16:1ט״ז:א׳
1 א

ויקח קרח פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא (קרח ב) ויקח קרח לקח עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה וזהו שתרגם אונקלוס ואתפלג נחלק מתוך העדה להחזיק במחלוקת וכן מה יקחך לבך (איוב טו יב) לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם לשון רש"י ודעת המדרש אינו כפירוש הרב אבל אמרו שם אין ויקח אלא לשון פליגה שלבו לקחו כענין שנאמר מה יקחך לבך ואינו רוצה לומר שלקח עצמו לצד אחד וכן מה יקחך לבך אינו שיקח אותך לצד אחד להפליג עצמך משאר בני אדם אבל כונת המדרש בויקח קרח שלקח עצה בלבו לעשות מה שיספר כי הלקיחה תאמר על העצה והמחשבה וכן מה יקחך לבך מה מחשבה יקח לך לבך שתחשוב בסתר לית דין ולית דיין ולא תגלה אותה או מה ירמזון עיניך שמתוך רמיזותיך נכר שאתה כופר במשפט האלהים ולא תפרש זה אבל תקרא תגר כמסתיר עצמו ואליפז אמר זה לאיוב קודם שגילה איוב מחשבתו במאמר ברור שאין לבורא השגחה בפרטי הנבראים השפלים ולכך אמר לו (שם כב יג) ואמרת מה ידע אל הבעד ערפל ישפוט והוא ענין המענה ההוא למתבונן בו וכן לשון לקיחה במחשבה קחו מוסרי (משלי ח י) ולבלתי קחת מוסר (ירמיהו יז כג) אמרו עוד במדרש (רבה יח טז) ויחלוק וידבר ויצו קרח אינו נאמר אלא ויקח מה לקח לא לקח כלום אלא לבו נטלו אמר הכתוב מה יקחך לבך והוא כמה שפירשתי ואונקלוס שתרגם ואתפלג פתר הענין לא הלשון כמנהגו במקומות רבים וכן תרגם על דבר קרח (להלן יז יד) על פלוגתא דקרח ותרגם בדבר בלעם (להלן לא טז) בעצת בלעם כי הוא מזכיר הענין בתרגומו ור"א אמר ויקח קרח אנשים דרך קצרה כמו חמור לחם (שמואל א טז כ) ואחרים אמרו כי ודתן כמו ואלה בני צבעון ואיה וענה (בראשית לו כד) ותקונו ויקח קרח דתן ואבירם ולפי דעתי אין צורך כי הגון הוא בלשון שיאמר ויקח קרח ודתן ויקומו ויקהלו על משה ועל אהרן כי בכל תחילת מעשה תבא לקיחה והוא לשון התעוררות במעשה ההוא וכן ואבשלום לקח ויצב לו בחייו את מצבת ( יח יח) ואם תחפוץ לפרש כי הלקיחה על הדבר אשר יזכיר אחרי כן ויקח אבשלום את המצבת ויצב לו בחייו כך תפרש ויקח קרח את האנשים מבני ישראל חמשים ומאתים ויקומו לפני משה ויקהלו על משה ועל אהרן ואמר רבי אברהם כי זה הדבר היה במדבר סיני כאשר נחלפו הבכורים ונבדלו הלוים כי חשבו ישראל שאדונינו משה עשה זה מדעתו לתת גדולה לאחיו גם לבני קהת שהם קרובים אליו ולכל בני לוי שהם ממשפחתו והלוים קשרו עליו בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו וקשר דתן ואבירם בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם גם קרח בכור היה וזה מדעתו של רבי אברהם שהוא אומר במקומות רבים אין מוקדם ומאוחר בתורה לרצונו וכבר כתבתי (לעיל ט א) כי על דעתי כל התורה כסדר זולתי במקום אשר יפרש הכתוב ההקדמה והאחור וגם שם לצורך ענין ולטעם נכון אבל היה הדבר הזה במדבר פארן בקדש ברנע אחר מעשה המרגלים והנכון בדרש שכעס קרח על נשיאות אלצפן כמאמר רבותינו (תנחומא קרח א) וקנא גם באהרן כמו שנאמר ובקשתם גם כהונה (פסוק י) ונמשכו דתן ואבירם עמו ולא על הבכורה כי יעקב אביהם הוא אשר נטלה מראובן ונתנה ליוסף אבל גם הם אמרו טענתם להמיתנו במדבר (פסוק יג) ולא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו (פסוק יד) והנה ישראל בהיותם במדבר סיני לא אירע להם שום רעה כי גם בדבר העגל שהיה החטא גדול ומפורסם היו המתים מועטים ונצלו בתפלתו של משה שהתנפל עליהם ארבעים יום וארבעים לילה והנה היו אוהבים אותו כנפשם ושומעים אליו ואלו היה אדם מורד על משה בזמן ההוא היה העם סוקלים אותו ולכן סבל קרח גדולת אהרן וסבלו הבכורים מעלת הלוים וכל מעשיו של משה אבל בבואם אל מדבר פארן ונשרפו באש תבערה ומתו בקברות התאוה רבים וכאשר חטאו במרגלים לא התפלל משה עליהם ולא בטלה הגזרה מהם ומתו נשיאי כל השבטים במגפה לפני ה' ונגזר על כל העם שיתמו במדבר ושם ימותו אז היתה נפש כל העם מרה והיו אומרים בלבם כי יבואו להם בדברי משה תקלות ואז מצא קרח מקום לחלוק על מעשיו וחשב כי ישמעו אליו העם וזה טעם להמיתנו במדבר אמרו הנה הבאת אותנו אל המקום הזה ולא קיימת בנו מה שנדרת לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש כי לא נתת לנו נחלה כלל אבל נמות במדבר ונהיה כלים שם כי גם זרענו לא יצאו מן המדבר לעולם ויבטל מן הבנים מה שנדרת להם כאשר נתבטל מן האבות וזה טעם תלונתם הנה במקום הזה אחר גזרת המרגלים מיד והקרוב כי היו אלה הנקהלים כולם בכורות כי על כן חרה להם על הכהונה ולכך אמר להם משה שיקחו מחתות כמנהגם הראשון ויתגלה הדבר אם יבחר השם בהם או בכהנים:

Korach took. Rabbi Avraham (Ibn Ezra) wrote. “This event took place in the Sinai desert when the firstborn were exchanged for the Levites. The Bnei Yisroel thought that Moshe did this on his own accord, because he wanted to uplift his bother Aharon, the sons of Kehos, his relatives, and all the sons of Levi, his family. The Levites rose up against him because they were slated to be under the authority of Aharon and his sons. Dasan and Aviram rebelled because Moshe took away the rights of the firstborn from their father Reuven and gave them to Yosef. Korach was a firstborn as well.” In this, Rabbi Avraham follows his view that the Torah was written without regard to chronological order. However, I wrote (at the beginning of Parshas Acharei Mos) that in my opinion the entire Torah is written in chronological order, except for the places in which Scripture notes explicitly that it is out of order. In those places it is because of a certain need or suitable reason. Consequentially, the correct explanation here is that this event occurred in the Paran desert, at Kodeish Barnea, after the incident of the spies. The real reason for Korach’s rebellion is as explained in Midrash Rabbah and Tanchuma — Korach was angry about the appointment of Elitzafan to leadership. He was also envious of Aharon, as it says (v. 10), “And yet you ask to be kohanim as well?” Dasan and Aviram did not join with Korach because Moshe took away the right of the firstborn from the tribe of Reuven, for it was their forefather Yaakov who took it away from Reuven and gave it to Yosef. Rather, they stated their complaint (v. 13): “To kill us in the desert” and (v. 14), “Even into a land flowing with milk and honey you have not brought us.” As long as the Bnei Yisroel were in the Sinai desert, no bad event occurred, for even the very severe Sin of the Golden Calf resulted in relatively few deaths. The rest of the people were saved through Moshe’s prayers, which lasted forty days and forty nights (Devorim 9:28). Consequentially, the nation loved Moshe with all their soul, and obeyed him. If someone would have rebelled at that time he would have been stoned by the people. Therefore, Korach bided his time and refrained from reacting to Aharon’s appointment as Kohein Gadol. In the same way, the firstborn refrained from reacting to the elevation of the Levites and all of Moshe’s actions. However, when they arrived in the Paran desert many were burnt in Taveirah (11:1) and died in Kivros Hataavoh (11:33). When they sinned with the spies, Moshe did not succeed in annulling the decree with his prayer, and the leaders of the tribes died in a plague before Hashem. It was decreed upon the entire people to die in the wilderness. As a result, the people were embittered, and they began to feel that all their failures came as a result of Moshe’s leadership. Korach saw his opportunity now to dispute with Moshe, and he reasoned the people would listen to him. Thus, this is the explanation of Dasan and Aviram’s statement: “To kill us in the desert.” They claimed: You have brought us to this place, and you have not fulfilled the promise to bring us to a land flowing with milk and honey. You have not given us any inheritance at all. We will die in this desert and be annihilated here, and even our children will never leave this desert, for just as you have not fulfilled your promise to us, you will never fulfill your promise to our children.