1:5א׳:ה׳
1 א

ויקרא אלהים לאור יום - תמה על עצמך לפי הפשט, למה הוצרך הקב"ה לקרוא לאור בשעת יצירתו 'יום'?! אלא כך כתב משה רבנו: כל מקום שאנו רואים בדברי המקום יום ולילה, כגון 'יום ולילה לא ישבותו' - הוא האור והחשך שנברא ביום ראשון, קורא אותו הקב"ה בכל מקום 'יום ולילה'. וכן כל: 'ויקרא אלהים' הכתובים בפרשה זו. וכן: 'ויקרא משה להושע בן נון יהושע', האמור למעלה. למטה אפרים הושע בן נון', הוא אותו שקרא משה יהושע בן נון, שמינהו קודם לכן משרתו בביתו, שכן דרך המלכים הממנים אנשים על ביתם לחדש להם שם, כמו שנאמר 'ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח'.'ויקרא לדניאל בלטשצר' וגו'....

“And G-d called the light day” – ask yourself: according to the straightforward meaning, why did G-d need to call the light "day" at the moment of its creation? Rather, this is what Moshe, our master, wrote: every place in the words of the Omnipresent where we see “day” and "night", such as “day and night shall not cease” (Genesis 8:22)– that is [referring to] the light and darkness created on the first day – Hashem calls them in all places “day” and “night”. And likewise for every “And G-d called” written in this passage. And likewise, “And Moshe called Hoshea bin Nun: Yehoshua” (Numbers 13:15) [referring to] what was stated earlier “for the tribe of Ephraim – Hoshea bin Nun” (Numbers 13:8) – he’s the same one whom Moshe called “Yehoshua bin Nun”, whom he appointed previously as servant in his house. For, it is the manner of kings when appointing people over their house to give them new names, as it is stated, “And Par’oh called Yosef’s name Tzafnat Pa’aneach” (Genesis 45:45), [or] “and he called Daniel Belshatzar (Daniel 1:7).

2 ב

ולחושך קרא לילה - לעולם אור תחילה, ואח"כ חשך.

"And the darkness He called night" - Light is always first, and afterwards, darkness.

3 ג

ויהי ערב ויהי בקר - אין כתיב כאן ויהי לילה ויהי יום, אלא ויהי ערב, שהעריב יום ראשון ושיקע האור, ויהי בוקר, בוקרו של לילה, שעלה עמוד השחר, הרי הושלם יום א' מן השישה ימים שאמר הקב"ה בעשרת הדברות, ואח"כ התחיל יום שני, ויאמר אלהים יהי רקיע. ולא בא הכתוב לומר שהערב והבקר יום אחד הם, כי לא הוצרכנו לפרש אלא היאך היו ששה ימים, שהבקיר יום ונגמרה הלילה, הרי נגמר יום אחד והתחיל יום שני.

“And it was evening, and it was morning” – It is not written here, “And it was night, and it was day”, but rather, “and it was evening, and it was morning” – the first day became evening and the sun set, and it became morning, the morning following the night, for the dawn broke” – behold, one day was completed from the six that Hashem spoke of in the Ten Commandments, and afterwards began the second day: “G-d said, ‘let there be a firmament’”. The text does not come to state that the evening and the morning are part of a single day, for it only needs to explain how there were six days – that the morning broke and the night was finished: behold, one days was completed and another day began.