2:13ב׳:י״ג
1 א

ולא תשבית מלח ברית אלהיך שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח במלח ונסוך המים בחג לשון רש"י ומדרש חכמים הוא ור"א אמר על דרך הפשט הכנסתיך בברית והשבעתיך שלא תקריב תפל ולא יאכל כי הוא דרך בזיון ובעבור שהוא ברית בקרבנות יעשה הכתוב זאת הברית אב לכל הבריתות ויאמר במתנות כהונה (במדבר יח יט) ובמלכות דוד (דהי"ב יג ה) ברית מלח כי הוא קיים כברית המלח בקרבנות אבל ר' אברהם פירש שם ברית כרותה מגזרת ארץ מלחה (ירמיהו יז ו) ומקום המלח נכרת ואין טעם לדבריו ומפני שאמר בכאן ברית אלהיך ולא אמר ברית ה' כלשון הפרשה וכדרך כל הקרבנות או שיאמר ברית ה' אלהיך אני סובר בו ענין שהמלח מים ובכח השמש הבא בהם יעשה מלח והמים בתולדותם ירוו הארץ ויולידו ויצמיחו ואחרי היותם מלח יכריתו כל מקום וישרפו לא תזרע ולא תצמיח והנה הברית כלולה מכל המדות והמים והאש באים בה ועדיה תאתה ובאה הממשלה הראשונה ממלכת השם כמלח שיתן טעם בכל המאכלים ותקיים ותכרית במליחותה והנה המלח כברית ולכן אמר הכתוב (דהי"ב יג ה) הלא לכם לדעת כי ה' אלהי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח עולם כי הוא גם כן מדתו של דוד ולכן אמר בקרבנות (במדבר שם) ברית מלח עולם היא כי הברית מלח העולם בו יתקיים ויכרת וכבר הוריתיך (שמות לא יג) להתבונן מדברינו במקומות אחרים פירוש שלש תיבות הללו ברית עולם היא

You shall not cease to salt the offering, it is the covenant of your God. "Because a covenant was made during creation, assuring the subterranean waters that on the altar would be offered salt [from the sea] and a libation of water during the festival [of Sukkoth]." This is the language of Rashi, and it is a midrash of the sages. Rabbi Avraham [ibn Ezra] says that the plain meaning is, "God has entered you into a covenant and sworn you not to offer a bland sacrifice, nor should such a sacrifice be eaten because it is humiliating." And because there is a sacrificial covenant, the Torah also uses this covenant as a model for other covenants, as both the priestly covenant (Numbers 18:19) and the Davidic covenant (2 Chronicles 13:5) are called `covenant of salt' because they are upheld just as the sacrificial covenant of salt. But Rabbi Avraham [ibn Ezra] explains (Ibn Ezra on Numbers 18:19), "A covenant was made that land (Jeremiah 17:6) should be barren [of produce, just as a field of salt does not bring forth grasses at all, or, similarly, a place of sulfurous salt.]" His reasoning is incorrect, because the verse here says, 'covenant of your God,' and not 'covenant of Hashem,' as is the language of the passage and the general tendency of the sacrificial instructions, or even `covenant of Hashem your God.' I am of the opinion that the significance is that the salt is water, which by the power of the sun that comes is made into salt, while the water saturates the Earth, impregnates it and makes plants flourish. Afterwards, salt cuts through every place that is not seeded and does not flourish. This covenant is a part of all of these processes, and the water and fire come in it. {Unclear phrase}. The first government of the kingdom of Hashem came like salt, which gives taste to all kinds of foods, and upheld it and agreed to its salting. The salt is like a covenant, so the Torah says, (2 Chronicles 13:5) "Surely you know that Hashem, the God of Israel, gave a kingdom to David over Israel eternally, for his descendants, a covenant of salt." Eternally, because this is also an aspect of [the] David[ic covenant]. Similarly it says about the offerings (Numbers 18:19), "it is an eternal covenant of salt," because the covenant of salt is in the world upheld. And I have already taught (Ramban on Exodus 31:13) to understand from our words in other places this exact phrase: "it is an eternal covenant."