1:4א׳:ד׳
1 א

"וירא א-להים את האור" - נסתכל במראהו כי יפה הוא. וכן: ותרא אותו כי טוב הוא, נסתכלה במשה שנולד לששה חדשים, כמו שמואל לתקופת הימים, וראתהו כי טוב ויפה הוא שנגמרו סימניו וצפרניו ושערו. ותצפנהו שלש ירחים, כלומר: עד סוף ט' חדשים, שהרי ראתהו וידעה שהוא טוב ויפה בסימנים, שאינו נֶפֶל.

“And G-d saw the light” – He looked at its appearance [and saw] that it was beautiful. And similarly, “And she saw him, that he was good” – she looked at Moshe born at six months, like Samuel – at the turn of the year – and she saw that he was good and beautiful – his indications ( simanav, fingernails and hair were grown – so she hid him three months, that is, until the end of nine months, for behold, she saw him and knew that he was good and beautiful regarding his indications, he was not miscarried.

2 ב

"ויבדל א-להים בין האור ובין החשך" - שי"ב שעות היה היום ואח"כ הלילה י"ב. האור תחילה ואח"כ החשך. שהרי תחילת בריאת העולם היה במאמר 'יהי אור'. וכל חשך שמקודם לכך, דכתיב: 'וחשך על פני תהום', לא זהו לילה.

“And G-d separated between the light and the dark” – such that 12 hours did the day last, and then 12 hours night. Light first, and afterwards, darkness. For, behold, the beginning of the creation of the worlds was with the statement, “Let there be light”. And any darkness that preceded that, as it is written, “and darkness on the face of the deep” – this was not night.