Mitzvah 307 ש״ז
1 א

מצות קרבן מנחה חדשה מן החטים ביום עצרת - להקריב ביום חג השבועות לחם חמץ מן חטה חדשה, וזהו נקרא בכתוב מנחה חדשה, והם שתי ככרות כמו שכתוב (ויקרא כג טז יז) ממושבתיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרנים. והענין היה כן, (מנחות עו א ב) שהיו מביאין שלש סאין חטים חדשות ושפין אותן ובועטין בהן כדרך כל המנחות, וטוחנין אותם ומניפין מהן שני עשרונים בשתים עשרה נפה, ולוקחין אותן ועושין מהן שתי חלות ומביא שאור (שם נב, ב) ונותנו לתוך העשרון, וארך כל חלה (שם צו, א) שבעה טפחים, ורחבה ארבעה, וגבהה ארבע אצבעות, ומרבעות היו, ואופין אותן מערב יום טוב, ולמחר אחר הנפתן היו נאכלות לכהנים כל אותו יום וחצי הלילה (שם ק ב), ואותה מנחה היא ראשונה לכל המנחות הבאות מן החטים. ומקריבים עם הלחם, שבעה כבשים תמימים ופר בן בקר אחד ואילים שנים לעולה, ושעיר לחטאת, ושני כבשים לשלמים, ואלו הן הקרבנות האמורים בחמש הפקודים כל זה היה קרב עם הלחם, מלבד קרבן מוסף היום שהוא שני פרים ואיל אחד ושבעה כבשים לעולה, ושעיר עזים לחטאת, ואלו הן הקרבנות האמורות בספר ויקרא. ובפרוש נתבאר כן בפרק רביעי ממנחות (מה, ב) שזה הקרבן, יבא עם הלחם, חלוק ממוסף היום, ואחר הנפת הלחם, היה נאכל לכהנים עם כבשי השלמים.

The commandment of the sacrifice of the new meal-offering from wheat on the day of [Shavuot]: To sacrifice leavened bread from the new wheat on the day of the festival of Shavuot. And that is what is called in Scripture, "a new offering" (Leviticus 23:15). And they are two loaves, as it is written (Leviticus 23:16), "From your inhabitations you shall bring bread of waving, two of two issaron." And the matter was such that they would bring three seah of new wheat and rub them and pound them in the way of all of the meal-offerings. And they would grind them and sift two issaron in twelve sieves. And they would take them and make two loaves from them and bring leavening (Menachot 52b) and put it into the issaron. And the length of each loaf was three handbreadths and its width was four, and its height was [the span of] four fingers (Menachot 96a). And they were square; and they were baked on the eve of the holiday. And on the morrow after their waving, they were eaten by the priests that whole day and half the night (Menachot 100b). And that meal-offering is the first of all of the meal-offerings [of that crop] of wheat. And with the bread, they would sacrifice seven unblemished sheep, one young bull and two rams for a burnt-offering, a goat for a sin-offering and two lambs for a peace-offering - and these are the sacrifices spoken about in [the Book of Numbers]. All of this was brought with the bread besides the additional offering of the day which was two bulls, one ram and seven lambs for a burnt offering, and one goat for a sin-offering - and these are the sacrifices spoken about in the Book of Leviticus. And it was elucidated explicitly so in the fourth chapter of Menachot 45b that this sacrifice would come with the bread, separate from the additional sacrifice of the day. And after the waving of the bread, it was eaten by the priests with the lambs of the peace-offerings.

2 ב

משרשי המצוה. כתבתי במצות העמר (מצוה שב) שבסדר זה, מה שמספיק גם לשתי הלחם על צד הפשט. ועוד אומר לי לבי בענין כי מפני זה היתה המצוה בחטים להיות המנחה בככרות של לחם, ובמנחת שעורים בקמח, לפי שהחטים למאכל אדם, ועל כן ראוי להכינם בענין שהאדם נהנה ונזון מהם, וכל זה מן השרש אשר נטענו בתחלה בענין הקרבן על צד הפשט, כי מתוך המעשה, תתעורר מחשבת האדם אל הדברים, ועל כן, כפי חשיבות הקרבן והכנתו הטובה לב אדם מתעורר אליו יותר.

I have written from that which also suffices for the roots of the commandment of the two breads in the commandment of the omer, from the angle of the simple understanding. And my heart also tells me about the matter that because of [the following] was the commandment of wheat to be an offering of loaves of bread, and in the offering of barley with flour. Since wheat is for the food of man - and so it is fitting to prepare it in a way that man would enjoy and be nourished from it. And all of this is from the root that we planted at the beginning of the matter of the sacrifice from the angle of the simple understanding - that through the deed is the thought of a man aroused to things (Sefer HaChinukh 95). And therefore, according to the importance of the sacrifice and its goodly preparation is the heart of a man more aroused to it.

3 ג

מדיני המצוה. מה שאמרו (שם פג, ב) שאם לא מצאו חדש יביאו מן העליה, וחטין שירדו בעבים לא יביא לכתחלה, מפני שיש בהן ספק אם אני קורא בהן ממושבותיכם או לאו ואם הביא כשר. לישתן של שתי הלחם ועריכתן בחוץ, ואפיתן בפנים ככל המנחות, ואין אפיתן דוחה יום טוב, שנאמר (שמות יב טז) יעשה לכם ולא לגבוה. הנפת הלחם עם שני כבשי השלמים היתה נעשית בעודן חיים. וכהן גדול נוטל אחת מן הככרות, והשניה מתחלקת לכל המשמרות. ויתר פרטיה, מתבארים במנחות פרק רביעי, חמישי, שמיני ואחד עשר [ה' תמידין ומוספין פ''ו].

From the laws of the commandment is that which they said (Menachot 73b) that if they did not find new [wheat], they can bring it from the [storehouse]; and that one should not bring wheat that descended from the clouds at the outset, because there is a doubt if I call this, "from your inhabitations," or not. But if he brought it, it is fit. The kneading of the two breads and their forming is outside [the courtyard] and its baking is inside, like all of the meal-offerings. And their baking does not push off [the prohibition of work on] the holiday, as it is stated (Exodus 12:16), "shall be done for you" - and not for the higher realm. The waving of the bread with the lambs of the peace-offerings was done while they were still alive. And the high priest takes one of the loaves, and the second is divided for all of the shifts. And the rest of its details are elucidated in Menachot, Chapters 4, 5, 8 and 11 (see Mishneh Torah, Laws of Daily Offerings and Additional Offerings 8).

4 ד

ונוהגת מצוה זו בזכרים וכו', כמו שכתבנו במצות העמר.

And this commandment is practiced by the males, etc. like we have written in the commandment of the omer.