Shulchan Aruch HaRav
Book 1:1א׳:א׳
1 א

יהודא בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים עז כנמר הוא שלא להתבייש מפני בני אדם המלעיגים וגבור כארי עיקר הגבורה הוא בלב להתגבר על יצרו לנצחו כגבור המתגבר על שונאו לנצחו ולהפילו לארץ וכן צריך כל אדם בבקר להתגבר על יצרו כארי לקום משינתו קודם אור הבקר לעבודת בוראו כדי שיהא הוא מעורר השחר כמ"ש אעירה שחר אני מעורר השחר ואין השחר מעיר אותי וזו מדה בינונית: ...

Yehudah son of Teimah says: " Be Bold as a leopard and and light as an eagle , swift as a deer and strong as a lion to carry out the will of your Father in heaven.'Bold as a leopard' means one should not to be humiliated by people who ridicule [him]. 'Strong as a lion' [refers to] moral strength which is primarily in the heart, [to act] like a lion and overpower ones evil urge and rise from ones sleep before the morning light, to serve one's Creator. So that he awake the morning, as it states, (Psalms, 57:9 )"I awake the morning", [Meaning] I awake the morning but the morning doesn't wake me. This is the intermediate level.

2 ב

אבל ראוי לכל ירא שמים וכל החיל אשר נגע ה' בלבו לקום בחצות הלילה ולקונן מעט במזמור על נהרות בבל וכיוצא בו (כמו שנדפס בסידורים) על חורבן בית המקדש וגלות השכינה כמ"ש קומי רוני בלילה לראש אשמרות וגו' וכמו שהקדוש ברוך הוא מקונן בעת ההיא ואומר אוי לי שהחרבתי את ביתי כו' וטוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה ואח"כ לעסוק בתורה שבעל פה עד אור היום:

But is the worthy for all those who fear heaven and for "soldiers" [strong ones] who G-d touches their hearts to arise at the half-point of the night to lament a little with the Psalm, "On the rivers of Babylon (Psalm 137)" (as it is printed in the siddurim) on the destruction of the Temple and the lack of revelation of the divine presence as it is written, "Arise, cry out in the night (Lamentations 2:19)". Just like the Holy One, Blessed be He, lamented at that time and says, " Whoa is me that I destroyed my house". It is better to say less with intent that more without intent. Afterwords, one should toil in the Oral Torah until daylight.

3 ג

ונודע כבר מה שהפליגו במעלה זו בספר הזוהר וכן אמרו בגמרא שחצות לילה היא עת רצון וכמ"ש ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו' וגם אמרו כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמרות שפכי כמים לבך נוכח פני ה' כלומר שכינה שרויה אצלך וראש אשמרות הוא חצות הלילה (ואם אינו יכול לקום בחצות יקום בראש האשמורה השלישית) וכל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד משוך עליו ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי וזה הנקרא עבד ה' כמ"ש כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות ונכון להכין תרנגול להקיצו משנתו בחצות וכמו שהיה עושה רבי עקיבא שהיה מוליך עמו תרנגול גם כשהיה מהלך בדרך כדי להקיצו בחצות ואם אין התרנגול מקיצו ישכור לו אדם שיקיצנו:

...And it is already known what is argued about this stringency in the book of the Zohar. Such is said in the Gemara that "midnight" is a time of will, as it is written, "And it was the half [way point] of [the] night and G-d struck the every first born..." (Shemot 12:29). And they also said that one who occupies himself with Torah at night, the divine presence is in front of him as it says, "Arise, cry out in the night, at the beginning of the watches; pour out thy heart like water before the face of the Lord" (Lamentations 2:19). Meaning, the divine presence is found with you and " beginning of the watches" is at "midnight" (if he can not get up at half way through the night, he should get up at the beginning at the beginning of the third watch (the beginning of the last third of the night)). He that is involved with Torah at night, a string of kindness is pulled on him, as it says, "By day, may the Lord command His kindness, and at night, may His resting place be with me..." (Psalms 42:9). This is called a servant of G-d as it is written, " Behold, bless the Lord, all servants of the Lord who stand in the house of the Lord at night." (Psalms 134:1). It is proper to prepare a rooster to awake him from his slumber and "midnight", which was the doing of Rabbi Akiva. He pulled along with him a rooster, even when he would go on his travels so that it would awake him at "midnight". If the rooster did not awake him, he would pay someone to awaken him.

4 ד

ומיד שניעור משינתו כדי שיוכל להתגבר על יצרו לקום בזריזות בחצות או קודם עמוד השחר במדה בינונית יחשוב בלבו לפני מי הוא שוכב וידע שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא חופף עליו שנאמר מלא כל הארץ כבודו ואלו היה שוכב לפני מלך בשר ודם העומד עליו היה מתחייב בנפשו קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה:

...And immedatley after he awakens, so that he van overcome his ("evil) inclinations and to arise with haste, at midnight or before first light ,in character with an intermidiate state, he should think in his heart about before whom he is lying and that the king of kings is over him, as it says, "the whole land is filled with His glory". If he had been lying in the presence of a king of flesh and blood, he would be obligated with his life, all the more so with the king of kings, the Holy One Blessed be He.

5 ה

זה כלל גדול בתורה ובמעלת הצדיקים ההולכים לפני האלקים כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול ואין דיבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו כדיבורו במושב המלך כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול מלך מלכי המלכים הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו כמ"ש אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד ה' ובושתו ממנו תמיד ואם לא יגיע אליו מיד יעמיק הרבה בענין זה עד שיגיע אליו וגם ישוב בתשובה שלימה על כל עונותיו שהם המונעים מהגיע אליו היראה כמ"ש עונותיכם היו מבדילים וגו':

6 ו

וטוב להרגיל עצמו לומר מיד שניעור משינתו (מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך) ועל ידי זה יזכור את ה' העומד עליו ויקום בזריזות אך לא יקום ויעמוד בפתע פתאום אלא ישהה מעט עד שיגמור נוסח זה בעודו שוכב או יושב כמו שיתבאר בהל' דרך ארץ ולפי שבנוסח זה אין בו שום שם מז' שמות שאינם נמחקין אין איסור לאמרו קודם שנטל ידיו אף אם ישן על מטתו ערום ומסתמא נגעו ידיו במקומות מטונפים שבגופו כמו שיתבאר בסימן ד' אבל אסור להוציא דברי תורה מפיו בידים מטונפות אבל להרהר בדברי תורה מותר ואעפ"כ [אין לו לדבר ולא אפילו להרהר] בדברי תורה בעודו מושכב על מטתו גם אם נטל ידיו אלא יקום ויעמוד או ישב באימה שנאמר הכון לקראת אלקיך ישראל:

7 ז

ומי שישן במלבושיו מאחר שיכול להיות שלא נגעו ידיו במקומות מטונפים שבגופו הרי סתם ידים אלו כשרות להזכיר השם בברכות ולדבר דברי תורה מדין התלמוד והפוסקים (כמו שיתבאר בסי' ד') ואין צריך לומר ליגע במלבושיו קודם נטילת ידים אע"פ שרוח רעה שורה עליהן רק שלא ליגע באוכלין ומשקין בלבד כמו שיתבאר שם אך בזוהר החמירו מאד שלא לברך ולא ללמוד וכן שלא ליגע במלבושיו וכן שלא לילך ד' אמות בעוד רוח הטומאה שורה על הידים קודם נטילת ידים שחרית והמהלך ד' אמות חייב מיתה כי בהשראת טומאה זו על ידיו חילל קדושת ה' אשר עליו כעל כל עבדי ה' המתקדשים בקדושתו של מקום ברוך הוא ותורתו הקדושה בקדושה וטהרה יתירה על טהרת המון עם אשר לא הגיעו למדה זו ומכל מקום אם אירע מקרה שאין לו מים ליטול ידיו ג' פעמים כראוי להעביר רוח הטומאה כשמשכים בלילה חלילה לו ליבטל מדברי תורה עד שיאיר היום ויטול ידיו ג' פעמים אלא יטול מעט או ינקה בכל מידי דמנקי ויברך וילמוד כדין התלמוד והפוסקים:

8 ח

וזמן חצות לילה הוא שוה בקיץ ובחורף לעולם י"ב שעות אחר חצי היום שהוא אמצע הלילה ממש והיא עת רצון למעלה בכל זמן ובכל מקום ואף שהימים והלילות משתנים לפי האקלימים וריחוק המדינות זו מזו ממזרח למערב אין בכך כלום וכמו זמן קריאת שמע ותפילה וזמן כניסת שבת ויום טוב שהוא ג"כ בכל מדינה ומדינה לפי זמן הימים והלילות שלה (כי עת רצון שלמעלה ויחודים עליונים שבקריאת שמע ותפילה וקדושת שבת ויום טוב הוא למעלה מגדר המקום והזמן רק שמאיר למטה לכל מקום ומקום בזמנו הראוי לו וזהו ג"כ הטעם ששורה קדושה עליונה בחוץ לארץ ביום טוב שני של גליות ולכן גם בני ארץ ישראל הבאים לחוץ לארץ חייבים בקדושת היום אף שדעתם לחזור כמו שנתבאר בהלכות יום טוב):

9 ט

טוב לומר בכל יום פרשת העקידה לזכור זכות אבות ופרשת המן לבטוח בה' נותן לחם דבר יום ביומו ועשרת הדברות ויתר על כן טוב מאד לומר פרשת הקרבנות שהן עולה ושלמים ותודה וחטאת ואשם ודאי ותלוי וקרבן עולה ויורד ופרשת נסכים ושאר כל המנחות ככתוב במעמדות לקיים מ"ש ונשלמה פרים שפתינו וכמו שאמרו חכמים על פסוק זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וגו' כל העוסק בתורת עולה כו' ומכל מקום מי שיש לו לב ללמוד ולהבין אין לומר אפילו פרשת הקרבנות בכל יום אלא לפרקים ודי לו באמירת פרק איזהו מקומן כי גדול תלמוד המביא לידי מעשה ולידי ידיעת התורה (כמ"ש בהלכות ת"ת) ואם יודע שנתחייב באיזה קרבן כגון עולה על ביטול מצות עשה או על הרהור הלב בלא תעשה ותודה לארבעה הצריכים להודות יאמר פרשת הקרבן מיד שנתחייב בו וכשיאמר פרשת הקרבנות יאמר ביום שהוא זמן הקרבתם ולא בלילה אבל אין צריך לומר מעומד כמו הכהן שהיה עובד מעומד מאחר שהוא איננו כהן העובד אלא שבקריאתו מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב לו הכהן וטוב לומר בשבת פרשת לחם הפנים:

10 י

טוב לומר בכל יום פרשת העקידה כדי לזכור זכות האבות לפני הקב"ה, וגם כדי להכניע יצרו לעבוד השי"ת, כמו שמסר יצחק נפשו. ופרשת המן, כדי שיאמין שכל מזונותיו באין לו בהשגחה, שכן היה במן, שהשגיח הקב"ה לתת לכל אחד עומר לגלגולת לכל נפשות ביתו, כמ"ש: "וימודו בעומר, ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר". ועשרת הדברות, שע"י כן יזכור מעמד הר סיני בכל יום ותתחזק אמונתו. ובקשו חכמים לקבוע עשרת הדברות בקריאת שמע, ובטלום מפני המינים, שלא יאמרו לעמי הארץ שאין שאר תורה אמת, ותדעו, שאין קורין אלא מה שאמר הקב"ה ושמעו מפיו בסיני. לפיכך אסור לאומרם בצבור דרך קביעות בכל יום, אפילו שלא בתוך ברכות קריאת שמע אלא קודם ברוך שאמר, רק כל יחיד מותר לקרותם לעצמו. ולכן אין נוהגים ג"כ לכתבם על קונטרס מיוחד לציבור, מפני המינים:

11 יא

אמרו חכמים: כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה, וכל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת. לפיכך טוב לומר בכל יום פרשת העולה ומנחה ושלמים ותודה וחטאת ואשם ודאי ואשם תלוי וקרבן עולה ויורד, דהיינו פרשת "ושמעה קול אלה" וגו'. ולפי שכל קרבן הבא בנדבה טעון נסכים, לפיכך אחר עולה ושלמים ותודה יאמר פרשת נסכים. אבל חטאת ואשם אין טעונים נסכים:

12 יב

אם יודע שנתחייב חטאת, יאמר תחלה פרשת חטאת ואח"כ פרשת עולה, מפני שהחטאת מכפרת לגמרי על אותו עון שהיא באה עליו, והעולה הוא דורון, ויש להקדים הכפרה קודם הדורון, שקודם שיתרצה אל המלך לא יקבל הדורון:

13 יג

פרשת הקרבנות לא יאמר אלא ביום, לפי שאין מקריבין קרבן בלילה. אבל פרשת הכיור ופרשת תרומת הדשן, כיון שהיו נעשים בלילה, יכול לאומרם קודם אור היום:

14 יד

צריך לומר פרשת הקרבנות מעומד, וכן מזמור לתודה, דוגמת הקרבתן שהיתה מעומד:

15 טו

כשיסיים פרשת העולה יאמר: יהי רצון מלפניך שיהא זה חשוב ומקובל לפניך כאלו הקרבתי עולה. וכך יאמר אחר פרשת המנחה והשלמים והתודה, מפני שהם באים בנדבה, אף אם לא נתחייב בהם. אבל לא יאמר כך אחר פרשת החטאת והאשם ודאי ותלוי וקרבן עולה ויורד, שמא לא נתחייב בהן, והרי זה כמקריב חולין בעזרה, לפי שאין באים בנדבה. ומכל מקום אחר פרשת אשם ודאי ותלוי יאמר: אם נתחייבתי אשם ודאי ותלוי יהי רצון מלפניך שיהא זה חשוב כו', שעכשיו אם לא נתחייב בהן אין קריאתו חשובה כהקרבה כלל, והרי הוא כקורא בתורה. אבל אחר פרשת חטאת לא יאמר כן, לפי שאם אין הוא יודע בבירור שעבר עבירה שחייבין עליה חטאת אינו יכול להביא קרבן, אף על פי שבאמת עבר עבירה שחייבין עליה חטאת, ואם הביא אין מתכפר לו, אלא אם כן היתה לו תחילה ידיעה ברורה שחטא, שנאמר: "או הודע אליו חטאתו". ויש נוהגין לומר גם אחר פרשת חטאת "אם נתחייבתי" כו' כי שמא נודע לו שחטא, וחזר ושכח:

16 טז

בשבת ויום טוב לא יאמר "יהי רצון מלפניך שיהא זה" כו', לפי שאין קרבנות היחיד קרבים בשבת ויום טוב. אבל הפרשיות אין הפסד לאומרן, כקורא בתורה. ומכל מקום אם אינו עם הארץ, מוטב שיעסוק בפרשת היום:

17 יז

בערב הפסח ובחול המועד של פסח ובערב יום הכיפורים לא יאמר פרשת תודה, מפני שלא היתה תודה קריבה בימים ההם, כמו שיתבאר בסי' תכ"ט ותר"ד:

18 יח

טוב לומר עם הקרבנות פסוק "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה" וגו' מפני שיש במדרש: "אמר הקב"ה: מעיד אני עלי שמים וארץ, בשעה שקורין מקרא זה, "צפונה לפני ה'", אני זוכר עקידת יצחק בן אברהם":

19 יט

יש נוהגין לומר פרשת הכיור ואח"כ פרשת תרומת הדשן ואח"כ פרשת התמיד ואח"כ פרשת מזבח מקטר קטרת ואח"כ פרשת סמני הקטורת ועשייתן, כי כך היה סדר העבודות במקדש: