Mitzvah 231 רל״א
1 א

שלא לקלל אחד מישראל בין איש בין אשה - שלא לקלל אחד מישראל בין איש בין אשה. ואף על פי שאינו שומע הקללה, שנאמר (ויקרא יט יד) לא תקלל חרש. ובא הפרוש עליו מי שאינו שומע קללתך, וכן תרגם אונקלוס (שם). ולשון ספרא (קדושים ב יג) אין לי אלא חרש, מנין לרבות כל אדם? תלמוד לומר (שמות כב כז) בעמך לא תאר. אם כן למה נאמר חרש? מה חרש מיחד שהוא בחיים, יצא המת שאינו בחיים. אף על פי שאין בנו כח לדעת באי זה ענין תנוח הקללה במקלל ואי זה כח בדבור להביאה עליו, ידענו דרך כלל מכל בני העולם שחוששין לקללות, בין ישראל בין שאר האמות, ויאמרו שקללת בני אדם גם קללת הדיוט תעשה רשם במקלל ותדביק בו המארה והצער. ואחר דעתנו דבר זה מפי הבריות נאמר כי משרשי המצוה, שמנענו השם מהזיק בפינו לזולתנו כמו שמנענו מהזיק להם במעשה, וכעין ענין זה אמרו זכרונם לברכה (מו''ק יח א) ברית כרותה לשפתים. כלומר, שיש כח בדברי פי אדם.

To not curse an Israelite, whether a man or a woman: To not curse an Israelite, whether a man or a woman; and even though he does not hear the curse, as it is stated (Leviticus 19:14), "You shall not curse the deaf" - and the explanation comes about this [that it is] one who does not hear your curse. And so did Onkelos translate [it]. And the language of Sifra, Kedoshim, Section 2:13 [is] "I only have a deaf person, from where do I include every man? [Hence] we learn to say (Exodus 22:27), 'among your people, you shall not maledict.' If so, why does it state, 'deaf?' Just like a deaf person is unique that he is alive - to exclude the dead that is not alive." Even thought we do not have the power to know in which way a curse impacts upon the one cursed, and with what power within speech there is to bring [that impact] upon him, we know more generally that people are concerned about curses - whether Israel or other nations - and say that curses of people, and even curses of commoners, have an impact on the one cursed and attaches malediction and distress to him. And since we know this thing from the mouth of the creatures, we will say that it is from the roots of the commandment that God prevented us from injuring others with our mouths, [just] like he prevented us from injuring them with action. And similar to this did they, may their memory be blessed, say (Moed Katan 18a), "A covenant is made with the lips" - meaning to say that there is power in the words of a person's mouth.

2 ב

ואפשר לנו לומר, לפי עניות דעתנו, כי בהיות הנפש המדברת שבאדם חלק עליוני, וכמו שכתוב (בראשית ב ז) ויפח באפיו נשמת חיים. ותרגם לרוח ממללא, נתן בה כח רב לפעל אפילו במה שהוא חוץ ממנה, ועל כן ידענו ונראה תמיד כי לפי חשיבות נפש האדם ודבקותה בעליונים כנפש הצדיקים והחסידים ימהרו דבריהם לפעל בכל מה שידברו עליו, וזה דבר ידוע ומפרסם בין יודעי דעת ומביני מדע. ואפשר לומר עוד, כי הענין להשבית ריב בין בני אדם ולהיות ביניהם שלום, כי עוף השמים יוליך את הקול, ואולי יבואו דברי המקלל באזני מי שקלל. והרמב''ם זכרונו לברכה אמר (בסהמ''צ ל''ת שי''ז) בטעם מצוה זו כדי שלא יניע נפש המקלל אל הנקמה ולא ירגילנה לכעס. ועוד האריך בענין בספרו. ונראה לי מדבריו, שלא יראה הוא בדעתו נזק אל המקלל בקללה, אלא שתרחיק התורה הענין מצד המקלל, שלא ירגיל נפשו אל הנקמה וכעס ואל פחיתות המדות. וכל דברי רבותינו נקבל עם היות לבבנו נאחז במה שכתבנו יותר.

And it is possible for us to stay - according to the paucity of our intelligence - that since the speaking soul in man is the elevated part, and as it is written (Genesis 2:7), "He blew into his nostrils the breath of life," and it is translated (by Onkelos) as "a speaking spirit"; He gave it great power to impact even on that which is external to it. And hence we have known and it is always seen that to the extent of the importance of a man's soul and its clinging to the elevated things - like [is the case with] the souls of the righteous and the pious - will their words be quick to impact upon all that they speak about. And this is something well-known and famous among those that know knowledge and understand science. And it possible to say also that the matter is to stifle a quarrel between people and that there be peace between them; since the birds of the sky make the voice travel, and maybe the words of the one that cursed will come to the ears of the one that he cursed. And Rambam, may his memory be blessed, said (Sefer HaMitzvot LaRambam, Mitzvot Lo Taase 317) as the reason of the commandment [that is is] in order that the soul of the one that curses not be moved to vengeance and that he not become used to anger. And he wrote at further length about this in his book. And it appears to me from his words that, in his opinion, he does not see any injury to the one cursed from the curse, but rather that the Torah is distancing the matter from the perspective of the one that curses - that he not accustom himself to vengeance and anger and to lowly traits. And we shall accept all the words of our rabbis, though our hearts hold more of what we have written.

3 ג

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (שבועות לה, א) שאסור לקלל בשום ענין, ומכל מקום אינו לוקה אלא המקלל בשם מן השמות כגון יה, שדי ואלוה וכיוצא בהן, או ובכל כנוי מן הכנויין, כגון חנון, קנוא, וכיוצא בהן. ובכל לשון שקלל בשם או בכנוי חיב, שהשמות שקוראין בהן הגוים להקדוש ברוך הוא הרי הן בכלל הכנויין. ומה שאמרו (שם לו, א) שאפילו המקלל את עצמו לוקה, שנאמר (דברים ד ט) השמר לך ושמר נפשך מאד. ומה שאמרו במכלתא (עי' סנהדרין סו א) לא תקלל חרש באמללין שבאדם. ועוד אמרו שם כשהכתוב אומר (שמות כב כז) ונשיא בעמך לא תאר וגו'. אחד דין ואחד נשיא במשמע, ומה תלמוד לומר אלהים לא תקלל? לחיב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. מכאן אמרו יש מדבר דבר אחד וחיב עליו משום ארבעה דברים, בן נשיא שקלל אביו חיב עליו משום האב ומשום דין ומשום נשיא ומשום בעמך לא תאר [ח''מ סי' כו].

From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Shevuot 35a) that it is forbidden to curse in any way. But nonetheless, he is not lashed unless he cursed with a name of one of the names [of God], such as Y-ah, Sha-dai, E-loah and similar to them, or with any appellation of one of the appellations [of God], such as Compassionate, Jealous and similar to them. And he is liable in any language that he curses with a name or appellation, as the names that the gentiles call the Holy One, blessed be He, are among the appellations (even though they are in their languages). And [also] that which they said (Shevuot 36a) that even one who curses himself is lashed, as it is stated (Deuteronomy 4:9), "But you shall guard yourself and guard your soul much." And also that [which they said] in Mekhilta (see Sanhedrin 66a), "'You shall not curse the deaf' - [it is speaking] about the wretched among men." And they also said there (Mekhilta d'Rabbi Yismael 22:27) that when the verse (Exodus 22:27) states, "a chieftain (nassi) among your people, you shall not maledict, etc.," it implies both a chieftain and a judge. What [then] do we learn by saying, "[Judges] shall you not curse"? To impose liability for this one in itself and for that one in itself. From here they said, "One may speak one thing and be liable for four things. (How so?) If the son of a chieftain curses his father, he is liable on account of chieftain, on account of father, on account of judge, and on account of 'among your people you shall not maledict'" (see Tur, Choshen Mishpat 26).

4 ד

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה וקלל בשם או בכנוי אחד מישראל במזיד ויש עדים והתראה, לוקה, שזהו אחד משלשה לאוין (תמורה ג א), שאף על פי שאין בהן מעשה ולא נאמר בהן בפרוש בתורה מלקות לוקין עליהן, והשנים האחרים הם נשבע וממר, שמפרש בגמרא סנהדרין.

And it is practiced in every place and at all times by males and females. And one who transgresses this and volitionally curses an Israelite with a name or an appellation [of God] - and there are witnesses and a warning - is lashed. As this is one of three negative commandments (Temurah 3a) for which we administer lashes, even though there is no act [involved] with them and lashes are not stated explicitly about them in the Torah. And the other two are one who makes an oath and one who exchanges, as is explained in the Gemara Sanhedrin.