Mitzvah 603 תר״ג
1 א

לזכור מה שעשה לנו עמלק - שנצטוינו לזכור מה שעשה עמלק לישראל, שהתחיל להתגרות בם בצאתם ממצרים, בטרם נשא גוי וממלכה ידו עליהם, וכענין שכתוב (במדבר כד, כ) ראשית גוים עמלק. ותרגומו, ריש קרביא דישראל הוה עמלק, שהכל היו יראים מהם בשמעם היד הגדולה אשר עשה להם השם במצרים, והעמלקים ברוע לבם ובמזגם הרע לא שתו לבם לכל זה ויתגרו בם, והעבירו מתוך כך יראתם הגדולה מלב שאר האמות, וכענין שמשלו בזה רבותינו זכרונם לברכה (פסיקתא רבתי פרשה יב תנחומא כאן) משל ליורה רותחת שאין כל בריה יכלה לירד לתוכה ובא אחד וקפץ וירד לתוכה, אף על פי שנכוה הקר אותה לאחרים, ועל זכירת ענינם זה נאמר (דברים כה יז) זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים.

To remember what Amalek did to us: That we were commanded to remember what Amalek did to Israel - that he began to harass them when they left Egypt, before any other nation or kingdom raised their hand against them; and as the matter is stated, (Numbers 24:2) "Amalek is the first of nations." Its [Aramaic] translation (Onkelos Numbers 24:2) is "The first battle of Israel was Amalek" - because everyone was afraid of them when they heard of God's great hand that He used for them in Egypt. But the Amalekites, due to their evil hearts and evil disposition, did not turn their hearts to all of this, and harassed them [by waging war]. And as a result of this, Amalek was able to remove the great fear from the hearts of the other nations. And it is like the matter that our Rabbis, may their memory be blessed, analogized it (Pesikta Rabbati 12, Midrash Tanchuma on Devarim 25:17) to the analogy to a large boiling pot that no person could enter and [then] one [individual] comes and jumps and enters it. Even though he is burnt, he cools it for others. And about the memory of their matter is it stated (Deuteronomy 25:17), "Remember what Amalek did to you on your journey, after you left Egypt."

2 ב

משרשי המצוה. לתת אל לבנו שכל המצר לישראל שנאוי לפני השם ברוך הוא, וכי לפי רעתו וערמת רב נזקו תהיה מפלתו ורעתו, כמו שאתה מוצא בעמלק כי מפני שעשה רעה גדולה לישראל שהתחיל הוא להזיקם צונו ברוך הוא לאבד זכרו מני ארץ ולשרש אחריו עד כלה (עי' ספהמ''צ להרמב''ם עשה קפט).

It is from the roots of this commandment [that it is] to put into our hearts that anyone who distresses Israel is despised in front of God, blessed be He; and that according to his evil and his great deceptive damage, will be his downfall and bad [occurrences], as you find with Amalek: That due to [the fact that] he committed a great evil to Israel - that he began to harm them - blessed be He, commanded us to 'destroy his memory from the earth' and root it out after him, until its end (see Sefer HaMitzvot LaRambam, Mitzvot Ase 189)

3 ג

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (מגילה יח, א) שחיוב זכירה זו היא בלב ובפה (עי' מצוה של), וכן הוא בספרי (ריש פ' בחוקותי), זכור את אשר עשה וגו' יכול בלבבך? כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמורה, הא מה אני מקים זכור? שתהא שונה בפיך, עד כאן בספרי. כדי שלא ישכח הדבר, פן תחלש איבתו ותחסר מהלבבות באורך הזמנים.

From the laws of the commandment is that which our Rabbis, may their memory be blessed, said (Megillah 18a) that the obligation of this remembrance is with the heart and with the mouth (see Sefer HaChinukh 330). As so is it in Sifrei, Parshat Bechukotai (at the beginning), "'Remember what Amalek did' - could it be with the heart? When it says 'do not forget' - behold, [this refers to] the forgetting of the heart. Behold, what is [the purpose of] 'Remember?' That it should be recited in your mouth." To here is [what is written] in Sifrei. [It is] in order to not forget the thing, lest the enmity be weakened and be removed from the hearts over the length of time.

4 ד

ואל הזכירה הזאת בלב ובפה, לא ידענו בה זמן קבוע בשנה או ביום, כמו שנצטוינו בזכירת יציאת מצרים בכל יום ובכל לילה, והטעם כי בזכירה ההיא, עקר הדת, וכמו שהרחבנו הדבור על זה בהרבה מקומות בספר, אבל טעם זכירת מה שעשה עמלק, אינו רק שלא תישכח שנאתו מלבנו, ודי לנו בזה לזכור הענין פעם אחת בשנה או בשתי שנים או שלש. והנה בכל מקומות ישראל קוראים ספר התורה בשנה אחת או בשתים או שלש לכל הפחות, והנה הם יוצאים בכך מצוה זו. ואולי נאמר כי מנהגם של ישראל בפרשת זכור לקרותה בשבת מיוחד בכל שנה ושנה תורה היא, ומפני מצוה זו הוא שקבעו כן, והוא השבת שלפני פורים לעולם, ודין יהיה לקרותה ביום פורים, לפי שהוא מענינו של יום, כי המן הרשע היה מזרעו, אבל להודיע שקודם נס זה נצטוינו בזכירה זו קבעו הפרשה קודם לפורים, אבל סמכוה לפורים על דרך מה שיאמרו זכרונם לברכה (ברכות כא, ב) במקומות סמכו ענין לו.

We do not know an established time in the year or the day for this remembrance with the heart and the mouth, such as we are commanded to remember the exodus from Egypt every day and every night. And the reason [for the latter] is that that remembrance is a fundamental principle of religion, and as we have spoken about this in detail in many other places in this book. But the reason for remembering what Amalek did, is only that the hatred in our hearts not be forgotten. And for this, it is enough to remember the matter once a year, or in two years, or in three years. And behold, in all the places of Israel, they read the Book of the Torah over a year, or two or three - at the very least. And behold, they fulfill this commandment with that. And perhaps we should say that the custom of Israel to read Parashat Zachor on a specific Shabbat each and every year is [as a law from the] Torah. And it is due to this commandment that they fixed it like that. And it is always the Shabbat before Purim. And the law should be to read it on Purim day, because it is from the matter of the day, since Haman the wicked was from the seed [of Amalek]; but in order to make known that before the miracle [of Purim], we were commanded in this remembrance, they fixed the [reading] before Purim. However they made it adjacent to Purim, in the way that they, may their memory be blessed, say (Berakhot 21b) in [certain] places, "they placed the matter adjacent to it."

5 ה

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים, כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב, ולא לנשים. והעובר על זה ולא זכר וקרא בפיו מעולם מה שעשה עמלק לישראל בטל עשה זה, וגם עבר על לאו שבא על זה, שהוא ''לא תשכח'', כמו שנכתב בלאוין (מצוה תרד) בעזרת השם.

This commandment is practiced in every place and at all times by males, because it is upon them to wage war to avenge the enemies - and not upon women. And one who transgresses this and did not remember and recite with his mouth what Amalek did to Israel ever has violated this positive commandment, and also violated the negative commandment that comes upon this - which is "do not forget," as we will write in the negative commandments (Sefer HaChinukh 604) with God's help.