Mitzvah 152 קנ״ב
1 א

שלא להכנס שתויי יין במקדש וכן שלא יורה שתוי - שלא להכנס שתוי במקדש. וכן שלא להורות. כלומר שלא נדון בדבר מדיני התורה בעוד שיהא האדם שכור, שנאמר (ויקרא י ט) יין ושכר אל תשת וגו' בבואכם אל אהל מועד. ולשון התלמוד (עירובין סד א) שתה רביעית אל יורה. ולשון ספרא (שמיני א ב) יין אל תשת אין לי אלא יין, מנין לרבות שאר המשכרים? תלמוד לומר ושכר. אם כן למה נאמר יין? על היין במיתה, ועל שאר המשכרין בלאו. ושם נאמר מנין שאין חיב אלא בשעת העבודה?תלמוד לומר (שם) אתה ובניך ולא תמותו אתה ובניך במיתה ואין ישראל חיבין מיתה על ההוראה.

To not enter the Temple intoxicated, and likewise to not give a ruling intoxicated: To not enter the Temple intoxicated, and likewise to not give a ruling - meaning to say to judge something of the laws of the Torah - while a man is still drunk, as it is stated (Leviticus 10:9), "Wine and strong drink you shall not drink, etc. in your coming to the Tent of Meeting." And the language of the Talmud (Eruvin 64a) is "If he drank a reviit, he may not give a ruling." And the language of Sifra, Shmini, Section 1:2 is "'Wine [...] you shall not drink' - I only have wine. From where [do I know] all the other intoxicants? [Hence] we learn to say, 'strong drink.' If so, why is it stated, 'wine?' For wine, [one is liable] for death. For all other intoxicants, [one is liable] for a negative commandment." And there it is stated, "From where [do I know] that he is only liable at the time of the service? [Hence] we learn to say, 'you and your sons, and you shall not die' - you and your sons are with death, but Israelites are not liable for death for giving a ruling."

2 ב

שורש המצוה ידוע, שאין ראוי להתעסק בדברים היקרים בתכלית היקר כמו עניני המקדש ודברי התורה רק בעת שיהיה האדם מישב בדעתו ומכון בכל מעשיו, אין להאריך בדברים פשוטים.

The root of the commandment is well known - that it is only fitting to be involved in extremely precious things, like matters of the Temple and words of Torah, at the time that a man is settled in his thoughts and focused in all of his actions. There is no need to write at length about obvious things.

3 ג

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה, שכל כהן הכשר לעבודה, אם שתה יין הרי זה אסור לו להכנס מן המזבח ולפנים, ואם נכנס ועבד עבודתו פסולה וחיב מיתה בידי שמים (סנהדרין כב ב) שנאמר ולא תמותו. וכן אסור לכל אדם, בין כהן בין ישראל לכנס למקדש כלו מתחלת עזרת ישראל ולפנים כשהוא שתוי יין או שכר או פרוע ראש דרך נוול, כלומר, ששערות ראשו גדולים ביותר, או קרוע בגדים. ואף על פי שאינו באזהרה, אסור יש בדבר, והאסור אינו אלא מפני כבוד הבית. ולפיכך ישראל מתר לכנס שם בשערות ראשו מגדלות יותר משלשים יום, שאין זה נוול אצל בני אדם. ואף על פי שהכהנים הזהרו בזה לגודל קדשתן וקרבתן בבית הקדוש שראוי שלא יהא בהם דבר יתר כלל, רק שיהו כלם יפים ומום אין בם אין שאר כל אדם בגדר שלהם רק שלא יכנסו שם בשערות גדולים ביותר, כמו שאמרנו.

From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 22b) [regarding] any priest that is fit to do the service - if he drinks wine, he is forbidden to enter from the altar and inwards. And if he entered and served, his service is disqualified and he is liable for death by the hand of the Heavens, as it is stated, "and you shall not die." And so [too,] is it forbidden for any man - whether priest or Israelite - to enter the entire Temple, from the beginning of the yard of the Israelites and inwards, when he is drunk from wine or strong drink; with wild [hair] in the way of slovenliness - meaning to say, the hair of his head is very long; or with torn clothes. And even though it is not with a negative commandment, there is a prohibition in the thing; and the prohibition is only due to the honor of the [Temple]. And therefore an Israelite is permitted to enter there with the hair of his head grown more than thirty days - since that is not slovenliness for people. And even though the priests were warned about this due to their great holiness and closeness to the holy house - such that it is not fitting that there be anything superfluous at all with them, but rather that they all be 'beautiful and that no blemish be upon them' - the rest of the people are not in their category; just that they not enter there with very long hair, as we said.

4 ד

ושעור היין (כריתות יג ב) שישתה האדם ויהא אסור לכנס למקדש או להורות הוא רביעית לג שהוא ביצה ומחצה ושישתה אותו חי ובבת אחת, ובתנאי שעברו על היין ארבעים יום משנעשה. חסר אחד מאלו פטור אבל אסור, ואינו מחלל עבודה בכך. שתה יותר מרביעית מן היין אף על פי שהיה מזוג ואף על פי שהפסיק ושתה מעט מעט חיב מיתה ופוסל העבודה. היה שכור משאר המשכרים אסור להכנס למקדש. ואם נכנס ועבד והוא שכור משאר המשכרים, אפילו מן החלב או מן הדבלה הרי זה לוקה ועבודתו כשרה, שאין חיבין מיתה אלא על היין בשעת העבודה, ואין מתחללת אלא בשכור מן היין.

And the measure of wine (Keritot 13b) that a man drink and be forbidden to enter the Temple or to give a ruling is a quarter (reviit) of a log - which is [the volume of] one and a half [large] eggs - and he must drink it unmixed and at one time, and on condition that forty days have transpired since the wine was made. If one of these [things] is missing, he is exempt, but forbidden [from doing so], and his service is not disqualified by it. If he drank more than a reviit of wine - even though he interrupted it and drank [it] bit by bit - he is liable for death and disqualifies his service. If he was drunk from other intoxicating beverages, he is forbidden from entering the Temple. And if he entered and served and was drunk from other intoxicating beverages - even from milk or from figs - behold, he is lashed and his service is fit (kosher); as we are only liable for death for wine at the time of the service, and it is only disqualified by one drunk from wine.

5 ה

וכשם שאסור לכהן לבוא למקדש מפני השכרות, כך אסור לכל אדם בין כהן בין ישראל להורות כשהוא שתוי אפילו שתה דבש תמרים או חלב ונתבלבלה דעתו אל יורה, שנאמר בפרשת יין ושכר אל תשת, ולהורות את בני ישראל ואם הורה בדבר שהוא מפרש בתורה עד (שיודו) [שיודעוהו] בו הצדוקין מתר. כגון שהורה שהשרץ טמא והדם אסור וכיוצא, בהן. ומתר לשכור לקרות בתורה. ואפילו הלכות ומדרשות. והוא שלא יורה. ואם היה חכם קבוע להוראה, לא ילמד שלמודו הוראה היא. שתה כדי רביעית בלבד והיה בה מים כל שהוא, או ישן מעט או [אם] הלך כדי מיל, כבר עבר היין ומתר לעבוד. אבל אם שתה יותר מרביעית, אפילו מזוג, אם ישן שינה מעט או הלך בדרך מוסיפין בשכרותו, אלא ישהה לפי השכרות עד שלא ישאר משכרותו שום דבר בעולם. אנשי משמר מתרין לשתות יין בלילות אבל לא בימי שבתן (תענית טו ב) ואפילו שאר בתי אבות של משמר שאין עבודתן אותו היום אסורין, שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב של אותו יום ויצטרכו לאחרים מאנשי משמרן לסיען. ואנשי משמר של אותו יום אסורין לשתות בין ביום בין בלילה, שמא ישתה בלילה וישכים לעבודתו ועדין לא סר יינו מעליו.

And just like it is forbidden for a priest to come to the Temple on account of drunkenness, so is it forbidden for any man - whether priest or Israelite - to give a ruling when he is drunk. Even if he drunk the honey of dates or milk and his mind is mixed up, he should not issue a ruling; as in the section of "Wine and strong drink you shall not drink," it is stated (Leviticus 10:11), "And to instruct the Children of Israel." But if he gave a ruling about a thing that is explicit in the Torah to the point that the Sadducees (conceded) [know] it, it is permitted - for example, if he gave a ruling that a sherets (certain swarming animals) is impure or that blood is forbidden, or similar to them. And it is permitted for a drunk to read the Torah, and even laws and homilies (midrash) - and that is when he does not give a ruling. And if he was a sage that regularly gave rulings, he should not teach - as his teaching is [legal] instruction. If he drank only enough for a reviit and there was the smallest amount of water in it or he slept a little or he walked [the distance] of a mil, the wine has already passed and he is permitted to serve. But if he drink more than a reviit - even if it is mixed - if he a slept a little or walked on the way, it adds to his drunkenness. Rather he should wait according to his drunkenness until there is nothing at all left from his drunkenness. The [priests] of the shift were permitted to drink wine during the nights, but not during the days, of their week (Taanit 15b) - and even the other clans of the shift whose service was not on that day, lest the service be heavy for the clan of that day and they require other men from their shift to help them. But the men of the shift from that day are forbidden to drink both night and day, lest he drink at night and get up early for his service while his wine has still not gone away from upon him.

6 ו

כהן שיודע מאיזה בית אב הוא ויודע שבתי אבותיו קבועים הם בעבודת היום, אסור לו לשתות כל אותו היום. היה יודע מאיזה משמר הוא ואינו מכיר בית אב שלו, אסור לשתות כל אותה שבת שמשמרתו עובדין בה. לא היה מכיר משמרתו ולא בית אבותיו, הדין נותן שאסור לשתות יין לעולם, אבל תקנתו קלקלתו והרי הוא מתר לשתות תמיד, לפי שאינו יכול לעבוד עד שיקבע בבית אב שלו ובמשמרתו.

A priest, that knows from which clan he is and knows that his clan was fixed for the service of today, is forbidden to drink all of that day. If he knew from which shift he is, but he does not know which is his clan, he is forbidden to drink the whole week that his shift is serving. If he was not aware of his shift or his clan, the law should be that he is always forbidden to drink wine. But his solution is his mishap: behold, he is permitted to always drink, since he may not serve until he becomes fixed in his clan and his shift.

7 ז

ונוהג אסור ביאת מקדש בשכרות בזמן הבית בזכרים ונקבות, ומניעת ההוריה בכל מקום ובכל זמן בזכרים, וכן באשה חכמה הראויה להורות. וכל מי שהוא חכם גדול שבני אדם סומכין על הוראתו, אסור לו לשנות לתלמידיו והוא שתוי, שהלמוד שלו כמו הוראה הוא, כמו שאמרנו.

And the prohibition of coming to the Temple in drunkenness is practiced at the time of the [Temple] by males and females. And the prevention of giving a ruling is [practiced] in every place and at all times by males, and so [too,] by a sage woman that is fitting to give a ruling. And anyone who is a great sage that people rely upon for his rulings is forbidden to teach to his students when he is intoxicated - since his study is like a ruling, as we have said.

8 ח

ועובר עליה ונכנס שתוי יין מבין האולם ולמזבח ולפנים חיב מלקות. ואם עבד עבודה חיב מיתה בידי שמים. ואם שתה משאר המשכרין ועבד חיב מלקות לבד, לא מיתה. וכן כל מי שהורה והוא שתוי, בין כהן בין ישראל עבר על לאו, בין שתוי מן היין או שתוי משאר המשכרין. והרמב''ן זכרונו לברכה כתב (בסהמ''צ ל''ת עג) כי מעלה היא מדבריהם שלא להכנס למקדש שתוי יין. ואין מן התורה אלא שלא יעבד שתוי.

And one who transgresses it and enters, between the chamber and the altar, and inwards intoxicated from wine is liable for lashes; and if did a service, he is liable for death by the hand of the Heavens. But if he drank form other intoxicants and served, he is only liable for lashes, not death. And likewise, anyone how gave a ruling and was intoxicated - whether a priest or an Israelite; whether he was intoxicated from wine or intoxicated from other intoxicants - has violated a negative commandment. And Ramban, may his memory be blessed, wrote (in Sefer HaMitzvot, Mitzvot Lo Taase 73) that it is a [rabbinic] embellishment not to enter the Temple intoxicated with wine; and only not to serve intoxicated is from Torah writ.