Chapter 3ג׳
1 א

מפני שהוזהר בעל התשובה לחפש דרכיו. וכמה לו עונות וחטאות ואחרי אשר תם חפש מחופש הוזהר לחקור גודל כל חטא מחטאיו כמו שנאמר (איכה ג׳:מ׳) נחפשה דרכינו ונחקורה. להודע אליו כל חטאתו אשר חטא. כמה הגדיל לאשמה בה. כי יש אשמה עד לשמים גדולה. ויש רעה כנגד כמה חטאים גדולים שקולה. והתשובה הגדולה כפי היות גדולים חקרי לב כאלה. כי לדעתו (פי' לפי ידיעתו) רב העון וגדלו. נפשו ירעה לו. או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם:

We shall explain the severity of the [positive] commandments and the warnings (negative commandments) and different punishments
For the penitent is warned to search his ways, and [gauge] how many iniquities and sins [he has done]. And after his search is done, he is warned to examine the magnitude of each sin - as it is stated (Lamentations 3:40), "Let us search and examine our ways" - in order for him to know how much he is guilty for each sin that he sinned. For there is guilt that is big [enough] to reach the skies, and there is evil that corresponds to several big sins. For repentance is great according to investigations of the heart like these. As according to his knowledge of the greatness of the iniquity and its largeness will his heart trouble him. And he will then be able to subdue his uncircumcised heart, and his iniquities will then be atoned.

2 ב

ועוד תועיל חקירת עוצם העון לכסות כלימה פניו בשאלת המחילה כענין שנאמר (עזרא ט׳:ו׳) אלקי בושתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך. ולעטות בושה על נפשו לפני הש"י אחרי הבטחון בסליחתו כענין שנאמר (יחזקאל י"ז) למען תזכרי ובושת בכפרי לך לכל אשר עשית. ולהיות לנגד עיניו גדולת חסד הכפרה כענין שנאמר (תהילים כ״ו:ג׳) כי חסדך לנגד עיני. והמשל בזה כי אם חטא העבד לאדוניו ובא להכנע לפניו. אין נפשו אל העבד בלתי אחרי ידיעתו כובד פשעו. ואם ידמה בנפשו כי החטא נקל יגדל הקצף עליו. לכן יתחייב החוטא להכיר עוצם החטא ועונשו כענין שנאמר - (שמואל א כ״ו:כ״א) הנה הסכלתי ואשגה הרבה מאד. על כן הוצרכנו ללמד לבני יהודה. לתורה לתעודה. חומר העונשים לכל עון ולכל חטאת. על כן על כל דברי הקדמה הזאת. ועוד לתועלת נשגבה גדולה ובצורה. כי ראה ראיתי רוב העם חושבים על כמה פשעים כבדים כי הם קלים. ועל חייבי מיתות וכריתות כי הזהירות בהם יתרון הכשר או מדת החסידות. ונכשלים מבלי משים ואין תוכחת. כענין שנאמר (ישעיהו מ״ח:ח׳) גם מאז לא פתחה אזנך. על כן הוצרכנו להזהירם ולגלות אזנם על חומר עבירות רבות. וכי יש במצות הקלות דרכים וצדדים רבים לכליון חרוץ ואבדן הנפש. ורבים מן הרשעים יעזבו דרכם כי ידעו האבדן וההפסד אשר בה. בהגלות להם גודל החטא ואת אשר נגזר עליו. ונכשלים אזרו חיל לכבוש תאותם. כי איככה יוכלו וראו באבדן נפשם:

Moreover, the examination of the enormity of the iniquity will help to ‘cover the mortification of his face’ during his request for forgiveness, like the matter that is stated, (Ezra 9:6), “O my God, I am too ashamed and mortified to lift my face to You, O my God”; to wrap his soul in shame before God, may He be blessed, after the assurance of His forgiveness, like the matter that is stated, (Ezekiel 16:63), “In order that you shall remember and feel shame, and you shall be too abashed to open your mouth again when I have forgiven you for all that you did”; and that the greatness of the kindness of the atonement be in front of his eyes, like the matter that is stated (Psalms 26:3), “For Your kindness is in front of my eyes.” And the parable for this is that if a slave sinned to his master and [then] comes to humble himself in front of him, [the master’s] soul would not pay attention to him until after [the slave] knew of the weightiness of his sin. But if it appears to [the slave] like the sin is light, [the master’s] rage against him would [only] grow. Therefore the sinner is obligated to recognize the enormity of his sin and its punishment, like the matter that is stated (I Samuel 26:21), “behold I have been a fool, and I have erred so very much.” Therefore we need to teach the Children of Judah - for instruction and message - the weightiness of the punishments of each iniquity and of each sin. Hence [the need] for all these words of introduction. And another sublime, great and trenchant purpose is that I have surely seen most of the people thinking about several weighty transgressions that they are light; and about [sins that carry] the death penalty or excision, that concern about them is [just] greater refinement or a measure of piety. So they stumble without paying attention; and there is no rebuke, like the matter that is stated (Isaiah 48:8), “even from yore, your ears were not opened.” Therefore we need to warn them and to have their ears revealed about the weightiness of many sins, and that there are [also] many ways and angles to the light commandments that [lead] to decreed destruction and loss of the soul. And many of the evildoers would leave their paths if they will know the loss and damage that [comes] with it, when they hear about the greatness of the sin and the [punishment] which is decreed about it. [This is] so those that stumble will gird their power to conquer their desire. For how could they see the destruction of their souls [and not react]?

3 ג

והמשל בזה לאדם החפץ ללכת אל עיר. ויאמר לו כי הדרך משובשת בצנים ופחים ואבני נגף. ולצרכו אל המקום ההוא לא יחדל מלכת. והיה כי יאמרו אליו כי שחל בדרך ונמר שוקד עליו אז יכלה רגליו מן הדרך ההיא. על כן אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי א׳:ב׳) לדעת חכמה ומוסר להבין. פירושו - כשרון המעשה ועזיבת העבירות יקרא הכמה כענין שנאמר - (דברים ד׳:ו׳) כי היא חכמתם ובינתכם. ואחר שילמוד וידע המצות ומה הם העבירות צריך שילמוד גנות העבירות. וההפסד והאבדן הנמצא בהם להרחיק נפשו מהם. ולהוכיח לעצמו בזכרון העונשים וליסר זולתו. וזאת הידיעה תקרא מוסר ולמוכיחים ינעם ללמוד לדעת זאת:

And the parable for this is about a man that wants to go to a city. And he is told that the path is confounded with thorns, snares and stumbling blocks. But because of his need for the place, he is not prevented from going. But if they would tell him that there is a lion on the path and a leopard constantly on it, he would then stop his feet from this path. Therefore King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 1:2), “For learning wisdom and reproof; for understanding.” Its explanation is [that] proper action and abandonment of sins is called wisdom, like the matter that is stated (Deuteronomy 4:6), “for that is your wisdom and your understanding.” But after he learns and know the commandments and what are the sins, he needs to study the disgrace of the sins, and the damage and the loss that comes with them - in order to distance his soul from them; to reprimand himself by remembering the punishments and to reprove others. And this knowledge is called reproof (mussar); and it is pleasant for those that give rebuke to study this.

4 ד

עתה נבאר מעלות חומר המצות ואזהרות וחלוק העונשים: המדריגה הא' חומר דברי סופרים - נתחייבנו מן התורה לקבל תקנות הנביאים והשופטים. ולשמוע דברי חכמים ולהזהר בגדריהם. שנאמר - (דברים י"ז) לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. וגם כי הוזהרנו מן התורה לקיים עלינו להיות עושים ככל אשר יורנו. אכן מצות עשה מן התורה חמורה מדבריהם. מפני שהוזכר עיקר הדבר בספר תורת האלהים מפורש וצוה הש"י עליו בפרט. ויש דרכים וצדדים ימצאון שם דברי סופרים חמורים מדברי תורה. כאשר אמרו רבותינו זכרונם לברכה חומר בדברי סופרים מדברי תורה שהאומר אין תפילין לעבור על ד"ת פטור חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב. וכל העובר על דברי חכמים חייב:

Now we will explain the levels of the [positive and negative] commandments and the allotment of the punishments: The first level is the severity of the words of the Scribes: We were obligated by the Torah to accept the ordinances of the prophets and the judges, to obey the words of sages and to be careful with their fences, as it is stated (Deuteronomy 17:11), “you must not deviate from the thing that they tell you either to the right or to the left.” And even though we have also been warned by the Torah to be steadfast to do everything that they instructed us, nevertheless positive commandments [directly] from the Torah are more weighty than their words - since the essence of the thing is mentioned explicitly in the scroll of God’s Torah, and God, may He be blessed, commanded it specifically. But there are ways and angles in which words of the Scribes are more weighty than the words of the Torah - like our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 88b), “(With regards to the rulings of the rebellious elder,) there is greater stringency to the words of the Scribes than to the words of the Torah. For one who states, ‘There is no commandment to don tefillin’ - to transgress the words of the Torah - is exempt. But [one who says,] ‘There are five compartments’ - to add to the words of the Scribes - is liable”; [and] (Berakhot 4b), “Anyone who transgresses the words of the Scribes is liable for the death penalty.”

5 ה

ועתה הלא לך לדעת מפני מה העובר על דברי חכמים חייב יותר מן העובר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה. וזה פשר הדבר. כי העובר על דברי חכמים אשר מלאו לבו לעשות כן. כי תקל מצותם בעיניו לא מהתגבר יצרו עליו. אבל כי תכהין עיניו מראות אור דבריהם ולא יהלך לנוגה האמונה. ולא משך בעול גזרתה. ולא יטרח לקיים מאמרם כי לא נכתב בספר התורה. ולא נהג כדרך העובר על דברי התורה אשר נפשו מרה לו ונקוט בפניו. ויירא וייצר לו כי ישיאהו יצרו לחטא. על כן משפט מות יהיה לאיש כי הפיל דבר מאחד מכל (דבריו הטוב) [דבריהם הטובים]. והוא כאומר ננתקה את מוסרותימו ודומה למה שכתוב בענין זקן הממרה את פי חכמים (דברים י״ז:י״ב) והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן וגו':

And now, should you not know for what [reason] one who transgresses against the words of the Sages is liable for the death penalty, more than one who transgresses [most of the Torah’s] positive and negative commandments? And this is the understanding of the thing: [It is] because one who transgresses against the words of the Sages has had the temerity to do so since their commandments are light in his eyes; and not from his impulse overpowering him. Rather [it is] since his eyes have been dimmed from seeing the light of their words, so he does not follow the light of faith and does not pull the yoke of its decree [upon himself]. So he does not toil to keep their statement, since it was not written in the Torah scroll. And he did not act like the one who transgresses the words of the Torah, about which his soul is bitter and taken away in front of him, such that he is afraid and frightened that his impulse moved him to sin. Therefore there is a sentence of death for a person who knocked down something from all of (His good words) [their good words]. And it is like he is saying, “Let us remove their ropes.” And it is similar to that which is written concerning the matter of the elder who rebels against the words of the Sages (Deuteronomy 17:12), “Should a man act presumptuously and disregard the priest, etc.”

6 ו

והשנית כי האיש ההוא רחוק מן התשובה. אחרי אשר אין הדבר חמור עליו כי ישנה באולתו תמיד. והחטא הקל ענשו יותר מן החמור בהכשל בו החוטא פעמים רבות.

And the second [reason] is because this person is far from repentance. Since the thing is not weighty to him, he will constantly repeat it in his stupidity. And in the sinner’s stumbling upon it many times, this light sin will have a greater punishment than that which is heavy.

7 ז

עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי טובים דודיך מיין חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה. ואנחנו צריכים לפרש גם את זה. ידוע תדע כי יראת ה' יסוד המצות שנאמר (דברים י״ב:ט״ו) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך. ובזה ירצה ה' את ברואיו כמו שנאמר (תהילים קמ״ז:י׳-י״א) רוצה ה' את יריאיו. ותקנות חכמים וגדריהם יסוד לדרך היראה. כי יעשה גדר והרחקה פן תגע יד אדם באיסור התורה. כבעל השדה אשר יעשה גדר לשדהו מאשר יקר בעיניו כי ירא פן יכנסו בו בני אדם והיה למשלח שור ולמרמס שה. כענין שנאמר (ויקרא י״ח:ל׳) ושמרתם את משמרתי. ועשו משמרת למשמרתי [1]. ורב הזהירות והגדר והרחקה מן האיסור הלא זה מעיקרי המורא. והמרבה להזהר יגיע אל השכר הגדול כענין שנאמר (תהילים י״ט:י״ב) גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב. על כן אמרו חביבין דברי סופרים יותר מיינה של תורה. כי גדריהם וגזרותם מעיקרי היראה. ומצות היראה שכר הרבה כנגד מצות רבות כי היא היסוד להם. והדוגמא לדבר כי הנזהר מהתיחד עם אשה מפחדו פן יכשל בעון וכאשר גזרו רבותינו זכרונם לברכה. הלא זה מאשר זרח על נפשו אור יראת אלהים ית':

Our Rabbis, may their memory be blessed, also said (Avodah Zarah 35a) that [the understanding of the verse] (Song of Songs 1:2), “For your love (dodekha) is better than wine” is [that] the statements of the Scribes are more beloved than the wine of the Torah. And we need to explain this also: You should surely know that the fear of God is the foundation of the commandments, as it is stated (Deuteronomy 10:12), “And now, O Israel, what does the Lord, your God, ask of you, other than to fear the Lord, your God.” And through this, God desires His creatures, as it is stated (Psalms 147:11), “The Lord desires those who fear Him.” And the ordinances of the Sages, and their decrees are the foundation of fear [of God]. For it makes a fence and a separation, lest the hand of a man [even] touch a Torah prohibition. [This is] like the owner of a field that makes a fence for his field since it is precious in his eyes. For he is afraid lest people enter it and it become a place to send oxen and for sheep to trample, like the matter that is stated (Leviticus 18:30), “You shall keep My guarding” - make a guarding for my guarding (Yevamot 21a). And is much carefulness, the fence and the separation from the prohibition not from the essence of fear? And one who augments his carefulness will reach great reward, like the matter that is stated, (Psalms 19:12), “Also Your servant pays them heed; in obeying them, there is much reward.” Therefore they said [that] the statements of the Scribes are more beloved than the wine of the Torah. For their fences and decrees are from the foundations of fear [of God]. And the reward for the commandment of fear is great in comparison to many [Torah] commandments, as it is the foundation for them. And the example for this thing is that one who is careful not to isolate himself with a woman, from his fear lest he stumble into iniquity - and like our Rabbis, may their memory be blessed, decreed - is this not because the light of the fear of God, may He be blessed, shone upon his soul?

8 ח

והנה הקדמנו לך בשער היראה. כי נתחייב אדם לראות בבנים ולהבין בהם ולהבדיל בין עקש ופתלתול ובין הישר הולך. לתועלת נשגבה אשר הודענוך. והנה כי תראה אנשים זוללים מזלזלים בנטילת ידים וישבו לאכול לחם ואינם מברכים לפני אכלם ואחר אכלם. וכהנה רבות דברי חכמים ותקנותם אשר פורצים גדרם. בזאת יבחנו. בזאת תדע ובחנת את דרכם כי הם רעים וחטאים לה' מאד ואחריתם עדי אובד. ועליהם אמרו כי העובר על דברי חכמים חייב. כי המעללים האלה לא יכריחם היצר עליהם. ולא תתקפם תולדות החומר והתאוה הגשמית לחטוא בהם. אין זה כי אם רוע לב ופירוק עול שמים מעל צוארם. והנה הם ככל המון כת הזדים האומרים לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו. גם הם רחוקים מדרך האמת. גם הכת אשר אינם נזהרים מגבינה של עו"ג ובשולי עו"ג כי יקלו דברי חכמים בעינם. אף על פי שחוטאים למלא בטנם הנה בזו לדברי חכמים ושברו עול התורה (והמורה) [והמורא]. גם עליהם אמרו העובר על דברי חכמים חייב כאשר ביארנו. והשנית כי אחרי שידעו כי עם הקודש נשמרים בכל אלה. הבדל הבדילו עצמם מעל עמנו ופרשו מדרכי צבור. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי הפורשים מדרכי צבור יורדין לגיהנם ונדונין שם לדורי דורות. ודע כי העובר על דברי חכמים. ענשו היה ביד בית דין להכותו מכות מרדות. כפי אשר עיני בית דין היו רואות ליסר ולענוש בעת ההיא. אם לפחות מארבעים או להוסיף להכותו על אלה:

And behold we already introduced to you in the Chapter on Fear (commonly known as the Sefer HaYirah) that a person is obligated to examine children and understand them and differentiate between the stubborn and crooked and those that walk straight, for a sublime purpose that we have mentioned to you. And behold when you see gluttonous people belittling netilat yadayim (washing of the hands), when they come to eat bread, and they do not recite a blessing before they eat and after they eat, and [disregard] many like these of the words of the Sages and their ordinances, the fence of whom they breach - through this, you can distinguish; and through this, you can know and determine their ways; that they are evil and sinning greatly to God, and their end is to be permanently destroyed. And about them, they said (Eruvin 21b) that “One who transgresses the words of the Sages is liable for the death penalty.” For the impulse did not coerce these plotters to sin; nor did material forces and the desire for the physical coerce them to sin towards them. Rather this is nothing but a bad heart and the removal of the yoke of the Heavens from upon their necks. And behold they are like the masses from the group of criminals that say to God, “Go away from us,” and “We don’t want to know Your ways.” Both these and the group that is not careful about gentile cheese and gentile cooking - since the words of the Sages are light in their eyes - are far from the true path. Even though they are [also] sinning to fill their bellies, behold they have disparaged the words of the Sages and broken the yoke of the Torah (and the teacher) [and the fear]. Also about them is it said, “One who transgress the words of the Sages is liable for the death penalty.” And the second [reason for this] is that since they know the holy people guards itself from all of these, they have separated themselves from our people and withdrawn from the ways of the community. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 17a) that those that separate from the ways of the community go down to Gehinnom and are judged there for many generations. And know that the punishment of one who transgresses the words of the Sages was in the hands of the court to strike them with lashes of rebellion according to how the court saw fit to discipline them and punish them at that time - whether to have less than forty or to add to strike him more than that.

9 ט

המדרגה הב' חומר מצות עשה - יסוד השכר ושורש הגמול חלף העבודה בקיום מצות עשה. כמו שנאמר (משלי י"ג) וירא מצוה הוא ישולם. ונאמר (מלאכי ג') ושבתם וראיתם בין עובד אלהים לאשר לא עבדו. והעבודה היא במצות התלויות במעשה. בין שאין בהם זולתי מצות עשה בין יש עמהן לא תעשה. כגון שנאמר (דברים ט"ו) לא תאמץ את לבבך וגו'. ומצות העבודה תתבאר בשער העבודה בעז"ה. אולם ימצא דרך בשכר הנזהר מעבור על מצות לא תעשה. אשר השג ישיג לשכר עושה מצוה כגון אם הזדמן דבר עבירה ליד האיש. והתאוה תאוה לדבר ערוה וכבש יצרו כי זה מעיקרי יראת הש"י. וכן מי שהזדמן לידו להתעשר באונאה ותרמית ואין רואה ואין יודע. והתהלך בתומו ובור כפיו. שכרו על זה כזורע לצדקה וטורח במצוה. וכן כתוב (תהלים קי"ט) אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כיון שלא פעלו עולה בדרכיו הלכו. וכבר הקדמנו לך פירוש המקרא הזה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול ממנו. ועוד אמרו (מלאכי ג') ליראי ה' ולחושבי שמו זה הבא דבר עבירה לידו וניצול ממנו. גם השכר הזה עקרו ויסודו מצות עשה שכבש יצרו ביראת אלהים כמו שנאמר (דברים י') את ה' אלהיך תירא. ואמרו רבותינו ז"ל הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות. והנה בתורה פורש מה יעשה לכל העובר על מצות לא תעשה ויחלק עליהם עונשים ומשפטים ודת מה לעשות בהם. והעונשים מלקות ארבעים מיתה וכרת ביד שמים וארבע מיתות בין דין. ומתן שכרן על כל מצוה לא נתפרש בתורה כדי שלא יחדלו לקיים המצות הקלות ויתעסקו בחמורות לבדנה:

The second level is the severity of positive commandments: The foundation of the reward and the root of the recompense resulting from the service is [found] in the performance of positive commandments, as it is stated (Proverbs 13:13), “He who respects a commandment will be rewarded.” And it is [also] stated (Malachi 3:18), “And you shall come to see the difference [...] between him who has served God and him who has not served Him.” And the service [to God] is with commandments that depend upon (involve) actions - whether there is nothing besides the positive commandment or whether there is [also] a negative commandment with them, such as (Deuteronomy 15:7), “do not harden your heart, etc.” (which accompanies the positive commandment of charity). And the commandment of the service will be explained in the Gate of the Service (no longer extant), with God’s help. Nevertheless, there is a manner of reward for the one who is careful not to transgress a negative commandment that reaches [that] of one who does a commandment - such as if the opportunity for a sin comes to a man and he had a desire for a sexual prohibition, but he overcame his impulse - for this is from the essence of the fear of God, may He be blessed. And likewise someone who had the opportunity to get rich by cheating and [charging] interest and there is no one to see and to know; yet he went with innocence and clean hands - his reward for this will be like one who plants righteousness and toils [to do a positive] commandment. And so it is written (Psalms 119:3) “They have done no wrong, but have followed His ways.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Kiddushin 1:9), “Since they did not do wickedness, they have ‘followed His ways.’” And we have already discussed the explanation of this verse for you. And our Rabbis, may their memory be blessed, likewise said (Kiddushin 39b), “[If] one sits and does not transgress, he receives a reward as one who performs a commandment, [...] in a case where an opportunity to commit a sinful act presents itself to him and he is saved from it.” And they also said (Berakhot 6a), “‘Those who revere the Lord and esteem His name.’ - this is [a case] where an opportunity to commit a sinful act presents itself to him and he is saved from it.” Even [with] this reward [however], its essence and foundation is [based in] a positive commandment, since he suppressed his impulse with the fear of God, as it is stated (Deuteronomy 10:20), “You must fear the Lord, your God.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 2:1), “Be careful with a light commandment as with a weighty one, for you do not know the reward for the fulfillment of the commandments.” Yet behold [that] what will be done to anyone who transgresses a negative commandment is explicit in the Torah; and it allocates punishments and statutes and a code for what to do to them. And the punishments are forty lashes, death and expiation at the hands of the Heavens and the four death penalties of the court. But the reward for the fulfillment of the commandments is not explicit in the Torah, so that [people] not prevent themselves from fulfilling the light commandments and involve themselves only in the weighty ones.

10 י

ומשלו על זה מענין המלך אשר אמר לעבדיו לנטוע בפרדסו כל עץ נחמד. ושכר אמר לתת להם ולא הודיעם שכר מטע כל אילן. כי חפץ המלך אשר לא יחסר כל בפרדסו. על כן יטעהו רב מינים נטעי נעמנים. ואלו ידעו עבדיו שכר נטיעת כל עץ מעצי הפרדס אז יתנו את כל עמלם בנצרי מטעיו אשר שכרם רב מן השאר להרבות השכר. כן ענין המצות. כי הואיל השם לזכות את ישראל בקיום כל המצות. להנחילם חיי עולם ולהיות כל המצות יחדיו לוית חן לראשם. כי בהשלים חק מלאכתם תהי משכורתם שלימה מעמו. הלא ידעת כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה. אף על פי שאמרו ת"ת כנגד כולם. והמצוה הקלה שכרה גדול והפלא אשר לא ימד ולא יספר. הלא תראה במצות שלוח הקן שאין בה טורח ולא פיזור ממון נאמר עליהם (דברים כ״ב:ז׳) למען ייטב לך והארכת ימים. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה רבי יעקב אומר אין לך מצוה קלה בתורה שאין תחיית המתים תלויה בה שנאמר בשלוח הקן למען ייטב לך וגו' למען ייטב לך לעולם שכלו טוב והארכת ימים לעולם שכלו ארוך. ומה אם מצוה קלה שהיא בכאיסר אמרה תורה כך. מצות חמורות על אחת כמה וכמה:

And they gave a parable about this matter of a king that said to his servants to plant every fine tree in his garden. And he said that he would give them payment; but he did inform them of the payment for each [type] of tree, because the king desired that there would be nothing lacking in his orchard. Therefore they planted many species of delightful saplings. But had the servants known the payment for the planting of each [type of] tree of the trees in the orchard, they would then have given all of their effort to the stems of the plantings for which the reward is greater than the other, in order to enhance their payment. The same is [true] with the matter of commandments. For God wanted to give merit to Israel with the fulfillment of all the commandments, to bequeath them eternal life and for all of the commandments together to be a charming wreath for their heads. For when they complete the measure of their work, their payment will be complete from Him. Did you not know that our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avodah Zarah 17b), “Anyone who is only involved with Torah is similar to someone who has no God” - even though they said (Peah 1:1), “the [reward for the] study of Torah corresponds to all [the commandments].” And the reward of the light commandment is great and wondrous, such that it cannot be counted or measured. Do you not see with the commandment of sending away the [mother bird] - that has no toil and no large expenditure of money - it is stated about it (Deuteronomy 22:7), “that it may be well with you and that you may prolong your days.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kiddushin 39b), “Rabbi Ya’akov says, ‘There is not a single [light] commandment written in the Torah that the [reward of] the resurrection of the dead is not dependent upon. [...] With the sending [of the mother bird from] the nest, it is [stated], ‘That it may be well with you, and that you may prolong your days’ [...] ‘that it may be well with you’ for the world where all is well,’ and ‘that your days may be long’ for the world that is entirely long.” And if that is what the Torah stated with a light commandment that [requires an expenditure of] like an issar (a small coin), all the more so with weighty commandments.

11 יא

ועתה נדבר בענין עונש ביטול מצות עשה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה אם הזהירו את האיש לעשות סוכה או לולב ואינו עושה מכין כו'. ואמרו כי האנשים אשר לא הניח על ראשם תפילין מעולם הם נקראים פושעי ישראל בגופן. ועונשם חמור מן העובר פעם אחת על חייבי כריתות. ואמרו כל שעונותיו מרובין מזכיותיו ובכללן עון פושעי ישראל בגופן כגון שלא הניח תפילין מעולם או עוברי עבירה כגון עריות. ליום הדין יורדין לגיהנם ונדונין שם י"ב חודש. לאחר י"ב חודש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים שנאמר (מלאכי ג׳:כ״א) ועסותם רשעים כי יהיו אפר וגו'. ואמרו מי שמקל (בעיניו) [בענין] מצות עשה כמו המבזה חולו של מועד שיש בו מצות עשה שנאמר (שמות כ״ג:ט״ו) את חג המצות תשמור. אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. ויש על כל מצות עשה אזהרת לאו כוללת שנאמר (דברים י״ג:א׳) לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו:

And now we will speak about the matter of punishment for the nullification of positive commandments: Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Ketuvot 86b) [that] if [the court warned] someone to perform [the commandment of the] sukkah or [of the] palm branch (lulav) “and he does not do so, we strike, etc.” And they said (Rosh Hashanah 17a) that men who have never placed tefillin on their heads are called “rebellious Jews with their bodies,” and their punishment is more severe than one who transgresses once against a sin for which he is liable for excision. And they said [that] all whose sins are greater than his merits and among [his sins] is the sin of rebellious Jews with their bodies - for example, one who has never worn tefillin or one who was involved in transgressions such as forbidden sexual relations - descend and are judged in Gehinnom for twelve months. After twelve months, their body is finished; and their soul is burnt; and the wind spreads it under the soles of the feet of the righteous ones, as it is stated (Malachi 3:21), “And you shall trample the wicked to a pulp, for they shall be dust, etc.” And they said (Sanhedrin 99a), [that] one who is permissive (in his eyes) [regarding] positive commandments, such as one who belittles the intermediate days of the festival - which is from a positive commandment, as it is stated (Exodus 23:15), “You shall observe the Feast of Matsot” - has no portion in the world to come, even if possesses Torah and good deeds. And there is a general warning of a negative commandment, for all the positive commandments - as it is stated (Deuteronomy 13:1), “neither add to it nor take away from it.”

12 יב

וקיום מצות עשה נקראת יראת שמים כמו הזהירות במצות לא תעשה. שנאמר - (ויקרא י״ט:ל״ב) מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני ה'. ונא' (תהילים ל״ד:ט״ו) יראת ה' אלמדכם. ונאמר אחריו סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו. למדנו מזה כי מי שאינו עוסק בעשיית הטוב ובקשת שלום הפר יראת שמים. והוא מן הרשעים. כי לא ירא אלקים [2] שנאמר - (קהלת ח׳:י״ג) וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלקים:

And the fulfillment of positive commandments is called, fear of Heaven; [just] like carefulness is [understood as] the negative commandments. For it is stated (Leviticus 19:32), “You shall rise before the aged and show deference to the old; you shall fear your God; I am the Lord.” And it is [also] stated (Psalms 34:12), “I will teach you fear of the Lord”; and after it is stated (Psalms 34:15), “Shun evil and do good, seek peace and pursue it.” We learn from this, that one who is not occupied with doing good and seeking peace annuls fear of Heaven. And he is from the evildoers, since he has no fear of God, as it is stated (Ecclesiastes 8:13), “And it will not be well with the evildoer, and he will not live long, because he does not fear God.”

13 יג

ויש במצות עשה מן החמורות שאין המון העם נזהרים בהם כגון הזכרת שם שמים לבטלה שנאמר (דברים ח') את ה' אלקיך תירא ואמרו רבותינו זכרונם לברכה הוזהרנו בזה שלא להזכיר שם שמים לבטלה. וכן ג"ח שהיא מ"ע שנאמר (שמות י״ח:כ׳) והודעת להם את הדרך ילכו בה זו גמילות חסדים. ואמרו גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה שהצדקה לעניים וגמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים. על כן אמרו על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. והנה הצדקה בממונו. וגמילות חסדים בין בגופו בן בממונו. כי חייב אדם לטרוח בדרישת טוב לעמו ולשקוד בעמל נפשו על תקנת חבירו אם דל ואם עשיר. וזאת מן החמורות ומן העיקרים הנדרשים מן האדם שנאמר (מיכה ו׳:ח׳) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד. וכן מצוה להכנס לפנים משורת הדין שנאמר (שמות י״ח:כ׳) ואת המעשה אשר יעשון ואמרו רבותינו זכרונם לברכה זה לפנים משורת הדין. ויש בענין זה דרכים רבים אשר תהיה בהן המצוה הזאת מן החמורות הכל לפי ענין הדין. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה ולא נכנסו לפנים משורת הדין.

Among the positive commandments in the Torah are some of the weighty ones that the masses are not careful about - for example the mention of [God’s] name in vain, as it is stated (Deuteronomy 10:20), “You shall fear the Lord, your God.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Temurah 4:1), “We have been warned with this not to mention [God’s] name in vain.” And likewise acts of kindness, which is a positive commandment, as it is stated (Exodus 18:20), “and make known to them the way they are to go” - that is acts of kindness (Bava Metzia 30b). And they said (Sukkah 49b), “Acts of kindness are superior to charity, [since] charity is given to the poor, while acts of kindness are performed both for the poor and for the rich.” Therefore they said (Avot 1:2), “The world stands upon three things: On the Torah; on the service; and on acts of kindness.” And (Sukkah 49b) “charity can be performed only with one’s money, while acts of kindness can be performed both with his person and with his money.” For a person is obligated to exert himself in seeking good for his people and to dedicate himself to the betterment of his fellow - whether poor or rich. And this is one of the main weighty commandments required of a person, as it is stated (Micah 6:8), “He has told you, O man, what is good, and what the Lord requires of you - only to do justice, and to love kindness.” And likewise to go beyond the law, as it is stated (Exodus 18:20), “and the practices they are to follow.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 30b), “This is going beyond the letter of the law.” And there are many ways in this matter, such that this commandment would be from the weighty ones. It is all according to the contents of the case - as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 30b), “Jerusalem was destroyed only because they established their rulings on the basis of Torah law and did not go beyond the letter of the law.”

14 יד

ויש אנשים רבים בהמון העם חושבים כי אין עיקר האבדון והפסד הנפש זולתי בעבירות שיש בהם מעשה. וכי אין אבדן נפש אל האיש אשר הוא טהור מחטוא במעשה ובדרך העבירות לא הלך וחדל מעשות מצות ומעשים טובים. על כן אנו חייבין להודיע תועי רוח בינה כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה ויתר הקב"ה על ע"ג וכו' ולא ויתר על עון ביטול תורה. ואמרו כשם ששכר תלמוד תורה גדול מכל המצות כך עונש המבטלה גדול מכל העבירות. ואמרו (במדבר ט״ו:ל״א) כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר נאמר על מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק. וכבר זכרנו לך כל אלה בשער התורה:

And there are many people among the masses who think that the main loss and damage to the soul is only from sins that [involve] an action; and that there is no losing of the soul for a man that is pure from sinning actively and who did not walk in the way of transgressions, but rather [only] prevented himself from doing [positive] commandments and good deeds. Therefore, we are obligated to make discernment known to the ones of a mistaken spirit. For our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Chagigah 1:7), “The Holy One, blessed be He, forewent idolatry, etc., but He did not forego the sin of wasting [time available for] Torah [study].” And they said, (Sifre Devarim, Ekev), “Just like the reward for Torah study is greater than [that for] all of the commandments in the Torah, so too is the punishment for wasting [time for] it greater than [that for] all of the sins.” And they said (Sanhedrin 99a), “‘Because he has despised the word of the Lord and has breached His commandment’ (Numbers 15:31) - is stated about anyone for whom it is possible to engage in Torah [study] and does not engage [in it].” And we have already mentioned all of these to you in the Gate of the Torah (no longer extant).

15 טו

ומצאנו בענין אנשי סדום שהיו רעים לה' מאד בכמה עלילות נשחתות כמו הגזל והחמס ועיוות הדין וגלוי עריות. עם כל זה הזכיר הכתוב כי אבדו ונשמדו בעון בטול הצדקות. שנאמר (יחזקאל טו) הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם וגו' ויד עני ואביון לא החזיקה. ונאמר על האנשים שאינם עורכים מחשבות להתבונן תמיד ביראת ה' (ישעיהו כ״ט:י״ג-י״ד) ותהי יראתם אותי מצות אנשי מלומדה לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה פלא ופלא. ונאמר (ירמיהו י״ב:ב׳) מדוע דרך רשעים צלחה וגו' קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם. ונאמר (תהילים ע״ג:כ״ז) כי הנה רחקיך יאבדו:

And we find with the people of Sodom that they were very bad to God on several [plains] of corruption, such as theft, extortion, perversion of justice and forbidden sexual relations. Nevertheless, Scripture mentions that their souls were lost and destroyed by the sin of nullifying charity, as it is stated (Ezekiel 16:49), “Only this was the sin of your sister Sodom; arrogance - plenty of bread, etc.; yet she did not support the poor and the needy.” And it is stated about the people that do not arrange their thoughts to constantly reflect on the fear of God (Isaiah 29:13-14), “And its worship of Me has been a commandment of men, learned by rote. Truly, I shall further baffle that people with bafflement upon bafflement.” And it is stated (Jeremiah 12:1-2), “Why does the way of the wicked prosper, etc. [...] You are present in their mouths, but far from their thoughts.” And it is stated (Psalms 23:27), “Those who keep far from You perish.”

16 טז

ודע כי לפי גודל המצוה. יגדל עונש מי שיחדל לעשותה אף על פי שאינו עושה מעשה בהפרתה. כמו שמצינו במצות הפסח ובמצות המילה שהם מצות עשה ויש בהן כרת:

And know that depending on the greatness of the commandment will the punishment be great for the one who prevents himself from doing it, even though he does not do an act in breaching it - as we find with the commandment of the Passover offering and the commandment of circumcision, which are positive commandments but have excision [as their punishment].

17 יז

ודע כי המעלות העליונות נמסרו במצות עשה. כמו מעלות הבחירה שנאמר (דברים ל׳:י״ט) ובחרת בחיים. ומעלות תלמוד תורה שנאמר (דברים ו׳:ז׳) ודברת בם. ומעלות לכת בדרכי ה' שנאמר (שם כח) והלכת בדרכיו. ומעלות התבונן בגדולת ה' שנאמר (דברים ד׳:ל״ט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים, ודוד אמר (תהילים י״ד:ב׳) ה' משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלהים, ומעלות זכרון חסדיו והתבונן בהם שנאמר (דברים ח׳:ב׳) וזכרת את כל הדרך ונאמר (דברים ח ו) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו יי אלהיך מיסרך. ודוד אמר (תהילים קז מג) ויתבוננו חסדי יי, ונאמר (תהילים כו ג) כי חסדך לנגד עיני. ומעלות הקדושה, שנאמר (ויקרא יא מד) והתקדשתם והייתם קדושים. ומעלות העבודה, שנאמר (דברים י כ) אותו תעבוד. ומעלות היראה, שנאמר (שם) את ה' אלהיך תירא. ומעלות האהבה שנאמר (שם ו) ואהבת את ה' אלהיך ומעלות הדביקות שנאמר (שם י) ובו תדבק. לכל אחת מהנה כמה מדרגות כאשר יתבאר בעז"ה. ובעבור מעלות האלה נברא האדם שנאמר (ישעיהו מ״ג:ז׳) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו. ומה תקות הנברא אם לא ישים עמל נפשו ועיקר עסקו בדברים שנברא בעבורם:

And know that there are sublime virtues given over in the positive commandments such as: The virtues of free choice, as it is stated (Deuteronomy 30:19), “and choose life”; and the virtues of Torah study, as it is stated (Deuteronomy 6:7), “and you shall speak about them;” and the virtues of walking in the ways of the Lord, as it is stated (Deuteronomy 28:9), “and you shall walk in His ways;” and the virtues of contemplation of the greatness of the Lord, as it is stated (Deuteronomy 4:39), “Know therefore this day and keep in mind that the Lord alone is God in heaven above and on earth below; there is no other,” and David said (Psalms 14:2), “The Lord looks down from heaven on mankind to find a man of understanding, a man who seeks God”; and the virtues of remembrance of His kindnesses,” as it is stated (Deuteronomy 8:2), “Remember the whole way,” and it is [also] stated (Deuteronomy 8:6), “And you shall know that the Lord your God disciplines you just as a man disciplines his son,” and David said (Psalms 107:43), “he will contemplate the kindnesses of the Lord,” and said (Psalms 26:3), “For Your kindness is across from my eyes”; and the virtues of holiness, as it is stated (Leviticus 11:44), “and you shall sanctify yourselves and you shall be holy”; and the virtues of worship, as it is stated (Deuteronomy 10:20), “and He shall you worship;” and the virtues of fear, as it is stated (Deuteronomy 10:20), “And you shall fear the Lord”; and the virtues of love, as it is stated (Deuteronomy 6:5), “And you shall love the Lord, your God;” and the virtues of clinging, as it is stated (Deuteronomy 10:20), ”to Him shall you cling.” There are several levels to each of these, as will be explained, with God’s help. And man was created for the sake of these virtues, as it is stated (Isaiah 43:7), “All who are linked to My name, whom I have created for My glory.” And what is the hope of a creation if it does not make the things for which it was created, the toil of his soul and his main occupation?

18 יח

והנה נתבאר בתורה עונש ביטול המצוה שנאמר (דברים כ״ז:כ״ו) ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם. אמר לעשות אותם יורה כי זה נאמר על ביטול מעשה המצוה:

And behold the punishment for the nullification of a commandment is explained in the Torah, as it is stated (Deuteronomy 27:26), “Cursed is the one who does not fulfill the words of this Torah, to do them.” It states, “to do them” - teaching that this is stated about the nullification of a commanded act.

19 יט

ודע כי נתחייב הנברא להיות ציר נאמן ועבד משכיל בכל מלאכת עבודת אדוניו. והפועל האמן יהיה מהיר במלאכתו וישגיח על מלאכת הפועלים חבריו. ועיניו על דרכיהם לראות אם באמונה הם עושים ויזהירם ויודיעם את המעשה אשר יעשון. כי חפצו ורצונו אשר תעשה מלאכת אדוניו בלא רמיה על כן יחזיק ידי עושי המלאכה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בספרי ארור אשר לא יקים. אדם שלמד ושנה ולימד לאחרים וקיים את התורה ויש בידו כח להחזיק ידי העוסק בתורה ובמצות ולא החזיק הרי הוא בכלל ארור אשר לא יקים:

And know that a creature is obligated to be a faithful agent and understanding servant in all of the craftful work of his Master. And a faithful worker will be quick at this craft and supervise the craft of his fellow workers. His eyes will be upon their ways, to see if they are faithful; and he will warn them and inform about the work they should do. For his desire and want is that the work of his Master be done without deceit. Therefore, he strengthens those doing the work [to do it right]. And our Rabbis, may their memory be blessed, said in the Sifrei (Yerushalmi Sotah 4:4), “‘Cursed is the one who does not fulfill’ (Deuteronomy 27:26), - a man who has studied, reviewed, taught others and fulfilled the Torah and the commandments, but has not strengthened [others to do so] is included in ‘who does not fulfill.’”

20 כ

ומן המצות החמורות. שלא לדון בערכאות של עובדי כוכבים שנאמר (שמות כ״א:א׳) ואלה המשפטים אשר תשים "לפניהם" ולא לפני כנענים, ופושעים יכשלו בם. וכבר הקדמנו לדבר בעבירה הזאת:

And among the weighty [positive] commandments is not to have a trial in the courts of the idolaters (gentiles), as it is stated (Exodus 21:1), “And these are the judgments that you shall place in front of them” - “in front of them,” and not in front of the Canaanites. But rebels stumble in them. And we have already spoken about this transgression before.

21 כא

ועל ביטול מורא אב ואם שהיא מצות עשה. שנאמר - (דברים כ״ז:ט״ז) ארור מקלה אביו ואמו. ענין מקלה, שמזלזל בכבודם ומפר מוראתם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ויקרא י״ט:ג׳) איש אמו ואביו תיראו, איזהו מורא אב לא ישב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו:

And [there is also a curse] about the nullification of the fear of the father and the mother, which is a positive commandment - as it is stated (Deuteronomy 27:16), “Cursed be he who belittles his father or mother.” The content of belittling is to disparage their honor and abrogate fearing them. As our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kiddushin 31b), ‘A man must fear his mother and father’ (Leviticus 19:3) - what is fear of the father? Not to sit in his place, not to contradict his words or determine [an argument] for him.

22 כב

ומצות תפילין ומצות מזוזה מצות עשה הם. והנם בכלל קבלת מלכות שמים כי על כן נכתבו בפרשת שמע ישראל. ותוכל להתבונן מזה על עונש המבטל המצות האלה כי הוא שובר עול מנתק מוסרות. וכבר הקדמנו לדבר על המצות האלה. ועל מצות ציצית אמרו רבותינו זכרונם לברכה בספרי שהציצית מוספת קדושה שנאמר (במדבר ט״ו:מ׳) למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלהיכם. וגם (פי' כמו אף על פי ) כי אין מצות ציצית זולתי על מי שיש לו בגד אשר לו ארבע כנפות, ואם אין לו בגד כזה אינו חייב לקנותו. אף גם זאת (פי' כמו מכל מקום) אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי ענוש יענוש לעתות בצרה על דבר אשר לא חמד בלבבו יופי המצוה ושכרה, לבעבור סבב פני דברי חיובה עליו. ולקחת לו בגד שיש לו ארבע כנפות לעשות בו ציצית על כנפיו:

And the commandment of tefillin and the commandment of mezuzah are positive commandments - but behold they are included in accepting the kingdom of the Heavens. For thus were they written in the section of Shema Yisrael. And from this, you can contemplate the punishment of one who nullifies these commandments, as he is breaking the yoke and removing the cords [of God’s authority]. And we have already discussed these commandments. And about the commandment of fringes (tsitsit), our Rabbis, may their memory be blessed, have said in the Sifrei (Sifrei Bemidbar, Shelach) that fringes adds to holiness, as it is stated (Numbers 15:40), “In order that you shall be reminded to observe all My commandments and to be holy to your God.” And even though the commandment of fringes is only for a garment that has four corners - and if one does not have a garment like this, he is not obligated to acquire one - nevertheless, our Rabbis, may their memory be blessed, said (Menachot 41a) that he will surely be punished in times of trouble about the matter: That in his heart he did not desire the beauty of the commandment and its reward [enough], to cause the matter of the obligation to apply to him and to get himself a garment that has four corners to make fringes on its corners.

23 כג

ודע כי הירא את דבר ה' יחמיר וידקדק וישום נפשו בכפו על מצוה קלה כמו על החמורות. כי לא יבינו (פי' יבינו ישימו לב) לאשר המצוה הזאת קלה לעומת החמורות. אך יבינו לגדולת המזהיר עליה יתברך. ופקח עיניך היטב לראות כי העיקר הנכבד הזה נתבאר בתורה. כי נכתב על מצות הקימה מפני שיבה כמו שנכתב על מצות מורא אביו ואמו ושמירת השבת. אני ה'. ורבות מן המצות אשר הרבה מן העם הנמצאים בדור קצרי יד מעשותם הבאנום אל מקום זה (נוסד) [יסוד] לכל אחד בספר הזה. קחם נא אליך ועל לוח לבך:

And know that one who fears the word of God will be stringent and exacting and take himself in hand for light commandments, as he will for weighty commandments. For they will not focus on that which a certain commandment is light compared to the weighty ones. Rather they will focus on the One who warns about it, may He be blessed. And open your eyes well to see that this principle has been explained in the Torah. For about rising in front of an elder - [just] like the commandment of fearing one’s father and one’s mother and the observance of Shabbat - it is written, “I am the Lord.” And we have brought to this place many of the commandments about which the people found in this generation are short-handed in doing - the principle of each one is in this book, please take it to yourself and place it upon the tablet of your heart.

24 כד

המדריגה הג' לאו שניתק לעשה - אמרו רבותינו זכרונם לברכה לאו שניתק לעשה אין לוקין עליו. כגון (דברים כ״ב:ו׳) לא תקח האם על הבנים. שניתק לעשה שנאמר (שם) שלח תשלח. ואף על פי שלא היו לוקין בידי בית דין, יש בהם שענשו חמור ונגע עד שמים משפטן נשא עד שחקים. כגון הגזל, שנאמר (ויקרא יט) לא תגזול, וניתק לעשה (שם ה) והשיב את הגזלה. ואמרו לא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל שנאמר (בראשית ו׳:י״ג) קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס. ואף על פי שערוה חמורה מן הגזל, מדת עונש גזל להקריב יום אידו ולהחיש עתידות לו.
ועוד אמרו סאה מלאה עונות אין מקטרג בכולן כמו הגזל. ואמר שלמה המלך עליו השלום על אוצרות המרמה והאונאה (משלי כ״א:ו׳) פועל אוצרות בלשון שקר הבל נדף מבקשי מות. פירוש אוצרות המרמה והאונאה הבל נדף הם כי אחריתם לכליון. ועודם ברשותו צוררים הם לו ומבקשים נפש בעליהם ומסבבים למותו. וכענין שאמר חבקוק עליו השלום (חבקוק ב׳:ט׳) הוי בוצע בצע רע לביתו וגו' כי אבן מקיר תזעק וגו'. וגזל העני חייבין עליו מיתה בידי שמים שנאמר (משלי כ״ב:כ״ב-כ״ג) אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש. פירושו - אל תגזול דל בעבור שהוא דל ואין עוזר לו, ואל תדכא עני בשער בהכלמה ובבזיון. ובשער, כלומר ברבים, וכענין שנאמר (ישעיהו ג׳:ט״ו) מה לכם תדכאו עמי ופני עניים תטחנו. כי ה' יריב ריבם אחר שאין להם סומך ומי שיטעון ויריב ריבם. וקבע את קובעיהם נפש אחרי שהובאת אליו צעקת הדל לא יקח ממך ממון תחת הגזילה אשר גזלת אבל ישל אלוה נפשך. ונאמר (איוב כ״ז:ח׳) כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו, ונאמר (משלי א׳:י״ט) כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח.
ומי שיצעיק ויצער אלמנה ויתום בין בגזל בין בעושק בין הכלמה וכל מיני הצער חייב מיתה בידי שמים. וכן הדיינים שיש בידם להציל גזול מיד עושק ויתום לא ישפוטו. משפט מות להם שנאמר (שמות כ״ב:כ״א-כ״ב) כל אלמנה ויתום לא תענון. ואם ענה תענה אותו כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים. פירושו - והיו נשיכם אלמנות כנגד עינוי האלמנה ובניכם יתומים כנגד עינוי היתום מדה כנגד מידה. והמצער כל איש מישראל אף על פי שלא נכתב בו העונשים האלה עובר בלא תעשה שנאמר (ויקרא כ״ה:י״ז) לא תונו איש את עמיתו, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה באונאת דברים הכתוב מדבר. והוא מענין הצער והמצוק מלשון (ישעיהו מ״ט:כ״ו) והאכלתי את מוניך את בשרם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה. ובמקום שדיבר הכתוב מאונאת ממון הזכיר שם מקח וממכר שנאמר (ויקרא כ״ה:י״ד) וכי תמכרו ממכר לעמיתך. ואמרו גדולה אונאת דברים מאונאת ממון שזה בגופו וזה בממונו. וזו נאמר בה (שם) ויראת מאלהיך וזו לא נאמר בה ויראת:

The third level is the negative commandment that is rectified by a positive commandment: Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Chullin 141a) [that] we do not give lashes for a negative commandment that is rectified by a positive commandment - for example (Deuteronomy 22:6), “you shall not take the mother from over the young,” is rectified by a positive commandment, as it is stated (Deuteronomy 22:7), “You shall surely send away.” But even though they would not give lashes through the court [in such a case], there were some with weighty punishments, such that it would reach the heavens and their judgement would be raised to the clouds. For example theft - as it is stated (Leviticus 19:13), “you shall not rob” (Leviticus 5:23) - is rectified by a positive commandment, as it is stated “and returned what he robbed.” Yet they said (Sanhedrin 108a), “The final judgement of the generation of the Flood was sealed only because of robbery, as it is stated (Genesis 6:13), ‘The end of all flesh has come in front of Me, for the earth is filled with extortion.’” And even though sexual immorality is weightier than robbery, it is the characteristic of the punishment of robbery to bring close its day and to quicken the future [consequences] to it. And they [also] said (Vayikra Rabbah 33:2), “[If you have] a seah full of iniquities, there is no prosecutor among all of them like robbery.” And King Solomon, peace be upon him, said about treasures [acquired] from dishonesty and fraud (Proverbs 21:6), “Treasures acquired by a lying tongue are like driven vapor, heading for death.” The explanation is [that] treasuries [acquired from] dishonesty and fraud are vanishing vapor, for their end is destruction. And while they are still in his possession, they are his enemies and seek the life of their master and cause his death - like the matter that is stated, (Habakkuk 2:9-11) “Ah, you who have acquired gains to the detriment of your own house, etc. For a stone shall cry out from the wall.” And in [the case of] robbing the poor, one is liable for death at the hands of the Heavens on account of it, as it is stated (Proverbs 22:22-23), “Do not rob the indigent for he is indigent; and do not crush the poor man in the gate. For the Lord will take up their cause and despoil those who despoil them of life.” Its explanation is, “do not rob from the indigent” because “he is indigent” and has no one to help him; “and do not crush the poor man in the gate,” with shame and disgrace. And “in the gate,” is to say, in public. And it is like the matter that is stated (Isaiah 3:15), “How dare you crush My people and grind the faces of the poor?” “For the Lord will take up their cause,” since they have no support, or someone to argue and take up their cause. “And despoil those who despoil them of life” - since the cry of the indigent has been brought to Him, He will not take money from you in place of the loot that you robbed, but rather God will remove your soul. And it is stated (Job 27:8), “For what hope has the impious man when he is cut down, when God takes away his life?” And it is also stated (Proverbs 1:19), “Such is the fate of all who pursue unjust gain; It takes the life of its possessor.” And one who torments and pains a widow or an orphan - whether with robbery, or fraud or shame or any type of pain - is liable for death at the hands of the Heavens. And likewise the judges who are able to rescue someone robbed from him who defrauded him, and do not judge [the case of an] orphan, have a death sentence upon them - as it is stated (Exodus 22:21-23), “You shall not ill-treat any widow or orphan. If you do oppress them, I will heed their outcry as soon as they cry out to Me. And My anger shall blaze forth and I will put you to the sword, and your wives shall become widows and your children orphans.” Its explanation is, “and your wives shall become widows,” corresponding to the oppression of the widow; “and your children orphans,” corresponding to the oppression of the orphan - measure for measure. And even though these punishments are not written [about the following], one who pains any Israelite transgresses a negative commandment - as it is stated (Leviticus 25:17), “A man shall not oppress (tonu) his kinsman.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 58b) the verse is speaking about verbal oppression. And that is from the contents of pain and torment, like the usage “(Isaiah 49:26), “I will make your oppressors (monayich) eat their own flesh.” And our Rabbis, may their memory be blessed, [also] said (Bava Metzia 59a), “All the gates [of prayer] have been closed, except for the gates of [one who is praying as a result of his] oppression.” And where Scripture was speaking about financial oppression, it mentioned buying and selling, as it is stated (Leviticus 25:14), “When you sell property to your kinsman.” And they said (Bava Metzia 58b) [that] verbal oppression is greater than financial oppression, for this is upon his body and that is upon his money - and about [the former] it stated (Leviticus 25:17), “but you shall fear your God,” but about [the latter (25:14)], “but you shall fear,” is not stated.

25 כה

והנשך והריבית יש בהן לא תעשה שנאמר (שם כה) אל תקח מאתו נשך ותרבית. וניתק לעשה שנאמר - (שם) וחי אחיך עמך. פירושו - אם לקחת מאתו נשך ותרבית השב תשיבם לאחיך למען יחיה עמך. וענשו חמור מאוד, כל זמן שלא תיקן המעוות שאינו בא לתחיית המתים. שנאמר (יחזקאל י״ח:י״ג) בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה, פירושו - רבותינו זכרונם לברכה על ענין תחיית המתים. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל מי שיש בידו עון הריבית אין מלאך מליץ [מלמד] עליו זכות. וזהו שנאמר וחי בלשון שאלה ותמיהה. היש מליץ שיאמר כי דתו לחיות. כולם יענו ויאמרו לא יחיה:

And with interest and usury, there is a negative commandment - as it is stated (Leviticus 25:36), “Do not exact from him usury or accrued interest, but fear your God” - and it is rectified by a positive commandment, as it is stated, (Leviticus 25:36) “let him live by your side as your kinsman.” Its explanation is, if you have taken interest or usury from him, surely return it to your brother, in order that he may live with you. And his punishment is very weighty - so long as he does not fix that which is crooked, he does not come to the resurrection of the dead, as it is stated (Ezekiel 18:13), “He has lent with usury, or exacted accrued interest - shall he live; he shall not live!” And our Rabbis, may their memory be blessed, explained (Pirkei De’Rabbi Natan 33), it [to be] about the matter of the resurrection of the dead. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Exodus Rabbah 31:6), “Anyone who has the iniquity of interest in his hands will not have an angel intervene (teach) merit on his behalf.” And this is [the understanding] of that which, “shall he live,” is stated as an expression of question and wonder - is there an intervener that will say that his case is to live? All of them will answer, “He shall not live.”

26 כו

המדרגה הד' לאו שאין בו מעשה - אמרו רבותינו זכרונם לברכה לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו. ומפורש בדבריהם ז"ל כי לאו שאין בו מעשה חמור מן הלאו שניתק לעשה. ויש באזהרות שאין בו מעשה אזהרות תלויות בלב. מהן בלשון ומהן בקפיצת יד והמנע מן המעשה. וכן יש עבירות שאין בהם מעשה ותלויות בחוש השמע ובחוש הראות. וראינו רבים מבני אדם שכחו רבות מהם. ויש אשר ידעו ואינם נזהרים בהם מפני שאינן תלויות במעשה. כי העבירות התלויות במעשה כמו אכילת החלב והדם והנבלה והטרפה אין הדבר קרוב להכשל בהן כמו העבירות הנעשות במחשבה ובלשון ובשבת מן המעשה. על כן ראינו לזכור מקצתם להזכיר ולהזהיר אשר לא ידע להזהר. ולא באנו להאריך בהם זולתי לרמוז עליהן להיות לזכרון לשבי פשע.

The fourth level is a negative commandment that does not [involve] an action: Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 63a) that we do not give lashes for [violating] a negative commandment that does not [involve] an action. But it is explained in their words (Yoma 85b), may their memory be blessed, that a negative commandment that does not [involve] an action is more weighty than a negative commandment that is rectified by a positive commandment. And among the [negative commandments] that do not [involve] an action, some of [them] are dependent upon the heart, some on the tongue, some on the closing of the hand (not giving of one’s money or possessions) and some on not doing an action. And there are likewise some transgressions that do not [involve] an action, but are dependent upon the sense of hearing or the sense of sight. And we have seen many people that have forgotten many of them. And there are some that know but are not careful about them, because they do not depend upon (involve) an action. For the transgressions that depend upon an action, such as the eating of forbidden fat, blood, a carcass or a torn animal (tereifah) are not as accessible to violate as the ones done with thought or the tongue, or by rest from an action. Therefore we have seen fit to mention some of them - to remind some of [the people], to remember; and those that do not know, to be forewarned. But we have not come to write about them at length, but rather only to hint to them, that they be a reminder for those repenting from rebellion.

27 כז

מן האזהרות התלויות בלב. השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך (דברים ח׳:י״א) ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל מקום שנאמר השמר, פן, ואל, הרי זה לא תעשה. הוזהרנו בזה לזכור את הש"י בכל עת. וחייב האדם להשתדל לקנות לנפשו תמיד ההנהגות המחויבות מן הזכירה. כמו היראה והצניעות וקישוט המחשבות וטכסיס המדות. כי זרע הקודש ישיגו כל הנהגה נאוה והמעטירה בעליה מזכירת השם ית' כמו שנאמר - (ישעיהו מ״ה:כ״ה) בה' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל:

Among the [negative commandments] that are dependent on the heart are: “Take care lest you forget the Lord, your God” (Deuteronomy 8:11). And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sotah 5a), “Wherever it is stated in a verse, ‘beware,’ ‘lest’ or ‘not,’ this is [surely] a negative commandment.” We are warned [then] with this to remember God, may He be blessed every instant. And a person is obligated to make efforts to always acquire for himself behaviors that are mandated by remembrance - such as fear, modesty, refinement of one’s thoughts and strategies [to acquire] good traits - so that the holy seed will attain every fine behavior and be crowned through it from the remembrance of God, may He be blessed, just as it is stated (Isaiah 45:25), “It is through the Lord that all the offspring of Israel Have vindication and glory.”

28 כח

השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך (דברים ד׳:ט׳) ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל השוכח דבר אחד מתלמודו עובר בשני לאוין. יכול אפילו תקפה עליו משנתו ? ת"ל (שם) ופן יסורו מלבבך. לא דבר הכתוב אלא במי שיסירם מלבו על ידי שהוא בטל מן התורה ואינו הוגה בה תמיד:

“Only observe for yourself, and guard your soul diligently, lest you forget the matters that your eyes saw” (Deuteronomy 4:9). And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Menachot 99b) [that] anyone who forgets [even] one matter from his studies violates two negative commandments. Is it possible even if his studies were too hard for him? Hence we are taught to say, “And lest they depart from your heart” (Deuteronomy 4:9). The verse is only speaking of one who causes them to depart from his heart, by being idle from Torah study and not constantly poring over it.

29 כט

אל תאמר בלבבך בהדוף ה' אלהיך אותם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת [וגו'] לא בצדקתך וביושר לבבך וגו' (שם ט). הוזהרנו בזה שלא נדמה בנפשנו הצלחתנו בצדקנו ויושר לבבנו. אבל נאמין ונדע עם לבבנו, כי הצלחתנו מחסד העליון ורב טובו, וכענין שאמר יעקב אבינו עליו השלום (בראשית ל״ב:י״א) קטנתי מכל החסדים ומכל האמת:

“Say not to yourselves, when the Lord your God has thrust them from your path, saying, ‘The Lord has enabled us to possess this land because of our virtues, etc.’ It is not because of your virtues and your rectitude, etc.” (Deuteronomy 9:4-5). We are warned with this not to imagine to ourselves that our success is from our righteousness and the rectitude of our hearts, but rather that we believe and know in our hearts that our success is from the kindness of the Most High and His great goodness - and like the matter that was said by our father, Jacob (Genesis 32:11), “I am unworthy of all the kindness and all the truth.”

30 ל

לא תנסו את ה' אלהיכם (דברים ו׳:ט״ז). והוזהרנו זה שלא יאמר אדם אנסה נא בעבודת הצדקה יצליח ה' דרכי ואבחן בכשרון המעשה אם כסף וזהב ירבה לי. והאיש הטוב לא נמצא בו רפיון ידים אם עמלו בחכמה ודעת וכשרון המעשה ולא צלחה דרכו בענין קנין כספו ובשאר טובת חפצי הגוף. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי במצות המעשרות בלבד הותרה הבחינה שנאמר (מלאכי ג׳:י׳) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת. אומר שלמה המלך עליו השלום (משלי ג׳:ט׳-י׳) כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך וימלאו אסמיך שבע [וגו'] מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו. פירוש אם לא יהיה לך כן להמלא אסמיך שבע בתתך מהונך ומראשית כל תבואתך לעבודת הצדקה, אבל יאחזוך ימי עוני, אל תמאס מוסר ה' ודע כי גם זה לטובתך. כי את אשר יאהב ה' יוכיח להטיב באחריתו, להיות תמורת שכר העולם הזה ותחת כבודו. שכר אמת והטוב הצפון העומד לעד לעולם:

“Do not try the Lord your God” (Deuteronomy 6:16). And we are warned with this that a man should not say, “I will make a trial with my service of charity [whether] the Lord will make my way successful; and I will test through the properness of my actions, whether my gold and silver will grow.” But the good man will not slacken from his toil in wisdom, knowledge and proper action when his path in the matter of his money and the rest of the goods of the body are not successful. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Taanit 9a) that only with tithes of the storehouse is testing [God] permitted, as it is stated (Malachi 3:10) “Bring the full tithe into the storehouse, and let there be food in My House, and thus put Me to the test.” King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 3:9-10), “Honor the Lord with your wealth, with the first of all your produce. And your barns will be filled with grain, [etc.].” Its explanation is, if you do not have like this - to be filled with grain when you give from your wealth and from the first of all your produce - but you are rather seized by days of poverty, “Do not reject the discipline of the Lord” (Proverbs 3:11), and know that this is also for your good. “For whom the Lord loves, He rebukes” (Proverbs 3:12), to do good for him in his end; that the reward in this world and his honor be exchanged for the good that is hidden and continues forever.

31 לא

כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם לא תירא מהם (דברים ז׳:י״ז-י״ח):

“Should you say to yourselves, ‘These nations are more numerous than we; how can we dispossess them?’ You need have no fear of them” (Deuteronomy 7:17-18).

32 לב

כי תצא למלחמה וגו' וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם (דברים כ׳:א׳) הוזהרנו בזה שאם יראה האדם כי צרה קרובה תהיה ישועת ה' בלבבו. ויבטח עליה. כענין שנאמר - (תהלים פה) אך קרוב ליראיו ישעו וכן כתוב (ישעיהו נ״א:י״ב) מי את ותיראי מאנוש ימות:

“When you go out to war, etc., and see horses and chariots - forces larger than yours - have no fear of them” (Deuteronomy 20:1). We were warned with this that if a person sees trouble nearby, the salvation of the Lord should be in his heart and he should trust in it - like the matter that is stated (Psalms 85:10), “His salvation is near those who fear Him”; and likewise is it written (Isaiah 51:12), “What ails you that you fear man who must die.”

33 לג

לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא (דברים א׳:י״ז). הוזהרנו בזה להאמין שלא יקרנו נזק מצד משפט הצדק כאשר לא נכיר בו פנים. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן. וזהו פירושו כי המשפט לאלהים הוא שלא יבואכם נזק בסיבתו.

“Fear no man, for judgment is God’s” (Deuteronomy 1:17). We were warned with this to believe that injury will not occur to us on account of righteous judgment, when we do not show favoritism. [It is] like our Rabbis, may their memory be blessed, said (Pesachim 5b), “Agents of a commandment will not be injured, not on their way [to do it] and not on their return.” And this is the explanation of, “for judgment is God’s” - that injury caused by Him will not happen to you.

34 לד

לבלתי רום לבבו מאחיו (דברים י״ז:כ׳). הוזהרנו בזה להסיר מנפשנו מדת הגאוה. ושלא יתגאה הגדול על קטן אך היה יהיה שפל רוח. והגאוה מן העבירות החמורות המאבדות ומכלות הנפש שנאמר (משלי ט״ז:ה׳) תועבת ה' כל גבה לב. ומה יועיל קנין כספו ורב עושרו וגנזי (מרומיו) [ברומיו] והנה אחרי כי נתעב ונאלח גבהי תפארת גדולתו עמוקים משאול. ואל יתהלל חכם זולתי בעבודת הש"י וביראתו. והבטחון בו ובאהבתו והדבקות בו. שנאמר (דברים כא) הוא תהלתך והוא אלהיך. ונאמר (ירמיהו ט׳:כ״ג) אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי:

“That he will not act haughtily toward his brothers” (Deuteronomy 17:20). We were warned with this to remove the trait of pride from our souls; and that the great not lord it over the small, but rather be of a lowly spirit. And pride is one of the weighty sins that lose and destroy the soul, as it is stated (Proverbs 16:5), “Every haughty person is an abomination to the Lord.” And of what help is the procurement of his money, his great wealth and his (lofty) treasures [in the heights]? Behold, since he is loathsome and foul, the heights of his great splendor are lower than the pit. And [even] a wise man should not glory in anything besides the service of God, may He be blessed, and fear of Him, trust in Him, love of Him and clinging to Him - as it is stated (Deuteronomy 10:21), “He is your Glory and He is your God.” And it is [also] stated (Jeremiah 9:22-23) “Let not the wise man glory in his wisdom, etc. But only in this should one glory: In his earnest knowledge of Me.”

35 לה

נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו (דברים ט״ו:י׳). והזהרנו בזה להרחיק מנפשנו צרות העין. ולהיותנו טובי עין. כענין שנאמר (משלי כ״ב:ט׳) טוב עין הוא יבורך. ולא די במתנת היד [לבד כי אם] אשר נטע בנפשותינו מדת הנדיבות. על כן הזהיר ואמר ולא ירע לבבך אחר שנאמר נתן תתן לו:

“Give to him readily and have no regrets when you give to him” (Deuteronomy 15:10). We were warned with this to distance our souls from miserliness, but rather to be generous - like the matter that is stated (Proverbs 22:9), “The generous man is blessed.” And it is not enough with the gifts of our hands, but we must rather plant the trait of generosity into our souls. Therefore, it warned and said, “and have no regrets,” after it is stated, “Give to him readily.”

36 לו

לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך (דברים ט״ו:ז׳). הוזהרנו להסיר מנפשנו מדת האכזריות. ונטוע בה נטעי נעמנים, הם הרחמים והחסדים הנאמנים. כמו שכתוב (שם כה) והלכת בדרכיו. ובעבור כי מן האפשר שלא יקפוץ את ידו ויחון את העני ולא מדרך רחמנות. כענין שנאמר (משלי י״ב:י׳) ורחמי רשעים אכזרי. על כן כתוב לא תאמץ את לבבך. ועונש האכזריות רע ומר. כאשר יתבאר בשער האכזריות בעזרת האל. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (דברים י״ג:י״ח) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים:

“Do not harden your heart and shut your hand” (Deuteronomy 15:7). We were warned with this to remove the trait of cruelty from our souls, and to plant delightful saplings in it - [namely] reliable mercy and kindnesses, as it is written (Deuteronomy 28:9), “and you shall walk in His ways.” And because it is possible not to shut his hand and to grace the poor person, but not in the way of mercy - like the matter that is written (Proverbs 12:10), “but the mercies of the wicked are cruelty” - therefore it is written, “Do not harden your heart.” And the punishment for cruelty is bad and bitter, as will be explained in the Gate of Cruelty (no longer extant), with God’s help. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 151b), “‘And He will show you mercy and have compassion on you and multiply you’ (Deuteronomy 13:18) - anyone who has compassion for the creatures will receive compassion from Heaven, and anyone who does not have compassion for the creatures will not receive compassion from Heaven.”

37 לז

ולא תחוס עיניך ולא תחמול ולא תכסה עליו (שם יג). הוזהרנו בזה שלא לחמול ולרחם על המחטיאים והמכשילים בני אדם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל הנעשה רחמני על האכזרים לסוף נעשה אכזרי על הרחמנים:

“Show him no pity or compassion, and do not shield him” (Deuteronomy 13:9). We were warned with this to not have compassion nor to have mercy on those that cause people to sin and stumble. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Midrash Tanchuma, Metzora 1), “Anyone who becomes merciful upon the cruel will end up being cruel to the merciful.”

38 לח

לא תקום ולא תטור את בני עמך (ויקרא י״ט:י״ח). אמרו רבותינו זכרונם לברכה אי זו היא נקימה אמר לו השאילני קרדומך אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני את שלך. ואיזהו היא נטירה. אמר לו הריני משאילך. ואיני כמותך שלא השאלתני. ואין העונש בזה על הדיבור אלא על נטירת הלב. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי אזהרת הנטירה על דבר שבממון. אבל על דברי גאוה ובוז ודרישת רעה מותר לשום הדברים על לבו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה על זה כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם. אבל אם יבקשו ממנו מחילה יעבור על מדותיו:

“You shall not take vengeance or bear a grudge against your countrymen.” (Leviticus 19:18). Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 23a), “What is revenge [... If] one said to [his fellow,] ‘Lend me your ax’; he said [back] to him, ‘I will not lend to you, just as you did not lend yours to me’ - that is revenge. And what is bearing a grudge? [...] he said [back] to him, ‘Here it is, as I am not like you, who would not lend it to me.’” And the punishment for this is not for speaking, but rather for the grudge in the heart. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 23a) the [prohibition] on bearing a grudge is for monetary matters, but it is permissible to keep words of pride or disgrace or seeking evil [against him] upon his heart. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 22b), “Any Torah scholar who [when insulted] does not avenge himself and bear a grudge like a snake is not considered a Torah scholar.” But if they request forgiveness from him, he should forego his reckonings.

39 לט

לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא י״ט:י״ז). הוזהרנו בזה להסיר מנפשנו מדת השנאה והיא מדה מעוללת פשעים רבים. ומסבבת כמה עלילות נשחתות. כמו לשון הרע שהוא שקול כנגד כמה חייבי מיתות בית דין כאשר יתבאר. וכמו דרישת רעה. והשמחה לאיד. וגרמת נזקים לחבירו. והליכת רכיל. ונקימה ונטירה. ומאבדת טובה הרבה מן הנפש. כאשר יתבאר בשער השנאה. וראה עד היכן הגיע עונש השנאה. כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה בית שני שהיו עוסקים בתורה ומעשים טובים מפני מה חרב. מפני שנאת חנם שהיתה ביניהם.

“You shall not hate your brother in your heart” (Leviticus 19:17). We were warned with this to remove the trait of hatred from our souls. And it is a trait that brings many sins and causes several foul plots - such as evil speech which corresponds to several [sins which are punished with] a death penalty from the court, as will be explained; and like seeking the bad, and joy in calamity, causing injuries to one’s fellow, talebearing, revenge and bearing a grudge. And it destroys much good for the soul, as will be explained in the Gate of Hatred (no longer extant). And see how far the punishment of hatred reaches: For our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 9b), “For what [reason] was the Second Temple destroyed, [even though] they were occupied with Torah [study] and good deeds? Because of the causeless hatred that was among them.”

40 מ

ונשמרת מכל דבר רע (דברים כ״ג:י׳). פירשו ז"ל לא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה. ואף על פי שאינו מהרהר כדי לעשות. ודבר הלמד מענינו שכתוב אחריו (שם) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה:

“Be on your guard against anything bad” (Deuteronomy 23:10). They, may their memory be blessed, explained (Ketuvot 46a), “A person should not think [impure] thoughts by day and thereby come to impurity by night” - and even though his thought is not to [follow it up with action]. And it is something learned from its [context]. As after it, it is written (Deuteronomy 23:11), “If anyone among you has been rendered unclean by a nocturnal emission.”

41 מא

ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (במדבר ט״ו:ל״ט). והזהרנו בזה שלא לחשוב לעשות עבירה (ועל כל) [וכל] דבר פשע וחטא. כענין שנאמר (משלי כ״ד:ח׳) מחשב להרע. ושלא להרהר בדברי המינין. פן יכשל וימשך אחריהם. ואשר ישיב אל לבו כי הש"י בוחן לב וחוקר כליות. איך יעיז פניו לטמא לבו ודבר בליעל יצוק בו. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כ״ד:ט׳) זמת אולת חטאת. עוד אמר (שם ו) שש הנה שנא ה' ושבע תועבות נפשו לב חורש מחשבות און:

“So that you do not follow your heart and your eyes” (Numbers 15:39). We were warned with this not to think to do a transgression (or upon any) [or any] prohibition or sin - like the matter that is stated (Proverbs 24:8), “He who thinks to do evil” - and not to think about words of heresy, lest one stumble and be drawn after them. And when he places upon his heart that God, may He be blessed, examines the heart and investigates the kidneys (understood as the seat of wisdom), how can he dare to defile his heart and [have] a ruffian matter lodged upon it? And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 24:9), “The schemes of folly are sin.” He also said (Proverbs 6:16-18), “Six things the Lord hates; seven are an abomination to His soul: [...] A mind that hatches evil plots.”

42 מב

לא תשא שמע שוא (שמות כ״ג:א׳). והוזהרנו בזה שלא לקבל לשון הרע. וכמו שאמר התרגום לא תקבל שמע דשקר.

“Do not bear a vain report” (Exodus 23:1). We were warned with this not to accept evil speech. And [it is] like the Targum (translation of Onkelos) says, “Do not accept a false report.”

43 מג

לא תחמוד בית רעך (שמות כ׳:י״ד). ולא תתאוה בית רעך (דברים ח). הוזהרנו בזה שלא להתעולל עלילות ברשע לקחת שדה וכרם וכל אשר (לרעך) [לרעינו]. גם כי נתן מכרם. והוזהרנו על מחשבת הדבר הרע הזה שלא נסכים במחשבתנו לעשותו שנאמר לא תחמוד. ואם יכסוף אדם שימכור לו חבירו שדה או כרם או אחד מחפציו לא ישא את נפשו למכרו. ואם יפצר בו ברוב דברי תחנונים יבוש להשיב פניו אסור לפצור בו. כי זה כמו הכרח ואונס. והחומד לקחת כל חפץ והוא איש נכבד, שאם ישאל שאלה אור פניו לא יפילון. אסור לשאול מעם רעהו מקח או מתת, בלתי אם ידע כי נתן יתן לו בנפש חפיצה. ולא ירע לבבו בתתו לו:

“You shall not covet your neighbor’s house” (Exodus 20:17); “and you shall not desire your neighbor’s house” (Deuteronomy 5:18). We were warned with this not to make evil plots to take the field or vineyard or anything of (your) [our] fellow, even if one gives their price. And we were warned about the thought of this evil thing, that we should not resolve in our thoughts to do it, as it is stated, “You shall not covet.” And if a person longs for his fellow to sell him a field or a vineyard or [any] of his possessions and [the owner] does not want to sell it - but if he pleads with him with many supplications, he will be embarrassed to answer him - it is forbidden to plead with him, as it is like coercion or duress. And one who covets to take any object and is a respected person - such that if he asked the question, they would not let his eminence down - it is forbidden to ask for [any] purchase or grant, unless he knows that [the owner] would give it to him with [full agreement], and not regret giving it to him in his heart.

44 מד

מן האזהרות התלויות (בלב) [בלשון]. כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחנך קדוש ולא יראה בך ערות דבר (דברים כ״ג:ט״ו). אמרו ז"ל כי בכלל האזהרה הזאת. כי בהגותנו בתורת הש"י. ובדברינו בתפלה לפניו. יהיה מחנינו קדוש ולא יראה בנו ערות דבר. לכן נצטוינו בזה להזכיר שם שמים בקדושה. ולעסוק בדברי תורה ותפלה בקדושה. ושלא להזכיר שם שמים ודברי תורה אם הוא ערום. או אם יש שם אדם ערום כנגדו. וכן הוזהרנו שיהיה המקום נקי. כמו שנאמר (שם) וחפרת בה ושבת וכסית את צאתך. וכ"ש כי הוא מוזהר שלא להזכיר שם שמים אם אין ידיו נקיות. ואם נגעו ידיו בדבר הנמאס עליו ירחצם. וכענין שנאמר (תהילים כ״ו:ו׳) ארחץ בנקיון כפי. ובלכתו בדרך והוא מסתפק אם הדרך נקי אל יזכור שם שמים. ואל ידבר בדברי תורה. ואם יש דבר שאינו נקי לאחריו כגון צואה או נבלה או מי משרה. צריך שירחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח ולפניו כמלא עיניו. והזהירות בזה מדרכי יראת שמים. שנאמר (מלאכי ג׳:ט״ז) ליראי ה' ולחושבי שמו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (במדבר טו) כי דבר ה' בזה זה המדבר דברי תורה במבואות המטונפות. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (דניאל ב׳:כ״א) יהיב חכמתא לחכימין מפני כי החכמים מכבדים את התורה ועוסקים בה בקדושה. ואלו נתנה לטפשים היו מדברים בדברי תורה במבואות המטונפות:

Among the [negative commandments] that are dependent on the (heart) [tongue] are: “Since the Lord, your God, moves about in your camp to protect you and to deliver your enemies to you, let your camp be holy; let not anything unseemly be seen among you” (Deuteronomy 23:15). They, may their memory be blessed, said (Berakhot 25b) that included in this [prohibition] is that when we speak words of the Torah of God, may He be blessed - and in our speaking in prayer in front of Him - our camp should be holy, and let not anything unseemly be seen among us. Therefore we were commanded about this, to mention [God’s] name in holiness and to engage in words of Torah and prayer in holiness; and not to mention [God’s] name or words of Torah if he is naked or if there is a naked man across from him. And likewise were we warned that the place be clean, as it is stated (Deuteronomy 23:14), “you shall dig a hole with it and cover up your excrement.” And all the more so is he warned not to mention [God’s] name if his hands are not clean. And if his hands touched something disgusting to him, he should wash them - like the matter that is stated (Psalms 26:6), “I wash my palms in cleanliness.” And when one is walking on the path and he is in doubt if the path is clean, he should not mention [God’s] name, and he should not say words of Torah. And if there is something that is not clean behind him - such as excrement or a carcass or water [used for] soaking [flax] - one must move a distance of four ells away from where the odor ends; but in front of him, [the distance] is [as far as] his eye can see. And carefulness about this is one of the ways of fearing God, as it is stated (Malachi 3:16), “concerning those who revere the Lord and esteem His name.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Berakhot 24b), “‘For he has shown contempt for the word of the Lord’ (Numbers 15:31) - this is [referring to] one who says words of Torah in filthy alleyways.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kohelet Rabbah 1:17), “‘He gives wisdom to the wise’ (Daniel 2:21) because the wise honor the Torah and occupy themselves with it in holiness.” But if He had given it to the silly, they would have said words of Torah in filthy alleyways.

45 מה

ויש באזהרות התלויות בל' [שהיו לוקין] עליהן. כי כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל האזהרות שבתורה לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומקלל את חבירו בשם. והשבועה לשוא אף על פי שאין בה מיתת ב"ד. עונשה חמור בידי שמים יותר מהרבה עבירות שיש בהן מיתות ב"ד כי הנשבע לשקר מחלל את השם. שנאמר (ויקרא י״ט:י״ב) ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם ה' אלהיך.
וחילול השם עונשו למעלה מכל העבירות. ולא נכתב כן על אחת מן העבירות אלא על השבועה לשקר ועל ע"ז שנאמר (שם כ) כי מזרעו תנן למולך למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי. ונאמר באזהרות ע"ז (שמות כ׳:ה׳) לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי ה' אלהיך אל קנא. רצונו לומר - כי לא יסלח עון ע"ז על דרך סליחתו לשאר עבירות. כענין שכתוב (ירמיהו ה׳:ז׳) אי לזאת אסלח לך בניך עזבוני וישבעו בלא אלהים. וכן כתוב באזהרות השבועה לשקר (שמות כ׳:ז׳) כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא. ונכתבה אזהרת השבועה לשקר אחר אזהרת עבודה זרה. יען וביען כי השבועה לשקר נמצא בכנפיה עון חלול השי"ת.
ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין מה שכתוב (משלי ל׳:ח׳) ראש (כן כתיב מלא באל"ף וענינו העניות) ועושר אל תתן לי וגו' פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי. השניה קשה מן הראשונה. שנאמר (יחזקאל כ׳:ל״ט) ואתם בית ישראל וגו' איש גלוליו לכו עבודו ואחר אם אינכם שומעים אלי ואת שם קדשי לא תחללו עוד. רצונו לומר - כי עון הנשבע לשקר בב"ד חמור מעונש העובד כוכבים בסתר מפני חלול השם. ואמרו ז"ל על כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וממשפחתו וכאן ממנו ומכל העולם.
ואם חייבו בית דין את האדם להשבע שבועה והוא יודע אשר פיו דיבר שוא. אסור לקבל עליו השבועה לאמר אנכי אשבע למען הפחיד את חבירו. אף על פי שאין בלבבו להשבע שנאמר (שמות כ׳:ז׳) לא תשא. ויש בכלל משמעו לא תקבל להשבע לשוא. וכן אמרו ז"ל במכילתין. ותרגום (שם כ) לא תשא שמע שוא לא תקבל. ואסור להשבע חנם אף על פי שהוא נשבע על האמת. שנאמר (שמות כ) לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא ותרגומו למגנא. וכן המסבב להשביע את חבירו חנם גדול עונו. כגון שהיה חברו חייב לו מנה ויכפיל על תביעתו למען יצא קו הדין על הודאתו למקצת להשבע שבועת התורה. או שתובע את חבירו על חנם אשר לא ידע ישאלהו ומשביעו שבועת היסת. ואמרו רבותינו כי זה האיש נקרא גנב שגונב דעת הבריות. ועליו נאמר (זכריה ה׳:ד׳) הוצאתיה נאם ה' צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו. ומי שהוא יודע שאם ישבע יחשדוהו בני אדם על שבועתו. יש לו להמנע ולחשוך נפשו מן השבועה לכבוד שמים. גם כי האמת אתו:

There are some [negative commandments] that are dependent upon the tongue, for which we give lashes. For so did our Rabbis, may their memory be blessed, say (Makkot 16a), “All the warnings in the Torah - we do not give lashes for a negative commandment that does not [involve] an action, except for one who makes an oath or curses his fellow with [God’s] name.” And even though there is no death penalty from the court with a vain oath, its punishment at the hands of the Heavens is more weighty than many sins that do have a death penalty from the court. For making an oath in vain profanes [God’s] name - as it is stated (Leviticus 19:12), “You shall not swear falsely by My name, profaning the name of your God” - and the punishment for profaning the name is more elevated than [that of] all of the sins. And it is not written like this about any of the sins besides a false oath and idolatry, as it is stated (Leviticus 20:3), “because he gave of his offspring to Molech and so defiled My sanctuary and profaned My holy name.” And it is stated in the warning about idolatry (Exodus 20:5), “You shall not bow down to them or serve them, for I the Lord, your God, am a jealous God.” [This] means to say, that He will not forgive the iniquity of idolatry in the way of forgiveness for other sins - like the matter that is written (Jeremiah 5:7), “Why should I forgive you; your children have forsaken Me and sworn by no-gods!” And likewise is it written in the warning for a false oath (Exodus 20:7), “for the Lord will not clear one who swears falsely by His name.” And the warning for a false oath is written (immediately) after the warning of idolatry, most certainly because the iniquity of profaning God, may He be blessed, is found under the wings of a false oath. And our Rabbis, may their memory be blessed, said regarding the matter of the verse (Proverbs 30:8-9), “Give me neither poverty nor riches, etc. Lest, being sated, I renounce, saying, ‘Who is the Lord,’ or, being impoverished (it is written fully with an aleph, but its meaning is, poor), I take to theft, and profane the name of my God,” that the latter is harsher than the former - as it is stated (Ezekiel 20:39), “As for you, O House of Israel, etc., go, every one of you, and worship his idols and continue, if you will not obey Me; but do not profane My holy name any more.” It is meaning to say that the iniquity of the one who swears falsely in a court is more weighty than the punishment of one who worships idolatry in private, due to the profaning of the name [involved in the former]. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shevuot 39a), “For all of the other transgressions in the Torah, punishment is exacted only from the transgressor and his family; whereas here, punishment is exacted from him and from the entire world,” And if the court obligates a man to make an oath but he knows that his mouth speaks falsely (it would be a false oath), it is forbidden to [even] take the oath upon himself, saying, “I will swear” - in order to frighten his fellow - even though he does not plan to swear. For it is stated, (Exodus 20:7), “You shall not bear” - and included in its meaning is not to accept (agree) to swear falsely. And likewise did they, may their memory be blessed, say in our Mekhilta (Mekhilta d’Rabbi Yishmael, Yitro). And the Targum (translation of Onkelos) of, “Do not bear a vain report“ (Exodus 23:1), is “do not accept.” And it is forbidden to make a needless oath, even if he is swearing about the truth, as it is stated (Exodus 20:7), “Do not bear the name of God in vain” - and its Targum is, “for nothing.” And likewise is the iniquity of one who causes his fellow to swear for nothing, great - for example when his fellow owed him a hundred and he doubled it in his claim, in order that the law would come out that one who admits partially is obligated to make a Torah-based oath; or when he claims against his fellow for nothing and asks him for what he knows nothing about and makes him take a [rabbinic] oath of inducement. And our Rabbis said (Shevuot 39a) that this man is called a thief, as he is stealing his mind (deceiving him); and about him is it stated (Zechariah 5:4), “[But] I have sent it forth - declares the Lord of Hosts - and [the curse] shall enter the house of the thief and the house of the one who swears falsely by My name, and it shall lodge inside their houses and shall consume them to the last timber and stone.” And one who knows that if he takes an oath, people will suspect him about [the truth of] the oath, should restrain himself from [taking] the oath for the honor of the Heavens - even though the truth is with him.

46 מו

אלקים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור (שמות כ״כ:כ״ז). לא תקלל חרש (ויקרא י״ט:י״ד). והזהרנו בזה שלא יקלל איש מישראל בשם ולא באחד מכל הכינויים. ומה שהוזכר בתורה אלהים לא תקלל ונשיא וחרש. כי בא להזהיר שלא לקלל השופט כאשר ירשיעוהו בדין. ולא את הנשיא כאשר יענוש אתו לשלחו ביד פשעו. והוצרך להזכיר החרש. פן תאמר אין עונש בקללתו. אחרי אשר איננו שומע ולא ישיגהו צער על קללתו. ובסוף פרשת משפטים נכתב אלהים לא תקלל. לאמר שלא תקלל השופט את המשפטים האלה. אבל השופט אשר לא כדת אותו תקלל. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה המקלל את חבירו או את עצמו בשם לוקה וענשו בידי שמים רב מאוד. שנאמר (דברים כה) אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת [וגו'] ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלהיך. והפלא ה' את מכותך. וגו'. ופירשו רבותינו זכרונם לברכה ענין הפסוק הזה על מי שמקלל את חבירו או את עצמו בשם.

“You shall not curse powers, nor revile a chieftain among your people” (Exodus 22:27); “You shall not curse a deaf man” (Leviticus 19:14). And we were warned with this not to curse [any] man of Israel with [God’s] name or one of all of [His] appellations. And [the reason] the Torah mentions not to curse powers; a chieftain; and a deaf man, is to come to warn one not to curse a judge (the power mentioned here) when he finds him guilty in the trial, nor a chieftain when he punishes him, to dispatch him for his transgression. And it was necessary to mention a deaf man, lest you say, “There is no punishment for cursing him - since he does not hear, no pain will reach him from his curse.” And “You shall not curse powers” is written at the end of Parshat Mishpatim (Statutes) to say that you should not curse a judge that judges with these statutes. But you may curse a judge that is not proper. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shevuot 36a), “One who curses his fellow or himself with [God’s] name is lashed.” And his punishment at the hand of the Heavens is very great, as it is stated (Deuteronomy 28:58-59), “If you fail to observe all the words of this Torah in the book, etc., to reverence this honored and awesome name, the Lord, your God; The Lord will inflict extraordinary plagues upon you, etc.” And our Rabbis, may their memory be blessed, explained (Temurah 3:2) the topic of this verse as one who curses his fellow or himself with [God’s] name.

47 מז

ואסור לאדם שיאמר כן יושיעהו השם כאשר הדבר הזה דבר אמת והנה הוא כזב. כי הנה קלל את עצמו בשם שמכלל הן אתה שומע לאו:

And it is forbidden for a person to say that God should save him if the matter is true, when the thing is actually untrue. For he cursed himself with [God’s] name [by doing so] - as the negative can be inferred from the positive.

48 מח

יין ושכר אל תשת וגו' ולהורות את בני ישראל (ויקרא י׳:ט׳) ולהבדיל בין הקודש ובין החול. אמרו רבותינו זכרונם לברכה השותה רביעית יין שאינו מזוג במים אל יורה. ואם שתה יותר מרביעית אף על פי שמזגו אל יורה:

“Drink no wine or other intoxicant, etc. And to distinguish between the holy and the profane, etc. And you must teach the Israelites” (Leviticus 10:9-11). And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Eruvin 64a), “If one drank a quarter [log] of wine that was not mixed with water, he may not issue a ruling, but if he drink more than a quarter, he may not issue a ruling even though he mixed it [with water].

49 מט

לא תונו איש את עמיתו (שם כה). באונאת דברים הכתוב מדבר כאשר שהקדמנו למעלה. ואמרו רבותינו היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשי אבותיך. וזהו שנאמר (שמות כ״ב:כ׳) וגר לא תונה ולא תלחצנו. לא תונה בדברים. ולא תלחצנו בממון. ובכמה מקומות הזהירה התורה על אונאת הגר מפני אשר שכח עמו ובית אביו ובא לחסות תחת כנפי השכינה. כענין שנאמר - (רות ב׳:י״א) ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת. ונאמר (שם) ותהי משכרתך שלמה מעם ה' אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו. משל לצבי שבא לעדר ושם ירבץ עם הצאן ירעה. וחמל עליו בעל העדר. כי עזב כר נרחב ויעמוד במקום צר:

“A man shall not oppress his countryman” (Leviticus 25:17) - the verse is speaking about verbal oppression, like we discussed above. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 58b), “[If] one is a penitent, [another] may not say to him, ‘Remember your earlier deeds.’ [If] one is the child of converts, [another] may not say to him, ‘Remember the deeds of your ancestors.’” And that which is stated (Exodus 22:20), “You shall not oppress a stranger or press him,” [is understood as] “You shall not oppress” him verbally; “or press him” with money. And the Torah warned in several places about oppression of the convert, for he forgot his [own] people and the house of his father, and came to seek refuge under the wings of the Divine Presence - like the matter that is stated (Ruth 2:11), “how you left your father and mother and the land of your birth and came to a people you had not known before”; and it is stated (Ruth 2:12), “May the Lord reward your deeds; may you have a full recompense from the Lord, the God of Israel, under whose wings you have sought refuge!” And there is a [relevant] parable about a gazelle that comes to a flock, and crouches with the sheep there. So the owner of the flock had compassion on it - since it left a broad pasture to stand in a narrow place.

50 נ

לא תהיה אחרי רבים לרעות (שמות כ״ג:ב׳) הוזהרנו בזה שלא לחזק ידי עוברי עבירה בדברים. ושלא להתחבר אל המסכימים אל העול. וכענין שנאמר (ישעיהו ח׳:י״ב) לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם זה קשר:

“You shall not follow the many to do bad.” (Exodus 23:2). We were warned with this not to verbally strengthen the hands of sinners, and not join with those that conspire to do injustice - like the matter that is stated (Isaiah 8:12) “You must not call conspiracy, all that people call conspiracy.”

51 נא

ואסור להתחבר אל הרשע בעסקי העולם. שנאמר (דברי הימים ב כ׳:ל״ז) בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך. ונאמר (משלי ג׳:ל״א) אל תקנא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו ואמרו רבותינו זכרונם לברכה באבות של רבי נתן אל תהי חבר לרשע אפילו לדבר מצוה. ורבו דרכי מות הנמצאים בחברת הרשעים. וכבר גלינו על העון הזה וכובד ענשו:

And it is forbidden to make an association with an evildoer for matters of the world, as it is stated (II Chronicles 20:37), “As you have made an association with Ahaziah, the Lord will break up your work.” And it is [also] stated (Proverbs 3:31), “Do not envy a lawless man, or associate with any of his ways.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said in Avot DeRabbi Natan (Avot DeRabbi Natan 9:4), “Do not befriend an evildoer even for the matter of a commandment.” And there are many paths of death found in the association with evildoers; and we have already spoken about this iniquity and the severity of its punishment.

52 נב

ולפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י״ט:י״ד). והזהרנו בזה שלא להורות את בני ישראל אשר לא כדת ושלא כהלכה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה הוו מתונים בדין. ונמהרי לב להבין ולהרות לא יצילו את נפשם מתת מכשול לפני עור וחטאתם כבדה מאוד. כמ"ש (תהלים פב) לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו ימוטו כל מוסדי ארץ. ועוד אמרו הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (משלי ו) כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה. ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה:

“You shall not place a stumbling block before the blind” (Leviticus 19:14). And we were warned with this not to give a ruling to the Israelites which is not like the doctrine and not like the law (halakha). And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 1:1), “Be deliberate in judgement.” And the ones who are impatient to understand and give a ruling will not save their souls from putting a stumbling block before the blind; and their sin is very heavy, as it is written (Psalms 82:5), “They neither know nor understand, they go about in darkness; all the foundations of the earth totter.” And they also said (Avot 4:13), “Be careful in study, for an error in study counts as deliberate sin.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sotah 22a), “‘For she has cast down many wounded’ (Proverbs 7:26); this is [referring to] a Torah scholar who has not yet attained the ability to issue rulings, and yet issues rulings. ‘And a mighty host are all her slain’; this is referring to a Torah scholar who has attained the ability to issue rulings, but does not issue rulings.”

53 נג

עוד הוזהרנו מן המקרא הזה. להשיא עצה הוגנת לאשר יועץ מבני עמנו. ולא לכשילו בעצה נבערה. ולא ייעץ את חברו לפי דרכו:

We are also warned by this verse to give proper advice when we advise one of our people, and not to make him stumble with boorish advice; and not to advise one’s fellow for one’s [own advantage].

54 נד

וחייב אדם לחשוב מחשבות להעלות עצות הגונות ומתוקנות לחבירו. וזה אחד מעיקרי דרכי גמילות חסדים. שנאמר (משלי כ״ז:ט׳) שמן קטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש:

And a man is obligated to think thoughts that will bring up proper and coherent advice for this fellow. And this is one of the main types of acts of lovingkindness, as it is stated (Proverbs 27:9), “Oil and incense gladden the heart, and the sweetness of a friend is better than one’s own counsel.”

55 נה

לא תלך רכיל בעמך (ויקרא י״ט:ט״ז). אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי בכלל האזהרה הזאת שלא להוציא שם רע על איש מבני עמנו. ועונשו חמור בידי שמים. כאשר יתבאר במדרגת חייבי מיתה. עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה לא תלך רכיל בעמך אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה:

“Do not go talebearing among your people“ (Leviticus 19:16). And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Ketuvot 46a) that included in this [negative commandment] is not to put out a bad name for any of our people. And the punishment [for doing this] is very stringent, as will be explained in the level of those liable for the death penalty. And our Rabbis, may their memory be blessed, also said (Ketuvot 46a) [that] “Do not go talebearing (rakhil)” is a [prohibition] to the judge, that he should not be soft to (rakh la) this one and harsh to that one.

56 נו

ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שמות כ״ג:י״ג). לא יאמר אדם לחבירו שמור לי אצל עבודת כוכבים פלונית:

“Make no mention of the names of other gods” (Exodus 23:13) - a person should not say to his fellow, “Wait for me by idol x.”

57 נז

לא תחנם (דברים ז). פירשו רבותינו ז"ל לא תתן להם חן לז' עממין:

“You shall not grant them grace” (Deuteronomy 7:2). Our Rabbis, may their memory be blessed, explained [it] as do not give grace to the seven (Canaanite) nations.

58 נח

ולא יהיה כקרח וכעדתו (במדבר י״ז:ה׳). אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו. ומותר לספר לשון הרע על בעלי המחלוקת. שנאמר (מלכים א) ולי אני עבדך ולצדק הכהן וגו' לא קרא:

“And not be like Korach and like his community” (Numbers 17:5). And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 110a), “Anyone who perpetuates a dispute violates a negative commandment, as it is stated ‘and not be like Korach and like his community.’” But it is permissible to say evil speech about disputatious people, as it is stated (I Kings 1:26), “But he did not invite me your servant, or the priest Zadok, etc.”

59 נט

מי שאינו מחזיק במחלוקת על המתיצבים על דרך לא טוב ומושכי העון. הרי הוא נענש מפשעיהם לכל חטאתם. ועובר בלאו שנאמר (ויקרא י״ט:י״ז) ולא תשא עליו חטא. ונאמר (הושע י׳:ט׳) מימי הגבעה חטאת ישראל שם עמדו לא תשיגם (מלחמה בגבעה) [בגבעה מלחמה] על בני עולה. פירושו - אם שם עמדו הדור הזה לא השיגה אותם בגבעה מלחמה לבער הרע כאשר השיגה מלחמה לבני הדור ההוא. שם עמדו כמו אם שם עמדו. וכן ועזב את אביו ואם עזב. רצונו לומר - ממין חטא גבעה היה חטאתם. אכן הם היו טובים מאלה כי נקהלו ועמדו על נפשם לבער הרע. ונאמר (שופטים ה׳:כ״ג) אורו מרוז אמר מלאך ה' אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה' בגבורים. ונאמר (דברים א׳:י״ז) לא תגורו מפני איש. וכל מי שהוא לשי"ת ימסור נפשו על קדושת ה'. שנאמר (שמות ל״ב:כ״ו) מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי. ונאמר (במדבר כ״ה:ז׳) וירא פינחס וגו' ויקח רומח בידו. וחובה על כל ירא. אף כי אוהב טהר לב, להעיר קנאה כי יראה והנה יד שרים וסגנים במעל. שנאמר (עזרא ט׳:ב׳) ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה:

One who does not perpetuate a dispute against those who stand on a path that is not good, and those that haul in iniquity, is surely punished for their transgressions in all their sins (of the actual sinners); and [also] transgresses a negative commandment - as it is stated (Leviticus 19:17), “and not bear sin because of him..” And it is stated (Hosea 10:9) “You have sinned more, O Israel, than in the days of Gibeah; there they stand; shall they not be overtaken [as] at Gibeah by a war upon scoundrels?” Its explanation is [that] if that generation (of Hosea) was standing there, they would not have overtaken those in Gibeah in war, to destroy the evil, as that generation had overcome [the evildoers of that time] in war. The understanding of “there they stand” is, if they stood there. And likewise “and leave his father” (Genesis 44:22) is, if he left. [This is] meaning to say, that their sin was of the type of sin of Gibeah. However [the earlier generation] was better than these, since they gathered and stood with their lives to destroy the evil. And it is stated (Judges 5:23), “‘Curse Meroz,’ said the angel of the Lord; ‘Bitterly curse its inhabitants, because they came not to the aid of the Lord, to the aid of the Lord among the warriors.” And it is stated (Deuteronomy 1:17), “do not fear in front of a man.” And anyone who is for God, may He be blessed, should give over his life for the sanctification of God, as it is stated (Exodus 32:26), “‘Whoever is for the Lord, come to me’; and all the Levites gathered to him.” And it is [also] stated (Numbers 25:7), “And Phinheas saw, etc. and he took a spear in his hand.” And it is an obligation on all that fear [God] - even if he is one that loves pureness of heart - to arouse zealotry when he sees that behold, the officers and the prefects are in trespass, as it is stated (Ezra 9:2), “and it was the hand of the officers and prefects who were in this trespass first.”

60 ס

ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך (ויקרא כ״ה:מ״ו). לא ישתעבד אדם בחביריו. ואם אימתו עליהם או שהם בושים להחל דברו. לא יצוה אותם לעשות קטנה או גדולה. אלא לרצונם ותועלתם. ואפילו להחם צפחת מים או לצאת בשליחות אל רחוב העיר לקנות עד ככר לחם. אבל אדם שאינו נוהג כשורה מותר לצוותו לכל אשר יחפוץ:

“But as for your brothers of the Children of Israel, no one shall rule ruthlessly over the other” (Leviticus 25:46). A man may not subjugate his fellow. And if his fear is upon them or they are embarrassed to violate his word, he should not command them to do [anything at all], except from their [own] will and for their benefit - even to heat up a jug of water or to go on an errand to the town square to buy as much as a loaf of bread. But it is permitted to command anything he wants to a man who does not behave properly.

61 סא

לא תחללו את שם קדשי (ויקרא כ״ב:ל״ב). זה מחייבי כריתות כאשר יתבאר. ודע כי ההפסד והאבדון המצוי בנפשות המון העם. הלא הוא על שפת לשון. כי הם מזכירים שם שמים לבטלה. וגם מזכירים מבלי מורא. ועל ענין זה פירשו רבותינו זכרונם לברכה מה שכתוב (ישעיה א) ישראל לא ידע. גם אינם מדקדקים בנקיות המקום ונקיון כפים:

“You shall not profane My holy name” (Leviticus 22:32). This is among [the sins for which] one is liable for excision, as will be explained. And know that, is not the (greatest) damage and destruction found among the souls of the masses on the lips of the tongue? For they mention [God’s] name for nothing, and they also mention it without reverence. And about this matter did our Rabbis explain (Leviticus Rabbah 27) that which it is written (Isaiah 1:3), “Israel did not know.” And they are also not exacting about the cleanliness of the place and cleanliness of [their] palms.

62 סב

ועל דברת בני האדם שאינם נזהרים בלשונם בכבוד ת"ח בין בפניהם בן שלא בפניהם. נעשים אפיקורסים שאין להם חלק לעוה"ב. וכן אבדון ארבע כתות הלא הוא בחטאת פימו דבר שפתימו. הכל כמו שיתבאר בשער הזה. על כן כתוב (משלי י״ח:כ״א) מות וחיים ביד לשון:

And when people are not careful with their tongues about the honor of Torah scholars - whether in front of them or not in front of them - they turn into [those categorized as] heretics (apikorsim), who do not have a share in the world to come. And likewise, is not the destruction of the four groups (see Sota 42a) from the sin of their mouth and the word of their lips? It is all like it will be explained in this chapter. Therefore it is written (Proverbs 18:21), “Death and life are in the power of the tongue.”

63 סג

והתבונן וראה עון הלשון וכובד פשעו. כי המקלל אביו ואמו ענשו חמור מן המכה. כי משפט המקלל בסקילה שהיא החמורה במיתות בית דין. והמכה משפטו בחנק:

Observe and see the iniquity of the tongue and the severity of its transgression: For the punishment of one who curses his father and mother is more severe than one who strikes [them]. As the sentence of the one that curses is stoning - which is the most stringent of the court’s death penalties - whereas the sentence of the one who strikes [them] is strangulation.

64 סד

וגם רבים נוקשים ונלכדים. בחללם החושים הנכבדים. חוש הראות. וחוש השמע. ונאמר על חוש הראות (במדבר ט״ו:ל״ט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. הוזהרנו בזה שאל יסתכל אדם באשת איש ובשאר עריות פן יוקש בם:

And many are also ensnared and trapped in profaning their glorious senses - the sense of seeing and the sense of hearing. And it is stated about the sense of seeing (Numbers 15:39), “so that you do not follow your heart and eyes.” We were commanded with this that a man should not stare at a married woman or at other sexual prohibitions, lest he be ensnared by them.

65 סה

ומן העבירות התליות בחוש הראות. רום עינים. כי הוא מעול (פי' לשון עילה וסיבה ור"ל שהגאוה היא סיבה לרום העינים) מן הגאוה שנאמר (תהילים ק״א:ה׳) גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל:

And among the sins that are dependent on the sight of seeing is [that of] raised eyes. For it is caused by pride, as it is stated (Psalms 101:5), “I cannot endure one of raised eyes and a thick heart.”

66 סו

ומדברי רבותינו על חוש השמע. אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים שהם נכוים תחלה לאיברים. ועל המאזין לכל פה דבור נבלה נאמר (משלי כ״ב:י״ד) שוחה עמוקה פי זרות. ישיתו לב לכל אלה יראי אלהים ובעלי תשובה. להציל את נפשם מיד להבה. וכבר הקדמנו לך דברים נכבדים בענין זה בשערי גדרי הזהירות:

And among the words of our Rabbis about the sense of hearing is, “A person should not allow his ears to hear idle matters, because they are the first of the limbs burned” (Ketuvot 5b). And about the one that audits a mouth that speaks vulgarity, it is stated (Proverbs 22:14), “The mouth of strange women is a deep pit.” One who is of the fearers of God and of the penitents should pay attention to all of this, in order to save his soul from the flame. And we have already written fine words about this matter in the Gates of Precautions of Caution (no longer extant).

67 סז

מן האזהרות התלויות בקפיצת יד והמונע מן המעשה
לא תקפוץ את ידך מאחיך האביון וגו' השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו (דברים ט״ו:ט׳). למדנו מזה כי הנמנע מהלוות לעני עובר בשני לאוין שהם השמר פן. ואם לעת אשר קרבה שנת השבע הוזהרנו שלא נחדול מלהלוות מיראת דבר השמטה. אף כי בזמן שלא יפסיד חובו. כי יגדל חטא הקופץ ידו מלהלוות. ועל גודל העון קרא הכתוב מהשבת צר העין מלהלוות דבר בליעל. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד כוכבים. כתיב כאן פן יהיה דבר עם לבבך בליעל. ושם כתיב (שם יג) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי נקרא צר העין בליעל. וכן כתוב (שמואל א כ״ה:כ״ה) אל איש הבליעל הזה על נבל על שהיה צר עין שאמר לעבדי דוד (שם) ולקחתי את לחמי ואת מימי ואת טבחתי וגו'. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה גדול המלוה לעני יותר מן העושה צדקה:

Among the [negative commandments] dependent upon the shutting of the hand and the one who prevents himself from an act is “do not [...] shut your hand against your needy kinsman, [etc.] Beware lest you harbor the base thought, ‘The seventh year, the year of remission, is approaching,’ so that you are mean to your needy kinsman and give him nothing” Deuteronomy 15:7-9). We have learned from this that one who refrains from lending to a poor person violates two negative commandments. And they are “Beware,” and “lest.” So if at the time that the seventh year is approaching, we are warned not to prevent ourselves from loaning because of the fear of the matter of the year of remission, certainly [is it so at] a time when he will not lose [the loaner’s] debt - for the sin of one who shuts his hand from lending will become greater. And from the greatness of this iniquity, the verse called the thought of stinginess from lending, “base thought (devar belia’al).” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Ketuvot 68a), “[Regarding] anyone who averts his eyes from the obligation to give charity, it is as if he engages in idol worship. It is written here, ‘Beware lest you harbor the base thought in your heart…and you will not give him’ (Deuteronomy 15:9), and it is written there, ‘Certain base fellows from among you have gone out’ (Deuteronomy 13:14).” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yalkut Shmuel 28:134) that a miser is called base. And so is it written (I Samuel 25:25), “to that wretched fellow, Nabal” - because he was stingy, since he said to David’s servants (I Samuel 25:11), “Should I then take my bread and my water and the meat that I slaughtered, etc.?” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 63a), “Greater is one who lends to a poor person than one who [gives] charity.”

68 סח

לא תעשוק את רעך (ויקרא י״ט:י״ג). (ופירוש שגם זה הוא מן האזהרות התלויות בקפיצת יד. שהכתוב מדבר בעושק שכר שכיר שמונע מלשלם לו שכרו. וכן מה שהביא אח"ז פסוק לוה רשע וגו' הוא מזה המין שמונע מלשלם החוב). ואמר דוד המלך עליו השלום (תהלים לו) לוה רשע ולא ישלם. (ויקרא י״ט:י״ג) לא תלין פעולת שכר אתך עד בקר. (דברים כ״ד:ט״ו) ביומו תתן שכרו לא תבא עליו השמש. אחד שכר הבהמה ואחד שכר האדם ואחד שכר הכלים עובר עליהן על בל תלין. קבלנות עובר עליו על בל תלין.

“You shall not abuse your neighbor” (Leviticus 19:13). (And the explanation is that this is also from the [negative commandments] that are dependent upon the shutting of the hand. For the verse is speaking about abusing the wage of a wage-worker, such that [the employer] prevents himself from paying him his wage. And likewise, that which [Rabbenu Yonah] brings the verse, “The wicked man,” after this is because it is from this type in which one prevents himself from paying the debt.) And King David, peace be upon him, said (Psalms 37:21), “The wicked man borrows and does not repay.” “You shall not leave over the wages of a laborer with you until morning” (Leviticus 19:13). “You must pay him his wages on the same day, before the sun sets” (Deuteronomy 24:15). It is the same for the rent of an animal, [the wage] of a person or of vessels - one transgresses, “You shall not leave over.” [Even with] contracting, one transgresses, “You shall not leave over” (Bava Metzia 101b).

69 סט

לא תלין נבלתו על העץ (דברים כ״א:כ״ג). המלין את מתו עובר בלאו. זולתי אם הלינו לכבודו.

“You must not leave over his corpse on the stake overnight” (Deuteronomy 21:23). One who leaves over his dead [relative] overnight transgresses a negative commandment, unless he leaves him over for [the sake of] his honor.”

70 ע

לא תוכל להתעלם (שם כב). הוזהרנו בזה שלא להתרשל מהצלת ממון חברינו בין מטלטלין בין קרקעות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שם) וכן תעשה לכל אבדת אחיך לרבות אבדת קרקעות. כגון אם היו מים שוטפים ובאים שם חייב לגדור בפניהם. אף כי הוזהרנו להשתדל בהצלת חברנו ולשית עצות לעזרתם בעת צרתם. וכן כתוב (ויקרא י״ט:ט״ז) לא תעמוד על דם רעך. ואמר שלמה (משלי כ״ד:י׳) התרפית ביום צרה צר כחך. פירושו - אם יש לך כח להציל בעצה או בהשתדלות ואתה מראה את נפשך שאין בך יכולת. יקצר כחך. מדה כנגד מדה. ונאמר אחריו (שם) כי תאמר הן לא ידענו זה הלא תוכן לבות הוא יבין ונוצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו. הנה המגיעה מן ההצלה ושית עצות על העזר הקב"ה יחשוב לו כפעלו (נ"ל שכוונתו בביאור הפסוק. שאף שעון המניעה היה בשב ואל תעשה מ"מ יחשב לו לעון כאלו עשה לרעהו רעה בפועל שאותו הרעה שבאה לחבירו במקום שהיה יכול להנצל על ידי חבירו יחשב לזה הנמנע מן ההצלה כאלו הוא פעל ועשה וזהו והשיב לאדם כפעלו):

“You may not be indifferent” (Deuteronomy 22:3). We were warned with this not to be negligent from saving the wealth of our fellows - whether movable property or lands - as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 31a), “‘And so too shall you do with anything that your brother loses’ - to include the loss of land.” For example, if there was water streaming and coming there, he is obligated to block it. And also were we warned [with this verse] to make efforts to rescue our neighbors, and to save our fellows at the time of their troubles. And it is likewise written (Leviticus 19:16), “you may not stand over your neighbor’s blood.” And Solomon said (Proverbs 24:10), “If you showed yourself slack in time of trouble; and wanting in strength.” Its explanation is [that] if you have the ability to save with counsel or with effort, but you show yourself [as if] you do not have the strength, your strength will be reduced - measure for measure. And it is stated afterwards (Proverbs 24:12), “If you say, ‘We knew nothing of it,’ surely He who fathoms hearts will discern [the truth], He who watches over your life will know it, and He will pay each man as he deserves.” Behold one who prevents himself from the salvation [of others] and from giving counsel to help, the Holy One, blessed be He, will consider it like his act. (It appears to me that his intention in explaining the verse is that even though the iniquity of preventing himself is passive, nevertheless it will be counted for him as if he had actively done evil to his fellow. For that evil that came to his fellow in a place where he could have been saved through [the sinner], is considered for the one that prevented himself from saving [the other] as if he was active and did [it]. And this is [the understanding of] its being considered like his act.)

71 עא

וטוב ונכון מאוד להיות בכל עיר ועיר מתנדבים בעם מן המשכילים להיות נכונים ומוזמנים לכל דבר הצלה. בהיות איש או אשה מישראל שרוים בצער. והנה נתחייבנו לטרוח בשור אחינו או שיו הנדחים. להיות עמנו עד דרוש אחינו אותו. עתה מה לעשות יקר וגדולה לבעליהם. וכן כתוב (ישעיהו נ״ח:ז׳) ועניים מרודים תביא בית:

And it is good and very correct that there be volunteers from the people in each and every city, to be ready and prepared for any matter of rescue, when an Israelite man or woman is found in trouble. And behold we became obligated to exert ourselves for his missing ox or sheep, to be with us - now what fineness and greatness to do for its owners - until our brother requests it; and it is written (Isaiah 58:7), “and take the wretched poor into your home.”

72 עב

הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא (ויקרא י״ט:י״ז). הוזהרנו בזה שלא נשא חטא בחטא חבירנו בהמנענו מהוכיח אותם. ואם איש אחד יחטא. בהגלות נגלות חטאו. כל העדה יענשו עליו אם לא יוכיחוה בשבט מוסרם. וכן כתוב (יהושע כ״ב:כ׳) הלא עכן בן זרח מעל מעל בחרם ועל כל ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו. ונאמר (דברים כ״ט:כ״ח) והנגלות לנו ולבנינו עד עולם. ואפילו אומות העולם אמרו (יונה א׳:ז׳) ונדעה בשל מי הרעה הזאת. אף כי ישראל שהם ערבים זה בזה.

“You shall surely reprimand your countryman and not bear sin because of him.” (Leviticus 19:17). We were warned with this not to incur sin from the sin of our fellow, in our preventing ourselves from rebuking them. And if one man sins when his sin is completely revealed and they did not rebuke him with a rod of reprimands, the whole congregation is punished. And it is accordingly written (Joshua 22:20), “When Achan son of Zerah violated the proscription, anger struck the whole community of Israel; he was not the only one who perished for that sin.” And it is stated (Deuteronomy 29:28), “but with overt [acts], it is for us and our children forever.“ And even the nations of the world said, (Jonah 1:7) “Let us cast lots and find out on whose account this misfortune has come upon us” - and certainly with Israel, who are responsible for one another.

73 עג

ולהנצל מן העונש הזה. נכון הדבר לבחור אנשי אמת ולחזות מכל העם אנשי חיל. לתתם ראשי השגחה על כל שוק ומגרש משכנותם, להשגיח על שכניהם ולהוכיחם על כל דבר פשע ולבער הרע:

And in order to be saved from this punishment, it is a proper thing to choose men of truth and to identify men of valor from all of the people; and to place them as the heads of supervision over every marketplace and lot of their dwelling places - in order to supervise their neighbors and to reprimand them for any matter of rebellion and destroy the evil [that they find].

74 עד

כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחד לשלמו (דברים כ״ג:כ״ב). הנה יש עונש באיחור הנדרים והצדקות אף על פי שמשלם אותם אחרי כן. ואם נדר אדם לתת צדקה לעניים חייב לשלם אותו מיד. ואם מדרך השכחה יארע לו איחור הנדרים. אף גם זאת ענוש יענש. כי אחרי שהוא יודע שהשכחה מצויה באדם. היה לו לזכור נדריו ולהעלותם על לבו תמיד לבלתי ישכחם. כענין שנאמר (משלי כ׳:כ״ה) מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר. על כן ענשו חמור על פשיעתו. שנאמר (קהלת ה׳:ה׳) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך. פירושו - אל תתן את פיך לחטיא וגו' למה תדור אם אינך זהיר בנדרך ותביא עליך אשם. וכבר הקדמנו לבאר המקרא הזה בשערי גדרי הזהירות. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בעון נדרים בנים מתים שנאמר וחבל את מעשה ידיך. עוד יתפרש המקרא על ענין לשון הרע כי יענש על הפשיעה בו. אף על פי שלא נתכוין לבזות לחבירו. (וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה בספרי הביאו רש"י בפי' התורה גבי מרים וז"ל ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו וסיים בספרי אלא לשבח משום מצות פריה ורביה וכו'.)
והנה נצטוינו שלא לנדור נדרים שנאמר (דברים כ״ג:כ״ג) וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא. ורבותינו דרשו מזה שאם תדור יהיה בך חטא. כי הנדר מכשול לפני הנודר פן יחל דברו או יאחר לשלם. אבל צדיק חונן ונותן מבלתי שידור. זולתי כאשר יקרא מן המצר כי אז ידור נדר. כענין שכתוב (בראשית כ״ח:כ׳) וידר יעקב נדר לאמר וגו'. וכן בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל ידרו נדרים לחזק ידים רפות.
(נ"ל כוונתו במ"ש לחזק ידים רפות. רצונו לומר - שיזרז שאר העם אשר מדת הנדיבות רופפת בידיהם כי לא הורגלו בכך. וע"י שהוא נודר בפרהסיא ברוב עם נשא לבם אותם להתנדב גם הם. וכ"כ בד"ה א' ויאמר דוד המלך לכל הקהל וגו' ובכל כחי הכינותי וגו' ומי מתנדב למלאות ידו היום לה'. ויתנדבו שרי האבות וגו' וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לה' וגם דוד המלך שמח שמחה גדולה):

“When you make a vow to the Lord, your God, do not delay fulfilling it” (Deuteronomy 23:22). Behold there is a punishment for the delay of vows and charity, even though one pays them later. And if someone vows to give charity to the poor, he is obligated to pay it immediately. And if by way of forgetfulness, a delay of the vow happens to him, this too will surely be punished. For since he knows that forgetfulness is found with people, he should have remembered his vows and constantly put them into his heart, so that he would not forget them - like the matter that is stated (Proverbs 20:25), “It is a snare for a man to pledge a sacred gift rashly, and to give thought to his vows only after they have been made.” Therefore, his punishment for his negligence is severe, as it is stated (Ecclesiastes 5:5), “Don’t let your mouth bring your flesh to sin, and don’t plead before the messenger that it was an error, but fear God; else God may be angered by your talk and destroy the work of your hands.” Its explanation is “Don’t let your mouth bring your flesh to sin, etc.” - why do you vow, if you are not careful with your vows and bring guilt upon yourself? And we have already explained this verse in the Gates of Precautions of Caution (no longer extant). And our Rabbis, may their memory be blessed, have said about the iniquity of [unfulfilled] vows (Shabbat 32b) that children die [as a result], as it is stated (Ecclesiastes 5:5), “and destroy the work of your hands.” The verse is also explained to be about the matter of evil speech, that one is punished for negligence with it - even if he does not intend to disgrace his fellow. (And likewise did our Rabbis, may their memory be blessed, say in the Sifrei - and Rashi cites it in his commentary on the Torah concerning Miriam - and this is its language, “And with Miriam, she did not have in mind to to disgrace him [...]” And it concludes in the Sifrei, “But rather for praise, on account of the commandment of being fruitful and multiplying, etc.”) And behold we were commanded not to make vows, as it is stated (Deuteronomy 23:23) “Whereas you incur no guilt if you refrain from vowing.” And our Rabbis expounded from this (Nedarim 77b) that if one does vow, he incurs guilt. For a vow is a stumbling block for the one who vows, lest he profane his word or delay fulfilling it. Rather a righteous man is gracious and gives without his vowing. [It is hence forbidden to vow] except for when he calls out from distress. For then he should make a vow, like the matter that is written (Genesis 28:20), “And Jacob made a vow, saying, etc.” And likewise in the gathering together of the heads of the people - the Tribes of Israel: They should make vows to strengthen weakened hands. (It appears to me that his intention in that which he wrote, “to strengthen weakened hands,” is meaning to say that it energizes the rest of the people whose hands are weakened in the trait of volunteering, since they are not used to it. And through his vowing publicly in front of many people, their hearts are elevated to volunteer as well. And so is it written in I Chronicles 29:1-9, “King David said to the entire assemblage, etc. ‘I have prepared with all of my strength, etc. and who is going to make a freewill offering and devote himself today to the Lord?’ And the officers of the clans made freewill offerings, etc. The people rejoiced over the freewill offerings they made, for with a whole heart they made freewill offerings to the Lord; King David also rejoiced very much.”

75 עה

המדרגה הה' לאו שיש בו מעשה - אמרו רבותינו זכרונם לברכה לאו שיש בו מעשה לוקין עליו. והמלקות ארבעים חסר אחת. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה מלקות תחת מיתה עומדת. ואמרו מי שלקה ושנה כונסין אותו לכיפה. וחובה על המוכיחים לחפש דרכי העם. ולחקור ולדעת במה יכשלו. ולהזהירם. כי יש אזהרות רבות אף על פי שהם שומרים מקצת האזהרה, מבטלים הם מקצתם. כגון איסור מלאכה בשבת שהם שומרים שבת מחללו ברוב. ויש מלאכות שאין מקצת העם נזהרים בהם. לפי שאינם ידועים אצלם ותלין אתם משוגתם, תחת אשר לא ילינו בקרב חכמים ותורה לא יבקשו מפיהם. על כן תורות עברו ונענשו. כמ"ש (ישעיהו כ״ו:י׳) יוחן רשע בל למד צדק. ויש פושעים יכשלו בם כי לא הורגלו בנעוריהם בית אביהם להזהר בהם ונחלו אבות ולא ישמעו לקול מורים. ואלה עושים בזדון:

The fifth level is a negative commandment that [involves] an action: Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Makkot 13b), “We give lashes for a negative commandment that [involves] an action.” And the [number of] lashes is forty minus one. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 10a) that lashes comes instead of the death penalty. And they said (Sanhedrin 81b), “Someone who was lashed and repeats [the sin], we put into jail (kippah). And it is an obligation upon the reprimanaders to investigate the ways of the people and to know what they are stumbling in. Since there are many [negative commandments] - even though they observe many of the [negative commandments), they [also] negate many of them. For example, they keep most of the prohibitions of work on Shabbat - but there are types of work that part of the people are not careful about, since they are not known to them. And their mistakes are attributed to themselves, since they did not lodge among the sages and seek Torah from their mouths. Hence they transgressed the practices and will be punished, as it is stated (Isaiah 26:10), “But when the evildoer is spared, he learns not righteousness.” And there are rebels that stumble in them; for they did not become accustomed to them in their youth, in the houses of their fathers, to be careful about them. And they inherited [the ways of] the fathers, and did not listen to the voice of their teachers. [Hence] these are doing [these] sins wantonly.

76 עו

וכן כל העם נזהרים מדם הנפש ומדם התמצית. ומקצתם אינם נזהרים בהכשר המליחה להוציא הבשר מידי דמו כמשפט. וכהנה רבות מאוד מבלי דעת ואין תוכחת. וכמו שנאמר (משלי כ״ט:י״ח) באין חזון יפרע עם:

And likewise all of the people are careful about the blood of the soul and the blood of exudate; but some of them are not careful about the preparation of salting, to remove the blood from the meat according to the law. And there are very many like these [examples], without knowledge and without reprimand. And it is like it is stated (Proverbs 29:18), “For lack of vision a people becomes wild.”

77 עז

ויש אזהרות שאין מקצת ההמון שומרים עיקר האזהרות כמו החבלה וההכאה. שהמכה את חבירו עובר בשני לאוין. שנאמר (דברים כ״ה:ג׳) ארבעים יכנו לא יוסיף פן יוסיף. ורבים עוברים על הלאוין האלה בהכאת נשותיהם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המרים יד על חבירו אף על פי שלא הכהו נקרא רשע. שנאמר (שמות ב׳:י״ג) ויאמר לרשע למה תכה רעה. למה הכית לא נאמר אלא תכה. ואיוב אמר (איוב ל״א:כ״א) אם הניפותי על יתום ידי. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה רב הונא קצץ יד המכה אמר (שם לח) וזרוע רמה תשבר:

And there are some [negative commandments] that some of the masses do not keep the main [negative commandment], such as wounding and hitting. For one that hits his fellow violates two negative commandments, as it is stated (Deuteronomy 25:3), “You shall strike him forty; you shall not add, lest you add.” And many transgress these negative commandments by hitting their wives. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 58b), “Anyone who raises his hand to strike another, even if he does not strike him, is called wicked - as it is stated (Exodus 2:13), ‘and he said to the wicked one, “Why should you strike your friend?”’ ‘Why did you strike,’ is not stated, but rather, ‘should you strike.’” And Job said (Job 31:21), “If I raised my hand against the fatherless.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 58b) [that] Rav Huna would cut off the hand of the striker. He would say, “And the high arm shall be broken” (Job 38:15).

78 עח

וכן בהשחתת הזקן. שנאמר (ויקרא י״ט:כ״ז) ולא תשחית את פאת זקנך.

And likewise with destruction of the beard, as it is stated (Leviticus 19:27), “and you shall not destroy the side-growth of your beard.”

79 עט

ויש אנשים אשר לא נשמרו בבגד כלאים שעטנז. כי יתפרו בגד צמר בחוט הפשתים. או יעשו מבגד פשתים שפה לפי בגד הצמר:

And there are people that do not refrain from [wearing] a garment that is of a forbidden mixture of fabrics. For they sew a wool garment with a linen thread or make a linen rim for the edge of a woolen garment.

80 פ

איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו (ויקרא י״ח:ו׳). כל קירוב בשר אסור כגון הנגיעה בידי אשת איש. ופירושו - לגלות ערוה. כי הקריבה מביאה לידי ערוה. וכי תאמר בלבבך איפה נמצא בכתוב כי גדרה התורה גדר כי תאמר אשר אסרה מגע יד ליד להיות גדר לעבירה. נשיבך דבר. הנה במצות הנזיר אשר עיקר נזירותו פן ישתה וישכח מחוקק או יתעהו רוח זנונים. אוסרתו התורה מכל אשר יעשה מגפן היין. וכל זה לגדר הרחקה ממשתה היין. וכן אמרו רבותינו במדרש:

“No man shall approach anyone of his own flesh” (Leviticus 18:6). Any approaching of the flesh is forbidden, such as touching the hands of a married woman. And its explanation [in the continuation of the verse], “to uncover nakedness,” is because approaching leads to nakedness (forbidden intercourse). And should you say in your heart, “Where is it found in Scripture that the Torah made a fence, that you should say that it forbade the touching of hands, that it should be a sin” - we will answer you [this] word: Behold the commandment of the nazirite in which one’s main separation is lest he forget the Lawmaker or be fooled by a spirit of licentiousness, [and yet] the Torah forbade him from [consuming] everything that is from the vine of wine. And all of that is as a fence to distance him from drinking wine. And likewise did our Rabbis say in the Midrash (Exodus Rabbah 16:2).

81 פא

ולפני עור לא תתן מכשול (שם יט). אמרו רבותינו כי הוזהרנו בזה לבלתי הכות אדם בנו הגדול. פן תהיה לפוקה ולמכשול לחטוא בלשונו ולהקלות אביו. וכן הוזהרנו בזה שלא לזמן כל מכשול עון לישראל וגם אל הנכרי. שלא יתן כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח. גם לא יושיט אליו את אשר אסור לו. ולא יכשילהו באחד מן הדברים שהוזהרו בני נח עליהם.

“And do not place a stumbling block in front of the blind” (Leviticus 19:14). Our Rabbis said (Moed Katan 17a) that we were warned with this that a man should not strike his grown son, lest it be a snare and a stumbling block for [the son’s] tongue and to hit his father. And likewise were we warned with this not to bring about any stumbling block for the iniquity of an Israelite or even a gentile, such that he not give a cup of wine to a nazarite or a limb from a living animal [also] to a Noahide, and also not extend to him that which is forbidden to him, nor to cause him to stumble upon one of the things about which the Noahides were [forbidden].

82 פב

לא תשחית את עצה לנדוח עליה גרזן (דברים כ׳:י״ט). כי הוזהרנו בזה שלא לכרות כל עץ מאכל גם לבנות לו מצור, כל זמן שימצא מאילני סרק די ספוקו. וכן הוזהרנו בזה שלא לפזר ממון לריק אפילו שוה פרוטה. ואמרו רבותינו המקרע על מתו יותר מדי לוקה. וכל שכן המשבר כלים בחמתו. כי שתים רעות עשה. השחית ממון. והשליט את כעסו להעבירו על דברי תורה. כי מעתה יש עמו מלחמה מיצר הכעס להעבירו על דתו. כענין שכתוב (משלי כ״ט:כ״ב) ובעל חמה רב פשע. וכבר הקדמנו לך מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אם ראית אדם שהוא משבר כלי בחמתו יהיה בעיניך כאלו עובד כוכבים שכך דרכו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עבוד אלהים אחרים. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו. אף כי הוזהרנו שלא להשחית הגוף במסירתו לסכנות. או בסיגוף הגוף לבלעו חנם בתעניות מתוך צערו וכעסו. ולא להתאבל על מתו [יותר מדאי]. אבל המתאונן והמתאבל על עוונותיו עליו נאמר (ישעיהו נ״ז:י״ח) דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחומים לו ולאבליו. ונאמר (בראשית ט׳:ה׳) ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש ואמרו רבותינו זכרונם לברכה מיד נפשותיכם אדרוש את דמכם:

“You must not destroy its trees, wielding the ax against them” (Deuteronomy 20:19). For we were warned with this not to cut down any fruit tree - even to build fortifications with it, so long as one finds enough fruitless trees for his needs. And we were also warned with this not to throw money around for no reason - even the value of a perutah (a small coin). And our Rabbis said (Bava Kamma 91b), “One who rends his garments excessively over his dead [relative] is lashed.” And all the more so, one who breaks vessels in his anger, as he has done two evils - destroying his wealth; and letting his anger be in control, to make him transgress matters of the Torah. As from now on, he will have a struggle with the impulse of anger, to make him transgress his religion - like the matter that is written (Proverbs 29:22), “a hot-tempered man commits many offenses.” And we have already let you know that which our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 105b), “One who breaks his vessels in his anger [...] should be like an idol worshiper in your eyes, as that is the way of the evil impulse. Today it tells him, ‘Do this,’ and tomorrow it tells him, ‘[...] worship idols.’” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yevamot 44a), “A man should not pour out water from his well when others need it.” We were even warned not to waste the body, by giving it over to dangers or torturing the body to consume it needlessly with fasts from his distress and anger, and not to mourn [more than is necessary] for his dead [relative]. But [regarding] one who grieves and mourns over his iniquities - about him is it stated (Isaiah 57:18), “I note how they fare and will heal them; I will guide them and mete out solace to them, and to the mourners among them.” And it is stated (Genesis 9:5) “But for your souls’ blood, I will require a reckoning.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Kamma 91b), “From the hand of your souls (i.e., from yourself), will I require your blood.”

83 פג

שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל (ויקרא י״ט:כ״ג). הערלה נוהגת בחוצה לארץ ואסורה בהנאה. וכל אשר יאסר בהנאה אסור לתתו במתנה לעובד כוכבים. וכרם רבעי אסור בהנאה בלא פדיון. ואין פודין אותו עד שיביאו פירותיו לעונת המעשרות. ואימתי עונת המעשרות. משנגמרו פירותיהן. כענין ששנו רבותינו ז"ל מאימתי הפירות חייבין במעשר:

“Three years it shall be forbidden (arelim) for you, not to be eaten” (Leviticus 19:23). Orlah is applicable outside of the Land [of Israel] and it is forbidden in benefit. And anything that is forbidden in benefit is forbidden to give to a [gentile]. And the fourth year vineyard is forbidden in benefit, when not redeemed. And we may not redeem it until its fruits have reached the season of the tithes. So when is the season of the tithes? From the time that the fruits have been completed, like the matter that our Rabbis, may their memory be blessed, learned (Maasrot 1:2), “From when are the fruits obligated in tithes?”

84 פד

על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה (בראשית ל״ב:ל״ג). גיד הנשה אסור בהנאה. ואסור לתתו לעבדו ושפחתו הכנעני. ואוסר לשלוח ירך לכנעני וגיד הנשה בתוכה (וכן הביא הרא"ש ר"פ גיד הנשה בשמעתא דשולח אדם ירך לכנעני בשם רבינו המחבר. ולא קי"ל כותית בהא. אלא כדעת הרמב"ם ושאר פוסקים דג"ה מותר בהנאה ושולח ירך לכנעני וג"ה בתוכו. ומבואר בטור ש"ע י"ד סימן ס"ה):

“Therefore the Children of Israel do not eat the sciatic tendon” (Genesis 32:33). The sciatic tendon is forbidden in benefit, so it is forbidden to give it to one’s Canaanite slave or maidservant. And it is forbidden to send a thigh (as a gift) to a Canaanite with the sciatic tendon inside it. (And likewise does Rosh bring in the name of [Rabbeinu Yonah] at the beginning of the chapter [entitled] Gid HaNashei in the discussion of a man sending a thigh to a Canaanite. But we do not establish [the law to be] like him in this, but rather like the opinion of Rambam - that the sciatic tendon is permissible in benefit, so one may send a thigh to a Canaanite with the sciatic tendon inside it. And it is explained in Tur and Shulchan Arukh, Yoreh Deah 65.)

85 פה

לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו (ויקרא יט). אמרו רבותינו לא תגנובו על מנת למיקט. שלא יאמר אגנוב כלי פלוני כדי שיצטער ונקוט בפניו (מלשון ונקוטתם בפניכם יחזקאל לו) ויזהר בשמירת כליו ואחר כך אחזירנו לו. וכן אסור ליטול כלי מבית חבירו דרך גנבה להשתמש בו ולהחזירו. ולא יגנוב את שלו מאחרי הגנב שלא יראה כגנב:

“You shall not steal; you shall not deal deceitfully or falsely” (Leviticus 19:11). Our Rabbis said (Bava Metzia 61b), “‘You shall not steal’ in order to aggravate” - that one should not say, “I will steal vessel x, in order that he will be pained and I will make him aggravated (nakot, [like] the usage, ‘and you shall aggravate yourselves’ [in] Ezekiel 36:31), be careful in watching his vessels and give it back to him afterwards.” And it is likewise forbidden to take vessels from the house of one’s fellow in the way of theft, to use them and [then] return them to him. And one may not steal what is his from behind the thief - so that he will not appear to be a thief (Sifra, Kedoshim, Section 2:2).

86 פו

לא תנחשו ולא תעוננו (שם יט). לא תנחשו כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות. פתו נפלה מפיו. צבי הפסיקו בדרך. ואמר אות הוא כי לא יצליח דרכו. וסר מן הדרך בעבור זה. והדומה לענינים האלה. שלא ילך לקראת נחשים הן לעשות מעשה הן להמנע מן המעשה. לא תעוננו. לשון עונות ושעות שאומר יום פלוני יפה להתחיל מלאכה. שעה פלונית קשה לצאת. ואין לשמוע אל הוברי שמים. אבל יבטח לבך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ. על כן כתוב על הענין הזה (דברים י״ח:י״ג) תמים תהיה עם ה' אלהיך. למדנו מזה כי המעוננים והקוסמים נעדרים בטחון. והעלילות הנשחתות ההם מעשה ארץ כנען. שנאמר (שם יד) כי הגויים ההם אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך.

“You shall not practice divination or soothsaying” (Leviticus 19:26). “You shall not practice divination” - such as those that divine with weasels and birds. [It is if] his bread fell from his mouth or a gazelle crossed his path, and he said it is a sign that his journey will not be successful - so he leaves his journey because of this. And that which is similar to this, such that he follow the augurs, whether to do something or to refrain from the action. “You shall not practice soothsaying (teonenu)” is an expression of times (onot) and hours: That he says, “Day x is good to begin work, hour y is bad for leaving.” And one should [also] not listen to the astrologers. But rather one’s heart should trust in the Lord, the God of the heavens and the God of the earth. Therefore it is written about this matter (Deuteronomy 18:13), “You must be wholehearted with the Lord, your God.” We have learned from this that the diviners and the augurs are lacking trust. And these plots and divinings are the acts of the Land of Canaan, as it is stated (Deuteronomy 18:14), “For those nations that you are about to dispossess do indeed resort to soothsayers and augurs; to you, however, the Lord, your God has not assigned the like.”

87 פז

לא תעשו עול במשפט (ויקרא י״ט:ט״ו). הרי הוא אומר אחרי כן לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפוט עמיתך. ומהו משפט האמור בתחלת המקרא. אמר רבותינו זכרונם לברכה הוא המדה והמשקל והמשורה. מלמד שהמודד נקרא דיין. ושאם שקר במדה הרי הוא כמקלקל את הדין וקרוי עול ומשוקץ וחרם ותועבה. וגורם לחמש דברים כמעוות הדין. מטמא את הארץ. ומחלל את השם. ומסלק השכינה. ומפיל העם בחרב. ומגלה אותם מארצם. (נ"ל שחסר כאן וכן נאמר למטה (שם) לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה מאזני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם אני ה' אליהכם אשר הוצאתי וגו') במדה. וזו מדת הארץ. במשקל כמשמעו. ובמשורה היא מדת הלח והיבש. אבני צדק הם המקלות ששוקלים כנגדם. איפה היא מדת היבש. הין זו מדת הלח. אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי וגו' אני הבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור ואני נאמן ליפרע ממי שטומן משקלותיו במלח כדי להטעות הבריות שאין מכירין בהן.

“You shall do no unrighteousness in judgment” (Leviticus 19:15). Behold, afterward it states, “you shall not favor the poor or show deference to the rich; judge your countryman fairly.” So what is, “judgement” stated at the beginning of the verse? Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sifra, Kedoshim, Chapter 8:5) [that] this is [referring to] length, weight and capacity: “It is to teach us that a measurer is called a judge, and if he falsifies in measurement (it is as if the perverts justice); and he is called wrong, [...], revolting, rejected and abominable, and he brings about five things (like one who perverts justice): He defiles the (Land), he profanes the Name, he drives out the Divine Presence, he causes Israel to fall by the sword, and he exiles them from their land.” (And it appears to me that there is a lacuna here - and it is accordingly found below - “You shall not falsify measures of length, weight, or capacity. You shall have an honest balance, honest weights, an honest ephah, and an honest hin; I am the Lord, your God, who freed you, etc.” [Leviticus 19:35-36]). “Measures of length” - that is measuring of land; “weight” - like its meaning; “or capacity” - that is a liquid and a dry measure; “honest weights” - masses to weigh across from them; “an ephah” is a dry measure; “a hin” is a liquid measure; “I am the Lord, your God, who freed you, etc.” - in Egypt, I distinguished between the drop of a firstborn and the drop that was not a firstborn, so I am credible to punish the one who hides his weights in salt, in order to fool the creatures who are not aware of them.

88 פח

לא תהיה לו כנושה (שמות כ״ב:כ״ד). הוזהרנו בזה שלא לצער את הלוה. ולא יעבור המלוה לפניו ויודע שאין לו מה לפרוע כי הוא מציק לו ומרפה את רוחו בזה ואמרו רבותינו זכרונם לברכה הרי הוא כאלו דן אותו בשני דינין שנאמר (תהלים פו) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים.

“You shall not act towards him as a creditor” (Exodus 22:24). We were warned with this not to distress the borrower. And the creditor may not pass in front of him when he knows that the borrower does not have with what to pay him back. For he torments him and weakens his spirit with this. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 78b), “Behold, it is as if he is judging him with two [punishments], as it is stated (Psalms 66:12), ‘You have let men ride over us; we have endured fire and water.’”

89 פט

לא תשימון עליו נשך (שמות כ״ב:כ״ד). אזהרה לעדים. שהמלוה והלוה והעדים עוברין בלא תעשה. על כן אמר לא תשימון לשון רבים. אחר שאמר לא תהיה לו כנושה. לפי שהוא אזהרה לעדים:

“You shall not put usury upon him” (Exodus 22:24) - [this is a negative commandment] for the witnesses - as the creditor, the borrower and the witnesses [all] transgress a negative commandment. Therefore, it states, “you shall not put (tasimun),” in plural, after it stated, “you shall not act (singular) towards him as a creditor” - since it is a warning to the witnesses.

90 צ

כל מום לא יהיה בו (ויקרא כ״ב:כ״א). הוזהרנו בזה שלא להטיל מום בבכור אפילו בזמן הזה:

“There must be no blemish in it” (Leviticus 22:21). We were warned with this not to introduce a blemish into a firstborn - even in our times.

91 צא

לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו (דברים כ״ב:י׳). הוזהרנו בזה שלא לחרוש ושלא לדוש בשני מינים כשהם מצומדים בעול או בחבל. והוא הדין שלא להנהיגם כשהם מצומדים. וזה שהזכיר חרישה דיבר הכתוב בהווה. ואפי' להנהיגם בקול אסור. ושתי פרידות זו בת סוסיא וזו בת חמורה שני מינים הן ואסור להנהיגן יחד. ואסור להנהיג הפרד עם הסוס או עם החמור:

“You shall not plow with an ox and an ass together” (Deuteronomy 22:21). We were warned with this not to plow - nor to tread - with two species, when they are joined with a yoke or with a rope. And the law is the same for driving them when they are joined. And [the reason] that it (only) spoke about plowing is [that] the verse mentioned the common [case]. And it is even forbidden to drive them with [one’s] voice. And it is forbidden to drive together two mules, [if] one is the daughter of a female horse and one is the daughter of a female donkey. And it is forbidden to drive a mule with [either] a horse or a donkey.

92 צב

ואבן משכית לא תתנו בארצכם (ויקרא כ״ו:א׳) הוזהרנו בזה שלא להשתחוות על רצפת אבנים בבית הכנסת ובכ"מ חוץ מבית המקדש.

“And a figured stone you shall not set in your land” (Leviticus 26:1). We were warned with this not to bow down on a floor of stones in the synagogue or in any other place, except for the Temple.

93 צג

אל תשקצו את נפשותיכם (שם יא). הוזהרנו בזה שלא לאכול הדברים הנמאסים על הנפש. שלא יאכל דג או חגב עד שימות. וכן לא ישתה בקרן מקיזי הדם. והמשהה את נקביו עובר משום בל תשקצו את נפשותיכם:

“You shall not make yourselves abominable” (Leviticus 11:43). We were warned with this not to eat fish or a grasshopper until they die. And likewise should one not drink from the horn of a bloodletter (that he uses for his craft). One who delays his [bodily needs also] transgresses on account of “You shall not make yourselves abominable” (Makkot 16b).

94 צד

אל תחלל את בתך להזנותה ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה (שם יט). פירשו רבותינו כי בא הכתוב הזה להזהיר שלא ימסור אדם בתו פנויה לביאה שלא לשם קדושין ולא תזנה הארץ, שאם אתה עושה כן הארץ מזנה ועושה פירותיה במקום אחר ולא בארצכם. וכן הוא אומר (ירמיהו ג׳:ג׳) וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך:

“Do not degrade your daughter and make her a harlot, lest the land fall into harlotry and the land be filled with depravity” (Leviticus 19:29). Our Rabbis explained (Sanhedrin 76a) that this verse comes to warn that a man not give over his single daughter for intercourse that is not for the sake of marriage (kiddushin). “Lest the land fall into harlotry” - for if you do this, the land will be untrue and give its fruit elsewhere, and not in your land. And likewise does it state (Jeremiah 3:3), “And when showers were withheld and the late rains did not come, your face had the brazenness of a harlot.”

95 צה

והנה ראית גודל עונש המייחד לו פנויה לזנות. כי נאמר על זה (ויקרא י״ט:כ״ט) ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה. מלבד המכשלה הגדולה והרעה אשר תמצא את הבאים אל הפנויה. כי היא בושה לטבול מטומאת נדתה במי נהר או מקוה מים פן יגלה לרבים קול זנותה. על כן תהיה בנדתה. טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה. עוד אמרו רבותינו אל תחלל את בתך להזנותה הרי הוא אזהרה שלא ישיא אדם את בתו לזקן:

And behold you have seen the greatness of the punishment of one who designates a single woman as a harlot for himself. For it is stated about this (Leviticus 19:29), ”lest the land fall into harlotry and the land be filled with depravity.” [That is] besides the great evil stumbling block that is found for those having intercourse with a single woman - for she is ashamed to immerse in the waters of a river or a mikveh [to purify herself] from the impurity of her menstruation, lest a rumor of her harlotry become public. Therefore she will [usually remain] in menstruation; her impurity in the bottom of her skirts, she does not think of her end. Our Rabbis also said (Sanhedrin 76a), “‘Do not degrade your daughter and make her a harlot’ - behold this is a [negative commandment] that a man not marry off his daughter to an old man.”

96 צו

לא תאכלו כל נבלה (דברים י״ד:כ״א). אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל שנפסלה בשחיטתה נבלה. ולמוכיחים יונעם. העד בעם. ויזהרו בתורת השחיטה ודקדוקיה. להשלים חוקיה. ויבחרו להם בכל חוקיה שוחט ירא חטא כי עם רב מישראל תלוים עליו במצות השחיטה והבדיקה. וגם אמנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה רוב מצויים אצל שחיטה מומחין הן. יש מקומות מבלי משים ואין תוכחת. מצויים שם רבים מן העם הנמצאים אצל שחיטה בלתי מומחים בתושיה. ועוד ראינו במקצתם שערוריה. כי רבים מן המומחים רחקו לבם מיראת חטא. ואשר איננו ירא. לבו לא יבין לדקדק בבדיקת הסכין. כי צריך לכוון את לבו במאד מאד בבדיקתו. הלא תראה כי יבדוק אדם פעמים ושלוש ולא ירגיש בפגימה דקה. לאחר כן ימצאנה. כי הכין לבו באחרונה. ובחינת חוש המישוש כפי כונת הלב. מלבד כי יפשע גבר מבלי יראה. בבדיקת הסימנים ויתר דרכים וצדדין בהגלות נגלות לפני כל יודעי דת ודין:

“You shall not eat any corpse” (Deuteronomy 14:21). Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Chullin 32a), “Anything that is disqualified during slaughter is a corpse (neveilah).” And it is goodly for the reprimanders to warn the people, so that they should be careful about the law of slaughtering and all of its details, to fulfill its dictates. And for all of its laws, they should choose a slaughterer (schochet) who fears sin, since a large number of Israelites are dependent upon him for the [proper execution] of the commandments of slaughter and examination. And though it is true that our Rabbis, may their memory be blessed, said (Chullin 3b), “Most of those found around slaughter are experts” - there are places without concern and without reprimand. There, most of the people found around slaughter are not understanding experts. And we have also seen scandal in some of them. For many of the experts have distanced themselves [from these places] out of fear of sin; and the heart of those that do not not fear, does not understand how to be exacting in the examination of the knife. For one has to focus his heart very, very much in its examination. Do you not see that a man may check two or three times and not feel a small nick (that would render the knife improper), but find it afterwards when he set his heart to it in the end? So [this shows] that the sense of touch is according to the focus of the heart. [This is] besides that a man that has no fear will err in the examination of the marks and the rest of the ways and angles that are clearly revealed to anyone who knows the doctrine and the law.

97 צז

ושחד לא תקח (שמות כ״ג:ח׳). אפילו על מנת לזכות את הזכאי ולחייב את החייב. ואף על פי שהסכימו שני אנשים אשר להם הריב לתת לו שכר בשותפות. כך אמרו רבותינו זכרונם לברכה הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים. אבל רשאים ליתן לו שכר ההפסד אשר יפסיד באשר יפריעוהו ממעשיו. אם ההפסד ניכר וקצוב וידעו לבני אדם ובלבד שלא יתן אחד מהם בשכר ההפסד יותר מחבירו:

“And you shall not take a bribe” (Exodus 23:8) - even on condition to have the innocent be innocent and the guilty be guilty, and even if the two parties to the argument have agreed to give him a wage together. Thus did our Rabbis, may their memory be blessed, say (Ketuvot 105a): “[Regarding] one who takes a wage to judge, his decisions are null.” But they are permitted to give him the wage of the loss he incurred, in that they disturbed him from his [regular] activities - if the loss is recognizable and fixed, and it is known to people. And [this is] so long as one of them does not give more than his fellow towards the wage of the loss.

98 צח

אמרו רבותינו זכרונם לברכה ושחד לא תקח אפילו שחד דברים. שאם אמר לו אחד מהם דברי חונף יחשוך נפשו מן הדין ההוא. ואם הביא אליו תשורה בבואו לדון לפניו לא יקחנה מידו. ואם הקדים והעביר מנחה על פניו לקח את מנחתו כבר נפסל השופט הזה לשפטו:

Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Ketuvot 105b), “‘And you shall not take a bribe” - even a bribe of words. As if one of them said words of a flatterer to him, he must withdraw himself from that case. And if he brings him a present when he comes to be judged in front of him, he should not take it from his hand. And even if he preceded and gave him a gift in front of him to take from him (before he received his summons), this judge has already been disqualified from judging him.

99 צט

כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש וגו' (שמות י״ב:ט״ז). אמרו רבותינו מתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש ביום טוב הותרה שלא לצורך אוכל נפש. ובלבד שהוא לצורך היום. כענין שאמרו מוציאן את הס"ת לרשות הרבים בי"ט לקורא בו ביום ההוא. אבל אסור להוציא לצורך חול. זולתי לצורך י"ט. ורבים מן העם חוטאים להוציא מפתח תיבתם לרשות הרבים בי"ט גם כי אין בתיבה מכל מאכל אשר יאכל בי"ט:

“No work at all shall be done on them; only what every person is to eat, etc.” (Exodus 12:16). Our Rabbis said (Beitzah 12a), “From transporting being permitted for the sake of food for people, it was also permitted not for its sake - so long as it is for the sake of the day.” And it is like the matter that they said, “We transport a Torah scroll on a holiday to read it on that day.” But it is forbidden to transport for the needs of weekdays - only for the needs of the holiday. And many of the people sin by transporting a key for their containers into the public domain on the holiday, even though there is no food that can be eaten on the holiday in the container.

100 ק

לא ילבש גבר שמלת אשה (דברים כ״ב:ה׳). אזהרה למעביר שער בית השחי ובית הערוה:

“A man shall not wear a woman’s clothing” (Deuteronomy 22:5). [This is a negative commandment against] removing underarm and pubic hairs.

101 קא

לא תשים דמים בביתך (שם). אזהרה למעמיד כלב רע בתוך ביתו וסולם רעוע בתוך ביתו:

“So that you do not bring bloodguilt in your house” (Deuteronomy 22:8). [This is a negative commandment against] placing a bad dog or a rickety ladder inside one’s home.

102 קב

לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך (שם טו). הבכור נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ. ובכור שנתערב במאה או באלף אוסר את כלן בהנאה:

“You must not work your firstling ox or shear your firstling sheep” (Deuteronomy 15:19). [The law of] the firstborn is practiced both in the Land [of Israel] and outside the Land. And a firstling that is mixed in a hundred or [even] a thousand (other animals) renders all of them prohibited in benefit.

103 קג

לא תעשון כן לה' אלהיכם (שם יב). אזהרה למוחק את השם:

“You shall not do like this to the Lord, your God “(Deuteronomy 12:4). [This is a negative commandment against] erasing [God’s] name.

104 קד

ובחוקותיהם לא תלכו (ויקרא י״ח:ג׳). והזהרנו בזה להתרחק מכל דרכי האמורי. ומהם הלחשים והקמיעים שאינן מן המומחה לרפואה:

“And you shall not follow their practices” (Leviticus 18:3). And we were warned with this to distance ourselves from all the ways of the Emorites. And among them are incantations, and amulets that are not from an expert for healing.

105 קה

ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה (שם כג). החדש אסור מן התורה גם בחוצה לארץ:

“And you shall eat no bread or parched grain or fresh ears until that very day” (Leviticus 23:14). And [until the day it becomes permitted], the new grain is forbidden by the Torah also outside of the Land.

106 קו

כתבנו מקצת הדברים אשר שוגגים בהם רבים מבלי הדעת. כי לא גלו עליהם את אזנם. ומקצת הדברים אשר ידעו כי אסורים ולא ידעו חומר האיסור. וזכרנו מהם למען לא ילין העם משגה בהם. ישמע חכם ויוסיף לקח להזהיר את העם על הדברים אשר תקראנה אותם כאלה עליהם. והמשכילים יזכירו. וכזהר הרקיע יזהירו:

We have written some of the things about which many people err unknowingly, for their ears had not been exposed to them; and some of the things they knew were forbidden, but did know the severity of the prohibition. And we mentioned some of these [things] so that the people will not err in them laying down. The wise man will hear [this] and add [more] teaching, to warn the people about the things like this that happen to them. And the understanding ones will note their mention, and so, shine with the shine of heaven.

107 קז

המדריגה הו' מיתה בידי שמים.
ההפרש אשר בין מיתה וכרת. כי חיוב המיתה. עליו ולא על זרעו. ובעונש הכרת. והוא וזרעו נכרת. אולם אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי על ענין אחד ועל צד ינשא חומר המיתה בידי שמים מן הכרת. כי מי שהוא חייב [מיתה] בידי שמים עולה מות בחלוניו. ובעלי חיים מקנה קנינו מתים. פרתו רועה באפר והיא מתה. תרנגולתו רועה באשפה והיא מתה. וידבק המות [בו] עד כלותו אותו.

And the sixth level is [the sins that come with] a death penalty at the hands of the Heavens: The difference between [this] death penalty and excision (karet) is that the liability for the death penalty is upon him, but not upon his progeny; whereas with the punishment of excision, he and his progeny are excised. Nevertheless our Rabbis, may their memory be blessed, have said (Pesachim 32b) that regarding one matter, in one aspect, death at the hands of the Heavens exceeds the severity of excision. For the one who is liable for [death] at the hands of the Heavens has death in his apertures, and the animals of his livestock die: His cow eats dust and dies; his chicken eats from the dungheap and dies. And [so] death clings to him until it finishes him off.

108 קח

(אולי חסר סי' קח או טעות נפלה בציוני הסימנים):

(Perhaps Section 108 is missing, or a mistake happened in the ordering of the sections.)

109 קט

וחייבי מיתה בידי שמים נסדרו במשנה מקצתם. כמו האוכל את הטבל. והוא הדגן שלא נתקן בהפרשת תרומה ומעשרות ממנו. והמצוה הזאת נוהגת בא"י. וכגון כהן טמא שאכל תרומה טהורה. וזר שאכל את התרומה:

And some of those liable for a death penalty at the hands of the Heavens were enumerated in the Mishnah, such as one who eats untithed foods - and that is grain that was not prepard by the separation of the priestly tithe and the tithe from it. And this commandment is practiced [only] in the Land of Israel. And [another] example is an impure priest that eats pure priestly tithe or a non-priest that ate the priesly tithe.

110 קי

ויש בהם אשר בארו אותם רבותינו ז"ל בגמרא ובמדרשים. ורובם יש ללמוד אותם מן הפסוק. כגון המענה אלמנה ויתום. שנאמר (שמות כב) אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו וגו' וחרה אפי. ואמרו רז''ל אחד הצועק ואחד שאינו צועק. רצונו לומר - כי נענש מענה אלמנה ויתום. אחת דתו אם צעוק יצעק המתענה תחת ידו ואם החריש יחריש. אבל ממהרין לפרוע ממנו כאשר יצעק היתום אל הש"י:

And there are some of them that our Rabbis, may their memory be blessed, explained in the Talmud and in the Midrash, and most of them can be learned from the verse [itself]. For example, one who afflicts a widow or an orphan, as it is stated (Exodus 22:21-23), “you shall not afflict a widow or orphan. If you do mistreat them, etc., My anger shall blaze forth.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Mekhilta D’Rabbi Yishmael, Mishpatim 18), “It is one if they cry out or they do not cry out.” [This is] meaning to say that when one who afflicts the widow or orphan is punished, it is the same doctrine whether the afflicted surely cries out under his hand or is surely silent. But when the orphan cries out to God, may He be blessed, the punishment comes quickly.

111 קיא

הגוזל את העני שנאמר (משלי כב) אל תגזל דל כי דל הוא וגו' כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש. וכבר בארנו זה במדרגה השלישית, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי הגוזל את העני כאלו נוטל הימנו נשמתו שנאמר (שם א) כן אורחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח. פעמים שמקפח את פרנסתו אפילו בגזלת פחות משוה פרוטה. על כן דם יחשב לאיש ההוא, דם שפך אם גזל ממנו שוה פרוטה:

[Likewise,] stealing from the poor person, as it is stated (Proverbs 22:22-23), “Do not rob the indigent for he is indigent; and do not crush the poor man in the gate. For the Lord will take up their cause and despoil those who despoil them of life.” And we have already explained this in the third level. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Kamma 119a) that one who steals from a poor person is as if he takes his life, as it is stated (Proverbs 1:19), “Such is the fate of all who pursue unjust gain; it takes the life of its possessor.” Sometimes it deprives him of his livelihood - even with the theft of less than the value of a perutah (a very small coin). Therefore it is considered like bloodguilt for that person: If he stole the value of a perutah, he has spilled blood.

112 קיב

והמוציא שם רע שנאמר (במדבר יד) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה'. אמרו רבותינו זכרונם לברכה אם המוציא שם רע על הארץ עונשו במיתה. הוציא שם רע על איש ישראל שנתחייב בתורה ובמצות על אחת כמה וכמה. ונאמר (דברים כב) וענשו אותו מאה כסף ונתן לאבי הנערה כי הוציא שם רע וגו'. הנה לא הזכיר הכתוב חטאו על אשר היה מבקש נפש האשה ומסבב להמיתה בבית דין בעדי שקר אשר הביא על זנותה. והזכיר עון הוצאת שם רע. כי הוא העון הגדול יותר מן המבקש נפש לספותה. כי צער הכלימה מר ממות וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה על הוצאת שם רע חייב הכתוב מלקות וממון. לא על דבר אשר בקש להמיתה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי המוציא שם רע בדברי פגם משפחה אין לו כפרה עולמית. כי לא דיו במחילת החיים אשר המה חיים עדנה. כי סיבב להחפיר ולהבאיש מולדתם אשר יולידו. ועוד אנחנו מוסיפים ביאור בזה בביאור חומר עון ד' מיתות.

[Likewise] one who put out a bad name (on someone else), as it is stated (Numbers 14:37), “And those who spread such calumnies about the land died of plague in front of the Lord.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Arakhin 15a) [that] if the punishment for one who puts out a bad name on the land is death, all the more so for one who puts out a bad name on a fellow Israelite - who is obligated in Torah and the commandments. And it is stated (Deuteronomy 22:19), “And they shall fine him a hundred [shekels of] silver and give it to the girl’s father; for the man has put out a bad name, etc.” Behold, the verse did not mention his sin about having tried to take the life of the woman, and causing her to be killed in court with false witnesses that he brought about her [fabricated] harlotry; yet it mentioned the iniquity of putting out a bad name! For it is a greater iniquity than one seeking to squelch a life, as the pain of the shame is more bitter than death. And so did our Rabbis, may their memory be blessed, say that he is liable lashes and [a fine] for putting out a bad name, not for having sought to kill her. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Bava Kamma 8:7) that one who puts out a bad name with words about a blemish in the family is never able to atone. For it is not enough for him to get pardoned by those still alive, as he caused the shame and disgrace of their forebears that gave him birth. And we will still add more to its explanation [when we explain] the severity of the four death penalties [of the court].

113 קיג

והמשחק עם התינוקות ונאף בין ביד בין ברגל חייב. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי ענשו כעונש דור המבול שהיו משחיתים דרכם. וכן העושה כמעשה ער ואונן דש מפנים וזורה מבחוץ לאבד הזרע חייב. שנאמר (בראשית לח) וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו. ונאמר על המוצאים את הזרע לבטלה (ישעיה נז) הנחמים באלים ותחת כל עץ רענן שוחטי הילדים וגו'.

And one who plays with children and [masturbates] whether with the hand or the foot is liable. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Niddah 13b) that his punishment is like the punishment of the generation of the flood, that had corrupted their ways. And likewise one who does like the act of Er and Onan - to thresh (the penis) inside (the vagina) and winnow outside, to destroy the seed - is liable, as it is stated (Genesis 38:10), “And what he did was displeasing to the Lord, and He killed him as well.” And it is stated about those that waste seed (Isaiah 57:5), “You who inflame yourselves among the terebinths, under every verdant tree; who slaughter children, etc.”

114 קיד

ותלמיד חכם שאינו נוהג בצניעות חייב, לפי שמרחיק אהבת הבריות מן התורה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי על זה נאמר (משלי ה) כל משנאי אהבו מות. פירוש משנאי - משניאי, שהם גורמים לבריות לשנוא את התורה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בזמן שאדם קורא ושונה ודבורו בנחת עם הבריות ומקחו ומתנו בשוק נאה ונושא ונותן באמונה, מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו ואמו שלמדו לו תורה, אוי הם לבני אדם שלא למדו תורה, פלוני שלמד תורה ראיתם כמה יפים דרכיו וכמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר (ישעיה מט) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. ובזמן שאדם קורא ושונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, ואין מקחו ומתנו בשוק נאה, ואינו נושא ונותן באמונה, מה הבריות אומרות עליו, אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לא לרבו לאביו שלמדו לו תורה, אשרי בני אדם שלא למדו תורה, פלוני שלמד תורה ראיתם כמה מכוערים מעשיו כמה מקולקלים דרכיו, עליו הכתוב אומר (יחזקאל לו) ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו:

And a Torah scholar that does not act modestly is liable, because he distances the Torah from the love of the creatures. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 114a), “About this is it stated (Proverbs 8:36), ‘all who hate me love death.’” The explanation of haters is, those that cause hate - as they cause the creatures to hate the Torah. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 86a), “[When a man] reads [Torah], studies [Mishnah, ...]; and he speaks pleasantly with other people, is pleasant with [them] in his business transactions in the marketplace and gives and takes faithfully - what do people say about him? Fortunate is his father [and his mother] who taught him Torah, [...], woe to the people who have not studied Torah. So-and-so who was taught Torah - see how [beautiful] are his ways, how proper are his deeds. About him does the verse state (Isaiah 49:3), ‘You are My servant, Israel, in whom I will be glorified.’ [But when a man] reads [Torah], studies [Mishnah, ...]; but he does not speak pleasantly with other people, is not pleasant with [them] in his business transactions in the marketplace and does not give and take faithfully - what do people say about him? Woe to so-and-so who studied Torah, woe to his teacher and to his father who taught him Torah. So-and-so who studied Torah - see how [ugly] are his deeds, and how [corrupted] are his ways. About him, the verse states (Ezekiel 36:20), ‘they caused My holy name to be profaned, in that it was said of them, “These are the people of the Lord, yet they had to leave His land.”’”

115 קטו

אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל שיש בית המדרש בעירו ואינו הולך שם חייב:

Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Derekh Eretz Rabbah 11:13), "Anyone who has a study hall (beit midrash) in his city but does not go there is liable."

116 קטז

החולק על ישיבתו של רבו חייב:

And one who rivals his rabbi’s yeshiva is liable.

117 קיז

והמורה ההלכה בפני רבו חייב. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לא מתו נדב ואביהוא בהקריבם אש זרה על חטא ההקרבה. כי כוונתם היתה לשם מצוה. כי אמרו הנה כתוב בתורה (ויקרא א) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אף על פי שיורדת אש מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. אבל ענשם היה מפני שהורו הלכו בפני משה רבינו:

And one who issues a legal ruling in front of his teacher is liable. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Eruvin 63a) [that] when Nadav and Abihou brought a foreign fire, they did not die for the sin of bringing [it], since their intention was for the sake of a commandment: They said, “Behold it is written in the Torah (Leviticus 1:7), ‘And the sons of Aaron the priest shall put fire on the altar’ - although fire descends from Heaven, it is [nonetheless] a commandment to [also] bring ordinary fire.” Rather their punishment was because they issued a legal ruling in front of Moses, their teacher.

118 קיח

ואמרו רבותינו זכרונם לברכה דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לב"ד ועל פירות שביעית. ואמרו עוד בד' פרקים הדבר מתרבה ברביעית ובשביעת ובמוצאי שביעית ובמוצאי החג שבכל שנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. ובשביעת מפני מעשר עני שבששית. וביוצאי שביעית מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה מפני גזל מתנות עניים. וראינו מזה כי יש מיתה בידי שמים על גזל מתנות עניים. ותדע ובחנת מזה חומר הנודר לצדקה ואינו משלם. גם הקופץ ידו מאחיו האביון, ובשרו מתעלם דומה לאלה, כי אחרי אשר נתחייב לתת, הנה הוא כגוזל מתנותיו:

Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 5:8), “Pestilence comes to the world for sins punishable by death according to the Torah, but which have not been referred to the court, and for [neglect of the law regarding] the fruits of the sabbatical year.” And they also said (Avot 5:9), “At four times pestilence increases: In the fourth year, in the seventh year, at the conclusion of the seventh year and at the conclusion of the Feast [of Tabernacles (Sukkot)] in every year. In the fourth year, on account of the tithe of the poor [which is due in] the third year; in the seventh year, on account of the tithe of the poor [which is due] in the sixth year; at the conclusion of the seventh year, on account of the produce of the seventh year; and at the conclusion of the Feast in every year, for robbing the gifts to the poor.” We have seen from this that there is death at the hands of the Heavens for robbing the gifts of the poor. And from this, know and examine the severity of one who makes vows of charity but does not fulfill [them]. Also one who shuts his hand from his poor brother and turns away from his flesh is similar to these - for since he has already been obligated to give [these sums by the Torah], behold he is like someone robbing the gifts [of the poor].

119 קיט

המדריגה הז' חומר הכרת.
העונש שחייב על זדונן כרת. [שחייב] השוגג בהם להביא חטאת. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי אין אדם חייב להביא חטאת זולתי בדבר שעונש על זדונו כרת. והכרת שנכרת הוא וזרעו. כענין שנאמר (ויקרא כ) חטאם ישאו ערירים ימותו. וחייבו הכרת על שני החלקים.

The seventh level is the severity of excision: The punishment that one is liable [when the consequence of the sin’s] wanton [transgression] is excision; when inadvertent, is for one to bring a sin-offering. And so did our Rabbis, may their memory be blessed, say (Keritot 2a) - that a person is only liable to bring a sin-offering for something the punishment of which, when done wantonly, is excision. [This is] like the matter that is stated (Leviticus 20:20), “they shall bear their guilt; they shall die childless.” And there are two categories of those liable for excision:

120 קכ

החלק האחד שנכרתים מן העולם הזה. כגון הבא על אחותו. ועל אחות אביו. ועל אחות אמו. ועל אחות אשתו. ועל אשת אחיו אחר שלוחיה או אחרי מות בעלה. וכן הבא על אשת אחי אביו ועל אשת אחי אמו. והאוכל חלב ודם. ואוכל חמץ בפסח. והעושה מלאכה ביום הכיפורים. ומי שלא עשה פסח. והבא על הנדה:

The first category is [composed of] the ones excised [only] from this world: For example, one who has sexual relations with his sister, the sister of his father, the sister of his mother, the sister of his wife or the sister of his brother after he [divorces] her or after the death of her husband. And likewise one who has sexual relations with the wife of his father’s brother or with the wife of the mother’s brother; one who eats forbidden fat or blood; who eats chamets at Passover; one who does (forbidden) work on Yom Kippur; one who did not [eat from] a Passover [offering]; and one who has sexual relations with a menstruant.

121 קכא

והחלק השני שנכרתים מן העולם הזה והעולם הבא כגון העובד עבודת כוכבים. והעושה עבירות בפרהסיא. והבוזה את התורה. כגון המבזה את לומדיה ואוהבי השי"ת. והפר ברית בשר. ואנו מבארים היטב ענין הכתות ההם במדריגה האחת עשרה.

The second category is [composed of] the ones excised from this world and from the next world: For example, one who worships idolatry; one who sins publicly; one who disgraces Torah, such as if he disgraces its students or those that love God, may He be blessed; and those that rescind the covenant on their flesh (circumcision). And we will explain the content of these groups more fully in the eleventh level.

122 קכב

ומי שנתחייב כרת. פעמים שתאריך לו הזכות בעולם הזה שנים ושלשה דורות. ואיחור המות לרשעים לשלם שכרם בעולם הזה ולאבדם מן העולם הבא. שנאמר (דברים ז׳:י׳) ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשנאו אל פניו ישלם לו. ומפרש הדבר בדברי דוד המלך עליו השלום (תהילים צ״ב:ז׳-ח׳) איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד. וכן אמר אסף עליו השלום (תהילים ע״ג:ג׳-ד׳) כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה כי אין חרצובות למותם וגו' עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם. פירושו - כי הנקמה ברשעים באחריתם. כמו שנאמר (משלי כ״ד:כ׳) כי לא תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך:

And there are times when the merit of someone who is liable for excision lasts him two or three generations. And the delay in the death of evildoers is to pay their reward in this world, and so to destroy them in the world to come. For it is stated (Deuteronomy 7:10) “But who instantly repays with destruction those who hate Him - never slow with those who hate Him, but repaying them instantly.” And the thing is explained in the words of King David, peace be upon him (Psalms 92:7-8), “A brutish man cannot know, a fool cannot understand this: Though the wicked sprout like grass, though all evildoers blossom, it is only that they may be destroyed forever.” And likewise did Asaf, peace be upon him, say (Psalms 73:3-17), “For I envied the wanton; I saw the wicked at ease. Death has no pangs for them, etc. Until I entered God’s sanctuary and reflected on their fate.” Its explanation is that vengeance upon the evildoers is at their end, as it is stated (Proverbs 24:20), “For there is no future for the evil man; the lamp of the wicked goes out.”

123 קכג

ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אמר ר' יאשיהו מפני שלשה דברים הקב"ה מאריך פנים עם הרשעים בעולם הזה. שמא יעשו תשובה. או עשו מצות שישלם להם הקב"ה שכרם בעולם הזה. או שמא יצאו מהם בנים צדיקים שכך מצינו [שכאשר] האריך פנים לאחז יצא ממנו חזקיה וגם אמון יצא ממנו יאשיהו וגם שמעי יצא ממנו מרדכי:

And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kohelet Rabbah 7:32), “Rabbi Yoshiyahu said, ‘For three things does the Holy One, blessed be He, delay punishment of evildoers in this world: Lest they repent; [because] they have done a commandment, such that the Holy One, blessed be, will pay them back in this world; or lest righteous children will come out from them - like we have found [when] He showed favor to Achaz, such that Hezekiah came out of him; as well as Amon, from whom Yoshiyahu came out; as well as Shimi, from whom Mordechai came.’”

124 קכד

וענין הכרת קיצור השנים. כענין שנאמר (משלי י׳:כ״ז) ושנות רשעים תקצורנה. ויש בענין קיצור השנים הפרש בין מיתה לכרת. כי הכרת - מות האדם קודם חמשים שנים. והמיתה - קודם ששים, כמתי מידבר. רצונו לומר - כי מי שנגזר עליו לחיות שבעים או שמונים שנה ונתחייב מיתה ימות פחות מבן ששים. אבל יש צדיקים שמספר ימיהם פחות מששים. כמו שאמרו בן חמשים ושתים זו היא מיתתו של שמואל הרמתי. ונאמר (במדבר ד׳:י״ח) אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי מתוך הלוים ודרשו רבותינו זכרונם לברכה מזה כי הכרת קודם חמשים שנה. פירושו - המקרא אל תהי נסיבה מאתכם להכרית שבט הקהתי מתוך עבודת הלוים. כי אם לא תשמרו אותם שלא יבואו לראות כבלע את הקודש יכרתו מתוך עבודת הלוים, וימותו קודם חמשים שנה שנאמר (שם ח) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה וגו':

And [part of] the content of excision is the shortening of years; like the matter that is stated (Proverbs 10:27), “but the years of the wicked will be shortened.” But there is a difference in the matter of the shortening of the years between death [at the hands of the Heavens] and excision. For [in the case of] excision, the death of the person is before fifty years, whereas [in the case of] death, [it] is before sixty - like those that died in the desert. This is meaning to say, that one about whom it was decreed to live for seventy or eighty years, but became liable for death [at the hands of the Heavens], will die at less than sixty years. However there are righteous ones the [decree for which] is to have less days than sixty [years] - as they said (Taanit 5b), “One [who dies] at fifty-two years, this is the death of Samuel of Rama.” And it is stated (Numbers 4:18), “Do not let the group of Kohathite clans be cut off from the Levites.” And our Rabbis, may their memory be blessed, expounded (Yerushalmi Bikkurim 2:1) from this that excision is before fifty years. Its explanation is, let not an accident be how you cause the tribe of the Kohatites to be cut off from the service of the Levites. For if you do not guard them - that they should not come to see when the holy [vessels] are covered - they shall be excised from the service of the Levites, and will die before they are fifty years; as it is stated (Numbers 8:25), “But at the age of fifty they shall retire from the workforce, etc.”

125 קכה

ויש בחייבי כריתות אשר גורם לזרעו מוקש רע ושחיתות. לבד מאשר אחרית הזרע להכרית. והוא הבא על הנדה. וההוא יקרע זרע מרעים. כי יהיה תו העזות על מצחו בעוד בחיים חיותו. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה עז פנים הלא הוא בן אשה נדה. ותהי עונות הבן על עצמות האב. כי הוא עולל לנפשו להיות פושע מבטן. ואוי לרשע רע כי שחת לו. והכרת תכרת נפשו ונפש אשתו. וזרעו בליעל כולו נכרת. והאשה הנה היא בנדת טומאתה גם אם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים כמשפט. כל זמן שלא טבלה במקור מים או מי נהר ומעין אשר בו ארבעים סאה. גמטריא לדבר ההולכים לא"ט:

And among those liable for excision are those that cause a bad trap and corruption for one’s offspring, besides that the end of the offspring is to be excised. And that is one who has sexual relations with a menstruant. Such a one is tearing up evil seed; for there will be a strip of brazenness upon [the child’s] forehead while he is still alive. [It is] as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kallah Rabbati 2), “Brazen faced - is that not the son of a menstruant woman?” And the iniquities of the son will be upon the bones of the father. For he caused his soul to be a sinner from the womb. And woe is the evil of the evildoer, for it corrupts him; and his soul and his wife’s soul will surely be excised. And his ruffian seed will be completely cut off. And behold that the woman is in menstrual impurity even if she is pure from [having] her flow and counted seven [clean] days - as is her statute - so long as she has not immersed in a source of water, a river or a spring that has forty seah. And the numerical equivalent (gematria) of the thing is walking slowly (le’at).

126 קכו

המדריגה הח' ארבע מיתות ב"ד.
והם סקילה שרפה הרג וחנק. והסקילה חמורה מן השריפה. והשריפה מן ההרג שהוא בסייף. וההרג מן החנק.
ומן העבירות שהם בסקילה - הבא על אשת אביו, ועל הכלה, ועל הזכר, ובעל אוב וידעוני, והמחלל את השבת והמקלל אביו ואמו, והבא על נערה המאורסה, והמסית, והמכשף, ובן סורר ומורה, וחמורים מכלם המגדף והעובד עבודת כוכבים:

And the eighth level is the four death penalties of the court: And they are stoning, burning, killing and strangulation. Stoning is more severe than burning; burning than killing, which is with a sword (decapitation); and killing than strangulation. And from the sins [punished by] stoning: [A man] who has sexual relations with the wife of his father, with his daughter-in-law or with a male; a baal ov or yidaoni (types of fortune tellers); one who profanes the Shabbat; one who curses his father or mother; a man who has sexual relations with a betrothed maiden; one who entices others to idolatry; a sorcerer; a rebellious son; and - more severe than all of them - one who blasphemes or worships idolatry (Sanhedrin 53a).

127 קכז

בשריפה - הבא על אשה ובתה. ועל בת אשתו. ועל בת בנה. ועל בת בתה. ועל חמותו. ועל אם חמותו. ועל אם חמיו:

By burning: [A man] who has sexual relations with a woman and her daughter, with the daughter of his wife, with the daughter of his son, with the daughter of his daughter, with his mother-in-law, with the mother of his mother-in-law and with the mother of his father-in-law (Sanhedrin 75a).

128 קכח

בסייף שנים - הרוצח ואנשי עיר הנדחת:

By the sword: A murderer and the people of a condemned city (Sanhedrin 76b).

129 קכט

בחנק - מכה אביו ואמו. וגונב נפש מבני ישראל. וזקן ממרה ע"פ ב"ד. ונביא השקר. והמתנבא בשם ע"ג. והבא על אשת איש.

By strangulation: One who strikes his father or his mother; one who abducts an Israelite; a rebellious elder according to the court; a false prophet; one who prophesies in the name of idol worship; and one who has sexual relations with a married woman (Sanhedrin 84b).

130 קל

אמרו רבותינו זכרונם לברכה מיום שחרב בה"מ אף על פי שבטלו ד' מיתות ב"ד. דין ד' מיתות לא בטלו. מי שחייב סקילה. או נופל מן הגג או חיה דורסתו. ומי שחייב שרפה. או נופל בדליקה או נחש מכישו. ומי שחייב הריגה. ליסטים באים עליו. ומי שחייב חנק. או טובע בנהר או מת בסרונכי:

Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 37b), “From the day that the Temple was destroyed, although the [four death penalties of the court] have ceased, [...] the principle of the four death penalties of the court has not ceased: One who is liable for stoning, either he falls from a roof or an animal tramples him. One who is liable for burning, either he falls into a fire or a snake bites him (as a snakebite causes a burning sensation). One who is liable for killing, robbers come upon him (and execute him). One who is liable for strangling either drowns in a river or dies of diphtheria (bisronekhi).”

131 קלא

והבא על השפחה דומה לחייבי מיתות ב"ד בשני דרכים. כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה בועל מצרית קנאין פוגעין בו. כענין שכתוב (במדבר כה). והדבר הזה חמור מכל חייבי מיתות ב"ד. כי לא ימותו זולתי בעדים והתראה ועל פי סנהדרין. משא"כ זה:

And [the law of a man] who has sexual relations with a maidservant is similar to those liable for the death penalties of the court in two ways. For our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 81b), “One who has intercourse with an Egyptian woman, zealots may accost him,” like the matter which is written (Numbers 25:8). And this matter is more severe than the death penalties of the court, for they do not put to death, except with witnesses and a warning and by the decision of a Sanhedrin, which is not the case here.

132 קלב

ומלבד אלה כי חלל הרשע הנזכר את קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר. וכל בן נכר אשר יוליד יהיה לו לפח ולמוקש ולהזכיר העון. ישא האב בעון הבן. וביי' בגד כי בנים זרים ילד:

And besides these, the evildoer discussed profaned the holy ones of God, whom He loved, and had intercourse with the daughter of a foreign god. And every foreign son he fathers will be a snare and a trap and a reminder of the iniquity - the father will carry the iniquity of the son. And he betrayed God, for he bore foreign children.

133 קלג

עוד שנית. יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו. כי חטאו על מפלתו ישקוד. והנה ידמה בזה לחייבי מיתות בית דין לאחר חורבן הבית כי מן השמים ישפטון שימותו במרדם שלא כמות כל האדם. כאשר בארנו. ונאמר (מלאכי ב׳:י״ב) יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב. ופירושו - רבותינו ער בחכמים, ועונה בתלמידים:

And secondly, the Heavens will reveal his iniquity and the earth will oppose him. For his sin will maintain his decline. And behold he will be similar to those liable for the death penalties of the court after the destruction of the Temple, such that they are judged from the Heavens - that they will die in their rebellion and not die like every other person, as we have explained. And it is stated (Malachi 2:12), “May the Lord leave he who does this without anyone awake or coherent in the tents of Jacob.” And our Rabbis explained (Shabbat 55b), “‘Awake’ among the Sages, or ‘coherent’ among the disciples.”

134 קלד

ואמרו רבותינו זכרונם לברכה חרב בא לעולםעל ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה. חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא ועל חלול השם:

And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Avot 5:8-9), “The sword comes to the world for the delay of judgment, for the perversion of judgment, and because of those who teach the Torah not in accordance with the accepted law. Wild beasts come to the world for swearing in vain, and for the profaning of [God’s] name.”

135 קלה

ומן הדברים אשר ינעם למוכיחים להזהיר ולהעיד בעם עליהם. ולשמור ארחות פריץ. במצות השבת. על אודות אבות מלאכות ותולדות. כי רבות מהנה נעלמו מעיני רבים. אף אין מגיד אף אין משמיע:

And among the things that are pleasant for the reprimanders to watch and testify about the people, are to keep in view the fate of the lawless concerning the laws of the Shabbat - regarding the main and derivative categories of forbidden work. For many of them have vanished from the eyes of the masses. And there is no one speaking up and no one making [it] heard.

136 קלו

המדרגה הט' חומר העבירות שיהרג ואל יעבור עליהם.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה בכל עבירות שבתורה אם יאמר לו אדם עבור ואל תהרג, יעבור ואל יהרג שנאמר - (ויקרא י״ח:ה׳) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. וחי בהם ולא שימות בהם חוץ מעבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים, שאם יאמר לו אדם על אחת משלש אלה עבור ואל תהרג, יהרג ואל יעבור. ואף על פי שיאמרו לו לעשות העבירה בצנעה. שנאמר (ויקרא כ״ב:ל״ב) ונקדשתי בתוך בני ישראל:

And the ninth level is the severity of the sins for which one is killed rather than transgressing them: Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 74a), “[With regard to] all transgressions in the Torah, if a person [is told], ‘Transgress and you will not be killed,’ he may transgress and not be killed, [...] as it is stated (Leviticus 18:5), ‘[You shall keep My statutes and My judgments,] which a person shall do, and he shall live by them’ - ‘and live by them,’ and not to die by them,” except for idol worship, forbidden sexual relations, and bloodshed. For if a person tells him about one of these three, “Transgress and you will not be killed,” he must [let himself] be killed and not transgress - even when they tell him to do the transgression in private; [whereas with other sins, such a law would only apply in public,] as it is stated (Leviticus 22:32), “that I may be sanctified in the midst of the Israelite people.”

137 קלז

והשלש עבירות הנזכרות הצד הקל שבהן עונשו חמור מכמה עבירות חמורות. וקראו רבותינו זכרונם לברכה הצד הקל שבעבירה אבק העבירה. ואמרו בכל מתרפאין מחולי שיש בו סכנת נפשות חוץ מעצי אשירה, שאם יאמרו לו הבא עלין של אשירה והתרפא בהן - ימות ואל יתרפא בהן. ואף על פי שאין הנהנה מעצי אשירה עובד עבודת כוכבים. מפני שהוא אבק עבודת כוכבים ימות ואל יתרפא בהם. לפי שהוא כמחזק ידי עובדי האשירה פן יאמרו לו האשירה הצילתהו:

And [regarding] these three transgressions, [even] the punishment for their lighter side is more stringent than several weighty transgressions. And our Rabbis, may their memory be blessed, called the lighter side of a transgression, the dust of the transgression. And they said (Pesachim 25a), “One may heal oneself [from a disease that brings a mortal danger] with anything except for wood of an asheira (a tree designated for idolatry)” - such that if they say to him, “bring leaves from an asheira and you will be healed by them,” he should [allow himself to] die and not be healed by them. And even though one who benefits from the wood of an asheira is not worshiping idolatry - since it is the dust of idolatry, he should [let himself] die and not be healed by it. For he would be strengthening the hands of the worshipers of the asheira, lest they would say, “The asheira saved him.”

138 קלח

וכן לענין גלוי עריות. כגון שחשק באשת איש ואמרו לו אין רפואת תעלה עד שתעמוד לפניו ערומה או שתספר עמו. ימות ואל יפרוץ גדר איסור א"א. והכר מזה חומר המגע ביד אשת איש:

And likewise with forbidden sexual relations - for example, if [a man] desired a married woman and they said to him, “Your healing will not be accomplished until she stands in front of you naked” - or that she should talk with him - he should [let himself] die and not breach the fence [around] the prohibition of a married woman. And from this, you can recognize the weightiness of touching the hand of a married woman.

139 קלט

והנה אבק הרציחה - הלבנת פנים. כי פניו יחורו ונס מראה האודם. ודומה אל הרציחה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה. והשנית - כי צער ההלבנה מר ממות. על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יפיל אדם עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. ולא אמרו כן בשאר עבירות חמורות. אכן דימו אבק הרציחה אל הרציחה. וכמו שאמרו כי יֵהָרֵג ולא יִרְצַח. ודומה לזה אמרו שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. ולמדו זה מענין תמר. שנאמר (בראשית ל״ח:כ״ה) היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה וגו'. הנה כי אף על פי שהוציאוה לישרף. לא גלתה כי היתה הרה מיהודה. שלא להלבין פניו.

And behold the dust of murder is whitening [someone else’s] face (embarrassing someone). Since his face turns white and the ruddy appearance leaves [it], it is similar to [the draining of blood] caused by murder. And so did our Rabbis, may their memory be blessed, say (Bava Metzia 58b). And secondly because the pain of the [embarrassment] is more bitter than death. Therefore our Rabbis, may their memory be blessed, said (Ketuvot 67b), Really “it is preferable for a person to make himself fall into a fiery furnace, and not whiten the face of his fellow in public” - but they did not say this about other weighty transgressions. Indeed, they compared the dust of murder to [actual] murder: And just like they said that he must [let himself] be killed and not murder; they likewise said that he should make himself fall into a fiery furnace, and not whiten the face of his fellow in public. And they learned this from the matter of Tamar, as it is stated (Bereishit 48:25), “As she was being brought out, she sent to her father-in-law, etc.” Behold even though she was being taken out to be burned [to death], she did not reveal that she was pregnant from Yehudah, so as not to whiten his face.

140 קמ

ועוד אמרו כל היורדין לגיהנם עולין חוץ משלשה יורדין ואינן עולין. המלבין פני חבירו ברבים. והמכנה שם לחבירו. והבא על אשת איש. הנה כי דימו המלבין פני חבירו ברבים והמכנה שם לחבירו בשגם הוא מלבין פניו, אל הבא על אשת איש שהוא מן העבירות שיהרג עליהן ואל יעבור:

And they also said (Bava Metzia 58b), “Anyone who descends to Gehinnom [eventually] ascends, except for three [who] descend and do not ascend [...]: One who whitens the face of his fellow in public; one who calls his fellow a derogatory name; and one who has sexual relations with a married woman.” Behold that they compared one who whitens the face of his fellow in public and one who calls his fellow a derogatory name - in that he also whitens his face - to one who has sexual relations with a married woman, which is from the transgressions for which one should die and not transgress.

141 קמא

ועוד אמרו המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב. ומה שלא אמרו כן על הרוצח שאין לו חלק לעוה"ב (פי' שאחר שההלבנה היא תולדת הרציחה כמו שאמר למעלה שהיא אבק הרציחה לא רעה הרציחה מן ההלבנה ולא אמרו בה שאין לו חלק לעוה"ב) כי הלבין פני חבירו איננו מכיר גודל חטאו ואין נפשו מרה לו על עונו כמו הרוצח. על כן הוא רחוק מן התשובה:

And they also said (Bava Metzia 59a), “One who whitens the face of his fellow in public has no share in the world to come.” And that which they did not say this about a murderer - that he has no share in the world to come (the explanation is that since whitening [the face] is a derivative of murder, - as he said above, that it is the dust of murder - murder should be no worse than whitening [the face, in this context]; yet they did not say that he has no share in the world to come) - it is because one who whitens the face of his fellow does not recognize the greatness of the sin. So his soul is not bitter towards himself about this iniquity, as is a murderer. Therefore he is far from repentance.

142 קמב

ועל מצות שבת אמרו רבותינו זכרונם לברכה שקולה שבת כנגד כל המצות. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי העובד עבודת כוכבים או המחלל שבת בפרהסיא הוא כופר לכל התורה כולה ושחיטתו נבילה ואוסר את היין במגעו

And our Rabbis, may their memory be blessed, said about Shabbat (Yerushalmi Nedarim 3:14) that it corresponds to all of the [other] commandments. And our Rabbis, may their memory be blessed, [also] said (Chullin 5a) that one who worships idolatry or publicly profanes Shabbat is one who denies the whole entire Torah; so his slaughter [renders an animal] a carcass, and he makes wine forbidden by touching [it].

143 קמג

המדריגה העשירית חומר העבירות אשר אין לעושיהן חלק לעוה"ב.
היצורים כולם נבראו לכבוד הש"י. שנאמר (ישעיהו מ״ג:ז׳) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. אכן נודע מן השכל כי המחלל את השם ובוזה דברו אבדה תקותו. כי לא רב לו אשר לא יקים מה שנדרש ממנו מעיקר יצירתו לכבד את השם ולקדשו. אבל שלח ידיו לעשות התמורה וההפך ולחלל את שם קדשו. וכן כתוב (במדבר ט״ו:ל׳) והנפש אשר תעשה ביד רמה, את ה' הוא מגדף, ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה. כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר, הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. כי לא יכפר המות עליו ואין לו חלק לעוה"ב. על כן הזכיר בענין הזה עוונה בה. כי לא זכר כן בשאר כריתות.
ופירוש והנפש אשר תעשה ביד רמה. כגון העושה עבירות ידועות לבני אדם בפרהסיא. וכן הפורק עול מלכות שמים ואפי' בסתר כי גם הוא עושה ביד רמה. וענין הפורק עול כגון הכופר לאכול נבילות או לאכול חלב ודם או לחלל יו"ט. ואף על פי שאינו עובר על שאר המצות. אחרי אשר הסיר מעליו עול אזהרה אחת, כבר מרד בשם יתעלה. אמנם כי גם פעמים הצדיקים נכשלים בחטא אחד אבל אין זה בלתי על דרך מקרה. בהתגבר עליו היצר. ונפשו מרה לו על הדבר. ונזהר ממנו אחרי כן. אבל האומר בלבבו לפרוק מעליו עול אזהרה אחת כל עת אשר יתאוה לעבור הוא הנקרא כופר לדבר א'. וכבר הקדמנו לבאר זה בשער הראשון משערי התשובה.
ואמרו ז"ל כי הרועים לא כו'. וענין הרועים אנשים ירעו בהמתם בשדות אחרים פורקים מעליהם עול אזהרת הגזל. וענינם כענין כופר לאכול נבילות או לאחד משאר עבירות לתאבון. אבל הכופר לאכול נבלות להכעיס הרי הוא כאפיקורוס. וענין להכעיס שאיננו חוטא לתאות מאכל תאוה. כי [גם] בהיות לפניו בשר שחוט יקח מן הנבלה. כי הוא מורד ואיננו מקבל על נפשו להשמר מאיסור נבלה:

The tenth level is the severity of the transgressions for which those who do them have no share in the world to come: All creatures are created for God’s glory, as it is stated (Isaiah 43:7), “All who are linked to My name, whom I have created, formed, and made for My glory.” Hence it is logically understood that one who profanes [God’s] name and disgraces His word will lose his hope. For it is not enough that he does not fulfill that which is expected from him from the essence of his creation - to glorify God and to sanctify Him - but he rather puts out his hands to do the inverse and the opposite, and to profane His holy name. And so is it written (Numbers 15:30-31), “But the person [...] who acts defiantly is blaspheming the Lord; that person shall be excised from among his people. Because he has spurned the word of the Lord and violated His commandment, that person shall be excised - he bears his iniquity.” For death does not atone for him, and he has no share in the world to come. Therefore it mentions, “he bears his iniquity” in this matter - for it does not mention this in other excisions.
And the explanation of “who acts defiantly (literally, with a high hand),” is such that he publicly does sins known to people. And likewise one who removes the yoke of the kingdom of the Heavens - and even privately, because he too is doing it defiantly. And the content of one who removes the yoke is, for example, one who is [defiant] in eating carcasses or forbidden fat or blood, or to profane holidays - even though he does not transgress the other commandments. Since he removed the yoke of one [negative commandment] from upon himself, he has already rebelled against God, may He be blessed. It is true that sometimes righteous people also stumble in a sin - but this is only incidental, when his impulse overpowers him. [Moreover, the righteous person’s] soul is bitter with him about the matter, and he will be careful about it afterwards. However the person who thinks in his heart to remove the yoke of one [negative commandment] from upon him anytime he wants to transgress it, is called a heretic for one thing. And we have already explained this earlier in the first section of the Gates of Repentance. And they, may their memory be blessed, said (Avodah Zarah 26a), “[Regarding] all shepherds, we do not [save them], etc. (as they engage in such behavior).” And the notion of the shepherds is [about] people that would graze their animals in the fields of others, removing the yoke of the prohibition of theft from upon themselves. And their category is the category of the heretic to eat carcasses, or one of the other transgressions, out of desire. But one who is a heretic to eat carcasses in order to anger [God] is a [full-fledged] heretic (apikoros). And the content of angering, is that he does not sin out of a desire for desirable food. Rather even if there is [also] slaughtered meat in front of him, he will take from the carcass. For he is rebelling, and does not accept upon himself to beware of the prohibition of carcasses [at all].

144 קמד

הנה ביארנו ענין והנפש אשר תעשה ביד רמה. עתה נבאר [ענין] כי דבר ה' בזה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר. זה האומר אין תורה מן השמים. והמגלה פנים בתורה. והמבזה ת"ח. והמבזה את המועדות. כי אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעוה"ב:

Behold we have explained the matter of “the person who acts defiantly. Now we will explain the [content of] “because he has spurned the word of the Lord.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 99a) that “‘Because he has spurned the word of the Lord and has breached His commandment,’ this is [a reference to] one who says: The Torah is not from Heaven; [...] one who reveals the Torah [inappropriately]”; one who spurns Torah scholars; and one who spurns the festivals. For even though he has Torah and good deeds in his hands, he has no share in the world to come.

145 קמה

ופירוש המגלה פנים בתורה - האיש אשר העיז פניו לדבר על התורה דברים אשר לא כן. ואומר חנם נכתבו בתורה אלה מהפסוקים וספירות הענינים האלה. ומגאוותו וגאונו אומר בלבו. כי אחר שאין ידו משגת לבוא עד תכונת טעם הדברים. כי אין סתר למו. ונאמר (דברים לב) כי לא דבר ריק הוא מכם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אם רק הוא, מכם. שאינכם יודעים לפרש טעם הדבר. וכן כל העוזב דבר אחד מדברי התורה ולא יודה עליו הנה זה מגלה פנים בתורה. כגון האומר מה הועילו אצלנו לומדי התורה. אם חכמו חכמו לנפשם ולא נחלה לנו בשכרם. והנה כחשו במה שכתוב בתורה (בראשית י״ח:כ״ו) ונשאתי לכל המקום בעבורם:

And the explanation of one who reveals the Torah [inappropriately], is a man who has the temerity to say things about the Torah which are not so: And he says that some of the verses or some of the recounting of things were written for nothing. And from his arrogance and his pride, he says in his heart that since he does not grasp [how] to get to the nature of the explanation of the things, [thinking] that there is nothing hidden to it. And it is stated (Deuteronomy 32:47), “For it is not an empty thing from you.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Ketubot 51a), “If it is empty, it is from you” - for you do not know to explain the reason for the thing. And likewise one who leaves one of the words of the Torah and does not concede to it - this is certainly revealing the face of the Torah - for example one who says, “Of what benefit are the Torah scholars for us? If they become wise, they become wise for themselves, and do not bequeath anything to us.” And behold they have contradicted that which is written in the Torah (Genesis 18:26), “and I will raise (spare) the whole place for their sake.”

146 קמו

וענין המבזה את המועדות - שעושה מלאכה בחולו של מועד. וביזה אל העונש מפני שאין איסור מלאכת חולו של מועד מפורש בתורה. וזהו על דרך כופר לדבר אחד להכעיס אשר ביארנו כבר כי אין לו חלק לעוה"ב. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה הרי שבא להתגייר ואמר, הרי אני מקבל עלי כל התורה חוץ מדבר אחד מדברי סופרים, אין מקבלין אותו. ואמרו זכרונם לברכה (מכות כג,א): מבזה את המועדות - כאילו עובד עבודת כוכבים, שנאמר (שמות ל״ד:י״ז) את חג המצות תשמור וסמוך לו אלהי מסכה לא תעשה לך. ופירשו ז"ל את חג המצות תשמור שלא תעשה מלאכה בכל חג המצות. והזהרנו בזה על מלאכת חולו של מועד. ומה שכתוב ביום הראשון שבתון וביום השביעי שבתון. כי יש מלאכות רבות שהן מותרות בחולו של מועד. כמו שהן מפורשות בדבריהם ז"ל:

And the content of one who spurns the festivals, is that he does work on the intermediate days of the festival and spurns the punishment, because the prohibition of work on the intermediate days of the festival is not explicit in the Torah. And this is in the way of one who is a heretic for one thing, to anger - as we have explained, such that he has no share in the world to come. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bekhorot 30b) [that] one who comes to convert and says, “Behold, I accept all of the Torah except for one matter from the words of the Sages” - we do not accept him. And they, may their memory be blessed, said (Makkot 23a), “One who spurns the holidays is like one who worships idolatry, as it is stated (Exodus 34:18), ‘You shall observe the Feast of Unleavened Bread’; and adjacent to it is ‘You shall not make molten gods for yourselves’ (Exodus 34:17).” And they, may their memory be blessed, explained (Chagigah 18a), “‘You shall observe the Feast of Unleavened Bread’ - observe it to not do work all of the Feast of Unleavened Bread.” And we were warned with this about work on the intermediate days of the festival. And that which it is written (Leviticus 23:39), “a complete rest (shabbaton) on the first day, and a complete rest on the eighth day” is because there are many types of work that are permitted on the intermediate days of the festival, as is explained in their words, may they be blessed.

147 קמז

וזה שאמרו ז"ל כי המבזה ת"ח הוא בוזה דבר ה' ואין לו חלק לעוה"ב. יש לדבר שרש בשכל ועיקר במחקר. והנה אנחנו מציעים לענין טוב טעם ודעת. אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי ג׳:ל״ה) כבוד חכמים ינחלו וכסלים מרים קלון. ענין קלון איש קלון. (וכן (תהילים ק״ט:ד׳) ואני תפלה איש תפלה. (ירמיהו ט׳:ה׳) שבתך בתוך מרמה בתוך אנשי מרמה) פירושו - האיש הנקלה והנבלה מרים כסילים ומכבד ומשבח אותם. כי יש בכבוד החכמים והישרים תועלות גדולות. וכבוד הכסילים והרשעים מכשולים רבים ועצומים כי [בהתהדר] החכמים ובתתם עליונים. דבריהם נשמעים. וילוו עליהם העם כלו וידמו למו עצתם. והשנית. בראת בני אדם את כל כבודם ילמדו לקח לנחול כבוד ותרבה הדעת. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה כי מתוך שלא לשמה בא לשמה. והשלישית. רבים מישני לבבות יעורו משנתם בראותם הדר כבוד התורה. ויכירו מעלתה. ויבוא חשקה בלבבם. ויהיה עסקם בה לשם יתעלה ולעבדו בלבב שלם:

And that which they, may their memory be blessed, said that one who spurns Torah scholars, spurns the word of God and does not have a share in the world to come - this is something with a root in logic and a basis in analysis. And behold we find good reason and knowledge about this matter: King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 3:38), “The wise shall obtain honor, but disgrace uplifts dullards.” And likewise (Psalms 109:4), “and I am prayer,” [means] a man of prayer; [and] (Jeremiah 9:5), “You dwell in the midst of deceit,” [means] in the midst of people of deceit. [Hence] its explanation is that a lowly and disgraceful person uplifts dullards; and he honors and praises them. For there are great benefits in the honoring of the wise and upright; and many large snares in the honoring of the dullards and evildoers, and in putting them [on a pedestal]. For when the wise are lauded and put [on a pedestal], their words are heard [more], the whole nation accompanies them and their counsel appears right to them. Secondly, when people see their honor, they will learn a teaching, to offer honor and amplify knowledge. And they, may their memory be blessed, said (Pesachim 50b), “A person should always engage in Torah [study ...], even if not for its [own] sake; as through [Torah study] not for its sake, he will come to [doing it] for its sake.” Thirdly, many of those asleep at heart will be aroused from their sleep, when they see the splendorous honor of the Torah, will recognize its sublimity and the desire for it will enter their hearts. So their involvement with it will be for God, may He be blessed, and to serve Him with a complete heart.

148 קמח

הנה אלה טעמים נכבדים חזקים כראי מוצק. ויש עוד טעם נכבד עולה על כולם ואליו רמזנו בפתח דברינו בענין הכתות הרעות הנזכרות. כי הדבר ידוע אשר מדרכי קידוש השי"ת. להודיע בכל מבטא שפתים. וכל אשר ירמזון עינים. ובכל הנהגה ופועל ידים. כי יסוד לנפש האדם וצבי עדיו, והטוב והעיקר והתועלת והיקר אשר בו. עבודת הש"י ויראתו ותורתו. (כל שכן) [כמ"ש] כי זה כל האדם. ודבר זה כבוד הש"י. והמבזים לת"ח ויראתו מבטלים הידיעה הזאת ומראים ההפך בהנהגתם. וכאילו אומרים אומר כי אין העבודה עיקר. וכי שרש דבר נמצא מבלתי עבודת הש"י. והם מחללים את התורה. על כן יאבדו מתוך הקהל. ויכלו בפיהם (נ"ל שצ"ל וירצו בפיהם מלשון ואחריהם בפיהם ירצו סלה, שהוא לדעת קצת מפרשים לשון דיבור או שצ"ל ויכלו לאמר בפיהם ור"ל שיכולים לומר בדרך התנצלות) [לדעתי צ"ל "ויבטאו בפיהם". י' ב'] כי הם עובדים את ה' מבלי עסק התורה.
הלא הדבר ידוע כי אין העבודה מתקיים בלתי על ידי לומדי התורה אשר יהגו בה יומם ולילה. כי הם יורו דעה ויודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. והם יעמידוה בישראל לבלתי תשכח מפי זרעם. ובמקום שאין עוסקי התורה ירבו המכשולים וישר באדם אין. על כן יכבדו עבדי הש"י את חכמי התורה לכבוד הש"י. ולהודיע כי עבודתו לבדה עיקר הנמצא.
ואחרי אשר התברר שהכל ברא הש"י לכבודו. חייב האדם לשום לבו בכל עת לכבד את ה' ולקדשו בכל דבריו ולרוממו להודות לו ולברכו תמיד כמו שנאמר (תהילים ל״ד:ב׳) אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי. וכאשר יתיצב בתוך העם וידבר עם חביריו. יתבונן בינה וידקדק וישגיח בכל מוצא שפתיו. לקדש את ה' בדבריו. ולדבר בשבח עבודתו ותהלת יראתו. ולשבח (עבודותיו) [עבדיו] ויראיו ויזכה בזה בהגיון לבו ומבטא שפתיו בלא יגיעה ופועל כפים זכות גדולה עד שמים. כי זה מעיקרי יצירת האדם. ונאמר (משלי כ״ז:כ״א) מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו. ופירוש מעלות האדם לפי מה שיהלל. אם הוא משבח המעשים הטובים והחכמים והצדיקים תדע ובחנת כי איש טוב הוא ושרש הצדק נמצא בו. כי לא ימצא את לבו לשבח את הטוב והטובים תמיד בכל דבריו. ולגנות העבירות ולהבזות בעליהן. מבלי מאוס ברע ובחור בטוב. ואם יתכן כי יש בידו עונות נסתרים, אבל מאוהבי הצדק הוא, ולו שרש בבחירה והוא מעדת מכבדי ה'. והמשבח מעשים מגונים, או מהלל רשעים - הוא הרשע הגמור והמחלל את עבודת הש"י.

Behold these are honorable reasons - strong as a mirror of cast metal. But there is another honorable reason above them all - and we hinted to it in the introduction to our words about the matters of the evil groups mentioned: As it is known that among the ways to sanctify His name, may He be blessed, is to make known - with every expression of the lips, with every hint of the eyes and with every practice and movement of the hands - that the foundation of man’s soul and his glorious adornment, and the good and the essence, and the purpose and the preciousness in it, is the service of God, may He be blessed, and fear of Him; as it is written (Ecclesiastes 12:13), “for this is all of man.” And this thing is the glory of God, may He be blessed. And the ones that spurn Torah scholars and fear of Him are nullifying this knowledge and showing the opposite with their behavior. And it is as if they are saying, the service of [God] is not the essence; and the root of the matter is found somewhere besides the service of God, may He be blessed. So they are profaning the Torah - therefore they shall be lost from among the congregation. And it will cease (vayikhlu) in their mouths. (It appears to me that it should say, vayiratsu with their mouths - like the usage [in Psalms 49:14], “the end of those pleased yirtsu with their mouths,” which according to some commentators is an expression of speaking. Or maybe it should say, “and they will be able to say [vayokhlu leimor] with their mouths” - meaning to say that they will be able to say, by way of an excuse) [On my opinion, it should say, express (vayibateu) with their mouths - Y. B.] As they are serving God without involvement in Torah study.
Is it not a well known thing that the service does not survive without those that study Torah, who meditate upon it day and night? For they instruct knowledge and bear understanding of the times, to know what the Israelites should do. And they hold up [the Torah] in Israel, so that it will not be forgotten from the mouth of their seed. And in a place where there is no one involved with Torah, the snares grow and there is no upright person. Therefore the servants of God, may He be blessed, honor the sages of the Torah for [the sake of] God’s honor; and to make known that only His service is the essence of existence.
And since it has been clarified that God, may He be blessed, created everything for His glory - a man is obligated to pay attention at all times, to honor God and sanctify Him with all of his words; to exult Him, to praise Him and to always bless Him, as it is stated (Psalms 34:2), “I bless the Lord at all times; praise of Him is ever in my mouth.” And whenever he stands among the people and speaks with his friends, he should reflect with understanding, be exacting and supervise everything that comes out of his mouth; to sanctify God with his words; to speak in praise of His service and in glorification of His fear; and to praise His (works) [servants] and those that fear Him. And through this, he will merit - with the meditation of his heart and with the expression of his lips, [and] without exertion or the actions of his hands - great merit [that reach] to the heavens. For this is from the essence of man’s creation. And it is stated, (Proverbs 27:21), “For silver, the crucible; for gold, the furnace; and a man is tested by his praise.” And its explanation is that the virtues of a man are according to what he praises: If he praises good deeds, the sages and the righteous ones - know that you have tested that he is a good man and the root of justice is found within him. For he would not find it in his heart to praise the good and good people with all of his words - and to detest sins and spurn their masters - without being disgusted by evil and choosing the good. And even if it is possible that he has some hidden iniquities in his hand, he is nevertheless among the lovers of justice. So his root is from [the right] choice and he is from the congregation of those that honor God. But one who praises detestable acts or praises evildoers is a complete evildoer and profanes the service of God.

149 קמט

עוד אמר שלמה המלך עליו השלום - (משלי כ״ה:כ״ו-כ״ז) מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע. אכול דבש הרבות לא טוב וחקר כבודם כבוד. כי כאשר ירפש האדם את המעין ברגליו, ידלה מימיו לפי שעה. אחרי כן ישקטו המים ויהיו צלולים כבראשונה. כן הצדיק כאשר הוא מט לפני רשע לא תושפל מעלתו ולא תמעט בעבור זאת, ואם הוא עכור לפי שעה - שבע יפול צדיק וקם וישוב לאיתנו וכבודו. אכול דבש הרבות לא טוב. אבל הרבות החקר בכבוד צדיקים כבוד החוקר. כי נזכר הצדיק בפסוק שלמעלה. ומלת הרבות נמשכת לחקר כבודם, כמשפט במקומות הרבים. והמכשלות הנמצאים בכבוד הרשעים רבים וידועים. כי יש בכבודם חלול התורה והעבודה. והוא עון המכלה מנפש ועד בשר:

King Solomon, peace be upon him, also said (Proverbs 25:26-27), “Like a muddied spring, a ruined fountain, is a righteous man fallen before an evildoer. It is not good to eat much honey, but it is honorable to peruse honor.” For when a man muddies a spring with his foot, its waters are temporarily moved; afterwards the water is still and becomes clear, like at the beginning. So is the righteous person: When he is fallen before an evildoer, his level is not lowered and he is not diminished because of it. And if he is temporarily murky - a righteous man falls seven times and rises and [then] returns to his strength and his glory. “It is not good to eat much honey,” but much perusing of the honor of the righteous is an honor for the peruser. For righteous ones are mentioned in the verse above; and the word, “much,” [also] refers to “peruse honor” - as is its function in many places (to refer to two phrases). But the snares found in the honor of evildoers are many and well known. For with their honor, there is a profanation of the Torah and the service [of God]; and it is a sin that destroys from the soul to the flesh.

150 קנ

והשנית - כי רבים נמשכים אחריהם ואוחזים מעשיהם:

Secondly, [it is] because many are pulled behind them and take hold of their actions.

151 קנא

והשלישית - כי המתחברים להם אף על פי שאינם עושים כמעשיהם מקבלים פורעניות כיוצא בהם. כאשר זכרנו כבר:

And thirdly, because those that associate with them - even if they do not do their deeds - receive punishment like them, as we have already mentioned.

152 קנב

והרביעית - כי הם מכניעים כבוד אנשי אמת. ומבטלים העבודה. ואין הצלחה לכבוד הצדיקים זולתי אחרי השפלת כבודם. כמו שכתוב (משלי י״ד:י״א) בית רשעים ישמד ואהל ישרים יפריח. ונאמר (שם יא) בברכת ישרים תרום קרת ובפי רשעים תהרס:

And fourthly, because they are bringing down the honor of people of truth, and nullifying their service. And there is no success in the honor of the righteous, except after the lowering of the [evildoers’] honor - as it is stated (Proverbs 14:11), “The house of the evildoers will be demolished, and the tent of the upright will flourish.” And it is [also] stated (Proverbs 11:11), “A city is built up by the blessing of the upright, but it is torn down by the speech of the evildoers.”

153 קנג

עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי יש בכלל מה שכתוב כי דבר ה' בזה המדבר בדברי תורה במבואות המטונפות. וכל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק. והקורא בספרי מינין. ומה שכתוב ואת מצותו הפר זה המפר ברית בשר:

And our Rabbis, may their memory be blessed, also said (Berakhot 24b) that included in that which is written (Numbers 15:31), “he spurned the word of the Lord,” is one that speaks words of Torah in filthy alleys, anyone who has the possibility of being involved with Torah and is not [so] involved and one who reads the books of heretics; and that, that which it is written, “and he rescinds His commandment” - is [regarding] one who rescinds the covenant of the flesh (circumcision).

154 קנד

עוד שנינו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיהו ס׳:כ״א) ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים והאפיקורוס. והזהירונו רבותינו זכרונם לברכה במאמר הזה להאמין כי נכתבה אמונת תחיית המתים בתורה. וכי היא אחת מעקריה. ואחד מן המקומות שנתפרשה בהן תחיית המתים בתורה שנאמר (דברים ל״ב:ל״ט) אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואמרו רבותינו זכרונם לברכה - יכול מיתה באחד ותחייה באחד, ת"ל מחצתי ואני ארפא, כשם שהמחץ והרפואה באחד, כך מיתה ותחייה באחד:

And we also learned (Sanhedrin 90a), “All of the Jewish people have a share in the world to come, as it is stated (Isaiah 60:21), ‘And your people also shall be all righteous, they shall inherit the land forever [...].’ And these are the ones who have no share in the world to come: One who says [that] there is no resurrection of the dead [derived] from the Torah, and that the Torah is not from the Heavens, and an apikoros. And our Rabbis, may their memory be blessed, warned us in this statement to believe that faith in the resurrection of the dead is [to be found] in the Torah, and that it is one of its principles. And one of the places that resurrection of the dead is made explicit in the Torah is as it is stated (Deuteronomy 32:39), “I deal death and give life; I wounded and I will heal.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Pesachim 68a), “It might be, death is with one [person] and bringing to life with [another] - hence we learn, ‘I wounded and I will heal’: In the same way that the wounding and the healing are with one [person], so too is the death and the giving life with one [person].”

155 קנה

וענין האפיקורס - פירשו בו ז"ל כי הוא האיש אשר איננו נוהג בדרך מורא והידור בתלמידי חכמים, אף על פי שאינו מבזה אותם. כגון שהוא מבזה חבירו בפני תלמיד חכם. ולא שם כבוד לתורת החכם. כי אחרי שאין התורה הדורה בעיניו לנהוג בה דרך כבוד אין לו חלק לעוה"ב. כי גם זה במחללי התורה יחשב. על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה את ה' אלהיך תירא (דברים ו׳:י״ג) לרבות תלמיד חכם:

And they, may their memory be blessed, explained about the matter of the apikoros (Sanhedrin 99b), that he is a man who does not act in a manner of awe and exaltation towards Torah scholars, even though he does not spurn them. For example, he spurns his fellow in front of a Torah scholar, and he does not pay attention to the honor of the sage’s Torah status. For since the Torah is not exalted in his eyes - to act with honor towards it - he has no share in the world to come. For this one too will be considered as one of those that profane the Torah. Therefore, our Rabbis, may their memory be blessed, said (Pesachim 22b), “‘Fear the Lord, your God’ (Deuteronomy 6:13) - [this is] to include Torah scholars.”

156 קנו

והשנית - כי היראה מהם סיבה ליראת שמים. כי בהיות דבריהם נשמעים מדרך יראתם. הלא הם יורו וידריכו את העם ליראה את השם הנכבד והנורא. ונאמר (שמואל א י״ב:י״ח) ויירא כל העם מאד את ה' ואת שמואל. וכן בכלל אפיקורס האומר מה הועילו לו הלומדים בלמודם. היש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא, מעולם לא התירו לנו את כל עורב ולא אסרו לנו בני יונה. ואלה האנשים גם לא ידעו גם לא שמעו גם לא פתחה אזנם על תועלות הנמצאות בעסק התורה. וכתבנו מקצתם בשער התורה בע"ה. למען יכספו הלבבות לתורה. ואשר אין כח בהם ללמוד ידעו הדר כבוד עסק התורה, ויזכו בידיעתו, ולא תאבד נפשם מן העולם הבא:

And secondly, because awe of them contributes to fear of the Heavens. For when their words are obeyed by way of their awe, will they not teach and guide the people to fear the glorious and awesome God? And it is stated (I Samuel 12:18), “and the people stood in fear of the Lord and of Samuel.” And also in the category of apikoros is one who says, “What have those studying benefited us with their study? Is there anything [about which] he can say, ‘See, this is new?' He has never permitted us any crow; and he has never forbidden us the young pigeons.” And these people have also never heard or opened their ears to the benefits found in the occupation with Torah. And we have written some of [these benefits] in the Gate of the Torah (no longer extant), with God’s help. [That is] so that the hearts will yearn for the Torah. And those that do not have the ability to study, will know the exalted honor of occupation with Torah, such that they will merit its knowledge and not lose their souls from the world to come.

157 קנז

וכן בכלל האפיקורס הקורא לרבו בשמו. ואמרו כי סבת מה שנענש גחזי מפני שקרא לרבו בשמו. שנאמר (מלאכים ב) זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע:

And also in the category of apikoros is one who calls his teacher by his name. And they said (Sanhedrin 100a) that the reason for which Gehazi was punished was because he called his teacher by his name, as it is stated (II Kings 8:5), “this is the woman and this is her son whom Elisha revived.”

158 קנח

והנה עיקר כל העונשים הנזכרים במדריגה הזאת. מפני חילול התורה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי עון חילול גדול מכל העבירות. ולא יתכן להתכפר בתשובה ויסורין. כאשר יתבאר בשער החלוקי הכפרה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אין מאריכין בפורענות לעונש חילול השם אחד שוגג ואחד מזיד. ועתה עמוד והתבונן גודל חיובנו לקדש את השם כי עיקר מה שקדשנו הש"י בתורתו ובמצותיו והבדילנו להיות לו [לעם] כדי לקדשו וליראה ממנו. ראוי שיהיו מקדישיו קדושים. בשגם הכלים שעובדים לפני הש"י צריכים להיות קודש. כמו שנאמר (ויקרא כ״ב:ל״ב) ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם. שים לכך להבין כי הענין שאמרנו מפורש במקרא הזה. ונאמר (תהילים קי״א:ט׳) צוה לעולם בריתו קדוש ונורא שמו. פירושו - - בעבור כי קדוש ונורא שמו צוה לעולם בריתו, וקדשנו במצותיו לקדשו וליראה ממנו. על כן כתוב אחריו (שם) ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב וגו'. ועל ידי קדושת המצות נחשב בהקדישנו את ה"י עם הקדושים העליונים שמקדישים ומעריצים אותו. כמו שנאמר (תהלים פט) אל נערץ בסוד קדושים רבה וגו':

And behold that the principle behind all of the punishments mentioned in this level is because of profaning the Torah. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Nedarim 3:14), that the sin of profanation is bigger than all of the transgressions. And it is not possible to atone [for it] with repentance and afflictions, as will be explained in the Gate of the Parts of Atonement (no longer extant). And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Kiddushin 40a), “There is no [deferral] with [the punishment] for profaning [God’s] name - whether one is inadvertent or volitional.” And now stand and reflect upon our great obligation to sanctify His name: As the essence of that which God, may He be blessed, sanctified us with His Torah and His commandments and separated us to be [a people] for Him was to sanctify Him and to fear Him. [Hence] it is fit from the ones he sanctified to be holy - in that even the vessels [used to] serve in front of God, may He be blessed, need to be sanctified; as it is stated (Leviticus 22:32), “You shall not profane My holy name, that I may be sanctified in the midst of the Israelite people; I am the Lord who sanctified you,” Note and understand that the matter that we said can be found explicitly in this verse: It is stated (Psalms 111:9), “He ordered His covenant for all time; His name is holy and awesome.” Its explanation is, because “His name is holy and awesome,” “He ordered His Covenant for all time” and commanded us with His commandments - to sanctify Him and to fear Him. Hence, it is written after it (Psalms 111:10), “The beginning of wisdom is the fear of the Lord; sound understanding, etc.” And through the holiness of the commandments - when we sanctify God, may He be blessed, we are associated with the supernal holy ones that sanctify and venerate Him, as it is stated (Psalms 89:8), “A God venerated in the great council of holy beings, etc.”

159 קנט

עוד יש כיתות שאין להם חלק לעולם הבא. והם כת אויבי השי"ת. וכת המחבלים כרם השם. וכת הנותנים חתיתם בארץ חיים. והנה אנחנו מציעים ענינם. והראיות על ענשם מפורש בתורה. כי כת אויבי השם יאבדו מן העולם הבא. שנאמר (דברים ז׳:י׳) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו. פירושו - משלם לשונאיו שכר המצות שהם עושים בעוה"ז להאבידם מן העוה"ב. ותרגומו ומשלם לשונאהו טבן דינון עבדין קדמוי בחייהון לאובידיהון. ואמר דוד (תהילים ל״ז:כ׳) כי רשעים יאבדו ואויבי ה' כיקר כרים כלו בעשן כלו. הזכיר על הרשעים לשון אבידה. כי יאמר על הצער והגלות. כענין שנאמר (ישעיהו כ״ז:י״ג) האובדים בארץ אשור והנדחים וגו'. (ירמיה ג) צאן אובדות היו עמי. (תהילים קי״ט:צ״ב) תעיתי כשה אובד. ויאמר על המות. כענין שנאמר (שם) אז אבדתי בעניי. (אסתר ח׳:ו׳) באבדן מולדתי. (ויקרא כ״ג:ל׳) והאבדתי את הנפש ההיא. ענינו הכרת מן העוה"ז. כי הרשעים יענשו בצרות ויסורין או במות. וכן יענשו במשפט על מעשיהם בעולם הבא. ולקץ ולזמן. אבל אויבי ה' המשילם לחלבי הכשבים ושמנם שהוא נתך באש וכלה בעשן. ולא המשילם לבשר הכרים. כי יעשה גחלת וישאר האפר. על כן אמר כלו בעשן כלו כאשר חלבי הכרים כלים בעשן. כך יכלו אויבי השם, כי תכלה נפשם ותאבד מן העולם הבא. ונאמר (שמות כ׳:ה׳) פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים [לשנאי]:

There are other groups that do not have a share in the world to come: And they are the group of the enemies of the Lord, may He be blessed; the group of the destroyers of the vineyard of the Lord; and the group of the ones inflicting fear in the land of the living. Behold we will present their content and the proof of their punishment explicit in the Torah:
For the group of the enemies of Lord will be lost from the world to come, as it is stated (Deuteronomy 7:10), “But who requites with destruction those who hate Him to his face - never slow with those who hate Him, but requiting them to his face.” Its explanation is that he repays the reward of the commandments fulfilled by those that hate Him, in this world - in order to destroy them from [getting to] the world to come. And its Targum (translation by Onkelos) is, “And He repays those that hate Him the good that they do in front of Him, in their lives, to destroy them. And David said (Psalms 37:20), “But the evildoers shall be lost, and the enemies of the Lord shall be like heavy sheep, completely consumed in smoke.” And he mentioned the expression, “loss,” with the evildoers, as it is [used] for distress and exile - as the matter that is stated (Isaiah 27:13), “the lost who are in the land of Assyria and the expelled, etc.”; (Jeremiah 50:6), “My people were lost sheep”; [and] (Psalms 119:176), “I have strayed like a lost sheep” - and it is also [used] for death, as the matter that is stated (Psalms 119:92), “I would have been lost in my affliction”; (Esther 8:6) “at the loss of my kindred”; [and] (Leviticus 23:30) “and I will cause that soul to be lost” - meaning excision from this world. For evildoers are punished with difficulties and afflictions or with death, and they are also punished with the judgement for their deeds in the world to come. But [David] compared the enemies of the Lord to the meat of sheep, as it will become coals. Therefore, it will be “completely consumed in smoke.” Just like the fat of sheep is consumed in smoke, so too will the enemies of the Lord be consumed. For their souls will be consumed and lost from the world to come. And it is stated (Exodus 20:5), “visiting the guilt of the parents upon the children, upon the third and upon the fourth generations of those who hate Me.”

160 קס

וענין שונאי השם נמצא לפעמים גם באנשים שהם עושים המצות ונזהרים מכל עבירה במעשה ובלשון. אם נפשם רעה ובקרב לבם יקשה להם כאשר חבריהם עוסקים בתורה. וירע בעיניהם בהיות בני אדם עובדים את ה' ויראים מלפניו. כאשר תאמר על האיש אשר לא יחפוץ שיכבדו בני אדם את המלך ושיעבדוהו. כי הוא שונא את המלך. כל שכן אם הוציאו מחשבתם אל הפועל. שהם מניאים את לב בני אדם מעסק התורה ומן המצוות. כי הם שונאי ה'. וכן האנשים אשר עינם צרה בכבוד תלמידי חכמים הישרים והצדיקים ושונאים עטרת תפארתם. או ירע לבבם אם עדיהם תאתה ובאה ממשלת הדור. וכן כתוב (שמואל ח) כי לא אותך מאסו כי אם אותי מאסו ממלוך עליהם. וכל שכן אם יבקשו כבודם לכלימה או ישפילו. וכן אם יאהבון כבוד הרשעים ומשלם על עפר. כי אלה באמת שונאי השם. ואין רצונם בנקיון עבודתו. ולא יחפצו בהדרת קודש יראתו ואשר ירבון מאד עבדיו ויראיו:

And the matter of those that hate the Lord is sometimes found also among those that fulfill the commandments and are careful [not to commit] any transgression - in deed or in speech - if their soul is upset and it is difficult in their hearts when their fellows are involved in Torah. And it is bad in their eyes when people serve God and fear Him. [It is] like you say about a man who does not want people to honor the king and serve him, since he hates the king; all the more so if they carry their thoughts into action. As they dissuade people’s hearts from occupation in Torah and from the commandments, for they hate the Lord. And likewise people who are miserly about the honor of righteous and upright Torah students, and hate the glory of their crown; or if it is bad in their hearts when they come to them and become the leaders of the generation. And so is it written (I Samuel 8:7), “for it is not you that they have rejected; it is Me they have rejected as their king.” And all the more so, if they seek to embarrass their honor or to humiliate them. And likewise if they love the honor of the evildoers and compare them to [the prolifration of] the dust - for these really hate the Lord and they do not want His pure service. Nor do they want the elevation of His holy fear, or that His servants and those that fear Him greatly proliferate.

161 קסא

וכן כת המחבלים כרם ה' כמו מחטיאי הרבים הנה הם שונאי השם. כאשר תאמר כי האנשים המשחיתים ערי המלך או כרמיו ופרדסיו כי הם שונאי המלך. ונאמר (ישעיה ח) כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו. ונאמר (תהילים פ״ג:ד׳) על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך. ונאמר (שם ו) כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו. ונאמר (שם ב) ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו. על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי אותן שחטאו והחטיאו את הרבים יורדין לגיהנם, ונדונין שם לדורי דורות:

And likewise the group of destroyers of the vineyard of the Lord - such as those that cause the masses to sin - are haters of the Lord. As you would say that people that destroy the cities of the king or his vineyards and orchards are haters of the king. And it is stated (Isaiah 5:7), “For the vineyard of the Lord of Hosts Is the House of Israel, and the seedlings he lovingly tended are the men of Judah.” And it is stated (Psalms 83:4), “They plot craftily against Your people, take counsel against Your treasured ones.” And it is stated (Psalms 83:6), “Unanimous in their counsel they have made an alliance against You.” And it is stated (Psalms 2:2), “and regents intrigue together against the Lord and against His anointed.” Therefore our Rabbis, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 17a) that those that sinned and cause the masses to sin descend to Gehinnom, and are judged there for generations and generations.

162 קסב

וכת הנותנים חתיתם בארץ החיים דבר עליהם יחזקאל עליו השלום (יחזקאל ל״ב:כ״ד), אשר נתנו חתיתם בארץ החיים וגו' ותהי עונותם על עצמותם.למדנו מזה כי לא יכפר עליהם המות. אכן עד עולם עונותם על עצמותם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה המינין והאפיקורסין, ושכפרו בתחיית המתים, שפירשו מדרכי צבור, ושנתנו חתיתם בארץ החיים כגון הפרנסים המטילים אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים, ושחטאו ושהחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו - יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות. שנאמר (ישעיהו ס״ו:כ״ד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות וגו':

And Ezekiel, peace be upon him, spoke about the group of those inflicting fear in the land of the living - “who inflicted fear in the land of the living, etc. and their iniquities are upon their bones” (Ezekiel 32:24-27). We learned from this that death does not atone for them. Indeed, their iniquities are upon their bones forever. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Rosh Hashanah 17a), “The heretics; [...]; and the apikorsim; and those who denied the Torah; and those who denied the resurrection of the dead; and those who separated from the ways of the community; and those who inflicted their fear in the land of the living” - like those community leaders that put too much dread on the public, not for the sake of the Heavens; “and those who sinned and caused the masses to sin - for example, Jeroboam, son of Nebat, and his company - descend to Gehinnom and are judged there for generations and generations, as it is stated (Isaiah 66:24), ‘And they shall go forth, and look upon the carcasses of the men that have rebelled against Me; [their worms shall not die, etc.]’”

163 קסג

ועונש הנותנים חתיתם בארץ חיים מחמשה הפנים. השנים מצד עצמו והשלשה מצד העם:
השניים שהם מצד עצמו
האחד - כי האנוש רמה ותולעה, וכן נקרא גם עוד בחיים חיותו. ולא דיו שלא ישח ולא ישפל. כי ישתרר גם השתרר שלא לשם שמים. וגם במחשבת הגאוה מבלי השתרר נפסד האדם. שנאמר (משליטו) תועבת ה' כל גבה לב:

And the punishment of those that inflict their fear in the land of the living is from five aspects - two are from himself and three are from the people:
The two that are from the angle of himself: The first is that man is maggots and worms; and he is called this even when he is alive. Yet it is not enough for him that he does not bow and does not lower himself, but he also lords it over [others], not for the sake of the Heavens? And even the thought of pride - without lording it - is destructive to a man, as it is stated (Proverbs 16:5), “every haughty person is an abomination to the Lord.”

164 קסד

והשני - כי האדם חייב להכין מערכי לב בכל עת. להשכין בלבו אימה ויראה מעל פני הש"י. ועל הרשעים נאמר (ירמיה ח) ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו. והאיש הנותן חתיתו בארץ חיים שלא לשם שמים. אין בלבו אימה מלפני השם, ורוצה להטיל אימתו על בריותיו. ותחת שיש לו לערוך מחשבות להשכין אימת השם בלבו. הוא עורך אותם להטיל אימת עצמו על העם השי"ת. ונאמר (ש"ב כג) מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים. פירוש ראוי להיות מושל באדם צדיק שהוא מושל יראת אלהים. כי אחר שהוא ירא את הש"י ראוי לעמו שייראו מלפניו:

And the second is that a man is obligated to always set up frameworks of the heart to enshrine dread and fear in his heart in front of God, may He be blessed. But it is stated about the evildoers (Jeremiah 5:24), “They have not said in their hearts, ‘Let us revere the Lord, our God.’” But the man who inflicts his fear in the land of the living, not for the sake of the Heavens, does not have dread in his heart in front of God and wants to impose his [own] fear upon His creatures. And instead of his having to set up thoughts to enshrine the dread of God in his heart, he designs them to impose his own fear on the people of God, may He be blessed. And it is stated (II Samuel 23:3), “He who rules men justly, He who rules in awe of God.” The explanation [of this] is that it is fit for a righteous man who fears God to be a ruler of men. Since once he fears God, may He be blessed, it is fitting for people to fear him.

165 קסה

והשלשה פנים שהם מצד העם
האחד - כי הוא מצער הציבור בהטלת אימתו. ונאמר (ויקרא כ״ה:י״ז) לא תונו איש את עמיתו. והוא על ענין הצער בדברים כאשר ביארנו כבר:

And the three that are from the aspect of the people:
The first is that he distresses the public when he instills his fear upon them. And it is stated (Leviticus 25:17), “Do not wrong one another.” And that is with regards to distress about things that we have already explained.

166 קסו

והשני כי כמה מכשולים באים בסיבת הטלת אימה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם אל יטיל אדם באימה יתירה בתוך ביתו שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה והפילה כמה רבבות מישראל:

And the second is that several stumbling blocks come as a result of his instilling his fear - as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Gittin 6b), “A person should never impose excessive fear within his household; as the husband of the concubine of Gibeah imposed excessive fear upon her and this caused the downfall of many tens of thousands of Jews [in the resulting war (see Judges 19–20)].”

167 קסז

והשלישי כי עם הקדוש שהם עובדי השם יתברך, אין להם להכנע לבשר ודם, ואינו מן הראוי להיות מורא בשר ודם עליהם אלא לש"ש. שנאמר (שם) כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם ולא עבדים לעבדים. ונאמר (שמות יט) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. לשון כהנים אדונים ושרים. וכמוהו (ש"ב ח) ובני דוד כהנים היו. וכל העם נקראו ממלכה. מלשון (מ"א יח) אם יש גוי וממלכה. (ישעיה ס) כי הגוי והממלכה. פירושו - אתם תהיו לי ממלכה שכולה שרים שלא יהיה עליכם עול בשר ודם. ונאמר (שם נא) מי את ותיראי מאנוש ימות. ונאמר (שם) אל תיראו חרפת אנוש.
ואמרו רבותינו זכרונם לברכה משרבו האומרים לרע טוב ולטוב רע פרקו מעליהם עול שמים והושלך עליהם עול בשר ודם. ואמר דוד המלך עליו השלום (תהלים ט) קומה ה' אל יעוז אנוש ישפטו גוים על פניך. שיתה ה' מורה להם ידעו גוים אנוש המה סלה. למדנו מזה כי עת אשר יעוז אנוש אינו מכיר שהוא אנוש. כי אין שררה ראויה לאנוש זולתי לשם שמים.

And the third is that the holy people who are servants of God, may He be blessed, should not humble themselves to flesh and blood. So it is not fitting that the fear of flesh and blood be upon them except for the sake of the Heavens. As it is stated (Leviticus 25:55), “For it is to Me that the Israelites are servants” - [they are] My servants, and not the servants of servants. And it is stated (Exodus 19:6), “But you shall be to Me a kingdom of priests and a holy nation.” The expression, priests, is [to mean] masters and officers; and like this [usage] is (II Samuel 8:18) “and David’s sons were priests.” And the whole nation is called a kingdom, from [the usage] (I Kings 18:10), “there is no nation or kingdom”; (Isaiah 60:12), “For the nation or the kingdom.” The explanation [of Exodus 19:6] is that you shall be a kingdom that is all officers, such that the yoke of flesh and blood shall not be upon you. And it is stated (Isaiah 51:12), “What ails you that you fear man who must die”; and it is [also] stated (Isaiah 51:7), “Fear not the insults of men.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sotah 47b), “From the time when those who say to evil, good; and to good, evil,” proliferated, [they removed the yoke of the Heavens from upon themselves, and the yoke of flesh and blood was thrown upon them].” And King David, peace be upon him, said (Psalms 9:20-21). “Rise, O Lord; let not men have power; let the nations be judged in Your presence. Strike fear into them, O Lord; let the nations know they are only men. Selah.” We have learned from this that at a time when a man has power, he does not recognize that he is [only] a man. For dominion is not fitting for man, except for the sake of the Heavens.

168 קסח

ועתה נפרש ענין עונש הפורשים מדרכי צבור. וכי הוא נכלל בעונשי הכתות שהקדמנו. בהתאסף ראשי עם וקהלות הקודש לעבוד את השי"ת. ומסכימים הסכמות להעמיד להם מצוה. הנה הם מקדישים את השם יתגדל ויתקדש. שנאמר (דברים לג) ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל. ונאמר (תהלים טז) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם כי לאלהים מגיני ארץ מאד נעלה. נקראו ישראל עמים מפני שהם שנים עשר שבטים. כענין שנאמר - (דברים לג) עמים הר יקראו, והם עם אחד לעבוד את השם. על כן אמר עם אלהי אברהם. והמלכים והשרים נקראו מגינים מלשון (ישעיה כא) משחו מגן. פירושו - נדיבי עמים נאספו לעבוד את השם יתעלה כי מלכיהם ושריהם לאלהים. שהם עבדיו ואמוניו. כענין שנאמר (תהילים פ״ט:י״ט) כי לה' מגננו ולקדוש ישראל מלכנו. מאד נעלה. שהקב"ה מתעלה ומתהלל בעולמו באסיפתם ועבודתם. והאיש הפורש מדרכי הצבור הנה הוא כמקטרג על הסכמת עבודת ה'. וכיוצא מכלל המקדשים את השם. ומראה עצמו כי לא יחפוץ להיות בסודם ולהכתב בכתבם. הנה הוא מחלל את העבודה והוא בכלל הכתות שזכרנו שהם בוזים דבר השם ואין להם חלק לעולם הבא. והשנית כי הם מניאים לב חלושי הדיעות בפרישתם מדרכי הצבור והנם מן המחטיאים את הרבים:

And now we will explain the matter of the punishment of those that separate from the ways of the community, and that he is included in the punishments of the groups that we mentioned above: When the heads of the people and the holy communities gather to serve God, may He be blessed, and make agreements to place commandments upon themselves - they are surely sanctifying God, may He be magnified and sanctified, as it is stated (Deuteronomy 33:5), “Then He became King in Jeshurun, when the heads of the people assembled, the tribes of Israel together.” And it is [also] stated (Psalms 47:10), “The great of the peoples are gathered together, the people of Abraham’s God; for the shields of the earth belong to God; He is greatly exalted.” Israel is called, “peoples,” because they are twelve tribes, like the matter that is stated (Deuteronomy 33:19), “They invite the peoples to the mountain.” But they are one people to serve God; therefore is it stated, “the people of Abraham’s God.” And the kings and the officers are called, “shields,” from the usage (Isaiah 21:5), “grease the shields.” The explanation of [Psalms 47:10] is, the great of the peoples gathered together to serve God, may He be exalted, because their kings and their officers are for God - as they are His servants and His faithful, like the matter that is stated (Psalms 89:19), “Truly our shield is of the Lord, our King, of the Holy One of Israel.” “He is greatly exalted,” since the Holy One, blessed be He, is exalted and glorified in His world in their gathering together and in their service. And the man that separates from the ways of the community is like an opponent of the agreement about the service of God; and like one who exits from the aggregate that is sanctifying God. So he shows himself to not want to be in their council, nor be written in their writings. Behold he is [thus] among those that profane the service and is included in the groups that we mentioned - that are scorning the word of God, and do not have a share in the world to come. And secondly, they dissuade the heart of the weak-minded by their separating from the ways of the community, and so are among those that cause the many to sin.

169 קסט

עתה נפרש ענין כת עוזבי ה'. ונאמר כי הם האנשים שאין עליהם עול יראת שמים והם מקיימין את המצות מצות אנשים מלומדה. וכאשר יתגבר היצר על האיש ההוא ועליו חלף רוח ויעבור ואשם. לא יאנח ולא ידאג לחטאו. אכל ומחה פיו והוא בעיניו כאלו לא פעל [און]. כענין שנאמר (תהילים ל״ו:ב׳) נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו:

Now we will explain the matter of those that forsake God; and we shall say that they are people that do not have the yoke of the fear of the Heavens, so they fulfill the commandments in a rote fashion. So when the impulse overpowers this man and the spirit [to sin] passes over him, and he transgresses and will be guilty - he does not sigh and he does not worry about his sin. He ate and wiped his mouth; but in his eyes, he is like one that did not do [evil]. It is like the matter that is stated (Psalms 36:2), “What transgression says to the wicked is within my heart; the dread of God is not in front of his eyes.”

170 קע

ויש מן הכת הרעה ההיא. כי לא רב להם אשר לא לבשו חרדות. כי חלפו חק ועדות. אבל יהללו ויברכו נפשם במלאותם תאותם. והם המכעיסים והמנאצים לפני השם שנאמר (שם י) כי הלל רשע על תאות נפשו ובוצע ברך נאץ ה'. ודבר ישעיה עליו השלום על אבדן הכת ההיא שנאמר (בסי' א) ושבר פושעים וחטאים יחדיו ועוזבי ה' יכלו. המשיל המורדים והחוטאים לכלי הנשבר שיש שארית. ואמר כי עוזבי השם יכלו שאין להם חלק לעוה"ב כענין שנאמר ( מלאכי ג׳:י״ט) אשר לא יעזוב להם שרש וענף:

And there are some from this evil group for which it is not enough that they do not wear trembling when they bypass the law and the testimonies, but they praise and bless themselves when they fulfill their desires. So they bring anger and scorn before God, as it is stated (Psalms 10:3), “The wicked crows about his unbridled lusts; the grasping man reviles and scorns the Lord.” And Isaiah, peace be upon him, spoke about the destruction of this group - as it is stated (Isaiah 1:28), “But rebels and sinners shall all be crushed, and those who forsake the Lord shall perish.” And he compared the rebels and the sinners to a broken vessel that has a remnant; but he said that “those that forsake God shall perish.” For they have no share in the world to come, as the matter is stated (Malachi 3:19), “and leave of them neither stock nor boughs.”

171 קעא

ואבדן הכתות הנזכרות. בזמן שלא עשו תשובה. אבל אם שבו מדרכיהם הרעים נמלטה נפשם מן האבדון. כענין שנאמר (ירמיהו ג׳:כ״ב) שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם:

And the destruction of the groups mentioned is at a time when they have not repented. But if they repented from their evil ways, their souls escape destruction - like the matter that is stated (Jeremiah 3:22), “Repent, O rebellious children, I will heal your afflictions!”

172 קעב

ביאור דברי עונות ארבע כתות
אמרו רבותינו ז"ל ארבע כתות אין מקבלים פני השכינה. כת ליצנים. כת שקרים. כת חנפים. כת מספרי לשון הרע. כתב ליצנים דכתיב (הושע ז׳:ה׳) משך ידו את לוצצים. כת שקרים דכתיב (תהילים ק״א:ז׳) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. כת חנפים דכתיב (איוב ג) כי לא לפניו חנף יבא. כת מספרי לשן הרע דכתיב (תהילים ה׳:ה׳) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע:

Explanation of the words of iniquity of four groups:
Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sotah 42a), “Four groups will not greet the Divine Presence: The group of scoffers, the group of liars, the group of flatterers, and the group of slanderers. The group of cynics, as it is written (Hosea 7:5), ‘He draws His hand from cynics’; the group of liars, as it is written (Psalms 101:7), ‘he who speaks falsehood shall not dwell before My eyes’; the group of flatterers, as it is written (Job 13:16), ‘that a flatterer cannot come before Him’; the group of slanderers, as it is written (Psalms 5:5), ‘For You are not a God who has pleasure in wickedness, evil shall not sojourn with You.’”

173 קעג

עתה נאזין עד תכונת עניניהם. ותכונת אופניהם. להשכילך בינת מבחר עמקיהם. ונחלק אותם לחלקיהם. ונחשוף סוף חומר עונשי עלילות נגעלות. ותשיג במערכי החלקים הרבה תועלות. כי אולי טרם עמדת על דברינו לא בחנת טוב טעם כובד פשע כל חלק מחליקיהם. וחזות קשה וחומר העונש אשר בכל אחד מהם לא חזית, ואולי קצהו ראית וכולו לא ראית. וכל חלק אשר נסדר ראשון הוא חמור מן השני. ומתוך דברינו גם בחלקים הקלים אשר נזכיר תכיר בלהות צלמות. ותדע כי אחריתם דרכי מות. ואולי מאז לא פתחה אזנך. והיו כמו דרך ישר לפניך. ועתה כי נכתוב עליהם מרורותם. תביא מגורתם ברעיונך. גם יבואו חדרי רוחך. המסורים הנכונים. בראותך כי אעידה לי עדים נאמנים. השכל והמקראות. ודברי חכמים וחדותם הנפלאות. והיו לעד ולאות. ובזה האמת אליך יבחן. ויערה עליך ממרום רוח חן. ובערת המדות הרעות מקרבך. ויתמך דברים נברים לבך (מלשון עם נבר תתבר):
וזה דבר כת לצים. נחלק הליצנות על ארבעת חלקים.

Now we will speak about the nature of their contents and the nature of their aspects, so as to enlighten you with understanding about some of their depths; and we will divide them into sections. We will reveal the end of the weighty punishments of disgusting deeds, and acquire much benefit through the analyses of the sections. For perhaps you have never stood over our words, you have not properly examined the weightiness of the transgression of each part of the sections. So maybe you have never seen the sight of the weightiness of the punishment that is [found] in each one of them. And maybe you have seen its edge, but you have not seen all of it. And [with] each section that we organize, the first is worse than the second (they will be in descending order). And from our words - even from the light parts - that we will mention, you will recognize the terror of darkness, and know that their ends are the ways of death. And maybe you have not yet opened your ears, and it [appeared] like a straight path in front of you. But now that we will write about their bitterness, their fear will come into your thoughts. Also the correct teachings will come into the chambers of your spirit when you see that I will have trusted witnesses testify: intellect, verses, the words of the Sages and their wonderful riddles. And they will be for a witness and a sign, and the truth will thus be revealed to you; and a spirit of grace will pour itself upon you from above. And you will destroy the bad traits from within you, and pure things will support your heart (from the usage, “With the pure, you act in purity” [II Samuel 22:27]).

174 קעד

והחלק הא' - איש לשון הנותן דופי בבני אדם. כענין שנאמר (תהלים ג) תשב באחיך תדבר, בבן אמך תתן דופי. ונקרא לץ שנאמר (משלי כ״א:כ״ד) זר יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון. פירושו - שתי המדות הרעות שהם הזדון והגאוה נקבצו ונתחברו באדם הלץ. כי מבלי היות לו תועלת בדבר הוא גורם נזק עצום לחבריו אשר יבאיש את ריחם בעיני האדם. וזה תכלית זדון יותר מן הגוזל והחומס שעושה להרבות לו ממון. וגם הוא יהיר. כי השפל והנכנע כאשר יכיר מגרעת עצמו ומומיו לא יתלוצץ על בני אדם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לעתיד לבא (מקבצות חיות) [מתקבצות כל החיות] אצל הנחש ואומרות לו ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה נאה יש לך. אמר להם ומה יתרון לבעל הלשון שנאמר (קהלת י׳:י״א) אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון. וזה החלק גם הוא מחלקי כת מספרי לשון הרע:

And this is the thing about the group of scoffers - scoffing is divided into four sections:
And the first section is the man of the tongue that spreads the infamy of people, like the matter that is stated (Psalms 50:20), “You are busy maligning your brother, defaming the son of your mother.” And he is called a scoffer, as it is stated (Proverbs 21:24), “The proud, insolent man, scoffer is his name, acts in a frenzy of insolence.” Its explanation is that] two bad traits - which are insolence and pride - gathered and joined in the scoffing man. For without having a benefit from the thing, he causes great damage to his fellows, whose reputations he sullies in the eyes of people. And this is the goal of the scoffer, more than the thief or the extortionist - who does [it] to increase his money. And he is also arrogant - for when one who is lowly and submissive recognizes his own deficiencies and blemishes, he will not scoff at people. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Taanit 8a), “In the future, all the animals will gather together by the snake and say to him, ‘A lion mauls [its prey] and eats; a wolf tears [it] and eats; [but] you, what pleasure do you have [when you bite a person]?’ He will say to them, ‘If the snake bites because no spell was uttered, no advantage is gained by the master of the tongue!’ (Ecclesiastes 10:11).” And this section is also from the sections of the group of the slanderers.

175 קעה

החלק הב' - מי שלועג לבני אדם כי יבוז להם בלבו לקוצר השגתם במעלות, או בהצלחות הזמן, בכבוד ובשררה. או יבוז אותם לעניים ורשים. והגאוה הביאתו אל המדה הזאת או רב השלוה והתענוג. כענין שנאמר (תהילים קכ״ג:ד׳) רבת שבעה לה נפשנו הלעג השאננים הבוז לגאי יונים. ופעמים ילעיג הלץ על הקדושים והנביאים כענין שנאמר (ירמיה ב) כלו לועג לי. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי י״ד:כ״א) בז לרעהו חוטא. עוד נאמר (שם יא) בז לרעהו חסר לב ונאמר (שם יז) לועג לרש חרף עושהו שמח לאיד לא ינקה. פירוש - לועג לרש הראה את נפשו כי תדמה, אשר ההצלחות ביד בני אדם השג ישיגון אותן בחכמתם, כענין שנאמר (דברים ח׳:י״ז) ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, ונאמר (ישעיהו י׳:י״ג) כי אשר אמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי. ובעבור זה לועג לרש כי יאמר בלבבו שלא השיג לעושר מחוסר דעתו ושפלות ידיו. והנה חרף עושה הרש והעשיר כי הכל מאת הש"י. כענין שנאמר (משלי כ״ב:ב׳) עשיר ורש נפגשו עושה כלם ה'. ועל השמח לאיד אמר לא ינקה, כי אף על פי שלא הזיק במעשה ולא בדבור לא ינקה. אך אין רעת השמח לאיד משגת לרעת הלועג. ומפני כי הליצנות בסבת הגאוה שהיא הפך הענוה אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי ג׳:ל״ד) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן. פירושו - אם ללצים - באמת הלצים הלועגים לבני אדם. הש"י ילעג להם. כענין שנאמר (תהילים ב׳:ד׳) יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו. ולשון אם - לאמת הדבר. וכן (במדבר כג) כי אם יהיה לבער קין (משלי כג) כי אם יש אחרית:

The second section: The one who mocks people because he disdains them in his heart for their lack of reaching virtues or temporal successes regarding honor or power; or he disdains them for their poverty or indigence. And it is pride that brought him to this trait; or much tranquility and pampering, like the matter that is stated (Psalms 123:4), “Long enough have we endured the scorn of the complacent, the contempt of the haughty.” And sometimes the scoffer will mock holy ones and prophets, like the matter that is stated (Jeremiah 20:7), “everyone jeers at me.” And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 14:21), “He who disdains his fellow is a sinner.” It was also stated (Proverbs 11:12), “He who disdains his fellowman is devoid of sense.” And it was stated (Proverbs 17:5), “He who mocks the poor affronts his Maker; and he who rejoices over another’s misfortune will not go unpunished.” One who mocks the poor shows about himself that he imagines that successes are in the hands of people to surely achieve them with their wisdom - like the matter that is stated (Deuteronomy 8:17), “My own power and the might of my own hand have won this wealth for me.” And it is stated (Isaiah 10:13), “For he thought, ‘By the might of my hand have I wrought it, by my skill.’” And because of this, he mocks the poor; for he says in his heart that he did not reach wealth from lack of intellect and from the lowliness of his [work]. And behold he affronts the One who makes the poor and the rich, because it is all from God, may He be blessed - like the matter that is stated (Proverbs 22:2) “Rich man and poor man meet; the Lord made them both.” And about “he who rejoices over another’s misfortune,” he said, ‘He will not go unpunished” - for even though he did not injure with an action or with speech, “he will not go unpunished.” However the evil of the one that rejoices is not as great as the evil of the one who mocks. And because scoffing is caused by pride - which is the opposite of humility - King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 3:34), “If at scoffers, He scoffs; but to the lowly He shows grace.” Its explanation: “If at scoffers” - truly, God mocks scoffers who mock people, like the matter that is stated (Psalms 2:4), “He who is enthroned in heaven laughs; the Lord mocks at them.” And the expression, “if,” is to confirm the matter. And so [is such a usage found] (in Numbers 24:22) “Yet if Kain be consumed”; (Proverbs 23:18) “For if you will have a future.”

176 קעו

החלק הג' - מי שלועג תמיד לדברים ולפועלות ואין דעתו להבזות בעליהן. אך מרחיק הדברים שאין להרחיקם ומרחיק תועלת הפועלות שיש תקוה לתועלותם. ועל זה נאמר (שם יג) בז לדבר יחבל לו. ואמרו אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום. והלץ הזה הביאהו למדתו הרעה היותו חכם בעיניו. ופעמים שהביאה מדה הזאת את האדם לידי מינות להלעיג על המצות. כענין שנאמר - (תהילים קי״ט:נ״א) זדים הליצוני עד מאד מתורתך לא נטיתי. והחלק השלישי הזה היא הכת שאינו מקבלת תוכחת. שנאמר (משלי ט׳:ח׳) אל תוכח לץ פן ישנאך ונאמר (שם) יוסר לץ לוקה לו קלון ונאמר (שם יט) לץ תכה ופתי יערים. והגורם אל הכת הזאת לבלתי שמוע מוסר. מפני שהמדה המביאה אל הלץ הזה היא מדת היות האדם חכם בעיניו. וכל כך משלה בו המדה הזאת עד שיתלוצץ לדעת זולתו והיא המדה שאין לה תקוה שנאמר (משלי כ״ו:י״ב) ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו:

The third section: One who always mocks things and actions, but he does not intend to disgrace those associated with them. Rather he pushes off things that should not be pushed off and pushes off the [possibility of] results from actions that have hope for results. And about this is it stated (Proverbs 13:13), “He who disdains a thing will be injured thereby.” And they said (Avot 4:3), “Do not disdain any man, and do not discriminate against anything; for there is no man that has not his hour, and there is no thing that has not its place.” And what brought this scoffer to this bad trait is his being wise in his [own] eyes. And sometimes this trait brings a person to heresy, to mock the commandments - like the matter that is stated (Psalms 119:51), “Though the arrogant have cruelly mocked me, I have not swerved from Your teaching.” And this third section is a group that does not accept reprimand, as it is stated (Proverbs 9:8), “Do not reprimand a scoffer, for he will hate you.” And it is [also] stated (Proverbs 9:7), “To rebuke a scoffer is to call down abuse on oneself.” And it is [further] stated (Proverbs 19:25), “Beat the scoffer and the simple will become clever.” And that which causes this group not to listen to reproof is that the trait that leads to this [type of scoffing] is that a person is wise in his [own] eyes. And this trait controls him so much until he scorns the intellect of anyone besides himself. And it is a trait that has no hope, as it is stated (Proverbs 26:12), “If you see a man who thinks himself wise, there is more hope for a dullard than for him.”

177 קעז

החלק הד' - הקובע עצמו תמיד לשיחה בטלה ודברים בטלים כדרך יושבי קרנות, ושתים רעות יש בדבר. האחת - כי כל המרבה דברים מביא חטא. והשנית - כי הוא בטל מדברי התורה. ויש בדבר הזה דרכי מות. כי איך לא זכר ולא שם על לבו כי בעתים ההם אשר הוא משחיתם יוכל להשיג הנעימות לקנות חיי עולם אם יקבע העתים המזומנים לתורה. אשר הוא פנוי מהם ממלאכת שמים מעליו. על כן יענש לשאת עול היסורים מדה כנגד מדה. שנאמר - (ישעיהו כ״ח:כ״ב) ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם. ואמרו ז"ל כל המתלוצץ יסורים באים עליו שנאמר פן יחזקו מוסריכם. והחכמים היו מזהירים לתלמידיהם שלא להתלוצץ גם על דרך מקרה ועראי. ועל החלק הזה הוצרכו להזהיר כי רבים יכשלו בו על דרך מקרה:

And the fourth section: One who always makes a habit for himself to engage in idle talk, and idle matters, like those who sit in the street corners. And there are two evils in the matter: The first is because all who proliferate words bring sin. And the second is that he is idle from [speaking] words of Torah. And the ways of death [are found] in this. For he does not remember or pay attention, that the time periods that he is wasting, he could [use] to reach pleasantness, to acquire eternal life - if he were to set these available times for Torah when he is free, for the work of the Heavens which is upon him. Therefore he will be punished to carry the yoke of afflictions - measure for measure - as it is stated (Isaiah 28:22), “Now therefore do not be scoffers, lest your suffering be made strong.” And they, may their memory be blessed, said (Avodah Zarah 18b), “Anyone who scoffs, suffering will befall him, as it is stated, ‘lest your suffering be made strong.’” And the Sages would warn their students against scoffing even occasionally and by chance. And about this section they had to warn, since many have stumbled on it in an occasional way.

178 קעח

וזה דבר כת שקרים. ענין הכת הזו נחלק לתשעה חלקים.
החלק הא' - איש כזב. אשר תורה עזב. וירע וישחית במענה פיו. כמו המכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בשכר שכיר. שנאמר (ויקרא י״ט:י״א) לא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו. וכן העונה ברעהו עד שקר. ונאמר (שמות כ׳:י״ג) לא תענה ברעך עד שקר. ומן החלק הזה בכלל התרמית והאונאות במסחרים ובשותפות. ונאמר (ויקרא כ״ה:י״ד) אל תונו איש את אחיו ונאמר (תהילים נ״ה:י״ב) ולא ימיש מרחובה תוך ומרמה. ונקרא איש און ונקרא בליעל. והוא כבד עון בכתות הרשעים כאשר הקדמנו בשערי יראת חטא. ומדות זה איש האון שהוא קורץ בעיניו ומולל באצבעותיו. כמו שנאמר (משלי ו׳:י״ב) אדם בליעל איש און וגו' קורץ בעיניו וגו':

And this is the thing about the group of liars - the content of this group is divided into nine sections:
The first section: The lying man that left the Torah and does evil and destroys with the response of his mouth - like one who contradicts his countryman about a deposit or a transfer or the wage of a wage-worker, as it is stated (Leviticus 19:11), “you shall not deal deceitfully or falsely, a man towards his countryman.” And likewise, one who bears false witness against his neighbor; and it is said (Exodus 20:13), “you shall not bear false witness against your neighbor.” And included in this section is deception and fraud in commerce and in partnerships; and it is stated (Leviticus 25:14), “you shall not cheat, one man, his brother.” And it is [also] stated (Psalms 55:12), “fraud and deceit never leave its square.” And he is called a man of iniquity and a ruffian; and he is the heaviest with iniquity from the groups of the evildoers, as we have discussed in the Gates of Fear of Sin (no longer extant). And the characteristics of this man of iniquity are that he winks his eyes and rolls his fingers, as it is written (Proverbs 6:12-13), “A ruffian individual, a man of iniquity, etc. Winking his eyes, etc.”

179 קעט

החלק הב' - המשקר ואין בעצם השקר נזק והפסד לחבירו. אך יתכן בו לעשותו סבה אל הנזק ואל הרע. כמו המתעה את חברו שיאמין בו כי הוא אוהב וריע נאמן עמו. ומתכוין בזה כדי שיבטח בו ולא ישמר ממנו ויוכל להדיח עליו רעה. כענין שנאמר (ירמיהו ט׳:ז׳-ח׳) בפיו שלום את רעהו ידבר, ובקרבו ישים ארבו. ונאמר אחריו העל אלה לא פקד בם נאם ה' אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי. ואלה שני החלקים ענשם על שני דברים. על השקר ועל הנזק הצרור בכנפיו. כי השקר מלבד צד הנזק הוא תועבת ה' שנאמר (משלי ו׳:י״ז) שש הנה שנא ה' [וגו'] עינים רמות לשון שקר [וגו'] לב חורש מחשבות און. [ונאמר] (שם ה) ופי תהפוכות שנאתי ונאמר (איוב ט״ו:ט״ז) אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עוולה. ואף בשר ודם נתעב השקר להם שנאמר (משלי י״ב:כ״ב) תועבת ה' שפתי שקר. (נ"ל שיש כאן טעות הדפוס וכצ"ל ונאמר ופי תהפוכות שנאתי. ונאמר תועבת ה' שפתי שקר. ואף בשר ודם נתעב השקר להם שנאמר אף כי נתעב ונאלח. וגו'. ור"ל שמשמעות לשון הפסוק הוא שאיש שותה כמים עולה, הוא נתעב ונאלח בעצם שאף לבשר ודם הוא נתעב ונאלח):

The second section: One who lies, but there is no damage or loss to his fellow from the actual lie; however he plans it in order to do the damage or the evil - like one who deceives his fellow to believe that he is his friend and trusted companion; and he plans that [the other] will trust him through this and not be on guard against him, so that he will be able to lead him to evil; like the matter that is stated (Jeremiah 9:7), “One speaks peace to his fellow, but lays an ambush for him in his heart.” And it is stated after it (Jeremiah 9:8), “‘Shall I not punish them for such deeds,’ says the Lord; ‘shall I not bring retribution on such a nation as this?’” And the punishment of these two sections is for two things: For the lie and for the damage that [comes with it]. For falsehood [even] without the angle of damage is an abomination to God, as it is stated (Proverbs 6:16-18), “Six things the Lord hates, etc: A haughty bearing; a lying tongue; etc. A mind that hatches plots of iniquity.” [And it is stated] (Proverbs 8:13), “I have hated duplicity in speech.” And it is stated (Job 15:16), “What then of one loathsome and foul, man, who drinks wrongdoing like water!” And to flesh and blood also is falsehood loathsome, as it is stated (Proverbs 12:22), “Lying lips are an abomination to the Lord.” (It appears to me that there is a printing error here, and it is supposed to say: And it is stated [Proverbs 8:13], “I have hated duplicity in speech”; and it is stated [Proverbs 12:22], “Lying lips are an abomination to the Lord.” And to flesh and blood also is falsehood loathsome, as it is stated [Job 15:16], “What then of one loathsome and foul, etc.” And it means to say that the understanding of the language of the verse is that a man who drinks wrongdoing like water, is essentially loathsome and foul - for he is even loathsome and foul to flesh and blood.)

180 קפ

החלק הג' - הבא בערמה ודברי מרמה. למנוע טוב מבעליו. להעביר הטובה אליו. לא לגזול מחבירו דבר שהוא שלו ולא לחמסו. אבל יתן עינו בטובה העתידה לבא לידי חבירו וצודה אותה לקחתה אליו. בשקר מיליו. או יסבב בשקריו לו אשר יתן חברו לו מתת. ועיקר ענשו על השקר. אכן יגדל עונש השקר כאשר יסבב ממנו הפסד לזולתו. אף על פי שאין עיקר העונש על ההפסד כי לא הפסיד ממנו דבר שיזכה בו. כענין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המחליף בדברו כאלו עובד עבודת כוכבים שנאמר (בראשית כ״ז:י״ב) אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע ונאמר על עבודת כוכבים (ירמיהו י׳:ט״ו) הבל המה מעשי תעתועים. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כאלו עובד עבודת כוכבים. הביאו הדמיון על קצה ואחר (נ"ל שצ"ל על קצה אחרון) כי הוא (נסחר) (צ"ל "נסתר" ומלשון כתוב (ישעיהו כ״ח:ט״ו-ט״ז) ובשקר נסתרנו. וכן הוא בארחות צדיקים שער השקר. אשר מפניני הספר הקודש הזה העמיד שעריו. י' ב') בשקר ונעזר בשוא.

And the third section: One that comes with deception and deceptive words to prevent good from someone and to bring the good to himself. It is not to rob his fellow of something that is his nor to extort him. Rather he puts his eye upon a good that will be coming to his fellow in the future, and ambushes it to bring it to himself by the falsehood of his words; or his lying words cause his fellow to give it to him as a gift. And the main punishment is for the lie. Indeed, the punishment of the lie is enlarged if it causes a loss to someone besides himself, even though the main part of the punishment is not for the loss [here] - for he did not cause him to lose something that he had acquired. It is like the matter that our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 92a), “Anyone who alters [the truth in] his speech, it is as though he worships idols. As, it is stated (Genesis 27:12), ‘Maybe my father will feel me, and I shall seem to him a deceiver (metate’a)’; and it is written there (Jeremiah 10:15) [regarding idolatry], ‘They are vanity, the work of deception [tatuim].’” And our Rabbis, may their memory be blessed, said that it was as if he worshipped idolatry [here] - they brought it to the extreme and other (and it appears to me that it needs to say, to the final extreme). For he is (traded) (it needs to say, hidden - and it is from the usage of the verse [Isaiah 28:15], “We have hidden in falsehood” - and so is it found in the Chapter on Falsehood in the Paths of the Righteous, the chapters of which are built upon the pearls of this holy book Y. B.) in falsehood and girded in vanity.

181 קפא

החלק הד' - המשקר בסיפור הדברים אשר שמע ומחליף קצתם במתכוין, ואין לו תועלת בשקריו ולא הפסד לזולתו. אבל כי משפטו מאהבתו שקר מדבר צדק סלה. ופעמים שהוא בודה מלבו ספור הדברים כולו. והאיש הזה יקל ענשו מצד אחד. על כי אין הפסד לאיש בשקריו ופחזותו אבל גדול מאד ענשו בעוז פניו ואהבת השקר. ויכבד עונו כי אהבהו לבלי תועלת. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי ו׳:י״ט) יפיח כזבים עד שקר. פירושו - אם תראה אדם אשר יפיח כזבים בשיחתו וספור דבריו. תדע כי תביאהו המדה הזאת להעיד שקר באחיו ולענות בו סרה אחרי אהבתו השקר. וזה החלק התירוהו לקיים מצות ודרישת טובה ושלום. ואמרו כי מותר לשבח הכלה לפני החתן ולאמר שהיא נאה חסודה אף על פי שאינה כן. ואמרו מותר לשנות בדברי שלום. שנאמר (בראשית נ׳:ט״ז-י״ז) אביך צוה לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'. ויש אנשים יחליפו מקצת הדברים אשר שמעו בבלי דעת. כי לא ישיתו לבם לחקרו בעת שמעם. גם מדה זאת רעה. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כ״א:כ״ח) ואיש שומע לנצח ידבר. פירוש - איש נותן לב לשמוע ולהאזין עד תכונת הדברים אשר ידברו באזניו למען יספר אותם על נכון. ולא ימצא בפיו לשון תרמית לנצח ידבר. כי יאהבו בני אדם לשמוע דבריו. ולא יאמרו לו לעולם למה תדבר עוד דבריך:

The fourth section: One who lies in recounting things that he heard and alters some of them on purpose, yet he does not have any benefit from his lies, nor does he cause a loss to anyone else. Rather his characterization is that [it is] from his love of falsehood over just words, forever. And sometimes he will invent a whole story of words from his heart. And the punishment of this person will be lighter from one angle, since there was no loss to [another] person from his lies and from his wantonness. But his punishment will be very big due to his brazenness and his love of falsehood. And his punishment will be weighty, for he loved it without a benefit. And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 6:19), “He breathes lies, a false witness.” Its explanation is [that] if you see a man that breathes lies in his speech and in recounting his words - know that this trait will bring him to testify falsely against his brothers and testify that which is wrong against him, from his love of falsehood. And they permitted this section in order to fulfill a commandment and to seek good and peace. And they said (Ketuvot 17a) that it is permissible to praise the bride in front of the groom and to say that she is fair and attractive, even though it is not so. And they said (Yevamot 65b) [that] it is permissible to alter [the truth] for matters of peace, as it is stated, “Your father commanded before he died, saying, ‘So you shall say to Joseph, “Please pardon, etc.”’” And there are some people that change some of the things they have heard unintentionally, as they did not place it into their hearts to analyze it when they heard it. This too is a bad trait. And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 22:28), “But one who really heard will speak forever.” Its explanation is that a man who puts into his heart to listen and audit to the essence of the words that they speak into his ears - in order that he can tell them correctly to others, and not have a treacherous tongue in his mouth - “will speak forever.” For people will love to hear his words, and they will not say, “Why are you still speaking your words?”

182 קפב

החלק הה' - האומר לחברו כי ייטיב עימו ויתן לו מתת. ועודנו מדבר. עם לבבו ישיח שלא לתת. ונאמר (תהילים ל״ד:י״ד) נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. ופירשו רבותינו זכרונם לברכה שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב. ועוד אמרו דברים יש בה משום מחוסרי אמנה אם יחזור מדבריו, ובלבד שיהא אומר בפה וגומר בדעת (נ"ל לפרש מלת "ובלבד" שהוא במקום מלת "אלא" ור"ל שלא יהא דברו של אדם אלא בענין שיהא אומר בפה וגומר בדעתו. שהוא הפך אחד בפה ואחד בלב):

The fifth section: One who says to his fellow that he will benefit him and give him a gift; but as he is still speaking, he tells his heart that he will not give [it]. And it is stated (Psalms 34:14), “Guard your tongue from evil, your lips from deceitful speech.” And our Rabbis, may their memory be blessed, explained it (Bava Metzia 49a) [as saying that] one should not speak one way with the mouth and [another way] with the heart. And they also said (Yerushalmi Bava Metzia 4:2) [that] there are words that, if he goes back on them, are considered bad faith - but only if he says it with the mouth, and decides upon it with the mind. (It appears [correct] to me to explain the words, “and only (oubilvad),” as being in the place of the word, “rather.” And he means to say that the word of a man should only be in such a way that he says it with the mouth and decides upon it with the mind, which is the opposite of, one thing with the mouth and [another] with the heart.

183 קפג

החלק הו' - המבטיח את חבירו להטיב עמו ישקר דבריו וישים לאל מלתו. כי אחרי אשר אמר להטיב עמו (על) [בלשון] הבטחה ובטח בו לב חברו. אין לו לחלל הבטחתו כי זה דרך שקר. והוא כאדם עבר ברית שנאמר (צפניה ג׳:י״ג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית. וכן האומר לתת לחברו מתנה מועטת אף על פי שלא הזכיר לשון הבטחה. ואמרו רבותינו כי [יש] בו [משום] מחוסרי אמנה. כי לב חבירו סומך עליו ובוטח בו אחרי שהמתנה מועטת, כי נתון יתן. ואם איש עני הוא אף על פי שהמתנה מרובה. אם יחזור בו רעתו רבה. כי נדר נדר ונאמר (במדבר ל׳:ג׳) לא יחל דברו. וכן מי שיתפאר בפני רבים לתת מתנה לאדם. והנה הוא כמתהלל על נדיבותו בזה. והנה זאת כמו הבטחה ולא נכון שישוב מדבריו אחרי שהתכבד והתהלל בדבר. כענין שכתוב (משלי כ״ה:י״ד) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר. פירושו - כמו שיצטערו בני אדם אחרי בוא סימני הגשם ולא בא הגשם כן ענין איש המתהלל במתת שקר. כי מה שהתהלל בדבר הוא סימן קיום הדבר. על כן יצטער האיש שהבטיחהו על המתנה בהכזיב תוחלתו:

The sixth section: One who promises his fellow to benefit him, but falsifies his speech and makes his word worthless. Since after he said to benefit him (upon) [with an expression of] a promise, and his fellow’s heart depended on it, he should not profane his promise - as this is the way of falsehood. And it is like a man who broke a covenant, as it is stated (Zephaniah 3:13), “The remnant of Israel shall do no wrong, and speak no falsehood; a deceitful tongue shall not be in their mouths.” And likewise one who says that he will give his fellow a small gift, even though he does not mention any expression of promise. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 49a) it is because [there is] bad faith with this. As since the gift is small, his fellow counts on it; that he will surely give it. And if it is to a poor person, his evil is great even if the gift was large - for he surely vowed it (since charity is like a vow); and it is stated (Numbers 30:3), “he shall not profane his word.” And likewise one who glorifies himself in public by [announcing that] he will give a gift to someone. And see that he is like one who praises himself about his generosity with this. And this is surely like a promise, so it is not proper that he should go back on his words once he honored himself and boasted about the thing; like the matter that is stated (Proverbs 25:14), “Like clouds and wind - but no rain - is one who boasts of gifts not given.” Its explanation is, just like people are distressed after signs of rain come, but rain does not come; so too is the matter of the man who boasts about a false gift. For that which he boasted about the thing is a sign about the fulfillment of the thing. Hence the man to whom he promised the gift will be distressed when his expectation is disappointed.

184 קפד

החלק הז' - מי שמתעה את חברו לאמר כי עשה עמו טובה או דיבר טוב עליו ולא עשה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה אסור לגנוב דעת הבריות. והנה החטא הזה חמור אצל חכמי ישראל יותר מגזל יען וביען כי שפת שקר אשמה רבה. ונתחייבנו על גדרי האמת כי הוא מיסודי הנפש:

The seventh section: One who fools his fellow, saying that he did him a favor or spoke favorably about him, but he did not do [so]. Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Chullin 94a) [that] it is forbidden to deceive (literally, steal the mind of) people. And note that this was more weighty among the Sages of Israel than theft. For lying lips is certainly [a cause of] great guilt. And we have been obligated about the fences of truth because [truth] is from the principles of the soul.

185 קפה

החלק הח' - מי שמשתבח במעלות שאינן נמצאות בו. אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי י״ז:ז׳) לא נאוה לנבל שפת יתר אף כי לנדיב שפת שקר, פירוש - אין לנבל להתגאות ולהתנשא במעלת אבותיו. כי אמרו במקרא שלמעלה מזה (שם) ותפארת בנים אבותם. אף כי אין לנדיב להתכבד בשקר. ולאמר כה עשיתי ופזרתי ונתתי ולא כן עשה. וזה גנאי לכל אדם וכל שכן לנדיב. וגנה נדבותיו אשר עשה כי חלל נפשו על מה שלא עשה, כי זאת תהיה לעדה כי לבו בכל צדקותיו אשר עשה [אך] לשם ולתהלה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי מי שמכבדים אותו במדרגות הכבוד הראויות לתת למי שהוא יודע שתי מסכתות והוא אינו יודע זולתי אחת. עליו שיאמר להם - אחת לבדה אני יודע. כל שכן כי אסור לכזב ולהתפאר לאמר שמענו כאלה רבות:

The eighth section: One who praises himself about virtues that are not found in him. King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 17:7), “Lofty words are not fitting for a villain; much less lying words for a great man.” Its explanation is [that] a villain should not act proudly and raise himself up due to the virtues of his ancestors. For he said in the verse above this (Proverbs 17:6), “and the glory of children is their parents.” Much less should a great man honor himself with lies and say, “I did so, and spread and gave [gifts],” when he did not do so. And this is a disgrace for any person, but all the more so, a great man. And he disgraces the generosity that he has done; for he profaned his soul with what he did not do. For this will testify that all of the righteous deeds that he did were [only] for fame and praise. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Shevi’t 10:3 at the end) that one who is honored according to the level of one who knows two tractates, but knows only one, must tell them - “I know only one.” All the more so is it forbidden to lie and boast, saying, “I have learned many like these.”

186 קפו

החלק הט' - בנים לא ישקרו בסיפור דברים אשר ישמעו והגדת מאורעות. אבל יחליפו דברים על אודות חפציהם מאין הפסד לאדם בדבר. אך ימצאו כמעט הנאה בשקרותם אף על פי שאינם מרויחים ממון בכך. ואמרו רבותינו כי גם זה אסור הוא שנאמר (ירמיהו ט׳:ד׳) למדו לשונם דבר שקר. אך אין ענשם כעונש המשקרים ללא דבר אשר זכרנו ענינים בחלק החמישי (צ"ל הרביעי) הנה אלה חלקי כת של שקרים. וכבר הקדמנו לך עיקרים. כדרכי איש אמונים. וכי המה יסודות לנפש.

The ninth section: Children who do not lie in recounting things that they heard and telling over events, but switch the words according to the circumstances of their wishes, [yet it is] without hurting any person through it. However they find a little benefit with their lies, even though they do not make money from it. And our Rabbis said (Yevamot 63a) that this is also forbidden, as it is stated (Jeremiah 9:4), “they have trained their tongues to speak falsely.” However their punishment is not like those that lie about something that [did not happen], the nature of which we discussed in the fifth (it should say fourth) section. Behold these are the sections of the group of liers; and we have already mentioned their centrality to you for the ways of faithful people, and that they are fundamental for the soul.

187 קפז

וזה דבר כת החנפים. ענין הכת הזאת נחלק לתשעה חלקים - החלק הא' - החנף אשר הכיר או ראה או ידע כי יש עול בכף חברו וכי החזיק בתרמית. או כי חטא איש לאיש בלשון הרע או באונאת דברים. ויחליק לו לשון הרע [לאמר] לא פעלת און. המעט ממנו עון הנמנע מן התוכחה. שנאמר - (ויקרא י״ט:י״ז) הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. ויוסף לחטוא על אמרו לא חטאת. כענין שנאמר (ירמיהו כ״ג:י״ד) וחזקו ידי מרעים. והנה זה ביד החנף האויל עון פלילי. כי לא יקנא לאמת. אבל יעזור אחרי השקר. ויאמר לרע טוב. וישים לחשך אור. גם נתן מכשול לפני החוטא משני פנים. האחד. כי אינו נחם על רעתו. והשני. כי ישנה באולתו ביום מחר. כי הלל רשע החנף אותו על תאות נפשו. מלבד כי ישא עונש על הנזק אשר הזיק לאשר אשם לו החוטא על צדקו מי אשר חטא לו. מלבד כי יענש על דבר שקר. שנאמר (תהילים ה׳:ז׳) תאבד דוברי כזב. ונאמר (משלי י״ז:ט״ו) מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם. כל שכן אם העול אשר בכף רשע חבירו גלוי לרבים. כי באמרו אליו החנף לפני בני אדם זך אתה מבלי פשע. חילל וביזה דת ודין:

And this is the thing about the group of flatterers - the content of this group is divided into nine sections:
The first section: The flatterer who recognizes or sees or knows that there is injustice in the hand of his fellow, and that he is holding fast to deception; or that he sinned to another person with evil speech or verbal abuse - and he blandishes him [with] improper speech, saying, “You did not do evil.” The sin of one who refrains from reprimand - as it is stated (Leviticus 19:17), “you shall surely reprimand your countryman and not bear sin because of him” - is too small for him; so he increased the sin by saying, “You did not sin.” It is like the matter that is stated (Jeremiah 23:14), “they encourage evildoers.” And behold this is a criminal offense in the hand of the foolish flatterer, for he was not zealous against falsehood, but rather assisted the falsehood, and said about the bad, “Good,” and made darkness, light. He also placed a stumbling block in front of the sinner in two aspects. The first one is that he will not regret his evil. And the second is that he will repeat his evil on the next day. For the one who flatters the other one about his desire praises [that] evildoer. Besides that he will carry the punishment for the damage that he caused to the one towards whom the sinner was guilty, by justifying [the sinner]; he will [also] be punished for the false words, as it is stated (Psalms 5:7), “You doom those who speak lies.” And it is stated (Proverbs 17:15), “To acquit the guilty and convict the innocent; both are an abomination to the Lord.” All the more so if the injustice in the hand of his fellow, the evildoer, is revealed to the public. For when he, the flatterer, said to him in front of people, “You are pure, without transgression” - he has profaned and disgraced the religion and the law.

188 קפח

וחייב האדם למסור עצמו לסכנה ואל ישיא את נפשו עון אשמה כזאת. ואמרו רבותינו על ענין אגריפס שהיה קורא בתורה וכשהגיע לפסוק זה (דברים י״ז:ט״ו) לא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות ואמרו לו אחינו אתה באותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה שחנפו לו לאגריפס. אך כי היושב על המשפט אין לו לפחד מאנשי מות. שנאמר לא לגור מפני איש. ויש בחלקי כת חנפים. אשר בם החנף נספה ואבד בעון החניפה לבד. כאשר יתבאר:

And a person is obligated to give himself over to danger, and not to place guilt like this upon his soul. And our Rabbis said about the matter of Agrippa (Sotah 41a-b) that when he read from the Torah [and] “arrived at [the verse], ‘You may not appoint a foreigner over you’ (Deuteronomy 17:15), tears flowed from his eyes. And they said to him, ‘You are our brother.’ [...] At that moment the enemies of the Jewish people (a euphemism for the Jewish people) were sentenced to destruction for flattering Agrippa.” Especially should one who sits in judgement not fear mortal men, as it is stated (Deuteronomy 1:17), “Fear no man.” And among the sections of the group of flatterers, there are some in which the flatterer is destroyed and lost just for the iniquity of flattery, as will be explained.

189 קפט

החלק הב' - החונף אשר יהלל רשע לפני בני אדם אם בפניו אם שלא בפניו. אף על פי שלא יצדיקנו על חמסו ולא יכזב על משפטו. אבל יאמר עליו כי איש טוב הוא. על זה נאמר (משלי כ״ח:ד׳) עוזבי תורה יהללו רשע. כי לולא אשר עזב את התורה. לא הלל העובר על דבריה. ומפר מצותיה. וגם כי לא ישבח את הרשע זולתי במה שנמצא בו מן הטוב. ויליץ עליו בפני בני אדם להגיד לאדם ישרו. גם זו רעה חולה. כי בזכרו את הטוב. ואת הרע לא יזכור. ועל כל פשעיו יכסה. צדיק יחשב אצל השומעים ויתנו לו יקר וירים ידו וגבר.
וכבר הקדמנו להודיעך המכשולות והשחיתות הנמצאות בכבוד הרשעים. על כן לא נכון להזכיר צדקתם בלתי אם יזכיר רשעם וכסלם. כמו שנאמר (משלי י׳:ז׳) ושם רשעים ירקב. ונאמר (ישעיהו נ״ז:י״ב) אני אגיד צדקתך ואת מעשיך ולא יועילוך. פירוש לא יועילוך מעשים הטובים להצילך מרעתך בקומי למשפט. ובערכי לעולמם רב פשעיך ומעשה תעתועיך. כי דברי עונותיך גמרו מהם. וכמו שאמרו רבותינו כי מי שעונתיו מרובין מזכיותיו נכתב ונחתם למיתה. והרשעים נכרים בשיחתם והנהגתם כאשר הקדמנו לך בשערי יראת חטא:

The second section: The flatterer who praises the evildoer in front of people - whether in front of him or not in front of him - even though he does not justify him for his extortion or lie about his trial, but says about him that he is a good man. About this is it stated (Proverbs 28:4), “Those who forsake Torah praise the wicked.” For had he not forsaken the Torah, he would not have praised one who transgressed its words and breached its commandments. Even if he only praises the evildoer for that which he finds that is good about him and he defends him to people to tell them of his righteousness, but he does not mention the bad - this too is a sore evil. For in his mentioning the good and not mentioning the bad and covering up all of his transgression, he will be thought of as a righteous man by those listening and they will give him honor and elevate him. And we have already mentioned [and] let you know the stumbling blocks and the destruction that is found in honoring evildoers. Hence it is incorrect to mention their righteousness without mentioning their evil and foolishness as well, as it is stated (Proverbs 10:7), “But the fame of the wicked rots.” And it is [also] stated (Isaiah 57:12), “I hereby pronounce judgment upon your deeds; your deeds shall not help you.” The explanation is [that] your good deeds will not help to save you from your evil when you will come to judgement and in My evaluation for eternity - since the matters of your iniquities finished off [their merit]. And it is like our Rabbis said (Rosh Hashanah 16b), “One whose iniquities are greater than his merits is written and sealed for death.” And evildoers are recognizable by their speech and behavior, as we discussed earlier with you, in the Gates of the Fear of Sin (no longer extant).

190 קצ

והנה הצדיקם יתעבו הרשע. כמו שנאמר (משלי כט) תועבת צדיקים איש עול. ואשר בסוד הצדיקים לא יהיה. אם תעב לא יתעבנו. וגם קב לא יקבנו. (וגם) [גם] ברך לא יברכנו:

And behold the righteous abominate the evildoer, as it is stated (Proverbs 29:26), “The unjust man is an abomination to the righteous.” And with one who is not in the counsel of the sages - if he does not surely abominate him, nor surely curse him; he should also surely not bless him.

191 קצא

ויתכן כי יקר מקרה המשבח את הרשע מדרך פתיות. כי הפתי אומר לשבח טוב (הוא) אם היו יהיה על דבר אמת. ואם תהיה תמורתו. ומבלי הדעת שבח הוא את המתים. כי אמרו רבותינו על הרשעים רפאים יחשבו בחיים. ומתים קרויים שנאמר (קהלת ט) והמתים אינם יודעים מאומה. והשגגה הזאת עולה זדון כי לא יאהב העבד האדון. אם יאהב משנאיו ויקרב רחוקיו. הלא להם לדעת מדרך הדעת כי כן. ונאמר (משלי ג) וכסילים מרים קלון. וכבר הקדמנו פירושו:

And it is likely that the case of the one praising the evildoers is from foolishness. For the fool (he) intends to praise the good - whether it is about the truth, or whether it is the opposite. And without knowing, he is praising the dead. For our Rabbis said (Berakhot 18b), [that] evildoers are considered like wraiths, as it is stated (Ecclesiastes 9:5). “But the dead know nothing.” But this unintentional sin is considered wanton. For a master would not love a slave, if [the slave] loves [the master’s] enemies and brings close those who he has distanced. Should they not know this from the intellect, that this is so? And it is stated (Proverbs 3:35), “disgrace uplifts dullards.”

192 קצב

החלק הג' - החנף המשבח את הרשע בפניו. אף חכמתו עמדה לו. כי לא ישבחנו בפני בני אדם פן יהיה להם למוקש. גם זה המחנף גדול עונו. כי החליק עליו בעיניו. ולא ישוב מדרכו הרע ולא ידאג לעווניו. כי צדיק הוא בעיניו. וכל אשר אינו מעדת הצדיקים. אם ישבחוהו יאמר בלבו. אמנם ידעתי כי כן. כענין שנאמר (שם יא) בפה חנף ישחית רעהו ובדעת צדיקים יחלצו. פירוש - החנף משחית רעהו בפיו, כי ישבחנו ויאמין לדבריהם. ויקשה את רוחו. ויראה את נפשו ביקר ולא יבין (את) [כי] עפלה נפשו. והמכשלה הזאת תחת ידו. גם ירום לבבו ויפול במכמורת גאותו. והנה כי השחת השחיתו בחלק שפתיו. ובדעת צדיקים יחלצו. הצדיקים יחלצו בדעתם מנזקי החנף. כי אם ישבחנו לא ירום לבבו למען זאת. כמו שאמרו רבותינו אפילו כל העולם אומרים עליך צדיק אתה הוי בעיניך כרשע. ואמרו אם יש עליך ריעים מקצתם משבחים ומקצתם מוכיחים. אהוב את המוכיחים ושנא את המשבחים. כי אלה לחיי עולם יביאוך. ואלה ברעתך ישמחוך. כי ישבחוך. ויתכן ג"כ לפרש - ובדעת צדיקים יחלצו. ריעיהם. כי לא יחניפו להם. אבל יוכיחו ויורו אותם בדרך. בתעותם בתהו לא דרך. ונאמר (משלי כו) ופה חלק יעשה מדחה. המשיל פה חלק לדרך חלקלקות. ואמר כי כאשר יפול האדם וידחה בלכתו בדרך חלקלקות, כענין שנאמר (תהלים לה) יהיו כמוץ וגומר ומלאך ה' דוחה יהי דרכם חשך וחלקלקות, כן יפול האדם וידחה בפה חלק, והוא פה חנף. ועל הענין אשר בארנו אמר דוד המלך עליו השלום (שם יב) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות. קילל פה חלק כי ישחית בו רעהו. והלשון הקשה שהוא הפך החלק. והוא לשון הרע. ויש מן החנפים שמתכוונים להחניף לאנשי זרוע כדי שיכבדו אותם וינשאום. ואמרו רבותינו כל המחניף לחברו לשם כבוד. לסוף נפטר ממנו בקלון:

The third section: The flatterer who praises the evildoer to his face, yet his wisdom restrains him - for he does not praise him in front of [other] people, lest he be a stumbling block for them. The sin of this flatterer is also great, as he blandished him in his eyes; such that he will not repent from his evil path and not worry about his iniquities - for he is righteous in his eyes. And when they praise anyone who is not from the congregation of the righteous - he will say in his heart, “Indeed, I knew that it was like this''; like the matter that is stated (Proverbs 11:9), “The flatterer destroys his neighbor through speech; but through knowledge, the righteous is rescued.” The explanation is that the flatterer destroys his neighbor with his mouth, because he will praise him and [the neighbor] will believe [his] words. So he will harden his spirit and he will see himself with honor, and not understand that his soul is murky. And with this stumbling block in his hand, he will fall into the trap of his pride. So behold, he surely destroyed him with his flattering lips. “But through knowledge, the righteous is rescued”: The righteous are saved from the damage of the flatterer through their knowledge. For if he flatters him, his heart will not be elevated as a result, like our Rabbis said (Niddah 30b), “Even [if] all of the world says about you, ‘You are righteous’ - be like an evildoer in your [own] eyes.” And they [also] said (Avot D’Rabbi Natan 29), “If you have companions, some of whom praise [you], and some of whom reprimand [you] - love the ones that reprimand you, and hate the ones that praise [you]. For these are bringing you to life eternal, and those, when they praise you, are gladdening you to your [own] detriment." And it is also possible to explain [it as]: “Through knowledge, the righteous rescue” their neighbors - as they will not flatter them; but will rather reprimand them and show them the path, when they err in the chaos that is not a path. And it is stated (Proverbs 26:28), “and a flattering mouth throws one down.” This compares a flattering mouth with a crooked path; and it says that just like a man falls and is thrown down by walking on a crooked path - like the matter that is stated (Psalms 35:5-6), “Let them be as chaff, etc., the Lord’s angel throwing them down. Let their path be dark and slippery” - so too does a man fall and get thrown down by a flattering mouth. And that is the mouth of the flatterer. And about the matter that we are discussing, King David, peace be upon him, said (Psalms 12:4), “May the Lord cut off all flattering lips, every tongue that speaks arrogance.” He cursed a flattering mouth, since he destroys his neighbor with it; and a harsh tongue - which is the opposite of the smooth [one], and that is evil speech. And among the flatterers, there are those that intend to flatter intimidating people, in order that they should honor them and promote them. And our Rabbis said (Avot D’Rabbi Natan 29), “Anyone that flatters his fellow for the sake of honor will in the end be removed from it in shame.”

193 קצג

החלק הד' - המתחבר לרשע. ולא דיו אשר לא יוכיחהו בשבט פיו והרחק ירחיקהו. אבל כמו חבר יקריבהו. ונאמר (דה"ב כ) בהתחברך וגו' פרץ ה' את מעשיך. והצדיקים מאוס ימאסו את הרשע. כמו שנאמר (תהלים טו) נבזה בעיניו נמאס ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו. ואומר כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו. ואמרו אסור להסתכל בדמות אדם רשע. שנאמר (מ"ב ג) לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך. ואמרו כל המסתכל בדמות אדם רשע עיניו כהות לעת זקנתו, שנאמר (בראשית כז) ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות מפני שהסתכל בדמות עשו. וכבר הקדמנו להודיעך באר היטב כי רבו דרכי מות הנמצאים אל המתחבר לרשע:

The fourth section: One who attaches himself to an evildoer. It is not enough for him that he does not reprimand him with the rod of his mouth and surely distance him; but he rather brings him close like a friend. And it is stated (II Chronicles 20:37), “As you have made a partnership, etc., the Lord will break up your work.” Whereas the righteous are surely disgusted by the evildoer, as it is stated (Psalms 15:4), “A contemptible man is disgusting in his eyes.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Bava Kamma 92b), “Not for naught did the starling go to the raven, but because it is its kind. And it stated, ‘All fowl will live with its kind, and men with those like him’ (Book of Ben Sira 13:17).” And they said (Megillah 28a), “It is prohibited for a person to gaze at the likeness of a wicked man, as it is stated (II Kings 3:14), ‘Were it not that I regard the presence of Jehoshaphat, the king of Judea, I would not look toward you, nor see you.’” And they [continued], “[Any one who gazes at the likeness of an evil man,] his eyes become dim [at the time of his old age], as it is stated (Genesis 27:1), ‘And it came to pass, that when Isaac was old, and his eyes were dim so that he could not see’ - because he gazed at the wicked Esau.” And we have already discussed very well that there are many ways of death found by one who attaches himself to an evildoer.

194 קצד

החלק הה' - איש כי יאמינו בני אדם בדבריו. וסמכו כל השומעים על דבריו. ויתכוון לנשא אחד העם או גואלו הקרוב אליו באהבתו אותו. ויאמר עליו כי הוא איש חכם. והוא בן לא חכם. והיה לפוקה וצור מכשול כי יסמכו על הוראותיו. ועל פיו יהיה כל ריב. ויעוות משפט ואת העולם יחריב. וכן כי יאמר על איש כי הוא נאמן רוח ולא הכירו אם הוא איש אמונים. או בן לא אמון בו. ואולי ישמע השומע ויפקידהו על ביתו וכל יש לו יתן בידו וכחש בו [לאמר] לא ראיתיך. ואמרו רבותינו כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נטע אשרה. ובמקום תלמיד חכם כאלו נטע אצל מזבח. והיה מי שהקים לראש בימים הראשונים מי שאינו ראוי להורות. וקראו עליו מקרא שכתוב (חבקוק ב) הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין ברבו. ועתיד הקודש ברוך הוא להפרע ממעמידיו. שנאמר וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ:

And the fifth section: A man whose words people trust, and everyone relies on his words; and he intends to boost one of the people or his redeeming relative, out of his love for him - and he says about him that he is wise, whereas he is not wise. And this will be [a cause] for faltering and a stone for stumbling; for they will rely upon his rulings: Every dispute will go according to his [decision], he will twist every case and he will destroy the world. And likewise, if he says about a man, that he is trustworthy, but he does not know whether he is trustworthy or someone who cannot be trusted. So perhaps a listener will hear and appoint him over his house and give him everything that he has into his hand (to watch); and he will deny it, saying, “I [never] saw you.” And the Rabbis said (Sanhedrin 7b), “Anyone who appoints a judge who is not fit over the community is as though he plants a tree-idol (ashera); and in a place where there are Torah scholars, it is as though he planted the tree next to the altar.” And in the early days, there was someone who appointed someone who was not fit to make rulings, as the head. And they read this verse about him (Habakkuk 2:19), “Ah, you who say, ‘Wake up’ to wood, ‘Awaken,’ to inert stone; can that give an oracle; why, it is encased in gold and silver, but there is no breath inside it.” And in the future, the Holy One, blessed be He, will repay the ones that appointed him, as it is stated (Habakkuk 2:20), “But the Lord is in His holy Sanctuary; let all the earth be silent before Him.”

195 קצה

החלק הו' - מי שיש בידו למחות ואינו מוחה. ואין בפיו תוכחות. ועל מעשה חטאים לא ילטוש עין ולא ישגיח. ולא יהיה להם לאיש מוכיח והנה נצטוינו לבער הרע מקרב עמנו. שנאמר (דברים יג) ובערת הרע מקרבך. ואמרו רבותינו - כל מי שיש בידו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפש על אנשי ביתו. יש בידו למחות באנשי עירו ואינו מוחה נתפש על אנשי עירו. יש בידו למחות בכל העולם ואינו מוחה נתפש על כל העולם. ונאמר (ויקרא כו) וכשלו איש באחיו ודרשו בו ז"ל איש בעון אחיו ואמרו כל ישראל ערבים זה לזה.

The sixth section: One who has the ability to protest, but does not protest and has no words of reprimand in his mouth; and does not use the swords of his eyes and does not take responsibility for the deeds of sinners. So he will not be a man of reprimand, whereas we were commanded to destroy the evil from within our nation - as it is stated (Deuteronomy 13:6), “and you shall destroy the evil within you.” And our Rabbis said (Shabbat 54b), “Anyone who is in a position to protest against the members of his household and does not protest, is apprehended for the members of his household; if he is in a position to protest against the people of his city, and does not protest, he is apprehended for the people of his city; if he is in a position to protest the whole world, and does not protest, he is apprehended for the whole world.” And it is stated (Leviticus 26:37), “A man shall stumble over his brother.” And they, may their memory be blessed, expounded (Sanhedrin 27b), “‘A man over’ the iniquity of ‘his brother.’” And they said that all of Israel is responsible for one another.

196 קצו

החלק הז' - הרואה את אנשי מקומו עם קשה עורף. ואומר בלבו אולי לא יקשיבו אם אדבר להם נכוחות. ופי אמלא תוכחות. על כן יחשוך פיו. והנה עונו ישא. כי לא ניסה להוכיח ולהזהיר. (אולם) [אולי] אם רוחם העיר, יעורו משנת אולתם. ולא תלין אתם משוגתם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין מה שכתוב (יחזקאל ט) והתוית תיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים וכו'. אמרה מדת הדין אף על פי שהללו צדיקים גמורים וקיימו את התורה היה להם למחות ולא מיחו אמר הקדוש ברוך הוא גלוי וידוע לפני שאם היו מוחין לא היו מקבלין מהם. אמרה מידת הדין רבונו של עולם, אם לפניך גלוי, הם לא ידעו אם ישמעו העם לקולם ואם יחדלו. וצוה השם יתברך אחרי כן (שם) וממקדשי תחלו. והם הצדיקים המקודשים. כי נענשו על דבר שלא מיחו. ונאמר (ויקרא יט) הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. ואם הדבר גלוי לכל. וידוע ונבחן ונחקר. כי החוטא שונא מוסר ולא ישמע לקול מוריו. ולמלמדיו לא יטה אזנו. על זה נאמר (משלי ט) אל תוכח לץ פן ישנאך. ואמרו כשם שמצוה לומר דבר שנשמע. כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. ואמרו מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין:

The seventh section: One who sees the people of his place [being] a stiff-necked people, and says in his heart, “Perhaps they will not listen if I speak [words of] integrity with them and fill my mouth with reprimands.” Hence he saves his mouth [from speaking]. Yet he surely bears his sin, for he did not try to reprimand and warn [them] - (indeed) [maybe] if the city is pitied, they will awake from the slumber of their stupidity and their error will not [continue to] lay with them. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 55a) about that which is written (Ezekiel 9:4), “and set a mark (tav) upon the foreheads of the men that sigh and that cry, etc.”: The attribute of justice said, “[Even though these are full-fledged righteous people and keep the Torah,] it was in their hands to protest, and they did not protest. [The Holy One, blessed be He,] said, “It is revealed and known before Me that had they protested, they would not have accepted [it] from them.” [The attribute of justice] said, “Master of the Universe, if it is revealed before You, [they did not know if the people would listen to their voice or ignore them].” So afterwards God, may He be blessed, commanded (Ezekiel 9:4), “and begin from My Temple (Mikdash)” - and that is the dedicated (mekudash) righteous ones. And it is stated (Leviticus 19:17), “you shall surely reprimand your countryman and not bear sin because of him.” But if the matter is revealed to all, known, tested and analyzed that the sinner hates rebuke and will not listen to the voice of his teachers and will not bend his ear to his instructors - about this is it stated (Proverbs 9:8), “Do not rebuke a scoffer, for he will hate you.” And they said (Yevamot 55b), “Just as it is a commandment to say something that will be heard, so is it a commandment to not say something that will not be heard.” And they said (Beitzah 30a), “It is better that they be inadvertent, and not be intentional.”

197 קצז

החלק הח' - איש אשר ישמע את דברי בני אדם מדברים לשן הרע. או כי ישמע כל פה דובר נבלה, או יושב בסוד משחקים בוזים תורה ומצות. וידוע כי הם סרבנים וסלונים ואם יוכחם לא יקשיבו אל דבריו. על כן ישים יד על הפה. גם זה יענש כי לא יענה כסילים באולתם. פן יאמרו לו כי הוא כמו הם. וכי הודה על דבריהם. אף כי יתחייב לענות ולגעור בהם לתת גודל לתורה ולמצות אשר בזו לעגו להם. ויקנה לכבוד נקי וצדיק אשר ישיחו בו:

And the eighth section: Someone who hears the words of the people saying evil speech, or hears every mouth speaking fouly or sits among a group of jokers disgracing the Torah and the commandments - and he knows that they are stubborn and [like] thorns. So if he would reprimand them, they will not listen to his words - hence he puts his hand to his mouth (does not speak). This one will also be punished, since he did not answer fools about their foolishness - lest they say that he is like them and that he concedes to their words. Rather, he becomes obligated to answer and scold them, to give greatness to the Torah and the commandments which they disgraced and made light of. He should be zealous for the honor of the Clean and Righteous One about whom they are speaking.

198 קצח

וזה אחד מן הדברים אשר יתחייב האדם לעזוב בעבורם חברת הרשע. כי יענש בשמעו דבריהם הרעים וילאה לענותם. וזה דבר מפורש בדברי שלמה שנאמר (משלי כד) אל תקנא באנשי רעה ואל תתאו להיות אתם. כי שוד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה. רצונו לומר - כי תשא עון בחטאתם. כי תשמע דבריהם הרעים תמיד ותהיה מחריש.

This is one of the things for which a person becomes obligated to leave the group of evildoers. For he will be punished for hearing their evil words and being too listless to answer them. And this is something explicit in the words of Solomon, as it is stated (Proverbs 24:1-2), “Do not envy evil men; do not desire to be with them. For their hearts talk violence, and their lips speak mischief.” And he meant to say [it is] because you will bear the iniquity when they sin. For you will constantly hear their evil words and you will be silent.

199 קצט

החלק הט' - המכבד את הרשעים מדרך שלום. אמנם לא ידבר טוב על הרשע. ולא יתנהג בכבודו על דרך אשר יחשבו בני אדם כי יכבדנו מאשר יקר בעיניו נכבד. כי לא יחלוק לו כבוד זולתי כדרך שמכבדים בני האדם את העשירים. מדרך סלסול. ולתקות תועלת. בעבור כי צלחה דרכם ולא מפני חין ערכם. ואף גם זאת יש חטא ואשמה בדבר הזה כי אם הותר לכבד העשירים. לא כן הרשעים. שנאמר (איוב מ יא) וראה כל גאה והשפילהו. ראה כל גאה הכניעהו והדוך רשעים תחתם. אך החלק הזה הותר. מדאגה מדבר פן יזיק הרשע ויגרום הפסד בזמן שיד הרשע תקיפה. ושעתו חצופה. ואין בידנו להכניעו (ובחליו) [ובחילנו] להניעו. על כן הותר לכבדו כדרך שמכבדים בני האדם אנשי זרוע רמה. מפחד ואימה. בקימה והדור ודומה להם. אך לא ישבחנו ולא ידבר טוב עליו לבני אדם. וכן אמרו רבותינו ז"ל מותר להחניף את הרשעים בעולם הזה:

The ninth section: One who honors evildoers in a way of peace. However he does not speak well about the evildoer and does not act to honor him in a way in which people will think that he is honoring him because he is honorable and precious in his eyes. Rather he only shows him respect in the way that people honor the rich, in the way of dignification; and with the hope of benefit, since their path has been successful - and not because of the grace of his arrangement. Nevertheless there is a sin and guilt in this thing. If it is permitted to honor the rich, it is not so with the evildoers - as it is stated (Job 40:11-12), “see every proud man and bring him low. See every proud man and humble him, and bring down the evildoers where they stand.” Nevertheless this section is permitted in the case of worry about something - lest the evildoer injure him and cause him a loss, at the time when the evildoer is strong and his time is brazen; and we do not have the ability to humble him, and to put him him down [with our soldiers]. Hence it is permitted to honor him in the way we honor very intimidating people out of fear and terror, by rising for them, noting them and that which is similar to these. However, one should not praise him, nor speak well about him to people. And likewise did our Rabbis, may their memory be blessed, say (Sotah 41b), “It is permissible to flatter evildoers in this world.”

200 ר

וזה דבר כת מספרי לשון הרע - אמרו רבותינו ז"ל כל המספר לשון הרע כאלו כופר בעיקר. שנאמר (תהילים י״ב:ה׳) אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. ועל כן חשבוהו כאלו כפר בעיקר. כי הוא מסבב וגורם נזק גדול ורעה רבה לחביריו. בהבאישו את ריחם בעיני העם. או בשאר דרכי הפסד. ולא יתכן אשר יכין אדם לחבירו כלי משחית ונזק מר ממות. מבלי שיועיל לעצמו בזה תועלת וריוח ממון. בלתי אם לכבד יצרו את נפשו ופרק עול שמים מעליו ונתק המוסרות. כמו שנאמר במזמור בבוא הזיפים (ט"ס הוא. שבזה המזמור שהביא המחבר ז"ל יש קצת שנוי. ושם נאמר כי זרים קמו עלי וגו'. וזה הפסוק שכתב כאן במזמור פו פסוק יד. וצריך להגיה ולעמיד הפסוק כמו שכתוב שם במזמור נ"ד פסוק ה) ויאמרו לשאול וגו'. אלהים זדים קמו עלי ועדת עריצים בקשו נפשי ולא שמוך לנגדם. ופירשו רבותינו זכרונם לברכה ולא שמוך לנגדם - כי נתכוונו שיברך אותם שאול, כמו שאמר להם (שמואל א כ״ג:כ״א) ברוכים אתם לה' כי חמלתם על אדוניכם. ולא שמו אלהים לנגדם. שכתוב בתורתו ארור מכה רעהו בסתר, ונאמר (קהלת י׳:י״א) ומה יתרון לבעל הלשון, ונאמר על דואג (תהילים נ״ב:ה׳) הוות תחשוב לשונך וגו' אהבת רע מטוב, שקר מדבר סלה, ופירשו במדרש תהלים מה יתרון לך ומה בצע כי ספרת לשון הרע. הלא לממון לא היית צריך אך עשרת, כמו שנאמר עליו (שמואל א כ״א:ח׳) אביר הרועים אשר לשאול. אין זה כי אם אהבת את הרע מן הטוב, ושקר מדבר צדק. כי פרקת עולו. ונאמר (משלי ו׳:ל׳) לא יבוזו לגנב כי יגנוב וגו' ונאמר אחריו נואף אשה חסר לב וגו' רוצה לומר שהוא רע מן הגנב שהוא צריך למלא נפשו כי ירעב, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי בעל לשון הרע, משניהם רע, כי יחטא חטאה גדולה מבלי הנאה כמו שנאמר (תהילים ק״כ:ג׳) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה:

And this is the thing about the group of slanderers:
Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Arakhin 15b), “Anyone who speaks evil speech is as though he denied a fundamental principle [of faith] - as it is stated (Psalms 12:5), ‘Who have said, “we will make our tongue mighty; our lips are with us; who is lord over us?”’” Therefore, they considered him as if he denied a fundamental principle. For he causes and brings about great damage and much evil to his fellows by making them foul in the eyes of people or by other ways of [causing them] loss. And it is not likely that a man would prepare a mechanism of destruction and damage that is more bitter than death without it benefitting himself monetarily, unless it is to have his [evil] impulse honor himself and remove the yoke of the Heavens from upon him - to remove ethical constraints - as it is stated in the Psalm, “when the Ziphites came and told Saul, etc., O God, arrogant men have risen against me; a band of ruthless men seek my life; they are not mindful of You.” (This is a scribal error, as there is some difference between the verse brought down by the author, may his memory be blessed, [and his source]. As [in the source], it is written, “For strangers have risen against me, etc.” And the verse that he wrote here is found in Psalms 86:14; but it needs to be corrected and replaced with the verse as it is written there in Psalms 54:5.) And our Rabbis, may their memory be blessed, explained (Midrash Tehillim 54) that they intended that Saul would bless them, as he said to them (I Samuel 23:21), “May you be blessed of the Lord for the compassion you have shown me!” But they did not place God in front of them - as it is written in His Torah (Deuteronomy 27:24), “Cursed be he who strikes down his neighbor in secret.” And it is written (Ecclesiastes 10:11), “no advantage is gained by the master of the tongue!” And it is stated about Doeg (Psalms 52:4-5), “Your tongue devises mischief… You prefer evil to good; the lie, to speaking truthfully. Selah.” And they explained in Midrash Tehillim 52, “What do you benefit and what do you gain when you say evil speech? Is it not that you did not need money, for you had [already] become wealthy - as it is stated about him (I Samuel 21:8), ‘Saul’s chief herdsman.’ It was only because you preferred the evil to the good, and ‘the lie, to speaking truthfully’ - as you have removed His yoke.” And it is stated (Proverbs 6:30), “A thief is not held in contempt for stealing [to fill his hunger]; and it is written after it (Proverbs 6:32), “He who commits adultery is devoid of sense, etc.” This is meaning to say that he is worse than a thief, for [the former] needs to “fill his hunger.” Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Midrash Tehillim 120) that one involved in evil speech is worse than both of them. For he does a great sin without benefit, as it is stated (Psalms 120:3), “What can you profit, what can you gain, O deceitful tongue?”

201 רא

והשנית - על כן נחשב המספר לשון הרע כאלו כפר בעיקר. לפי שאומר בלבבו כי שפתיו ברשותו ומפני שאין בה מעשה וכי הוא השליט על לשונו. וגמר בדעתו, כי אין לו לכלוא את רוח שפתיו מדבר העולה על רוחו. וכי האיברים המה לבדם אינם ברשותו לחטוא בהם. כענין שנאמר - (תהלים יב) שפתינו אתנו מי אדון לנו. ולא יאמר איה אלהי עושי אשר כל תנועות יצירותיו נתונות המה לו. אחת מהנה לא נעדרה. כלם לעשות רצונו משועבדות. רק אין דבר. וארשת שפה ברשותנו. לא כן הרשעים החוטאים בשאר עבירות. כי יודעים הם כי רע ומר עזבם את השם. אך נמשכים אחר תאותם ויצרם המתגבר. וצר להם על זה. ואמרו רבותינו שקול לשון הרע כנגד שלש עבירות. ואלו הן עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכת דמים. בעבודה זרה נאמר (שמות לב) אנא חטא העם זה חטאה גדולה. בגלוי עריות נאמר (בראשית לט) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת. בשפיכות דמים נאמר (שם ד) גדול עוני מנשוא. ואילו על לשה"ר נאמר (תהלים יב) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות:

And secondly, for this [too] is one who speaks evil speech considered as if he denied a fundamental principle: For he says in his heart that his lips are in his [own] control; and because they do not do an action and he is in charge of his tongue, he determined in his heart that he should not restrain the spirit of his lips from saying that which comes to his spirit; and that only all the other limbs are not in his control to sin with them - like the matter that is stated (Psalms 12:5), “They say, “with lips such as ours, who can be our master?” And they do not say, “Where is the God that made me, to whom all the movements of His creations are given - not one is lacking. They are all subjected to doing His will. Rather, it is no matter - the petitions about the lips are in our control.” The evildoers that sin with other sins are not like this. For they know that their leaving God is bad and bitter, however they were pulled after their desire and their overpowering [evil] impulse; yet they are pained by this. And our Rabbis said (Arakhin 15b), “Evil speech [...] corresponds to three transgressions [and these are them]: Idol worship, forbidden sexual relations and bloodshed. [...] With regard to idol worship, it is stated (Exodus 32:31), ‘Oh, this people have sinned a great sin.’ With regard to forbidden sexual relations, it is stated (Genesis 39:9), ‘How can I do this great wickedness.’ With regard to bloodshed it is stated (Genesis 4:13), ‘My punishment is greater than I can bear.’ [And with regard to evil speech,] it is stated (Psalms 12:4), “May the Lord cut off all flattering lips, the tongue that speaks great things.”

202 רב

והנה אנו צריכין לפרש לך. היאך יתכן כי יהיה עון לשון הרע יתר על השלש האלה. הלא כל אחת מהן אמרו רבותינו זכרונם לברכה יהרג אדם ואל יעבור עליהם. ואמרו חמורה עבודה זרה שכל המודה בה ככופר בכל התורה. ואמרו כי המומר לעבודה זרה מומר לכל התורה כולה. וכאשר תשים לבך למאמרם ז"ל תמצא לו כמה שרשים וכמה פנים:

And behold we must explain to you how it is possible that the iniquity of evil speech can be more than these three. Did our Rabbis, may their memory be blessed, not say about each one of them (Sanhedrin 74a), “Let a man be killed and not transgress them?” And they said [that] idolatry is weighty, for anyone that concedes to it is like one who denies all of the Torah. And they [also] said (Chullin 5a) that one who is an apostate [only] for idolatry is like one who is an apostate for all of the entire Torah. And when you put your heart to these statements of theirs, may their memory be blessed, you will find several roots [to them] and several aspects.

203 רג

האחד - כי בעל הלשון הוא שונה באולתו. עשר פעמים ביום יכלים ויבאיש ויחפיר. וידבר שפת יתר. ויכה בסתר. ומי יתן קץ לענשו. כי בעל הלשון לא ישים קנצי למילין. בשגם עבירה קלה כבדה מאד על השנות האולת פעמים רבות כאשר הקדמנו. אף כי חטאה גדולה. ורעה חולה. וכאמרם רבותינו זכרונם לברכה שקול לשון הרע כנגד שלש עבירות. רצונו לומר - כנגד עובר אותן לעת שיתקפו יצרו. לא כנגד מומר והיוצא מן הכלל לעבור עליהן בכל עת:

The first is because the one involved in evil speech repeats his stupidity - he will embarrass, sully and shame ten times a day. He will speak superfluously and strike in secret. So who can measure his punishment? For one involved in evil speech does not put an end to [his] words. And even a light sin is very weighty when the stupidity is repeated many times - as we discussed earlier - all the more so, when it is a big sin and a grievous evil. And when our Rabbis, may their memory be blessed, said, “Evil speech [...] corresponds to three transgressions,” they meant to say, corresponding to one who transgresses them at a time when his impulse attacks him - not corresponding to an habitual sinner or one who has left the congregation to transgress them all the time.

204 רד

והשני - כי בעל הלשון תשובתו קשה. אחרי אשר למד לשונו דבר שקר. ופיו שלח ברעה. מרוב ההרגל איננו שליט ברוחו. וכאילו לשונו גורם במחשבה כענין שנאמר (תהלים נב) הוות תחשוב לשונך. ונאמר (קהלת י) ושפתות כסיל תבלענו ונאמר (משלי יא) פי כסיל מחתה לו. ומחתה לשון יראה ומגור. רצונו לומר - כי הכסיל יירא ויגור מזעם לשונו פן יוקש בו. כאשר יירא מאויבו. כי אין שפתיו ברשותו:

The second is because the repentance of one involved in evil speech is difficult, since he has taught his tongue to speak falsehood, and sent his mouth to evil. From so much habit, he does not control his spirit, and it is as if his mouth causes the thought - like the matter that is stated (Psalms 52:4), “Your tongue devises mischief”; and it is stated (Ecclesiastes 10:12), “but a fool’s lips will swallow him up”; and it is stated.(Proverbs 18:7), “The fool’s speech is his ruin (mechitah).” And mechitah is an expression of fear and trepidation. It means to say that the fool is afraid and in trepidation from the rage of his tongue, lest he be ensnared - like he fears from his enemy - as his lips are not in his control.

205 רה

והשלישי - בעל הלשון חטאו נקל בעיניו. כי אמר אך דבר שפתים הוא ולא פנה אל נזקיו הרבים. על כן לא ישוב מדרכו הרעה. ואם שוב ישוב אין תשובתו שלמה. כי לא יכיר גודל חטאו. כי התשובה השלימה להנקות מפשע רב. כי יקד יקוד היגון ובנפשו. כיקוד האש.

And the third is because the sin of the one involved in evil speech is light in his eyes - as he says it is only something of the lips, and he does not pay attention to its damaging the many. Hence he does not repent from his evil path. And if he does repent, his repentance will not be complete - as he will not recognize the greatness of his sin. For complete repentance to be cleansed from [such a] great transgression is when a fire of anguish is surely lit and there is like a fire burning inside his soul.

206 רו

ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כא) זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון. פירוש - הלץ אשר גבר זדונו. להכות בלשונו. בגאותו וגאונו. ועברתו וחרונו. אל תאמר כי בלשונו לבד יכה. ואל במעשה כי ידוע תדע. כי הוא עושה בעברת זדון. רצונו לומר - כי אם לא יכול להכות את אויביו בלשונו. ויוכל הכות בו במעשה. יכה בעברה ולא יחמול. כאשר אמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין דואג. כי כאשר צוה שאול להכות בכהנים. וימאנו אנשיו להכותם. אמר לדואג אתה הכית בלשון אתה תכה בחרב. שנאמר (ש"א כב) סוב אתה ופגע בכהנים:

King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 21:24), “The violent, proud man, scoffer is his name, acts in a frenzy of violence.” The explanation is that the scoffer whose violence is great to strike with his tongue in his pride and his loftiness, his anger and his rage - do not say [about him] that he only strikes with his tongue, and not with a deed. For you should surely know that he “acts in a frenzy of violence.” He means to say that if he could not strike his enemies with his tongue and he could strike them with a deed, he would strike them with a frenzy and have no pity. [It is] like our Rabbis, may their memory be blessed, said regarding Doeg (Yerushalmi Sanhedrin 10:2) that when Saul commanded that the priests be smitten but his people refused to strike them, he said to Doeg, “You struck them with the tongue, you strike them with the sword,” as it is stated (I Samuel 22:18), “You, go and strike down the priests.”

207 רז

והרביעי - אם ישוב בעל הלשון בתשובה. צריך לבקש מחילה לאשר מוצק לו מזעם לשונו. והוא לא יזכור מספר כולם. כי רבים מכאובים הכאיב. וכמה נפשות הדאיב. גם רבים מאשר זכר. כי אותם עכר. והם לא ידעו כי הדיח עליהם את הרעה. יתבייש להודיעם ולגלות אזנם על אשר גמלם רעה. כי הוא מכה ואין מכתו ידועה כענין שנאמר (תהלים קב) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים. על כן נמשל לשון הרע לחץ. כי המושך בקשת פעמים רבות ישלח חציו באדם ולא נודע מי הכהו:

And the fourth is that if the one involved in evil speech does repent, he will need to request forgiveness from those upon whom he poured the fury of his tongue, but he will not remember all of them. As he generated much pain and saddened many souls - also more than he remembered that he sullied. And they did not know that he sent the evil to them, [so] he will be ashamed to inform them and open their ears to that which he did evil to them. For he strikes, but his strike is not known, like the matter that is stated (Psalms 120:3-4), “What can you profit, what can you gain, O deceitful tongue? A warrior’s sharp arrows.” Therefore evil speech is compared to an arrow - for many times, one who pulls the bow sends forth his arrows but does not know who he struck.

208 רח

ועוד על ענין אחר נמשל לחץ. כי שולף החרב אם נכמרו רחמיו על האדם בהתחננו אליו. ישיב חרבו אל נדנה. לא כן זורק החץ כי אין בידו להשיבה. כן בעל לשון הרע. אחר אשר יצא הדבר מפיו לא יוכל לתקון. ופעמים שידבר על פגם משפחה. והזיק כל הדורות הבאים אחריו. ולא תגיע אליו מחילה מזה. על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי המדבר בפגם המשפחה אין לו כפרה עולמית. והנה המשלח לשונו. גם על הקדושים אשר בארץ המה ידבר. כי על מי לא עברה רעתו תמיד. וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי האפיקורוס אין לו חלק לעוה"ב:

And it was also compared to an arrow for another reason. For one who draws his sword can put it back in its sheath if he has mercy on someone who pleads with him. Not so is one who sends forth an arrow - he is not able to bring it back. Such is one involved in evil speech - once the word came out of his mouth, he is not able to repair [it]. And sometimes he will speak about a family blemish and injure all of the generations that come after [the one he insults]; and he cannot get forgiveness for this. Therefore our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Bava Kamma 8) that one who speaks about a family blemish does not ever have atonement. And behold one who sends out his tongue, also speaks about the holy ones in the land. For upon whom has his constant evil not expressed itself? And our Rabbis, may their memory be blessed, already said (Sanhedrin 90a) that [one who disgraces the Torah scholars] has no share in the world to come.

209 רט

והחמישי - כי לשון הרע יביא את בעליו לתת את פיו לדבר על השם תועה וכמו שנאמר (תהלים עג) שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ. ואין בכל העבירות אשר ישיג ענשם לעונש המטיח דברים. ואמרו רבותינו - עשר נסיונות ניסו אבותינו ובכלם לא נתחתם גזר דינם אלא על לשון הרע. שנאמר (במדבר יד) אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם וכו' ונאמר (דברים א) וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר וגו', ונאמר (מלאכי ב) הוגעתם ה' בדבריכם.
ואמר דוד המלך עליו השלום (תהלים ג) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך אם ראית גנב ותרץ עמו וגו' ופיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה תשב באחיך תדבר. הנה למדת מזה כי אין התורה מגינה על בעלי לשון הרע ועל המלומד לגנוב ולנאוף. וכי אינם ראויים לעסוק בתורה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה דואג כיון שסיפר לשון הרע אף חכמתו לא עמדה לו ולא הגינה עליו תורתו. ומה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה. שנאמר (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור. על העובר עבירה דרך מקרה אמרו. ולא על הפורק עול אזהרת העבירה מעליו:

And the fifth is that evil speech brings one involved with it to put his mouth to speaking wrongly about God - and as it is stated (Psalms 73:9), “They set their mouths against Heaven, and their tongues range over the earth.” And there is none among all of the sins the punishment for which reaches the punishment for flinging [accusations at God]. And our Rabbis said (Arakhin 15a), “Our ancestors tried the Holy One, Blessed be He with ten trials, but their sentence was sealed only due to the evil speech.” For it is stated (Numbers 14:28), “I will do to you just as you have urged Me, etc.”; and it is stated (Deuteronomy 1:34), “When the Lord heard your loud complaint, He was angry; and He vowed”; and it is stated (Malachi 2:17), “You have wearied the Lord with your talk.” And King David, peace be upon him, said (Psalms 50:16-20), “And to the wicked, God said, ‘Who are you to recite My laws, and mouth the terms of My covenant. [...] When you see a thief, you fall in with him, etc. You devote your mouth to evil, and yoke your tongue to deceit. You are busy maligning your brother.’“ Behold you have learned from this that Torah [study] does not protect those involved with evil speech or one accustomed to steal or to engage in forbidden sexual relations; and that they are not fit to be involved with Torah. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sotah 21a) [that] because Doeg spoke evil speech, his wisdom did not stand him in. And that which our Rabbis, may their memory be blessed, said - “Sin extinguishes a commandment, but sin does not extinguish Torah, as it is stated (Proverbs 6:23), ‘For the commandment is a lamp, and the Torah is a light’” - they said about someone who sins by chance, and not about one who removes the yoke of the warning of a sin from upon him.

210 רי

והתבונן כמה יגדל עון בני אדם המספרים לשון הרע. המעט מהם עונם הגדול כי יכלו שפתיהם וחשכו לשונם מדבר בדברי תורה. כי עוד השחת ישחיתון לדבר בלשון הרע. ואמר דוד המלך עליו השלום (תהילים קי״ט:כ״ג) גם ישבו שרים בי נדברו עבדך ישיח בחקיך. פירוש - הם בטלים מלשיח בחקיך ומדברים לשון הרע ונדברים בו. בעוד אשר אשיח בחקיך.
ואמרו רבותינו מרפא לשון הרע להנצל ממנו, שיעסוק אדם בתורה שנאמר (משלי ט״ו:ד׳) מרפא לשון עץ חיים. וזהו שנאמר (תהילים ל״ט:ב׳) אשמרה לפי מחסום וגו' פירוש רבותינו זכרונם לברכה כי המחסום הוא העסק בתורה.
ואמרו רבותינו כנסת ישראל בקולה אהובה ובקולה שנואה. בקולה אהובה שנאמר (שיר השירים ב׳:י״ד) השמיעני את קולך כי קולך ערב. ובקולה שנואה שנאמר (ירמיהו י״ב:ח׳) נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. וזהו שנאמר (משלי י״ח:כ״א) מות וחיים ביד לשון ואוהביה יאכל פריה. ופירושו - ואוהביה יאכל פריה ואוהב לשון והוא האיש החפץ לדבר תמיד. העצה הנכונה אליו שיאכל פריה שלא ידבר בדברי בטלה. אך בדברי תורה וחכמה ומוסר והבאת שלום בין אדם לחבירו. להצדיק הרבים ולשבח הטוב ולגנות את הרע ולקנא אל האמת. כי זכיות אין קץ יוכל לקנות לנפשו בלשונו. וכאשר הקדים כי חיים בלשון:

And consider how great is the sin of a man who speaks evil speech: Is their sin that they have sealed their lips and quieted their tongues from speaking words of Torah not big enough for them; that they surely [use them to] destroy with evil speech? And King David, peace be upon him, said (Psalms 119:23), “Though princes meet and speak against me, Your servant speaks out Your laws.” The explanation is that they are still from speaking out Your laws and speak evil speech and speak against me, while I am still speaking out Your laws. And our Rabbis said (Arakhin 15a) [that] the cure for evil speech - to save oneself from it - is to be involved with the Torah; as its stated (Proverbs 15:4), “A healing tongue is a tree of life,“ And this is [the meaning of] what is stated (Psalms 39:2), “I would keep my mouth muzzled, etc.” And our Rabbis, may their memory be blessed, explained (Midrash Tehillim 39) that the muzzle is involvement with Torah. And our Rabbis said (Yalkut Shimoni on Nach 721), “The Congregation of Israel is beloved by her voice and hated by her voice: She is beloved by her voice, as it is stated (Song of Songs 2:14), ‘let me hear your voice; for your voice is sweet.’ And she is hated by her voice, as it is stated (Jeremiah 12:8), ‘she raised her voice against Me; therefore I have hated her.’” And this is [the meaning of] what is stated (Proverbs 18:21), “Death and life are in the power of the tongue; those who love it will eat its fruit.” And its explanation is: “Those who love it will eat its fruit” - and one who loves the tongue, and that is a man that always wants to talk, for him the proper counsel is that he should, “eat its fruit.” That is, he should not speak idle words but rather words of Torah, wisdom and ethics and the bringing of peace between a man and his fellow; justify the [actions of] the masses; praise the good; disparage the evil; and be zealous about the truth. For there is no end to the merits that he can acquire for himself with his tongue. And [it is] as we discussed earlier, that life is in the tongue.

211 ריא

והנה כת מספרי לשון הרע. נחלק לששה חלקים - החלק הא' - כאשר יתן מום באדם והמום לא יהיה בו. פעמים כי תחת יופי. יתן דופי. והנה זה לבו (יקפץ פיו מדת) [יקבץ און ממדת] שתי הכתות הרעות. שהם כת שקרים וכת מספרי לשון הרע. והנה הוזהרנו מן התורה שלא לקבל לשון הרע אולי הנה הוא שוא ודבר כזב. שנאמר (שמות כ״ג:א׳) לא תשא שמע שוא. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי י״ז:ד׳) מרע מקשיב על שפת און שקר מזין על לשון הוות. פירושו - שתי כתות מקבלות לשון הרע. האחת - איש מרע ובעל זדון. מלשון (ישעיהו ט׳:ט״ז) כי כלו חנף ומרע. כי הוא חושד בכשרים. ואוהב למצוא פגם ואשם על חברו וקלון על כבודו. והיה כשמעו כי יגיד עליו ריעו לשון הרע. זדון לבו השיאו להאמין כי הדברים כנים. והכת השנית - איש שקר. גם הוא מאזין ומאמין על לשון הוות. כי אחרי אשר לא ירחק מדבר שקר. לא יחוש אם תקבל נפשו כזב. ואם תשא שמע שוא. על כן ימהר לקבל לשון הרע. שקר מזין. כמו איש שקר. וכן (ירמיהו ט׳:ה׳) שבתך בתוך מרמה. בתוך אנשי מרמה. [וכן] (תהילים ק״ט:ד׳) ואני תפלה. איש תפלה:

And behold this group of slanderers is divided into six sections:
And the first section: When he attributes a blemish to a person and [that person] does not have the blemish. There are times that he will lie against beauty. And behold the heart of this one (has his mouth jump the trait of) [gathers the evil of the traits of] two bad groups - which are the group of the liers and the group of the slanderers. And behold we have been warned by the Torah not to accept evil speech - perhaps it is empty or a false matter - as it is stated (Exodus 23:1), “You must not carry false rumors.” And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 17:4), “An evildoer listens to bad talk; a lie gives ear to malicious words.” Its explanation is - two groups accept evil speech: The first is is a violent evildoing man - from the usage [in] (Isaiah 9:16), “for all are ungodly and doing evil” - for he suspects the innocent, and loves to find a blemish and guilt about his fellow and a disgrace to his honor. And it will be that when he hears someone saying evil speech about his companion, the violence in his heart brings him to believe that the things are true. And the second group is [that of] the lying man. He also listens and believes malicious talk. Since he does not distance himself from false words, he will not be concerned if he accepts a lie, or if he listens to a false rumor. Hence he will be quick to accept evil speech. [The meaning of] “a lie gives ear,” is like a man of lies. And likewise (Jeremiah 9:5), “You dwell in the midst of deceit,” [means] in the midst of people of deceit; [and also] (Psalms 109:4), “and I am prayer,” [means] a man of prayer.

212 ריב

ודע כי כאשר יודה השומע על לשון הרע. אחת דתו ומנת מדיו [מליצת הכתוב (בירמיהו י״ג:כ״ה) גורלך ומנת מדיך] עם המספר לשון הרע. כי יאמרו אמור. הנה קבלו השומעים את הדבר. ואות הוא כי הנה אמת הנה נכון. גם אם הטה אזן השומע והראה את נפשו כמקשיב קשב ומאמין לדברים [ההם] בפני בני אדם. גם זה עוזר לרעה. וגורם קלון לחבירו. ומחזק ידי המביא את דיבתו רעה אל הבריות. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כ״ה:כ״ג) רוח צפון תהולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר. פירושו - כאשר רוח צפון תפזר העבים ותמנע הגשם, כן פנים נזעמים ימנעו לשון הרע. כי בראות המגיד את פני השומע והנם זועפים. יחדל קול המון גשם דבריו. אבל אם יראה כי השומע ישמע לו. ישתה כמים עולה. ולא יחשוך פיו משקריו. והיה כזה יום מחר. כי ישנה באולתו לספר תמיד לשון שקר. ושב לשונו אחר גשם כזביו. תחולל מלשון חלילה. וכן (במדבר לג) לא יחל דברו, לא יבטל. וכן (בראשית ד׳:כ״ו) אז הוחל לקרוא. אז נמנע.

And know that when the listener concedes to the evil speech, his lot and measured portion (a scriptural expression [in Jeremiah 13:25], “This shall be your lot, your measured portion”) is with the one who speaks evil speech. For they will surely say, “See, the listeners accepted the thing, and that is a sign that the thing is really true. Even if the listener tilted [his] ear and made himself appear to be listening and believing these words in front of people, this also helps the evil, causes a disgrace to [the subject of the talk], and strengthens the hands of the one who brings his evil speech against people. And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 25:23), “A north wind tehollel rain, and a raging face, a hidden tongue.” Its explanation is, just like a north wind scatters the clouds and prevents the rain, so does a raging face stop evil speech. For when the speaker sees the face of the listener enraged, he will stop the voice of his raining words. But if he sees that the listener is listening to him, he will not stop his mouth from his lies; and tomorrow will be like today. For he will repeat his stupidity, to always speak false speech; and his tongue will follow the rain of his falsehoods. Tehollel is from the expression challilah (forbid or prevent). And likewise (Numbers 30:3), “he shall not annul (yechal) his word”; and also (Genesis 4:26), “it was then huchal to call,” [which means] it was then prevented.

213 ריג

עוד אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כ״ו:כ״ח) לשון שקר ישנא דכיו. פירוש האיש העניו ודכא ושפל רוח. ישנא את לשון שקר. לא יאבה לו ולא ישמע אליו. כי העניו חפץ ביקר הבריות וצר לו על בושתם וקלונם. וי"ו דכיו במקום ה"א השורש. כו"ו עניו. ויש מפרשים בעל לשון שקר ישנא מדכיו ומוכיחיו. ולא יוסיף להביא אליהם דיבת בני אדם רעה. והנה הזהרנו במה שכתוב (שמות כ״ג:א׳) לא תשא שמע שוא. שלא נאמין בלבנו ספור לשון הרע להחזיק במחשבתנו כי הדברים אמת. להבזות בעינינו את מי שנאמרו עליו:

King Solomon, peace be upon him, also said (Proverbs 26:28), “A lying tongue does a dakav hate.” The explanation is that a humble, contrite and lowly person hates a lying tongue - he will not seek it nor listen to it. For a humble person desires people’s worth, and is pained by their embarrassment and disgrace. The [letter,] vav, is in place of a hay in the root, like the vav, in [the word,] anav. And some explain [the verse as,] someone with a lying tongue will hate those who make him contrite and reprimand him, so he will not bring them more evil slander against people. And behold we have been warned by that which is written (Exodus 23:1), “You must not carry false rumors,” not to believe in our hearts the telling of evil speech - to hold in our thoughts that the things are true, such as to demean in our eyes the one about whom it is spoken.

214 ריד

החלק השני - המספר לשון הרע. וירחק בו מדבר שקר. ואל זה כוונו באמרם כת מספרי לשון הרע. אף על פי שאינם מן הכת של שקרים. והנה אם יזכיר אדם לחבירו בינו לבין עצמו מעשה אבותיו הרעים. הנה הוא עובר על מה שכתוב בתורה (ויקרא כ״ה:י״ז) לא תונו איש את עמיתו. באונאת דברים דבר הכתוב כמו שהקדמנו. ונאמר (יחזקאל י״ח:כ׳) בן לא ישא בעון האב. ואם יכלימהו על מעשה אבותיו בפני אחרים. על זה אמרו רבותינו כי המלבין פני חבירו מן היורדין לגיהנם ואינן עולין. ואם יספר ויודיע את תועבות אבותיו בפני בני אדם שלא בפניו להבאיש את ריחו. ולהבזותו בעיני בני עמו. על זה אמרו אשר כת מספרת לשון הרע אין מקבלין פני השכינה. וכן אם היה בעל תשובה. והוא משספר עליו עונות ראשונים:

The second section: The one who speaks evil speech, but distances himself from a false matter. And this is what they meant when they spoke of the group of slanderers, even though they are not from the group of liers. And behold, if someone mentions to his fellow - between the two of them - the bad deeds of his ancestors, he transgresses that which is written in the Torah (Leviticus 25:17), “A man may not abuse his countryman.” [For] the verse is speaking about verbal abuse, as we mentioned earlier. And it is stated (Ezekiel 18:20), “a child shall not bear the iniquity of a parent.” And if he embarrasses him in front of others about the deeds of his ancestors - about this our Rabbis said (Bava Metzia 58b) that one who whitens the face of his fellow in public is from those that descend to Gehinnom and never ascend [from it]. And if he speaks about and makes known the abominations of his forefathers in front of people - but not in front of him - about this they said, this is the group of slanderers that does not receive the Divine Presence. And likewise if [the one he spoke about] was a penitent, and he speaks about his earlier deeds.

215 רטו

ודע כי אם יראה איש כי עבר חברו על דבר תורה בסתר. והוא גילה על חטאותיו על שער בת רבים. אשום אשם על זה. כי אולי החוטא ההוא שב מדרכו הרעה. ויגוניו ברעיוניו. ולב יודע מרת נפשו. ולא נכון לגלותם זולתי לחכם צנוע. אשר לא יספר ליתר ההמון. רק הרחק ירחיק מחברתו. עד אשר יודע אליו כי שב מדרכו הרעה. ואם החוטא תלמיד חכם ואיש ירא חטא ראוי לחשוב עליו כי באמת עשה תשובה. ואם יתקפו יצרו פעם אחת. נפשו מרה לו אחרי כן:

And know that if a man sees that his fellow has transgressed against an item in the Torah privately, and [the former] reveals his sins at the public gate, he will surely be guilty about this. For maybe that sinner repented from his evil way and his anguish [about it] is in his thoughts. And the heart knows the bitterness of his soul. So it is incorrect to reveal them, except to a discreet sage, who will not tell the rest of the masses. He will only distance himself from [the sinner’s] company until he knows that he has repented from his evil way. And if the sinner is a Torah scholar and a man who fears sin, it is fitting to think that he has [already] truly repented. And if his [evil] impulse attacked him once, his soul causes him bitterness [about it] afterwards.

216 רטז

והמספר לשון הרע. שתים הנה קוראותיו. הנזק והבושת אשר יגרום לחבירו. ובחירתו לחייב ולהרשיע את חבריו ושמחתו לאידם. ועל צד א' יגדל עון המספר לשון הרע על דבר אמת. מן המספר על דבר שקר. כי יאמין העם בספרו על חברו דברים כנים. ויעלה באשו לפניהם. ויהיה לבוז בעיניהם. אחר אשר נחם על רעתו ונסלח לו מחטאותיו:

There are two things that the speaker of evil speech brings about: The damage and embarrassment that he causes his fellow; and his [own] decision to condemn and prosecute his fellows and his joy at their calamity. And from one angle, the iniquity of the one who speaks evil speech about something true is greater than one who speaks about something false. For the people will believe his saying true things about his fellow, and [that fellow] will go up in flames in front of them. So he will be disgraced in their eyes [even] after he regrets his evil and is forgiven for his sins.

217 ריז

ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי י״ד:ט׳-י׳) אוילים יליץ אשם ובין ישרים רצון. לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר. פירושו - האויל יליץ חובה. כי יחפש מומי בני אדם ואשמתם ויתן בהם דופי. ולא ידבר לעולם בשבח ודבר טוב הנמצא בם. והמשל על זה כי הזבובים לעולם באו ונחו כולם על מקומות הלכלוך. ואמר אוילים יליץ לשון יחיד על כל אחד ואחד מן האוילים. כמו (בראשית מ״ט:כ״ב) בנות צעדה עלי שור. ואמרו רבותינו כל הפסול פוסל ואינו מדבר בשבחו של עולם. ודרכו לפסול בני אדם במומו. ובין ישרים רצון. כי דרך הישרים לכסות על כל פשעים ולשבח האדם כי נמצא בו דבר טוב.
וזכרו במוסר. כי אדם אחד וחכם עברו על הנבלה. אמר האדם כמה מוסרחת נבלה זו. אמר החכם כמה לבנים שניה. ואמר אחרי זה לב יודע מרת נפשו. וכל חכם יודע כי לא הביא שלמה בתוך המוסרים הנבחרים דברים אין בם מועיל. אבל בא הענין על דבר הפסוק הראשון. להגיד רעת האויל המליץ אשם. כי יתכן שהחוטא שב מדרכו. ונפשו מרה לו. ואין יודע מרת נפש האדם ולא שמחתו זולתו. והוא נשוא עון. כי עקרי התשובה לפי מרירות הלב. על כן יחטא ואשם האויל המזכיר עונו:

And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 14:9-10), “Fools will advocate guilt; among the upright, good will. The heart knows its own bitterness, and no outsider can share in its joy.” Its explanation is - the fool advocates guilt, since he searches for the blemishes of people and their guilt. So he will attribute defects to them and never speak about their praise or about something good that is found with them. And the analogy for this is that flies always all land on dirty places. And his saying, “fools will advocate (literally, fools advocates),” in the singular is [to address] each and every one of the fools, like (in Genesis 49:22), “(literally) daughters treads on the wall.” And our Rabbis said (Kiddushin 70a), “Anyone who is of flawed lineage never speaks in praise of [others]. And [his way is to] disqualify them with his own flaw.” “Among the upright, good will” - for it is the way of the just to cover over transgressions, and to praise a man when a good thing is found with him. And they spoke in ethics about a [simple] man and a sage who were walking past a carcass. The [former] said, “That carcass is so rotten!” The sage said, “How white are its teeth!” And [Solomon] said after this, “The heart knows its own bitterness.” And every sage knows that Solomon did not bring words that are not useful among his chosen teachings (Proverbs). Rather the matter is coming with regard to the first verse - to say that the evil of the fool that advocates guilt is because it is probable that the sinner has repented from his way. And no one knows the bitterness of the soul of a person, and its joy, besides him. And that lifts up the sin, for the essentials of repentance are according to the bitterness of his soul. Therefore the fool that mentions his iniquity sins and is guilty.

218 ריח

ועליך לדעת כי עונש האויל המליץ אשם איננו זולתי כי יתן דופי באיש ירא חטא אשר יתקפו יצרו ויעבור ואשם. כי מנהגו ודרכו להתחרט על חטאיו. וכ"ש אם נודע הדבר כי חזר בתשובה. אבל האיש אשר תדע ובחנת את דרכו כי אין פחד אלהים לנגד עיניו, ותמיד יתיצב על דרך לא טוב. מצוה לספר בגנותו ולגלות על חטאותיו. ולהבאיש בעלי עבירות בעיני בני אדם. ולמען תגעל נפש השומעים את המעשים הרעים. ונאמר (משלי כ״ט:כ״ז) תועבת צדיקים איש עול. ונאמר (שם ה) יראת ה' שנאת רע. ואמרו רשע בן צדיק מותר לקרותו רשע בן רשע. צדיק בן רשע מותר לקרותו צדיק בן צדיק.
והנה כי תראה אדם אשר ידבר דבר או יעשה מעשה. ויש לשפוט דברו ומעשהו לצד חובה ולצד הזכות. אם האיש ההוא ירא אלהים. נתחייבת לדון אותו לכף זכות על דרך אמת. גם כי יהיה הדבר קרוב ונוטה יותר אצל הדעת לכף חובה. ואם הוא מן הבינונים אשר יזהרו מן החטא ופעמים יכשלו בו. יש עליך להטות הספק ולהכריעו לכף הזכות. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה הדן את חבירו לכף זכות המקום ידינהו לכף זכות. והיא מצות עשה מן התורה. שנאמר (ויקרא י״ט:ט״ו) בצדק תשפוט עמיתך. ואם הדבר נוטה לכף חובה יהיה הדבר אצלך כמו ספק. ואל תכריעהו לכף חובה. ואם האיש ההוא רוב מעשיו לרוע או בחנתו כי אין יראת אלהים בלבבו. תכריע מעשיו ודבריו לכף חובה. שנאמר משכיל צדיק לבית רשע מסלף רשע לרע. וכבר הקדמנו לך פירושו:

And you must know that the punishment of the fool that advocates guilt is only when he attributes a defect in a man who fears sin, [and] whose [evil] impulse seized him and he sinned and was guilty - as his practice and way is to regret his sins. And all the more so if the matter that he repented is known. But [regarding] the man whose path you have examined and he has no fear of God in front of his eyes and is also stationed on the bad path - it is a commandment to speak in his disgrace and to reveal his sins, and to make the ones involved with sin foul in the eyes of people, so that the souls of the ones listening will be revolted from bad deeds. And it is stated (Proverbs 29:27), “The unjust man is an abomination to the righteous.” And it is [also] stated (Proverbs 8:13), “To fear the Lord is to hate evil.” And they said (Sanhedrin 52a), “It is permissible to call an evildoer who is the son of a righteous man, ‘an evildoer, son of an evildoer’; and it is permitted to call a righteous man who is the son of an evildoer, ‘a righteous man, son of a righteous man.’”
And behold when you see a man who is saying something or performing an act, and one can judge the thing as him being guilty or being innocent: If the man is one that fears God, you have been obligated to judge him favorably in truth - even if the thing is closer to, and makes more sense to be, understood unfavorably. And if he is from the [group] in-between, that are careful about sin, but sometimes stumble over it - you must incline the doubt towards judging favorably, as our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 127b), “One who judges another favorably is himself judged favorably.” And it is a positive commandment from the Torah, as it is stated (Leviticus 19:15), “you shall judge your countryman justly (betsedek, which can also be understood as, favorably).” And if the matter leans towards guilt - let the matter be a doubt to you, and do not decide it unfavorably. But if most of that man’s actions are evil, or you have examined that he has no fear of God in his heart - judge his actions or his words unfavorably, as it is stated (Proverbs 21:12), “The Righteous One observes the house of the wicked man; he subverts the wicked to their ruin.” And we have already discussed its explanation.

219 ריט

ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כ״ד:כ״ח-כ״ט) אל תהי עד חנם ברעך והפתית בשפתיך. אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו. פירושו - לא הוצרך להזהיר לאמור - אל תהי עד שקר, אבל אמר - אל תהי עד חנם. כי אם נוקש רעך בחטא אל תעיד עליו ואל תגלה על חטאו חנם ללא תוכחת. כי האמנם אם גזל האדם או עשק את עמיתו חייב להעיד על זה כדי שישיב הגזלה אשר גזל. על פי שנים עדים. ואם אין שם זולתי עד אחד. שבועה תהיה בין שניהם. אבל אם ראה כי נכשל חבירו בדבר ערוה או באחת מן העבירות אין ראוי שיעיד על זה חנם רוצה לומר - ללא תוכחת. גם כי יש אתו עד שני להקים דבר.
ואם החוטא ירא חטא ראוי לו לדבר על לבו. כי באמת עשה תשובה. גם [כי] ראוי שיירא לנפשו ויאמר בלבו. אחרי כי האיש ירא שמים. ואולי זכיותיו מרובין מעונותיו. ואמרו רבותינו כי האיש אשר זכויותיו מרובים מעונותיו הנה הוא מעדת צדיקים.
אמנם אם החוטא הוא מן האוילים אשר משפטם לשנות באולתם. טוב כי יגידו אל השופטים ליסרו להפרישו מן האיסור. אבל אם הוא עד אחד. לא טוב היות האדם לבדו מעיד על חבירו. כי עדותו חנם. לפי שאין סומכין עליו. שנאמר (דברים י״ט:ט״ו) לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת. לכן מוציא שם רע יחשב. ומלת והפתית בשקל הכבד. רצונו לומר כי בשפתיך אתה טוחן פניו [מלשון פתות אותה פתים] בגלותך מסתר עונו. ואמר אחרי כן אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו. כי אם גלה על חטאיך. לא תקום ולא תטור לעשות לו כאשר עשה לך. [וזה מוסר נכבד ומעיקרי היראה].
ואם החוטא איש אשר איננו ירא מלפני האלהים. כמו הפורק מעליו עול מלכות שמים. ואינו נזהר מעבירה אחת אשר כל שער עמו יודע כי היא עבירה. מותר להכלימו ולספר בגנותו. כך אמרו רבותינו (ויקרא כ״ה:י״ז) אל תונו איש את עמיתו. עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו בדברים. ואשר לא שת לבו אל דבר ה' מותר להכלימו במעלליו ולהודיע תועבותיו ולשפוך בוז עליו. ועוד אמרו מפרסמין את החנפים מפני חלול השם.
אבל אם נכשל בחטא על דרך מקרה. ורוב הימים דרכו להשתמר מעונו. אין לגלות על חטאו כאשר ביארנו. ויתכן לפרש אל תהי עד חנם ברעך. להעיד עליו על עבירות אשר גם אתה חלית בהם כמוהו. על כן יקרא רעהו. ויורה על זה אומרו אחרי כן אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו. כי אף על פי שהיא מצוה לפרסם את החטאים בנפשותם ואת החנפים. אבל החוטא. אם לאיש כמוהו רשעו ולבן אדם חטאותיו. אין לפרסמו. כי אין כונתו בגלותו מסתריו לטובה. כי אם לשמוח לאיד. והשנית כי איך בוש לא יבוש להזכיר על זולתו דופי המעשים ההם והוא אוחז בהם. ונאמר (הושע א׳:ד׳) ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא. הנה כי כי אף על פי שעשה מצוה בהכריתו בית אחאב. נשא עונו. כי גם הוא היה רב פשע:

And King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 24:29-30), “Do not be a vain witness against your companion; would you mislead with your speech? Do not say, ‘I will do to him what he did to me; I will pay the man like what he did.’” Its explanation is: It is not necessary to warn, saying, “Do not be a false witness”; but do say, “Do not be a vain witness.” For if your companion stumbles upon a sin, do not testify about it and do not reveal it in vain, without punishment. For while it is true that if a man stole or extorted his countryman, [a witness] is obligated to testify so that [if] there are two witnesses he will return the theft that he stole; and if there is only one witness, there will be an oath between them; but if he saw his fellow stumble in a matter of a sexual prohibition or one of the sins [that do not involve payment], it is not fitting that he should testify about this in vain - meaning to say without punishment - even if there is another witness with him to authenticate the matter. And if the sinner was someone who fears sin, it is fitting to speak to one’s heart, [to say] that he truly [already] repented. And also because he should fear to himself and say in his heart, “Since this man fears the Heavens, maybe His merits are more numerous than his iniquities; and our Rabbis said (Kiddushin 39a) that a man whose merits are more numerous than his iniquities is surely from the congregation of the righteous.” However if the sinner is from the fools - the way of which is to repeat their foolishness - it is good that they tell the judges, in order to chastise him and separate him from sin. However if he is one witness, it is not good for a man to be alone, testifying about his fellow. For his testimony is vain, since they cannot rely upon it, as it is stated (Deuteronomy 19:15), “A single witness may not validate against a person any guilt or sin.” And therefore he is considered a defamer. And the word, “mislead (fitita) is [in] a causative structure - it means to say that through your lips, you are grinding his face (from the usage [Leviticus 2:6], “You shall break it into bits.”) when you reveal his hidden iniquity. And after this, he said, “Do not say, ‘I will do to him what he did to me.’” For if he revealed your sins, do not take vengeance or bear a grudge to do to him like what he did to you. [And this is a glorious teaching and from the essence of fear [of God].
But if the sinner is a man that does not fear in front of God - like someone who removes the yoke of the Heavenly kingdom, and is not careful about a commandment which all the rest of his people know is a sin - it is permissible to embarrass him and to speak about his disgrace. Thus did our Rabbis say (Baba Metzia 59a), “‘A man shall not oppress his countryman (amito)’ (Leviticus 25:17). [Meaning, from] his nation (amo) - one that is with you in [observance of] Torah and commandments - he shall you not mistreat. But [regarding] one who did not put his heart to the word of the Lord, it is permissible to embarrass him with his actions, make his abominations known and pour forth disgrace upon him. And they also said (Yoma 86b), “We publicize the hypocrites due to the desecration of [God’s] name.”
But if he stumbled on a sin by chance and it is his habit most of his days to be careful about iniquity, we should not reveal his sin - as we have explained. So it would [then] be possible to explain, “Do not be a vain witness against your companion” - to testify about sins with which you have also fallen sick, like him. Hence he is called his companion. And this is shown by its stating afterwards, “Do not say, ‘I will do to him what he did to me.’” For even though it is a commandment to publicize the ones that sin to their core and the hypocrites; [in the case of] a sinner - if it is a man like him in his evil and [like other] people with his sins, we should not publicize [his sin]. For [the first one’s] intention to reveal his secrets will not be for the good, but rather to rejoice in his calamity. Secondly, how will he not be embarrassed to mention the defect of these actions in someone else, when he holds on to them [himself]? And it is stated (Hosea 1:4), “I will punish the House of Jehu for the bloody deeds at Jezreel”: Behold even though he did a commandment in cutting off the House of Ahab, [Jehu] bore his sin. For he was also full of transgression.

220 רכ

ואמרו רבותינו כי המעיד יחידי על חברו בדבר עבירה מלקין אותו מכת מרדות אך יוכל לגלות הדבר בהצנע לרבו ולאיש סודו. אם ידע כי יאמינו דבריו כדברי שני עדים. ואם יש עד שני עמו ישמעו השופטים דבריהם ליסר החוטא בהצנע ולא ילבינו פניו ברבים. כמו שנאמר (ויקרא י״ט:י״ז) הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא:

And our Rabbis said (Pesachim 113b) that we give lashes for rebellion to the one who testifies by himself against his fellow about the matter of a sin. However he may reveal the matter privately to his teacher or to a man who keeps his secret, if he knows that they will believe his words like the words of two witnesses. And if there is a second witness with him, they should have the judges hear their words - in order to discipline the sinner privately, and not to whiten his face in public, as it is stated (Leviticus 19:17), “you shall surely reprimand your countryman and not bear sin because of him.”

221 רכא

ודע כי בדברים שבין אדם לחברו כמו גזל ועושק ונזק וצער ובושת ואונאת דברים יכול לספר הדברים לבני אדם. גם היחיד אשר יראה יגיד כדי לעזור לאשר אשם לו ולקנא לאמת. והנה אמרה התורה שיעיד עד אחד בב"ד על תביעת ממון לחייב את הנתבע שבועה. אמנם יש עליו להוכיח את האיש תחלה:

And know that regarding things between a man and his fellow - such as robbery, extortion, injury, pain, embarrassment and verbal abuse - one can tell the things to people. Even a single individual who saw [it] may speak, so as to help the person who was mistreated and to be zealous for the truth. And behold the Torah stated that a single witness should testify in court for a monetary claim, to obligate the defendant [to take] an oath. However he should first reprimand the man.

222 רכב

החלק הג' - הולך רכיל. והוזהרנו על זה מן התורה שנאמר (שם) לא תלך רכיל בעמך וגם זה נקרא לשון הרע. והוא בכלל כת מספרי לשון הרע כמו שזכרו רבותינו זכרונם לברכה על דואג האדומי שהיה בעל לשון הרע כי הגיד לשאול ויאמר לו בא דוד אל בית אחימלך. ונזק הרכילות חדל לספור כי אין מספר כי הוא מרבה שנאה בעולם ומכשיל את בני אדם לעבור על מה שכתוב בתורה (שם) לא תשנא את אחיך בלבבך. והנה העולם קיים על השלום ומפני השנאה נמוגים ארץ וכל יושביה כאשר הקדמנו. ופעמים רבות יתן הרכיל חרב ביד חבירו להרוג את רעהו כמו שכתוב (יחזקאל כ׳:כ״ד) אנשי רכיל היו בך למען שפך דם. ונאמר (ירמיהו ו׳:כ״ח) כולם סרי סוררים הולכי רכיל נחשת וברזל וכולם משחיתים המה. וקראו רבותינו את הרכילות לשון שלישי מפני שהוא הורג שלשה. האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו. כמו שידעת מענין דואג שנטרד בסבת הרכילות. ונהרגו הכהנים. ונענש שאול אשר קבל את הרכילות:

The third section: One who goes talebearing. And we were warned about this in the Torah, as it is stated (Leviticus 19:16), “You shall not go talebearing among your people.” And this is also called evil speech. And he is included in the group of slanderers - as our Rabbis, may their memory be blessed, mentioned about Doeg the Edomite that he was involved in evil speech because he told Saul, and said to him that David came to the house of Ahimelech. And there is no counting the damage of talebearing: For it increases hatred in the world and makes people stumble on that which is written in the Torah (Leviticus 19:17), “You shall not hate your brother in your heart.” And behold the world stands upon peace (Avot 1:18) - so due to hatred, the world deteriorates, as we have discussed earlier. And many times, the talebearer puts a sword in the hand of his fellow to kill his companion, as it is written (Ezekiel 22:9), “Talebearing men were in your midst, intent on shedding blood.” And it is [also] stated (Jeremiah 6:28), “They are copper and iron - they are all stubbornly defiant; they go talebearing; all of them act corruptly.” And our Rabbis (Arakhin 15b) called talebearing, “Third speech, because it kills three: The one who speaks it, the one who accepts it; and the one about whom it is said” - as you know from the matter of Doeg, such that he was banished [from the world to come] on account of the talebearing; the priests were killed; and Saul was punished for accepting the talebearing.

223 רכג

ואמרו רבותינו זכרונם לברכה על ענין הרכילות. אף על פי שאסור לקבלו ולשנוא את חברו בגללו. אבל אל יהי בז לדבר, אך את נפשו ישמור ויחוש לדברים. אומרו ז"ל דורו של שאול היו בהם דילטורין כמו דואג והזיפים ועל ידי כן היו יורדין למלחמה ונופלים. דורו של אחאב לא היו בהם דילטורין כמו שידעת מענין הנביאים שהיו מתחבאים מפני איזבל כמו שכתוב (מלכים א י״ח:כ״ב) ואני נותרתי נביא לה' לבדי. ועובדיה החביא מהם מאה נביאים ולא גלה אדם כי יש נביא בישראל זולתי אליהו. ועל ידי כן היו יורדין למלחמה ונוצחין אף על פי שהיה אחאב עובד עבודת כוכבים.

And our Rabbis, may their memory be blessed, said about the matter of talebearing (Niddah 61a) [that] even though it is forbidden to accept it and hate one’s fellow as a result, yet one should not belittle the matter. Rather he should guard himself and be concerned about the matter. They, may their memory be blessed, said (Yerushalmi Peah 1:1) [that] the generation of Saul had informers like Doeg and the Ziphites. And as a result, they went to war and fell. [But] the generation of Ahab did not have informers - as you know from the matter of the prophets that hid from Jezebel, as it is written (I Kings 18:22), “I am the only prophet of the Lord left.” Yet Obadiah hid a hundred prophets, but no one revealed that there was a prophet besides Elijah. And as a result of this, they would go to war and be victorious - even though Ahab worshipped idolatry.

224 רכד

והמסכסך אחים ואוהבים ומביא שנאה ביניהם קשה מכל חלקי לשון הרע. שנאמר - (משלי ו׳:י״ט) ומשלח מדנים בין אחים. ואמרו רבותינו כי השביעית (ר"ל מדת משלח מדנים וגו' היא המדה השביעית ממה שאמר למעלה שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו) קשה מכולן כאשר הקדמנו לך בשערי יראת חטא:

And one who causes disputes between brothers and friends and brings hatred between them is the most severe of all the sections of slander, as it is stated (Proverbs 6:19), “and one who incites brothers to quarrel.” And our Rabbis said (Vayikra Rabbah 17:1), “The seventh is the most severe of all” (meaning the trait of inciting, etc. - which is the seventh of what it says above (Proverbs 6:16), “Six things the Lord hates; the seventh is an abomination to Him.”) - as we have mentioned to you before in the Gates of the Fear of Sin (no longer extant).

225 רכה

וחייב האדם להסתיר הסוד אשר יגלה אליו חברו דרך סתר אף על פי שאין בגלוי הסוד ההוא ענין רכילות. כי יש בגלוי הסוד נזק לבעליו וסבה להפר מחשבתו כמו שנאמר (שם טו) הפר ממחשבות באין סוד. והשנית כי מגלה הסוד אך יצא מדרך הצניעות והנה הוא מעביר על דעת בעל הסוד. ואמר שלמה המלך עליו השלום מגלה סוד הולך רכיל. רצונו לומר - אם תראה איש שאיננו מושל ברוחו לשמור לשונו מגלוי הסוד, אף על פי שאין בחשוף הסוד ההוא ענין רכילות בין אדם לחברו. תביאהו המדה הזאת להיות הולך רכיל שהוא מארבע כיתות הרעות שאחרי אשר אין שפתיו ברשותו לשמרן.
עוד אמר (שם יא) הולך רכיל מגלה סוד. רצונו לומר - אל תפקיד סוד למי שהולך רכיל. כי אחרי אשר איננו שומר שפתיו מן הרכילות, אל תבטח עליו בהסתר סודך, אף על פי שמסרת דבריך בידו דרך סוד וסתר. והוזהרנו מן התורה שלא לקבל לשן הרע שנאמר (שמות כ״ג:א׳) לא תשא שמע שוא. ונאמר (משלי כ״ט:י״ב) מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים. ופירשו רבותינו זכרונם לברכה כאשר המושל מקבל לשון הרע ודברי רכילות יעשו משרתיו רשעים והולכי רכיל למצוא חן בעיני אדוניהם. והנה לאלה שלשה החלקים אשר זכרנו כוונו בזכרם ז"ל כת מספרי לשון הרע.

A man is obligated to hide a secret that is revealed to him confidentially by his fellow, even though there is no matter of talebearing involved in revealing that secret. For there is damage to the holder of the secret [simply] by its being revealed, and it [can cause him] to abort his plan - as it is stated (Proverbs 15:22), “Plans are aborted without a secret.” Secondly - because revealing a secret is even an aberration of the ways of modesty, as he surely violates the will of the holder of the secret. And King Solomon said (Proverbs 20:19), “He who gives away secrets is a talebearer.” He means to say, if you see a man who does not control his spirit, to guard his tongue from revealing a secret - even though there is no issue of talebearing between a man and his friend in revealing that secret - this trait will bring him to go talebearing, which is from the four bad groups, given that his lips are not in his control to guard. He also said (Proverbs 11:13), “A talebearer will reveal secrets.” He means to say, do not confide a secret to someone who goes talebearing. For since he does not guard his lips from talebearing, do not trust him to hide your secret, even though you have given your words over to him in private and in confidentiality. And we have been warned by the Torah not to accept evil speech, as it is stated, (Exodus 23:1), “Do not accept a vain report.” And it is stated (Proverbs 29:12), “A ruler who listens to lies, all his ministers will be evildoers.” And our Rabbis, may their memory be blessed, explained (Midrash Tehillim 54) that when a ruler accepts evil speech and words of talebearing, his ministers will become evildoers and talebearers to find favor in the eyes of their master. And behold it is these three groups that we mentioned that they, may their memory be blessed, had in mind when they referred to the group of slanderers.

226 רכו

החלק הד' - אבק לשון הרע. אמרו רבותינו רוב העולם נכשלים בגזל ומיעוטם בעריות וכולם באבק לשון הרע. ואמרו כי ענין אבק לשון הרע כאשר יסבב האדם בדבריו שיספרו בני אדם לשון הרע. ואמרו - לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך טובתו בא לידי גנותו. והנה אנחנו צריכים לבאר המאמר הזה. כי ידוע הדבר כי מן המדות הנאות לספר בשבח החכמים והצדיקם כמו שנאמר (שם כח) וחקר כבודם כבוד. ואמרו על האויל שאינו מדבר בשבחו של עולם. אבל זאת תכונת הענין הזה כי אין לספר בטובת האדם זולתי בד בבד. רצונו לומר - כאשר ידבר איש אל רעהו ולא קהל עם ובמושב רבים. עד אשר יודע אליו כי אין במעמד ההוא שונא ומקנא לאיש אשר ידבר טוב עליו. ואם יחפוץ לשבח אדם אשר כבר הוחזק לבני עמו ונודע אשר הוא אדם כשר, ולא תימצא בו רעה ואשמה. גם על פני שונא ומקנא יש לשבחו כי לא יוכל לגנותו. ואם יגנהו ידעו הכל אשר פיו דבר שוא ותהי לשונו מוקש לנפשו:

And the fourth section: The dust of evil speech. Our Rabbis said (Bava Batra 165a), “Most of the world stumbles upon theft and a minority upon sexual prohibitions, but all of them [stumble upon] the dust of evil speech.” And they said that the content of the dust of evil speech is when a person causes people to speak evil speech due to his words. And they said (Bava Batra 164b), “A person should never speak favorably of his fellow, as out of his [praise] comes his disgrace.” And behold we need to explain this statement - for it is known that speaking the praises of the sages and the righteous is from the proper traits, as it is stated (Proverbs 25:27), “but it is honorable to peruse honor.” And it is said about a fool that he does not speak the praises of the world. Rather this is the nature of this matter, that one should only speak favorably of a man face to face. That is to say, when a man speaks to his companion - and not to the larger community and in an audience of the masses, unless he knows that there is no one in that grouping who is an enemy of that man whom he wants to praise or one who is jealous of him. And if he wants to praise a man who is already assumed by the people of his nation to be a proper man and no evil or guilt is found about him, he should be praised even in front of his enemy or one jealous - for they will not be able to disgrace him. And [even] if they do disgrace him, everyone will know that [such a man’s] mouth spoke in vain, such that his mouth will be a trap for himself.

227 רכז

עוד זכרו ז"ל על ענין לשון הרע ואמרו - הנה אם שאלה אשה משכנתה לחתות אש מיקוד. ותען ותאמר איה איפה גחלי אש כי אם בבית פלוני אשר תמיד יצלה בשר ויאכל. וזה והדומה לו אבק לשון הרע. ונאמר (שם כז) מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו. ופירושו - רבותינו המקרא הזה על המשבח את חבירו בשבח הבא ליד הפסד. בענין האורח אשר יצא אל רחוב העיר ויקרא בקול גדול ויספר את אשר גמלו בעל הבית טובה כי טבח טבח והכין לאורח הבא אליו. ויהי בהשמע דבר האורח יתלקטו אנשים ריקים ויסורו אל בית בעל הבית. וחייב האדם לשמור פיו ולשונו שלא יחשד בדבריו ואל יתנו אותו כמספר לשון הרע. ואם יביא עצמו לידי החשד בזה. הנה השחית מוסרו ויחשב לאיש הזה אבק לשון הרע:

They, may their memory be blessed, also mentioned and said about the content of the dust of evil speech (Arakhin 15b) [that] if a woman asked her neighbor to [light a fire] from the hearth, and she answers and says, “Where else is a fire of coals except at so-and-so’s home, who is always roasting meat and eating” - this and what is similar to it is the dust of evil speech. And it is stated (Proverbs 27:14), “He who greets his fellow loudly early in the morning shall have it reckoned to him as a curse.” And our Rabbis explained (Arakhin 16a) this verse about someone who praises his fellow with a praise that brings a loss, to be about a guest who goes out to the town square and calls out in a loud voice and recounts how the householder did him good - since he [prepared] meat and made it for the guest that came to him. But it would be that when they hear the words of the guests, worthless people will assemble and turn aside to the home of the householder. And a person is obligated to guard his mouth and his tongue, such that he not be suspected about his words and that they not account him to be one involved in evil speech. And if he does bring such a suspicion about himself with this, he has surely destroyed his ethical [standing], and it will be considered the dust of evil speech for him.

228 רכח

ועתה השתונן בכליותיך לעמוד על עיקר הדבר הזה. הנה הקדמנו כי מותר לספר בגנות החוטא על חמס אשר בכפיו אם נודע הדבר כי לא עזב דרכו. כמו הגוזל והחומס. או המזיק והמציק. או המלבין פנים ומבאיש ומחפיר. והמספר לשון הרע ולא השיב את הגזלה, ולא שלם נזקו, ולא בקש פני חבירו להעביר את עונו.
ואמנם המביטים דרכם דבר ידברו בראשונה את החוטא. אולי יוכלו הועיל בדרך תוכחה להשיבו מדרכו הרעה. ואם מאן ימאן אז יודיעו לרבים את דרכיו ומעלליו. ועתה כאשר יתפוש אדם על מעשה חברו על דבר אשר הזיד על רעהו. ויספר מעשהו לבני אדם ויגלה חובת החוטא ויגנה מעשהו מטענות רבות. והנה יחשד המספר בזה ויתן אותו כמספר לשון הרע. ויאמרו אמרו. גם אם אמת היה הדבר היה ראוי לגלות אוזן החוטא למוסר בתחלה. ועל דבר אשר לא קדם לו תוכחות יחשדנו שומעו לאמר. כי לא היה אומר כל אלה בפני חבירו וכי הוא מחניף לו. כענין שנאמר (הושע ד׳:ד׳) אך איש אל ירב ואל יוכה איש. ונהנה לדבר באשמת העם אשר בהעוותם ישמח ובקלונם יתכבד שלא בפניהם. ודומה לבעל לשון הרע. ובו דבק. מן האבק. ועוד יאמרו בני אדם אין הדברים כנים ומלבו הוא בודאם. ואם לא איפוא מדוע לא גלה על עונו בפניו ראשונה והעלים ממנו.
על כן אמרו רבותינו כל דבר אשר יאמר בפני בעליו אין בו דרך לשון הרע. רצונו לומר - כי אם הקדים לחבירו תוכחת מגולה על מעשהו ולא הקשיב על דבריו, אחרי כן יוכל להודיע לבני אדם אשמת האיש ורוע מוסרו. ואל יחשד כי יחפוץ לתת דופי בחברו.
וכן אם המספר מוחזק לרבים כי לא ישא פני איש ואל אדם לא יכנה. ואת כל אשר יאמר שלא בפני חבירו. אותו ידבר בפניו ולא יגור מפני איש. והוחזק גם כן בתוך עמו אשר לא ידבר רק אמת, אין לחשדו בדברו על אשמת אדם לחברו שלא בפניו. וכן זכרו בדבריהם ז"ל על הענין הזה ואמרו - א"ר יוסי מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי. רצונו לומר - לא אמרתי דבר על אדם שלא בפניו וכבשתי אותו בהיותי בפניו.
עוד אמרו כל דבר אשר יאמר בפני שלשה אין בו דרך לשון הרע. רצונו לומר - אחרי כי ברבים היו עמו בעת אשר שספר הדברים. אכן נודע הדבר לחברו והנה זה כאלו אמר הדברים בפניו:

And contemplate this well to understand the principle of this matter: Behold we mentioned earlier that it is permissible to speak in disgrace of the sinner about the theft that is in his hands, if it is known that he has not left his path. For example, the robber and the extortionist, the damager and the harasser, the one who whitens the face [of another], the one who makes [others] fowl and shameful and the one who speaks evil speech - [if] he has not returned the theft, or payed for his damage or requested from his fellow to remove his iniquity (to forgive him). However those that see their ways must surely first speak to the sinner - perhaps they will be able to help by way of a reprimand to have him repent from his evil way. And if he surely refuses, they may then inform the public about his ways and deeds.
However a person can be blamed from the deed of his fellow that was wanton against his fellow, when he recounts his deeds to people and reveals the obligations of the sinner and disgraces his acts with various claims: Behold, the recounter will be suspected about this and they will think him one engaged in evil speech. And they will surely say, “Even if the thing was true, it would have been fitting to reveal it to the ear of the sinner as a reprimand first.” And his listeners will suspect him about his not giving him a reprimand first, saying that he would not have said all of this in front of [the sinner] and he is flattering him - like the matter that is stated (Hosea 4:4), “Let no man rebuke, let no man protest!” And [they will further say that] he enjoys speaking about the guilt of the people, the iniquity of which brings him joy and the disgrace of which brings him honor when it is not front of them; and he is similar to someone involved in evil speech and is clinging to its dust. And people will also say, “The things are not true and he made them up from his heart. And, however if not, why did he not reveal his iniquity in front of him first, but rather ignore him?” Hence our Rabbis said (Arakhin 15b), “Any statement that is said in the presence of its master (i.e., the subject of the statement) is not in the way of evil speech. It means to say that if he previously gave an open reprimand to his fellow about his deed, and [the latter] did not pay attention to his words - he may afterwards inform people of that man’s guilt and the evil of his conduct. And he will not be suspected of wanting to give his fellow a defect. And likewise if the teller is assumed by the public not to seek the favor of any man and not to bend to a man; and everything he would say not in front of his fellow, he would [also] say in front of him and not be frightened by any man; and he also be assumed among his people to only speak the truth - he is not to be suspected when he speaks about the guilt of his fellow not in front of him. And so did they mention in their words, may their memory be blessed, about this matter and say, “Rabbi Yose says, ‘From [all of] my days, I have never said a word and turned around behind me.’” He meant to say, “I have never said something about a person not in front of him, but suppressed it when I was in front of him.” They also said, “Anything that is said in front of three is not in the way of evil speech.” It means to say - since there were many [people] with him at the time that he told the thing, hence the thing will be known to his fellow. And behold it is as if he said the words in front of him.

229 רכט

החלק הה' - נבלות הפה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המנבל את פיו אפילו נגזר עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה נהפך עליו לרעה. ואמר ישעיה (סימן ט) על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם, כי כלו חנף ומרע, וכל פה דובר נבלה, בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה. ובעבור זאת המנבל את פיו כבד עון ונתבע ונאלח. כי עזב והניח הבושה והצניעות שהם המדות הידועות לזרע הקדש. והלך על שבילי עזות פנים שהיא מדת הנבלים הרעים. והשנית - כי חלל את קדש ישראל שנאמר (דברים ד׳:ו׳) ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. וזה נהג על דרך הסכלים הנמאסים המורחקים מדרך השכל שכלו יפה אף נעים. ועל הבאשם ותעל צחנתם וכל חכם ונבון שקץ ישקצם ותעב יתעבם. והנה הוא מחלל כלי השכל אשר הוא יקר מכל כלי חמדה שנאמר (משלי כ׳:ט״ו) וכלי יקר שפתי דעת. והשומע דבר נבלות הפה עונשו גדול כי לא יאטם אזנו ולא יבדל מתוך דברי נבלה. ועליו נאמר (שם כב) שוחה עמוקה פי זרות [זעום ה' יפול שם]:

And the fifth section: Vulgar speech. Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 33a), “Anyone who speaks vulgarly - even if he was sealed for a decree of seventy years of good, it will be reversed to bad.” And Isaiah said (Isaiah 9:16), “That is why my Lord will not spare their youths, nor show compassion to their orphans and widows; for all are ungodly and wicked, and every mouth speaks vulgarity.” And on account of this, one who speaks vulgarly has a heavy iniquity and is ungodly and wicked. For he has abandoned and left shame and modesty, which are the famous traits of the holy seed (of Israel); and went to the paths of brazenness - which is the trait of the evil boors. Secondly - because he has profanced the Holy One of Israel, as it is stated (Deuteronomy 4:6), “and they will say, ‘Surely, that great nation is a wise and discerning people.’” But this one acted like the disgusting foolish ones that are distanced from the ways of the intellect, which is completely beautiful and also pleasant. And their foulness rises and their stink goes up, so every sage and understanding person surely despises and surely abominates them. And behold, he is profaning the tool of the intellect which is more precious than any beloved tool - as it is stated (Proverbs 20:15), “but wise speech is a precious tool.” And the punishment of one who listens to vulgar speech is great, since he does not seal his ear and does not separate from the words of vulgarity. And about him is it said (Proverbs 22:14), “The mouth of a forbidden woman is a deep pit; [He who is doomed by the Lord falls into it].”

230 רל

ואמרו רבותינו לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר (בראשית ז׳:ח׳) ומן הבהמה אשר איננה טהורה. כי בעת ההיא היתה בהמה הטמאה מותרת באכילה אך לא היתה טהורה לקרבן. על כן נחשב לשון מגונה אם יגנה אדם הדברים אשר הם למאכל אדם. והנה חייב האדם להיזהר שלא יוציא מפיו דבר מגונה. גם כי יביאנו הנחתו לשון מגונה להאריך דבריו ולהרחיב מאמריו. וזה כמו גדר להזהר מנבלות הפה שהוא מן העבירות החמורות. וגם גדר להזהר מספור לשון הרע ונתינת דופי בבריות. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על הרחקת הדבור אפילו בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב. ואמרו רבותינו כי אחד מן הכהנים אמרו לפני רבן יוחנן בן זכאי הגיע לחלקי מלחם הפנים כשיעור זנב הלטאה ובדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול.
ועוד אמרו רבותינו כי חייב האדם לבחור בדבריו לשון כבוד ולהניח לשון שאינו של כבוד גם כי אינה מגונה. בין בדברי התורה ובין בשיחת עסקי העולם. ובלבד שלא יאריך דבריו בעבור זה בדברו בדברי תורה. כי חייב האדם לשנות לתלמידיו בדרך קצרה. וענין לשון הכבוד הוא דרך הדבור והשיחה אשר דרכו בה נקיי הדעת ומדברי צחות. והם שוקלים ומכירים אי זה לשון כבוד ואי זה תמורתו כמו שנאמר (איוב ט״ו:ה׳) ותבחר לשון ערומים ונאמר (שם לג) ודעת שפתי ברור מללו. ונאמר (משלי י׳:כ׳) כסף נבחר לשון צדיק:

And our Rabbis said (Pesachim 3a), “A person should never put out a disgraceful matter from his mouth; as a verse was distorted by eight letters rather than have it put out a disgraceful matter, as it is stated (Genesis 7:8), ‘From the pure animals and from the animals that are not pure.’” For at that time, the impure animals were permissible to eat but not pure for a sacrifice. Hence it is considered a disgraceful expression if one disgraces things that are for human food. And see that a man must be careful not to put out a disgraceful matter from his mouth - even if by his leaving it, it will bring him to speak at length and add to his statements. And it is like a fence to be careful from vulgar speech - which is one of the weighty sins. And [it is] also a fence from speaking evil speech and the placing of defects upon the creatures - as our Rabbis, may their memory be blessed, have said about the distancing of [disgraceful] speech (Bava Batra 123a), “The verse did not even speak in disgrace of impure animals.” And our Rabbis said (Pesachim 3b) that one of the priests said in front of Rabban Yochanan ben Zakkai, “I received [for] my portion, the size of a lizard’s tail.” They investigated his background, and they found a trace of disqualification about him.
And our Rabbis also said (Pesachim 3a) that a person must choose an honorable phrase [instead of using] a dishonorable phrase - even if it is not disgraceful - whether it is in words of Torah or in speaking about matters of the world. And this is so long as he does not speak at length for its sake when speaking words of Torah. For a person is obligated to teach his students in a terse fashion. And the matter of honorable phrases is the path of words and speech that was tread upon by those of clean intellect and those that speak with clarity. And they weigh and know which phrase is honorable and which is its opposite, as it is stated (Job 15:5), “And you choose the language of the crafty.” And it is stated (Job 33:3), “and that which my lips know they shall speak sincerely.” And it is stated (Proverbs 1:20), “The tongue of a righteous man is choice silver.”

231 רלא

החלק הו' - נרגן. אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי י״ח:ח׳) דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן. פירושו - הנרגן הוא האיש אשר דרכו וחוקו להתאונן ולהתרעם וימצא (תנועות) [תנואות] על חברו תמיד על מעשיו ועל דבריו. ואף על פי שחברו בתומו מתהלך עמו ולא זד עליו בדבר. וידון כל דבר לחובה ולא לזכות וכל שגגה ישים לזדון. והנה יתן עצמו כמו עשוק והלום וכאלו כבד חטאת חברו עליו. והוא המכה וההולם כי דבריו יורדים חדרי בטן. כי מי שילין תלונות על חברו כאשר לא נגעו וכאשר עשה עמו רק טוב זה סער מתחולל על הלב. והנה הוא כיורה זיקים יורדים חדרי בטן. מלת כמתלהמים [הפוכה] כמו מתהלמים [וכמו] שמלה שלמה מלשון (משלי כ״ג:ל״ה) הלמוני בל ידעתי. וכאלו אמר דברי נרגן כמתהלם. ואמרו מתלהמים לשון רבים כי נרגן כולל הנרגנים. כמו (ירמיהו י״א:ט״ו) ובשר קודש יעברו מעליך. (ישעיהו מ״ה:ח׳) ויפרו ישע.
עוד אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי ט״ז:כ״ח) ונרגן מפריד אלוף. רצונו לומר - כי יפריד מעליו אוהב וריע כי לא יוכלון שאת חברתו. ואמרו רבותינו אל תרבה תרעומות שלא תבא לידי חטא. ופעמים רבות הנרגן כפוי טובה גם יחשבה לרעה וישב רעה תחת טובה. ונאמר (שם יז) משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו. ופעמים יחשוב על חסדי ה' כי הם לנקם ושלם. כענין שנאמר (דברים יא) ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו וגו'. על כן התרחק מדרך הנרגנים כי נתיבותיהם עקשו להם. כל דורך בה לא ידע שלום. ולדון לכף זכות למד לשונך. והיה צדק אזור מתניך:

And the sixth section: The complainer - King Solomon, peace be upon him, said (Proverbs 18:8), “The words of the complainer are like mitlahamim; and they enter the innards of one’s belly.” Its explanation is that a complainer is a man whose way and whose nature is to always complain, get angry and find (movements) [pretexts] about this fellow, regarding his actions and his words - even though his fellow is innocent towards him, and did him no harm in anything. And he judges everything unfavorably, and not favorably; and anything inadvertent he makes volitional. And he surely makes himself like the oppressed and beaten, and as if the sin of his fellow is heavy upon him; whereas he is the hitter and the beater, as his words “enter the innards of one’s belly.” For the one who places complaints in front of his fellow when he did not touch him and only did good to him brings a storm to the heart. And behold he is like one who throws darts that “enter the innards of one’s belly.” The word mitlahamim is [spelled] inverted, [and is as if it were] mithalmim (they are beating); [and like the inversion of] simlah [and] salmah. And it is like the usage (in Proverbs 23:35), “they beat me (halamuni), but I was unaware.” And it is as if he was saying, “It is like the words of the complainer, they are beating me.” And his saying, “They are beating,” in the plural, is because the complainer includes [all] complainers - like (in Jeremiah 11:15), “the sacral flesh will pass away from you” (which is in singular, but refers to the many); [and] (Isaiah 45:8), “triumph sprout.”
King Solomon, peace be upon him, also said (Proverbs 16:28), “and a complainer separates his friend.” He means to say that he separates his friend and his companion from himself, as they cannot endure his friendship. And our Rabbis said (Derekh Eretz Zuta 9), “Do not proliferate complaints, so that you will not come to sin.” And many times, the complainer will be ungrateful for the good and will even consider it bad, so he will return the good with bad. And it is stated (Proverbs 17:13), “He who repays good with evil will not have evil leave his home.” And sometimes he will think about God’s kindnesses, that they are for vengeance and retribution - like that matter that is stated, (Deuteronomy 1:27), “You sulked in your tents and said, ‘It is because the Lord hates us that He brought us out, etc.’” Hence, distance yourself from the path of the complainers, for they have twisted their paths - anyone who walks in it will not know peace. Rather teach your tongue to judge favorably, and justice will be the girdle of your loins.