Mitzvah 73 ע״ג
1 א

שלא לאכול טריפה - שלא לאכול מן הטרפה, שנאמר (שמות כב ל) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. ומשמעות הנגלה בכתוב זה הוא להזהירנו על בהמה שטרפה זאב או ארי בשדה, ושטרפה בענין שהיא נטויה למות בטרף ההוא, דודאי אין במשמע שאם נגע בראש אזנה או תלש מצמרה שתקרא טרפה בכך, אלא ודאי המשמעות הנכון והקבלה מסיעת בכך הוא שנטרפה בכדי שתמות לשעה או לזמן קרוב בשביל הטרף ההוא. ואמרו זכרונם לברכה (חולין נז ב) שזמן זה הוא שנה אחת. ועוד יש להבין לכל מבין כי לא תקפיד התורה כשהגיע לה טרפות זה על ידי זאב או ארי או דב, אלא שתאסר כל בהמה המכה מכה המביאה אותה לידי מות על כל פנים, והם המכות שמנו אותן חכמים שהן ממיתות, וכמו שבא במשנה (חולין מב א) זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה. וזה שאמר הכתוב בשדה לאו דוקא, אלא שדרך הכתוב לדבר לעולם בהווה, ובשדות דרך בהמות לטרף. וכן הוא במכילתא (שם) דבר הכתוב בהווה. וגם כן נצטרך לכתב בשדה כדי ללמד בו עוד דברים אחרים רבים, כי דברי התורה נדרשין לכמה פנים, יתלבשו מבחוץ לבוש מלכות שש ומשי ורקמה טהורים, ומבפנים יש זהב ורב פנינים. ולבוש זה הפסוק הנגלה והנראה בו יותר בתחלת העיון הוא ללמוד על הטרפה לבד, כמו שכתבנו, ועל בשר מן החי שבכלל בשר טרפה הוא. ומה שבפנים כן הוא, שמלמד (חולין סח א) על כל בשר שיצא חוץ ממחצתו שאסור ונעשה כטרפה, כגון בשר קדשים שיצא חוץ לעזרה, ובשר קדשים קלים שיצא חוץ לחומה, ובשר הפסח שיצא חוץ לחבורה וכן העבר שיצא חוץ למעי אמו. ומשמעותו של מקרא יבוא כן כאלו אמר ובשר בשדה טרפה הוא, כלומר בשר שיצא חוץ למחצתו, שזהו לשון שדה, שאין לו מחצות, טרפה הוא. וכל אלה שזכרנו יצאו חוץ למחצתן דינן כטרפה, ומי שאכל מהן כזית, לוקה.

To not eat a torn animal: To not eat from a torn animal, as it is stated (Exodus 22:30), “and meat in the field of a torn animal, you shall not eat.” And the obvious understanding of this verse is to warn us about an animal that a wolf or a lion tore in the field, and that it is torn in a way that it is inclined to die from this tearing. As certainly, its understanding does not include that if [the wolf or lion] touched the tip of its ear or tore from its wool, that it be called a torn animal for this. Rather, its correct understanding - and the tradition supports this - is that it was torn enough that it will die in the hour, or soon, because of that tearing. And they, may their memory be blessed, said (Chullin 57b) that this time is [up to] a year. And it should also be understood by all those that understand, that the Torah is not exacting that the tearing be by a wolf or a lion or a bear, but rather any animal that inflicts a wound which brings [another animal] to die is forbidden regardless. And those are the wounds that the sages enumerated that kill, and it is as it comes in the Mishnah (Chullin 42a), "This is the general rule: anything that nothing like it stays alive is a torn animal." And that which the verse stated, "in the field," is not specific, but rather it is the way of Scripture to always state what is common, and it is the way of animals to get torn in the field. And so is it [found] in the Mekhilta d'Rabbi Yishmael 23:30), "The Torah stated what is common." And it was also needed to write, "in the field," in order to teach many other things. As the words of the Torah are expounded in different ways - outside, they wear clothing of majesty, pure linen and silk and embroidery, and inside, there is gold and many pearls. And the clothing of this verse that is revealed and more obvious at the beginning of its study is to teach only about the torn animal, as we have written; and [also] about meat from a living animal, which is included in the [concept of] meat of a torn animal. And that which is inside is this - that it teaches about any meat that went out of its boundary, that it is forbidden and becomes like a torn animal - for example consecrated meats that went outside [the Temple] courtyard, and lightly consecrated meats that went outside of [Jerusalem's] wall, and the meat of a Pesach sacrifice that went outside of its assemblage and so [too,] a limb that went out from its mother's womb. And the understanding of the Scripture comes like this, as if it stated, "and meat in the 'field' is 'torn,'" meaning to say, meat that went out of its boundary - as that is [the meaning of] the expression, 'field,' that it has no boundaries - is a 'torn' animal. And the law of all of these that we mentioned is like a torn animal, and one who ate a kazayit from them is lashed.

2 ב

משרשי מצוה זו, לפי שהגוף כלי לנפש ובו תעשה פעלתה, וזולתו לא תשלם מלאכתה לעולם, ועל כן באה בצלו לטובתה ולא לרעתה באמת כי האל לא ירע אבל ייטיב לכל, נמצא כי הגוף בין ידיה כמו הצבת ביד הנפח אשר עמו יוציא כלי למעשהו, ובאמת כי בהיות הצבת חזק ומכון לאחז בו הכלים, יעשם האמן טובים. ואם לא יהיה הצבת טוב, לא יבואו לעולם הכלים מכונים ונאים. וכמו כן בהיות בגוף שום הפסד מאיזה ענין שיהיה, תתבטל פעלת השכל כפי אותו הפסד, ועל כן הרחיקתנו תורתנו השלמה מכל דבר הגורם בו הפסד. ועל הדרך הזה לפי הפשט נאמר שבא לנו האסור בתורה בכל מאכלות האסורות. ואם יש מהן שאין נודע לנו ולא לחכמי הרפואה נזקן, אל תתמה עליהם, כי הרופא הנאמן שהזהירנו בהן חכם יותר ממך ומהם, וכמה נסכל ונבהל מי שחשב שאין לו בדברים נזק או תועלת אלא במה שהשיג הוא. ויש לך לדעת כי לתועלתנו לא נתגלה סבתן ונזקן פן יקומו אנשים מחזיקים עצמן כחכמים גדולים ויתחכמו לומר, נזק פלוני שאמרה התורה שיש בדבר פלוני איננו כי אם במקום פלוני שטבעו כן, או באיש פלוני שטבעו כן וכן, ופן יתפתה לדבריהם אחד מן הפתאים, על כן לא נתגלה טעמן, להועיל לנו מן המכשול הזה.

It is from the roots of this commandment [that it is] because the body is an instrument of the soul - with it, it carries out its activity; without it, it can never complete its work. And hence it is in its shadow truly for its good, and not for its bad; as God does not do bad but does good to all. Thus we find that the body at its command is like a pair of tongs in the hand of a blacksmith: with it he can produce a tool fit for its purpose. Now in truth, if the tongs are strong and properly shaped to grasp tools in them, the craftsman can make them well. But if the tongs are not good, the tools will never come out properly shaped and fit. In the same way, if there is any damage in the body, of any kind, some function of the intelligence will be nullified, corresponding to that damage. For this reason, our whole and perfect Torah removed us far from anything that causes [such] a defect. In this vein, according to the simple understanding, would we say [that] we were given a ban by the Torah against all forbidden foods. And if there are some among them whose harm is known [understood] neither by us nor by the wise men of medicine, do not wonder about them; as the faithful, trustworthy Physician who adjured us about them is wiser than both you and them. And how foolish and impulsive is the one who thinks that things don't have damage or benefit, except for that which he can grasp. And you should know that their reasons were not revealed, for our benefit; lest people who hold themselves to be great sages get up and feign wisdom to say, "X damage that the Torah stated in thing y is only in place a, whose nature is such," or "with person b, whose nature is such and such," and lest one of the dim-witted be seduced by their words. Therefore their reason was not revealed, to aid us [avoid] this obstacle.

3 ג

וידוע הדבר מדרכי הרפואה שבשר כל הטרפות האסורות לנו מוליד הפסד אל גוף אוכלו מחמת שהטרפות מורה חלי בבהמה. ואל תקשה עליך לומר מה הפסד יוכל להיות בבהמה שנטרפה מיד ונשחטה, כי לא מחכמה תקשה על זה, הלא ידעת כי לכל דבר התחלה, ואם תודה אלי כי בארך הזמן ימצא ההפסד בה מחמת הטרפות, תתחיב להודות כי ברגע הראשון התחל ההפסד אלא שהוא מועט בהתחלה, ואין ספק כי מן הנזק רע אפילו מעוטו. ועוד שכל דיני התורה וכל דבר שיש לו קימא, בגדר כזה יתחיב להיות, שאם תתן דבריך לשעורין לא יתקים דבר בידך לעולם.

And it is known from the paths of medicine that the meat of all torn animals that are forbidden to us brings damage to the body of its eater, as the state of being 'torn' indicates sickness in the animal. And do not ask yourself to say, "What damage can there be in an animal that was torn and immediately slaughtered?" As it is not from wisdom that you would ask about this. Do you not know that there is a beginning to everything? And if you admit to me that in the course of time, the damage will be found in it due to its being in a status of being 'torn,' you will be obligated to admit that the damage begins from the first instant, except that it is small at first. Yet there is no doubt that even a little damage is bad. And also, all of the laws of the Torah and anything that has endurance must be like this, as if you place measurements on your words, nothing will ever be established in your hand.

4 ד

דיני המצוה, כגון הטרפיות שנמסרו לו למשה בסיני, והם (חולין מג א) שמנה אבות, דרוסה, נקובה, חסרה, נטולה, פסוקה, קרועה, נפולה, שבורה. והדרוסה היא הטרפות החמורה מכלן, לפי שהוא מפורש בתורה. ולפיכך אמרו זכרונם לברכה (רמב''ם שחיטה ה ג) שכל ספק הבא לנו עליו, אסור. ובשאר הטרפיות יש בהן ספקן מותרין. וכל אחד ואחד מאלו האבות יש לו כמה וכמה תולדות כמו שבא פרטן בגמרא. וחשבון כלל הטרפיות שאפשר שימצאו בבהמה וחיה ועוף העולה בידינו בפרטן לפי הדומה מדברי הגמרא הם שבעים ושתים עם טרפות אחת שיש בעוף יתר על הבהמה. ועליהן אין להוסיף ומהם אין לגרע, לפי שכל מכה שתארע לבהמה או לחיה או לעוף חוץ מאלו שמנו חכמים בדורות הראשונים והסכימו עליהם בתי דיני ישראל, אפשר שתחיה ואפילו נודע לנו מדרך הרפואה שאין סופה לחיות. וכל אלו המכות שמנו ואמרו שהן טרפות, אף על פי שנראה בדרכי הרפואה שבידינו שמקצתן אין ממיתין ואפשר שתחיה מהן אין לך אלא מה שמנו חכמים, שנאמר (דברים יז יא) על פי התורה. וכל אחת מן שבעים ושתים הטרפיות שאמרנו, מפרש בארכה עם כל תנאיו במסכת חלין.

The laws of the commandment: For example, the [types of] 'torn' animals that were [instructed] to Moshe at Sinai, and they are the eight main categories (avot, Chullin 54a): the clawed; the pierced; the lacking; the removed; the split; the torn; the fallen and the broken. And the clawed is the most severe of all, since it is explicit in the Torah. And hence, they, may their memory be blessed, said (Mishneh Torah, Laws of Ritual Slaughter 5:3) that any doubt that comes about it [renders it] forbidden. And with other 'torn' animals, there are some wherein a doubt is permissible. And each and every one of these main categories has many, many derivatives, as their listings come in the Gemara. And the tally of all the 'torn' animals that it is possible to find in a domesticated animal, a wild animal or a bird that comes in our hand from their listing - as it would appear from the words of the Gemara - is seventy-two, with one more in the birds than the animals. And they cannot be added to and they cannot be subtracted from; since it is possible that a domesticated animal or a wild animal or a bird could survive from any wound contracted by [other ailments], except for these that the Sages enumerated in the early generations and about which the Israelite courts agreed - and even [if] we know by way of medicine that its end is not to survive. And all of these wounds that they enumerated and said that they were [in the category of] 'torn' animals - even if it appears according to the ways of medicine in our hands that some of them do not kill and it is possible that it will survive it - you only have what the Sages enumerated, as it is stated (Deuteronomy 17:1), "According to the instruction." And each one of the seventy two 'torn' animals that we mentioned is elucidated at length with all of its conditions in Tractate Chullin.

5 ה

וכל טרפיות אלו שמנו חכמים בבהמה ובעוף אין אדם צריך לחזיר אחריהן ולבדק אותן טרם שיאכל בשר הבהמה והעוף, מפני שחזקתן שכשרים הם, כי רב בעלי חיים בחזקת בריאים אנו מחזיקין אותן, זולתי באחת מהן שהצריכו חכמים לבדק טרם שנאכל הבשר מפני שזה הטרפות מצוי הרבה, והיא טרפות הריאה שמצויין בה רירין הנקראים סרכות, ויש לחוש בהן שלא ימשכו קרום הריאה וינקבוהו, לפיכך צריך אדם לראות לעולם באיזה צד יהיו אותן רירין בריאה טרם שיאכל מן הבהמה, ואם ימצא אותן בענין שאפשר כי בתנועתם ינקבו הראה, טרפה, שאנו אומרים כל העומד לנקב על כל פנים כנקוב חשבינן ליה וכאלו מתה היא, אחר שאי אפשר לה להנצל מן המות, וידוע הוא כי אותו החלי הגומל אותן רירין במקומות העתידין לנקב, התחלת חלי המביא לידי מות הוא אחר שבאותן מקומות נעשו הרירין.

And a person need not search for all of these 'tearings' that the sages enumerated in animals and in birds and check them before he eats the meat of an animal or bird - since most animals are assumed to be fit (kosher), as we assume most living creatures to be healthy - except for one of them that the Sages required to check before we eat the meat, because this 'tearing' is much found. And that is the 'tearing' in the lung in which mucous membranes called sirkhot (adhesions) are found. And there is a concern with them that they not pull the tissue of the lung and puncture it. Hence, a person must always see on which side these mucous membranes are found in the lung before he eats from the animal. And if he finds them in [such] a way that it is possible that from their movement, the lung would be punctured, it is a 'torn' animal - as we say that we consider anything that stands to be punctured regardless as punctured [already]; and it is as if it is dead, since it is impossible for it to be saved from death. And it is known that this sickness that brings these mucous membranes in places that they will puncture in the future is the beginning of a sickness that brings death, as the mucous membranes have [already] formed in those places.

6 ו

ואלו הן המקומות שהרירין טורפין לפי הכלל העולה בידינו מדברי הגמרא עם הפרושים הטובים כל מקום בעולם שהאמה סרוכה, טרפה ואינה נתרת בבדיקה, זולתי בענין אחד אם סרוכה לדפן ויש מכה בדפן והסרכא כלה יוצאת ממקום המכה, שבזו נאמר תבדק. ויש מתירין בלא בדיקה. ויש מוציאין (רש''י חולין מו ב) מכלל זה אם סרוכה לאנה שבצדה מחתוך לחתוך, וכן מנהגנו היום להתיר. כל מקום בעולם שהענוניתא דורדא שהיא מצד ימין סרוכה, טרפה. ואנות הריאה הן חמש מלבד העינוניתא, ויש מהן שלש מצד ימין הבודק בשעה שהבהמה תלויה ברגליה כדרך שתולין אותה הטבחים, ושתים מצד שמאל. אם סרוכות או סמוכות זו אצל זו והסרכא יוצאת מחתוך לחתוך, וכן אם סרוכות אל צלעות הבהמה שהן רבוצות בתוכן, והסרכא יוצאת מגב האנות אל הצלעות ותופשת בצלעות ובבשר שבין הצלעות, וכל שכן בבשר לבד, כל זה דנין אותו להתר. אבל אם הסרכא יוצאת ביניהן מחתוך האנה לגב חברתה או מגב לגב, וכן אם יוצאת מן האנות אל הצלעות ואינה תופשת כי אם בעצמות לבד, וכן בכל מקום אחר בעולם שבבהמה שתהיינה האנות סרוכות שם או סמוכות, דנין אותו לאסור.

And these are the places that the mucous membranes 'tear' according to the principle that has come into our hands from the words of the Gemara with the good commentaries: Any place where there is an adhesion on the central bronchial tube is 'torn' and it is not permitted by way of examination, except in one way - if the adhesion is on the wall and there is a wound on the wall and the entire adhesion comes out of the place of the wound. As in this case, we say [to] check, and some permit it without checking. And there are those (Rashi on Chullin 46b) that remove from this principle [of what is automatically 'torn'] if the adhesion is on the side of the lobe from one [end of the] division to the [other end of the] division, and so is it our custom today to permit [this]. Any time that the small pink lobe which is on the right side has an adhesion, it is 'torn.' And the lobes of the lung are five, besides the small lobe, and there are three on the right side of the lobe when the animal is suspended by its legs, according to the way the butchers suspend it, and two on the left. [But] if they have adhesions or are [connected] one to the other and the adhesion comes out from one [end of the] division to the [other end of the] division, and so [too,] if the adhesions are on the ribs of the animal among which [the lungs] crouch and the adhesion goes out from the back of the lobe to the rib and clings to the ribs and the flesh between the ribs - and all the more so [if it clings] to the flesh itself - we determine all of this to be permissible. But if the adhesion come out between them from the division of the lobe to the back of [another lobe] or from one back to [the other] back, and so [too,] if it goes out from the lobe to the ribs and only clings to the bones themselves, and so [too,] in any other place in the animal at all that the lobe has an adhesion there or is [connected], we determine it to be forbidden.

7 ז

והרמב''ם זכרונו לברכה (שחיטה יא ז) הוציא מכלל זה כל זמן שסרוכות לחזה ולשמנונית החזה ודן להתר, ולא כן אנו נוהגים. סרכא התלויה בכל מקום בין באנות בין באמה, כשרה, ויש שטורפה, ואנו נוהגין בה התר. נמצאו האנות שלא כסדר זה או חסרות מחשבון זה, טרפה. והעינוניתא דורדא משלמת חסרון אחד. ואם נמצאו יתרות מחשבון זה הרבה אין בכך כלום, ובלבד שלא ימצא היתרון מצד גבן, דאלו מצד גבן אפילו אחת קטנה כעלה הדס או יותר קטנה, אוסרת. ויש מתירין (רמב''ם שחיטה ח ד) כשהיא קטנה יותר מעלה הדס.

And Rambam, may his memory be blessed, removed from this principle anytime the adhesions are on the breast or the fat of the breast and determines it to be permissible (Mishneh Torah, Laws of Ritual Slaughter 11:7). But this is not our custom. An adhesion that is suspended in any place - whether from the lobe or whether from the central bronchial tube - is fit (kosher). And there are those that render it 'torn,' but our custom is to permit it. If the lobes are not to be found in this order or are lacking from this sum, it is 'torn.' And the small pink lobe replaces one lack [of a lobe]. But if [even] many more than this sum are found, it is nothing - so long as the addition is not on the side of their back. As if it is on the side of their back - even one that is as small as a myrtle leaf or smaller - it is forbidden. And there are those that permit it when it is smaller than a myrtle leaf (Mishneh Torah, Laws of Ritual Slaughter 8:4).

8 ח

ויתר רבי פרטי מצוה זו, מבארים בפרק שלישי מחלין. ובפרק זה עצמו כמו כן. ובפרק אחרון ממכות וראשון מבכורות יתבארו דיני שאר האסורין שכתבנו למעלה שנשמעין בלשון הכתוב בפנים שלו (י''ד ה' טרפות). ונכפלה אזהרה זו בנביאים בספר יחזקאל (מד לא) בכהנים לבד שכתוב עליהן כל נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים. והודיעונו חכמים (מנחות מה א) שמפני כן נכפלה בהן, לפי שהכתוב צום לאכל חטאת העוף במליקה, ואף על פי שאסורה לישראל כנבלה, ואולי תחשב מתוך כך שיתר להן אפילו בחלין מליקה או שחיטה נפסדת שלא תקפיד תורה בהן, דמכיון שיצאו מן הגדר בדבר אחד, יצאו לגמרי בכל ענין השחיטה, ולפיכך הזהיר הנביא בהם בפרוש להודיענו שלא התרו רק במליקה לבד בקרבן. אבל בחלין, נשארים הם באסורן כמו ישראלים.

And the rest of the many details of this commandment are elucidated in the third chapter of Chullin. And the laws of the other prohibitions that we wrote above which are understood from the understanding of the language of the verse inside [of it] are in this same exact chapter and in the last chapter of Makkot and the first of Bekhorot. And this warning was repeated in the Prophets in the book of Ezekiel 44:31 for the priests alone, as it is written, "Any carcass or torn animal [...] the priests shall not eat." And the Sages informed us (Menachot 45a) that it was repeated [specifically] for them, as Scripture commanded them to eat the bird sin-offering with melikah (ritual decapitation), even though it is forbidden to [other Jews] like a carcass. And maybe you would think from this that non-consecrated meat would also be permissible for them with melikah or an inferior slaughtering, as the Torah is not exacting with them. As since they were excluded for one thing, they would would be excluded regarding all matters of slaughter. And therefore, the prophet warned them explicitly to inform us that melikah alone is only permissible with a sacrifice, but with non-consecrated meat, they are still forbidden like [other Jews].

9 ט

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה ואכל כזית מן הטרפה ומכל אלו שנשמעים בפרוש הכתוב שיצאו חוץ למחיצתן, לוקה. ואל יקשה עליך ואיך לוקה, והא קימא לן אין לוקין על לאו שבכללות, והרי זה [לאו] שכלל כמה דברים, כמו שאמרנו, כי פרוש ענין זה כבר בארוהו בספר המצות בעקר התשיעי שני גדולי הדור, והם הרמב''ם זכרונו לברכה והרמב''ן זכרונו לברכה, והרחיבו שם פרושיהם וראיותיהם בזה לברר הדבר יפה, ויאריך הענין, על כן הנחתיו כפי מנהגי בספר. ומכל מקום יש לך לדעת כי העולה מדברי שניהם, שאין זה מכלל לאו שבכללות.

And this commandment is practiced in every place and at all times by males and females. And one who transgresses it and eats a kazayit of a 'torn' animal and from all of those [things] that are implied from the understanding of the verse, "that went out of their boundaries," is lashed. And let it not be difficult to you [to ask,] "And how is he lashed - it is established for us that we do not administer lashes for a negative commandment that is part of a group, and behold, this [is a negative commandment] that included several things," as we have said." As two greats of the generations have already elucidated it in the Book of the Commandments in the ninth principle - and they are Rambam, may his memory be blessed, and Ramban, may his memory be blessed. And there they wrote their explanations and their proofs in detail, to clarify the thing well. And the matter would be long. Therefore I have left it, as is my custom in [this] book. And nonetheless, you should know that it comes out of the words of both of them that this is not included as a negative commandment that is part of a group.