Mitzvah 477 תע״ז
1 א

שישמיט כל הלואותיו בשביעית - לעזב החובות בשנת השמטה, ועל זה נאמר (דברים טו ג) ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידיך, ונכפלה האזהרה בזאת המצוה, שנאמר (שם ב) וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו. ואמרו בתוספתא (מובא בגיטין לו, א) בשתי שמטות הכתוב מדבר, אחת שמטת קרקע ואחת שמטת כספים.

That he release all of his loans in the seventh [year]: To abandon all of his debts on the sabbatical year. And about this is it stated (Deuteronomy 15:3), "and that which you have with your brother, release your hand." And the warning is repeated about this commandment, as it is stated (Deuteronomy 15:2), "And this is the matter of the sabbatical year, every owner of a debt shall release his hand." And they said in the Tosefta (brought in Gittin 36a), "The verse is speaking about two releases: one is the release of land and [the other] is release of monies."

2 ב

כבר כתבתי במשפטים במצות שמטת קרקעות (מצוה פד), מה שידעתי בשרש המצוה, ושמיטת כספים גם כן, אחר אותו הטעם נמשך, ללמד נפשנו במדות מעלות מדת הנדיבות ועין טובה, ולקבע בלבבנו הבטחון הגדול בשם ברוך הוא, ואז תכשר נפשנו לקבל טוב מאת אדון הכל כלול בברכה והרחמים, וגם נמצא מזה גדר חזק ומחיצה של ברזל להתרחק מאד מן הגזל ומן החמדה בכל אשר לרענו, כי נשא קל וחמר בנפשותינו לאמר אפילו הלויתי ממוני והגיע שנת השמטה אמרה תורה להשמיט ביד המלוה שלא לגזל ושלא לחמד משלו לא כל שכן שראוי לי להתרחק עד הקצה האחרון?

I have already written in Mishpatim on the commandment of the release of lands (Sefer HaChinukh 84) that which I have known about the root of the commandment; and the release of monies also draws from the same reason - to train our souls in the virtuous traits, the trait of generosity and a kind eye, and to fix great faith in our hearts towards God, blessed be He. And then our soul will be prepared to receive the good from the Master of all, which is included in blessing and mercy. And also coming from this is a strong fence and partition to distance oneself greatly from theft and from envy for everything that there is to our neighbor. As we will draw an a fortiori argument (kal vechomer) for ourselves by saying, "Even with my money that I lent out, the Torah said to release it in the hand of the borrower when the sabbatical year arrives; is it not all the more so that with not stealing and not having envy for that which is his, that it is fitting for me to distance myself to the [other] extreme?"

3 ג

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (ספרי כאן), שאין השביעית משמטת אלא בסופה, כשתשקע חמה בערב ראש השנה של מוצאי שביעית שנאמר מקץ שבע שנים, ומשמטת אפילו מלוה שבשטר שיש בו אחריות נכסים, ואם סים לו שדה בהלואתו אינו משמט, כן כתב הרמב''ם זכרונו לברכה (שמיטה ט, ו) ותימה הוא, דרבי יוחנן דחי לה בפרק השולח (גיטין לז א).

From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Arakhin 28b) that the sabbatical year only releases at its end, when the sun sets on the eve of Rosh Hashanah (the new year) of the conclusion of the seventh [year], as it is stated (Deuteronomy 15:1), "At the end of seven years." And it releases even a loan in a deed that [is backed with a lien] on properties. But if he decided a [specific] field for him for the loan, it does not release it. So wrote Rambam, may his memory be blessed (Mishneh Torah, Laws of Sabbatical Year and the Jubilee 9:6), but it is a wonder, since Rabbi Yochanan pushed off [this opinion] in the chapter [entitled] Hasholeach (Gittin 37a).

4 ד

הקפת חנות ושכר שכיר אינו נשמט, ואם זקפו אותם, במלוה נשמט, וכן הדין בקנסות. המגרש אשתו קדם שמטה אין כתבתה נשמטת, אלא אם כן פגמה או זקפתה עליו במלוה. והמלוה על המשכון אינו משמט, והוא שיהיה החוב כנגד המשכון, כן כתב הרמב''ם זכרונו לברכה (שמיטה ויובל פ''ט הי''ד). ובפרק הזהב (ב''מ מח, ב) אמרינן, דאף על פי שאינו שוה אלא פלג חובו, והני מלי במשכון של מטלטלין אבל במשכון של קרקע באתרא דמסלקי שביעית משמטת, ובכור אינו נוטל בה פי שנים, לפי שהוא כחוב גמור, אבל באתרא דלא מסלקי אין שביעית משמטתו, והשתא דקימא לן סתם משכנתא שתא, דהכי אסיקנא בגמרא (שם סח, א) לדעת קצת המפרשים, כל המשכונות כאתרא דלא מסלקי דינינן להו, ואין שביעית משמטת משכונא, ובכור נוטל בה פי שנים, ובעל חוב דיתומים גובה ממנו, דכקרקע שלהם הוא.

A [revolving] account of a store and the wage of a wage worker is not released. But if they stood them as a loan, it is released. And the same is the law with penalties. The marriage contract (ketuvah) of one who divorces his wife before the sabbatical year is not released unless she damages [its full value] or stood it up against him as a loan. And one who makes a loan upon a pledge, it is not released - and that is when the debt corresponds to the pledge. So wrote Rambam, may his memory be blessed, (Mishneh Torah, Laws of Sabbatical Year and the Jubilee 9:14). But in the chapter [entitled] Hazahav (Bava Metzia 48a), we say that [it is not released] even though it is only worth half of the debt. And these words are speaking about movable items, but a pledge of land [depends]: in a place that they remove one [from the land], the seventh [year] releases - and a first-born does not take a double-portion, since it is like a total debt; but in a place that they do not remove one [from it], the seventh [year] does not release it. And now that it is established for us that an undifferentiated pledge is for a year - as so was it concluded in the Gemara (Bava Metzia 68a) according to the opinion of some of the commentators - we judge all pledges like a place that they do no remove one, and [so] the seventh [year] does not release a pledge. And a first-born takes a double-portion of it; and the creditor of orphans may collect from it, as it is like their land.

5 ה

והמוסר שטרותיו לבית דין ואמר להם אתם גבו לי חוב זה אינו משמט, שנאמר ואשר יהיה לך את אחיך, וזה כבר נתנו ביד בית דין, ומזה הטעם אמרו זכרונם לברכה (גטין לז, א) שחוב שיש ליתומים על אחרים אין שביעית משמטתו, דרבן גמליאל ובית דינו אביהן של יתומים, ואחריהם כל בית דין שבכל דור ודור, וכאילו מסרו שטרותיהם ביד בית דין דמי. וכן מענין המצוה מה שאמרו (מכות ג, ב) שהמלוה את חברו לעשר שנים אין שביעית משמטתו, דכי אמר רחמנא לא יגש בחוב הראוי לנגש, וזה לא הגיע זמנו לנגש עדין. ומה שאמרו שהמתנה עם חבירו בחובו על מנת שלא תשמטנו שביעית הרי זה משמט, לפי שהוא כמתנה על מה שכתוב בתורה, אבל אמר לו על מנת שלא תשמיט חוב זה ואפילו בשביעית כלומר, אף על פי שדין שביעית להשמיט, אם מתנה עמו שלא ישמיט חוב זה אין שביעית משמטתו בענין זה, שכל תנאי שבממון קים, כמו שכתבתי בסדר בהר סיני (מצוה שלט) במצות שלא להלוות ברבית לישראל. ויתר פרטיה, במסכת שביעית [פרק עשירי].

And one who gives over his deeds to the court and said to them, "You collect this debt for me" - [such debts] are not released. As it is stated, "and that which you have with your brother"; and this he already gave into the hand of the court. And from this reason, they, may their memory be blessed, said (Gittin 37a) that the seventh [year] does not release a debt that orphans have from others - as the [legal status] of Rabban Gamliel and his court is like the [legal status] of the father of the orphans. And after them [the same was true] of all courts in each and every generation. And [so] it is as if they gave over their deeds into the hand of the court. And also from the content of the commandment is that which they said (Makkot 3b) about one who lends to his friend for ten years, [such a loan] is not released. As when [the Torah] stated, "do not press," [it was] about a debt that is fitting to press - and this one has not yet reached its time to press. And [also] that which they said that one who stipulates about his debt from this fellow, [that it is] on condition that the seventh [year] not release it, behold it releases [nonetheless] - as he is like someone who makes a condition against what is written in the Torah. But if he said to him, "On condition that this obligation not be released, and even in the seventh year" - in this manner, the seventh [year] does not release it; since any condition upon money is upheld, as I have written in the Order of Behar Sinai on the commandment to not lend with interest to an Israelite (Sefer HaChinukh 339). And the rest of its details are in Tractate Sheviit (Chapter 10).

6 ו

ונוהגת מצוה זו מדאוריתא בארץ ישראל ובכל מקום בזמן שהיובל נוהג בזכרים ונקבות. וכבר כתבתי למעלה בסדר בהר סיני (מצוה של) באיזה זמן היובל נוהג. אבל בזמן שאין היובל נוהג אין שמטת קרקעות וכספים נוהגת מדאוריתא (רמב''ם שמיטה ויובל שם הל' ב ג), אבל מדברי סופרים נוהגת שמטת כספים אפילו בזמן הזה ואפילו בכל מקום, כדי שלא תשתכח תורת השמטת כספים מישראל. וכבר כתבתי למעלה בסדר בהר סיני בסוף מצוה ראשונה איזו היא שנת השמטה לדעת המפרשים הגדולים היודעים דרכי התלמוד.

And this commandment is practiced from Torah writ in the Land of Israel and in every place by males and females at the time that the Jubilee year is practiced. And I have already written at which time the Jubilee is practiced, above in the Order of Behar Sinai (Sefer HaChinukh 330). But at the time the Jubilee is not practiced, the release of lands and of monies is not practiced by Torah writ (Mishneh Torah, Laws of Sabbatical Year and the Jubilee 9:2, 3). But rabbinically, the release of monies is practiced even at this time and even in everyplace, so that the law of the release of monies not be forgotten from Israel. And I have already written which is the sabbatical year according to the great commentators that know the ways of the Talmud, above at the end of the Order of Behar Sinai at the end of the first commandment (Sefer HaChinukh 330).

7 ז

והעובר על זה ותבע את חברו על חוב שעברה עליו שנה שביעית בזמן הבית בטל עשה זה, מלבד שהוא עובר על לאו, כמו שנכתב בסדר זה בעזרת השם (מצוה תעה), ובזמן הזה קא עביד אסורא דרבנן. ואם ידעו הבית דין ששביעית עברה עליו אין נזקקין לנגש אותו כלל, ואפילו בזמן הזה, ואף על פי שהשמטת כספים עכשו דרבנן וקימא לן (קידושין יג ב) שעבודא דאוריתא הא אפסקא הלכתא, דבכל דבר שבממון, יש כח ביד חכמים לדחות דבר תורה, מטעם דהפקר בית דין הפקר (גיטין לו ב).

And one who transgresses this and claimed a debt from his fellow that the seventh year passed at the time of the [Temple] has violated this positive commandment, besides having violated a negative commandment, as we will write in this Order, with God's help (Sefer HaChinukh 475). And at this time [such a one] has done a rabbinic prohibition. And if the court knows that the seventh [year] has passed it, they are not obligated to press [the debtor] at all, and even at this time. And even though the release of monies is only rabbinic today and it is established for us that a lien is from Torah writ (Kiddushin 13b); nonetheless the law is decided that the sages have the power to push off the word of the Torah in any matter of money, due to the [power] of the court to effectively make property ownerless (Gittin 36b).