Mitzvah 65 ס״ה
1 א

שלא לענות יתום ואלמנה - שנמנענו מהכביד במעשה או אפילו בדבור על היתומים והאלמנות, שנאמר (שמות כב כא) כל אלמנה ויתום לא תענון, אבל כל משאו ומתנו של אדם עמהם יהיה בנחת ובחסד ובחמלה.

To not abuse the orphan and the widow: That we have been prevented from burdening - by action or even by speech - the orphans and the widows, as it is stated (Exodus 22:20), "Every widow and orphan you shall not abuse." Rather, all of a person's give and take (business matters) with them should be calm and with kindness and pity.

2 ב

משרשי המצוה, מה שכתבתי בסמוך בענין הגר, לפי שאלו הן תשי (תשושי) כח שאין להם מי שיטען טענותם בכל נפש כמו שהיה עושה איש האלמנה ואביהן של יתומים אם היה קים, ועל כן הזהירתנו תורתנו השלמה לקנות מדת חסד ורחמים בנפשנו ונהיה ישרים בכל מעשינו כאלו יש כנגדנו טוען בכח הטענה בהפכנו, ונחוס ונחמול עליהם ונראה זכותם בכל דבר יותר משהיינו עושים אם היה האב והבעל קים.

That which I have written adjacently regarding the matter of a convert is from the roots of the commandment - it is because these are of weak (weary) power; as they have no one to make their claim against any one - as would have done the husband of the widow and the father of the orphans had he been alive. And therefore, our perfect Torah warned us to acquire the trait of kindness and mercy for our souls, so that we be straight in all of our deeds as if there were a claimant making a strong claim against us. And we should be concerned and have pity upon them, and see their [side] in every thing; [even] more than we would have done if their father and husband had been alive.

3 ג

מדיני המצוה, מה שאמרו (רמב''ם דעות ו י) שאפילו אלמנתו של מלך ויתומיו באזהרה זו, והיאך נוהגין עמהם, שלא נדבר אליהם אלא רכות. ולא ינהג אדם בהם אלא מנהג כבוד, ולא יכאיב גופן בעבודה, ולא ילבינם בדברים, ויחוס על ממונם יותר מעל ממון עצמו. ומפני כן אמרו זכרונם לברכה (שבועות מה א) שהבא לפרע מממונם, אף על פי שיש בידו שטר מקים לא יפרע אלא בשבועה, מה שאין כן באחר. ועוד אמרו זכרונם לברכה (ב''ב כג א) שאם יש להם ריב עם שום אדם, שבית דין חיבים לטען בשבילם כנגד התובע אותם, וטוענין לתועלתם כל מה שיחשבו שהיה יכל אביהם לטען. ואם יש להם מעות שמכריחין בית דין כל מי שימצאו שהוא עשיר מנכסים שיש להם אחריות ויהיה איש נאמן ואוהב שלום וכשר, ומפקידין לו מעות היתומים להתעסק בהן בענין שיהיה קרוב לשכר אצל היתומים ורחוק להפסד, מה שלא התירו באדם אחר משום אסור רבית דרבנן. ומכריחים גם כן כל אדם שהוא טוב להם שיפקח עיניו על נכסיהם אם לא הניח להם אביהם שום אפוטרופוס.

From the laws of the commandment is that which they said (Mishneh Torah, Human Dispositions 6:10) that even the widow of the king and his orphans are [included] in this prohibition and how to behave towards them: That we should only speak softly with them; that a person should only behave honorably towards towards them, and not hurt them in their bodies with work, nor embarrass them with words; and be concerned about their money more than about his own money. And because of this, they, may their memory be blessed, said (Shevuot 45a), that one who comes to collect [a debt] from their monies - even if he has a validated deed - may not collect without [taking] an oath, which is not the case with another. And they, may their memory be blessed, said (Bava Batra 23a) that if they have a quarrel with anyone - that the court is obligated to make a claim for them, against the one who sues them, and they claim for their benefit anything they think that their father would have been able to claim; and if they have money, that the court must force anyone they find that is wealthy - beyond possessions that are liened -and that is a trustworthy man who loves peace and is upstanding, and deposit the money of the orphans with him, to do business with (invest) it in a way that is likely to profit the orphans and be far from loss (low-risk) (Bava Metzia 70b), which they did not permit with another person due to a rabbinic prohibition on interest. And they also force any person that is good for them to put his eye on their properties, if their father had not left any custodian for them.

4 ד

ועוד אמרו בהן (גיטין נב א) שכל משא ומתן שיהיה להם עם כל אדם יהיה ידם על העליונה כמו הקדש, ויותר מהקדש באחת. כיצד? יתומים שמכרו פרות ומשכן מהם הלוקח ולא נתן להם הדמים עדין והוקרו בינתים, חוזרין בהן, שאין נכסיהן נקנין אלא בכסף כהקדש שכתוב בו ונתן הכסף וקם לו. הוזלו הפרות אין הלוקחים יכולין לחזר בהן, שלא יהא כח הדיוט חמור מכחם. וכן אם לקחו הם פרות ומשכו אותם ולא נתנו הדמים והוקרו אין המוכר יכול לחזר, שלא יהא כח הדיוט שקונה במשיכה גדול מכחם. ואם הוזלו היו יכולין לחזר, אבל מפני תקנתם אמרו שלא יהו יכולין לחזור כדי שימצאו מי שימכר להם פרות בהקפה. נתנו הם דמים למוכר בשביל פרות ולא משכו הפרות והוזלו הפרות חוזרין בהן. וזו האחת שאמרנו שיתרים הם על ההקדש, כי ההקדש אינו חוזר בו בזו, מכיון שיש בכיוצא בזה מי שפרע להדיוט, לא רצו חכמים להטיל פחיתות מדה בשביל מעט רוח לגבי הקדש, אבל לגבי יתומים די להם להיות כשאר העם, וכיון ששאר העם יכולין לחזור בהם מן הדין בזו אלא שיש עליהם דין מי שפרע, (יתומים שאין להם מי שפרע) בדין הוא שיחזרו בהם. נתנו היתומים דמים ולא משכו הפרות והוקרו, אם רצו המוכרים לחזור בהם, חוזרים ומקבלים מי שפרע, וזו תקנה הוא להם, שאם יהיה דינם שיקנו בנתינת המעות ויהיו שלהם לגמרי, שלא יהא המוכד יכול לחזור בו, יאמר להם המוכר נשרפו או אבדו באנס. ואם שמא תאמר יהיו ברשותם לכל תועלתם, שאם ירצו יקחו אותם על כל פנים, ואם לא ירצו לא יקחו אותם כדי שלא יטען המוכר דבר זה, תשובתך כי כל זה אי אפשר לעשות להם, שאינו בדין שנתן להם נכסי בני אדם, די להם כי אנחנו מעמידים אותם זמנין אדינא דאוריתא זמנין אדינא דרבנן לתועלתם, אבל לפנים מכל זה אינו בדין לתת להם ממון העולם. וכעין מה שאמרו עליהם בגמרא (ב''מ ע א) יתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שבקיהו. לקחו היתומים דמים על פרותיהם ולא משכם מהם הלוקח והוזלו, יכולין הלוקחין לחזר בהן מן הדין ומקבלים מי שפרע, שאם אתה אומר נעמידם על דין תורה, ומכיון שנתנו הלוקחין המעות זכו בפרות ולא יוכלו לחזר הלוקחין יהיה זה רעה ליתומים, שלא ימצאו לעולם מי שיקדים להם מעות על פרותיהם. ואולי יצטרכו למעות לפי שעה ונמצא להם בתקנה זו הפסד גדול לפעמים, ועל כן עיינו בכל צדדי תועלתם שהיה אפשר ותקנו להם.

And they also said about them (Gittin 52a) that their hand be on the higher (they be given the advantage) in all give and take that they have with anyone, as [is this case] with consecrated property; and in one [case], even more than consecrated property. How is this? [If] the orphans sold their fruit and the purchaser dragged some of them towards him but did not yet give the money and [their value] appreciated in the interim, they can retract, since their properties are only acquired through money - like consecrated property, about which it is written, "and he gives him the money and it is established for him" (and not by dragging as is otherwise the standard). If the fruits depreciated, the buyers may not retract, as the power of a commoner should not be weightier than their power. And so [too], if they bought the fruit and they dragged them and did not give the value, and they appreciated, the seller cannot retract, so that the power of the commoner not be greater than their power. But if they depreciated, they could retract; however for the sake of their welfare, [the rabbis] said they are not able to retract - so that they will be able to find someone to sell them fruit on credit. If they gave the value to the seller for fruit and they did not drag the fruit, and the fruit depreciated - they can recall [it]. And this is the one [case] that we said they have an advantage over consecrated property. As consecrated property cannot be recalled in this case - as since in the same case with a commoner there is a [curse called] the One who repayed [placed upon the one who retract, the sages did not want to apply a lowly trait for [such] a small gain for consecrated property. But with orphans, it is enough for them to be like the rest of the people; and since the rest of the people can retract [in this case], according to [the letter of] the law - except that they [are given a curse] - it is correct that (orphans, who do not receive a curse), [be allowed] to retract. [If] the orphans gave the value, but did not drag the fruit, and they appreciated - the sellers may reretract, [though] they retract and receive [a curse]. But this is for the welfare [of the orphans], as if their law would be that they acquire with the giving of money, the seller would tell them that they burned up or got lost from duress (it was beyond his control). And you might say, they should be in their possession for any benefit of theirs - that if they want, they take them regardless; and if they do not, they do not take them - so that the buyer not give this answer. [If so,] your answer is that it is impossible to do all this for them - as it is not correct to give them the property of [other] people. It is enough for them that for their benefit we sometimes [administer] Torah law upon them and sometimes [administer] rabbinic law upon them. But above all this, it is not correct to give them the money of the [rest of] the world, and similar to that which they said about them in the Gemara, (Bava Metzia 70a), "Orphans that consume what is not theirs will follow those that left them (and die)." [If] the orphans took the value for their fruit, but the buyer did not drag some of them, and they depreciated - the buyers can retract according to the law and receive [a curse]. As if you say, "Let us [administer] Torah law upon them, and since the buyers gave the money, they acquired the fruit and the buyers may not retract" - this would be bad for the orphans, as they would never find someone who will advance them money for their fruits. And it is possible that they will need money at that time; and it will come out for them that this advantage will sometimes be a great loss. And so [the Rabbis] investigated every side of their benefit that was possible and arranged it for them.

5 ה

ולעולם (שם עד, ב) אין היתומים מקבלין מי שפרע בכל שיעשה האפוטרופוס ולא האפוטרופוס גם כן לפי שמכחם הוא חוזר בו. וכן הדין בעלמא לענין שליח הנושא ונותן לדעת משלחו ששניהם אין מקבלין מי שפרע. ומכל מקום אמרו בהם שמתר לענותם קצת לתועלתם, כגון הרב לתלמידו של תורה או של אמנות, אבל אפילו לתועלתם מצוה להקל בהם יותר משאר כל אדם. ואמרו גם כן שברית כרותה להם שנענין מצעקתם, שנאמר (שמות כב כב) שמע אשמע צעקתו. ושהם נקראים יתומים לענין מצוה זו עד שלא יהו צריכין בעסקיהם לאדם גדול אלא עושין כל צרכי עצמן כשאר כל הגדולים. ויתר פרטיה מבארים במקומות מפזרים בגמרא ובמדרשות (ה' דעות פ''ו).

And the orphans never receive [a curse] for anything that the custodian does; nor also does the custodian - since he is recalling on their behalf (Bava Metzia 74b). And so [too] is the law more generally regarding an agent who gives and takes with the knowledge of his sender, that neither of them receive [a curse]. And nonetheless, they said about them that it is permitted to oppress them a little for their benefit - for example a teacher towards his student in Torah or in a craft. However even for their benefit, it is a commandment to be more lenient upon them than upon other people. And they also said that there is a covenant made with them that their cries will be answered, as it is stated (Exodus 22:22), "I will surely hear his cry"; and that they are called orphans regarding the matter of this commandment until they do not need an adult for their business affairs, but rather administer all of their own needs like all other adults. And the rest of its details are elucidated in scattered places in the Gemara and in Midrash (see Mishneh Torah, Laws of Human Dispositions 6).

6 ו

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, שחיבין בני אדם לנהג עמהם דרך נחת וכבוד. והעובד עליה והכעיסן או הקניטן, או רדה בהם, או אבד ממונם. וכל שכן אם הכה אותן, הרי זה עובר בלא תעשה. ואף על פי שאין לוקין על לאו זה, לפי שאין הענוי דבר מסים כדי להלקות עליו כי לעולם יוכל המענה רשע לטען בשקר כי מן הדין ענם או לטובתם. השם יתברך שהוא בוחן לבבות תובע צערם, והרי ענשו מפרש בתורה, שנאמר והרגתי אתכם בחרב, כלומר מדה כנגד מדה, שתהיינה נשי המענים אלמנות ובניהם יתומים ולא ימצאו מרחם, (סוטה ח, ב) שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו. ואם נקבה היא המענה, תמות ואישה ישא אחרת שתענה בניה. ודרשו זכרונם לברכה והיה כי אם צעק יצעק אלי, בן קובל לאביו, אשה לבעלה, אלמנה ויתום אלי, ושמעתי כי חנון אני. והרמב''ן זכרונו לברכה (ל''ת רנו) ימנה אזהרת יתום ואלמנה בשני לאוין מן הטעם שכתבנו למעלה. (מצוה ז).

And this commandment is practiced in every place and at all times by males and by females, that all people are obligated to treat them gently and honorably. And behold, one who transgresses it and angers them or taunts them or afflicts them or subjugates them or destroys their money - and all the more so, if he hits them - violates a negative commandment. And even though we do not administer lashes for this - as the affliction is not something [clearly] defined, such that we can give lashes for it, since the evil afflicter can make the lying claim that he afflicted them according to the law or for their benefit - God, may He be blessed, who examines the hearts, will [redress] their pain. And behold his punishment is explicit in the Torah, as it is stated (Exodus 22:23), "and I shall kill you with the sword" - meaning to say, measure for measure, such that the wives of the afflicters become widows and their children, orphans, and not find someone who has mercy upon them. As in the way that a person measures, so will he be measured (Sotah 8b). And if the afflicter is a female, she will die and her husband will marry another woman who will afflict her children. And they, may their memory be blessed, expounded, "if he will surely cry to Me" - a son complains to his father, a wife to her husband, a widow and orphan to Me, "and I will listen, as I am gracious" (Exodus 22:26). And Ramban, may his memory be blessed, (on Sefer HaMitzvot LaRambam, Mitzvot Lo Taase 256) counts the prohibition towards the orphan and the widow as two negative commandments, because of the reason we wrote above (Sefer HaChinukh 7).