Shemirat HaLashon
Book I, Introduction חלק ראשון, הקדמה
1 א

כְּתִיב (משלי כ"א, כ"ג): "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ". וּלְהָבִין הָעִנְיָן מַה שֶּׁפֵּרֵט הַכָּתוּב שְׁמִירַת הַפֶּה וְהַלָּשׁוֹן לִמְנִיעַת צָרָה מֵהַנֶּפֶשׁ, יוֹתֵר מִכָּל הָעִנְיָנִים, אֲשֶׁר צָרִיךְ הָאָדָם הַשָּׁלֵם לִשְׁמֹר בִּימֵי חַיָּיו, עַיֵּן בִּמְפָרְשֵׁי הַפְּשָׁט. וְגַם אֲנִי אֶעֱנֶה אֶת חֶלְקִי אֲשֶׁר חַנַּנִי ה', וּבָזֶה נָבִין גַּם כֵּן מַה שֶּׁכָּתוּב (תהילים ל"ד י"ג): "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב, נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע" וְגוֹ'.

It is written (Proverbs 21:23), "One who keeps an eye on his mouth and tongue protects his life from trouble." In order to comprehend chaperoning the mouth and tongue and preventing life trouble which the Scripture defines, even more than all other ideas, that the perfect man needs to watch during the days, look in the basic commentaries. And I too shall speak over my part which Hashem has granted me, and with this we shall also understand that which is written (Psalms 34:13), "Whoever is a man who desires life and covets [his] days in order to perceive benevolence, shield your tongue from evil" etc.

2 ב

מַה שֶּׁפֵּרֵט לָנוּ הַכָּתוּב דַּוְקָא עִנְיָן זֶה, נִרְאֶה, כִּי יָדוּעַ הוּא דְּכָל אָדָם יֵשׁ לוֹ רְמַ"ח אֵיבָרִים וּשְׁסָ"ה גִּידִים רוּחָנִיִּים, וַעֲלֵיהֶם מְלֻבָּשִׁים הָרְמַ"ח אֵיבָרִים וּשְׁסָ"ה גִּידִים גַּשְׁמִיִּים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב י' י"א): "עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּשׂכְכֵנִי", הֲרֵי שֶׁהִזְכִּיר הַכָּתוּב עוֹר וּבָשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת וְלֹא קְרָאוֹ, רַק בְּשֵׁם לְבוּשׁ וּסְכָךְ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "תַּלְבִּישֵׁנִי" "תְּשׂכְכֵנִי", וְאֶת מִי הִלְבִּישׁ, אִם לֹא לַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, שֶׁהִיא הִיא עֶצֶם הָאָדָם, וְעַל כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר שֶׁל הַנֶּפֶשׁ מְלֻבָּשׁ מִלְּמַעְלָה אֵיבָר הַגּוּף הַמְכֻנֶּה כְּנֶגֶד אֵיבָר הַהוּא, כְּמוֹ הַבֶּגֶד עַל הַגּוּף. וּכְנֶגֶד זֶה נָתַן לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְמַ"ח מִצְוֹת עֲשֵׂה וּשְׁסָ"ה לֹא תַעֲשֶׂה, וְהֵם מְחֻלָּקִים גַּם כֵּן עַל הָאֵיבָרִים, דְּיֵשׁ מִצְוָה שֶׁתְּלוּיָה בַּיָּד וְיֵשׁ מִצְוָה שֶׁתְּלוּיָה בָּרֶגֶל וְכֵן שְׁאָר כָּל אֵיבָרִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּ"סֵפֶר חֲרֵדִים". וּכְשֶׁאָדָם מְקַיֵּם בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵיזֶה מִצְוָה בְּאֵיזֶה אֵיבָר, שׁוֹרֶה לֶעָתִיד לָבוֹא אוֹר ה' עַל אוֹתוֹ אֵיבָר, וְאוֹתוֹ אוֹר הוּא הַמְחַיֶּה אֶת הָאֵיבָר הַהוּא, וְכֵן כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה. נִמְצָא דִּכְשֶׁהָאָדָם מְקַיֵּם הָרְמַ"ח עֲשִׂין, אָז הוּא הָאָדָם הַשָּׁלֵם הַמְקֻדָּשׁ לַה' בְּכָל אֵיבָרָיו, וְזֶהוּ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשַׁת צִיצִית (במדבר ט"ו מ'): "וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִיִם לֵאלֹהֵיכֶם", אֲבָל אִם, חַס וְשָׁלוֹם, תֶּחְסַר לוֹ מִצְוָה אַחַת מִרְמַ"ח עֲשִׂין, שֶׁהִשְׁלִיכָהּ אַחַר גֵּווֹ, וְלֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה עַל זֶה, יֶחְסַר לוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא בְּנַפְשׁוֹ הָאֵיבָר הַמְכֻנֶּה נֶגֶד הַמִּצְוָה הַהִיא. וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָמְרוּ בִּבְרָכוֹת (כ"ו.) (קֹּהֶלֶת א' ט"ו): "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן", זֶה שֶׁבִּטֵּל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית אוֹ קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית, אוֹ תְּפִלָּה שֶׁל עַרְבִית אוֹ תְּפִלָּה שֶׁל שַׁחֲרִית. וּכְשֶׁהָאָדָם זָהִיר מִלַּעֲבֹר עַל הַלָּאוִין שֶׁבַּתּוֹרָה, הוּא מַמְשִׁיךְ אוֹר הַקְּדֻשָּׁה עַל גִּידֵי נַפְשׁוֹ, וּכְשֶׁלֹּא יִזָּהֵר יִהְיוּ, חַס וְשָׁלוֹם, מְקֻּלְקָלִין, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּאֹרֶךְ בְּסֵפֶר "שַׁעֲרֵי קְּדֻשָּׁה" פֶּרֶק א', עַיֵּן שָׁם.

The reason for Scripture's singling out just these things seems to be this: It is known that every man has 248 physical organs and 365 physical sinews, as it is written (Iyyov 10:11): "With skin and flesh did You clothe me and with bones and sinews did You cover me." Now Scripture mentions skin and flesh and sinews and bones, and calls them only "clothing" and "covering" — "You clothed me"; "You covered me." Whom did He clothe if not the soul that is in his midst — "the essential man." And every organ of the soul is clothed from above with a bodily organ which corresponds to that organ as a garment to the body. And corresponding to this, the Holy One Blessed be He gave us 248 positive commandments and 365 negative commandments. And they are also distributed among the organs. For there is a mitzvah depending on the hand and a mitzvah depending on the foot. And so with all the other organs, as stated in the book of Charedim. And when a man fulfills a mitzvah in this world with a certain organ, in the world to come the light of the L-rd reposes on that organ, and it is that light which vivifies that organ. And so, with each and every mitzvah. It emerges, then, that when a man fulfills the 248 positive commandments, then he is the "complete man," who is sanctified to the L-rd with all of his organs. And this is the intent of what is stated in the section of tzitzith [fringes] (Bamidbar 15:40): "And you will do all My mitzvoth and you will be holy to your G-d." But if, G-d forbid, he be lacking one of the 248 positive commandments, which he has "cast behind his back," and which he did not repent of, there will be a defect in his soul in the world to come in the organ corresponding to that mitzvah. And this is the intent of Berachoth 26a: "(Koheleth 1:15): 'The crooked cannot be made straight' — This refers to one who omitted the Shema of the evening prayer or the Shema of the morning prayer, or the Amidah of the evening prayer or the Amidah of the morning prayer.'" And when a man is careful not to transgress the negative commandments of the Torah, he draws down the light of sanctity upon the sinews of his soul. And if he is not careful, they will be — G-d forbid — defective, as is explained at length in the book, Sha'arei Kedushah, Chapter I.

3 ג

וּמִזֶּה יוּכַל לְהִתְבּוֹנֵן כָּל אָדָם, אֵיךְ שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת זָהִיר בְּכָל הַתַּרְיָ"ג מִצְוֹת בְּכָל כֹּחוֹ בִּימֵי חַיָּיו, כִּי הֵם הֵם הַמַּמְשִׁיכִין חַיּוּתוֹ לָנֶצַח בְּאֵיבְרֵי וְגִידֵי נַפְשׁוֹ. [וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת אַחֲרֵי (ויקרא י"ח ה'): "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" וְגוֹ', וְלֹא כְּתִיב וָחַי עֲבוּרָם, לְהוֹרוֹת לָנוּ שֶׁאוֹר הַמִּצְוָה גּוּפָא הִיא חַיּוּתוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא.] כְּמוֹ שֶׁכָּל אֶחָד רוֹצֶה לִהְיוֹת שָׁלֵם בְּכָל אֵיבָרָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בַּעַל מוּם אַף בְּאֵיבָר קָטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים.

And from this one can reflect how he must be heedful of all the 613 mitzvoth with all his strength in the days of his life. For it is they [the mitzvoth] that extend his life eternally in the organs and sinews of his soul. As it is written (Vayikra 18:5): "And you shall keep My statutes and My judgments that a man shall do and live in them." It is not written "And he shall live because of them" [but "in them,"] to teach that the light of the mitzvah itself is his life in the world to come — just as one wishes to be perfect in all of his limbs in this world, so that he not be blemished in his very smallest organ.

4 ד

וּבִפְרָט בְּעִנְיַן שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן, דְּאִם יַתִּיר, חַס וְשָׁלוֹם, לְנַפְשׁוֹ לִהְיוֹת מִכַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמִמֵּילָא בְּוַדַּאי לֹא יִמְנַע אָזְנָיו גַּם כֵּן מִלִּשְׁמֹעַ תָּמִיד לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת וּלְקַבְּלָם, וְגַם כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אַחַר כָּךְ מַה לְּסַפֵּר, דְּזוֹ הִיא מִדַּת הוֹלֵךְ רָכִיל לֵילֵךְ וְלִשְׁמֹעַ בְּמָקוֹם אֶחָד כְּדֵי לִמְכֹּר הַסְּחוֹרָה הַזּוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר כְּמוֹ הָרוֹכֵל בִּסְחוֹרָתוֹ, [כְּמוֹ דְּאִיתָא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וּבְפֵרוּשׁ רַשִּׁ"י בַּחֻמָּשׁ], וְאִם כֵּן יְקַלְקֵל בְּחַיָּיו אֶת חוּשׁ הַדִּבּוּר וְחוּשׁ הַשְּׁמִיעָה, וּבְוַדַּאי יֵעָנֵשׁ כְּנֶגְדָּם לֶעָתִיד לָבוֹא בְּנַפְשׁוֹ בְּאֵלֶּה שְׁנֵי הַחוּשִׁים גּוּפַיְיהוּ שֶׁהֵם הַדִּבּוּר וְהַשְּׁמִיעָה * וְזֶה לְשׁוֹן הַגְּרָ"א עַל פָּסוּק: "בָּז לְדָבָר יֶחָבֶל לוֹ וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם" (משלי י"ג י"ג), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כִּי יֵשׁ רְמַ"ח אֵיבָרִים בָּאָדָם, וּכְנֶגְדָּן רְמַ"ח מִצְוֹת עֲשֵׂה, וְכֵן כָּל דָּבָר יֵשׁ לוֹ כֹּחַ חִיּוּנִי מִן הַמִּצְוֹת, וְלָכֵן הַבָּז לְשׁוּם דְּבַר מִצְוָה, הוּא מְחַבֵּל אֶת עַצְמוֹ, כִּי הוּא נַעֲשֶׂה חָסֵר מִכֹּחַ הַחִיּוּנִי מֵאוֹתוֹ דָּבָר. אֲבָל הַיָּרֵא מִלַּעֲזֹב שׁוּם מִצְוָה וְרוֹאֶה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר, יִהְיֶה שָׁלֵם בְּכָל אֵיבָרָיו, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְנוּכַל לוֹמַר גַּם כֵּן דְּזֶהוּ כַּוָּנַת הַכָּתוּב בְּהַאֲזִינוּ (דְּבָרִים ל"ב ה'): "שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם", פֵּרוּשׁ: שִׁחֵת לוֹ לֹא, דְּהַיְנוּ בְּהָעֲוֹנוֹת שֶׁעוֹשִׂין - אֵין מַשְׁחִיתִין, רַק לְעַצְמָן וְלֹא לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ דִּכְתִיב (איוב ל"ח ו'): "אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעָל בּוֹ", וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י שָׁם. "בָּנָיו מוּמָם" עַיֵּן פֵּרוּשׁ רַשִּׁ"י דְּפֵרֵשׁ, דְּמוּמָם שֶׁל בָּנָיו הוּא וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּפְשׁוּטוֹ, דְּנַעֲשִׂין עַל יְדֵי הָעֲוֹנוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין לְבַסּוֹף, דְהַיְנוּ, אִם נַעֲשֶׂה בְּעֵינָיו הֶפְקֵר אֵיזוֹ מִצְוָה, חַס וְשָׁלוֹם, נַעֲשֶׂה בְּאוֹתוֹ אֵיבָר הַמְכֻנֶּה נֶגֶד הַמִּצְוָה הַהִיא בַּעַל מוּם לְבַסּוֹף, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּשֵׁם הַגְּרָ"א: . כִּי בְּאִסּוּר סִפּוּר לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת שֶׁסִּפֵּר בְּפִיו עָבַר עַל (ויקרא י"ט ט"ז) "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ", שֶׁתָּלוּי עִקָּרוֹ בַּפֶּה, וְעַל שְׁמִיעַת לָשׁוֹן הָרָע וְקַבָּלָתוֹ פָּגַע בְּהַלָּאו דְּ"לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא" [כְּמוֹ דְּאִיתָא בְּ"סֵפֶר חֲרֵדִים" בַּלָּאוִין הַתְּלוּיִין בָּאָזְנַיִם עַיֵּן שָׁם, וּכְמוֹ שֶׁהֶעְתַּקְתִּי דְּבָרָיו בֶּחָפֵץ חַיִּים כְּלָל י' בִבְאֵר מַיִם חַיִּים עַיֵּן שָׁם] וְיָדוּעַ שֶׁהֵם הַחוּשִׁים הָרָאשִׁיִּים שֶׁבָּהֶם תָּלוּי צוּרַת הָאָדָם וּשְׁלֵמוּתוֹ אֲפִלּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, (וּכְמוֹ שֶׁיָּדוּעַ גַּם כֵּן מַאֲמָרָם, דְּחֵרֵשׁ, שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר, הוּא כְּמוֹ שׁוֹטֶה וְקָטָן לְכָל עִנְיָן, וּבְבָבָא קָמָא (דף פ"ה:): חֵרְשׁוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי כֻּלּוֹ, כִּי מֵעַתָּה אֵינוֹ שָׁוֶה כְּלוּם) וְכָל שֶׁכֵּן בָּעוֹלָם הַבָּא. וְאַף אִם נֹאמַר דְּלֹא יֶחְסַר לוֹ לְגַמְרֵי אֵלּוּ הַחוּשִׁים, כִּי הֲלֹא עָסַק בָּהֶם בִּימֵי חַיָּיו גַּם בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וּקְדֻשָּׁה, עַל כָּל פָּנִים מְקֻלְקָלִין בְּוַדַּאי יִהְיוּ, שֶׁקִּלְקְלָן בְּעוֹדוֹ בַּחַיִּים וְלֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה. וְזֶה יָדוּעַ לְכָל מֵבִין, דְּאַף בָּעוֹלָם הַזֶּה, אִם יְקֻלְקַל, חַס וְשָׁלוֹם, כֹּחַ הַדִבּוּר וְהַשְׁמִיעָה לְאָדָם, אַף שֶׁהוּא יָכוֹל עֲדַיִן לְדַבֵּר וְלִשְׁמֹעַ אַךְ בְּקֹשִי גָּדוֹל, זֶה יָצֵר לוֹ לָאָדָם בִּימֵי חַיָּיו, וִיבֻזֶּה הַרְבֵּה יוֹתֵר עַל יְדֵי זֶה, מֵאֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ קִלְקוּל בִּשְׁאָר אֵיבָרָיו, כִּי הֵם הַחוּשִׁים הָרָאשִׁיִּים אֲשֶׁר בָּאָדָם, וְגַם לֹא יוּכַל לְהַעֲלִים אֶת חֶסְרוֹנָן, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, כַּמָּה יִצַּר לוֹ לְנַפְשׁוֹ בְּגַן עֵדֶן עַל יְדֵי זֶה לְעֵינֵי כֹּל, אַף אִם לֹא הָיוּ עוֹשִׂים לְבַעַל לָשׁוֹן הָרָע שׁוּם עֹנֶשׁ כְּלָל, רַק שֶׁיִּהְיוּ מְקֻלְקָלִין כֹּחַ הַדִּבּוּר וְהַשְּׁמִיעָה שֶׁלּוֹ, כַּמָּה בֹּשֶת יַגִּיעַ לוֹ עַל יְדֵי זֶה, כִּי שָׁם יָדוּעַ וְנִכָּר לַכֹּל, כִּי פְּגִימַת הַדִּבּוּר וְהַשְּׁמִיעָה שֶׁלּוֹ הוּא עֲבוּר שֶׁהָיָה בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע וּמַחֲלֹקֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה.

And [this holds true] especially in the area of guarding one's tongue. For if he permits, G-d forbid, his soul to be in the category of speakers of lashon hara in this world, and, as a matter of course, does not prevent his ears, too, from always hearing lashon hara and rechiluth and accepting it, (also, so that he will have later what to talk about; for this is the trait of the talebearer, to go and hear in one place and sell this "merchandise" in another place, as a merchant with his wares [viz. Torath Cohanim and Rashi's commentary on Chumash]), then he will have damaged his faculties of speech and hearing, and will certainly be punished in his soul, correspondingly, in the world to come, in these two faculties themselves, speech and hearing. [This is the language of the GRA (R. Eliyahu of Vilna) on the verse (Mishlei 13:13): "He who neglects a thing will be hurt by it, and the fearer of a mitzvah — he will be complete." "For there are 248 organs in a man, and, corresponding to them, 248 positive commandments. And likewise, every thing derives its vital strength from the mitzvoth. And, therefore, anyone who neglects any matter of mitzvah hurts himself. For he is thereby deprived of the vital strength of that matter. But one who fears forsaking any mitzvah and seeks to fulfill every thing [(of mitzvah)] will be complete in all of his organs."] And we may also say that this is the intent of the verse (Devarim 32:5): "[In the transgressions that they have committed,] they have corrupted [themselves], not Him," [G-d forbid], as it is written [Iyyov 35:6]: "If you have sinned, what have you done to Him." The intent [of the verse in Devarim] is as he [the GRA] explains — that through their sins they become blemished in the end. [see Rashi on "banav mumam" ("His sons, their blemish")]. That is, if any mitzvah becomes expendable in his eyes, G-d forbid, then the organ corresponding to that mitzvah becomes blemished in the end, as we have written in the name of the GRA. For in the issur of speaking lashon hara and rechiluth that he speaks with his mouth he transgresses "You shall not go talebearing among your people," most of which [sin] inheres in the mouth. And in hearing lashon hara and accepting it, he infringes on the transgression of (Shemoth 23:1): "You shall not bear a false report." [viz. Sefer Charedim on the negative commandments dependent on the ears, and what I have copied of his words in Principle X of the Be'er Mayim Chayim.] And it is known that these [(speaking and hearing)] are the major faculties of the "form" of man and of his perfection, even in this world. (This is well known from the ruling of Chazal that a deaf-mute [cheresh], who does not hear and does not speak is [legally] comparable to a shoteh [one who is mentally deficient] and to a minor, in all matters. And, in Bava Kamma 85b: "If one rendered another a cheresh he pays him the [legal] worth of an entire man"; for from now on he is not [legally] worth anything.) How much more so is he (i.e., "the counterpart of mouth and ear") rendered defective (for sins by those organs)] in the world to come. And even if we say that he will not be lacking entirely in these faculties, (for did he not also employ them in his lifetime in words of Torah and holiness?) in any event, they will certainly be defective, for he damaged them while yet living and did not repent. And this is known to all who have understanding — that even in this world, if, G-d forbid, a man's faculty of speech and hearing is impaired, even if — with great effort — he can still speak and hear, this greatly grieves him in his lifetime, and he will be more greatly shamed by this lack than if he were affected, in his other organs; for these are man's prime faculties and he will also not be able to conceal their loss. How much more so, in the higher world — how much will his soul grieve there before the eyes of all! Even if no punishment were inflicted upon the man of lashon hara at all, but only his speech and hearing were impaired, how much shame would he suffer because of this! For there it is known and recognized by all that his speech and hearing impairment there is due to his being a man of lashon hara and strife in this world.

5 ה

וְזֶה יָדוּעַ שֶׁהַמַּרְגִּיל עַצְמוֹ בְּעָוֹן זֶה בִּתְמִידוּת, חַס וְשָׁלוֹם, קָּשֶׁה לְהַמְצִיא לוֹ שׁוּם תְּרוּפָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁלֶּעָתִיד לָבוֹא הַכֹּל מִתְרַפְּאִין חוּץ מִבַּעַל לָשׁוֹן הָרָע, אִם כֵּן יַגִּיעַ לוֹ לְנַפְשׁוֹ בֹּשֶת גָּדוֹל לָנֶצַח עַל יְדֵי זֶה, וְעַיֵּן לְקַמָּן פֶּרֶק ה' מַה שֶּׁהֶעְתַּקְנוּ מֵהַמִּדְרָשׁ: אָמַר ר' שִׁמְעוֹן וּמַה מִּרְיָם וְכוּ' אוֹתָם הָרְשָׁעִים שֶׁמְּכַוְּנִים לוֹמַר לָשׁוֹן הָרָע עַל חַבְרֵיהֶן לַחְתֹּךְ אֶת חַיֵּיהֶם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיַּחְתֹּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת לְשׁוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים י"ב ד'): "יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת".

And it is known that if one is addicted to this sin [of lashon hara, G-d forbid, it is very difficult to find any cure for him, as Chazal have said, that in the next world all are healed, except "a man of lashon hara." If so, his soul will suffer great shame eternally thereby [see the ed of Chapter V, on Miriam.]

6 ו

וְזֶה מְיֻחָס לְהִקָּרֵא צָרַת הַנֶּפֶשׁ יוֹתֵר מִן הַכֹּל, כִּי בָּזֶה מְקֻלְקָל שְׁלֵמוּתָהּ שֶׁנִּקְּרֵאת נֶפֶשׁ הָאָדָם מִצַּד כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁבָּהּ, כְּפֵרוּשׁ רַשִּׁ"י בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי כ"א כ"ג): "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ" פֵּרוּשׁ: בָּעוֹלָם הַזֶּה, "שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ". וְזֶהוּ גַּם כֵּן כַּוָּנַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מַה שֶּׁיִּחֵד זֶה הַפְּרָט, כִּי זֶהוּ תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל לְחַיֵּי הַנֶּצַח (וְעַיֵּן עוֹד מַה שֶּׁנִּכְתֹּב אִם יִרְצֶה ה' בִּפְנִים הַסֵּפֶר בְּד' וְה' פְּרָקִים הָרִאשׁוֹנִים).

And this, [lashon hara] is more likely to result in "the troubles of one's soul" [see introductory paragraph] than anything else. For by this, its [the soul's] perfection is undermined more than by anything else, (it being called "the soul of man" by virtue of the power of speech inherent in it [see Rashi in parshath Bereshith.]) And this is the intent of "One who guards his mouth and his tongue [in this world] guards his soul from troubles [in the next world]." And this is the intent of King David, may peace be upon him, in singling out this trait [of guarding one's tongue], for this is of great benefit for eternal life [see what we shall write below, the L-rd willing, in chapters IV and V.]

7 ז

וּבֶאֱמֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל רוֹצֶה לִשְׁמֹר אֶת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת וְשֶׁלֹּא לִגְרֹעַ מִמֶּנָּה כְּלָל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה ס' כ"א): "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים", אַךְ הַסִּבּוֹת הַמַּגִּיעוֹת לְכַמָּה אֲנָשִׁים לְהִתְרַפּוֹת מִמִּדָּה הַקְּדוֹשָׁה שֵׁל שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן רַבּוֹת הֵנָה, וּנְבָאֲרֵם אִם יִרְצֶה ה' לְקַּמָּן בִּפְנִים בְּהַרְחָבָה. אַךְ הַסִּבּוֹת הָרָאשִׁיּוֹת הֵן שְׁלֹשָה.

And, in truth, every Jew wishes to observe the Torah in perfection and to omit nothing of it, as it is written (Isaiah 60:21): "And Your people are all righteous." But the reasons which cause people to be lax in the holy trait of guarding one's tongue are many. We shall explain them, G-d willing, below at length; but the chief reasons are three:

8 ח

א. סִבַּת חֶסְרוֹן יְדִיעָה, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהַדִּבּוּרִים יִפֹּל תַּחַת סוּג לָשׁוֹן הָרָע, וְלָזֶה חִבַּרְנוּ שְׁנֵי הַחֲלָקִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁבְּסֵפֶר "חָפֵץ חַיִּים".

a) deficiency of knowledge — not knowing which speech is in the category of lashon hara, wherefore we wrote the first two parts of the book Chafetz Chaim.

9 ט

ב. סִבַּת הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר, שֶׁיֵּשׁ בָּעִנְיָן הַזֶּה, שֶׁבָּזֶה יִהְיֶה לוֹ כֹּחַ לְקַטְרֵג עָלֵינוּ וְלֹא תְּקֻבַּל תְּפִלָּתֵנוּ לְמַעְלָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בִּפְנִים בְּשֵׁם הַזֹּהַר הַקָדוֹשׁ.

b) Intensification of the yetzer [the evil inclination] in this area [of lashon hara], whereby it gathers the power to "prosecute" us, so that our prayers are not accepted above (as we have written below, citing the holy Zohar.)

10 י

ג. שֶׁנֶּעְלָם מֵאִתָּנוּ הַתַּחְבּוּלוֹת, שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה כְּדֵי לְהִמָּלֵט מִיַּד הַיֵּצֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כ"ד ו'): "כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה".

c) lacking the stratagems to escape the yetzer, viz. (Mishlei 24:6): "For with stratagems shall you make war for yourself [against the yetzer]."

11 יא

בִּגְלַל כֵּן חִבַּרְנוּ בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ הַחֵלֶק הַשְׁלִישִׁי הַזֶּה, וְהוּא מְאֻסָּף מִכַּמָּה אַגָּדוֹת חֲזַ"ל מִשַּׁ"ס וּמִדְרָשִׁים וְזֹהַר הַקָּדוֹשׁ, הַמְדַבְּרִים מִגֹּדֶל הָעֹנֶשׁ שֶׁיַּגִּיעַ בָּזֶה וּבַבָּא עֲבוּר הֶעָוֹן הַמַּר הַזֶּה ה' יִשְׁמְרֵנוּ. וְגַם מִגֹּדֶל הַשָּׂכָר בָּזֶה וּבַבָּא לְשׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ. וְעַל זֶה קָרָאנוּ שֵׁם שַׁעַר א' שֶׁבַּחֵלֶק הַזֶּה: שַׁעַר הַזְּכִירָה, עַל שֵׁם הַכָּתוּב (דברים כ"ד ט'): "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה" וְגוֹ', וְגַם יִזָּכְרוּ בּוֹ מַאַמְרֵי חֲזַ"ל הַמְעוֹרְרִים וְהַמַּזְכִּירִים לָזֶה.

For this reason, we have written with the Blessed L-rd's help, this third part [Shmirath Halashon], a collection of many aggadoth Chazal, from the Talmud, the Midrashim and the holy Zohar, which speak of the great punishment resulting in this world and the next from this bitter sin, Heaven preserve us, and also of the great reward in this world and the next for the guarder of his mouth and his tongue. For this reason we have called the first gate of this part "The Gate of Remembrance," as per (Devarim 24:9): "Remember what the L-rd your G-d did to Miriam" [for speaking lashon hara]. And there will also be mentioned in it apothegms of Chazal arousing one to this end and reminding him of it.

12 יב

גַּם עָמַלְנוּ וְלִקַּטְנוּ בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ מִדִבְרֵי חֲזַ"ל כַּמָּה תַּחְבּוּלוֹת וְעֵצוֹת, אֵיךְ לְהִנָּצֵל מִפִּי הַיֵּצֶר מֵעָוֹן זֶה שֶׁל חֵטְא הַלָּשׁוֹן. אוּלַי עַל יְדֵי זֶה יִרְאֶה כָּל אֶחָד לְהִתְחַכֵּם בָּזֶה וּלְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וּלְהָסִיר מֵעָלָיו אֶת כָּל הַסִּבּוֹת הַמַּפְרִיעוֹת אוֹתוֹ מִמִּדָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן, וְעַל זֶה קָרָאנוּ שַׁעַר ב' שֶׁבַּחֵלֶק הַזֶּה: שַׁעַר הַתְּבוּנָה, עַל שֵׁם הַכָּתוּב (משלי א' ה'): "וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה". גַּם בֵּאַרְתִּי בַּחֵלֶק הַזֶּה כַּמָּה וְכַמָּה מִדוֹת קְדוֹשׁוֹת אֲחֵרוֹת, אֲשֶׁר גַּם הֵמָּה נְחוּצוֹת מְאֹד לְהִתְנַהֵג בָּהֶן הָאִישׁ הֶחָפֵץ בַּחַיִּים, וְעַל יָדָם יוּקַל לוֹ לָבוֹא לְמִדַּת שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן. וְכָל זֶה בֵּאַרְנוּ בִּשְׁנֵי הַשְׁעָרִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁבְּחֵלֶק זֶה.

We have also labored and selected from the words of Chazal, with the help of the Blessed L-rd, various stratagems and counsels on how to rescue oneself (from the mouth of the yetzer) from this transgression of the sin of the tongue. Perhaps through these everyone will see to it to become wise in this area and to overcome his yetzer and remove from himself all of the hindrances that keep him from this holy trait of guarding the tongue. For this reason we have called the second gate of this part "The Gate of Understanding," as per (Mishlei 1:5): "And the understanding one will acquire stratagems." I have also explained in this gate many other holy traits which are also essential for the conduct of "the man who wants life." Through them it will be easier for him to arrive at the gate of guarding the tongue. All of this we have explained in the first two gates of this part.

13 יג

עוֹד פָּתַחְנוּ בּוֹ שַׁעַר אֶחָד וְהוּא הַשַּׁעַר הַשְּׁלִישִׁי: שַׁעַר הַתּוֹרָה, הַכּוֹלֵל כָּל הַשְּׁעָרִים, כְּמַאֲמָרָם זַ"ל: דְּדָא חָסֵר מָה קָנֵי, וּדְדָא קָנֵי מָה חָסֵר, (כשזה חסר, מה קנה? וכשזה וכו'). (וְגַם הוּא תּוֹעֶלֶת לְהָאִישׁ הֶחָפֵץ בַּחַיִּים כְּמַאֲמָרָם (ערכין ט"ו:): מַה תַּקָּנָתוֹ שֶׁל בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע? אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא, יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה) וּבוֹ יְבֹאַר גֹּדֶל שְׂכַר הָאִישׁ הַמְקַדֵּשׁ אֶת דִּבּוּרוֹ בַּתּוֹרָה, וּשְׂכַר הַמַּחֲזִיק בָּנָיו לְתוֹרָה, וְעוֹד כַּמָּה וְכַמָּה עִנְיָנִים הַמִּסְתַּעֲפִים לָזֶה. וּמִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בַּחֵלֶק הַזֶּה בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ עִנְיָנִים רַבִּים הַנְּחוּצִים מְאֹד לָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי לֵידַע אוֹתָם וּלְקַיְּמָם, חָבִיב עָלַי בְּיוֹתֵר, וְנָקַבְתִּי לוֹ שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּבְשֵׁם שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן יִקָּרֵא, עַל שֵׁם הַכָּתוּב (משלי כ"א כ"ג): "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ" וְגוֹ'.

We have also opened in this part an additional gate, the third gate, "The Gate of Torah," which subsumes all of the gates, as Chazal have said: "He who lacks this [Torah], what has he acquired? And he who has acquired this, what does he lack?" (And it [Torah], too, is of great benefit to the man who wants life. As they have said (Arachin 15b): "What is the amendment of the "man of lashon hara? If he is a Torah scholar, let him occupy [himself] in [the study of] Torah.") And in it will be explained the greatness of the reward of the man who sanctifies his speech with Torah, and the reward of him who dedicates his sons to Torah, and various other things that branch out of this. And because there will be in this part, with the help of the Blessed L-rd, many things that are essential for a Jew to know and to fulfill, it [this part] is especially beloved of me, and I have given it a name by itself. It shall be called "Shmirath Halashon" ["The Guarding of the Tongue,"] as per Mishlei 21:23: "One who guards his mouth and his tongue guards his soul from troubles."

14 יד

וְאַף עַל פִּי כֵן יֵדַע הַקּוֹרֵא הַנָּעִים, כִּי אֲפִלּוּ אִם יִמְצָא הַסֵּפֶר חֵן בְּעֵינָיו בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ, לֹא יַחֲשֹׁב דְּדַי לוֹ בִּידִיעַת הַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי הַזֶּה לְבַד, כִּי גַּם יְדִיעַת שְׁנֵי הַחֲלָקִים הָרִאשׁוֹנִים מֻכְרָחִים הֵמָּה לָאִישׁ הֶחָפֵץ בַּחַיִּים, וְכִדְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ מִשְׁלֵי (משלי א' ב'): "לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר" וְגוֹ'. אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ שֶׁל אָדָם חָכְמָה וְכוּ', וְאִם אֵין בְּיָדוֹ שֶׁל אָדָם חָכְמָה, אֵין יָכוֹל לִלְמֹד מוּסָר. וְהַכַּוָּנָה הוּא כִּפְשׁוּטוֹ, דְּאִם הוּא טָעָה בָּזֶה בְּעִקַּר הַדִּין, לֹא יוֹעִיל לוֹ שׁוּם מוּסָר, כְּגוֹן שֶׁחוֹשֵׁב בְּעִסְקוֹ עַל אֵיזֶה דָּבָר, שֶׁאֵינוֹ בִּכְלַל גֶּזֶל, מַה יּוֹעִיל לוֹ, אִם יִלְמֹד כָּל עִנְיְנֵי הַמּוּסָר, שֶׁיַּלְהִיב אֶת לִבּוֹ בְּגֹדֶל אִסּוּר הַגֶּזֶל, כֵּיוָן שֶׁסָּבוּר שֶׁזֶּה אֵינוֹ בִּכְלַל גֶּזֶל, וּכְהַאי גַּוְנָא בִּשְׁאָר עִנְיְנֵי הַתּוֹרָה. עַל כֵּן צָרִיךְ לִלְמֹד אֶת דִּינֵי הַתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר, מִלְּבַד שֶׁיְּקַיֵּם בָּזֶה הַמִּצְוֹת עֲשֵׂה דְּ"אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא". וְהָכָא נַמֵּי בְּעִנְיָנֵנוּ, דְּמַה יּוֹעִיל לוֹ כָּל הַמּוּסָר שֶׁבָּעוֹלָם, הַמְדַבְּרִים בְּגֹדֶל אִסּוּר לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, אַחֲרֵי שֶׁהִתִּיר לְנַפְשׁוֹ לוֹמַר, שֶׁאֵין דָּבָר זֶה בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע, אוֹ שֶׁעַל אִישׁ כָּזֶה לֹא צִוְּתָה הַתּוֹרָה בְּאִסּוּר לָשׁוֹן הָרָע? עַל כֵּן מֻכְרָח הָאָדָם לֵידַע, אֵיזֶה דָּבָר יִפֹּל תַּחַת סוּג לָשׁוֹן הָרָע עַל פִּי הַדִּין. וּבִכְדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וּלְקַיֵּם מַה שֶּׁלּוֹמֵד, יִרְאֶה לִלְמֹד אֶת הַמּוּסָר, וְהוּא גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ וְהַשָּׂכָר שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיָן זֶה.

And even so, let the dear reader know that even if this book finds favor in his eyes with the help of the Blessed L-rd, let him not think that it is sufficient to know the third part alone. For the first two parts also ("The Laws of Lashon Hara" and "The Laws of Rechiluth" are essential for the man who wants life, as stated in Midrash Mishlei 1:2): "To know wisdom and mussar" — If a man has wisdom, he can learn mussar [chastisement]; but if he does not have wisdom, he cannot learn mussar." The plain meaning is: If one errs in the din itself, no mussar can help him. As, for example, if one thinks about something in his business that it is not in the category of theft. What will it avail him to learn all the teachings of mussar, to inflame his heart with the greatness of the issur of theft, if he holds that what he is doing is not in the category of theft? And the same, in all the other areas of Torah. Therefore, one must learn the dinim of the Torah to know what is forbidden and what is permitted [And he must also learn those areas of mussar which bring a man to the fear of the Blessed L-rd, in order to spur his soul to fulfill the Torah], aside from fulfilling thereby the mitzvah of (Devarim 6:13): "The L-rd your G-d shall you fear." And the same [is true] in our area [of guarding one's tongue]. For what will avail him all the mussar in the world, which speaks of the gravity of the issur of lashon hara and rechiluth if he has permitted his soul to say that this thing is not in the category of lashon hara or that for such and such a man the Torah did not prescribe the issur of lashon hara? It is, therefore, essential for a man to know which thing falls into the category of lashon hara according to the din. And in order to overcome his yetzer and to fulfill what he has learned, he must see to it to study mussar. And that [i.e., mussar] is the [heightening of the awareness of the] greatness of the punishment and of the reward that inheres in this area.

15 טו

וְגַם תּוֹעֶלֶת מִידִיעַת הַדִּינִים לְאִידָךְ גִּיסָא, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ וְלֶאֱסֹר בְּמָקוֹם שֶׁמִּצְוָה לְגַנּוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לְהַטְעוֹת אֶת הָרַבִּים בְּדֵעוֹתָיו הַכּוֹזְבוֹת (עיין בחפץ חיים בכלל ח' סעיף ה' בחלק א' ובבאר מים חיים שם), וְעוֹד תּוֹעֶלֶת עַיֵּן בְּהַקְדָּמַת הַסֵּפֶר חָפֵץ חַיִּים.

And another benefit of knowing the dinim — on the reverse side — is not to be overstringent with oneself and forbid [oneself from speaking lashon hara] where it is a mitzvah to demean someone [i.e., a heretic], so that he not corrupt the public with his deceitful views. [For yet another benefit, see the Preface of the Chafetz Chaim.]

16 טז

עוֹד אָמַרְתִּי לְהַעְתִּיק פֹּה בַּהַקְדָּמָה מַה שֶּׁבֵּאַרְתִּי אֶת מַאֲמַר חֲזַ"ל בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן פֶּרֶק כ"ז מִשְׁנָה ג', כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יוּכַל כָּל אָדָם לְהָשִׁיב אֶת יִצְרוֹ מַה שֶּׁיִּטְעֹן עָלָיו בְּעִנְיָן זֶה, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הוּא הָיָה אוֹמֵר: אַל תַּרְחִיק עַצְמְךָ מִמִּדָּה שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָה, וּמִמְּלָאכָה שֶׁאֵין לָהּ גְּמִירָא וְכוּ' דִּינַר זָהָב וְכוּ', וְאָמַרְתִּי דְּכַוָּנַת הָאָבוֹת דְּר' נָתָן בְּשֵׁם מִדָּה, הַיְנוּ לְעִנְיָנֵנוּ, דְּיָדוּעַ הוּא שֶׁמְּפַתֶּה הַיֵּצֶר לְהָאָדָם לְהִתְרַחֵק מִמִּדַּת שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן וּמִלִּלְמֹד פְּרָטֵי הַדִּין הַזֶּה, וְאוֹמֵר לְךָ: מַה תּוֹעֶלֶת תַּגִּיעַ לְךָ, אִם תִּלְמַד וְתַעֲמִיק בְּזֶה הָעִנְיָן, הַאִם תּוּכַל לְהַגִּיעַ עַד קִצְבָתָהּ וְלִשְׁמֹר אֶת פִּיךָ בְּכָל יְמֵי חַיֶּיךָ? הַלְוַאי יֻמְשַׁךְ הַקִּיּוּם עַל יוֹם אוֹ יוֹמַיִם, וַאֲפִלּוּ בְּזֶה הַזְּמַן הַמֻּעָט, הַאִם תִּשְׁמֹר בְּכָל הָעִנְיָנִים שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמֹר? הֲלֹא אִישׁ מְדִינִי אַתָּה, וְיֵשׁ לְךָ עֲסָקִים רַבִּים עִם מֵאוֹת בְּנֵי אָדָם. שׁוּב לְךָ, שֶׁלֹּא תַּתְחִיל בְּזוֹ הַמִּדָּה כְּלָל, כִּי הִיא מִדָּה, שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָה בִּזְמַן וּבְעִנְיָן, כִּי כּוֹלֶלֶת לְכָל חֶלְקֵי הָעִתִּים וְהַזְּמַנִּים, אֲשֶׁר יִתְקַיֵּם הָאָדָם בִּימֵי חֶלְדּוֹ, וְגַם כּוֹלֶלֶת לְכָל חֶלְקֵי הָעִנְיָנִים אֲשֶׁר בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְלָזֶה בָּא הַתַּנָּא ר' יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי וְהוֹרָה לָנוּ בִּדְבָרָיו הַקְּצָרִים, שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא כֵן הַדָּבָר, שֶׁלֹּא יַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ מִמִּדָּה שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָה וְכוּ'.

I have also found it fit to set down here in the preface my explanation of Avoth d'R. Nathan 27:3, so that one can thereby refute his yetzer in its argument against him in this area [of guarding one's tongue]. The Mishnah there states: "He [R. Yochanan ben Dahavai] used to say: 'Do not distance yourself from a trait that has no end and from a labor that has no completion.' To what can this be compared? To one taking water from the sea and spilling it on the shore. The sea was not emptied and the shore was not filled — at which he gave up in despair — upon which he was told: 'Empty one! Why do you despair? Every day take your wage — a dinar of gold!'" I explained that the "trait" referred to is the one we are speaking of. It is well known that the yetzer entices a man to distance himself from the trait of guarding his tongue and learning the details of this din. It sys to you: "What do you gain by learning and probing this thing? Will you be able to reach its end and guard your mouth all the days of your life? Would that you could hold out for one or two days! And even in this small amount of time, would you be able to do all that you had to do? Are you not a government official and don't you have dealings with hundreds of people? Turn back and don't begin [to cultivate] this trait at all. For it is a trait that has no end in time or in substance. For it includes all times and seasons that a man goes through in his lifetime and all of the affairs between a man and his neighbors!" And [in refutation of] this came the tanna, R. Yochanan ben Dahavai and taught us in his terse reply that, in truth, things are not so, that one should not distance himself from a trait that has no end.

17 יז

וּנְבָאֵר דְּבָרֵינוּ הֵיטֵב בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ, א. לְעִנְיַן טַעֲנַת הַיֵּצֶר שֶׁלֹּא יֻמְשַׁךְ הַדָּבָר יוֹתֵר מִיּוֹם אוֹ יוֹמַיִם. יָשִׁיב לוֹ: לוּ יְהִי כִּדְבָרֶיךָ, וְכִי בִּשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לְהִתְרַפּוֹת מִזֶּה? הֲלֹא יָדוּעַ הוּא, כִּי כַּאֲשֶׁר יֵלֵךְ, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, אֲפִלּוּ עָשִׁיר גָּדוֹל וְכָל שֶׁכֵּן עָנִי, עַל שְׂפַת הַיָּם, וְיִרְאֶה שֶׁפָּלַט הַיָּם אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָלִיּוֹת, הַאִם יַתִּיר לְנַפְשׁוֹ מִלְּהִתְרַפּוֹת מִלְּלָקְטָן מִסִּבַּת דָּבָר שֶׁלֹּא יִמָּשֵׁךְ זְמַן לְקִיטָתָן רַק עַל אֵיזֶה שָׁעוֹת, וּלְכָל הַיּוֹתֵר יוֹם אֶחָד? דְזֶה אֵין שַׁיָּךְ רַק בְּדָבָר פָּחוּת וְנִבְזֶה, לֹא כֵן בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָלִיּוֹת, הַיְקָרִים מְאֹד בְּשָׁוְיָן, אֲשֶׁר כָּל רֶגַע וְרֶגַע, אֲשֶׁר יִלְקְטֵם וְיִתְפְּשֵׂם תַּחַת יָדוֹ, שָׁוֶה יוֹתֵר מִמֵּאָה יָמִים אֲשֶׁר יִלְקֹט דְּבָרִים פְּחוּתִים. כֵּן הַדָּבָר מַמָּשׁ בְּעִנְיָנֵנוּ, דַּהֲלֹא יָדוּעַ מַה שֶּׁהֵבִיא הַגְּרָ"א בְּשֵׁם הַמִּדְרָשׁ, שֶׁעַל כָּל רֶגַע וְרֶגַע שֶׁאָדָם חוֹסֵם פִּיו, זוֹכֶה לָאוֹר הַגָּנוּז, שֶׁאֵין כָּל מַלְאָךְ וּבְרִיָּה יָכוֹל לְשַׁעֵר, רְאֵה שֶׁלֹּא נִזְכַּר בַּמִּדְרָשׁ חֹדֶשׁ אוֹ שָׁבוּעַ אוֹ יוֹם אוֹ שָׁעָה, רַק רֶגַע. וְזוֹהִי בְּעֶצֶם כַּוָּנַת הַכָּתוּב (משלי ב' ד'): "אִם תְּבַקְּשֶׁנָּה כַכָּסֶף" וְגוֹ', שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִתְנַהֵג בְּבַקָשַׁת הַתַּכְלִית הַנִּצְחִי, כְּמוֹ שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בְּבַקָּשַׁת הַכֶּסֶף וְחִפּוּשׂ הַמַּטְמוֹנִיּוֹת. וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָמַר הַתַּנָּא: לֹא תַּרְחִיק עַצְמְךָ מִמִּדָּה שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָה, כְּלוֹמַר שֶׁיַּחְשְׁבֶנָּה הָאָדָם בְּנַפְשׁוֹ לִזְכוּת וְלִמְצִיאָה כָּל מַה שֶּׁיִּמְצָא מִמֶּנָּה.

And we shall explain our words in more detail with the help of the Blessed L-rd. As to the contention of the yetzer that the thing [i.e., guarding one's tongue] will not last more than a day or two, let him answer: Even if it were as you say, should one be lax in this? Don't you know that if someone walked on the seashore (be he who he may, even a very rich man; how much more so, a poor one,) and he saw the sea cast up precious stones and pearls, would he be lax in picking them up because he could do so for only a few hours, or, at most, for a single day? This might be so for cheap, worthless things, but not for precious stones and pearls, where each moment that he picks them is worth more than a hundred days of picking paltry things! So, in our case. Do we not know what the GRA has adduced in the name of the Midrash? That for every moment that a man muzzles his mouth [against speaking lashon hara], he merits the secreted light, which no angel or [heavenly] creature can visualize. Observe that the Midrash does not speak of a month or a week or a day or an hour — but a moment! And this is the intent of (Mishlei 2:4): "If you seek it as silver; if you search for it as hidden treasure, etc." A man must conduct himself in seeking the eternal reward as he would in seeking silver and searching for hidden treasure. And this is the intent of the tanna: "Do not distance yourself from a trait that has no end." That is, a man should reckon as a merit and as a "find" for his soul anything that he finds of it [i.e., of the hidden treasure].

18 יח

וְכָל זֶה הוּא אֲפִלּוּ לְפִי דִּבְרֵי הַיֵּצֶר, שֶׁלֹּא תּוֹעִיל הַהַסְכָּמָה וְהַקַּבָּלָה, שֶׁיְּקַבֵּל בְּלִבּוֹ עַל לְהַבָּא, רַק עַל יָמִים אֲחָדִים. אַךְ כַּאֲשֶׁר נַעֲמִיק יוֹתֵר בְּעִנְיָן זֶה, תִּרְאֶה שֶׁטַּעֲנַת הַיֵּצֶר שֶׁקֶּר מֵעִקָּרוֹ. כִּי כְּבָר נִבְחַן בְּכוּר הַנִּסָּיוֹן, כִּי אִם יִרְצֶה לַעֲמֹל בָּזֶה, כָּל עוֹד שֶׁיַּרְגִּיל בָּזֶה, יֵקַל הוּא לְהִשָּׁמֵר. כִּי יַרְגִּישׁ בְּעֵת שֶׁיּוֹצִיא מִפִּיו אֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, תַּחַת אֲשֶׁר בִּתְחִלָּתוֹ לֹא הִרְגִּישׁ מֵחֲמַת רֹב מְרוּצַת הֶרְגֵּלוֹ לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וּבִמְעַט זְרִיזוּת לְנַפְשׁוֹ יִמָּנַע מִדִּבּוּרִים אֲסוּרִים, אַחַר שֶׁאֵין לוֹ עוֹד כֹּחַ הַהֶרְגֵּל לָזֶה.

And all this, even according to the words of the yetzer, that the agreement and the acceptance that he reaches in his heart for the future will last for only several days. But if we delve more deeply into these things, we will find that the yetzer's contention is false to begin with. For it has already been proved in the crucible of experience that if one wants to work on this, then the longer he habituates himself to it, the easier it will be to maintain it. For he will be aware of it whenever he utters something unbecoming, as opposed to his earlier state where he felt nothing because of the inclination of his nature for all the things that he desired. And with a little spurring of his soul, he will keep back from forbidden speech, having divested himself of this force of habit.

19 יט

הג"ה. [אַךְ לְעִנְיָן זֶה שֶׁיֻּקְבַּע בְּנַפְשׁוֹ הַהֶרְגֵּל לִשְׁמִירַת לְשׁוֹנוֹ, נִרְאֶה לִי בִּפְשִׁיטוּת דֶּרֶךְ עֵצָה שֶׁיִּתְנַהֵג כָּךְ. מִתְּחִלָּה יִרְאֶה לִהְיוֹת בָּקִי בְּכָל פְּרָטֵי הַדִּינִים שֶׁל שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן וְלַחֲזֹר אוֹתָם הֵיטֵב הֵיטֵב, עַד שֶׁיִּהְיֶה בָּקִי בָּהֶם, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע אֵיזֶה דִּבּוּר יִפֹּל תַּחַת סוּג הַשְּׁמִירָה, וְעַל יְדֵי זֶה מִמֵּילָא יוּסַר מִמֶנּוּ רֹב הַהֶרְגֵּל שֶׁהָיָה לוֹ עַד עַתָּה. וְאַחַר כָּךְ אֲפִלּוּ אִם רַק יִקְבַּע אֵיזֶה זְמַן מְיֻחָד לָזֶה בְּכָל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ, גַּם כֵּן יוֹעִיל לָזֶה הַרְבֵּה. וְהַכֹּל לְפִי טֶבַע הָאָדָם וַעֲסָקָיו, כִּי יֵשׁ אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר לְעוֹלָם צְרִיכִים לִבְדֹּק עַצְמָם בְּכָל יוֹם וְיוֹם בְּאֵיזֶה אֹפֶן וּמַצָּב הוּא עוֹמֵד בְּעִנְיַן כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ.]

But as to this question of fixing within one's soul this habit of guarding his tongue, it seems clear to me that one should conduct himself as follows: First he must see to it to be expert in all of the details of the laws of guarding one's tongue and reviewing them thoroughly to the end of becoming expert in them, to know which manner of speech is subsumed in the category of "guarding." By doing so there will as a matter of course fall away from him the major part of his former habit. Thenceforward, even if he only establishes a fixed time for this every week, this, too, will aid him greatly, all according to the nature of the man and of his affairs. For there are some men who must always examine themselves, every day as to how and where they stand in respect to their faculty of speech.

20 כ

וַאֲפִלּוּ אִם יִמָּשֵׁךְ אֵיזֶה זְמַן, אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לְזָרֵז אֶת נַפְשׁוֹ בְּעִנְיָן זֶה מֵאֵיזֶה סִבָּה, אוֹ שֶׁמָּצָא אֶת עַצְמוֹ בְּכַמָּה פְּעָמִים, שֶׁנִּצַּח אוֹתוֹ הַיֵּצֶר בְּעִנְיָן זֶה, אַף עַל פִּי כֵן אַל יִפֹּל לִבּוֹ עָלָיו לְהִתְיָאֵשׁ עוֹד מֵעִנְיָן זֶה, כִּי אִם יְחַזֵּק עוֹד אֶת נַפְשׁוֹ וְיִתְעוֹרֵר בְּעִנְיַן הַשְּׁמִירָה וְיִהְיֶה הוּא הַמְנַצֵּחַ. וּבְכָל יָמָיו יִתְנַהֵג כָּךְ, וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (ברכות ה.) לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע וְכוּ', וְהַהַרְגָּזָה הַזּוֹ, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה לְעוֹלָם, וְהַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ.

And even if some time transpires in which, for some reason, one cannot spur himself to this, or in which he sometimes finds himself defeated in this by the yetzer, still, he must not allow himself to despair of ever attaining it. For if he strengthens himself further and arouses himself to this guarding, he will emerge the victor and will conduct himself accordingly all of his days. This is Chazal's intent in (Berachoth 5a): "Let one always incite his good yetzer against his evil yetzer, etc." This "incitement" consists in his always waging war with him, as we have written.

21 כא

וְשָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם גָּאוֹן אֶחָד, שֶׁשָׁאַל אָדָם אוֹתוֹ, אִם לֹא כִּוֵּן בְּרֹב הַתְּפִלָּה וְהוּא עוֹמֵד בְּסוֹף הַתְּפִלָּה, בְּאֵיזֶה אֹפֶן יְעוֹרֵר אֶת נַפְשׁוֹ לְהַתְחִיל לְכַוֵּן. וְהֵשִׁיבוֹ, מָשָׁל לְמָה הַדָבָר דּוֹמֶה? לְתִינוֹקֶת אַחַת, שֶׁעָמְדָה עַל הַשּׁוּק בְּסַל גָּדוֹל שֶׁל יְרָקוֹת לִמְכֹּר, וּפָגַע בָּהּ אָדָם אֶחָד וְהִתְחִיל לַחֲטֹף מֵהַסַּל, וְנִבְהֲלָה וְלֹא יָדְעָה שׁוּם עֵצָה אֵיךְ לַעֲשׂוֹת. פִּקְּחַ אֶחָד עָמַד לְמֵרָחוֹק, אָמַר לָהּ: מַה תַּעֲמֹדִי, עַל מַה תַּמְתִּינִי? עַד שֶׁיַּחְטֹף כֻּלּוֹ? הִנֵּה הוּא חוֹטֵף גַּם אַתְּ חִטְפִי, וְכָל מַה שֶּׁיַּעֲלֶה בְּיָדֵךְ יִהְיֶה שֶׁלָּךְ. כֵּן הַדָּבָר מַמָּשׁ בְּעִנְיַן הַתְּפִלָּה, הִנֵּה הַיֵּצֶר מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם וּמַפִּיל עָלָיו עַצְלוּת וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, עַד שֶׁעַל יְדֵי זֶה לֹא כִּוֵּן בְּכַמָּה וְכַמָּה בְּרָכוֹת מֵהַתְּפִלָּה, גַּם אַתָּה חֲטֹף וְזָרֵז אֶת עַצְמְךָ בְּכָל כֹּחֲךָ לְכַוֵּן בַּבְּרָכוֹת, אֲשֶׁר עֲדַיִן הֵם לְפָנֶיךָ.

I heard in the name of a certain Gaon that being asked by someone how to arouse himself to concentrate if, nearing the end of his prayer, he found himself not to have concentrated for most of it, he (the Gaon) replied: "To what may this be compared? To a little girl standing in the marketplace with a great basket of vegetables to sell and being accosted by someone who begins to grab things from the basket. She panics and is at a loss how to act — until a certain wise man standing at a distance calls out to her: 'What are you waiting for? Until he grabs it all? He is grabbing — you grab too! Everything that you grab will be yours!'" And thus, precisely, is it with prayer. The yezter overpowers a man and casts upon him indolence and vagrant thoughts, thus preventing him from concentrating upon many blessings. You, too, "grab," and spur yourself on with all of your strength to concentrate on the blessings that yet remain before you.

22 כב

כֵּן הַדָּבָר מַמָּשׁ בְּעִנְיָנֵנוּ, הַיֵּצֶר נִצַּחֲךָ בְּיוֹם זֶה בְּדִבּוּרִים אֲסוּרִים, אַתָּה עֲמֹד וְהִתְחַזֵּק נֶגְדּוֹ לְמָחָר לְנַצְּחוֹ. וַאֲפִלּוּ אִם, חַס וְשָׁלוֹם, יִתְּרָמֵי שֶׁיְּנַצַּחֲךָ עוֹד הַפַּעַם, אַף עַל פִּי כֵן חֲזֹר וְהִתְחַזֵּק נֶגְדּוֹ לְהִלָּחֵם אִתּוֹ, וּבְוַדַּאי יַעֲזָרְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁתִּהְיֶה גַּם כֵּן מֵהַמְנַצְּחִים, כִּי הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, כָּל יָמָיו שֶׁל אָדָם תִּהְיֶה מִלְחָמָה בֵּינוֹ וּבֵין הַיֵּצֶר, וְזוֹהִי בְּעֶצֶם כַּוָּנַת חֲזַ"ל: לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם וְכוּ'. וְזֶה מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (קהלת י' ד'): "אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ, מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח".

And thus, precisely, is it in our instance. The yetzer bested you today in the area of forbidden speech. Stand up and strengthen yourself against him tomorrow to defeat him. And even if, G-d forbid, he bests you again, notwithstanding this, return and strengthen yourself again against him to wage war with him. And the Holy One Blessed be He will certainly help you, too, to emerge victorious; for "one who comes to purify himself is abetted (from on High.") In sum: A man should spend all of his days warring with his yetzer, this being the intent of Chazal in "Let one always incite, etc." And this, in effect, is the intent of the verse (Koheleth 10:4): "If the spirit of the "ruler" rises up against you, do not abandon your position."

23 כג

וְעַל טַעֲנָה ב' שֶׁטּוֹעֵן הַיֵּצֶר, מִכֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹר אֶת הַדִּין בְּכָל עִנְיָנָיו, טוֹב לְהִתְרַחֵק מִמִּדָּה זוֹ כְּלָל, יָשִׁיב לַיֵּצֶר: הַאִם הָיִיתִי מַתִּיר לְעַצְמִי לְהִתְנַהֵג בַּעֲסָקַי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה? לְמָשָׁל, אִם הָיָה אֶחָד רוֹאֶה אוֹתִי רָץ בִּזְרִיזוּת לְאֵיזֶה עֵסֶק לְפַרְנֵס אֶת עַצְמִי וְיִשְׁאָלֵנִי: לָמָּה אַתָּה רָץ? הַאִם תְּדַמֶּה, שֶׁתִּהְיֶה עַל יְדֵי זֶה עָשִׁיר גָּדוֹל שֶׁבְּכָל הָעוֹלָם כְּמוֹ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי? הֲלֹא בְּוַדַּאי הָיִיתִי עוֹנֶה לוֹ: וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא אֶהְיֶה כָּמוֹהוּ, אֲנִי צָרִיךְ לִטְמֹן יָדִי בַּצַּלַּחַת מִלְּהַחֲיוֹת נַפְשִׁי? וְאִם זֶה בְּעִנְיְנֵי הַגּוּף הַכָּלֶה, מָה אֶעֱנֶה בְּעִנְיְנֵי הַנֶּפֶשׁ? וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא אוּכַל לִשְׁמֹר אֶת הַמִּדָּה הַזֹּאת בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְעִנְיָנָהּ, שֶׁעַל יָדָהּ הָיִיתִי עוֹלֶה לָנֶצַח לְמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה וּקְדוֹשָׁה, [כְּמוֹ דְּאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת חֻקַּת, שֶׁמִּי שֶׁשּׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ, זוֹכֶה לְהִתְלַבֵּשׁ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַיֵּן שָׁם, וְגַם לֵאוֹר לָנֶצַח בָּאוֹר הַגָּנוּז, שֶׁאֵין כָּל מַלְאָךְ וּבְרִיָּה יָכוֹל לְשַׁעֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל, וְאִיתָא בְּרֵאשִׁית חָכְמָה בְּשֵׁם מַהֲרָ"מ קוֹרְדווֵֹירוֹ זַ"ל, שֶׁרָאָה לְהָרַב שׁוּשַׁן סוֹדוֹת בַּחֲלוֹם וְרָאָה, שֶׁכָּל שֵׂעָר וְשֵׂעָר מִזְּקָנוֹ הָיָה מֵאִיר כְּאוֹר הָאֲבוּקָה, וְהָיָה זֶה עֲבוּר שֶׁהָיָה נִזְהָר מִשִּׂיחָה בְּטֵלָה, עַיֵּן שָׁם], הַאִם בִּשְׁבִיל זֶה אֶתְעַלֵּם לְגַמְרֵי מִלְּפַקֵּחַ עַל הַנֶּפֶשׁ לִשְׁמֹר אֶת הַפֶּה בְּכָל מַה שֶּׁיִּהְיֶה בְּכֹחִי וְלֹא לִהְיוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, מְכַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע וְכַדּוֹמֶה מֵהַכִּתּוֹת הָרָעוֹת שֶׁעֲלֵיהֶם אָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁאֵין מְקַבְּלִין פְּנֵי הַשְּׁכִינָה? (סוטה מ"ב) וְלָזֶה כִּוֵּן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּקֹהֶלֶת וְאָמַר (קהלת ט' י'): "כָּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה", לְהוֹרוֹת לָנוּ, שֶׁאֲפִלּוּ עוֹלֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּכֹחוֹ לִגְמֹר אֶת הַמִּצְוָה בְּכָל פְּרָטֶיהָ, אַף עַל פִּי כֵן יַעֲשֶׂה כָּל מַה שֶּׁבְּכֹחוֹ. וּכְהַאי גַּוְנָא אָמְרוּ חֲזַ"ל (מכות דף י.) עַל הַפָּסוּק (דְּבָרִים ד' מ"א): "אָז יַבְדִּיל מֹשֶה שָׁלֹש עָרִים", שֶׁהוֹדִיעַ לָנוּ הַכָּתוּב דָּבָר זֶה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁלֹש שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן קוֹלְטוֹת עַד שֶׁיַּבְדִּילוּ אוֹתָן שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהוּא כְּבָר יָדַע שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי כֵן אָמַר מֹשֶה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "כָּל מַה שֶּׁבְּכֹחִי לַעֲשׂוֹת אֶעֱשֶׂה, וּכְפֵרוּשׁ רַשִּׁ"י שָׁם. כָּל זֶה בֵּאַרְנוּ בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ מַה שֶּׁאָמַר בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן, שֶׁלֹּא לְהַרְחִיק מִמִּדָּה שֶׁאֵין לָהּ קִּצְבָה. וּמַה דִּמְסַיֵּם שָׁם: וּמִמְּלָאכָה שֶׁאֵין לָהּ גְּמִירָא, הַיְנוּ לְעִנְיַן תּוֹרָה, וְכִדְמוּכָח שָׁם מֵהַמָּשָׁל שֶׁהֵבִיא עַל זֶה עַיֵּן שָׁם.

As to the yetzer's second contention — "Since you cannot observe the din completely, it is best to distance yourself from this [(guarding your tongue)] altogether" — you can answer: "Would I allow myself to conduct my business in this way?" For example, If someone saw me running with alacrity to "make a deal" to support myself and he asked me: "Why are you running? Do you think that by doing so you will become the wealthiest man in the whole world, like Ploni?" would I not certainly answer him: "Because I will not become like him should I 'hide my hand in the dish' and not support myself?" And if this is so with the transitory body, what should I answer for the affairs of the [eternal] soul? Because I cannot observe this trait in all its details and aspects, by means of which I could rise to eternal heights of exaltedness and holiness — [as we find in the holy Zohar, Parshath Chukath, that one who guards his mouth and his tongue merits being clothed with the holy spirit, and also shining eternally in the secreted light that no angel or [Heavenly] creature can visualize, as Chazal say and as we find in Reshith Chochmah in the name of Maharam Kordovero of blessed memory, that Rav Shoshan was shown secrets in a dream in which he saw that every hair of his beard shone with a torchlike luminescence, the result of his abstinence from idle speech] — should I, therefore, forebear from guarding my soul by guarding my mouth with all my might and not being G-d forbid, of the class of "the speakers of lashon hara" and the like, of those evil classes of which Chazal state that they do not behold the presence of the Shechinah? It is this that King Solomon, may peace be upon him, intended when he wrote (Koheleth 9:10): "All that your hand finds to do with your strength — do!" To teach us that even if it enters one's mind that he will not have the strength to complete the mitzvah in all of its details, in spite of this, he should do everything that he can do. And along these lines Chazal have said on Devarim 4:41: "Then Moses would set apart three cities," that Scripture apprises us of this [to teach us] that even though the three cities across the Jordan could not serve as cities of refuge until those in the land of Canaan had been designated, and he knew that he would not enter Eretz Yisrael, in spite of this Mosheh Rabbeinu, may peace be upon him, said: "Everything that it is in my power to do, I will do," as Rashi explains there. All this we have written, with the help of the Blessed L-rd, in explanation of what is stated in Avoth d'R. Nathan, that one should not distance himself from "a trait that has no end." As to "a labor that has no completion," this applies to [the study of] Torah, as indicated by the analogy adduced there.

24 כד

וְדַע דְּכָל מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ בְּסֵפֶר זֶה מֵעִנְיַן גֹּדֶל הַזְּהִירוּת מֵעֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע, הַיְנוּ לְמִי שֶׁהוּא עֲדַיִן בִּכְלַל עֲמִיתֶךָ, אֲבָל בְּאוֹתָן הָאֲנָשִׁים הַכּוֹפְרִים בְּתוֹרַת ה', אֲפִלּוּ רַק בְּאוֹת אַחַת, וְהַמַּלְעִיגִים מִדִּבְרֵי חֲזַ"ל, מִצְוָה לְפַרְסֵם דַּעְתָּם הַכּוֹזֶבֶת לְעֵינֵי הַכֹּל וּלְגַנּוֹתָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ מִמַּעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּסֵפֶר "חָפֵץ חַיִּים" בִּכְלָל ח' הֲלָכָה ה' עַיֵּן שָׁם.

And know that what we have written in this book as to the great need of guarding oneself from the sin of lashon hara, applies to one who is still in the class of "your fellow." But as to those who deny the Torah of the L-rd, even one letter thereof, and those who mock the words of Chazal, it is a mitzvah to publicize their deceitful views before all and to demean them, so that men not learn from their evil ways, as explained in the Chafetz Chaim Principle VIII, halachah 5.