Kovetz 2:1ב׳:א׳
1 א

כשם שצריכים להעלות את המחשבות והמידות הנפולות, שהרע והכיעור ניכר בהן, למקור שרשן בקודש, שאז רואים שהן הנן באמת מחשבות נשגבות ומידות טובות, כן צריך לרומם את המחשבות שהן כשרות, אלא שהן עומדות בתחתית המדרגה, שהרע והתוהו מחובר עמן אף על פי שהן פונות לקדושה, אל רום המעלה של האצילות האידיאלית, שהיא מכוונת רק אל הטוב הגמור והישרנות המוחלטת, עד שההתרוממות הולכת וגדילה עד העולם העליון, שהקודש הטהור מושל בו בגבורתו.

Just as [we] must elevate [our] fallen thoughts and traits (in which evil and ugliness may be discerned) to the source of their root in holiness, where we see that they are really exalted thoughts and good traits, so too must [a person] lift up [his] thoughts that are decent but that stand at the lowest level – where evil and chaos are united with them, even though they face holiness. [He must lift them up] to the most elevated level of the ideal sublime – [a state of being that] is directed only toward total goodness and absolute straightness – until the uplifting [of these decent thoughts] grows and [reaches] the supernal world, over which pure holiness rules in its might.