Mitzvah 529 תקכ״ט
1 א

שלא להשחית אילני מאכל - שנמנענו מלכרת האילנות כשנצור על עיר כדי להצר לאנשי העיר ולהכאיב לבותם, ועל זה נאמר (דברים כ יט) לא תשחית את עצה וגו' ואותו לא תכרת, וכמו כן נכנס תחת זה הלאו, שלא לעשות שום הפסד, כגון לשרף, או לקרע בגד או לשבר כלי לבטלה, ובכל ענינים אלו ובכל כיוצא בם שיהיה בהם השחתה. ואמרו זכרונם לברכה תמיד בגמרא (קידושין לב, א) והא קא עבר משום בל תשחית, ומכל מקום אין מלקין אלא בקוצץ אילני מאכל, שהוא מפרש בכתוב, אבל בשאר ההשחתות מכין אותו מכת מרדות (עי' רמב''ם מלכים ו י).

To not destroy fruit trees: That we have been prevented from chopping down trees when we besiege a city to distress the people of the city and to sadden their hearts. And about this is it stated (Deuteronomy 20:19), "you may not destroy its tree, etc. and you shall not chop it down." And likewise not to do any damage - such as burning or ripping a garment or breaking a vessel for no reason - entered under this negative commandment And in all of these matters and in all that is similar to them, they, may their memory be blessed, would always say in the Gemara (Kiddushin 32a), "But behold, he is transgressing on account of 'do not destroy.'" And nonetheless we only administer lashes for one that cuts down a fruit tree, since it is explicit in Scripture. But with other destructions, we [only] give him lashes of rebellion (See Mishneh Torah, Laws of Kings and Wars 6:10).

2 ב

שרש המצוה ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהב הטוב והתועלת ולהדבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה, ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגיר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כחם, ולא כן הרשעים אחיהם של מזיקים שמחים בהשחתת עולם, והמה משחיתים את עצמם במדה שאדם מודד בה מודדין לו. כלומר, בה הוא נדבק לעולם, וכענין שכתוב (משלי יז, ה) שמח לאיד לא ינקה רע. והחפץ בטוב ושמח בו נפשו בטוב תלין לעולם זה ידוע ומפרסם.

The root of this commandment is well-known - it is in order to teach our souls to love good and benefit and to cling to it. And through this, good clings to us and we will distance [ourselves] from all bad and destructive things. And this is the way of the pious and people of [proper] action - they love peace and are happy for the good of the creatures and bring them close to Torah, and they do not destroy even a grain of mustard in the world. And they are distressed by all loss and destruction that they see; and if they can prevent it, they will prevent any destruction with all of their strength. But not so are the wicked - the brothers of the destructive spirits. They rejoice in the destruction of the world, and they destroy themselves - [since] in the way that a person measures, so is he measured; which is to say that he clings to it forever, as the matter that is written (Proverbs 17:5), "the one who rejoices in calamity, will not be cleared (of evil)." And the one who desires the good and rejoices in it, 'his soul will dwell in the good' forever. This is known and famous.

3 ג

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (ב''ק צא, ב), שלא אסרה תורה שלא לקץ אילני מאכל, אלא בקוצץ אותם דרך השחתה, אבל ודאי מתר לקץ אם ימצא בדבר תועלת, כגון שיהיו דמי אותו העץ יקרים וזה רצה למכרו, או לסלק בקציצתן נזק, כגון, שהיה מזיק אילנות אחרים טובים ממנו, או מפני שמזיק בשדות אחדים, בכל צדדין אלו ובכל כיוצא בו מתר. וכל אילן סרק, אמרו זכרונם לברכה (שם) שמתר לקץ ואפילו בשאינו צריך לו, וכל אילן מאכל שהוא זקן מאד עד שאינו עושה אלא מעט פרות, שאין ראוי לטרח בו בשבילן. ואמרו זכרונם לברכה, בזית כל שהיא עושה פחות מרבע זיתים מתר לקץ אותה, ובדקל שיעשה פחות מקב תמרים.

From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Bava Kamma 91b) that the Torah only forbade cutting fruit trees when he cuts it down destructively. But it is certainly permitted to cut [them] if he finds a beneficial matter in it, such as the value of the wood become valuable and he wants to sell it; or to remove injury by cutting them, such as [if] it was damaging other trees better than it, or because it was damaging other fields. In all of these angles and in all that is similar to it, it is permissible. And they, may their memory be blessed, said (Bava Kamma 91b) that it is permitted to cut any non-fruit bearing tree - even when he does not need [its wood] - and [likewise] any fruit tree that is very old, to the point that it only gives a few fruit, for the sake of which it is not worthwhile to toil [on it]. And they, may their memory be blessed, said with an olive tree, it is permitted to cut anything that makes less than a fourth [of a kav]; and with a palm tree, less than a kav of dates.

4 ד

ודרך כלל אסרו זכרונם לברכה לעשות כל דבר של השחתה, והמשחית שום דבר מתוך חמה אמרו עליו (שבת קה, ב) שהוא כעובד עבודה זרה, שכן דרכו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כן ואם יאמין אותו למחר יאמר לו לך עבוד עבודה זרה, כלומר שכל אדם חיב לגער ביצרו ולכבש תאותו עד שיגביר נפש המשכלת על נפש המתאוה עד שתהיה לה לאמה, והיא גברת לעולם ועד. ואמנם הביאו בגמרא (שם) מעשים בקצת החכמים שמראים עצמן כעוסים, כדי ליסר בני ביתם ולזרזן ומשליכין מידם שום מאכל או שום דבר, ומכל מקום השגחתם היתה בהם לעולם שלא ישליכו דבר שיהא נשחת בזה. ויתר פרטי המצוה, בבבא בתרא פרק שני [ה' מלכים פ''ז].

And in general, they, may their memory be blessed, forbade to do anything destructive. And they said about anyone who destroys anything out of rage (Shabbat 105a) that he is like one who worships idolatry, as so is the way of the evil impulse: Today it says to him, "Do this"; and if he trusts it, tomorrow, it will say to him, "Go and worship idolatry" - meaning to say that every person is obligated to rebuke his impulse and to conquer his desire to the point that he makes the intellectual soul dominate the desiring soul, until it becomes its maidservant and [the intellect] dominate it forever and ever. However, they brought in the Gemara (Shabbat 105a) stories of a few sages that showed themselves to be angry and they would throw down some food or some thing from their hand, in order to discipline the members of their household and to give them alacrity. Nonetheless their supervision would always be over them, that they not throw down something that would be destroyed by this. And the rest of the details of the commandment are in the second chapter of Bava Batra (see Mishneh Torah, Laws of Kings and Wars 7).

5 ה

ונוהג אסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכדים ונקבות, והעובר על זה והשחית אילני מאכל עבר על לאו זה וחיב מלקות. ועל שאר השחתה בכל שאר דברים שאינן מפרשים מכין אותו מכת מרדות.

And this prohibition is practiced in every place and at all times by males and females. And one who transgresses it and destroys fruit trees has violated this negative commandment and is liable for lashes. And for other destruction on other things that are not explicit, we lash him [with] lashes of rebellion.