a female, and they came from the son and the daughter (of the obligated individal of halakha 5) despite the fact that the male grandchild comes from the daughter and the female grandchild comes from the son, since they came from his two kids, they fulfill the mitzvah of being fruitful and multiplying. But if he has a son and a daughter and they die and only one grandchild remains he still has not fulfilled his obligation. Rem"a: if the son is a mamzer or deaf-mute, or an idiot, or a minor, he has fulfilled the mitzvah.

7 ז

היו לו בנים בהיותו עכו"ם ונתגייר הוא והם ה"ז קיים מצוה זו אבל אם היו לו בנים כשהוא עבד ונשתחרר הוא והם לא קיים מצוה זו עד שיוליד אחר שנשתחרר:

If he had sons that in his lifetime and he was an idolater and all parties converts (to Judaism) it this case his mitzvah is fulfilled. But if he has children when he is a slave and he and they are freed he has not fulfilled his obligation until he bears one after he is freed.

8 ח

אע"פ שקיים פריה ורביה אסור לו לעמוד בלא אשה וצריך שישא אשה בת בנים אם יש ספק בידו אפילו יש לו כמה בנים ואם אין ספק בידו לישא אשה בת בנים אא"כ ימכור ס"ת אם אין לו בנים ימכור כדי שישא אשה בת בנים אבל אם יש לו בנים לא ימכור אלא ישא אשה שאינה בת בנים ולא יעמוד בלא אשה וי"א שאפי' אם יש לו בנים ימכור ס"ת כדי שישא אשה בת בנים: הגה מיהו אם מכיר שאינו בן בנים עוד ואינו ראוי עוד להוליד ישא אשה שאינה בת בנים (נ"י בפ' הבא על יבמתו) וכן אם יש לו בנים הרבה ומתיירא שאם ישא אשה בת בנים יבאו קטטות ומריבות בין הבנים ובין אשתו מותר לישא אשה שאינה בת בנים אבל אסור לישב בלא אשה משום חשש זו: (ת"ה סי' רס"ג):

Even though he fulfilled the obligation of be fruitful and multiply, he is forbidden from being without a wife and he needs to marry a woman who is capable of bearing children (see Yevamot 61b). He may sell a sefer Torah in order to do so if he has a doubt that he has enough children or if he has a doubt that he has married a women of child bearing capability. If he does not have children he sells so that he can marry a woman capable of bearing children but if he has children he should not sell it and marry a woman who is capable of bearing children, but he should not be without a wife. And some say, that even if he has sons, he sells the sefer Torah to marry a woman capable of bearing children. Isserless: However, if it is recognized that the will not be more grandchildren and it is not appropriate that more will not be born to him, he marries a women who is not capable of bearing children, and thus if he has many sons and he fears that if he marries a woman of child bearing age an altercation will come and discord will come between the children and his wife he is permitted to marry a woman who is not capable of bearing children but it is forbidden to settle down without a wife because of this fear.

9 ט

נושא אדם כמה נשים והוא דאפשר למיקם בסיפוקייהו ומ"מ נתנו חכמים עצה טובה שלא ישא אדם יותר מד' נשים כדי שיגיע לכל אחת עונה בחודש ובמקום שנהגו שלא לישא אלא אשה א' אינו רשאי לישא אשה אחרת על אשתו: (וע"ל ס"ס ב' דאסור לישא שני נשים בשני מקומות)

A man may marry a number of women provided that he has the means to sustain them, and what we find is that the sages gave worthy suggestion that a man marry no more than four women so that he may fulfill his sexual obligation once a month. In a place where they are accustomed to only marry one woman they are not permitted to marry another woman. Note: it is forbidden to marry two women in two places.

10 י

ר"ג החרים על הנושא על אשתו אבל ביבמה לא החרים וכן בארוסה: הגה אם אינו רוצה לכנוס אלא לפטור (מהרי"ק שורש ק"א) וה"ה בכל מקום שיש דיחוי מצוה כגון ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה (מרדכי פרק החולץ רשב"א סימן ר"ף ומהר"ם פדוואה סי' י"ט) אמנם יש חולקים וס"ל דחרם ר"ג נוהג אפי' במקום מצוה ואפי' במקום יבום וצריך לחלוץ (הגהות מרדכי דיבמות והגהות מרדכי דכתובות וכ"כ נ"י פ' החולץ) ובמקום שאין הראשונה בת גירושין כגון שנשתטית או שהוא מן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח גט ממנו יש להקל להתיר לו לישא אחרת (כן משמע בתשובת הרשב"א) וכ"ש אם היא ארוסה ואינה רוצה להנשא לו או לפטור ממנו ולא פשטה תקנתו בכל הארצות: הגה ודוקא במקום שידוע שלא פשטה תקנתו אבל מן הסתם נוהג בכל מקום (תשובת ר"י מינץ סי' ק"י) ועיין בי"ד סי' רכ"ח אם הלך ממקום שנהגו להחמיר למקום שנהגו להקל ולא החרים אלא עד סוף האלף החמישי: הגה ומ"מ בכל מדינות אלו התקנה והמנהג במקומו עומד ואין נושאין ב' נשים וכופין בחרמות ונדויין מי שעובר ונושא ב' נשים לגרש אחת מהן וי"א דבזמן הזה אין לכוף מי שעבר חרם ר"ג (ב"י בסי' ע"ו) מאחר שכבר נשלם אלף החמישי (שם בשם מהרי"ק) ואין נוהגין כן י"א מי שהמירה אשתו מזכה לה גט ע"י אחר ונושא אחרת וכן נוהגין בקצת מקומות (פסקי מהרא"י סי' רנ"ו) ובמקום שאין מנהג אין להחמיר ומותר לישא אחרת בלא גירושי הראשונה (שם מנהגי רינ"וס):

RABBEINU GERSHOM DECREED CHEREM for one who marries [another] in addition to his wife, but in regards to a Leverite marriage, he did not decree cherem, and such is also the case with a betrothed woman. Rema: If he doesn't want to marry another, but rather to release her, and this is the rule in any place that a mitzvah would be delayed -- for instance, if he was married to his wife for ten years and she didn't give birth (Mordechai, Perek 'Hacholetz' Rashba siman 280 and Maharam Padua Siman 19). However there are those who disagree and say that Rabbeinu Gershom's decree applies even in a case in which a mitzvah is involved, and even in the case of a Levirite marriage, and one must do Chalitza (see Hagahot Mordechai in Yebamot and Ketubot). And in the case where the first wife is not easily divorceable, e.g. she became mentally infirmed, or the husband is legally allowed to divorce her but she won't accept a Get from him, one should be more lenient and allow him to marry another (see Rashb"a). And this case if she is betrothed and neither wants to marry him nor to be released from the betrothal. AND HIS [Rabbeinu Gershom's] DECREE was not unilaterally accepted in all the lands. Rema: Particularly in a plce where it is known that his decree wasn't unilaterally accepted, but basically it applies everywhere. See Section 14 Siman 228 for what one should do if he moved from a place where they are stringent on this ruling to a place where they are more lenient. AND HE ONLY EXTENDED THE DECREE until the end of the 5th centure (i.e. 500 years from when he said it). Rema: In any case, in all of these lands, the decree and the custom stand in their place, and we don't marry two women, and this is a punishable offense, and we force someone who did marry two wives to divorce one of them. And there are those who say that in this day and age, we shouldn't punish one who disobeys this decree because the fifth century [since it was declared] has already passed [and so it is expired], but this is not our custom. There are those who say that one whose wife refuses to accept a Get, he can serve it to her through someone else and then marry another, and this is the custom in some places. And in a place where this is not the custom, one should not be stringent, and a man may marry a second [wife] without divorcing the first.

11 יא

טוב לעשות תקנה בחרמות ונידויים על מי שישא אשה על אשתו:

It is good to make a Takanah in relation to forbidding and to excommunicate a person who takes more than one wife

12 יב

נשבע שלא ישא אחרת על אשתו ושהה י' שנים שלא ילדה יתבאר בסימן קי"ח:

If he swears that he will never marry another woman but 10 years go by and she has not born a child, this will be explained in Siman 118.

13 יג

אישה אינה מצווה על פריה ורביה (ועיין בסי' קנ"ד ומ"מ י"א דלא תעמוד בלא איש משום חשדא (הגהות אלפסי פרק הבא על יבמתו בשם א"ז):

A woman is not obligated in the mitzvah of being fruitful and multiplying [this idea is talked about in siman 154] RMA: nonetheless some say that she should not remain unmarried, due to suspicion.

14 יד

דין מי שנשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה יתבאר שם:

Laws associated with someone who marries a woman and 10 years pass and she does not bear a child will be explained there (siman 118).

Beit Shmuel
1א׳
1 א

חייב כל אדם לישא אשה. וחייב לבעול בכל עונה אפי' שהרשת את בעלה שימנע עונתה חייב לבעול בכל עונה עד שיהי' לו בנים כ"כ הרמב"ם פט"ו ה' אישות וכן איתא לקמן סי' ע"ו ומשמע אחר שיהיה לו בנים מהני רשות שלה אפי' אם יכול להוליד וא"י מנ"ל לרמב"ם חילוק זה דמהני מחילה שלה אחר הקיום פו"ר ולא מהני קודם שקיים פו"ר דהא אפי' אם קיים פו"ר מ"מ חייב לקיים לערב אל תנח ידך אף על גב דכתבתי בסמוך מצוה לערב אינו אלא מדרבנן, מ"מ מנ"ל דמהני מחילה שלה, וראיתי במגי"ד שכתב שם דלמד הרמב"ם מסוגיא פרק אעפ"י דמבעיא ליה בש"ס על מתני' דתנא התלמידים יוצאים שלא ברשות ל' יום ברשות כמה והשיב לו ברשות כמה דבעי ש"מ רשות מהני מיהו קשה א"כ למה לא מהני רשות שלה אפילו לא קיים פו"ר אלא ודאי הסוגיא לא איירי לבטל מצות פו"ר אם כן מנ"ל דמהני לבטל מצות לערב אל תנח דלמא איירי דהוא מקיים לערב אל תנח במקום שהולך אלא איירי דהיא יכולה למחול עונה שלה:

2 ב

אין מוכרין ס"ת אלא כדי ללמוד תורה. בכלל זה איתא הספקת תלמידים ובכלל לישא אשה איתא להשיא יתומים כמ"ש בא"ח סי' קנ"ג ושאר ספרים נמי אסור למכור כמ"ש בי"ד סי' ר"ע, וכתב בחלקת מחוקק דוקא משום מצות פריה ורביה מוכרים ספר תורה אבל להשיא יתומה אין מוכרים כי היא אינה מצווה על פו"ר אלא דוקא להשיא יתום מוכרים משום פו"ר מיהו למ"ש לקמן דמוכרים ס"ת לקיים לערב אל תנח י"ל להשיא יתומה נמי מוכרים ס"ת לקיים לשבת יצרה דאשה נמי מצווה על שבת כמ"ש בתו' ב"ב דף י"ג ובתוספת גיטין דף מ"א ונכלל נמי בכלל לישא אשה היינו אפילו אם כבר קיים פו"ר כן מוכרים להשיא למי שקיים פו"ר או להשיא יתומה וכ"כ במ"א סי' קנ"ג מיהו מ"ש ססי"ג בהג"ה בשם הש"ג אשה אל תשב בלא בעל משום חשד משמע דאינה מצווה על שבת וכן משמע בתו' ריש חגיגה גם בתו' הנ"ל לא כתבו את זאת דאשה מצווה על שבת אלא לחד תירוץ ועיין בתשו' רד"ך כתב נמי האשה מצווה על שבת ועיין באו"ח יחיד שיש לו ס"ת ורוצה למכור ולעשות במעות מה שרוצה:

3 ג

מצוה ע"כ אדם שישא בן י"ח. אף על גב דכל המצות חייב לקיים מיד כשנעשה בן י"ג מ"מ מצוה זו קבלו חז"ל שבן י"ח לחופה מאחר שצריך ללמוד קודם שישא אשה והתחלת למוד הוא מבן ט"ו ואילך ח"מ וכתב המגיד רפט"ו ה"א דמצוה היא שישא בהתחלת שנת י"ח, והמקדים לישא בן י"ג מצוה מן המובחר היינו י"ג שלימות וכן פי' הב"י וכן משמע ברמב"ם פכ"א קודם שנעשה גדול אסור לישא אבל רש"י ותו' ס"ל חצי שנה או שנה קודם שנעשה גדול נמי מצוה וב"ח כתב בן י"ח ובן י"ג דכתב הטור מיירי בשנים שלמות וקודם התחלת שנת י"ג איכא איסור שישא ובשנ' י"ג מחלק אם האב משיא את בנו איכא מצוה וקידושין תופסים מדרבנן וצריכה גט מדרבנן ועיקר ראיה שלו מסי' קמ"א ויש לדחות כמ"ש שם גם בתוס' פ' הנשרפין (סנהדרין דף ע"ו) ומכח דליתא חילוק זה דהא הקשו שם על הא דאמר שם סמוך לפרקן מצוה שישיא האב את בניו מש"ס יבמות דאיתא שם קטן לא תקנו ליה נשואין ולפי חילוק שלו לק"מ כי דוקא בשהשיא אביו לקטן אז איכא מצוה:

4 ד

דהוי כזנות. ע' תוס' שם ובס"פ האשה רבה ובהרא"ש פ"ב דקידושין כתבו דלא הוי זנות כיון בקדושין היא אצלו וכן מוכח מראיה שהביאו תוס' מקטן שהשיאו אביו אפילו קודם י"ג ליכא זנות ומ"ש ס"פ הנ"ל אף על גב דלא תיקנו רבנן נישואין לקטן מ"מ אמר ר"י דליכא איסורא דלא חשיבא ביאת זנות ומצוה נמי איכא וכו' כדאמרינן בהנשרפין וכו' דמשמע לכאורה מתו' דאיירי במשיא בשנת י"ג דוקא אז הוי מצוה אבל קודם לכן הוי כזנות וכן הבין ב"ח ולית' אלא כוונת תוס' להוכיח אפילו היכא דלא תקנו חז"ל נישואין מ"מ לא הוי זנות וראיה בשנת י"ג לא תקנו חז"ל נישואין מ"מ ליכ' זנות ואפילו מצוה איכ' ש"מ אפי' היכ' דלא תקנו חז"ל נישואין ליכ' זנות וכ"כ בדרישה, ומ"ש הטור קודם י"ג הוי כזנות קשה דסותר למ"ש הרא"ש וע' בפרישה דיבם קטן שבא על יבמתו אינו קונה אותה אלא מדרבנן כ"כ תוס' קידושין דף י"ט:

5 ה

מותר להתאחר. כ"כ הרמב"ם והוא שאין יצרו מתגבר עליו והרא"ש כתב קצבה לאותו לימוד לא ידענ' שלא יתכן שיתבטל פ"ו כל ימיו שלא מצינו זה אלא בן עזאי שחשקה נפשו בתורה, והרמב"ם משמע דס"ל באמת אין קצבה לדבר אלא בן עזאי שחשקה נפשו בתורה היה לו היתר לבטל פריה ורביה אף על גב דהיה לו אפשר לישא אשה ולא יהיה לו טרחא משום מזונות והיינו מ"ש המחבר בסעיף אח"ז אבל אדם אחר צריך לישא אשה כשלא יהיה טרחא בשביל מזונות אבל אם יהיה טרח' בשביל מזונות ויצרו אינו מתגבר עליו מותר להתאחר כל זמן שאין יצרו מתגבר עליו ואין קצבה לדבר:

6 ו

ובזמן הזה נהגו שלא לכוף. עיין במרדכי ובאגודה כתבו בחוץ לארץ אין כופין גם דין הוא שנגזר על עצמינו שלא לישא אשה אלא אין גוזרים גזירה על הציבור אא"כ רוב ציבור יכולים לעמוד בו הלכך עכ"פ אין כופין אם אינו מקיים פריה ורביה אפי' בארץ ישראל וע' ס"ס כ"ד:

7 ז

ואפי' בנשא אשה ושהה י"ש. עי' בריב"ש סי' ט"ו ושם הוציא הרב דין זה וע' בח"מ שכתב הריב"ש כתב להיפוך כוונתו שם בריב"ש מי שרוצה לישא אשה עקרה מסתבר טפי שכופין אותו ולהרב רמ"א משמע דמסתבר טפי לכופו אפי' נשא כבר אשה ושהה י"ש ואם רצה לגרש בזה"ז בע"כ אחר ששהה י"ש נראה בכה"ג לא גזר ר"ג וע' סימן קנ"ד:

8 ח

והוא שלא יהיה הבן סריס. משמע הקפידה היא שלא יהיו סריסים, או איילונית דאינן ראוים כלל להוליד אבל אם הם ראוים להוליד אלא נשא אשה איילוני' והיא נשואה לסריס תו אביהם פטור מפ"ו וכ"כ בח"מ:

9 ט

בד"א כשהיו בני בנים זכר ונקבה. כ"כ הרמב"ם פט"ו משמע שני זכרים ומכל שכן שתי נקבות לא מהני וכן הוא דעת הסמ"ג מ"ע ע"ט וכ"כ הסמ"ק וכן הובא בטי"ד סי' שכ"ב וכ"כ בפרישה וב"ח דכן הוא גירס' בטור בסי' זה ועיין בת"ה סימן רס"ז לישב הסוגיא ועיין תשו' מהר"מ מלובלין, אבל תוס' ס"ל שני זכרים מהני כיון שבאו מזכר ונקבה ולפי הגירס' שלנו בטור בסי' זה מהני אפי' שתי נקבות וכ"כ בש"ג פ' הבע"י:

10 י

והניח א' מה' וכו'. ואם היו לו ב' זכרים והם הניחו זכר ונקבה לא קיים פריה ורביה ד"מ כי לפי המסקנא בש"ס לא אמרינן בני בנים משלימים, ואם הבן קיים והבת מתה והניחה בת קיים פריה ורביה, ואם הבן קיים ולא הוליד עדיין והבת מתה והניחה בן נראה דלא קיים פ"ו, כתב בח"מ יש להסתפק אשה שנתעברה באמבטי אם האב קיים פ"ו ואם נקר' בנו לכל דבר, ויש להביא ראיה מ"ש בהגהת סמ"ק והב"ח הביא בי"ד סי' קצ"ה אשה מוזהרת שאל תשכב על סדין ששכב עליהן איש אחר פן תתעבר מש"ז של אחר גזירה שמא ישא אחותו מאביו נשמע דהוי בנו לכל דבר:

11 יא

היה הבן ממזר. בספר חסידים סי' ת"ק כ' דלא קיים פ"ו כשהוליד ממזר דק"ל ממזר אינו חי ואפשר הס"ח איירי כשא"י דהוא ממזר אז ממזר אינו חי אבל אם ידוע דהו' ממזר קיים האב פו"ר דאז חי:

12 יב

בנים בהיותו עכו"ם. אף על גב דקי"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי מ"מ כיון דבנכרותו כבר קיים פ"ו דאז היה זרעו מיוחס אחריו לכן הוא פטור כ"כ תוס' ועיין בת"ה סי' רע"ז לענין בכורה קשה ג"כ קושיא זו ושם לא שייך תירוץ זה ב"ה ומשמע מתוס' אפילו לא נתגיירו בניו עמו קיים פ"ו וכ"כ בתשו' מהרי"ל סי' רכ"ג אלא המחבר פוסק כרמב"ם והטור דס"ל דוקא שנתגיירו הבנים, אף על גב בח"ש פוסק כמהרי"ל וטעמו מבואר בתשו' דמדמה ח"ש לעכו"ם משום דס"ל אפילו לא נתגיירו הבנים ג"כ קיים פ"ו מ"מ המחבר בח"ש לא פוסק מטעם זה אלא מחמת שאר טעמים שכתב שם בתשובה:

13 יג

אסור לו לעמוד בלא אשה. איסור מדרבנן הוא אף על גב דילפינן מקר' לא טוב היות לבדו אסמכתא הוא עיין ברמב"ם פט"ו ה"א ורמב"ן במלחמות ה' מסופק בזה:

14 יד

אשה בת בנים. כתב הרי"ף ורמב"ם והרא"ש מדרבנן הוא החיוב וכתב הרמב"ן שם דאין כופין אותו לכ"ע דלא תקנה הוא אלא כעין ישוב דרך ארץ ואין מחמירים עליו כ"כ:

15 טו

אלא ישא וכו'. לענין מכירת ס"ת יש כאן ג' דינים א' מכירת ס"ת בשביל פ"ו וב' בשביל לערב אל תנח ידך ג' כדי שלא ישב בלא אשה שלא יבוא לידי עבירה, והנה בשביל פ"ו מוכרים ס"ת לכ"ע, ובשביל לערב א"ת מבואר בש"ע הפלוגתא ודין ג' בשביל שלא ישב בלא אשה אין מבואר כאן ומצינו פלוגתא בזה הנ"י ס"ל דאין מוכרים אף על גב בח"מ רצה לפרש דברי הנ"י בע"א אנ"ל וכן הבין ב"ח דהנ"י ס"ל דאין מוכרים ומה שהביא בח"מ ראיה מדברי הת"ה שהביא בסמוך דגרע טפי לישב בלא אשה י"ל לענין מכירת ס"ת שאני דצריך לעשות בדמים מצוה ולא הצלת עבירה והרמב"ן במלחמות ה' ס"ל דמוכרים, ואז כשמוכרח למכור ס"ת צריך לישא אשה ב"ב אלא כשא"א לישא אשה בת בנים ישא אשה שאינה ב"ב, ובפלוגתא זו לא שייך להחמיר כי החומרא קולא היא לענין מכירת ס"ת ואין להביא ראיה מדברי הרא"ש שכתב לשיטת הפוסקים דאינו מוכר ס"ת שאינו מחויב למכור ס"ת משמע אם רוצה למכור רשות בידו למכור כי י"ל הרא"ש לטעמו אזיל דס"ל יחיד רשאי למכור ס"ת כמ"ש בא"ח שם:

16 טז

וי"א שאפילו וכו'. לדעת המחבר נראה דס"ל עיקר כדעת הראשונה וליתא דהא הרא"ש כ' דמוכרים אף על גב דקיים פ"ו וכן הוא דעת המאור ורמב"ן והריטב"א והנ"י ולא מצינו בהדיא מי שסובר כדיעה הראשונה אלא הרא"ש ובעל המאור הבינו כן מדברי הרי"ף ואין מוכרח כמ"ש במלחמות ה' ומ"ש ב"ח בשם תוס' דף ס"א דס"ל דאין מוכרים ל"ד כי שם כתבו כן אליבא דמתני' אבל לר' יהושע פשיטא דצריך למכור וכן עיקר, ומ"מ נצרך הא דאר"נ אסור לעמוד בלא אשה דלא תימא כשא"א לו לישא אשה בת בנים ישב בלא אשה קמ"ל להא דר"נ דאסור לעמוד בלא אשה:

17 יז

לישב בלא אשה. והטעם הוא משום חשש קטטה יכול לבטל מצות פ"ו אבל משום חשש קטטות אין לעשות עבירה כי יש לחוש פן יתגבר עליו היצר הרע:

18 יח

והוא דאפשר. הנה אם היא מוחל' ורצונה להסתפק במיעוט בוודאי רשאי לישא אפילו אם א"א למיקם בסיפוקייהו וכ"כ בח"מ מיהו ביבמה נראה אפילו אם היא מוחלת מ"מ מוטל על הב"ד ליתן לה עצה טובה שאל תנשא לו וכן מוכח בא"ש פ' החולץ דהקשה שם ושבקינן והתניא וכו' וכן משמע מלשון הש"ג שם:

19 יט

עונה בחדש. היינו אם הוא ת"ח דעונה שלו בכל שבת ואפילו אם יש לו כמה נשים אין מוטל עליו העונה יותר רק העונה מה שחייב כשיש לו אשה א' כמ"ש לקמן סי' ע"ו וברמב"ם ובטור ולא כנ"י פ' החולץ דמחלק בין יבמה לשאר נשים:

20 כ

ובמקום שנהגו וכו'. אפי' בלא חר"ג כיון שנהגו הוי כאלו התנה כן אלא מחמת המנהג מהני ריצוי שלה אבל משום חר"ג לא מהני ריצוי שלה ד"מ:

21 כא

ר"ג החרים וכו'. הטעם מבואר בהג"מ דכתובות משום קטטה תיקון ולא משום דררא דאיסורא וכתב בד"מ נ"מ מזה היכא דאיכא פלוגתא בתקנתא המקיל לא הפסיד כיון דליכא חשש איסור גם כתב עכשיו אחר אלף חמישי כבר כלה הזמן ומכאן ואילך אינו אלא מנהג שנהגו להחמיר ואין אתה רשאי להתיר בפניהם לכן במקום ספיקא מעמידים על דין תורה:

22 כב

וכן בארוסה וכו'. כלומר כמו שלא תיקן כלום ביבמה ורשאי ליבם אף על גב דיש לו אשה כן לא תיקן בארוסה היינו אם אינו רוצה לכנוס אין כופין אותו לכנוס כיון דרוצה לגרש אותה אבל אם אינו רוצה לגרשה כופין אותו לכנוס או לגרש אבל משמעות ההג"ה משמע וכן בארוסה לא תיקן ורשאי לישא אחרת ובמהרי"ק ליתא שום משמעות לזה וע"כ צ"ל כמ"ש:

23 כג

כגון נשתטית. כתב הכלבו דאין להתיר חר"ג אלא ע"פ מאה אנשים מג' קהלות מג' ארצות ובד"מ כתב דא"צ בזה"ז להתיר ע"י מאה אנשים כי כבר כלה הזמן חר"ג ואינו אלא מנהג שנהגו להחמיר לכן כלל כאן אלו שנים דינים יחדיו כשנשתטי' או כשהוא מן הדין לגרשה ש"מ שניהם שוין וכשהוא מן הדין לגרשה לא תיקן ר"ג כמ"ש בסי' קט"ו מיהו ב"ח כתב קבלה היא מגדולי העולם שיציעו הענין לפני הגדולים שבאותו הדור ויסכימו בהיתר מאה רבנים וגם ישליש סך הכתובה ונידוני' ות"כ ביד הב"ד ואח"כ ישא אחרת ועוד כתב בסי' קי"ט שיתן הגט ביד שליח הולכ' שיהיה הגט בידו עד שתשתפה וחייב ליחד לה בית בפני עצמ' וישמו' אות' ממנהג הפקר וחייב ליתן לה מזונו' ודבריו שם מ"ש בשם מהרש"ל סותרים למ"ש בסי' זה ואם אין ידו משגת להשליש הכתובה כ' בתשובת צמח צדק סי' ס"ז דיש תקנ' דקרובי' ימכרו הכתוב' לבעלה בטובת הנאה ויתן לה מזונות, ואחר שתתרפא חייב לגרשה מיד כדי שלא יהיה לו שתי נשים:

24 כד

לגרש אחת מהן. היינו השני' חייב לגרש אא"כ הראשונה מקבלת הגט ברצון ועיי' תשו' רש"ל סימן י"ד:

25 כה

מזכה לה הגט ע"י אחר. משום חר"ג ובד"מ נתן טעם אפילו בלא חר"ג צריך לזכות לה הגט דיש לחוש שתתיבם צרתה והיא אסורה להתיבם משום צרת סוטה לכן מנהג יפה הוא במקום דנוהגים ליבם ועיין סימן ק"מ, ועיין תשו' צ"צ סי' ע' אם המירה באונס אם הדין ג"כ כמו אם המירה ברצון: