Mitzvah 491 תצ״א
1 א

למנות שופטים ושוטרים - למנות (עי' סהמ''צ להרמב''ם עשין קעו) שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות מצות התורה, ויחזרו הנוטים מדרך האמת אליה בעל כרחם, ויצוו בראוי לעשות, וימנעו הדברים המגנים. ויקימו הגדרים על העובר, עד שלא יהיו מצות התורה ומניעותיה צריכות לאמונת כל איש ואיש. ומתנאי המצוה הזאת שיהיו אלו הדינין, מדרגה עליונה ממדרגה, וזה שנעמיד בכל עיר ועיר עשרים ושלשה דינין מקבצין כלן במקום אחד משערי המדינה הראויה לזה המנין, וזאת היא סנהדרי קטנה, ונעמיד בירושלים בית דין גדול משבעים דינים, ונעמיד אחד על השבעים ההם והוא הנקרא ראש הישיבה, והוא אשר יקראו החכמים נשיא כמו כן, ויהיו כלן מקבצין במקומן המיחד להם. ומקום שהוא מעט המנין, שאינו ראוי לסנהדרי קטנה יעמידו בו שלשה ישפטו הם הדבר הקטן, והדבר הקשה יביאון למי שהוא למעלה מהם. וכמו כן ימנו נוגשים בעם הסובבים בעיר בשוקים וברחובות, יביטו עניני בני אדם בסחורת ממכרם ומקחם, עד שלא יהיה ביניהם העול, ואפילו בדבר מועט. והמצוה שבאה בזה, הוא אמרו יתברך שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, ולשון ספרי (כאן ועי' סנהדרין טז, ב) מנין שממנין בית דין לכל ישראל? תלמוד לומר שופטים ושוטרים, ומנין שממנים אחד על גבי כלם, תלמוד לומר תתן לך, ומנין שממנים בית דין לכל שבט ושבט? תלמוד לומר בכל שעריך. רבן שמעון בן גמליאל אומר, לשבטיך ושפטו מצוה על כל שבט ושבט להיות דן את שבטו, ושפטו את העם על כרחם. וכבר נכפלה המצוה למנות שבעים זקנים, והוא אמרו יתברך למשה עליו השלום (במדבר יא טז) אספה לי שבעים איש. ואמרו זכרונם לברכה (ספרי בהעלותך בפסיקתא דאטפרה לי), כל מקום שנאמר לי הרי הוא קים לעולם, וכן (שמות כח מא) וכהנו לי וכו' כלומר, שהיא מצוה נצחית ואינה לפי שעה, אבל יהיה זה עוד כל ימי הארץ.

To appoint judges and officers: To appoint (see Sefer HaMitzvot LaRambam, Mitzvot Ase 176) judges and officers that coerce [others] to do the commandments of the Torah, bring those that are veering from the path of the truth back to it against their will, order that which is fitting to do, prevent disgusting things and enforce the fences against the transgressor - so that the commandments and the preventions of the Torah not require the belief (acceptance) of each and every person. And it is from the conditions of this commandment that these judges should be one level above the other. That is that we set up twenty-three judges in each and every city that is fit for this number, all gathered together in one place from the gates of the city - and that is called a small sanhedrin. And in Jerusalem, we set up a large court of seventy judges, and we stand up one [judge] over these seventy and he is called the head of the academy - and he is the one that the Sages also called, nassi - and they would all be gathered in their place that is designated for them. And in a place that is small of number, such that it is not fit for a small sanhedrin, they should stand up three [that] should judge the small thing and they bring the difficult thing to the [court] that is above them. And likewise do they appoint supervisors among the people that circulate in the city, the markets and the streets [and] observe the matters of people in commercial buying and selling - so that there not be wrongdoing, even with a small thing. And the commandment that comes about this is that which He, may He blessed, stated (Deuteronomy 16:18), "Judges and officers shall you place for yourself in all of your gates." And the language of Sifrei Devarim 144 (and see Sanhedrin 16b), "From where [do we know] that we appoint a court for all of Israel? [Hence] we learn to say, 'Judges and officers.' And from where [do we know] that we appoint one [judge] on top of them all? [Hence] we learn to say, 'shall you place for yourself.' And from where [do we know] that we appoint a court for each and every tribe? [Hence] we learn to say, 'in all of your gates.' Rabban Shimon ben Gamliel said, '"For your tribes and they shall judge" - [that] is a commandment on each and every tribe to judge its tribe; "and they shall judge the people" - against their will.'" And this commandment to appoint seventy elders has already been repeated, and that is His, may He be blessed, stating to Moshe, peace be upon him, "Gather for Me seventy men" (Numbers 11:16). And they, may their memory be blessed, said (Sifrei Bamidbar 92), "Every place that it is stated, 'for Me,' behold it is an observance forever; and so [is it], 'And they shall be priests for Me, etc.' (Exodus 28:41)" - meaning to say, that it is a permanent commandment and not just temporary, but rather all of the days of the earth.

2 ב

שרש המצוה. נגלה הוא, שעם הדבר הזה, נעמיד דתנו בהיות אימת אלופינו ושופטינו על פני ההמון, ומתוך הרגלם בטוב ובישר מחמת יראה ילמדו העם טבעם לעשות משפט וצדק מאהבה בהכרתם דרך האמת, וכענין שיאמרו החכמים שרב ההרגל הוא מה שאחר הטבע, כלומר, כי כמו שהטבע יכריח האדם למה שהוא מבקש כן ההרגל הגדול חוזר בו כעין טבע קים ויכריחנו ללכת בדרך ההרגל לעולם, ובלכת העם בדרכי הישר והאמונה ובוחרים בטוב ידבק בהם הטוב, וישמח יי במעשיו.

The root of the commandment is revealed - that with this thing, we will support our religion, in that the fear of our officials and our judges will be on the face of the masses. And from their being accustomed to the good and the straight because of fear, the people will teach their natures to do justice and righteousness out of love, in their recognizing the true path. And [it is] like the Sages say, that much habit is what is behind nature - meaning to say that [just] like nature constrains a man to what it wants, so [too] does a strong habit repeat itself, like a persistent nature that constrains him to always go in the way of the habit. And in the people going in the straight paths and in faith and choosing the good, the good will cling to them and God will rejoice in His creatures.

3 ג

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין לו, ב עי' רמב''ם סנהדרין א ג) שהגדול שבשבעים יושב למטה מן הנשיא, והוא הנקרא אב בית דין, ושאר השבעים יושבין לפי שנותיהם וכפי מעלתם קרב לנשיא, כלומר, שכל הגדול מחברו בחכמה סמוך לו יותר, והשוין בחכמה הולכין בהן אחר רב שנים. וכלן יושבים בעגול עשוי כמו חצי גרן עגלה, כדי שיהו רואים כלם אלו את אלו. ועוד מעמידין לפניהם שני בתי דינין של עשרים ושלשה כת אחת מהן על פתח העזרה, וכת אחרת על פתח הר הבית, והגדול שבכל כת וכת ראש לכת שלו.

From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 36b, and see Mishneh Torah, Laws of The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction 1:3) that the greatest of the seventy sits below the nassi, and he is the one called the av beit din. And the rest of the seventy sit according to their years, and according to their wisdom in proximity to the nassi; meaning to say that each one who is greater than his fellow in wisdom is closer to him, and the ones that are equal in wisdom go according to the most [number of] years. And they all sit in a semi-circle made like half of a round threshing floor, so that they would all see each other. And they would also set up two courts of twenty-three in front of them - one group at the entrance to the [Temple] yard, and one group at the entrance to the Temple Mount. And the greatest in each group is the leader of his group.

4 ד

ואין מעמידין בסנהדרין (שם יז, א שם סנהדרין פ''ב הל' א ב) בין גדולה בין קטנה, אלא אנשים חכמים ונבונים בחכמת התורה, ויודעין גם כן קצת משאר החכמות, כגון רפואות וחשבון, תקופות, ומזלות, ואצטגנינות. ודרכי המעוננים, והקוסמים, והמכשפים, כדי שיהו יודעין לדון העם בכל דרכים אלו אם יצטרכו לכך. ואין מעמידין בסנהדרין אלא כהנים לוים וישראלים מיחסים הראויין להשיא בנותם לכהנה, שנאמר (במדבו יא, טז) במשה והתיצבו שם עמך ודרשו זכרונם לברכה (סנהדרין לז ב) בדומין לך.

We only place (Sanhedrin 17a, and Mishneh Torah, Laws of The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction 2:1-2) on the sanhedrin - whether big or small - men that are wise and understanding about the wisdom of the Torah, and also know some of the other wisdoms, such as healing, mathematics, seasons, calculations, astronomy and the ways of the soothsayers, the clairvoyants and the sorcerers, so that they can judge the people in all of these ways if there is a need for it. And we only place on the Sanhedrin priests, Levites and pedigreed Israelites that are fit to marry off their daughters to the priesthood, as it is stated about Moshe (Numbers 11:16), "and they shall stand there with you" - and they, may their memory blessed, expounded (Sanhedrin 37b), "With those similar to you."

5 ה

ואין מעמידין סנהדרין לעולם בין סנהדרי גדולה בין סנהדרי קטנה, אלא סמוכין. ומשה רבנו סמך לתלמידו יהושע בידיו, כמו שכתוב (שם כז כג) ויסמך את ידיו עליו וכמו כן סמך לשבעים הזקנים שאסף אליו, ואותן הזקנים סמכו לאחרים, ואחרים לאחרים, עד סוף כל הסמוכים. ואמנם הסמיכה בכל הדורות לא היתה ביד כמו סמיכה של משה, אלא שהיו בודקין אותו כשהיו רוצים לסמך, אם היה בקי בחכמת התורה, ואם היה שכלו בריא ושלם, ואם הוא איש אוהב אמת ושונא העול וכל ענינו. ואחר חקירה רבה בענינו ובחכמתו אומרין לו שלשה חכמים סמוכים, או אפילו כשאחד מהן סמוך הרי אתה סמוך, וקורין לו רבי מאותה שעה, והיה לו רשות לאחר מכן לדון אפילו דיני קנסות. ודין זקן מפלג, וסריס, וסומא, אפילו באחת מעיניו, ומי שאין לו בנים שאינן ראויין להיות סנהדרין, ודין מלכי בית דוד שדנין ודנין אותן, אבל לא מלכי ישראל, לפי שאינם בחזקת כשרות כמו הם. ודין עד אימתי יושבין בדין, סנהדרי גדולה או קטנה ובית דין של שלשה. ויתר פרטיה, מבארין במסכת סנהדרין.

And we never set up a sanhedrin - whether big or small - except [with] ordained judges. And Moshe, our teacher, ordained Yehoshua, his student, with his hands (by pressing his hands upon him), as it is written (Numbers 27:23), "He pressed his hands upon him." And likewise, he ordained the seventy elders that he gathered to himself; and those elders ordained others, and others, others, until the end of all those ordained. However the ordination of all the generations was not with the hand, like the ordination of Moshe; but rather they would check if the one they wanted to ordain was an expert in the wisdom of the Torah and if he was healthy and complete in his intellect and if was a man that loves truth and hates wrongdoing and all of its content. And after great investigation into his makeup and his wisdom, three ordained sages - or even if only one of them was ordained - would say to him, "Behold, you are ordained." And from that time, they call him, "rabbi," and he has permission afterwards to even adjudicate cases of penalties. And the law that a judge [who is] very old, a eunuch, blind even in one of his eyes or does not have children is not fit to be on a sanhedrin; the law that the kings of the House of David judge and we judge them, but not the [other] kings of Israel, since they are not assumed to be fit like [the House of David]; the law [about] until when the Great Sanhedrin or a small one or a court of three sit [in judgement]; and the rest of its details are [all] elucidated in Tractate Sanhedrin.

6 ו

ונוהגת מצוה זו, כלומר, סנהדרי גדולה וקטנה ובית דין של שלשה, בארץ ישראל שיש שם סמיכה, אבל לא בחוצה לארץ, שאין סומכין בחוצה לארץ, אבל מכל מקום כל הנסמך בארץ ראוי לשפוט אפילו בחוצה לארץ. וזה מה שאמרו זכרונם לברכה (מכות ז, א) סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ. ואולם אין להם רשות לדון בדיני נפשות, לא בארץ ולא בחוצה לארץ, אלא בזמן הבית ובזמן שיהיו סנהדרין קבועין בירושלים.

And this commandment - meaning the great and small sanhedrins and the court of three - is practiced in the Land of Israel, as ordination is there, but not outside of the Land, since we do not ordain outside of the Land. Yet regardless, anyone ordained in the Land is fit to judge even outside of the Land. And this is what they, may their memory be blessed, said (Makkot 7a), "Sanhedin is practiced in the Land and outside of the Land." However they do not have permission to judge capital cases - not in the Land and not outside the Land - except at the time of the [Temple], and at the time when the Sanhedrin is fixed in Jerusalem.

7 ז

וזאת אחת מן המצות המטלות על הצבור כלם שבכל מקום ומקום. וצבור הראוי לקבע ביניהם בית דין, כמו שמבאר במסכת סנהדרין (ב ב), ולא קבעו להם בטלו עשה זה, וענשן גדול מאד, כי המצוה הזאת עמוד חזק בקיום הדת, ויש לנו ללמד מזה, שאף על פי שאין לנו היום בעונותינו סמוכים, שיש לכל קהל וקהל שבכל מקום למנות ביניהם קצת מן הטובים שבהם שיהיה בהם כח על כלם להכריחם בכל מיני הכרח שיראה בעיניהם, בממון או אפילו בגוף, על עשית מצות התורה, ולמנע מקרבם כל דבר מגנה וכל הדומה לו, ואלו הממנים גם כן ראוי לישר דרכם ולהכשיר מעשיהם, ויסירו חרפת העם מעליהם פן יענו אותם על מוסרם שיטלו קורה מבין עיניהם, וישתדלו תמיד בתועלת חבריהם הסמוכים עליהם ללמדם דרך האמת ולתת שלום בכל כחם ביניהם, ויטשו ויניחו וישכיחו מלבם כל תענוגיהם, ועל זה ישיתו לבם, ובו יהיה רב מחשבותם ועסקיהם, ויתקים בהם מקרא שכתוב (דניאל יב, ג) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.

And this is one of the commandments that is incumbent on the community, every [community] in each and every place. And a community that is fit to establish a court among them - as is elucidated in Tractate Sanhedrin 2b - and does not establish it for themselves, has violated this positive commandment and their punishment is very great, as this commandment is a strong pillar in preservation of the religion. And we should learn from this that even though - on account of our iniquities - we do not have ordained [judges] in our days, each and every congregation in every place should appoint among themselves some of the best of themselves to be a power above all of them; to coerce with all types of coercion [as they see fit] - monetary or corporal - for the commandments of the Torah or to prevent anything that is disgusting and anything similar to it from among them. And it is also fitting for those appointed to straighten their [own] ways and to refine their deeds and remove the disparagement of the people from among them; lest the [people] answer their rebuke, that they should [first] remove the beam (their own iniquity) between their eyes. And they should always seek the benefit of their fellows that are dependent upon them, to teach them the true path and to bring peace among them with all their strength. And they should abandon and leave and forget all pleasures from their hearts. And they should put their hearts to this and most of their thoughts and occupation should be about this. And [then] the verse will be established through them (Daniel 12:3), "And the enlightened ones will be radiant like the brightness of the firmament, and those who lead the many to righteousness will be like the stars forever and ever."