Mitzvah 124 קכ״ד
1 א

שלא להבדיל בחטאת העוף - שלא יפריד הכהן מן העוף הבא לקרבן והוא הנקרא חטאת העוף הראש מן הגוף כשימלק אותו, שנאמר (ויקרא ה ח) ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל. ופרוש מליקה הוא (רש''י זבחים סה א) שנועץ הכהן צפרניו ממול ערפו דהינו עצם הנקרא עצם המפרקת, וחותך העצם בצפרניו עד שמגיע לסמנין וחותך גם הסמנין בצפרנו או רבו של אחד מהם, וזאת היא שחיטתו של חטאת העוף, וצריך הכהן שלא יחתך הכל לגמרי עד שיהא נפרד הראש מן הגוף. ועל זה נאמר ולא יבדיל. כבר אמרנו במצות בנין הבית שאין בנו יכלת וגם לא לאשר קטנו עבה ממתנינו למצא טענה גם על צד הפשט בפרטי הקרבנות, ודי לנו למלאכתנו זאת להודיע בענין הקרבנות דרך כלל קצת טעם על צד הפשט, וכבר כתבתי למעלה (מצוה צה) מה שידעתי ושמעתי.

Not to sever a fowl sin-offering: That the priest not sever the head from the fowl that comes as a sacrifice - and that is what is called the fowl sin-offering - when he cuts (yimalek) it, as it is stated (Leviticus 5:8), "and he shall malak its head across from its nape, and he shall not sever." And the understanding of melikah (Rashi on Zevachim 65a) is that the priest plants his fingernail across from the nape - which is the bone that is called the neck-bone - and cuts the bone with his fingernail until he reaches the benchmarks, and [then] cuts the benchmarks (the esophagus and the trachea) with his fingernail, or the majority of one of them. And this is the slaughter of the fowl sin-offering. And the priest needs to not cut it all completely until the head be severed from the body. And about this is it stated, "and he shall not sever." We have already said in the commandment of building the [Temple] (Sefer haChinukh 95) that we do not have the ability - nor does one whose 'small finger is thicker than our loins' - to find an argument about the details of the sacrifices even from the angle of its simple understanding. And it is enough for this work of ours to make known a little explanation about the content of the sacrifices more generally from the angle of the simple meaning. And I have already written above (Sefer HaChinukh 95) that which I have known and heard.

2 ב

וענין המליקה והאזהרה שלא יבדיל גם זה מפרטי הקרבן הוא. ואך אמנה אשר לא יחוש להוציא כל רוחו יוכל להשיב כי אולי בדבר המליקה הנעשית ביד הכהן בחטאת העוף, שהוא קרבן של עני, רמז שימהר כל אדם בתכלית המהירות צרכו של עני, ועל כן אינו צריך קרבנו שחיטה, שלא יצטרך הכהן לחזר אחר הסכין ולבדקו, ויתבטל העני שם ממלאכתו בינתים. גם להפליג המהירות אמר שיתחיל ממול ערפו, כי הוא המכן אל ידו ולא יצטרך להפך הצואר אל צד הסימנין. ועוד יש רמז בענין המליקה שהיא ממול הערף בתורים ובני יונה, שנמשלו ישראל בהן שלא נהיה קשי ערף.

And the matter of melikah and the warning not to sever is also from the details of the sacrifice. However the one who is not concerned about expending all of his spirit can answer that maybe with the matter of melikah that is done by the hand of the priest on the fowl sin-offering, which is the sacrifice of the poor person, there is a hint that every person should by extremely quick with the needs of the poor person. And therefore his sacrifice does not need slaughter, so that the priest not need to look for the knife and to check it, and the poor person be [delayed] there in the meantime from his work. Also to expedite the speed, it stated that he begin across from its nape, since that is what is prepared [for] his hand, and that he not need to turn the neck to the side of the benchmarks. And there is also a further hint in the matter of melikah that is across from the nape of doves and young pigeons, that are compared to Israel, that we not be stiff-necked.

3 ג

וענין אסור הבדלת הראש מן הגוף דבר ראוי להדור הקרבן, כי באמת כשראש העוף דבק עמו הוא יותר מהדר, וראוי לנו להדר קרבנו של עני בכל כחנו, די לנו בעניותו, אין לנו להוסיף בדלותו לפחת תאר קרבנו. וכל זה מן היסוד אשר בנינו תחלה כי משרשי הקרבנות לקנות בנפשנו מדות טובות ומעלות, ולהכשיר פעלותינו בכח הדמיונות שאנחנו עסוקים בהם, כי מהיות האדם בעל חמר לא יציר ויקבע הדברים ציור חזק בנפשו כי אם על ידי הפעלות. ועד ששמענו טעם אחר נחזיק בזה.

And the matter of the prohibition of severing the head from the body is something that is fit to embellish the sacrifice - as truly when the head of the fowl clings to it, it is more embellished. And it is fitting for us to embellish the sacrifice of the poor person with all of our might; it is enough for him [to suffer] with his poverty - we should not add to his paucity by reducing the stature of his sacrifice. And all of this is from the foundation that we have built at the beginning - that it is from the roots of the sacrifices to acquire good and lofty traits for our souls, and to refine our deeds through the power of comparisons with that in which we are involved. As since man is physical, he cannot fashion and fix the things with a strong fashioning in his soul, except with actions. And until we hear another reason, we will hold on to this.

4 ד

מדיני המצוה. כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (זבחים סד ב) כיצד אוחז הכהן חטאת העוף בשעת מליקה, אוחז שתי רגלי העוף בין שתי אצבעותיו, ושתי גפיה בין שתי אצבעותיו, ומותח צוארה אל רחב שתי אצבעותיו ומולק, וזו מעבודות קשות שבמקדש. ואם שנה ואחז, מכל מקום כשרה. וכל המקום מן המזבח כשר למליקה. (שם סג א) פרוש גם זה נאמר שהוא למהר ענינו של עני, ולפיכך אין לו מקום מיחד. ויתר פרטיה מבארים בזבחים (סג א, ע ב) [הלכות מעשה הקרבנות פ''ו].

From the laws of the commandment is, for example, that which they, may their memory be blessed, said (Zevachim 64b), "How does the priest grab the fowl sin-offering at the time of melikah? He grabs the fowl's two legs between two of his fingers and its two wings between two of his fingers, and he stretches its neck upon the width of two of his fingers and does melikah. And this is from the hardest services in the Temple." But if he alters and grabs any place it is [still] fit. And any place on the altar is fit for melikah (Zevachim 63a). We can say that the explanation of this is also to quicken the matter of the poor person - and hence, it has no specific place. And the rest of its details are elucidated in Zevachim (see Mishneh Torah, Laws of Sacrificial Procedure 6).

5 ה

ונוהגת בזמן הבית בכהנים ובכל אדם, שכל מי שהבדיל בחטאת עוף, לוקה.

And it is practiced at the time of the [Temple] by priests and by every person, as anyone who severs a foul sin-offering is lashed.