Mitzvah 397 שצ״ז
1 א

מצות פרה אדמה - שנצטוו ישראל לשרף פרה אדמה, להיות אפרה מוכן למי שיצטרך אליה, ומטהרה מטמאת מת, שנאמר (במדבר יט ב) דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדמה וגו'. וכתיב למטה מזה (שם ט) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת וגו'. אף על פי שמלאני לבי לכתב רמזים מטעמי המצות שקדמו על צד הפשט, עם ההתנצלות שהמלאכה לחנך בה בני והנערים חבריו ישמרם אל במצוה זו רפו ידי ואירא לפצות פי עליה כלל גם בפשט, כי ראיתי לרבותינו זכרונם לברכה, האריכו הדבור בעמק סודה וגדל ענינה, עד שאמרו (במדבר רבה חוקת יט, תנחומא שם ו) שהמלך שלמה השיג לדעת ברבוי חכמתו כל טעמי התורה חוץ מזו, שאמר עליה (קהלת ז כג) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. גם אמרו במדרש רבי תנחומא (שם ח) רבי יוסי ברבי חנינא אומר אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אני מגלה טעם פרה אדמה ולא לאחרים, וכיוצא באלו הדברים רבים. ועתה אל יחשב שומע שענין סודה וסדר חקה, הוא מהיותה מטהרת בהגיע אפרה על גוף המטהר, שהרי כעין דבר זה ימצא בשאר הקרבנות בענין הזב והיולדות, שתשלום טהרתן בקרבנן הוא.

The commandment of the red heifer: That Israel was commanded to burn the red heifer so that its ashes will be ready for anyone who needs it to be purified from the impurity of the dead, as it is stated (Numbers 19:2), "Speak to the Children of Israel and they shall take to you a red heifer," and it is written below this (Numbers 19:9), "It will be a safeguard for the Children of Israel." Even though my heart has given me the gumption to write hints of the simple reasons for the previous commandments, with the excuse that [this] work is to instruct my son and his young friends, may God protect them; on this commandment my hands are weak and I am afraid to open my mouth about it at all, since I have seen that our Rabbis, may their memory be blessed, spoke at length regarding the depth of its secret and greatness of its content; to the point that they said (Bemidbar Rabbah 19, Midrash Tanchuma 4:6:6) that King Solomon was able through his great wisdom to understand all the reasons of the Torah, except for this - as he stated about it (Ecclesiastes 7:23), "I have said that I will understand, but it is far from me." They also said in the Midrash Tanchuma 4:6:8, "Rabbi Yose BeRebbi Chanina says, 'The Holy One, blessed be He, said to Moshe, "To you I will reveal the reason for the red heifer, but not to others."'" And there are many other similar statements. And now, the listener should not think that the matter of its secret and the matter of its being an arational commandment (chok) is that the ashes affect purification, as one will find a similar [process] with other sacrifices for the person with a discharge or a new mother, whose purification is completed by the offering of their sacrifices.

2 ב

אבל עקר הפלא לפי מה ששמעתי, הוא על היותה מטהרת הטמאים, ומטמאה העוסקים בשרפתה. ואף על פי שבכל החטאות הנשרפות מן הפרים ומן השעירים הדין כן, שהשורף אותם מטמא בגדים בשעת שרפתן, עד שיעשו אפר, מכל מקום אין אפרן מטהר. וגם כן התימה הגדול בה בהיותה נעשית מחוץ למחנה, שלא כדרך שאר הקרבנות, ועל דבר זה מונין האמות את ישראל עליה, כי יחשבו שהיא נזבחת לשעירים על פני השדה כמנהגם היום. ואמנם כמה תרופות בעשבי השדה ובאילנות מן הארז אשר בלבנון עד האזוב אשר בקיר מלאים סגלות בהפכים, יקררו החמים ויחממו הקרים, ואלו ידענו מהות הנפש ושרשה ומחלתה ובריאותה, נבין (בחלי) [באולי], כי סגלת הפרה גם כן להחליא הנפש ולטמאה בעסק השרפה, ואחרי היותה אפר מרפא מחלת הטמאה, וזה אינו ברור להשיג בענין כלום, אלא שחיבת הקדש והחשק להשיג ידיעה בנסתר יניד הקנה לכתב.

The real wonder, so far as I have heard, is in its purifying the impure, yet rendering impure those involved in its burning. And even though the same is true for all burnt-offerings from cows and goats - that the one who burns them makes his clothes impure at the time that he burns them until they become ashes - nonetheless, their ashes do not purify. Also [part of] its great wonder is that the [process] is done outside of the camp, unlike the way of other offerings. And about this point the [other] nations [have a claim against] Israel, as they will think that it is offered to the demons in the open field, as is their practice today. And yet many medicinal herbs of the field and [medicinal] trees - from the cedars that are in Lebanon to the hyssop on the wall - are full of mysteries [that operate] in opposite [ways]. They heat the cold and cool the hot. And if we understood the nature of the spirit, its root, its illness and its health, we would also understand [perhaps] (about the sickness), since the mystery of the heifer is also to sicken the soul and render impure those who are involved in the burning, while its ashes heal from the sickness of impurity. Yet it is not clear that this would yield any result, but the love of the sacred and the desire to understand the hidden moves the quill to write.

3 ג

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (פרה א, א) שמצות פרה אדמה שתהיה בת ארבע שנים או בת שלש, ואם היתה זקנה כשרה. ואין לוקחין עגלה ומגדלין אותה אלא פרה, שנאמר (במדבר יט ב) ויקחו אליך פרה, וזה שנאמר בה תמימה, כלומר, תמימות של אדמימות, ששתי שערות שחורות או לבנות פוסלות בה. אפילו היה כנוסה (נ''א ננוסה פרוש ננסה) כשרה, ובלבד שכלה אדמה, שאינה צריכה תמימות יותר משאר הקרבנות. ואם היו בה שערות שעקרן אדום וראשן מצבע אחר הכל הולך אחר העקר, וגוזז במספרים את ראשן עד האדום.

From the laws of the commandment are that which they, may their memory be blessed, said (Mishnah Parah 1:1) the commandment of the heifer is that it be three or four years old, but if it was [older], it is [also] acceptable. And [that] we do not take a calf and raise her to maturity; but rather a cow (heifer), as it stated (Numbers 19:2), "and they shall take to you a heifer." And [that] that which it states about it "pure" (temimah), is to speak about perfect redness, such that two black or white hairs disqualify it. Even if it was shrunken (other textual variants read, dwarfed, meaning a dwarf), it is acceptable, so long as it is all red - as it does not need to be more perfect than other offerings. And if it had hairs whose roots were red and the tips were another color, it all goes according to the roots. And [so,] he trims the tips with a scissors down to the red.

4 ד

והעבודה פוסלת בה, שנאמר (שם) אשר לא עלה עליה על, וכל העבודות הן כעל, לפיכך אמרו זכרונם לברכה (פרה ב, ג), שאפילו נתן טליתו עליה פסולה, אבל היתה צריכה שמירה וקשרה במוסרה כשרה (פרה אדומה א ז), אבל אם לא היתה צריכה שמירה פסולה שכל שמירה שאינה צריכה משוי הוא. והיתה נלקחת ממעות תרומת הלשכה (שקלים ד, ב) ופרה שנולד בה פסול פודין אותה ויוצאה לחלין. ומה שאמרו (יומא סח, ב) בענין זה שהשורף אותה שהוא טמא הוא המסיע בשריפה, כגון המהפך בבשר והמשליך עצים והמהפך באש, והמחתה בגחלים כדי שתבער האש וכיוצא בזה, אבל המצית את האור לכבשן, והמסדר את המערכה טהור, וכן המתעסק בה משנעשית אפר.

And work [with it] disqualifies it, as it is written (Numbers 19:12), "that has borne no yoke upon it." And any labor is [considered equivalent] to a yoke; therefore, they, may their memory be blessed, said that even if he placed a cloak on it, it is disqualified. If, however, it needed to be guarded and it was tied by a rope, it is acceptable (Mishnah Parah 2:3, Mishneh Torah, Laws of Red Heifer 1:7), but if it did not need guarding, it is disqualified, as any protection that is unnecessary is a burden. And it was purchased with money from the collection of the cell (Mishnah Shekalim 4:2). And a heifer that became blemished can be redeemed and it goes out to being non-sacred. And [also] that which they, may their memory be blessed, said (Yoma 88b) about the matter that it is the one who burns the heifer that is impure, that this is the one who assists in the burning - such as the one who turns over the meat, or throws in firewood, or [moves] the fire or stokes the coals to have the fire burn [better], and similar to these - but the one who lights the fire in the furnace, or arranges the wood, is pure, as is anyone who deals with it after it has become ashes.

5 ה

ומעלות גדולות עשו חכמים בטהרת פרה בשרפתה (רמב''ם פרה אדומה פ''ב), ומהן שהיו מפרישין שבעת ימים קדם שריפת הפרה כהן השורף אותה מביתו ומאשתו, כמו שמפרישין כהן גדול לעבודת יום הכפורים, ודבר זה קבלה. ובכל יום ויום מימי הפרישה מזין עליו מאפר פרה מן הפרות שנשרפו כבר, ואין מזה עליו אלא אדם שלא נטמא במת מעולם, שהמזה צריך שיהיה טהור. ואם תאמר, אם כן שאין הצרך, אלא כדי שיזה עליו טהור, היה אפשר שיזה עליו איש, ואף על פי שנטמא, מכיון שהזה עליו? אינו כן, דחישינן שמא זה שהזה עליו, לא היה טהור מטמאת מת. וכן כל הכלים שממלאין בהן להזות על הכהן השורף אותה כלם כלי אבנים היו, שאין מקבלין טמאה.

And the Sages enacted great stringencies in the purity of the heifer in its burning (Mishneh Torah, Laws of Red Heifer 2:1). And from them is that they would separate the priest who would burn it from his home and from his wife for seven days before the burning; similar to how they would separate the high priest for the service of Yom Kippur. And this thing is from tradition. And on each and every day of the days of separation, they would sprinkle him with the ashes of a heifer from one of the heifers that had already been burnt. And this would only be done by someone who had never been rendered impure by a dead body, as the sprinkler must be pure. And if you say, "If so that the need is only that someone who is pure sprinkles him, [would it not] have been possible for someone who had been impure and was sprinkled upon, to sprinkle him" - it is not like this, as we are concerned that the one who sprinkled [the one sprinkling now] may have not been pure from the impurity of a dead body. And also, any vessels that were filled to be poured on the priest who would burn the heifer were all vessels of stone, since they [are not susceptible to] acquiring impurity.

6 ו

ואם תשאל, כיצד ימצא איש שלא. נטמא מטמאת מת מעולם? אמרו חכמים (פרה ג, ב) שהיו בירושלים חצרות בנויות על גבי סלע תחתיהן חלול מפני קבר התהום. ומביאין נשים עברות ויולדות שם ומגדלות שם את בניהן, וכשרוצין להזות על הכהן השרף, מביאין שורין, מפני שכריסן נפוח, ומניחין על גביהן דלתות, ויושבין עליהן התינוקות על גבי הדלתות, כדי שיהא אהל מבדיל בינם ובין הארץ מפני חשש קבר התהום, וכוסות של אבן ביד התינוקות, והולכין עד מי השלוח, ויורדין שם וממלאין, שאין לחוש שם מפני קבר התהום, שאין דרך בני אדם לקבר בנהרות, וחוזרין ועולין על הדלתוח שעל השורים והולכין להר הבית, ושם יורדין והולכין ברגליהן, מפני שכל הר הבית והעזרות אשר תחתיהן חלול מפני חשש קבר התהום, ומהלכין עד פתח העזרה, ונוטלין מן האפר ונותנין בכוסות, ומזין על הכהן השורף, ומטבילין היו התינוקות מפני חשש שמא נטמאו בטמאה אחרת. וכל הדברים האלו מן המעלות יתרות שבפרה, ובהר המשחה היתה נשרפת (פרה שם ו).

And if you ask, "How we could ever find a man who had never been rendered impure by a dead body ever" - the Sages said (Mishnah Parah 3:2) that there were courtyards in Jerusalem built on rock [and] below them was hollow because of the [concern over the] graves of the deep. And they would bring pregnant women and they would give birth there and raise their children there. And when they wanted to sprinkle on the priest that would burn [the heifer], they would bring oxen - as their bellies were inflated - and they would place slats (literally, doors) on their backs and the children would be made to sit on top of the slats, so that there would be a 'tent,' separating between them and the ground, because of the [concern over the] graves of the deep; and there would be stone cups in the hands of the children. And they would be brought to the waters of Shiloach, and they would descend there and fill [the cups], as there was no concern there over the graves of the deep, since it is not the way of people to bury in rivers. And they would return and mount atop the slats on top of the oxen and go to the Temple Mount. And they would descend there and walk upon their feet, since all of the Temple Mount and the yards' underneaths were hollow, due to the concern over the graves of deep. And they would walk to the opening of the [Temple] yard and take from the ashes and place them in cups; and they would sprinkle the priest that burns [the heifer]. And the children would immerse due to the concern that they had become impure with another impurity. And all of these things are from the extra stringencies of the heifer. And it was burnt on the Mountain of Anointing (Mishnah Parah 3:6).

7 ז

ודין כיצד שורפין אותה, ובאיזה מקומות מניחין אפרה, וכיצד מקדשין את המים באפר הפרה, וכיצד מטהרין טמאי מת במי נדה, ויתר רבי פרטיה מבארים במסכח המחברת על זה, והיא מסכת פרה [הלכות פרה אדומה פ''א].

[These laws] and the the laws of how we burn it, and in which places we store its ashes, of how the water would be sanctified with the ashes of the heifer, of how we would purify those impure from the impurity of a dead body with the purifying waters, and the rest of its many details, are all elucidated in the tractate that is connected to this, and that is Tractate Parah (see Mishneh Torah, Laws of Red Heifer 1).

8 ח

ונוהגת בארץ ישראל בזמן הבית, והיא מן המצות שאמרנו בראש הספר, שהן מטלות על הצבור כלן. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (שם ה) שתשע פרות אדמות נעשו משנצטוו במצוה זו עד שחרב הבית בשניה, הראשונה עשה משה רבנו עליו השלום, שניה עשה עזרא, ושבע מעזרא עד חרבן הבית, ועשירית יעשה המלך המשיח שיגאלנו במהרה בימינו אמן. ומפני שענין זה של פרה אדמה הוא דבר גדול באמתינו שהיתה מטהרת מידי טמאה חמורה, וזולתה אי אפשר לטמא מת לעשות פסח, שהיא מצוה גדולה מאד, נהגו כל ישראל לקרות פרשה זו בכל שנה ושנה בשבת קודם לפרשת החדש, ולעולם אין מפסיקין בין פרשת פרה לפרשת החדש, והשבת הקבוע לפרשת החדש, לעולם הוא שבת קדם ניסן (עי' שו''ע או''ח סי' תרפ''ה ס''ז).

And [it] is practiced in the Land of Israel at the time of the [Temple]. And it is one of the commandments that we spoke about at the beginning of the book that are incumbent upon the whole community. And our Rabbis, may their memory be blessed, said that there were nine heifers that were [processed] from the time we were commanded about this commandment until the destruction of the Second [Temple]. The first was [prepared] by Moshe, the second by Ezra, [and] there were seven from Ezra until the destruction of the [Temple]. And the tenth will be [prepared] by the King Messiah, may he redeem us speedily in our days, amen. And since this is a major matter with our people, as it would purify from the most severe impurity - and without it, it is impossible for one who is impure from the impurity of a dead body to [bring the] Pesach [sacrifice], which is a very great commandment - all of Israel has become accustomed to read this section [of the Torah] each and every year on the week before Parshat HaChodesh, and we never interrupt between Parshat Parah and Parshat HaChodesh. And Parshat HaChodesh is always read on the Shabbat before Nissan (see Shulchan Arukh, Orach Chaim 585:7).