50:16נ׳:ט״ז
1 א

ויצוו אל יוסף צוו לעבדי יעקב או זולתם על אודות יוסף כמו ויצום אל בני ישראל:

ויצוו אל יוסף, they commanded Yaakov’s servants or outsiders concerning Joseph. We find a similar construction in Exodus 6,13 ויצום אל בני ישראל, where G’d commanded Moses and Aaron to address the Israelites.

2 ב

לאמר אביך צוה צוה שיאמרו ליוסף אביך צוה לנו שנאמר אליך מאלינו לא מצדו שאינו חושד אותך כלל אבל שאם ייראו אחיך נאמר אליך אלה הדברים:

לאמר אביך צוה, he commanded that we should say what we have to say as something that originated with us and not with him, as he did not think for a moment that you might want to avenge yourselves on us. However, he consented that if we were worried, we could take the initiative and express our concerns to you.

3 ג

לפני מותו באותו הפרק צוה ולא היה לנו פנאי לדבר אליך. אז (יז) ויבך יוסף. בהזכירם את אביו ואת חבתו שלא חשדו:

לפני מותו, so closely before his death that we could not speak to you about this at that time. ויבך יוסף, when they mentioned their father and the fact that he had not thought him capable of holding a grudge and acting upon it