Mitzvah 454 תנ״ד
1 א

שלא להוסיף על המצות ופרושן - שנמנענו שלא נוסיף בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה, ועל זה נאמר (דברים יג א) לא תוסף עליו. וכיצד יהיה התוספת? כתב הרמב''ם זכרונו לברכה (ממרים ב, ט) כגון המורה שבשר עוף בחלב אסור מן התורה, וזה מוסיף על דבר הקבלה, שכך קבלנו בפרוש לא תבשל גדי וגו' שבשר בהמה וחיה נאסרו לבשל בחלב, אבל לא בשר עוף. וכן אם הורה שבשר חיה מתר בחלב עובר משום לא תגרע, לפי שזה גורע הוא, שכך קבלנו שבשר בהמה וחיה בכלל האסור, עד כאן.

To not add to the commandments and their understanding: That we were prevented not to add to the written Torah, nor to the oral Torah. And about this is it stated (Deuteronomy 13:1), "do not add to it." And how is the addition? Rambam, may his memory be blessed, wrote (Mishneh Torah, Laws of Rebels 2:9), "For example, one who instructs that chicken meat with milk is forbidden by Torah writ - that is adding upon the word of the received tradition. As so did we receive about the understanding of 'you shall not boil a goat, etc.' - that the meat of a [domesticated] beast and a [wild] animal are forbidden to cook in milk, but not chicken meat. And so [too,] if he instructed that meat from a [wild] animal is permitted with milk, he has transgressed on account of 'you shall not subtract.' As this is subtracting, since so did we receive [about the verse's understanding], that the meat of a [domesticated] beast and a [wild] animal are [both] included in the prohibition." To here [are his words].

2 ב

ורבי המפרשים (ראב״ד ממרים שם) יאמרו דלא שיך לא תוסף כלל, אלא במצות עשה, והענין הוא לפי מה ששמעתי אני מפי מורי, ישמרו אל, כגון מי שמניח שני תפילין כשרין בראשו או בידו, וכן העושה חמש טוטפות בתפילין, וכמו כן הנוטל שני לולבין כשרין בידו, וכל כיוצא בזה, וכן היושב בסכה אחר החג בכונה לעשות מצות סכה, אף על פי שיודע שעבר זמנה, שאין עוברין משום בל תוסיף, אלא כשמכוין לעשות המצוה, וכן הנוטל לולב אחר החג ומכוין לעשות בו מצוה, עם היותו יודע שעבר החג. וכן הוא בגמרא בראש השנה פרק ראוהו בית דין (ראש השנה כח, ב) דמסיק התם אלא אמר רבא לצאת לא בעי כונה, כלומר שמצות אין צריכות כונה, לעבר בזמנו לא בעי כונה, שלא בזמנו בעי כונה. אבל הנוטל לולב בחג אפילו מאה פעמים ביום על דעת לצאת בכל פעם ופעם אין כאן בל תוסיף, וכן התוקע בשופר ביום ראש השנה ואפילו כמה פעמים, וכן כל כיוצא בזה, ואין צריך לומר שהנוטל לולב פסול, וכן אם אגד עמו מין פסול אליבא דהלכתא דקימא לן אין צריך אגד שאין כאן משום בל תוסיף. זהו כלל הדברים בענין אסור זה שהעלו מורי, ישמרם אל, מדברי הגמרא אחר יגיעה רבה. ועתה בני, אם תזכה ותאכל יגיע כפיך גם אתה, אשריך וטוב לך.

But most of the commentators (Ravad on Mishneh Torah, Rebels 2:9) would say that 'do not add' is only relevant at all with a positive commandment. And the matter according to what I have heard myself from the mouth of my teacher - may God protect him - is, for example, one that lays two fit tefillin on his head or on his arm; and so [too,] one who makes five [sections] in his tefillin; and likewise, one who takes two fit lulavs in his hand and anything similar to it; and so [too,] one who sits in a sukkah (booth) after the holiday with the intention of fulfilling the commandment of sukkah, even though he know that its time has passed - as we only transgress on account of 'do not add' when one has intent to do the commandment - and so [too,] one who takes the lulav after the holiday and has intent to do the commandment while knowing that the holiday has passed. And so is it in the Gemara in Rosh Hashanah 28b in the chapter [entitled] Rauhu Beit Din, as they conclude there, "Rather Rava says, 'To fulfill [a commandment] does not require intent'" - meaning to say that commandments do not require intent - "'to transgress: during its time does not require intent, not in its time requires intent.'" But [in the case of] one who takes the lulav on the holiday, even a hundred times a day, with intention to fulfill [the commandment] each and every time, there is no [issue] of 'do not add'; and so [too,] one who blows the shofar on the day of Rosh Hashanah, and even many times; and so [too,] anything like this. And there is no need to say that there is no [issue of] 'do not add' here, if one takes a disqualified lulav; and so [too] if he grouped a disqualified specie with [a fit lulav], according to the [legal conclusion] - as it is established for us that there is no need for a grouping. This is the general principle of the matter of this prohibition that my teachers, God protect them, distilled from the words of the Gemara after much effort. And now, my son, you too, if you merit and 'eat from the effort of your palms,' 'you will be happy and it will be good for you.'

3 ג

משרשי המצוה. כי האדון המצוה. אותנו על התורה ברוך הוא בתכלית השלמות, וכל מעשיו וכל צווייו הם שלמים וטובים, והתוספת בהם חסרון, וכל שכן הגרעון, זה דבר ברור הוא.

It is from the roots of the commandment that the Master who commanded us about the Torah, Blessed be He, is completely perfect and all of His acts and commands are perfect and good. [Hence] adding to them is a deficit - and all the more so, subtracting. This is a clear thing.

4 ד

דיני המצוה. במסכת סנהדרין (פח, ב), וכמו כן במסכת ראש השנה פרק ראוהו בית דין (שם), וגם בערובין דברו בענין פרק המוצא תפילין (עירובין צו א).

The laws of the commandment are in Tractate Sanhedrin 88b, and so too in Tractate Rosh Hashanah 28b, in the chapter [entitled] Rauhu Beit Din, and they also spoke about the matter in Eruvin 96a, in the chapter [entitled] Hamotseh Tefillin.

5 ה

ונוהג אסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, והעובר על זה והוסיף במצות, כגון שעושה חמש טוטפות בתפילין או מניח שני תפילין כשרין עשויין כתקנן בראשו, וכן הנוטל שני לולבין בידו, וכל כיוצא בזה, וכן היושב בסכה אחר החג או הנוטל לולב בכונה לעשות המצוה, ואף על פי שיודע שעבר זמנה עובר על לאו זה וחיב מלקות ובעדים והתראה, כמו שידוע בכל מקום.

And this prohibition is practiced in every place and at all times by males and females. And one who transgresses it and adds to the commandments - such as if he makes five [sections] in his tefillin, or lays two fit properly made tefillin on his head, and so [too,] one who takes two lulavs in his hand or anything similar to it, and so [too,] one who sits in a sukkah after the holiday or one who takes the lulav with the intention of fulfilling the commandment, even though he knows that its time has passed - has violated this negative commandment. And he is liable for lashes - [if there were] witnesses and a warning, as is known in every place.