Mitzvah 609 תר״ט
1 א

שלא לאכול מעשר שני בטמאה - שלא לאכול מעשר שני בטמאה ואפילו בירושלים עד שיפדה (רמב''ם בספהמ''צ ל''ת קנ), שהעקר אצלנו שמעשר שני שנטמא פודין אותו ואפילו בירושלים, כמו שהתבאר במסכת מכות (יט, ב), ועל זה נאמר (דברים כו יד) לא בערתי ממנו בטמא, והוא כאילו אמר לא תבער ממנו בטמא, כלומר לא תאכל ממנו בטמא, כי אחר שהשם ציונו, שנאמר לא עשיתי כן וכן הרי הוא כאלו ציונו לא תעשה כן, ומן הטעם הזה נחשב לשונות אלו שבפסוק זה ללאוין, והנה סוף הפסוק אומר שמעתי בקול יי אלהי, לומר, שהוא הזהירנו על כל זה.

To not eat the second tithe in impurity: To not eat the second tithe in impurity - and even in Jerusalem - until it is redeemed (Sefer HaMitzvot LaRambam, Mitzvot Lo Taase 150); as the essential rule for us is that we can redeem second tithe that has become impure, even in Jerusalem, as it is elucidated in Tractate Makkot 19b. And about this is it stated (Deuteronomy 26:14), "I have not disposed of it while impure" - and it is as if it said, "You shall not dispose of it while impure," meaning to say, "You shall not eat from it while impure." As since God commanded us that we should say, "I did not do this and that," behold it is as if He commanded us, "Do not do this." And for that reason, these expressions in this verse are considered negative commandments. And behold, the end of the verse states, "I have heeded to the voice of the Lord, my God" - meaning to say that He warned us about all this.

2 ב

משרשי הרחקת הטמאה מן הקדש, כתבתי במקומות הרבה מן הספר, מה שידעתי בו (עי' מצוה שסב).

I have written in many places in this book what I have known from the roots of distancing impurity from consecrated foods (see Sefer HaChinukh 362).

3 ג

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (בספרי), לא בערתי ממנו בטמא. בין שאני טמא והוא טהור, בין שאני טהור והוא טמא, כלומר שבכל אחד משני צדדין אלו לוקין עליהן, והוא שיאכל אותו בירושלים, שהוא מקום אכילתו, שכן פרשו זכרונם לברכה, שאין לוקין עליו אלא שם, אבל האוכלו בטמאה חוץ לירושלים אינו לוקה עליו, אלא מכין אותו מכת מרדות דרבנן. ויתר פרטיה, מבארין בסוף מכות (יט ב).

From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Makkot 19b), "'I have not disposed of it while impure' - whether I am impure and it is pure or whether I am pure and it is impure" - meaning to say, that from each one of these two angles, we administer lashes for them. And this is when he eats it in Jerusalem, which is the place of its eating. As so did they, may their memory be blessed, explain, that we only administer lashes for it there. But one who eats it in impurity outside of Jerusalem is not lashed for it, but we do administer rabbinic lashes of rebellion upon him. [These] and the rest of its details are elucidated at the end of Makkot.

4 ד

ונוהג אסור זה בזכרים ונקבות בזמן הבית, שהיו לנו מעשרות דאוריתא.

And this prohibition is practiced by males and females at the time of the [Temple], as we had tithes from Torah writ [then].