18:1י״ח:א׳
1 א

כבר נחלקו רבותינו (מכילתא כאן, זבחים קטז) בפרשה הזאת. יש מהם אומרים כי קודם מתן תורה בא יתרו כסדר הפרשיות, ויש מהן שאמרו שאחר מתן תורה בא. וזה ודאי יסתייע מן הכתוב (פסוק ה) שאמר ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים הנה אמר שבא אליו בחנותו לפני הר סיני שחנו שם שנה אחת, וזה טעם אשר הוא חונה שם ועוד, שאמר והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו (פסוק טז), שהם הנתונים לו בהר סיני ועוד, כי כאן (פסוק כז) אמר וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו, והיה זה בשנה השניה בנסעם מהר סיני, כמו שאמר בפרשת בהעלותך (במדבר י כט) ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה נוסעים אנחנו, ושם כתוב (פסוק ל) ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך, והיא ההליכה הכתובה בכאן וילך לו אל ארצו (להלן פסוק כז):
ועוד הביאו ראיה ממה שאמר הכתוב (דברים א ו ז) ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם, ושם (בפסוק ט) נאמר ואומר אליכם בעת ההיא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם, ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וגו' (שם טו), וזו עצת יתרו, ושם (בפסוק יט) כתוב ונסע מחורב, כי נסעו מיד ואם כן נצטרך טעם למה מקדים הפרשה הזאת לכותבה בכאן: ואמר ר''א כי היה זה בעבור דבר עמלק, כי כאשר הזכיר הרעה שעשה עמנו עמלק וצוה שנגמלהו כרעתו, הזכיר שעשה לנו יתרו טובה, להורותינו שנשלם לו גמול טוב, וכשנבא להכרית את עמלק כמצוה עלינו שנזהר בבני הקיני העומדים עמהם ולא נוסיפם עמם הוא דבר שאול שאמר להם כן (ש''א טו ו):
ועם כל זה אני שואל, על הדעת הזו כשאמר הכתוב וישמע יתרו כל אשר עשה ה' למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, ולמה לא אמר ששמע מה שעשה למשה ולישראל במתן התורה שהוא מהנפלאות הגדולות שנעשו להם, כמו שאמר (דברים ד לב) כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו, השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי: וכשאמר ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך (פסוק ח), ואמר יתרו מזה עתה ידעתי כי גדול ה' (פסוק יא), למה לא ספר לו מעמד הר סיני, וממנו יודע כי השם אמת ותורתו אמת ואין עוד מלבדו, כמו שאמר (דברים ד לה לו) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו, מן השמים השמיעך את קולו וגו' ואולי נאמר ששמע יתרו בארצו מיד כי הוציא ה' את ישראל ממצרים ונסע מארצו והגיע אל משה אחרי היותו חונה בהר סיני אחר מתן תורה. ולא סיפר שהזכיר לו ענין המעמד ההוא, כי הדבר עודנו קרוב ועודם שם, ובידוע כי סופר לו:
והקרוב אלי לתפוש סדר התורה שבא קודם מתן תורה בהיותם ברפידים, כמו שאמרו במכילתא (כאן) רבי יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו, ונסע עמהם מרפידים אל הר סיני והכתוב (פסוק ה) שאמר אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים, ענינו כי היה הר סיני בדרך מדין קרוב משם, שהרי משה הלך שם לרעות צאן מדין (לעיל ג א), ובאהרן אמר ויפגשהו בהר האלהים (שם ד כז). והנה יתרו יצא עם בתו והבנים ממדין ובאו אל הר סיני, ומשה היה ברפידים שהוא מקום אחד במדבר סין, שהכתוב אמר (לעיל טז א) ויסעו מאלים ויבואו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אלים ובין סיני, לומר כי מדבר סין מגיע עד הר סיני, ויכלול דפקה אלוש ורפידים. ואף על פי שאמר (לעיל יז א) ויסעו ממדבר סין ויחנו ברפידים, כך אמר ויסעו ממדבר סין ויחנו בדפקה ואלוש (במדבר לג יב יג), והם ממדבר סין עצמו, כי המדבר כלו יקרא מדבר סין, והמקום שלפני הר סיני יקרא מדבר סין, וכמוהו וישובו אל ארץ פלשתים (בראשית כא לב): והנה יהיה פירוש הכתוב ויבא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חונה שם ויבא אל הר האלהים, כי אל ההר בא ושם עמד, והוא כמו שאמר ויבא אל הר האלהים חורבה, וכן ויפגשהו בהר האלהים (לעיל ד כז), וכן רב לכם שבת בהר הזה (דברים א ו) ומן ההר שלח אליו אני חותנך יתרו בא אליך, ויצא אליו משה ולא נצטרך לומר כי ''ויאמר'' יהיה מוקדם. ואפילו אם לא יהיה רפידים במדבר סין, על כל פנים במדבר הוא, כי לא באו ישראל בארץ נושבת כל ארבעים שנה, וקרוב מהר סיני היה, שבאו משם אל ההר ביום אחד מחנה קהל גדול כמוהו, וכמו שנתבאר (לעיל יז ו) בענין הצור ששתו ממנו ברפידים כאשר פירשתי (שם). והנה יהיה הפירוש שאמרתי נכון:
וראיתי נמי במכילתא (כאן) אל המדבר אשר הוא חונה שם, הרי הכתוב מתמיה עליו שהוא שרוי בתוך כבודו של עולם ובקש לצאת אל המדבר תוהו שאין בו כלום דעתם לפרש אל המדבר אשר הוא חונה שם, הוא מדבר הר האלהים, כי מאלים ועד הר סיני היה מדבר סין, וספר הכתוב שבא אל קצה המדבר אשר הוא חונה שם, הוא מדבר הר האלהים חורבה והזכיר זה לשבח יתרו, שעזב ארצו ובא אל המדבר אשר הוא שם בעבור שידע שהוא הר האלהים, כי בו נגלו אליו האלהים, שכבר שמע כל הענין כי ישראל יצאו ממצרים לעבוד את האלהים על ההר הזה (לעיל ג יב), ובא לשם ה' אלהי ישראל. וגם זה נכון הוא: וכן נראה לי שאמר כאן (בפסוק כז) וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו, שהיה זה בשנה הראשונה, והלך לו אל ארצו וחזר אליו ויתכן שהלך שם לגייר את משפחתו וחזר למשה ועודנו בהר סיני כי קרוב הוא למדין, כמו שהזכרתי, שהרי בנסוע המחנה באייר בשנה שנייה כשאמר לו משה נוסעים אנחנו לכה אתנו (במדבר י כט), וענה אותו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך (שם ל), התחנן לו משה מאד ואמר לו אל נא תעזוב אותנו וגו' והיית לנו לעינים, והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך (שם לא לב), ולא השיב אותו דבר, ונראה שקבל דבריו ועשה כרצונו ולא עזבם: אבל בימי שאול היו בניו עם עמלק ובאו והתחברו עוד אל ישראל, והיו בירושלם בני יונדב בן רכב, אולי במות משה חזר לארצו הוא או בניו ואפשר שהיה הקני היושב עם עמלק ממשפחת יתרו לא בניו, ועשה חסד עם כל המשפחה בעבורו כאשר עשה יהושע עם משפחת רחב (יהושע ו כג):
ודעת רבותינו כך היא שהלך עמהם, אמרו בספרי (בהעלותך לד א) שנתנו לו דשנה של יריחו והיו אוכלין אותה עד שנבנה בית המקדש ת''מ שנה, ורש''י עצמו כתב זה בסדר בהעלותך (במדבר י לב) אם כן חזר אליו. ובמכילתא (כאן) אמר לו הריני הולך ומגייר את בני מדינתי שאביאם תחת כנפי שמים, יכול שהלך ולא חזר, ת''ל ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים וכו':

Our rabbis already disagreed (Mekhilta on Exodus 18:1, Zevachim 116a) about this section. There are some of them that say Yitro came before the giving of the Torah, like the order of the sections, and there are some of them that say that it came after the giving of the Torah. And [the latter view] is certainly supported by the verse that states (Exodus 18:5), "And Yitro, Moshe’s father-in-law, and his sons and wife came to him in the wilderness, where he was encamped there at the mountain of God." Behold, it states that he came to him in his being encamped in front of Mount Sinai, where they encamped for a year. And this [phrase serves as] the explanation of "where he was encamped there." And also as it states (Exodus 18:16), "and I make known the laws and teachings of God,” as they are the ones given to him at Mount Sinai. And also as here it states (Exodus 18:27), "And Moshe sent off his father-in-law, and he went his way to his land" - and this was in the second year when they traveled from Mount Sinai, as it states in Parshat Behaalotekha (Numbers 10:29), "And Moshe said to Hovav, son of Reuel the Midianite, Moshe’s father-in-law, 'We are traveling.'" And there it is written (Numbers 10:30), "And he said to him, 'I will not go, but rather to my land and to my birthplace will I go,'" and that is the going written [about] here (Exodus 18:27), "and he went his way to his land." And they also brought a proof from that which the verse stated (Deuteronomy 1:6-7), "The Lord, our God, spoke to us at Horeb saying, 'You have stayed long enough at this mountain. Turn and travel,'" and there it states, (Deuteronomy 1:9,15), "And I said to you, 'I am not able to carry you by myself' [...] And I took the heads of your tribes, wise men, etc.," and that is the counsel of Yitro. And there it states (Deuteronomy 1:9,15), "And we traveled from Chorev," as they traveled immediately. And, if so, a reason is required why this section is brought forward to write it here. And nonetheless I ask about this opinion, when the verse [here] states, "And Yitro heard all that the Lord had done for Moshe and for Israel His people, that the Lord had brought Israel out from Egypt" - and why did it not state that he heard that which He did for Moshe and for Israel at the giving of the Torah, about all of the great wonders that He did for them, as it stated (Deuteronomy 4:32), "You have but to inquire about bygone ages that came before you, ever since God created man on earth, from one end of heaven to the other, 'Has anything as grand as this ever happened, or has its like ever been known? Has any people heard the voice of God speaking out of a fire, as you have, and lived?'" And [also] when it states (Exodus 18:8), "And Moshe recounted to his father-in-law everything that the Lord had done to Pharaoh and to the Egyptians for Israel’s sake, all the hardships that had befallen them on the way," and Yitro said from this (Exodus 18:11), "Now I know that the Lord is greater" - why did he not tell him [about] the stand at Mount Sinai, [since] from it, he would know that the Lord is true and his Torah is true, as it is stated (Deuteronomy 4:35-6), "You have been shown that the Lord alone is God; there is none beside Him. From the heavens He let you hear His voice, etc." And maybe we can say that Yitro immediately heard in his land that God had taken Israel out of Egypt and [so] he traveled from his land and arrived to Moshe after he was encamped at Mount Sinai, after the giving of the Torah. And it does not recount that [Moshe] mentioned to him the matter of that stand, as the thing was still proximate and they were still there, and [so] it is obvious that it was told to him. And what is closer to me is to take the order of the Torah, that [Yitro] came before the giving of the Torah, when [the Israelites] were in Refidim, as they said in Mechilta here, "Rabbi Yehoshua said, 'He heard about the war of Amalek and came, as it is written alongside it,'" and he traveled with them from Refidim to Mount Sinai. And the matter of the verse that states, "Where he was encamped there at the mountain of God," is that Mount Sinai was on the way from Midian, close to there - as behold, Moshe went there to graze the flock of Midian (Exodus 3:1), and with Aharon, it stated (Exodus 4:27), "and he met him on the mountain of God." And behold, Yitro went out with his daughter and the boys from Midian and they came to Mount Sinai, and Moshe was in Refidim, which is a place in the Sien Wilderness. As the verse stated (Exodus 16:1), "And they traveled from Elim and the Children of Israel came to the Sien Wilderness which is between Elim and Sinai," meaning the Sien Wilderness extends until Mount Sinai, and includes Dofkah, Alush and Refidim. And even though it states (Exodus 17:1), "And they traveled [...] from the Sien Wilderness [,,,] and they camped in Refidim," so [also] did it state (Numbers 33:12-13), "And they traveled from the Sien Wilderness and they camped in Dofkah," and "Alush" - and they are part of the Sien Wilderness itself. As the entire wilderness is called the Wilderness of Sien and the [specific] place that is in front of Mount Sinai is called the Wilderness of Sien. And similar to this is (Genesis 22:32), "and they went back to the Land of the Philistines." And behold, the explanation of the verse would [then] be, "Yitro, Moshe's father-in-law, came with his sons and wife to Moshe in the wilderness where he was encamped," and he came "to the mountain of God," since he came to the mountain and he stopped there." And it is like (Exodus 3:1), "And he came to the mountain of God, to Chorev," and so [too] (Genesis 4:27), "and he met him at the mountain of God," and so [too] (Deuteronomy 1:6), "It is enough for you to be sitting at this mountain." And from the mountain, he sent [word] to him, "I am your father-in-law, Yitro, who has come to you, and Moshe went out to him." And we will [then] not need to say that "and [Yitro] said" [in this verse] is earlier. And even if Refidim would not be in the Wilderness of Sien, nonetheless it is in the wilderness - since Israel did not come to an inhabited land for the entire forty years. And it was close to Mount Sinai, as the congregation - of such a large camp as it - came from there to the mountain in one day, as was explained regarding the matter of the boulder from which they drank at Refidim, as I explained (Ramban on Exouds 17:7). And behold, the explanation that I said is correct. And I also saw in Mekhilta (here), "'To the wilderness where he encamped there' - behold, the verse is wondering about him, that he was [living] in the glory of the world and he [nonetheless] sought to go out to the wilderness of emptiness, where there is nothing in it." [From here we see that] their opinion is to explain, "to the wilderness where he encamped," that it is the wilderness of "the mountain of God" - as the Wilderness of Sien [extended] from Elim to Mount Sinai, and the verse recounts that he came to the edge of "the wilderness where he encamped there" - that is the wilderness of the 'mountain of God, to Chorev.' And it mentioned this for the praise of Yitro, that he left his land and came to the wilderness in which he was in, which was the mountain of God - as there was God revealed to him, as he already heard the whole matter that Israel went out of Egypt to serve 'God upon this mountain,' and he came 'in the name of the Lord, the God of Israel.' And this is also correct. And so [too] does it appear [correct] to me that [that which] it stated here (Exodus 18:27), "And Moshe sent away his father-in-law and he went his way to his land," was in the first year, and he went to his land and returned to [Moshe afterwards] - and it is likely that he went to convert his family, and he returned to Moshe while he was still at Mount Sinai, since it is close to Midian, as I have mentioned. As behold, when the camp traveled in Iyar of the second year, when Moshe said to him, "We are traveling [...] Come with us," and Yitro answered him, "I will not go, but will return to my native land,” and Moshe supplicated him greatly and said to him, “Please do not leave us, etc. and you will be to us like eyes. So if you come with us, we will extend to you the same good that the Lord grants us" (Numbers 10:29:32), he did not respond at all, and [so] it appears that [Yitro] accepted [Moshe's] words and did according to his will and did not leave them. However [we find that] in the days of Shaul, his children were with Amalek and they came and reconnected with Israel and [that] the children of Yonadav the son of Rachav were in Jerusalem. [So] maybe with the death of Moshe, he or his children returned to his land. And maybe the Kenites that dwelt with Amalek were from the family of Yitro, but were not his children, and [Shaul] did kindness with the whole family for [Yitro's] sake, like Yehoshua did with the family of Rachav (Joshua 6:23). And the opinion of our rabbis is such that he went with them: they said in Sifrei Behaalotekha 34:1 that they gave him the fat [land] of Yericho, and they would consume [produce from] it for four hundred and forty years, until the Temple was built. And Rashi himself wrote this in Parshat Behaalotekha (Rashi on Numbers 10:32). If so, [Yitro] changed his mind [about leaving]. And in Mikhilta (here) [it is written], "'Behold, I will go and convert the people of my city, so that I will bring them under the wings of the Divine Presence.' Maybe he went and did not come back? [That is why] it teaches to say, 'And the children of the Kenite, the father-in-law of Moshe, went up from the city of dates, etc.' (Judges 1:16)."

2 ב

למשה ולישראל עמו הנפלאות שעשה למשה, שעשה עמו חסד וטובה שיבא אל פרעה תמיד ולא יפחד ממנו ויביא עליו המכות עד שיצאו ממצרים הוא והעם עמו, והוא כמלך עליהם. ור''א אמר, למשה ולישראל, בעבור משה וישראל, והטעם על המכות וטביעת פרעה וכן נראה מדעת רבותינו שאמרו (במכילתא כאן) שקול משה כישראל וישראל כמשה:

3 ג

וטעם אשר עשה אלהים, כי הוציא ה' הזכיר אלהים, השם שהיה יתרו יודע מלפנים, וכי הוציא ה', בשמו הגדול, שנודע עתה על ידי משה שבו נעשו האותות: