Orach Chayim, Teshuva 12 אורח חיים, י״ב
1 א

שלום וכ"ט לידידי הרב המא"הג המופלג ומפורסם כגן הדסים ערוגות הבשמים כקש"ת מו"ה צבי אביגדור נ"י אב"ד ור"מ דק"ק מונקאטש יע"א וחד דעימי' האי מרבנן תלמידי המופלא החרוץ בעל פיפיות כש"ת מו"ה יוסף זלמן נ"י:

2 ב

יקרתם שלחו לי לכאן מפ"ב במקום שאני משעשע פה לשאוב אויר טוב וקוצר תוכן מבוקשם היות בגליל פלוני הרב המופלא פלוני רוצה לישב על כסא הרבנות להיותו ממלא מקום אבותיו הרב הגאון זצ"ל שהיה רב בגליל והבן ראויה לאותו איצטלא ואמנם נגיד אחד מנגדו לבלתי הושיבו על כסא אבותיו ובא הדבר בפלילים ופר"מ היותם סמוכים לאותו הגליל יצאו בנשק לישע הבן הרב הנ"ל להחזיקו בירושת אבותיו וכפי מכתב פר"מ יצאה הפקידה משרי הגליל שהדבר תלוי בדעתי אם אסכים שע"פי דתה"ק הבן יורש כסא אביו אזי כה יהיה וכה יקום ורמזו לי פר"מ כי הדין פשוט בש"ס כתובות וברמב"ם דהדין עם הבן הרב הנ"ל.

3 ג

והנה מהראויה שלא להשיב כלל עד אדע דברי שכנדדו החלוק מאיזה טעם וריב לא אדע איך אחקרהו ואולי אם אשמע טענת זה שכנגדו יהיה הדין עמו ובשגם לא נשאלתי אפילו מבעלי דברים עצמם היינו אנשי הגליל העומדים על ימין הרב כי פר"מ שהם מגליל אחר ומיחזי כמתעברים על ריב לא להם ובשגם אם יצאה הפקידה מהשרים דרכם לשלוח פקודתם לשרי גליל שלנו שישאלו את פי וכיון שלא באה הפקידה כנ"ל היה ראויה להשיב ידי אחור אך מ"מ לא אמנע טוב זה תורה לברר הדין על נכון בעזה"י כדי שלא להשיב פני כבודם ריקם:

4 ד

הנה הרמב"ם פ"א ממלכים שפתיו ברור מללו שהמלכים וכל מינויי ישראל המה בירושה מאבות לבניהם אחריהם והוא מש"ס ערוך כתו' קי"ג ע"ב ויליף ליה מקרא ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור ולכאורה צ"ע קצת מש"ס ריש ר"ה דאמרי' גבי מלכי ישראל מניסן מנינן לא צריכא דאימנו עליהו מאדר ומלך בך מלך הוא וכו' יע"ש משמע מהא דאפילו מלך בן מלך בעי מנין ואפילו מנין לא מהני ליה עד דקם בניסן ואי ס"ד מלכות הוה בירושה וא"כ מכי מת אביו ירית ליה מלכותא ממילא ככל ירושה דממילא וי"ל דלאו ירושה ממש כמלכי או"ה שהארץ להם ומורשים לבניהם יהיה חכם או טפש ובמלכי ישראל אינו כן שהנחלה אינו שלו רק הכסא יגדיל ואי ממלא מקום אבותיו וראויה לכך אז יורש אפילו איכא אחריני דעדיפא מיניה אבל אי אינו ממלא מקום אבותיו יבואו אחרים וישמשו תחתיו ויעיי' הגה' מיי' פ"א ממלכים שם וע"כ בעי מינוי למלך בן מלך והמקתו על כסא ממלכתו ומשו"ה אמרינן בש"ס ר"ה הנ"ל דלא מניני' ליה מאדר מיד דבעי בדיקה אי ראוי והגון למלכות או לא ומ"מ אי ממלא מקום אבותיו לא הוה כפנים חדשות ממש אלא כירושה ובזה כתבתי בגליון ש"ס שלי בסוטה מ"א ע"ב בתוס' ד"ה אותו במה שנתקשה הרב בספר באר שבע ובמעיין חכמה איך הומלך רחבעם בן שלמה ולא היה אמו מישראל שהיתה נעמה העמוני ואפילות נתגיירה בצדק מ"מ הא בעי' ממובחר שבאחיך והי' נלע"ד דוקא תחלת השימה נצטוינו שיהי' ממובחר שבאחיך והיינו שום תשים עליך מלך מקרב אחיך וע"ד משל אנחנו שמנו עלינו דוד מלך ישראל ממובחר שבאחינו ואין בו דופי ושוב זכה הוא וכל בניו אחריו עד סוף הדורו' ובלבד שימלאו מקום אבותיהם ושוב אע"ג שאותו הבן איננו ממובחר שבאחיך שאין אמו מישראל לא מצינו שהוזהר הוא שלא לשמש בכתר מלכות אך עלינו האזהר' שלא נשימהו עלינו והרי לא שמנוהו כי ירושה היא לו משימה הראשונה והבן זה:

5 ה

ובספ"ק דמגלה אמרי' כשפוסקי' גדולה לאדם פוסקי' לו ולזרעו אחריו עד סוף כל הדורות שנאמר ויושיבם לנצח ויגביהם ואם מגבי' עצמו הקב"ה משפילו שנאמר ואם אסורים בזיקים וילכדו בחבלי עוני ולכאורה קשה מה צריך לילפותא שהקב"ה פוסק לו גדולה ולזרעו אחריו תיפוק ליה דדינא הכי שבניו יורשי' גדולתו וי"ל שפוסקים משמים שיזכו לבנים ממלאים מקום אבותיהם ויורישו בדין וכשמגביהים עצמם הקב"ה מעניש אותם שלא ימלאו בניהם מקום אבותם ובזה נתברך מלכנו דהע"ה שלא תפסוק המלכות לעולם מבניו שלעולם ימצאו בבניו ממלאי' מקום אבותיהם ולא תפסיק לעולם וזה הוא יתר שאת למלכי ב"ד משארי מלכי ישראל:

6 ו

ובזה יובנו דברי ש"ס פ"ק דע"ז יו"ד ע"א על פסוק קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאוד שאין ממנין מלך בן מלך פי' כי כן מצינו בפ' שמנה מלכי' שמלכו בארץ אדום שלא הי' א' מהם מלך בן מלך ולכאורה יש לדקדק שאמר קטן נתתיך בגוים על דבר שאינו בעצם אלא בהסכמה והם הסכימו ביניהם כך ולא שייך לומר על זה קטן נתתיך בגוים אבל האמת כי הארמיים הסכימו כך ביניהם לכבוד ולתועלת שלא יעמוד בן מלך והוא טפש ואין ראוי למלוכה ויהיה יורש המלכו' מאבותיו ולא יאתה לו מלוכה ע"כ הסכימו דעתם שלא למנות מלך אא"כ ראוי למלכות וזה הוא קרוב לדת תורה וראוי ונכון אך להיותם בזוי מאוד לא זכו מעולם שיהי' בן מלך ראוי למלכות כי להיותו נתגדל כמלך בתאות לבו לא למד חכמה וטכסיסי מלך וההיפוך במלכות ב"ד שכל בניו ראוי' למלכות וכנ"ל.

7 ז

ומה שצל"ע לשון רשב"א בתשובה ס"סי שי"ן וז"ל ועוד שאפילו לא היה האב יכול לעמוד בשמושו אם הבן ראוי לכך וכו' שורת הדין שיהיה הוא קודם לכל אדם כי לפי מה שאני רואה ממנהג אותן המקומות הבנים מתמני' מדעת הציבור חזנים תחת אבותיהם וכו' וכלל גדול אמרו ז"ל בכל עניני המנויין שאם היה הבן ראוי הוא קודם לכל אדם ואפילו כהן גדול אם היה בנו ראוי וכו' הבן קודם שנאמר והכהן המשוח תחתיו מבניו וכו' עכ"ל ולשון זה צ"ע מ"ט תלי' זה במנהגא כיון שדין תורה כך הוא ותו מ"ט תליא בדעת הציבור כיון שכופין אותם ע"כ למנות הבן תחת אביו שממלא מקומו ותו מאי אפילו כהן גדול דקאמר מאי רבותי' דכהן הגדול בענין זה:

8 ח

והנלע"ד בענין זה ע"פ מה שצל"ע בש"ס יומא ע"ב ע"ב מצריך קרא לכה"ג שבנו קם תחתיו וק' הא למה לי קרא הא בספרי דרשינן מדכתיב במלך בקרב כל ישראל לרבו' כל המינויי' בישראל וכמ"ש רמב"ם פ"א ממלכי' וא"כ למה לי ק"א מיוחד לכה"ג ותו דאמרי' דמשוח מלחמה אין בנו קם תחתיו מדכתיב אשר יבוא אל אהל מועד וכן פסק רמב"ם בהלכות כלי מקדש פ"ד ע"ש וקשה ומי גרע משארי מינויי ישראל אע"כ מוכח מזה דלא נאמר דבר זה אלא במלך וכדומה לו ככל אותן המנויין דפרט הירושלמי דמייתי תוס' דסוטה מ"א ע"ב ד"ה אותו וכו' שוטרי הרבים וגבאי צדקה וסופרי הדיינין ומכין ברציעו' אבל כל מינויי קדושה אינן בכלל זה ומשו"ה בעי כהן גדול קרא יתירה לרבות וחוזר וממעט משוח מלחמה ומכ"ש כל שארי מיני קדושה וע"כ כ' הרשב"א דמינוי חזן הכנסת תלוי במנהגא שיש מקומות הנהיגו חזן של מקדש מעט ככהן הגדול בבהמ"ק וכמו שאנו נוהגים סלסול בבה"כ מדרבנן בכל דברים הנוהגים במחדש מן התורה כמבואר בהגה' ש"ע א"ח סי' קנ"ג ובמג"א שם סס"ק מ"ו יע"ש ה"נ דכוותי' והיינו דכתב רשב"א אפילו כה"ג שהוא מינוי של קדש טפי אפ"ה ממנים בנו תחתיו מכ"ש חזן שנראה קצת כשליח קהל לענין שארי ג"כ:

9 ט

והיינו דכ' רשד"ם בתשובה סי' פ"ה ומייתי לי' מג"א ס"סי נ"ג (נרשם בטעות שם) דהרשב"א מודה בכל מינוי התורה והיראה ורבנו' שאינו בירושה ומייתי לי' מש"ס יומא דשלשה כתרים הם כתר מלכות וכהונה מורישי' לבניהם אבל כתר תורה הפקר הוא יע"ש וקשה עכ"פ מנ"ל מקרא להפקיר כתר תורה הא כתיב בקבר כל ישראל לרבות כל מינויי ישראל אע"כ מדאיצטריך בכה"ג קרא יתירה ומדמעטי' נמי משוח מלחמה ש"מ דוקא מינוי של שלטוני' אבל של קדושה והוראת התורה אינה בירושה לבניהם כלל וכן פשיטא ליה להרמ"ע בעשרה מאמרות דמייתי מג"א שם לפסק הלכה ושפתיו ברור מללו דמעולם לא הורישו כתר תורה לבניהם אלא מהלל ואילך ולא משום כתר תורה אלא להיות המלכות שבישראל מלכות הורדוס עבדא בישא ראו חז"ל להשלים כתר המלכות ע"י נשיאי התורה שהי' אז מזרע דהע"ה והורישו כתרם לבניהם מטעם שלטונו' מלוכה לא מטעם התורה וההוראה יע"ש במתק לשונו וראיתו ברורה ממה דאמר ר' לר"ח בהוריות מה אני בשעיר והשיב לו הרי צרתך בבבל היינו ריש גלותא ש"מ דמטעם מלכו' היתה נשיאותם ובדבריו הבנתי היטב דברי צוואות רבי אע"ג ששמעון בני חכם גמליאל בני נשיא משום דמילא מקום אבותיו ביראת חטא טפי מר' שמעון וצריכא רבא דהוה סד"א דמשום כתר תורה ירש כסא אביו ואז בודאי חכם עדיף ממי שאינו חכם כ"כ אע"ג דירא שמים טפי ובלבד שיהיה גם החכם צדיק וירא שמים וא"כ היה הנשיאו' ראוי' לר"ש קמ"ל רבי דמטעם רבנות התורה איננו בירושה כלל רק מטעם מלכות וא"כ פשוט דלענין מלכו' ירא שמים עדיף כדכתיב בפרשת המלך לבלתי סור ממצות ה' אלקי' ימין ושמאל ואפשר היינו דקאמר ללוי צריכא לדידך ולמטלעתך פי' אי הוה ס"ד דנשיאו' מטעם כתר תורה אפשר שחכמים כמו לוי יעוררו מדנים שהם קודמים במעלה וכאשר באמת לוי לא עייל בי מדרשא כל ימי ר' אפס וכשעלה ר' חנינא בראש ירד לו לוי לבבל וא"כ אי הי' הנשיאו' נמי מטעם כתר תורה אפשר שהוא יערער ע"כ הועילה צוואתו של רבי להורו' נתן דמטעם כתר מלוכה היא וביראת שמים תלי' ואין עורר וטוען:

10 י

ואגב אומר מאי דאמר בלשון גנאי לך ולמטלעתך מלתא אגב אורחיה דבלאה"נ איננו ראוי לנשיאו' ולהיו' ראש הסנהדרין דבעל מום פסול דיליף לי' במס' סנהדרין ל"ו ע"ב מדכתיב במלך יפה את רעיתי ומום אין בך ומאתך ילפי' מיוחס ודברי תוס' שם שכ' דלמא מאתך נמי למעוטי בעל מום כדאיתי' בסוטה י"ב ע"ב עשית למרע"ה בעל מום הנה לולי דבריהם הייתי אומר דש"ס דהתם אדסנדרי' סמיך דמ"ש רש"י שם דמשה הי' לוי ונפסל בקול כבר תמה רמב"ן בתורה ועיי' רא"ם פ' שמות דהרי בלא"ה הי' בן שמנים שנה ולוי נפסל בשנים ואע"כ צ"ל דסנהדרי' נפסלו' בכל מיני מומין בין הפוסלי' בכהנים בין הפוסלי' בלוים וכיון שמרע"ה הי' ראש סנהדרין בודאי לא הי' לו מום בקולו ואע"ג דהי' ערל שפתים כבר כ' שאין זה מום מפני שע"י נס נעשה בו וליכא משחתם בהם מום בם אבל בקול ה' נפסל ושפיר הקשה ר"נ לר' יהודה ואפשר ר' יהודה ס"ל ע"פ המדרש שהי' קולו של מרע"ה הלך וסובב כל ארץ מצרים באומרו ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל ואמר עד כאן כת א' ועד כאן כת ב' וכו' עיי' מכילתא פ' בא וגם בלא"ה השמיע קולו בכל מחנה ישראל וג' פרסה על ג' פרסה ורמז לו זה בתחלת יצירתו שיהי' קולו כנער ואין זה מום אבל דכ"ע מיהת דמום פוסל בסנהדרי' ולפע"ד היינו נמי פלפולו של ר"ש בר רבי עם ר"ח במס' מגילה כ"ד ע"ב אלמלא לוי אתה פסול אתה מן הדוכן ר"ל ואינך ראוי' לריש הנשיאו' והשיב לו רבי דלימא לי' כשאתה מגיע לוחכיתי לה' וכו' כלומר שהוא אינו ראוי להוראה ולסמיכה כלל כבסנהדרי' ה' ע"ב ובפירש"י שם ד"ה נוטל רשות מרבו וכו' ע"ש:

11 יא

ולפ"ז הא דלא אמרי' בכתוב' דמשו"ה ר' גמליאל נשיא משום דר"ש עבי קלי' משום דלמסקנא קיי"ל כר' יהודה דמרע"ה היה קולו כנער ואפי"ה לא מיפסל אע"ג דהתם משום כבוד שמים היה וניסא איתעביד מ"מ משום כבודו של מרע"ה לא יופסל דיין בקול דדין שיהי' כרבו מרע"ה ועוד הא עמך כתיב בדומה לך והרי הוא בדומה לו ולפ"ז מוכח מסתמא דתלמודא דהלכה כר' יהודה דקולו כנער וכפירש"י בחומש פרשת שמות והרמב"ן טען עליו דהא ר' נחמי' הקשה עליו עשיתו למרע"ה בעל מום ולהנ"ל מיושב נמצא על כל פנים בעל מום פסול והיינו דרמז ליה ללוי לך ולמטלעתך.

12 יב

נחזור להנ"ל דנשיאים מהלל ואילך נהגו בעצמם דין מלך משום מלכי הורדוס דלא הי' מולכים ברשות התורה ובזה יש להצדיק דברי חכמי ישראל שאמרו לאגריפוס אחינו אתה בסוטה מ"א ע"ב הנ"ל שלא הורו הוראת שקר ח"ו כי היות מלכנו האמתי בראשם נשיא מדבית הלל ולא חשבו לזה אגריפס אלא לממונה בעלמא ולזה כשר כל שאמו מישראל ולא בעי ממובחר שבאחיך כמ"ש תוספות שם ומ"מ הואיל ובלשון חנופה אמרוהי נענשו אבל שקר לא הורו ח"ו. ע' תוס' כתו' י"ז ע"א ד"ה מלך וכו' עוד לאלוה מילין דצריכא לומר דאע"ג דלענין להוריש כתרם לבניהם אין למידי' שררות התורה מפרשתו של מלך היינו מדאיצטרך קרא בכה"ג ומדמעטי' משוח מלחמה אבל לענין שאר מילי ילפינן שפיר מפרשתו של מלך דלענין שיהי' מקרב אחיך וכדומה ילפי' מהתם וכדמוכח ממ"ש תוס' יבמות ק"ב ע"א ובכתו' פ' אלו נערות ועוד דעדיף מיני' דלשאר מינויי' אי הי' תחלת השימתו ממובחר שבאחיך שוב מוריש גדולתו לבניו אפילו לא יהי' אמו מישראל כמו שהוכחתי מרחבעם בן שלמה משא"כ ברבנות התורה כל שימה ושימה תחלתו הוא שהרי איננו בירושה כלל ולעולם בעי' שיהיה מישראל.

13 יג

היוצא לנו מזה לענין ולנידון שלפנינו אי אין רוב הציבור מסכימי' עליו להיות להם לרב ותופס ישיבה וכדומה אין לו להשתרר עליהם מטעם נחלת אבותיו כלל ומ"ש הרמ"א ביו"ד ססי' רמ"ה בניו קודמי' נמי אהחזיק עצמו בשררה אבל לא אהוראה ורבנות אך אי הציבור הסכימו עליו אפי' יהי' טעמם משום שרוצים לעשות נחת רוח לרבם זצ"ל ומשום דאית לי' זכות אבות פשיטא דזה המנגדו שלא כדין עושה ומצער הציבור ועתיד ליתן את הדין ואפי' יהי' גדול הרבה ממנו מ"מ הלא ר"ע ור' יהושע הי' גדולי מראב"ע ואפ"ה מנוהו לראב"ע נשיא מפני שר"ע לא היה לו זכות אבות ור' יהושע הי' בר פלוגתא דר"ג ש"מ כיון דראב"ע הי' ראוי להיות נשיא על כל ישראל זולת איזה חכמים שהיו גדולי' ממנו בתורה ומיהו בשארי מילי הי' הוא עדיף מינייהו אין ראוי' שיפסידו כל ישראל מפני ב' וג' אלו וה"נ בכל עיר ועיר אין החיוב שיהי' הממונה פרנס על הציבור גדול מכל לומדי העיר דוקא כי לפעמים הוא מרוצה לציבור ולא החכמים החלו אעפ"י שהם גדולים מזה בתורה כיון שעכ"פ לכל הציבור ראוי זה להיות מנהיג לא יפסידו הם עבור ב' לומדי' חלו ואי ח"ו עבדי שלא כדין ודתה"ק להביא הדבר בפלילים ענשם חרוץ ולא אקוה זה ח"ו וה' ישפות שלומו וירים קרן לעמו ויהי עלינו נועמו הכ"ד א"נ פיזינג עש"ק ב' מנחם ק"פ לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ:

14 יד

וכעת רואה אני ראיי' אחרונה גדולה מכולן והוא דאיתא במדרש פ' פנחס ע"פ יפקוד אלקי הרוחות וכו' שהיה משה סבור שבניו יורשי' מקומו ונוטלי' שרדתו וכו' אמר לו הקב"ה לא כמו שאתה סבור וכו' הרבה שרתך יהושע והרבה חלק לך כבוד והוא פורס את מחצלאו' וכו' נוצר תאנה יאכל פריה וכו' עכ"ל מדרש יע"ש. והנה מרע"ה בעצמו אמר אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניה' ואשר יכול לעמוד נגד רוח כל אחד ואחד כמבואר במדרש ואלו לא הי' יודע בבניו כל אלו המדות לא היה מבקש להם גדולה שהיה סותר א"ע בתפלתו אע"כ הי' הבנים ראוי' לכך והקב"ה לא אמר שיהושע יותר הגון לכך אלא שסידר הספסלי' ואת המחצלאו' וקשה הא כתי' תחתיו מבניו אע"כ בכתר תורה לא נאמר זה אבל אלעזר ירש גדולתו של אהרן דבכה"ג המצוה תחתיו מבניו ולא ברבנות וזה ראי' ברורה לפע"ד ובתשו' רמ"א דא"ד נדפס בסוף תשוב' א' מרב א' נקרא מו"ה שאול ונעלמה ממנו כל הנ"ל במ"כ: