מצוה שישמח החתן עם אשתו שנה אחת - שנצטוינו שישמח החתן עם אשתו שנה אחת, כלומר שלא יסע חוץ לעיר לצאת למלחמה ולא לענינים אחרים לשבת זולתה ימים רבים, אלא ישב עמה שנה שלמה מיום הנשואין, ועל זה נאמר (דברים כד ה) נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח.
The commandment that a groom rejoice with his wife for one year: That we have been commanded that a groom rejoice with his his wife for one year - meaning to say that he not travel outside of the city to go out to war, nor for other matters, [such that] he would dwell without her for many days; but rather he should dwell with her for a whole year from the day of the marriage. And about this is it stated (Deuteronomy 24:5), "he shall be exempt one year for the sake of his household, to give happiness to the woman he has married."
משרשי המצוה. כי האל ברוך הוא עלה במחשבה לפניו לבראת העולם, וחפצו שיתישב בבריות טובות הנולדות מזכר ונקבה, שיזדוגו בהכשר, כי הזנות תועבה היא לפניו, על כן גזר עלינו העם אשר בחר להיות נקרא על שמו, שנשב עם האשה המיחדת לנו להקים זרע שנה שלמה, מעת שנשא אותה, כדי להרגיל הטבע עמה ולהדביק הרצון אצלה ולהכניס ציורה וכל פעלה בלב, עד שיבוא אצל הטבע כל מעשה אשה אחרת וכל עניניה דרך זרות, כי כל טבע ברב יבקש ויאהב מה שרגיל בו, ומתוך כך ירחיק האדם דרכו מאשה זרה, ויפנה אל האשה הראויה לו מחשבתו, ויכשרו הולדים שתלד לו, ויהיה העולם מעלה חן לפני בוראו, וזהו שאמרו זכרונם לברכה (סוטה מד, א), שאחד הנושא את הבתולה, או את האלמנה, או את היבמה חייב בזה, שכלן ראויין לכך לפי הטעם הנזכר, אבל לא המחזיר גרושתו.
It is from the roots of the commandment that God, may He be blessed, had it come up in thought in front of Him to create the world; and His desire was that it be inhabited with good creatures born from male and female that mate properly - as licentiousness is an abomination in front of Him. Therefore, He decreed upon us - the nation that He chose to be called for His name - that we should dwell with the woman that is designated for us to raise seed, for a whole year from the time that he marries her. [This is] so that [his] nature becomes used to her and to have [his] desire cling to her and to bring her form and all of her acts into the [heart] - to the point that all the acts of another woman be foreign to his nature; as every nature generally seeks and loves that to which it is accustomed. And from this, a man will distance his path from an [other] woman, and he will turn his thought to the woman that is fitting for him; and the offspring that she will bare him will be proper, and the world will bring up grace in front of its Creator. And that is [the understanding of] what they, may their memory be blessed, said (Sotah 44a) that it is the same whether one marries a virgin, or a widow or a levirate (yivamah) - he is obligated in this; as all of them are fitting for this according to the explanation mentioned [above], but not one who brings back the woman he has divorced.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (סוטה שם רמב''ם מלכים פ''ז הי''א), שכל השנה כולה אינו יוצא למלחמה ואף לא מספק מים ומזון לאחיו שהם במלחמה, ולא נותן לפסי העיר, ולא יעבר עליו שום דבר, שנאמר לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר, כלומר לא לצרכי המלחמה, ולא לצרכי העיר. ויתר פרטיה, מבארים בפרק שמיני מסוטה.
From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Sotah 44a, see Mishneh Torah, Kings and Wars 7:11), that the whole year, he does not go out to war and he also does not supply water and food to his brothers who are at war, and he does not place barriers for the city and he shall have no purpose assigned to him; as it states, "he shall not go out with the army nor have any purpose assigned to him" - meaning to say, not the needs of the war and not the needs of the city. And the rest of its details are elucidated in the eighth chapter of Sotah.
ונוהגת מצוה זו בזמן הבית, לענין שאין בני העיר מכריחין אותו למלחמה, כי אז היינו נלחמים לפעמים. ולענין שראוי לכל אדם לשמחה ולישב עמה שנה אחת, נוהגת בכל מקום ובכל זמן. והעובר על זה ופרש ממנה תוך שנה לעמד זולתה ימים רבים ואפילו במחילתה בטל עשה זה, ומכל מקום הרוצה לצאת לדבר מצוה או לשמח עם רעיו על דעת שישוב לימים מועטים בשמחה, מן הדומה שאין בזה בטול המצוה, ויש אומרים שבמחילתה מתר (עי, שו''ע אבהע''ז סי' סד ס''א ובבית שמואל וחלקת מחוקק שם).
And this commandment, regarding that the people of the city not force him to go to war, is practiced at the time of the [Temple], as then we would sometimes go out to war. And regarding that which it is fitting for every man to gladden her and to dwell with her for a year, it is practiced in every place and at all times. And one who transgresses it and separates from her within the year to stay without her for many days - even with her dispensation - has violated this positive commandment. And nonetheless, it appears that [in the case of] one who wants to go away for the matter of a commandment or to gladden his friends - with the intention of returning joyfully after a few days - there is no violation of the commandment. And there are some that say it is permissible [to go away] with her dispensation (See Shulchan Arukh, Even HaEzer 64:1 and Beit Shmuel and Chelkat Mechokek there).