Chapter 30 ל׳
1 א

פרק ל

2 ב

דברי נחמיה בן חכליה וגו' (נחמיה א א), שתים עשרה שנה עשה בארץ ישראל מתקן בחומה ומשיב את ישראל איש לעירו ולאחוזתו, וכן הוא אומר ובכל זה לא הייתי בירושלם כי (אם) בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא (המלך) [מלך וגו'], ואבוא (אל ירושלם) [לירושלם] (שם יג), משנת כ' עד ל"ב י"ב שנה, הרי הוא אומר ושבי יהודיא בנין ומצלחין וגו' (עזרא ו יד), ואין אתה מוצא לפרס מלכים, אלא ב' כורש ודריוש, ולמדי ב', דריוש ואחשורוש, אלא הוא כורש, הוא דריוש, הוא ארתחשסתא, לפי שכל המלכות נקראת ארתחשסתא, כל שני מלכי מדי ופרס חמשים (ומאתים) [ושתים] שנה, וישבו הכהנים והלוים והשוערים והמשררים ומן העם והנתינים וכל ישראל וגו' (נחמיה ח עג), ויאספו כל העם כאיש אחד וגו' (שם ח א), ואומר ויעשו כל הקהל (הבאים) [השבים] מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע וגו' (שם ח יז), אפשר לומר כן, אלא מקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע, מה בימי יהושע נתחייבו במעשרות ובשמיטין וביובלות, וקדשו ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא נתחייבו במעשרות ובשמיטין וביובלות, וקדשו ערי חומה, והיו ששין ושמחין לפני המקום ב"ה, שנאמר ותהי שמחה גדולה מאד (שם), וכן הוא אומר והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה וגו' (דברים ל ה), מקיש ירושתך, לירושת אבתיך, מה ירושת אבתיך, בחידוש כל הדברים הללו, אף ירושתך בחידוש כל הדברים הללו, אי יכול תהי לכם ירושה שלישית, תלמוד לומר וירשתה, ראשונה ושניה יש לכם, שלישית אין לכם, והצפיר השעיר מלך יון וגו' הוא המלך הראשון (דניאל ח כא), ועמד מלך גבור וגו' וכעמדו תשבר וגו' (שם יא ג), הוא אלכסנדרוס מקדון שמלך י"ב שנה, עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקדש, מכאן ואילך, הט אזנך ושמע דברי חכמים (משלי כב יז), שנאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך וגו', להיות בה' מבטחך (שם), ונאמר הלא כתבתי לך שלשים וגו', להודיעך קשט וגו' (שם), וכן הוא אומר, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך (דברים לב ז), יכול זקני השוק, תלמוד לומר ויאמרו לך, הא למדת שזקן זה שקנה חכמה, רבי יוסי אומר מלכות פרס בפני הבית ל"ד שנה, מלכות יון מאה ושמונים מלכות בית חשמונאי מאה ושלש, מלכות הורודוס מאה ושלש, מכאן ואילך צא וחשוב לחרבן הבית, ובגולה כותבין בשטרות למנין יוונים אלפא, ואלו הן שמונה מלכי יון, אלכסנדרוס מקדון, פירטון, שלימון, סליקס, סנטרוק, אנטיוך, אנטיוכס, גסקלגס, מפולמוס של אסוירוס פול עד פולמוס של אספסינוס שמונים שנה, אלו בפני הבית, מפולמוס של אספסינוס עד פולמוס של טיטוס כ"ד, ומפולמוס של טיטוס עד מלחמת בן כוזיבא (י"ו) [כ"ו] שנה, ומלחמת בן כוזיבא ב' שנים ומחצה (כ"ב) [נ"ב] שנה אחר חרבן הבית, היה רבי יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכות, וחובה ליום חובה, שנמצאת אומר כשחרב הבית בראשונה, אותו היום מוצאי שבת היה, ומוצאי שביעית היתה, ומשמרתו של יהויריב היתה, ותשעה באב היה, וכן שניה, ובזה ובזה הלוים עומדים על דוכנן ואומרים שירה, ומה שירה אמרו, וישב עליהם את אונם וגו' (תהלים צד כג), בחדש הרביעי בתשעה לחדש הבקעה העיר (ירמיה לט ב), בראשונה, ובשניה בשבעה עשר בו, ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללויה (תהלים קו מח), ברוך [ה'] אלהים אלהי ישראל עשה נפלאות לבדו, וברוך שם כבודו לעולם וגו' (שם עב), והוא מהשנא עדניא וזמניא וגו' (דניאל ב כא), עדניא, זו עדנה של סדם, וזמניא, זמנה של ירושלם, תבנה בקרוב, ואמרו אמן, מהעדה מלכין (שם), זה יהויקים, ומהקים מלכין (שם), זה נבוכדנצר מלך בבל, יהב חכמתא לחכימין (שם), זה משה רבינו אבי החכמה ואבי התבונה, ומנדעא לידעי בינה (שם), זה יהושע בן נון, שנאמר ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (דברים לד ט), דבר אחר [יהב] חכמתא לחכימין, זה יוסף הצדיק, שנאמר בו אין נבון וחכם כמוך (בראשית מא לט), ומנדעא לידעי בינה, זה דניאל וחביריו, דכתיב אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי וגו'. הוא גלא עמיקתא ומסתרתא וגו' (דניאל ב), עמיקתא, זה עומק המרכבה, ומסתרתא, זה מעשה בראשית, ידע מה בחשוכא (שם ב כב), זו מתן פורענותן של רשעים בגיהנם, ונהורא עמה שרא (שם), זה מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא, דבר אחר יהב חכמתא לחכימין, זה יהושע בן נון, שנאמר ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (דברים לד ט), ומנדעא לידעי בינה, זה ירמיהו, שנאמר בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו' (ירמיה א ה), יכול בעתו, תלמוד לומר זה ספר תולדת אדם (בראשית ה א), ללמד שהראהו הקב"ה לאדם הראשון, דור דור ומנהיגיו, דור דור ונביאיו, דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, [דור דור] ופרנסיו, דור דור ושופטיו, חכמי דור דור. נביאי דור דור, צדיקי דור דור, מספר שמותיהן, מנין ימותיהן, חשבון שעותיהן, סכום פסיעותיהן, שנאמר כי עתה צעדי תספור וגו' (איוב יד טז), ואומר ותקטן [עוד] זאת בעיניך (ה' אלהים) [אדני ה'] וגו' (שמואל ב ז יט), ואומר גלמי ראו עיניך וגו' (תהלים קלט טז), ואומר ולי מה יקרו רעיך אל וגו', אספרם מחול ירבון וגו' (שם):

3 ג

סליקא לה תניא דסדר עולם רבה