שו"ת בני בנים, חלק שלישי ה׳:א

חן חן לך על שאספת הרבה מקורות ושאלת שאלות מפורטות. לע"ד כיון שמפורש במהרי"ל שנשים וגם בתולות היו טובלות בערב יום הכפורים והובא באחרונים ורק יש באחרונים שדימו מילתא למילתא מדברי הריב"ש לאסור ודימוי זה אפשר לדחות כמו שאבאר אי"ה לכן אין למחות באלה הרוצות לטבול. ובמטה אפרים כתב שיש לנשים ובתולות לטבול ובספר בן איש חי הלכות שנה הראשונה פרשת נצבים אות ג' כתב שיש להן לטבול גם בערב ראש השנה כדי לקבל עליהן הארת קדושת היום עכ"ל וכן בשו"ת רב פעלים חלק ד' סימן ט"ז העיד שנשי ובתולות ביתו היו טובלות, ובספר מועדים וזמנים השלם למחבר תושב ירושלים חלק א' סימן נ"ה כתב שאינן צריכות לטבול ושכן המנהג בכמה מקומות עכ"ל כלומר שבכמה מקומות נשים אינן טובלות ומשמע שברוב שאר המקומות שפיר ישנן נשים הטובלות. ומכל מקום רק מקצת נוהגות כן ובקרית משה בערב יוה"כ טבלו השנה רק ע"ב נשים כולל בתולות שטבלו עם אמותיהן ונשים שבאו משכונות אחרות ששם המקוואות לנשים היו סגורות, ולעומת מאות גברים תושבי השכונה שטבלו. וברמ"א באורח חיים סוף סימן תר"ו לא הזכיר נשים ונראה שבימיו לא נהגו נשים לטבול וכן בערוך השלחן לא הזכיר נשים, ובמשנה ברורה סעיף קטן י"ז נתן מקום לטעות שמשמע שהמנהג הוא שנשים ובתולות טובלות וציין למגן אברהם ואולם במגן אברהם לא כתב אלא מדברי מהרי"ל ולא העיד שנהגו כן בדורות האחרונים.

והנה בטבילה בערב יום הכפורים נאמרו שלשה טעמים א' לתשובה וב' להיטהר מקרי וג' להידמות למלאכים. טעם תשובה שייך לכל בר מצוות איש ואשה נער ובתולה כמו שכתב במנהגי מהרי"ל הלכות ערב יום כפור, ובשבלי הלקט סימן רפ"ג באר הטעם בשם רבנו שמחה מאישפירא והובא בתניא רבתי סימן ע"ח וספר האגור סימן תתקכ"ד שכל השבים חייבים בטבילה עכ"ל והביא ראיה מאבות דרבי נתן פרק ח' הלכה ח' עיי"ש ובמהרי"ל הביא כן בשם ירושלמי, וכוונתם שכמו שיש לטבול כשחוזרים בתשובה בכל עת הוא הדין לקראת יום כפור שהוא עת תשובה לכל.

ובסדר רב עמרם גאון כתב, ערב יום הכפורים טובל אדם או בשבע שעות או בשמונה שעות, ת"ר מצות וידוי יום הכפורים עם חשיכה אבל אמרו חכמים טובל אדם ביום הכפורים קודם שיכנס לאכול בסעודה ה' מפסיק בה ומתודה וכו' עכ"ל הרי שגרס בברייתא במסכת יומא דף פ"ח עמוד ב' שיש לטבול ומשמע שתקנו הטבילה משום תשובה בדומה לוידוי. ומכאן לתשובת רב סעדיה גאון בתשובות הגאונים שערי תשובה סימן ר"ב והובא בטור אורח חיים סימן תר"ו, שכתב שכל אחד ואחד טובל בערב יום הכפורים ובעלייתו מלטבול מברך על הטבילה עכ"ל והקשו הרי"ץ גיאות שם והרא"ש בסוף מסכת יומא שאין לברך על טבילה זו שאינה אלא מנהג ואין לה מקור בתלמוד ועיין בשו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן תנ"ב, אכן אם רב סעדיה גאון גרס בברייתא כרב עמרם גאון ניחא ואם תקנו הטבילה לשם תשובה אתי שפיר גם לפי אבות דרבי נתן. ובנמוקי יוסף במסכת יבמות דף מ"ז עמוד ב' כתב שישראל שחטא ועשה תשובה טובל מדרבנן משום מעלה עכ"ל והובא ברמ"א ביורה דעה סוף סימן רס"ח ויש לפרש שבדוקא נקט מדרבנן כי תקנו הטבילה משום תשובה כמו שמשמע בברייתא שהביא רב עמרם גאון, וכן לדעת רבנו שמחה מאישפירא יש לברך על הטבילה משום תשובה וכן משמע במהרי"ל שלכן השוה אותה לטבילת גר עיי"ש והלא הגר מברך. ומיהו דוחק לאמר שכולם גרסו בברייתא כרב עמרם גאון, ועיין בשבלי הלקט סימן ש"י שכתב שמברכין על הטבילה בערב יום כפור כדרך כל בעלי תשובה או כדרך כל בעלי קריין עכ"ל ואילו שם ובסימן שי"ט גרס בברייתא כנוסח שלנו.

טעם ליטהר מקרי שייך באנשים ונערים ובנשים נשואות כמו שאמרו במשנה במסכת ברכות דף כ"ב עמוד א' נדה שפלטה שכבת זרע והמשמשת שראתה נדה צריכים טבילה עכ"ל פי' מתקנת עזרא ועיין ברמב"ם הלכות אבות הטומאה פרק ה' הלכה ט' וי"א. ובספר מקראי קודש להגרצ"פ פראנק ז"ל חלק ימים נוראים סימן ל"ו פרש בדעת רב סעדיה גאון שהטבילה בעיוה"כ היא משום קרי ושבאותו יום בלבד לא נתבטלה תקנת עזרא ולכן מברכים, ועוד יש לפרש כמו שכתבו התוספות במסכת חולין דף קל"ו עמוד ב' בד"ה כרבי אלעאי שנהי שאינו חייב לטבול לקרין מכל מקום אם טובל מברך ולפי זה ניחא מה שכתב בשבלי הלקט שכל בעלי קריין מברכין. ואולם לע"ד קשה לפרש טעם רב סעדיה גאון משום תקנת עזרא שאם כן רק מי שראה קרי יברך ולא כל אחד ואחד ואינו משמע כן בדבריו, ומה שכתב בשבלי הלקט שמברכין כדרך כל בעלי תשובה או כדרך כל בעלי קריין הכי קאמר שמברך על התשובה או גם על הטהרה מקרין אבל בודאי אם לא ראה קרי אינו יכול לברך משום קרי לבד. ויש לדעת שטבילה לקרי אינה במקוה דוקא אלא מועיל לשפוך ט' קבים על הראש כמו שכתבו בארחות חיים וספר תשב"ץ סימן קכ"ב בשם מהר"ם ב"ב ובספר המנהיג סימן נ"ב והובא ברמ"א. ולהלכה כתבו בארחות חיים בהלכות ערב ראש השנה וכלבו סימן ס"ד ורא"ש וטור ואבודרהם שטובלים בערב יום הכפורים משום קרי בלא ברכה והוא הדין אין מברכים על טבילה לשם תשובה או על טבילת מומר.

וטעם להידמות למלאכים שייך רק לגברים לפי מה שכתב בהגהות למנהגי מהר"י טירנא ערב יום כפור אות קמ"ב, אין להן לנשים לטבול בעי"כ כי אין יכולין להיות כמלאכים וטעות היא בידן כי לא שייך האי טבילה לגבייהן עכ"ל והביאו במטה משה סימן תת"מ ומשם לאליה רבה סימן תר"ו סעיף קטן ט', וכן בראבי"ה סימן תקכ"ח ואור זרוע חלק ב' סימן רע"ז ומרדכי במסכת יומא רמז תשכ"ג הזכירו הדימוי למלאכים. ואילו ברא"ש ובטור כתבו שעיקר הטעם הוא משום קרי והדימוי למלאכים הוא סמך בעלמא וכן כתב הרמ"א שטובלים משום קרי.

ונמצא שלדעת הרבה ראשונים אין טבילת ערב יום הכפורים ענין לבתולות ופנוית על כל פנים כיון שלא שייכת בהן טבילה לקרי. ואפילו טבילת נשואות אינה נזכרת בראשונים בהדיא זולת במהרי"ל ולשון הראבי"ה והמרדכי נהגו פרושים לטבול וכו' עכ"ל מוציא מכלל רוב גברים כל שכן נשים, וכן ממה שכתבו בארחות חיים ובכלבו שנהגו כל ישראל לטבול בנהר עכ"ל וכן הוא בזוהר פרשת פינחס דף רי"ד עמוד ב' בעיין בני היכלא בתשעה בירחא למעבד חדוותא ולמטבל בנהרא עכ"ל משמע שרק גברים טבלו כי אטו נשים טבלו בנהר לאור היום, ולשון כל ישראל עכ"ל שבארחות חיים ובכלבו יש לפרשו בגברים בלבד וכן מלשון רב סעדיה גאון כל אחד ואחד טובל בערב יום הכפורים עכ"ל אין ראיה שכולל גם נשים. ורק בתניא רבתי כתב בשם רבנו שמחה מאישפירא שמברך ברכת הטבילה עד שלא יכנס למקוה או לנהר או לים עכ"ל ויש להגיה כן בשבלי הלקט סימן רפ"ג, ואזיל לשיטתו שטעם הטבילה הוא משום תשובה ושייך גם בנשים ולכן דקדק לכתוב שטובלים גם במקוה שהוא מקום צנוע באמצע היום.

ולע"ד כיון שמפורש במהרי"ל שנשים ובתולות היו טובלות והביאוהו גדולי האחרונים לכן על זה סמכינן. ומה שכתב בהגהות מנהגי מהר"י טירנא שאין לנשים לטבול כיון שאינן יכולות להיות כמלאכים יש לפרשו שאין להן לטבול בכוונה להידמות למלאכים כי אין זה שייך להן וזהו שכתב שטעות היא בידן מה שאין כן אם טובלות לשם תשובה מאי טעות איכא. ובזה תביני דברי המגן אברהם שבסימן תר"י סעיף קטן ה' הביא מהמטה משה לגבי טבילה שנשים אינן יכולות להיות כמלאכים וכתב שלפי זה נשים אינן לובשות לבנים ביום הכפורים ואילו בסימן תר"ו העתיק דברי מהרי"ל שנשואות ובתולות טובלות בערב יום הכפורים ולא הזכיר דברי המטה משה, שאין כאן סתירה כי בסימן תר"י קאי על דברי הרמ"א שיש שנהגו ללבוש בגדים לבנים דוגמת מלאכי השרת עכ"ל ועל זה הביא שאין נשים יכולות להידמות למלאכים, ואילו בסימן תר"ו מיירי לענין טבילה לשם תשובה ולא כדי להידמות למלאכים ובזה גם המטה משה מודה.

ועוד שבעיקר סברת ההגהות לגבי טבילה ודברי המגן אברהם לגבי לבישת לבנים קשה לע"ד היכן מבואר שנשים אינן יכולות להיות כמלאכים לעניני יום הכפורים, כי מה שציינו האחרונים לילקוט שמעוני במשלי פרק כ"א והוא בויקרא רבה פרשה ל"א אות ה' שדרשו מעיר גברים וגו' שהמלאכים כולם זכרים ונקבה אין בהם, אין משם ראיה כי אין אנו באים להתדמות למלאכים מצד הזכרות שבהם אלא רק לעניני יום הכפורים ובזה שפיר גם נשים יכולות להתדמות. ומפורש כן בפרקי דרבי אליעזר פרק מ"ו הובא באור זרוע וברא"ש, מה מלאכי השרת יחיפי רגלי כך ישראל יחיפי רגל ביום הכפורים מה מלאכי השרת אין להם קפצים כך ישראל עומדים על רגליהם ביום הכפורים מה מלאכי השרת אין בהן אכילה ושתיה כך ישראל כן ביום הכפורים וכו' מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא ביום הכפורים כך ישראל כן ביום הכפורים עכ"ל ברא"ש, ומבואר שלהרבה ענינים שפיר מדמינן נשים למלאכי השרת שהרי ביום הכפורים באכילה ושתיה והליכה יחף ונקיון מעוון אין חילוק בין גברים לנשים.

ומכאן לדברים רבה פרשה ב' אות ל"ו לענין אמירת בשכמל"ו בקול רם, ביום הכפורים שהן נקיים כמלאכי השרת הן אומרים אותו בפרהסיא עכ"ל ופרש הלבוש בסימן תר"ו שהם נקיים מקרי ושהוא המקור לטבילה בערב יום הכפורים וכן בשו"ת מהר"י ברונא סימן מ"ט תלה הדימוי למלאכים בנקיות מקרי, איברא מפרקי דרבי אליעזר משמע שנקיים פרושו נקיים מחטא ועיין היטב באור זרוע וברא"ש מהיכן נלמדת טבילה בערב יום הכפורים, ובין לזה ובין לזה אין ראיה להוציא נשים. ויש להביא ראיה שאין אנו פוסקים כהגהות מנהגי מהר"י טירנא ומטה משה, מאמירת בשכמל"ו בקול רם שהיא גופא התדמות למלאכים כמדרש חז"ל ואף על פי כן כל הנשים אומרות אותו בקול ולא נשמע מי שפקפק בזה.

ונבוא לדברי השדי חמד במערכת יום הכפורים סימן א' אות ו' שאסר לפנויות לטבול מחשש תקלה שלא תבואנה לזנות לאחר יום הכפורים כיון שנטהרו ממקור דמיהן. וקשה היאך דחה בסברה זו את דברי מהרי"ל וכיון שמהרי"ל לא חש לתקלה אף אנן לא נחוש, ואין לישב שמהרי"ל מיירי במקום שכבר נהגו לטבול מה שאין כן במקום שלא נהגו הפנויות לטבול אין להתיר להן כי עדיין יקשה הלא יש לבטל מנהג המביא לידי קלקול כמו שכתב בשו"ת הרא"ש כלל נ"ה סימן י' והיאך לא ביטל מהרי"ל מנהג שלו. וצריך לאמר לדעת השדי חמד שבזמן ובמקום המהרי"ל שהיו הקהילות מסודרות וההורים השגיחו על בנותיהם וגם השיאו אותן סמוך לפרקן ולב כולם לשמים לא חשו לתקלה מה שאין כן בדורות אלה, וכן עיקר לע"ד שדבר זה נמסר לראות עיני רב המקום למנוע מפנויות לטבול אם יש לחוש לתקלה.

וחילו של השדי חמד הוא משו"ת הריב"ש סימן תכ"ה שנשאל למה לא תקנו טבילה לפנויות כדי שאנשים לא יכשלו בהן באיסור נדה והשיב אדרבה הדבר יביא למכשול שיקילו באיסור בעילת זנות וייחוד, והביא ראיה ממסכת שבת דף י"ג עמוד ב' בתלמיד שמת בחצי ימיו כיון שהיה ישן עם אשתו בקירוב בשר בימי ליבונה ופרשו בתוספות שהיו נוהגות לטבול בסוף ז' ימי נדות דאורייתא בשביל טהרות ובסוף ז' נקיים ליטהר לבעלה ואותו תלמיד אחרי שאשתו נטהרה מדאורייתא בטבילה ראשונה היה מיקל לנגוע בה ופרץ גדר חכמים ולכן נפטר. אך לפי זה מאי איריא טבילת פנויה בערב יום הכפורים תיאסר גם לנשואה לטבול באמצע ז' נקיים שלה כדי שלא יכשל בה בעלה, והוא מה שאמרתי לך בטלפון שאין לאשה לטבול בז' נקיים שלה ושוב ראיתי כן בספר אחד שרק נשואות טהורות יש להן לטבול בערב יום הכפורים.

אבל באמת זה אינו, כי בשלמא בזמן הגמרא שהיו בקיאין בין נדה לזבה ואף על פי שהחמירו לשבת ז' נקיים כדי שלא יטעו בין זו לזו מכל מקום אותו תלמיד ששימש תלמידי חכמים ידע שאשתו היתה נדה ולא זבה שלכן טבלה לאחר ז' מראייתה כדין תורה ולכן נכשל בה בימי ליבונה כיון שלא היתה אסורה אלא מדרבנן. מה שאין כן היום שרוב הנשים הן ספק זבות דאורייתא אין כאן מכשול אטו האשה ובעלה אינם יודעים שטבילה בלי ספירת ז' נקיים אינה כלום, ובאיסור תורה אין חוששים לתקלה וראיה מנדה שפלטה שכבת זרע שטובלת מתקנת עזרא אפילו בתוך ימי נידתה ולא חיישינן שיקל בה בעלה והוא הדין לדידן כשטובלת בתוך ז' נקיים. ולכן אין למנוע מנשואות לטבול, ויפה עשו במקוה כאן שתלו שלט לנשים שהטבילה בערב יום הכפורים אינה מטהרת.

אמנם מטעם זה יש להתיר טבילה גם לפנויות כיון שבלי ז' נקיים אין הטבילה כלום, ולענין זה קיל פנויות יותר מנשואות כי בנשואות משכחת לן שבודאי אינן זבות וכגון שהגיעו ימי וסתה אחרי שהיתה טהורה וראתה רק יום אחד או שנים שאז מדין תורה טובלת אחרי ז' בלי ספירת ז' נקיים, מה שאין כן פנויות שאינן טובלות לנדתן אי אפשר שלא ראו ג' ימים רצופים במשך השנה ולעולם הן ספק זבות אם לא בנערה שראתה לראשונה יום אחד סמוך ליום הכפורים. ואף שאולי יש לחשוש בבתולה שתטעה שהטבילה מועילה בלי ז' נקיים שהרי לא למדה הלכות נדה, על כל פנים אין ראיה מהריב"ש כי לא נשאל בטבילה בלחוד אלא בתקון גדר של טהרה בפנויה ואין זה אלא על ידי שתפסיק בטהרה ותספור ז' נקיים ותטבול ככל הלכות נדה כמו שכתב שם. ולחוש שהפנויה תספור ז' נקיים מדעת עצמה קודם הטבילה הוא חשש רחוק וברשיעי לא עסקינן וגם בלי מקוה המבקשת ליטהר כדי לחטוא תיסע לים ותטבול בבגדים רפויים כמו ביורה דעה סימן קצ"ח סעיף מ"ו.

ועוד שונה נדוננו מנדון הריב"ש, כי שם נשאל האם לתקן תקנה כללית שהפנויות תטבולנה תמיד ובודאי יגיע מזה מכשול באיזשהו זמן ונמצאת התקנה מקלקלת, וכן בגמרא בזמן אותו התלמיד היה מנהג הנשים לטבול לטהרות כמו שמבואר בריב"ש וכדעת הרמב"ן והרשב"א ושלא כריטב"א מה שאין כן בטבילה פעם בשנה בערב יום הכפורים אין לחוש. וכן כתב בשו"ת רב פעלים שם בסוף התשובה שאין למחות בנשים הטובלות בערב ראש השנה ובערב יום הכפורים דאין זה דבר תמידי כאשר חשו בדורות האחרונים לדעת הרמב"ן ובטלו מנהגם עכ"ל, ומיהו סותר דברי עצמו שציין שם למה שכתב בחלק ג' סימן י"ב באשה שחלה בעלה ורצתה לטבול בתוך ז' נקיים כדי לשמשו ואסר לה מדברי הריב"ש הנ"ל אף על פי שמיירי במניקה מסולקת מדמים שראתה פעם אחת על העד ולא בהיתר תמידי. וגם בשו"ת מהר"ם שיק חלק יורה דעה סימן שס"ד הביא מן הריב"ש אף על פי שדן בטבילת אשה בתוך אבלות בעלה ולא בדבר תמידי, והגם שלע"ד באמת אין ראיה מן הריב"ש לנדונים שלהם מכל מקום גם הם לא סמכו על הריב"ש לבד אלא צרפו ראיות אחרות עיי"ש.

ועוד כי הנה הריב"ש הביא מחדושי הרמב"ן במסכת שבת שם שבטלו הטבילה לטהרות בדורות האחרונים דהויא חומרא דאתי לידי קולא שיבואו בה לידי מכשול להקל באיסורא דרבנן עכ"ל הריב"ש ומבואר שבטלוה לטבילותא אף על פי שעדיין נהגו לאכול בטהרה כי אם כבר לא הקפידו על הטהרה מאי חומרא הויא הלא היתה טבילה בלי טעם, וכן כתב בשו"ת רב פעלים חלק ד' שגם אם יש טעם לטבילה חוששין לתקלה ושלא כשו"ת מהר"ם שיק שם. לכן לע"ד יש לחלק שדוקא בטבילה להתיר איסור חמור חיישנן שמא יטעו להתיר גם איסורים קלים ויבואו לידי תקלה ולכן בטלוה לטבילת טהרות, וכן הוא בנדון הריב"ש שעל ידי טבילה להתיר איסור כרת של נדה יקילו גם באיסורים קלים יותר וכן בבאר היטב באורח חיים סימן ש"ג סעיף קטן א' שכתב שאסור לבתולות לטבול מיירי בטבילה לנדות וכן נמי המעשה של שו"ת רב פעלים חלק ג' שלכן לא התיר לאשה שבעלה חולה לטבול תוך ו' נקיים כדי לשמשו כי כיון שהטבילה מתרת אותה מדאורייתא חיישינן שיבוא עליה ויעבור על דרבנן. מה שאין כן נדה שפלטה שכבת זרע טובלת מדרבנן לפי תקנת עזרא כי מזה לא תבוא להקל בדאורייתא וכל שכן בטבילת ערב יום הכפורים שאינה באה להתיר כלום אלא היא לשם תשובה או טהרה בעלמא לא חיישינן לתקלה, ואפילו אם נטהרת ממילא מנדות דאורייתא וכמו ביורה דעה סימן קצ"ח סעיף מ"ח ואף על פי כן אין חוששין מרחיצה בים.^*(הג"ה) מיהו עיין להלן סימן כ"ט.

לכן מכל הטעמים האלה אין לפקפק במנהג נשים לטבול בערב יום הכפורים, וכבר כתבתי שיש לרב לאסור טבילת פנויות במקומו אם רואה שיש בדבר מכשול. וכעצה טובה ולא מן הדין אין לפנויות לטבול ללא אמותיהן כי אם מגיל עשרים שאז כבר עמדו על דעתן ואינן עושות לשם הרפתקאה וגם רחוק שיתחדש קלקול בגילן, וסמך לגיל זה שאז נענשת בידי שמים עיין במסכת שבת דף פ"ט עמוד ב'.