Maamar 4, Introduction מאמר ד, הקדמה
1 א

בבאור העיקר השלישי שהוא השכר והעונש, והוא התכלית המגיע מכלל התורה, ובאור השרשים המתחייבים לו והדברים הנתלים בו ובשרשים.

Herein is explained the fourth principle, which is reward and punishment—the purpose of the Torah as a whole—as well as the derivative principles implied in it and other matters dependent upon it and the derivative principles.

2 ב

כבר קדם לנו במאמר הראשון שהבחירה והתכלית אינן התחלות לדת האלהית במה שהיא אלהית, שהבחירה היא התחלה לכל הפעולות האנושיות, ושעל כן לא מנינו אותה בכלל השרשים המיוחדים לדת האלהית, ושהתכלית אף על פי שהוא התחלה לכל הדתות הנימוסיות, מאשר תכלית הדת האלהית מתחלף לתכלית הדתות הנימוסיות, שמנו התכלית שהוא השכר והעונש עקר לתורה האלהית. ואבל בעבור שאי אפשר לבאר התכלית הזה שהוא השכר והעונש אם לא יקדם לנו הידיעה בבחירה, ראוי שנדבר ראשונה בבחירה. ולפי שאי אפשר לבאר הבחירה אם לא יתבאר ראשונה שורש ידיעת השם יתברך הנמצאות, ראוי שנדבר תחלה בידיעת השם יתברך הנמצאות ואחר כך בבחירה ואחר כן נדבר בהשגחה ואחר זה בשכר והעונש והדברים הנתלים בו, שהוא מבואר שזה הסדר מחוייב כדי לדבר בשכר והעונש, וזה שאם אין השם יודע הנמצאות השפלות, אין ענין לשכר ולעונש על מעשיהם, ואף אם ידע אותם, אם אין האדם בחיריי במעשיו אין ראוי שיענש עליהם או יקבל שכר, ואף אם ידע השם יתברך הנמצאות ויהיה האדם בחיריי במעשיו, אם יהיה השם יתברך יודע אותם ידיעה מיניית על דרך שידע את הבעל חי, אם אינו משגיח בפרטי מעשיהם להענישם על מרים ולתת להם שכר טוב בעמלם, לא יתכן להיות בכאן לא שכר ולא עונש. ולזה הוא מבואר שאלו הג׳ שהם ידיעת השם יתברך והבחירה וההשגחה הם קודמים בהכרח לעקר השכר והעונש ונכללים בו, לכן יחוייב העיון בהם ראשונה ובדברים הנתלים בהם ומסתעפים מהם, ואחר כך נדבר בשכר והעונש ובדברים הנתלים בו כתשובה ותחית המתים וביאת המשיח, וכל זה בקיצור מופלג כדי שלא יכבד על המעיין אלא שיספיק לתת ציור אל המאמין בלבד:

We said in the First Book that Freedom and Purpose are not principles of a divine law as such. Freedom is a principle of all human activity, hence we did not include it among the dogmas which are peculiar to divine law. As to Purpose, though that too is a principle of all conventional laws, still inasmuch as the purpose of divine law is different from the purpose of conventional laws, we did make the purpose of reward and punishment a fundamental principle of divine law. Inasmuch, however, as it is impossible to explain this purpose, namely reward and punishment, without knowing first about freedom, we must first speak about the latter. But we can not explain freedom without first discussing God’s knowledge of existing things. Accordingly, we shall first treat of God’s knowledge, then of freedom, then of Providence, and finally of reward and punishment and the other matters depending upon it. It is clear that we must follow this order if we want to treat of reward and punishment. For if God has no knowledge of the things existing in the sublunar world, there is no meaning in reward and punishment for conduct. And even granting that God does know the things of this world, if man is not free to choose his conduct, he should not receive either punishment or reward for it. And finally, even assuming that God knows the things of this world and man is free to determine his conduct, if God knows those things in a generic way only, as he knows the lower animals, if he exercises no provision over the particulars of their conduct, punishing them for disobedience and rewarding them for their good deeds, there can be neither reward nor punishment. It is clear, therefore, that these three, namely, God’s knowledge, freedom and providence are necessarily prior to the principle of reward and punishment and are implied in it. We must therefore consider them first and the things which depend upon them and issue from them, and then we shall speak of reward and punishment and of the things which are dependent upon it, such as repentance, resurrection and the Messiah. All this we shall discuss very briefly so as not to burden the reader, but just enough to give the believer a conception of the matter.