Mitzvah 552 תקנ״ב
1 א

לשא אשה בכתבה וקדושין - שנצטוינו לקנות אשה באחת משלש דרכים קודם הנשואין, ודרכים אלו בארו חכמים (קדושין ב, א), שהן בכסף, או בשטר, או בביאה עליה, ועל זה נאמר (דברים כב יג) כי יקח איש אשה ובא אליה, כלומר אם ירצה איש לקח לו אשה יקנה אותה תחלה בביאה, ומה שאמר הכתוב (שם כד ב) ויצאה והיתה, בא עליו הפירוש המקובל, כי כמו שיציאת האשה היא בשטר, כמו שנכתב בסדר זה (מצוה תקעט) בעזרת השם, כן ההויה אליו, כלומר קנית האשה היא בשטר, ולמדו זכרונם לברכה (שם ד ב) גם כן שהיא נקנית בכסף, מדכתיב באמה העבריה (שמות כא יא) ויצאה חנם אין כסף, ובא עליו הפרוש (שם ג, ב) אין כסף לאדון זה, אבל יש כסף לאדון אחר ומנו? אב.

To marry a woman with a marriage contract and betrothal: That we were commanded to acquire a woman in one of three ways before the marriage. And the sages elucidated these ways (Kiddushin 2a) - that they are money (monetary value), a contract and sexual relations with her. And about this is it stated (Deuteronomy 22:13), "If a man takes a woman and has sexual relations with her," which is to say [that] if a man wants to take (marry) a woman for himself, he should acquire her first with sexual relations. And about that which the verse stated (Deuteronomy 24:2), "And she shall go out [...] and she shall be," the traditional understanding came [to explain] that [just] like the departure (divorce) of a woman is with a contract - as we will write in this Order (Sefer HaChinukh 579), with the help of God - so too is [her] being with him; meaning to say, the acquisition of a woman is with a contract. And they, may their memory be blessed, also learned (Kiddushin 4b) that she is acquired with monetary value, since it is written about an Israelite maidservant (Exodus 21:11), "and she shall go out, there is no silver (monetary value)" - and the understanding about it came [to explain] (Kiddushin 3b), "'There is no monetary value' for this master, but there is monetary value (when she goes) from another master. And who is he? Her father."

2 ב

משרשי המצוה. שתצונו התורה לעשות מעשה באשה, יורה ענין זווגם טרם ישכב עמה, ולא יבוא עליה כבוא על הזונה, מבלי מעשה אחר קודם ביניהם. וגם נאמר שהוא כדי שתתן אל לבה לעולם, שהיא קנויה לאותו האיש, ולא תזנה תחתיו ולא תמרד בו, ותתן לו יקר והוד לעולם כעבד לאדוניו, ובכן יהיה שבתם וקימתם בשלום לעולם, ויתקים הישוב ברצון האל שחפץ בו.

It is from the roots of the commandment that we are commanded to perform an act with a woman [that] indicates the matter of their being a couple before he lays with her, and that he should not have sexual relations with her like he would have sexual relations with a prostitute - without another act between them first. And it is also said, that it is so that she will always put it into her mind that that she is acquired by that man and that she not be unfaithful to him and not rebel against him, and [that] she give him honor and glory like a servant to his master. And with this, their sitting down and their rising up will always be in peace, and civilization will be established according to the will of God, who desired it.

3 ג

ומהיות מיסוד המצוה מה שזכרתי נהגו ישראל לקדש בטבעת להיות בידה תמיד למזכרת, ואף על פי שבשוה פרוטה לבד, אפשר לקדש מן הדין. ואמנם בפחות משוה פרוטה אין מקדשין, שכך אמרו זכרונם לברכה (שם ג, א) דבפחות מכן לא מקניא נפשה, כלומר שלא תחוש מעשה קטן כזה לכלום, ואף על פי שהיא נקנית בשטר ואף על פי שאין בו שוה פרוטה שטר מעשה חשוב הוא בעיניה, שכן רב קניות העולם הן בשטר, ומזה הטעם אין חליפין קונין בה, לפי שחליפין הן בכלי ואף על פי שאינו שוה פרוטה.

And given that which what I mentioned is from the foundation of the commandment, Israel is accustomed to preform the betrothal with a ring, so that it be a constant reminder on her hand - and even though it is possible to betroth her with the value of a small coin (perutah) alone. However we do not betroth with less than the value of a small coin - as so did they, may their memory be blessed, say (Kiddushin 3a), "Since she does not transfer herself for less than this," which means to say that she does not consider such a small act to be anything. And [this is the case] even though she is acquired by a contract - [as] even though it does not have the value of a small coin, it is an important act in her eyes; as so [too] are most acquisitions in the world preformed with a contract. And for this reason, an act of exchange (chalifin) does not acquire her; as an exchange is with a vessel, even though it does not have the value of a small coin.

4 ד

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (שם ב א), שהמקדש בכסף או בשוה כסף צריך שיהיה בו שוה פרוטה, דכל פחות משוה פרוטה אינו ממון ואין האשה נקנית בו. ואומר לה המקדש הרי את מקודשת לי בכסף זה או בשוה כסף זה, או הרי את מאורסת לי או הרי את לי לאשה, וכבר נהגו כל ישראל לומר הרי את מקודשת לי בדבר זה כדת משה וישראל. ונותנו לה בפני עדים. ואם אין שם עדים, ואפילו אמרו שניהם האיש והאשה שקדשה אינן קדושין (קידושין סה א). והאיש הוא שצריך לומר דברים אלה שמשמען שקנה אותה לו, ויתן לה הכסף (רמב''ם אישות פ''ג הל' א ז). אבל נתנה היא לו שום דבר ואמרה לו הריני מקדושת לך או בכל לשון הקנאה אינה מקודשת, וכן אם נתנה היא לו ואמר הוא, אבל נתן הוא ואמרה היא, הרי זו ספק מקודשת (קדושין ו ב).

From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Kiddushin 2a) that the one who betroths with money or with monetary value, is required that there be the value of a small coin in it - since, anything that is less than the value of a small coin is not money and a woman is not acquired by it. And he says to her, "Behold, you are betrothed to me with this money or with this monetary value," or "Behold, you are engaged to me," or "Behold, you are a wife to me." And all of Israel is already accustomed to saying, "Behold, you are betrothed to me with this thing like the law of Moshe and Israel." And he gives it to her in front of witnesses. And if there are no witnesses there - and even if they both, the man and the woman, say that he betrothed her - it is not a betrothal (Kiddushin 65a). And it is the man that must say these words - the understanding of which is that he acquired her - and give her the money (see Mishneh Torah, Marriage 3:1,7). But if she gives anything to him and said, "Behold, I am betrothed to you" or any other expression of transferal, she is not betrothed. And so [too], if she gave [it] to him and he said [the betrothal declaration]. But if he gave [it] and she said [the declaration], behold, she is betrothed [from] a doubt [about the actual law] (Kiddushin 6b).

5 ה

והמקדש בשטר כיצד? כגון שכתב על הנייר או על החרס או על העלה ועל כל שאר דברים הרי את מקודשת לי או הרי את מאורסת לי וכיוצא בלשונות אלו, ונותן לה אותו כתב בפני עדים הרי היא מקודשת. וצריך לכתבו לשם האשה ולדעתה, ואם כתבו שלא לדעתה ושלא לשמה, אפילו נתנו לה לדעתה אינה מקודשת. והמקדש בביאה אומר לה גם כן הרי את מקודשת לי בביאה זו, ומתיחד עמה בפני עדים ובועלה, וכשיגמור ביאתו תהא מקודשת, דמסתמא המקדש בביאה דעתו על גמר ביאה, ובין שבא עליה כדרכה או שלא כדרכה מקודשת.

And how is it [when] one betroths with a contract? For example, he writes upon paper or on clay or on a leaf or on all other things, "Behold, you are betrothed to me," or "Behold, you are engaged to me" or [something] similar to these expressions, and he gives this writing to her in front of witnesses - behold, she is betrothed. And he has to write it for this woman and with her consent. But if he wrote it without her consent and not for her - even if he gave it to her with her consent - she is not betrothed. And one who betroths with sexual relations also says to her, "Behold, you are betrothed to me with these sexual relations," and he isolates himself with her in front of witnesses and has sexual relations with her. And it is when he finishes having sexual relations that she is betrothed - as it is most likely that one who betroths with sexual relations has the culmination of sexual relations in mind. And whether he has sexual relations according to her [customary] way or not according to her way, she is betrothed.

6 ו

ומה שאמרו זכרונם לברכה (שם ה ב), שהאומר לאשה כשיקדשנה הריני בעלך, או אישך או ארוסך אין כאן קדושין, לפי שענין לשונות אלו, שהוא הקנה עצמו לה, וצריך להיות ענין הלשון, שהוא קנה אשה, כגון שיאמר לה הרי את אשתי, או ארוסתי, או קנויה לי, או הרי את שלי, או הרי את ברשותי, או זקוקה לי, לקוחתי, חרופתי וכל כיוצא בזה שמשמען, שהוא קנה אשה, והרי זו מקודשת בכל אחד מלשונות אלו, והכל מן השרש שכתבנו. אמר לה הרי את מיוחדת לי, או מיועדת לי, או הרי את עזרתי, נגדי, צלעתי, סגורתי, תחתי, תפישתי, בכל לשונות אלו ספק מקודשת, והוא שהיה מדבר עמה על עסקי קדושין, אבל לא היו מדברים על זה אינה מקודשת כלל בלשונות אלו.

And [about] that which they, may their memory be blessed, said (Kiddushin 5b) that one who says to a woman when he betroths her, "Behold I am your husband," or "your man" or "your fiance," there is no betrothal - it is because the content of these expressions is that he transferred himself to her, and the content of the expression must be that he acquired a wife. For example, [if] he would say, "Behold, you are my wife," or "my fiancee," or "acquired by me" or "Behold, you are mine," or "Behold, you are in my domain," or "obligated to me," "taken by me," "pledged to me," or all that is similar to this - the understanding of which is that he is acquiring a wife - behold, she is betrothed with all of these expressions. And it is all from the root that we wrote. If he said to her, "Behold, you are dedicated for me," or "designated for me," or "Behold, you are my help," "corresponding to me," "my rib (or side)," "my closed one," "my replacement," "my grabbed one," she is betrothed with all of these expressions [from] a doubt [about the actual law]. And that is when he was speaking with her about matters of betrothal, but if they were not speaking about this, she is not betrothed at all with these expressions.

7 ז

ודין המקדש אשה לחצאין, ודין המקדש במלוה (שם ו ב), והמקדש במלוה ופרוטה, והמקדש במשכון (שם ח, א). ומה שאמרו, שאדם עושה שליח לקדש לו אשה, בין אשה ידועה, בין אשה סתם, וכן השליח עושה שליח, והשני עושה שלישי, וכן עד כמה, אם צוה המקדש בזה, וכן אשה גדולה עושה שליח לקבל קדושיה, והאב זוכה בקדושי בתו קטנה, ויכול לקדשה לכל מי שירצה, אפילו בעל כרחה, בין על ידי עצמו, בין על ידי שליח, ואומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קדושיך. ואין האשה מתקדשת אלא לרצונה, אבל בעל כרחה אינה מקודשת, אבל האיש שאנסוהו לקדש הרי זו מקודשת. והמקדש אשה, שהיא ערוה עליו (רמב''ם שם פ''ד הל' יב יג) אינה מקודשת, שאין קדושין תופסין בעריות חוץ מן הנדה, שקדושין תופסין בה בעודה נדה ואין ראוי לעשות כן, אבל קדושין תופסין באסורי לאוין ועשה, וכל שכן בשניות. ואף על פי שאמרו זכרונם לברכה, שאשת איש שקבלה קדושין מאחר שהיא מקודשת, ואין לך ערוה גדולה מזו, לא אמרו כן אלא בפני בעלה דוקא, ומטעם שאנו מחזיקין אותה שגרשה בעלה אחר שהיא מעיזה פניה לומר כן. ומה שאמרו (שם נו, ב), שהמקדש אשה באסורי הנאה, כגון, חמץ בפסח ובשר בחלב וכיוצא בהן, וכן מכל שאר אסורי הנאה אינה מקודשת, ואפילו באסור הנאה דרבנן כגון חמץ בשעה ששית ביום ארבעה עשר בניסן אינה מקודשת. והורונו חכמינו שבדורנו, שהרוצה לשמור בתו גדולה שלא יקדשנה שום אדם שלא לדעתו, יאמר לה, שתאסר על נפשה כל כסף ושוה כסף בעולם, שיתן לה שום אדם לשם קדושין שלא לדעת אביה, ולשון חכמים מרפא. ויתר פרטי המצוה רבים, מבארים במסכת המחברת על זה, והיא מסכת קדושין.

And the law of one who betroths a woman by halves; and the law of one who betroths with a debt [owed him] (Kiddushin 6b), and one betroths with a debt and a small coin, and one who betroths with a pledge (Kiddushin 8a); and that which they said that a man can appoint an agent to betroth a wife - whether a specific woman or a woman in general - and so [too], the agent appoint an agent, and the second one a third, and so [forth], and until how many, if the one betrothing had commanded it; and [that] an adult woman can appoint an agent to accept the items of betrothal; and [that] the father acquires the items of betrothal of his minor daughter and that he can betroth her to whomever he wants, even against her will - whether by himself or through an agent - and that a man can say to his minor daughter, "Go and take your items of betrothal"; and [that] a woman can only become betrothed according to her will, but against her will, she is not betrothed - but a man who was forced to betroth, behold, she is betrothed; and [that in a case of] a man who betroths a woman that is a sexual prohibition for him, she is not betrothed (see Mishneh Torah, Marriage 4:12-13), as betrothal is not effective in [the violation] of sexual prohibitions, except for the menstruant woman, whereby betrothal is effective, but it is not fitting to do so - but betrothal is effective in [the violation] of [other] negative and positive commandments, and all the more so in the case of secondary prohibitions; and [that] even though they, may their memory be blessed, said that a married woman that accepts an object of betrothal from another is betrothed and [yet] that there is no greater sexual prohibition than this - they only said it if it was specifically in front of her husband and from the reason that we posit that her husband divorced her, since she was so brazen-faced to say this [in front of him]; and that which they said (Kiddushin 56b) that one who betroths a woman with that from which it is prohibited to derive benefit - for example, leavened grain products (chamets) on Passover and meat with milk and similar to them and so [too] with all other things the benefit from which is forbidden - she is not betrothed, and even with something the benefit from which is [only] prohibited rabbinically - for example, chamets during the sixth hour of the fourteenth of Nissan - she is not betrothed; and (by association,) our sages in our generation have taught that one who wants to guard his adult daughter from not becoming betrothed to any man, without his consent, should say to her that she should forbid herself any money or monetary value at all that any man should give to her for betrothal without the consent of her father - and the language of sages heals; [as well] as all the rest of the details of this commandment, [which] are many, are [all] elucidated in the tractate that is associated with this and it is Tractate Kiddushin.

8 ח

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן. והעובר על זה ונשא אשה מבלי שיקדשנה תחלה בטל עשה זה (עי' רמב''ם אישות פ''א הל' א ב ובכ''מ ובלחם משנה שם).

And this commandment is practiced in every place and at all times. And one who transgresses this and marries a woman without betrothing her first has violated this positive commandment (see Mishneh Torah, Marriage 1:1-2 and Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Marriage 1:1-2 and Lechem Mishnah there).

9 ט

וחייבונו חכמים לברך על מצוה זו המקדש (עי' רמב''ם שם פ''ג הכ''ג ובסמ''ג עשין מא) או אחר בעבורו והוא עונה אמן, כדרך שמברכין על כל המצות, דקיימא לן בברכת המצות, אף על פי שיצא מוציא, ונוסח הברכה כך היא, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו, והבדילנו מן העריות, ואסר לנו את הארוסות, והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקדושין, ברוך אתה ה' מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקדושין (עי' רמב''ם שם פ''ג הכ''ד). זהו נוסח ברכת ארוסין, שנהגו לברך בארצנו. ומנהגנו להסדירה על אשישה מלאה יין, ולברך אותה אחר מעשה הקדושין, ואמרו בטעם זה, כי מפני שמעשה הקדושין תלוי בדעת אחר, דהינו האשה אינו ראוי לברך הברכה קודם המצוה כשאר המצות, ואמנם הרמב''ם זכרונו לברכה כתב (אישות פ''ג הכ''ג), שאם קדש ולא ברך תחלה כמו בשאר מצות שלא יברך אחר כן שתהיה ברכה לבטלה.

And the Sages obligated us to recite a blessing upon this commandment - the man betrothing (see Mishneh Torah, Marriage 3:3, and Sefer Mitzvot HaGadol, Assain 41) or someone else on his behalf and he answers, amen - in the way that we recite a blessing on all commandments. As we hold that with blessings over commandments, 'even though he has [already] fulfilled [it], he may fulfill [it] for another.' And the text of the blessing is this: Blessed are You, Lord, our God, King of the Universe, who has sanctified us with His commandments and has separated us from the sexual prohibitions and forbade us the engagements and permitted us marriage through canopy and betrothal. Blessed are You, Lord, who sanctified His nation, Israel, through canopy and betrothal (see Mishneh Torah, Marriage 3:23). This is the text of the blessing over engagement that we are accustomed to say in our land. And our custom is to arrange it over a goblet full of wine, and to recite it after the act of betrothal. And they said that the explanation of this is that since the act of betrothal is dependent upon the consent of another - and that is the woman - it is not fitting to recite the blessing over the commandment before the commandment, as with other commandments. However, Rambam, may his memory be blessed, wrote (Mishneh Torah, Marriage 3:24), that if he betrothed her, and did not recite the blessing first as with the other commandments, he should not recite the blessing afterwards, as it will be a blessing in vain.