Mitzvah 343 שמ״ג
1 א

שלא להלוות ברבית לישראל - שלא להלוות ברבית לישראל. שנאמר (ויקרא כה לז) את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך, ואין אלו שני לאוין, שהרבית הוא הנשך, והנשך הוא הרבית. וכמו שאמרו זכרונם לברכה במציעא (סא, א) אי אתה מוצא נשך בלא רבית, ולא רבית בלא נשך ולמה חלקם הכתוב? כלומר, למה חלקם ולא כתב את כספך ואכלך לא תתן לו בנשך? לעבר עליו בשני לאוין, כלומר, להרבות האזהרות עליו. וזה הענין הוא מה שאמרתי למעלה (מצוה שלו) כי התורה תכפל האזהרות לפעמים על מה שחפץ האל להרחיקנו ממנו הרבה, ואפשר שנאמר בזה כעין מה שאמרו זכרונם לברכה (ברכות לא ב) בענינים אחרים דברה תורה כלשון בני אדם, וכמו כן תתמיד התורה התראות במה שיש עלינו להזהר בו, כדרך בני אדם בהזהירם זה את זה בדבר חמור, יכפלו תנאם וירבו דבריהם על הדבר, כדי שיהא המזרז נזכר וזריז על הענין על כל פנים. ואם אמנם כי ראוי האדם להזהר בדבר השם עד מאד ואף כי ישמע דברו ברמז קטן, כל זה מחסדיו הרבים על בריותיו כפל להם האזהרות פעמים רבות בקצת מקומות כאשר ייסר איש את בנו, על כן נודה לשמו הגדול סלה ברב הטובות אשר גמלנו ברוך הוא.

To not lend with interest to an Israelite: To not lend with interest to an Israelite, as it is written (Leviticus 25:37), "You shall not give your money with interest, nor should you give your sustenance with increase." And these are not two prohibitions - as increase is interest, and interest is increase; and as they, may their memory be blessed, said in [Bava] Metzia, "You will not find interest without increase or increase without interest. So why did the verse divide them?" [That is] meaning to say, why did it divide them and not write, "Give neither your money nor your food with interest." "To cause the transgression of two prohibitions" - meaning to say, to give multiple warnings about it (Bava Metzia 61a). And this matter is what I have said above (Sefer HaChinukh 336), that the Torah will occasionally repeat warnings about that which it wanted to distance us from greatly. And it is possible for us to say about this, similar to what they, may their memory be blessed, said about other matters, "The Torah speaks like the language of man" (Berakhot 31b). And likewise, the Torah is constantly warning about that which requires our vigilance in the way that people will repeat their conditions and speak much when they warn one another about a weighty matter - so that the [listener] be aware and vigilant about it in all circumstances. And even though it is fitting that a person should be most careful about the word of God - even if he heard the word through the slightest hint - this is all from His great kindnesses upon His creatures, that in a few places He repeated warnings for them many times - like a parent disciplines his child. And we should therefore thank Him for all the goodness that He, blessed be He, bestowed upon us.

2 ב

משרשי המצוה. כתבתי (מצוה סח) באזהרת ערב ועדים וסופר שלא יתעסקו בהלואת רבית בפרשת משפטים וקחנו משם.

What I have written about it in the warning (negative commandment) for the guarantor, witnesses and scribe that they should not be involved is loans with interest (Sefer HaChinukh 68) is from the root of the commandment:.

3 ג

דיני המצוה. כגון החלוקים שלמדונו זכרונם לברכה באזהרה זו, שאמרו שיש רבית שהוא אסור מן התורה, וזהו הנקרא לרבותינו זכרונם לברכה (ב''מ סא ב) רבית קצוצה. ויש רבית שהוא למטה ממנו והוא אסור מדרבנן, וקראוהו זכרונם לברכה (שם) אבק רבית, ויש רבית אחרת, שהוא למטה משני אלו הראשונים, והוא (והיה) מן הדין מתר לפי שהוא רחוק הרבה מן רבית האסור מן התורה עד שאין לגזר עליו כלל, אבל חכמים החמירו בענין בראותם החמר שהחמירה התורה ורב האזהרות בדבר הרבית, ואסרוהו כדי שלא יערימו בני אדם לטל רבית, לא מפני דבר אחר. ואלו הן שלשה מיני הרבית שאמרנו, רבית האסורה דבר תורה הוא, כל מי שאומר לחברו הלויני מנה ואתן לך ממנו פרוטה בכל יום, או שלשים פרוטות בחדש, או פחות או יותר, עד שאפרענו. וכן כשאמר לו הלויני מאה דינרים במאה ועשרים לשנה, וכן המלוה לחברו מעות ומשכן לו בהן בית או חצר, שיחזיק בהם ויקח הפרות עד שיחזיר לו מעותיו, מבלי שינכה לו כלום מן ההלואה זו היא רבית קצוצה האסורה מן התורה. ודרך כלל אמרו זכרונם לברכה (שם סג ב) כל אגר נטר לי אסור מן התורה והוא שבא מיד לוה למלוה זו היא רבית האסורה מדבר תורה, ועליה יאמרו זכרונם לברכה (שם סא, ב) רבית קצוצה יוצאה בדינין, כלומר, שבית דין יורדין לנכסי המלוה ומוציאין ממנו, כמו בגזלות וחבלות. ויש מן המפרשים שפרשו יוצאה בדינין לענין כפיה. כלומר, שכופין בית דין את המלוה להחזירה בשוטים, כמו שעושין לכל מי שיאמר שלא יעשה מצות עשה.

The laws of the commandment: For example, the distinctions that they, may their memory be blessed, taught us about this warning - that they said that there is interest that is prohibited from the Torah, which they call (Bava Metzia 61b) 'fixed interest'; and there is interest which is below this and it is rabbinically prohibited, which they, may their memory be blessed, called 'the dust of interest'; and there is another interest, which is lower than these first two and it (should have been) is strictly speaking permitted, as it is far removed from Torah-level interest, to the point that it is not suited to decree about at all, but the Sages were strict in this matter, in their seeing, that the Torah was very strict about it, and the many warnings about the matter of interest, and they forbade it so that people would not cheat, [and] not for some other reason. And these are the three types of interest: Torah level interest is when anyone says to his fellow, "Lend me a maneh and I will give you a perutah every day for it," or thirty perutah a month, or more or less, until I pay it [back]; or if he says, "Lend me a hundred dinar, for a hundred and twenty [after] a year"; or if he lends money and takes a house or courtyard as collateral that he will hold and reap the produce until he returns his money, without subtracting something from the loan - that is fixed interest that is prohibited from the Torah. And they, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 63b) more generally, "And payment for 'Wait for me' is forbidden by the Torah," and that is so long as it came from the hand of the lender to the borrower - that is forbidden by Torah writ. And they, may their memory be blessed, said about it, "Fixed interest can be extracted by judges" (Bava Metzia 61b). That is, the court may seize assets from the borrower and deduct from them, as is the law for theft and torts. But other commentators explain "extracted by judges" regarding coercion, meaning to say that the court coerces the borrower with whips to return it - as they do with anyone who says that he will not fulfill a positive commandment.

4 ד

כל שאר הרבית שאפשר לקבל חוץ מאלו שאמרנו, הן נקראים רבית דרבנן ונקראים אבק רבית, ואינה יוצאה בדינין, ואסרום חכמים משום גזרה שלא יבא האדם לידי רבית דאוריתא. ומהם כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (שם ע ב) שאין מקבלין צאן ברזל מישראל, פרוש צאן ברזל המקבל ממון על תנאי שתהיה הקרן קימת לבעל הממון על המקבל ויטל חלקו ברוח. וכן אין פוסקין על הפרות, עד שיצא השער, אבל יצא השער פוסקין, אף על פי שאין לזה יש לזה, ובמה דברים אמורים, שאין פוסקין לעולם עד שיצא השער בשלא היה לו, כלומר מאותו המין שפסק עליו, אבל היה לו ממנו כלום פוסק עליו, אף על פי שלא יצא השער עדין, ואפילו לא היה לו ממנו אלא סאה אחת פוסק עליו כמה סאין [כמו בהלואה] שהלכה כשמואל דאמר הכי בגמרא (שם עה א). וזה שאנו אומרים שצריך שיהיה לו מאותו המין, יש מן המפרשים שאמרו (ב''י יו''ד סי' קעה), דוקא מאותו המין ממש צריך שיהיה לו, שאם הוא פוסק על חטין חדשות לא יפסק אליו אם היו לו חטים ישנות, כעין אותו המין ממש מה שפוסק עליו צריך שיהיה לו, ויש מהם שאמרו שאין חלוק בין חדש לישן, דכל שיש לו מאותו המין מתר. ומכל מקום אם היה לו מאותו המין אף על פי שהוא מחסר מלאכה אחת או שתים פוסק עמו עליו, אבל אם היה מחסר שלש מלאכות הרי זה כמי שאין לו מאותו המין כלום. ובגמרא פרק איזהו נשך (ב''מ עד, א), בא הבאור בארכה בחלוק מלאכות אלו בחטים, וכן בכלי יוצר ובדברים אחרים.

Every other form of interest aside from those mentioned is called rabbinic interest and is [also] called 'the dust of usury', and it cannot be extracted by judges. And the Sages prohibited these as a decree so that a person not come to [lending with] interest from Torah writ. And among them are like that which they, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 70b) that one cannot accept 'iron sheep' from an Israelite - the understanding of 'iron sheep' is one who takes money on condition that the principle will stay intact for the money's owner from the one who receives it, and [that] he [also] takes his share of the profit. And so [too,] may one not set [the price] for produce until the market rate is disseminated; though if the market rate is disseminated, we can set [a price] - for [even if] the [seller] may not have it, [someone else] has it. And to what do these words apply, that we never set [the price] until the market price has been disseminated? When he does not have it - meaning, from that type that he set [the price]; but if he does have some of it - and even if he only had a seah - he may set [the price] for several seah, [as with a loan]. For the law follows Shmuel who said like this in the Gemara (Bava Metzia 75a). And that which we said that he must have the same type, there are some of the commentators that said he must have exactly the same type (Beit Yosef, Yoreh De'ah 175), such that he may not set the price in new wheat if he only has old wheat - he must have exactly like the type for which he is setting [the price]. But there are others of them that said that there is no distinction between old and new, as so long as he has from the same type, it is permitted. And regardless, if he has from the same type, he may set [the price] with it even if it is lacking one or two [preparatory types of] work. But if it is lacking three [preparatory types] of work, behold, he is like one that does not have from that type. And in the Gemara, the chapter [entitled] Eizehu Nesekh (Bava Metzia 74a), the elucidation appears at length on the distinction of these [types of] work [involved] with wheat, as well as with the tools of a potter and with other things.

5 ה

וכן מענין המצוה מה שאסרו (שם סו, א) להלוות על הקרקע מעות ולהתנות עם הלוה אם לא תחזיר לי המעות מכאן ועד יום פלוני תהא הקרקע שלי, לפי שהקנין הזה אינו מועיל מפני שהוא אסמכתא. כלומר, שדעתו של אדם היתה סומכת בכך, כלומר, שיחזיר המעות בשעת המעשה ולא השיגה ידו להשלים הדבר, וכעין אנס הוא, וכל כי האי גוונא, יש לחוש באכילת הפרות משום רבית. והרבה דרכים נאמרו בגמרא באסמכתא בענין רבית ובענינים אחרים, ודרך כלל למדנו רבי ישמרו אל בענין דיני האסמכתא, שכל שיתנה האדם עם חברו דרך קנס, כלומר, אם לא יהיה כן יענש בממון כך וכך יקרא אסמכתא, ועל זה אמרו זכרונם לברכה (שם, ב) לעולם דאסמכתא לא קניא. ובלשון אחרת אמרו זכרונם לברכה (שם) גם כן, כל דאי לא קני. אבל כל תנאי שיתנה האדם עם חברו ויאמר אם אתה תעשה כך אף אני אעשה כך וכך כדרך בני אדם שמתנין בלשון זה, אין זה בכלל אסמכתא כלל חלילה, שאם כן, איך נמצא ידינו ורגלינו על כל תנאי בני אדם זה עם זה, שכלם בלשון ''אם'' הם, דאי אפשר בלאו הכי, ועוד בכל התנאים הנזכרים בענין גטין וקדושין, שכלן בלשון ''אם'' מה נאמר בהן? אלא ודאי טעם נכון מה שכתבנו, שלא נאמר אסמכתא לא קניא אלא במה שיתנו בני אדם זה עם זה דרך קנס, כגון אם לא פרעתיך עד יום פלוני תהא השדה שלך, או המשכון איזה שיהיה, וכל כיוצא בזה, אבל לא בכל שאר התנאים רבים שמתנים בני אדם, כגון אם תלך למקום פלוני אתן לך כך וכך, או אם תעשה בשבילי ענין פלוני אתן לך מאתים זוז, וכל כיוצא בזה. והבן זה, בני, ותן לבך עליו, כי בזה תסיר מבין עיניך ענן גדול בדברי הגמרא במקומות הרבה.

And so [too,] from the matter of the commandment is that which they prohibited to lend money with land [as collateral] and to make a condition with the borrower, "If you do not return the money from now until day x, the land will be mine" (Bava Metzia 66a); because the acquisition is not effective, as it is a dependence (asmakhta). [This is] meaning to say that the person's mind was depending on this at the time of the [loan] - that is that he would return the money - but his hand did not reach to fulfill the matter. And this is a type of duress. And [with] all that is of this type, we must be concerned about the eating of the produce on account of interest. And many types of dependence about the matter of interest and about other matters are spoken of in the Gemara. And my teacher, may God protect him, taught us more generally about the matter of dependences, that any time a person makes a condition with his fellow that is by way of a penalty - that is, if it not be so, he will be punished with such and such money - is called a dependence. And concerning this, they, may their memory be blessed, said always (Bava Metzia 66b), "Dependences do not acquire." And with a different expression did they, may their memory be blessed, also say, "Any 'that if' does not acquire." But any condition that a person makes with his fellow and says, "If you do such, I will do such and such" - as [is] the manner of people to make conditions in this way of speaking - is not included in dependencies at all, God forbid. For if so, how would we ever 'find our hands and feet' with any conditions people make with one another - as they are all with the expression, 'if'; since it is impossible without this. Moreover, what could we say about the many conditions that pertain to bills of divorce and marriages - as they are all with the expression, 'if?' Rather, that which we have written is certainly a correct explanation: That we only say, 'dependences do not acquire,' about that which people make conditions one with another by way of a penalty - such as "If I don't pay you by day x, the field will be yours," or whatever the collateral is, and all that is similar to it; but not for the great many other conditions that people make with each other - such as, "If you go to place x, I will give you such and such," or "If you do thing x for me, I will give you two hundred zuz," and anything like that. Understand this, my son, and give your heart to it, as through this you will remove a great cloud from between your eyes about the words of the Gemara in many places.

6 ו

וכמו כן אמרו (שם עה ב) שהוא אבק רבית ואסור מדרבנן רבית מקדמת ורבית מאחרת, כיצד? נתן עיניו ללוות ממנו והיה משלח לו סבלונות בשביל שילוהו זהו רבית מקדמת. לוה ממנו והחזיר לו מעותיו ואחר כך שלח לו סבלונות בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלו זהו רבית מאחרת. וכן אמרו קצת מן המפרשים (עי' רמב''ם מלו''ל ו ז), שהמלוה מעות לחברו על מקום שפרותיו מצוין לו תדיר, כגון חצר ומרחץ וחנות, בלא נכוי הרי זה רבית קצוצה, ובנכוי הרי זה אבק רבית. אבל המלוה מעות בלא נכוי על מקום שאין פרותיו מצוין תדיר, כגון שדה וכרם, שאין פרותיו מצויין, כי פעמים ההוצאה בהם מרבה על השבח הרי זה אבק רבית. ובנכוי הרי זה מתר. ומהם שאמרו שאפילו בשדה וכרם בנכוי אסרוה חכמים זכרונם לברכה ולא מצאו משכונה מתרת אלא משכנתא דסורא, שהיו כותבין במשלם שניא אלין תפוק ארעא דא בלא כסף. והאמת לפי הנראה מדברי הגמרא לרבותינו ישמרם אל עם הפרושים הטובים, שכל משכונא בנכוי בין בית דירה ומרחץ שפרותיהן מצויין, וכל שכן שדה וכרם, הכל בנכוי מתר, וכן נהגו בארצנו על פיהם, והחושש לדברי גאוני עולם שהחמירו בדבר יתברך מן השמים.

They also said (Bava Metzia 75b) that early or late interest is the 'dust of interest' and prohibited rabbinically. How is this? If one placed his eyes that he wanted to borrow money from someone and sent him gifts in order that he will lend to him - that is early interest. If he borrowed from him and returned the money to him, and then sent gifts [in recognition of the fact] that [the lender's] money was idle with him - that is late interest. And likewise, some of the commentators said (Mishneh Torah, Laws of Creditor and Debtor 6:7) that if one lends money to his fellow for [collateral of] a place that constantly produces value - such as a courtyard, bathhouse or store - [if it is] without a deduction [for that value], behold it is fixed interest; and with a deduction, behold it is 'dust of interest.' But one who lends money for a place that does not constantly produce value - such as a field or a vineyard, as its value is not always found, since sometimes the expense involved exceeds the revenues - without a deduction, it is 'dust of interest'; and with a deduction, it is permitted. But there are some of them that say that the Sages, may their memory be blessed, prohibited even a field and a vineyard with a deduction; and the only permissible form of collateral that they found is the 'collateral of Sura,' [in which] they would write, "At the end of these years, this land will revert without money." And the truth according to what seemed from the Gemara to our teachers, may God protect them, with the good commentaries is that any collateral that is made with a deduction - whether it is a house or bathhouse that produces profits, and all the more so with a field or vineyard - it is all permitted with a deduction. And so have they practiced in our land based on their words. But one who is concerned for the view of the great savants who were strict in this matter will be blessed from the Heavens.

7 ז

ואיזהו רבית האחרת שאמרנו למעלה שאסרו זכרונם לברכה מפני הערמת רבית, כגון שאמר אדם לחברו הלויני מנה, ואמר לו מנה אין לי, חטים במנה יש לי, ונתן לו חטים במנה וחזר ולקחן ממנו בתשעים זה בודאי היה מן הדין מתר, אלא שאסרוהו חכמים מפני הערמת רבית, שהרי דבר זה נראה הוא כרבית, שזה נתן תשעים דינרין ולוקח מאה, אבל אם עבר ועשה כן מוציא ממנו כל המאה, שאפילו אבק רבית אין כאן, אלא משום גדר הוא שהחמירו חכמים בדבר. וכן מי שהיתה שדה ממשכנת בידו לא יחזר וישכיר אותה לבעל השדה מפני הערמת רבית. וכיוצא בענינים אלו כמו שבא בגמרא (שם סח א). ואף על פי שדברים אלו אסרו משום הערמת רבית יש דברים אחרים שהן כעין רבית ממש, והתירו אותן חכמים שלא ראו לחוש בהן ולגזר כלל, וזה שהתירו שימכר אדם חובו בפחות, והתירו אותו חכמים גם כן שיתן אדם לחברו דינר שיאמר לישראל אחר שילוהו מנה. ודרך כלל אמרו זכרונם לברכה (שם סט ב), שלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מיד לוה למלוה, והענין הוא, לפי שהתורה תבחר ברב לעולם ותניח הפרטים, על כן תזהיר ללוה ומלוה, כי כן דרכו של עולם, ואף על פי שאמרו כן והוא האמת, ראוי לכל בעל נפש להתרחק מכל ענין שיש בו הערמת רבית בכל כחו. וכל המחזר ומבקש צדדים לטל רבית מישראל סופו מתרושש, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (שם עא, א), שכל העוסק ברבית נכסיו מתמעטים. גם אמרו (שם עה, ב) שפרוטה של רבית, גורמת לו לאדם לאבד כמה אוצרות של ממון. ויתר רבי פרטי המצוה, בבבא מציעא פרק איזהו נשך [י''ד סי' קסז].

And what was the other interest that we said above that they, may their memory be blessed, prohibited to prevent cheating on interest? Such as if a person says to his fellow, "Lend me a maneh (one hundred zuz)," and [the other responds], "I have no maneh, [but] I have a maneh's worth of wheat": [If] he gives him the wheat for a maneh and buys them back for ninety, this would certainly be logically permitted, except that the Sages forbade it because of cheating with interest. As behold, this thing appears like interest - as this one gave ninety dinar, but he is taking a hundred. Yet if he transgressed and did this, [the lender can] extract the full hundred, as there is not even the 'dust of interest' here. It is only as a fence that the Sages were strict about the matter. Also, if one had a field as collateral, he may not rent it to its owner, because of cheating with interest; and similar to these matters, as is found in the Gemara (Bava Metzia 68a). And even though they forbade these things only because of cheating with interest, there are some things they permitted, even though they are similar to true interest. And the Sages permitted them because they did not see a concern about them [in order] to make a decree at all: And that is that they permitted a person to sell a debt at a discount; and the Sages also permitted a person to give his fellow a dinar so that he will say to another Israelite that he lend [the first] a maneh. And they, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 69b) more generally that the Torah only forbade interest that goes from the hand of the borrower to the lender - as this is the way of the world. As the Torah always chooses the [more common case] and leaves out the details (unusual cases). And since the way of the world is like this, it [only] warned the borrower and the lender. And even though they said so and it is true, it is fitting for any scrupulous person to distance himself with all of his might from every matter that has cheating with interest in it. And anyone who pursues ways to take interest payments from an Israelite will eventually become poor - and as they, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 71a), that the property of anyone who deals in interest will shrink. [They] also said (Bava Metzia 75b) that a perutah of interest causes a loss of storehouses of money. And the rest of the many details of the commandment are in Bava Metzia, the chapter [entitled] Eizehu Nesekh (see Tur, Yoreh Deah 167).

8 ח

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה והלוה ברבית האסורה מן התורה עבר על לאו, ומוציאין אותו ממנו בדינין, שיורדין בית דין לנכסיו, כדרך שיורדין בית דין לנכסים בגזלו או בנזקיו, כדעת קצת מן המפרשים או מוציאין אותה ממנו דרך כפיה כדרך שכופין לישראל שלא רצה לקים מצות עשה, כדעת קצת מרבותינו ישמרם אל. ואם הלוה ברבית האסורה מדבריהם שהוא הנקרא אבק רבית עבר על לאו דרבנן, ואין רבית זו יוצאה בדינין, אבל אם תפש הלוה מן המלוה בכדי אותה רבית אין מוציאין מידו. ואם עבר והלוה ברבית שאסרו זכרונם לברכה מפני הערמת רבית לבד, אין צריך לומר שאין מוציאין אותו מן המלוה אם לקחו שאפילו מן הלוה מוציאין אותו ונותנין אותו למלוה, מכיון שעברו והתנו ביניהם בכך, דמכיון שלא החמירו זכרונם לברכה בדבר אלא משום הערמת רבית לא חששו בדבר בדיעבד, ובדיעבד נקרא, מכיון שנתקימו הדברים בין מלוה ללוה.

And [it] is practiced in every place and at all times by males and females. And one who transgresses this and gave a loan with interest from Torah writ has violated a negative commandment, and [so] we extract money from him with judges; as the court may seize his assets in the way that the court seizes his assets for his theft or for his damages, according to the view of some of the commentators - or we extract if from him by way of coercion in the way that we coerce an Israelite who does not want to fulfill a positive commandment, according to the view of some of our rabbis, may God protect them. And if he lent with interest that is forbidden [rabbinically] that is called 'the dust of interest,' he has violated a rabbinic proscription, but the money cannot be extracted by judges. However if the borrower seized enough for the [value] of that interest from the lender, we do not extract it from his hand. And if he transgressed and lent with interest, which they, may their memory be blessed, forbade only because of cheating with interest; there is no need to say that we do not extract it from the lender if he took it, as we even extract if from the borrower and give it to the lender - as they [already] transgressed and stipulated this between them. As since they, may their memory be blessed, were only stringent about the thing because of cheating with interest, they did not concern themselves with the thing ex post facto. And this is called ex post facto, since the words between the lender and the borrower have [already] been fulfilled.