Mitzvah 275 ער״ה
1 א

שלא יעבד כהן בעל מום במקדש - שלא יעבד כהן בעל מום בעבדת בית המקדש, שנאמר (ויקרא כא יז) איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו. כלומר לא יקרב לעבדה, כי כל עניני מאכל קרוי לחם בהרבה מקומות (עי' רש''י בראשית לא נד). ומום זה ענינו מום קבוע, שכן פרשו בספרא (אמור ג ה) אשר יהיה בו מום לא יקרב אין לי אלא מום קבוע, מום עובר מנין? תלמוד לומר באותה פרשה כל איש אשר בו מום לא יקרב. ומום קבוע הוא, כגון גרב או ילפת והיא החזזית.

That a priest with a blemish not serve in the Temple: That a priest with a blemish not serve in the Temple service, as it is stated (Leviticus 21:17), "A man from your seed in their generations who has a blemish shall not approach to offer the bread of his God." [This is] meaning that he may not approach for the service, because all types of food are called bread in many places (see Rashi on Genesis 31:54). And this blemish [referred to in this context] is permanent. As so did they explain in Sifra, Emor, Section 3:5, "'Who has a blemish shall not approach' - I only have a permanent blemish. From where [do we know] a transient blemish? [Hence] we learn to say in the same section (Leviticus 21:18), 'any man who has a blemish shall not come close'" (meaning it is from another verse and not this one). And a permanent blemish is like a boil-scar or a protrusion, and that is a growth.

2 ב

משרשי המצוה. לפי שרב פעלות בני אדם רצויות אל לב רואיהם לפי חשיבות עושיהן, כי בהיות האדם חשוב במראהו וטוב במעשיו, ימצא חן ושכל טוב בכל אשר יעשה בעיני כל רואיו, ואם יהיה בהפך מזה פחות בצורתו ומשנה באבריו, ואם אינו ישר בדרכיו לא יאותו פעלותיו כל כך אל לב רואיו, על כן באמת ראוי להיות השליח שהכפרה תלויה עליו איש חן יפה תאר ויפה מראה נאה בכל דרכיו, למען יתפשו מחשבות בני איש אחריו. ומלבד זה, אפשר שיש בשלמות צורתו, רמז לענינים, שמתוך מחשבות האדם בהן, תטהר נפשו ותתעלה, ולכן אין ראוי בשום צד שיהיה בו שנוי צורה מכל צורותיו, פן תתפזר נפש המחשב מצד השנוי ותנוד מן החפץ.

It is from the roots of the commandment [that it is] since most activities of people are pleasing to the hearts of their observers based on the importance of the ones doing them. As when a person appears important and of good deeds, 'he will find favor and appreciation' in all that he does in the eyes of those who see him. And if he is the opposite of this - of lowly form and having unusual limbs and if his actions are not straight - his actions will not be so pleasing to the heart of those who see him. It is therefore truly fitting that the messenger upon whom atonement depends be a man of favor, of nice form and nice appearance [and] pleasing in all his ways, so that the thoughts of people will attach themselves to him. Aside from this, it is possible that there is in the perfection of his form, a hint to concepts through which the thoughts of a person about them will purify his soul and he be elevated. And therefore it is not fitting in any way for there to be [anything unusual] in any of his forms, lest the soul of the thinker be scattered due to the anomaly and he be moved from the purpose.

3 ג

דיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (בכורות מג, א) ששלשה מיני מומין הן, יש מומין שפוסלים הכהן מלעבד, ואם הן בבהמה פוסלין אותה מלקרב, ויש מומין אחרים שפוסלים האדם בלבד מלעבד ולא הבהמה מלקרב. ויש מומין שאין פוסלין לא אדם ולא בהמה, אלא משום מראית העין. וכל כהן שיש בו אחד משלשה מיני מומין אלו אינו עובד. אין פוסלין באדם אלא מומין שבגלוי, אבל מומין שבחלל הגוף כגון שנטל כליתו או טחל שלו או נקבו מעיו, אף על פי שיעשה בהן טרפה עבדתו כשרה, שנאמר שבר רגל או שבר יד מה אלו בגלוי, אף כל שהוא בגלוי. ומנו חכמים (רמב''ם ביאת מקדש ז ח) שהמומין שהם פוסלין בין באדם ובבהמה הם חמשים, מלבד שיש מומין מיחדים בבהמה והם עשרים ושלשה, ונמצאו בבהמה שבעים ושלשה, ויש גם כן מומין מיחדים באדם והם תשעים, נמצאו הפוסלין באדם מאה וארבעים. וזהו כלל התשעים המיחדים באדם, שמונה יש בראש, ושנים בצואר, ארבעה באזנים, וחמשה בגבנים ארבעה בריסי העינים, אחד עשר בעינים. ששה בחטם, שלשה בשפתים, ושלשה בבטן, ושלשה בגבו של אדם, וששה בידים, ארבעה באברי הזרע, חמשה עשר בשוקים וברגלים, ארבעה בכל הגוף, שמנה בעור הבשר. ועוד ארבעה מומין גדולים מיחדים באדם ואינם בגלוי, ואלו הן, חרש, שוטה, ונכפה ואפילו לימים, ומי שרוח רעה מבעתתו אפילו בעתים ידועים. ומלבד אלה, יש עוד שנים שפוסלין מפני מראית העין, ואלו הן, מי שנשרו ריסי עיניו אף על פי שנשאר השיער בעקרן ומי שנטלו שניו.

The laws of the commandment: That which they, may their memory be blessed, said (Bekhorot 43a) that there are three kinds of blemishes. There are some blemishes that disqualify a priest from serving, and if they are in a beast, they disqualify it from being offered. And there are some other blemishes that only disqualify a person from the service, but do not disqualify a beast from being offered. And there are some blemishes that disqualify neither man nor beast, and [our concern] is because of [their] appearance. Any priest that has any of these three types of blemishes may not serve. Only revealed blemishes that are revealed (external) disqualify a person, but blemishes that are inside of his body, such as a removed kidney or spleen, or a punctured intestine - even though they render him a treifah (terminally ill) - his service is still fit. As it is stated (Leviticus 21:9), "a broken leg or a broken hand" - just as those are revealed, so too must all disqualifying blemishes be revealed. The Sages enumerated (Mishneh Torah, Laws of Admission into the Sanctuary 7-8) that the blemishes that disqualify both people and beast are fifty, besides the blemishes that are unique to beasts and they are twenty-three; and [so] it comes out that there are seventy-three in beasts. And there are also blemishes that are unique to people and they are ninety; and [so] it comes out that the blemishes in people are one hundred and forty. This is the grouping of the ninety that are unique to people: there are eight in the head; two in the neck; four in the ears; five in the eyebrows; four in the eyelids; eleven in the eyes; six in the nose; three in the lips; three in the belly; three in a man's back; six in the hands; four in the genital organs; fifteen in the thighs and legs; four over the entire body; eight in the skin of the flesh. And there are also four more big blemishes in people and they are not external, and these are them: a deaf[-mute]; one mentally incapacitated; an epileptic, even if [only on certain] days; and one who is bewildered by an evil spirit, even [only] at set times. In addition to these there are two more that disqualify because of their appearance, and these are them: one whose eyelashes have fallen off, even though the hair remains at the root; and one whose teeth have been removed.

4 ד

וזהו כלל החמשים שפוסלין באדם ובבהמה חמשה באזן, ושלשה בריס של עין, ושלשה אלו בכלל חרוץ האמור בתורה, שמנה בעין, שלשה בחטם, ששה בפה, שנים עשר באברי הזרע, ששה בידים וברגלים, ארבעה ראויין להיות בכל הגוף, ואלו הן גרב, והוא האמור בתורה. ב) יבלת שיש בו עצם, וזהו יבלת האמורה בתורה. ג) מי שיש בו חזזית המצרית כל שהוא וזו היא ילפת האמורה בתורה. ד) כל עצם שבגלוי שנחרץ בו חרץ, והוא בכלל חרוץ האמור בתורה, ואין הצלעות בכלל עצמות שבגלוי. ועוד שלשה אחרים הזקן שהגיע להיות רותת ורועד כשהוא עומד. ב) החולה שהוא רועד מפני חליו וכשלון כחו, אבל הטרפה, כשר באדם ופסול בבהמה, וכן יוצא דפן, כשר באדם ופסול בבהמה. ג) המזהם הרי חמשים. ויתר פרטיה במסכת בכורות פרק שביעי.

And this is the grouping of the fifty disqualifying blemishes that apply to people and to beasts: five in the ear; three in the eyelid, and these three are included in [the term,] charuts that is stated in the Torah; eight in the eye; three in the nose; six in the mouth; twelve in the genital organs; six in the arms and legs; four that are fitting to be [anywhere on] the body, and these are them: the boil-scar (garav), and it is the one stated in the Torah; a protrusion that has a bone in it, and this is the yabelet that is stated in the Torah; one who has an Egyptian growth of [even] the smallest size on him, and that is the yalefet stated in the Torah; and any bone that is revealed in which a crevice formed, and it is included in charuts that is stated in the Torah. But ribs are not included in bones that are revealed. And there are three others: an old one who has reached [the point that he] shakes and trembles when he stands; a sick one who trembles because of his sickness and the failing of his strength - but a treifah is fit with men, but a disqualification with a beast, and likewise one who had a Caesarian birth is fit with men, but a disqualification with a beast; and one who has a bad smell. Behold fifty. And the rest of its details are in the seventh chapter of Tractate Bekhorot.

5 ה

ונוהגת בזמן הבית בכהנים, וכן העובר על זה ועבד, והוא בעל מום, אם הוא מן המומין הפוסלין באדם ובבהמה, בין שוגג בין מזיד עבדתו פסולה, ואם היה מזיד חיב מלקות. וכן אמרו בספרא (אמור ג יא) אין בעל מום במיתה אלא באזהרה. ואם הוא מן התשעים מומין המיחדים באדם, אף על פי שהוא לוקה לא חלל עבדתו. ואם הוא מן המומין שפסלותן אינו אלא מפני מראית העין אינו לוקה, ועבדתו כשרה.

And it is practiced at the time of the [Temple] by priests. And so [in the case of] one who transgressed this and served and was one with a blemish: If it was from the blemishes that disqualify a man and a beast - whether inadvertently or whether volitionally - his service is disqualified. And if he was volitional, he is liable for lashes. And so did they say in Sifra Emor Chapter 3:11, "One with a blemish is not with the death penalty; but [only] with a warning (a negative commandment)." And if it was from the ninety that are unique to people - even though he is lashed - he did not profane his service. But if it was one of the blemishes the disqualification of which was only because of appearance, he is not lashed and his service is fit.