Mitzvah 302 ש״ב
1 א

מצות קרבן העמר של שעורים - שנקריב ביום שני של פסח יתר על המוסף של שאר ימי הפסח כבש בן שנתו לעולה, ועמר אחד של שעורים הנקרא עמר התנופה שנאמר (ויקרא כג י יא) כי תבואו אל הארץ וגו' והבאתם את עמר ראשית קצירכם וגו' והניף את העמר לפני ה' ממחרת השבת. ותרגם אונקלוס מבתר יומא טבא. כלומר, ביום שני של פסח, שהרי בפסח אירי בפרשה שלמעלה מזה, ונאמר שם ועשיתם ביום הניפכם את העמר כבש תמים בן שנתו וגו'. וקרבן זה של עמר נקרא מנחת בכורים, ואליה הוא הרמז באמרו יתברך, ואם תקריב מנחת בכורים ליי, אביב קלוי באש וגו' (ויקרא כ יד). ולשון מכלתא (משפטים סי' קפב) כל אם ואם שבתורה רשות וכו'. חוץ משלשה שהם חובה וזה אחד מהם. ואמרו שם, אתה אומר חובה או אינו אלה רשות? תלמוד לומר תקריב מנחת בכוריך חובה ולא רשות. וענין המנחה כן (מנחות סג, ב) שהיו מביאין שלשה סאין שעורים ומוציאין מן הכל עשרון אחד שהוא מנפה בשלש עשרה נפה, והשאר נפדה ונאכל לכל אדם, וחיב בחלה ופטור מן המעשרות, ולוקחין זה העשרון של סלת השעורים ובוללין אותו בלג שמן ונותנין עליו קמץ לבונה כשאר המנחות ומניפו הכהן במזרח, מוליך ומביא, מעלה ומוריד, ומגישו כנגד חדה של קרן מערבית דרומית כשאר המנחות, וקומץ ומקטיר, והשאר נאכל לכהנים כשירי כל המנחות (שם סז ב).

The commandment of the sacrifice of the omer of barley: That we offer on the second day of Pesach, beyond the additional offering of the rest of the days of Pesach, a one-year old sheep for a burnt-offering and one omer of barley, that is called the omer of waving - as it is stated (Leviticus 23:10-11), "When you come to the land, etc., you shall bring the omer, the beginning of your harvest, etc. And he shall wave the omer in front of the Lord from the morrow of the Shabbat." And Onkelos translates, "after the holiday" - meaning to say, on the second day of Pesach. As behold, it is referring to Pesach in the section before this. And it is stated there (Leviticus 23:12), "And you shall make on the day of your waving the omer an unblemished one-year old sheep, etc." And this sacrifice of the omer is called the offering of the first fruits. And it is a hint to this when He may He be blessed, says (Leviticus 2:14), "And if you shall bring an offering of the first-fruits to the Lord, new roasted with fire, etc." And the language of Mekhilta d'Rabbi Yishmael 22:24 is "Each and every 'if' in the Torah is optional, etc. except for three that are obligatory and this is one of them." And they said there, "You say it is an obligation or is it only optional? [Hence] we learn to say, 'you shall offer the offering of your first fruits' - [it is] an obligation and not optional. And the matter of the offering is thus (Menachot 63b): That they would bring three seah of barley, and they would take out one issaron from all of it, which they would sift with thirteen sieves. And the rest would be redeemed and eaten by any person. And it is liable for the hallah-tithe but exempted from the [other] tithes. And we take this issaron of fine barley flour and we mix it with a log of oil and place a handful of frankincense upon it - like the other meal-offerings. And the priest waves it in the East - he extends [it] and brings [it back], raises [it] and lowers [it] - and presents it across from the point of the southwest corner, like the other meal offerings. And he takes a handful and incinerates [it], and the rest is eaten by the priests, like the remainders of all of the meal-offerings (Menachot 67b).

2 ב

משרשי המצוה. כדי שנתבונן מתוך המעשה החסד הגדול שעושה השם ברוך הוא עם בריותיו לחדש להם שנה שנה תבואה למחיה, לכן ראוי לנו שנקריב לו ברוך הוא ממנה למען נזכיר חסדו וטובו הגדול טרם נהנה ממנה, ומתוך שנהיה ראויין לברכה בהכשר מעשינו לפניו, תתברך תבואתנו וישלם חפץ השם בנו, שחפץ מרב טובו בברכת בריותיו. ונצטוינו בזה בשני של פסח ולא בראשון כדי שלא נערב שמחה בשמחה, כי הראשון נכון לזכר הנס הגדול שהוציאנו ברוך הוא מעבדות לחרות ומיגון לשמחה.

It is from the roots of the commandment [that it is] in order that we contemplate, through [this] deed, the great kindness that God, blessed be He, does for His creatures, to renew the grain each year for [our] nourishment. Therefore it is fitting for us that we should sacrifice to Him, blessed be He, from it - so that we remember His kindness and His great goodness before we benefit from it. And from that which we become fitting for blessing by the refinement of our deeds in front of Him, our grain will be blessed, and God's will for us will be fulfilled - as He desires blessing for His creatures, from His great goodness. And we were commanded about this on the second [day] of Pesach and not on the first, so that we not mix [one] joy with [another] joy - as the first is prepared to remember the great miracle that He, blessed be He, took us out from slavery to freedom and from anguish to joy.

3 ג

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (שם סח ב) שמצותו של עמר להביאו מן השעורים, ולא מן החטים, ולא מכסמין ושבלת שועל ושיפון, ומן הקרוב לירושלים שבכר תחלה. לא בכר הקרוב, היו מביאין אותו ממקום אחר מארץ ישראל. ומצותו להקצר בלילה בליל ששה עשר בניסן, בין בחל בין בשבת, ומצותו להביאו מן הלח, פרוש כדי שיהיה נראה ונכר יותר לעין בכורו, וכל העירות הסמוכות לשם מתכנסות, כדי שיהא נקצר בעסק גדול. וכל זה מן השרש שכתבנו, כדי שיתנו לבם לדבר השם יתברך מתוך המעשה והשמחה.

From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Menachot 68b) that the commandment of the omer is to bring it from barely - and not from wheat, nor spelt, oats or rye - and from what is close to Jerusalem that came out first. If the close ones did not come out, they would bring it from another place in the Land of Israel. And its commandment is to harvest it on the night of the sixteenth of Nissan - whether on [a weekday] or whether on Shabbat. And its commandment is from the [barley that is] damp (fresh) - its explanation [is that it] is in order that its being a first-fruit is more visible and recognizable to the eye. And all of the cities that are close to there gather, in order that it is harvested with a big deal. And all of this is from the root that we wrote - so that they can give their hearts to the word of God, may He be blessed, through the deed and the joy.

4 ד

ושלש סאין אלו היו קוצרין אותן בשלשה אנשים, ושלש קפות ושלש מגלות (שם סג ב, סה א). וכיון שחשכה, אומר הקוצר לעומדים שם בא השמש? אומרים לו הן שלש פעמים, מגל זו? אומרים הן, וכן שלש פעמים. קפה זו? אומרים הן, וכן, שלש פעמים. אקצר? אומרים לו קצר שלש פעמים. וכל כך למה מפני הטועין שיצאו מכלל ישראל בבית שני, והיו אומרים, שזה שנאמר בתורה ממחרת השבת, שהוא שבת בראשית ויתר פרטיה, מתבארים משלם ממנחות [הלכות תמידין ומוספין פ''ז].

And three men with three baskets and three sickles would harvest these three seah (Menachot 63b, 65a). And when it got dark, the harvester says to those standing there, "Did the sun set?" They say to him, "Yes," three times. "This sickle?" They say, "Yes," also three times. "This basket?" They say, "Yes" also three times. "Should I harvest?" They say to him, "Harvest," three times. And why so much? Because of those in error, who left from [being in the people of] Israel at the [time of] the Second [Temple], and would say that that which it is stated in the Torah, "from the morrow of the Shabbat," is the Shabbat of creation (the seventh day of the week). And the rest of its details are fully elucidated in Menachot (see Mishneh Torah, Laws of Daily Offerings and Additional Offerings 7).

5 ה

ונוהגת בזמן הבית בזכרים, ואפילו ישראלים חיבין להשתדל במצוה זו, שהרי שלוחי בית דין יוצאין ועושין כריכות בשדות מערב יום טוב, וכמו שמפרש שם במנחות (סה א), אבל מכל מקום עקר החיוב היא ההקרבה והתנופה וההגשה והקמיצה וההקטרה, וכל זה בכהנים. ומכל מקום כיון שיש בה חלק לכל ישראל, ויסוד המצוה הוא מפני חדוש התבואה שהוא הדבר הצריך לכל יש לנו לכתבה בחשבון המצות המוטלות על כל בני ישראל.

And this commandment is practiced at the time of the [Temple] with males. And even Israelites are obligated to make efforts with this commandment, as behold the messengers of the court go out and make bundles in the field from the eve of the holiday, and as is explained in Menachot 65a. But nonetheless, the main obligation is the offering, the waving, the presenting, the taking of a handful and the incineration - and all of this is with the priests. And nonetheless since there is a portion in it for all of Israel and the foundation of the commandment is because of the renewal of the grain - which is something that is a necessary thing for all - we should write it in the tally of the commandments that are incumbent upon all the Children of Israel.