Maamar 1, Chapter 23 מאמר א, כ״ג
1 א

האמונות שראוי להאמינן כל בעל תורת משה, שהן נמשכות לשלשה עקרים שהנחנו, אף על פי שאינן שרשים אליהם, הן שש.

There are six dogmas which every one professing the law of Moses is obliged to believe. They are connected with the three fundamental principles that we laid down, but they are not derivative principles.

2 ב

האחת מהן היא חדוש העולם יש מאין, וזו מבואר מענינה שהיא אמונה כוללת לתורה אלהית בכלל ולתורת משה בפרט, אף על פי שאינה שורש אליה ולא עקר, כי כבר תצוייר תורה אלהית בכלל ותורת משה בפרט מבלי ציור החדוש יש מאין, כמו שבארנו בפרק שנים עשר מזה המאמר, ואבל הוא ענף מסתעף מן העקר הראשון שהוא מציאות השם, וזה, כי אחר שבארנו שהוא יתברך מסולק מן החסרונות, אם לא היה יכול לברוא יש מאין יהיה זה חסרון בחקו, שאין לומר שלא יפול תחת היכולת לברוא יש מאין אלא יש מיש, כי אחר שיצוייר מציאותו אצל השכל, כבר אפשר שתבא האמונה בו ויפול תחת היכולת בלתי בעל תכלית, שהרי אף למאמיני הקדמות הנה הם מודים שהשם יתברך עם היותו שכל פשוט הוא עלת הכל, ואם כן החומר הוא עלול ממנו באמצעות השכל הנבדל שהוא עלול ממנו, ואיך יהיה השכל הנבדל עלה למציאות החומר אם אי אפשר להמצא יש מאין, אין לך יש מאין גדול מזה, ואם תאמר שלא יצוייר שיברא או יפעל בעת בלתי עת, ועל כן יאמרו שהוא מחוייב שיהיה העולם קדמון, יש לומר כי זה הספק אמנם יתחייב לפועל על צד החיוב אבל לא לפועל על צד הרצון, כי טבע הרצון כן חייב שיהיה פועל בעת בלתי עת, כמו שבאר הרב המורה בפרק י״ח משני. ואחר שהשם יתברך להיותו מבחר הפועלים ראוי שיהיה פועל ברצון ולא בחיוב, כמו שיתבאר במאמר השני, יתחייב אם כן שהוא ראוי שימציא העולם בעת בלתי עת, כי זה דבר מחוייב ונמשך לטבע הרצון.

1. Creation of the world in time out of nothing. It is clear from its nature that it is a dogma common to divine law generally and belonging especially to the Law of Moses, though it is neither a fundamental nor a derivative principle, because we can conceive a divine law in general and the Law of Moses in particular without the idea of creation ex nihilo, as we explained in chapter twelve of this book. But it may be likened to a branch issuing from the first principle, which is the existence of God. We explained above that God is free from defects. Now if He can not create out of nothing, this would be a defect in His nature. We can not say that creation ex nihilo is ipso facto an impossibility, that creation must be out of something. For since the mind can conceive it, it may be believed, and comes within the power of the Omnipotent Being. Even those who believe in the eternity of the world, admit that God, though a simple intellect, is the cause of all things. Therefore matter is caused by God through the instrumentality of the Separate Intelligence which is also caused by God. But how can a Separate Intelligence be a cause of matter if there can be no coming into being ex nihilo? There can be no greater creation ex nihilo than this. If you say that the reason they maintain the eternity of the world is because they can not conceive that He should create or produce at one time rather than at another, our answer is that this difficulty is valid only in the case of an agent who acts by necessity, but not in an agent who acts by will, for it is the nature of the will to act at one time rather than at another, as Maimonides explains in the Guide of the Perplexed, Book II, chapter 18. Now since God, being the best of agents, must act voluntarily and not through necessity, as will be explained in the Second Book, it follows that He must produce the world at a particular time; since this follows necessarily from the nature of will.

3 ג

והאמונה השנית היא מדרגת נבואת משה רבינו עליו השלום שהיא למעלה ממדרגת כל הנביאים שהיו ושיהיו. וזה כי אף אם אינה הכרחית לתורה אלהית בכלל ולא לתורת משה בפרט, מכל מקום אחר שנזכר בתורה בפירוש ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, פירושו שלא קם ולא יקום, להורות על מעלת התורה שנתנה על ידו, כמו שנפרש במאמר השלישי בעזרת השם, הנה ראוי שיאמינה כל בעל תורת משה, והיא אמונה מסתעפת מתורה מן השמים.

2. The second dogma is the superiority of Moses’ prophecy to that of all other prophets who ever were or will be. Though this dogma is not essential to divine law in general nor the Law of Moses in particular, nevertheless since the Torah says explicitly, And there hath not arisen a prophet since in Israel like unto Moses (the meaning is that there has not arisen and there will not arise, indicating the high value of the law that was given through him, as we will explain in the Third Book), every one who professes the Law of Moses is obliged to believe it as a dogma issuing like a branch from the principle of revelation.

4 ד

והשלישית היא אמונה בשלא תנוסח תורת משה ולא תשתנה ולא תומר בזולתה על ידי שום נביא, וזאת האמונה אף על פי שאינה הכרחית לתורה אלהית בכלל ולא לתורת משה בפרט כמו שבארנו, הנה הוא ענף מסתעף משליחות השליח, ועל כן ראוי שיאמין אותה כל בעל תורת משה על הדרך שנבאר במאמר השלישי בעזרת השם.

3. The third dogma is that the Law of Moses will not be repealed nor changed nor exchanged for another by any prophet. This dogma, too, though it is not essential to divine law in general or the Law of Moses in particular, as we explained above, nevertheless it is like a branch issuing from the dogma of the authenticity of the messenger, and therefore it is incumbent upon every one who professes the Law of Moses to believe it, as we will explain in the Third Book.

5 ה

והרביעית היא האמונה בשהשלמות האנושי יושג במצוה אחת ממצות תורת משה, שאם לא כן תהיה תורת משה מרחקת את האדם מהשגת השלמות האנושי אשר כנו אותה רבותינו ז״ל בחיי העולם הבא. וזה כי אחר שעל ידי תורת בני נח היו האנשים משיגים מדרגה מה ממדרגות העולם הבא, כאמרם ז״ל חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, רצה לומר המקיימים שבע מצות בני נח יש להם חלק לעולם הבא, ואם היה צריך כל בעל תורת משה כל רבוי המצות שבאו בה כדי להקנותו מדרגה ממדרגות חיי העולם הבא, היתה תורת משה מרחקת את האדם מקניית השלמות יותר ממה שהיתה מקרבת אותו, וזה הפך מה שכוון ממנה כאמרם ז״ל רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, ולזה מה שיראה שתהיה האמונה הזאת שורש פרטי לתורת משה, כמו שנבאר בפרק כ״ט מהמאמר השלישי בעזרת השם.

4. The fourth dogma is that human perfection may be attained by fulfilling even a single one of the commandments in the Law of Moses. If this were not so, it would follow that the Law of Moses hinders man from attaining human perfection, which the Rabbis call the life of the world to come. For mankind attained some degree of future life through the Noachian law, as the Rabbis say, The pious men of the Gentiles have a share in the world to come. This means that those who observe the seven Noachian commandments have a share in the world to come. Now if every one professing the Law of Moses must fulfil all the many commandments mentioned therein before he can attain any degree of future life, then the Law of Moses would hinder man from the acquisition of perfection rather than help him. But this can not be the purpose of the Law, as the Rabbis say, God desired to bestow merit upon Israel, therefore He gave them many laws and commandments. Therefore it seems that this dogma is a special principle of the Law of Moses, as we shall explain in the twenty-ninth chapter of the Third Book.

6 ו

והחמישית היא אמונת תחיית המתים, וזאת התחיה יש מרבותינו שאומרים שאינה אלא לצדיקים גמורים בלבד, ואחר שאינה מדרגת שכר מיועדת לכלל האנשים, כי אי אפשר לכל האנשים להיות צדיקים גמורים, יהיה הכופר בה ככופר באחד מן הנסים הגדולים הנעשים לצדיקים הנכנסים תחת היכולת, ויהיה ענף מסתעף מן העקר הראשון. ואם התחיה היא כוללת כדעת קצת החכמים, יהיה הכופר בה כופר בחלק מן השכר והעונש המיועד לכלל האנשים או לכלל האומה, ויהיה ענף מסתעף מן העקר השלישי, אבל אינה עקר ולא שורש לא לתורה אלהית בכלל ולא לתורת משה בפרט, לפי שכבר יצוייר מציאותם זולתה. כי אחר שהמאמין יודה בשכר והעונש בכלל הן גופיי ובעולם הזה או רוחני ובעולם הבא, אין הכופר בה כופר בשורש ולא בעקר מתורת משה, ואולם היא אמונה מקובלת באומה יחוייב להאמינה כל בעל תורת משה, כמו שיתבאר במאמר הרביעי בעזרת השם.

5. The fifth dogma is the resurrection of the dead. Some of our Rabbis say that only those who are perfect will have this privilege. According to this opinion, since it is not a species of reward promised to all mankind, since all mankind can not be perfect, one who disbelieves this dogma is like one who denies some one of the great miracles performed for righteous men, which are within the limits of logical possibility. This dogma would then come under the first principle. But if resurrection embraces all persons, as some of the authorities hold, then a person who disbelieves it is like one who denies a part of reward and punishment which is promised to all mankind or to the whole nation. In that case the dogma comes under the third principle. But it is not itself either a fundamental or a derivative principle of divine law in general or of the Law of Moses in particular, for they can be conceived without it. As long as one believes in reward and punishment generally, whether corporeal, in this world, or spiritual, in the world to come, he does not deny a principle of the Law of Moses if he disbelieves in resurrection. Nevertheless it is a dogma accepted by our nation, and every one professing the Law of Moses is obliged to believe it, as will be explained in the Fourth Book.

7 ז

וכן אמונת ביאת המשיח על זה הדרך היא, כי הוא ענף מסתעף מן העקר השלישי שהוא השכר והעונש, והיא אמונה מקובלת באומה ראוי שיאמינה כל בעל תורת משה, כמו שיתבאר במאמר הרביעי בעזרת השם, ואולם אינו שורש ולא עקר לתורת משה, כי כבר תצוייר תורת משה עקריה ושרשיה זולתה.

6. The dogma of the coming of the Messiah is of the same nature as the one before. It comes under the third principle, reward, and is an accepted dogma, which every one professing the Law of Moses is obliged to believe, as will be explained in the Fourth Book. But it is not a principle, fundamental or derived, of the Law of Moses, because the latter with its principles, fundamental and derivative, can be conceived without it.

8 ח

ולא מנינו בכלל האמונות הללו האמונות הנתלות במצות פרטיות, כמו התשובה והתפלה וזולתם, ולומר שראוי להאמין שהשם יתברך שומע תפלת הצועקים לפניו, וכן שהוא מקבל בתשובה לשבים אליו, וכיוצא באלו האמונות התלויות במצות מיוחדות, לפי שאין ראוי למנות שום מצוה באמונה יותר מזולתה. גם לא מנינו אמונת היות השכינה שורה בישראל, והיות האש יורדת מן השמים על מזבח העולה, והיות הכהן נענה באורים ותומים וכיוצא בהן, לפי שאלו נכללות באמונת הנסים והנפלאות שהיו בתורה בכלל, ואין ראוי למנות אלו יותר משאר הנסים, כאמונת בקיעת ים סוף, או פתיחת הארץ ובליעת קרח ועדתו, ושנכנסו חיים שאולה, ולהורות על הפלגת הנס שסתמה הארץ את פיה עליהם, כמו שאמר הכתוב ותכס עליהם הארץ, שלא כדרך הבקיעה הנעשית על ידי הרעש שהיא נשארת כך בקועה תמיד, כי כל זה וכיוצא בו בכלל האמונה בתורה ובכל הנסים המסופרים בה. ואולם השש אמונות שזכרנו אמנם מנינו אותן להיותן אמונות מקובלות באומה מיוחדות לקיום עקרי התורה ושרשיה תמיד, וקיום התורה בכל זמן תלוי בהן אף על פי שאינן שרשים אליה, כי כבר יצוייר מציאותה זולתן כמו שבארנו, והכופר בהן יקרא מין, אף על פי שאינו כופר בתורה, ואין לו חלק לעולם הבא.

We did not include among these dogmas, beliefs which are based upon specific commandments, like repentance, prayer, etc., for example the dogma that God hears the prayer of those who supplicate Him, or that He receives those who turn to Him in repentance, and other such dogmas based upon specific commandments, because no one commandment should be counted as a dogma rather than another. Nor did we include such beliefs as that the Shekinah dwelt in Israel, that fire came down from heaven upon the altar of the burnt-offering, that the priests received answers from God through the Urim and the Thumim, and so on, because they are included in the belief in the biblical miracles generally, and there is no reason for naming these rather than others, such as the dividing of the Red Sea, the opening of the earth and the swallowing of Korah and his congregation, their going into Sheol alive, and the still more wonderful phenomenon of the earth closing up again after they went down, as we read, And the earth closed upon them, so different from an opening made by an earthquake, which remains that way forever,—all these are included in a belief in the Torah and in the miracles told therein. We did enumerate specially the six beliefs above mentioned, because they are accepted dogmas among our people necessary for the maintenance of the fundamental and derivative principles of the Torah. The fulfilment of the Torah is dependent upon them, though they are not essential principles, since the Law can exist without them, as we explained above. He who denies them is called a heretic, though he does not deny the Torah, and has no share in the world to come.