Mitzvah 557 תקנ״ז
1 א

מצות על האונס שישא אנוסתו - שנצטוה האונס נערה בתולה שישא אותה לאשה ושיתן לאביה חמשים כסף שנאמר (דברים כב כט) ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף.

The commandment on the rapist to marry the one he has raped: That we have been commanded that one who rapes a virgin maiden must marry her as a wife and that he must give to her father fifty silver [shekel-coins], as it states (Deuteronomy 22:29), "And the man who lays with her shall pay the maiden's father fifty [coins of] silver."

2 ב

משרשי המצוה. כדי ליסר הנבלים מן המעשה הרע הזה ושלא יהיו בנות ישראל כהפקר, שאם יחשב האונס למלאת נפשו בה וילך לו יקל בעיניו לעשות כן פעמים הרבה, אבל אם בדעתו שתהיה קשורה עמו ומוטלת עליו כל ימיו לחיוב שאר כסות ועונה, ואפילו אם יקוץ בה לא יהיה לו רשות לגרשה לעולם, ושיתחייב לתן לאביה חמשים כסף מיד באמת יכבש יצרו וימנע מעשות הנבלה עם הקנס הזה. וגם יש בזה קצת תנחומין על העניה המבויישת שתשאר עמו לעולם, פן יביישנה איש אחר בדבר הרע שארע לה, ופקודי יי ישרים משמחי לב (תהלים יט, ט).

It is from the roots of this commandment [that it is] in order to restrain the villains from this evil deed, and that the daughters of Israel should not be as if abandoned. Since if the rapist thinks he can fill his desire with her and [just] walk away, it will be light in his eyes to do so many times. But if he has in mind that she will be tied to him and he will be [held] responsible for the obligation of [her] sustenance, clothing and appointed times, all of his days; and that even if he gets sick of her, he will never have the option of divorcing her; and that he he will have to give to her father fifty silver [shekel-coins] immediately - he will truly suppress his [evil] impulse and prevent himself from doing this villainy that comes with such a penalty. And there is also in this a little comfort for this poor embarrassed woman in that she will stay with him forever, lest another man would embarrass her with this evil thing that happened to her. 'And the ordinances of the Lord are straight, they rejoice the heart.'

3 ג

מדיני המצוה. כתב הרמב''ם זכרונו לברכה (נערה בתולה א, ג ה) כל הנבעלת בשדה בחזקת אנוסה, וכל הנבעלת בעיר בחזקת פתוי, עד שיעידו עדים שהיא אנוסה. ואמרו חכמים (כתובות לט, ב), שהאנוסה שלא רצתה היא או אביה שתנשא לו אין כופין אותה, אבל לא רצה הוא כופין אותו, ואפילו היא חגרת או סומא ומצרעת, ואינו מוציאה לעולם, ולזו אין לה כתובה, דמה טעם תקנו חכמים כתובה, כדי שלא תהא האשה קלה בעיני בעלה לגרשה, וזו אינו יכול לגרשה. היתה האנוסה אסורה עליו, ואפילו מחיוב עשה, ואפילו שניה הרי זו לא ישאנה, וכן אם נמצא בה דבר זמה אחר שכנסה יגרשנה, שנאמר ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו.

From the laws of the commandment, Rambam, may his memory be blessed, wrote (Mishneh Torah, Virgin Maiden 1:3, 5) [that] any woman that had sexual relations in the field is assumed to have been raped; and any woman that had sexual relations in the city is assumed to have been seduced, until witnesses testify that she was raped. And the Sages said (Ketuvot 39b) that if a raped woman does not want - or her father does not want [for her] - to marry him, we do not force her [to do so]. But if [the rapist] does not want, we force him [to marry her] - even if she is lame or blind or has tsaraat (a skin disease) - and he may not put her out (divorce her) ever. And this [woman] does not have a wedding contract (ketuvah). As what is the reason that the sages established the marriage contract? It was in order that it not be light in the eyes of the husband to divorce her - and he cannot divorce this one. If the woman raped was forbidden to him [to marry] - even if it is from a positive obligation, and even if it is a secondary prohibition, behold this one does not marry her. And so [too,] if he finds something lewd about her after he brings her in, he should [divorce] her, as it is stated, "and she shall be a wife to him" - a wife that is fitting for him.

4 ד

וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (שם ה''ח) שאין האונס או המפתה חייב בקנס, עד שיבוא עליה כדרכה ובעדים, ואינו צריך התראה ובכתובות פרק רביעי (מו, ב) נראה הפך, דבכל התורה כלה, אין חלוק בין כדרכה לשלא כדרכה למכות ולעונשין אלא במוציא שם רע בלבד. ואין בה חיוב קנס עד שתהא בת שלש שנים גמורות, ומשלש שנים גמורות עד שתבגר יש לה קנס. ובוגרת (רמב''ם אישות פ''ב ה''ב) נקראת אחר ששה חדשים משנראה בה סימן התחתון, שהן שתי שערות, ובששה חדשים אלו נקראת נערה, וזהו שאמרו זכרונם לברכה (שם לט, א) אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד. ואחר שבגרה (רמב''ם נערה בתולה פ''א ה''ח), אין לה קנס, שנאמר נערה בתולה, ובא עליו הפרוש (שם לח א) בתולה ולא בעולה, נערה ולא בוגרת. וממאנת ואילונית. וענין סימני האילונית, ידוע. וכל שלא נראה בה סימן התחתון והיא בת שלשים וחמש שנים ויום אחד, אף על פי שאין לה סימני אילונית בחזקת אילונית היא. ובין שיש לה אב או שאין לה אב יש לה קנס. ועשר נשים מנו חכמים, שאין להן קנס (רמב''ם נערה בתולה פ''ג הל' ט י), ואלו הן, בוגרת, ממאנת, מגורשת, אילונית, שוטה, חרשת, גיורת, שבויה, משוחררת, והיוצא עליה שם רע, ושאר הבנות יש להן קנס. וכל שיש לה קנס יש לה בושת ופגם אם נתפתתה, אבל אם נאנסה, אף על פי שאין לה קנס יש לה בושת, דלא גרעה מחובל בחברו, שחייב עליו בחמשה דברים. והרמב''ם זכרונו לברכה (שם פ''ב ה''י) כתב, דאפילו באנוסה כל שאין לה קנס אין לה בושת, ותמה אני עליו. ודמי דברים אלו הן של אב, שהתורה זכתה שבח נעורים לאב, ואם אין לה אב לעצמה. ויתר פרטי המצוה בכתובות בפרק שלישי ורביעי.

And Rambam, may his memory be blessed, wrote (Mishneh Torah, Virgin Maiden 1:8) that a rapist or seducer is only obligated in [paying] the fine if he has sexual relations with her according to her [customary] way and with witnesses, but [that] he does not need a warning. And in the fourth chapter of Ketuvot 46b it appears to be the opposite, that in the entire Torah (including rape) there is no difference whether it is according to her [customary] way or not according to her way regarding lashes and [other] punishments, except for only the one who puts out a bad name. And there is no obligation for the fine until she is a full three years old; but from three full years to when she matures, there is a fine for her. And she is called an adult (mature woman) after six months from [when] the lower sign appears, which is two [pubic] hairs, and during those six months, she is called a maiden (see Mishneh Torah, Marriage 2:2). And this is what they, of blessed memory, said (Ketuvot 39a), "The difference between maidenhood and maturity is only six months." And after she matures (see Mishneh Torah, Virgin Maiden 1:8), there is no fine for her, as it states, "a virgin maiden" - and the explanation that came for it is (Ketuvot 38a), "a virgin" and not one who has had sexual relations; "maiden," and not an adult, or a child bride (memaenet) or a barren woman (aylonit). And the matter of the signs of an aylonit are known. And anyone who has not seen the lower sign and is thirty-five years old and a day - even though she does not have the signs of an aylonit - is assumed to be an aylonit. And whether she has a father or she does not have a father, there is a fine for her. And the Sages enumerated ten women that do not have a fine (see Mishneh Torah, Virgin Maiden 3:9-10), and these are them: an adult; a child bride; a divorcee; an aylonit; an unfaithful woman (sotah); a deaf woman; a convert; a prisoner; a freed slave; and one about whom a bad name has been put out. And all other girls have a fine for them. And anyone that has a fine, has [payment for] embarrassment and damage [in the case when] she is seduced. But if she is raped - even if she doesn't have a fine - she has [payment for] embarrassment, as it is not [any] less than one who injures his fellow [and] who is obligated [to pay] for five things (one of them being embarrassment). And Rambam, may his memory be blessed, wrote (Mishneh Torah, Virgin Maiden 2:10) that even [in the case of] someone raped, anyone who does not have a fine does not have [payment for] embarrassment, and I wonder [how he could write that]. And the money for these things is the father's - as the Torah appropriated the profit of youth to the father; and if she has no father, it is for herself. And the rest of the details are in Ketuvot in the third and fourth chapter.

5 ה

ונוהגת מצוה זו, לענין הכרח פרעון הקנס, בזכרים בזמן הבית, שיש כח בידינו לדון דיני קנסות, ולענין שישאנה האונס אף בזמן הזה היא מצוה עליו, שהנשואין מצוה היא ולא קנס.

And this commandment is practiced with regard to forcing payment of the fine by males during the time of the Temple, when there is the power in our hands to adjudicate the laws of fines; but with regard to the rapist marrying her, even in our times is it a commandment upon him - as the marriage is a commandment and not a fine.