1:11א׳:י״א
1 א

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא גזר שיהיה בתולדות הארץ כח הצומח ומוליד זרע כדי שיהיה המין קיים לעד ויתכן שירמוז בארץ הנזכרת בפסוק הראשון שימשך ממנה כח מצמיח והנה נאצלו מכחה היסודות למיניהם ומהם צמחו בגן עדן דשאים ואילנות ומהם בעולם וזהו שאמרו (ב"ר יא ט) בשלישי ברא שלש בריות אילנות ודשאים וגן עדן ועוד אמרו (שם י ו) אין לך כל עֵשֶׂב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע ומכה אותו ואומר לו גדל הדא הוא דכתיב (איוב לח לג) הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ שוטר ואמר שיהיה כל זה למינהו והוא אסור הַכִּלְאַיִם כי הזורע אותם מכחיש בכח מעשה בראשית ועוד אבאר בו בעזרת השם (בויקרא יט יט) וכתב רבינו שלמה דֶּשֶׁא עֵשֶׂב לא דֶּשֶׁא לשון עֵשֶׂב ולא עֵשֶׂב לשון דֶּשֶׁא שלשון דֶּשֶׁא לבישת הארץ בעשבים ואין לומר דֶּשֶׁא פלוני וכל שרש לעצמו נקרא עֵשֶׂב ואין דברו זה נכון שאם כן לשון "דֶּשֶׁא" לא יתרבה וחכמים אומרים הרכיב שני מיני דשאים מהו (חולין ס) והרב עצמו מזכיר דשאים אבל דֶּשֶׁא הוא הקטן הצומח וְעֵשֶׂב הוא הגדול המזריע ולכן יאמר "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ" ולא יתכן לומר "תעשיב" וכל קטן הצומח מן הארץ יקרא "דֶּשֶׁא" אף באילנות ולכן ימשך תדשא הארץ עץ פרי כי לא אמר "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב ותוציא עֵץ פְּרִי" והנה הוא כטעם צמיחה וכן כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ (יואל ב כב) ואני תמה איך לא הזכיר הכתוב אילני הסרק ואיך צוה בעץ פרי לבדו ואולי בזה נתעוררו רבותינו שאמרו (ב"ר ה ט) אף אילני סרק עשו פירות ואם כן נאמר כי מקללת "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה" (להלן ג יז) היו סרק ויתכן שיהיה פירוש הכתוב תצמיח הארץ צמח ועשב מזריע זרע ועץ עושה פרי והנה בתחילה גזר בעשבי הסרק ובאילני הסרק וממה שאמר "עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ" (פסוק יב) נלמוד כי כל האילנות יצמחו מזרעם אף על פי שהמנהג במקצתם ליטע מהם הענף:

And God said, "let the earth bring forth grass:" He decreed that there should be in the propagation of the earth a potential to grow and to produce seed, so that the specie will exist forever. And it is likely that it is hinting to the earth that was mentioned in the first verse, [to say] that the power of growth comes from it, and behold, from its power emanated the elements according to their species, and from them grew grasses and trees in the Garden of Eden and in the world. And this is what they said (Bereishit Rabbah 11:9), "On the third [day], He created three creatures: trees, grasses and the Garden of Eden;" and they also said, (Ibid., 10:6), "There is no single piece of grass below that does not have a 'constellation' above, and [the latter] strikes it and says to it, 'grow!' and that is what is written (Job 38:33), 'Do you know the laws of the heavens; did you place its dominion (mishtaro) on the earth?' [that is an expression of an] enforcer of the law (shoter)." And He said that all of this should be "according to their specie," and that is the prohibition of mixing species (kilayim); since the one who plants them [in a mixture], denies the power of the creation. And our teacher, Shlomo (Rashi), wrote, "desheh esev: desheh is not an expression of esev and esev is not an expression of desheh; since desheh is an expression of covering the earth with grasses and [so] it is not common parlance to say a certain desheh." And every singular plant root is called [an] esev. And this [teaching] of his is not correct; for if so, desheh would never be [in plural form], and the Sages say (Chullin 60a), "If one grafts two types of deshaim, what is [the law]?" And [Rashi] himself mentions deshaim. But [rather], desheh is the small [plant] that sprouts from the earth and esev is the large [plant] that gives seed. And therefore it states, "tadshe haarets; and it does not make sense to say taasiv (in the place of tadshe here). And every small [plant] that sprouts form the earth is called desheh, even with regards to trees; and therefore the [beginning of the] phrase extends [to also refer to the fruit trees as follows]: "let the earth bring forth (tadshe)... fruit trees." As it does not state, "let the earth bring forth grass and bring out fruit tree," (for if trees could never be considered desheh, there would be a need for a second verb to refer to them). And the explanation of the [verb, tadshe] is like 'to grow (or sprout);' and so (Joel 2:22), "as the quarters of the wilderness sprout grass, as the tree bears its fruit." And I wonder, how it is that the verse did not mention fruitless trees, and how is it that He only commanded about fruit trees. And perhaps to this this did our Rabbis [respond], when they said (Bereishit Rabbah 5:9), "Also fruitless trees gave fruit." And, if so, we shall say, that from the curse of "cursed is the earth" (Genesis 3:17), did they become fruitless. And it is possible that the explanation of the verse is: the earth should sprout plants, and esev that gives seed, and trees that make fruit; and behold at the beginning [of this verse], He decreed about fruitless plants and fruitless trees. And from that which it states, "that makes fruit with its seed in it" (verse 12)," we learn that all trees [can] grow from their seed, even though with some of them, it is the custom to plant their branches.