31:49ל״א:מ״ט
1 א

עבדיך נשאו את ראש וגו' - ולא נפקד ממנו איש. במגפה. לפיכך, ונקרב את קרבן ה' לכפר על נפשותינו - שנדרנו מלפני החשבון שנמנינו, כדי שלא ישלוט בנו נגף, ולפיכך צוה הקדוש ברוך הוא לתתו על עבודת אהל מועד שכן מצינו בכי תשא וגו' - ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל ונתת אותו על עבודת אוהל מועד והיו לבני ישראל לזכרון וגו'. אף כאן - ויבואו אותו אל אהל מועד לזכרון לפני ה'. מאבא מורי הרב רבי מאיר שמעתי שיטה זו ועיקר.

עבדיך נשאו את ראש.....לא נפקד ממנו איש, by pestilence. [Even when no casualties are suffered in battle, it would be normal for someone among 12.000 men to experience some fatal disease such as a pestilence. This is why we will present our offering to G’d consisting of items of captured gold jewelry, which we vowed as such before making the count, hoping thereby to protect ourselves against any plague This is why G’d commanded to use these items as something to be used in connection with the Temple service. We have already heard about contributions of such coins serving the purpose of fending off pestilence or plague in Exodus 30,12 where Moses had been commanded to accept silver coins as a form of expiation and to utilise them in the construction of the Tabernacle. The same was to be done with these contributions called קרבן, a gift to assure oneself of becoming closer to G’d. I have heard this interpretation from my father Rabbi Meir, and it is the principal meaning of our verse.