אמר רבא מאני משתיי׳ במטללתא. פירוש רשאי לנותנן שם דהכי אורחא לפעמים בביתו מאני מיכלא בר ממטללתא כלומר אינו רשאי ליתנם בבית שהוא אוכל וכענין תשבו כעין תדורו וזו סברת הרי״ף ז״ל שכתב לענין פסול סוכה בי״ט האחרון דפסיל לה במאני דמיכלא דמעייל לגוה משמע דבתוך החג מעכבין בידו מלהניחם שם ויש שפירשו מאני משתייא מצוה ליתנם בסוכה אבל מאני מיכלא אינו חייב להניחם בסוכ׳ שאין דרך להניח׳ בבית שהוא אוכל אעפ״כ אם רצה להניח שם הרשו׳ בידו:
שרגא אמרי לה כו׳. ולא פליגי כאן בסוכה גדולה כאן בסוכה קטנה בר ממטללתא דקא ממעטא ודאי בתשמישתא שצריך האדם להתרחק מהם ואסור להניחם שם:
תנא משתסרח המקפה של גריסין. פירוש שממהרת ליפגם יותר וקולא היא והיכא דנשבא זיקא ומייתי צבוותא ואנינא דעתיה בהו מצי נפיק מהתם כדתי׳ בעובדא דרב יוסף וטעמא משום תשבו כעין תדורו:
ת״ר היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות ומינה שאם היה אוכל עדיין וראה גשמים באין ושמים מתקדרין בעבים שאוכל חוץ לסוכ׳ ואין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור כל סעודתו:
היה ישן בסוכה וירדו גשמים וירד ופסקו גשמים אין מטריחין אותו לעלות עד שיאור איבעיא להו עד שיאור או עד שיעור. פירוש ואפילו בתוך הלילה שלא גמר שינתו ת״ש עד שיאור ויעלה עמוד השחר ואתמהינן תרתי פירוש דאי חד שיעורא נינהו למה לי למתנינהו בחד מינייהו סגי ואי לאו חד שיעורא נינהו כ״ש דקשיא דהוה תרתי דסתרי אהדדי. וגירסת הרב בעל המאור אימא עד שיעור משיעלה עמוד השחר אבל בספרים שלנו גרסי עד שיאור וכן היא בפי׳ ר״ח ובספרי הגאונים ז״ל כלומר עד שיאור משיעלה עמוד השחר שמתחיל האור שלא תאמר היינו כאור היום אח״כ וקודם עלות השחר אע״פ שניעור אין מטריחין אותו לעלות וה״ה שאם לא נעור אין מטריחין אותו אף משיעלה עמוד השחר עד שיגמור שינתו דלא גרע מסעודה דאמרי בה עד שיגמור סעודתו וכן דעת מורי נר״ו:
מי שפך למי כו׳. ק״ל דהא לפום לישנא דרישא משמ׳ להדיא דהרב שופך לעבד וי״ל דדלמא ה״ק מותר לפנות מן הדין מיהו העושה כן דומה לעבד שמשמש לרבו וכיון שרואה שרבו אינו מסביר לו פנים שופך לו מיד קיתון לו׳ איני רוצה לשמשך ואלו כן היה ראוי שלא יפנה מיד משתסרח המקפה אבל למאי דמסקי שהרב שופך לעבד אין לו להמתין מלפנות:
