4:5ד׳:ה׳
1 א

אחרי אשר הסכמתי שלא אדבר בזאת הצוואה מפני שהיא מבוארת ולדעתי ג"כ שדברי בה לא יאות לרוב חכמי התורה הגדולים ואפשר לכולן חזרתי מהסכמתי ואדבר בה מבלתי שאשגיח לקודמים או לנמצאים. דע שזה שאמר שלא תעשה התורה קורדום לחפור בו כלומר לא תחשבהו כלי לחיות בו ובאר ואמר כי כל מי שיהנה בעולם הזה בכבוד התורה נוטל חייו מן העולם פירוש מחיי העולם הבא והתעוותו בני האדם בזה הלשון הנגלה והשליכוהו אחרי גיום ונתלו בפשטי הדברים שלא יבינום ואני אפרשם וקבעו להם חוקים על יחידים ועל קהלות והביאו בני אדם לחשוב בסכלות גמורה שזה מחוייב וראוי שיעזרו חכמים והתלמידים והאנשים המתעסקים בתורה ותורתן אומנותן וזה הכל טעות ולא נמצא בתורה ולא בדברי החכמים דבר שיאמת אותו ולא רגלים שישען עליהם כלל שאנחנו כשנעיין בדברי רז"ל לא נמצא אצלם שהיו מבקשים ממון מבני אדם ולא היו מקבצים ממון לישיבות הנכבדות והיקרות ולא לראשי גליות לא לדייניהם ולא למרביצי התורה ולא לא' מהגדולים ולא לשאר בני אדם מן העם אבל נמצא בכל דור ודור בכל קהלותיהם שהיה בהן עני בתכלית עניות ועשיר גדול בתכלית העושר וחלילה לי לחשוד הדורות ההם שהם לא היו גומלי חסד ונותני צדקה כי אמנם העני ההוא אילו פשט ידו לקחת היו ממלאים ביתו זהב ופנינים אלא שלא היה רוצה אבל היה מסתפק במלאכתו שהיה מתפרנס בה אם בריוח אם בדוחק והיה בז למה שבידי אדם כי התורה מנעתו מזה וכבר ידעת שהלל הזקן היה חוטב עצים והיה לומד לפני שמעיה ואבטליון והיה עני בתכלית העניות ומעלתו היתה כאשר ידעת מתלמידיו אשר נמשלו כמשה ואהרן ויהושע והקטן שבתלמידיו רבן יוחנן בן זכאי ואין ספק למשכיל שאילו היה מורה לאנשי דורו ליהנות מהן לא היו מניחין אותו לחטוב עצים. ור' חנינא בן דוסא שיצאה בת קול ואמרה כל העולם [כלו] אינו נזון אלא בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש ולא היה מבקש מבני אדם וקרנא היה דיין בא"י והוא הוה דלי דולא וכשהיו באין בעלי הדין לפניו היה אומר תנו לי מי שידלה במקומי או תנו לי כדי בטילתי ואדון לכם ולא היו ישראל שבדורם לא אכזרים ולא בלתי גומלי חסדים ולא מצאנו חכם מן החכמים *עניים שהיה מגנה אנשי דורו על שלא היו מעשרים אותם חלילה להם אבל הם בעצמם היו חסידים מאמינים האמת לעצמם והיו מאמינים בהשי"ת ובתורת משה אשר בה יזכה האדם לחיי העוה"ב ולא היו מתירים לעצמם לבקש ממון מבני אדם והיו רואים שלקיחתו היה חלול השם בעיני ההמון מפני שיחשבו שהתורה מלאכה מהמלאכות אשר יחיה בהם אדם ותתבזה בעיניהם ויהיה מי שעושה זה דבר השם בזה ואמנם התעו אלה המתגברין לחלוק על האמת ועל הפסוקים הפשוטים והנגלים בלקיחת ממון בני אדם ברצונם או על כרחם מהמעשים אשר ימצאו בגמ' מאנשי בעלי מומין בגופותיהם או זקנים באו בימים עד שא"א להם לעשות מלאכה שאין תחבולה להם אלא לקחת ממון מאחרים ואם לא מה יעשו הימותו זה לא צותה התורה ואתה תמצא המעשה אשר הביאו ראיה ממנו באמרם היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה בבעל מום שאינו יכול לעשות מלאכה אבל עם היכולת לא המציא אליו התורה דרך: ורב יוסף היה מוליך עצים ממקום למקום והיה אומר (יפה) [גדולה] מלאכה שמחממת בעליה ר"ל עם טורח אבריו כי בהוליכו העצים הכבדים היה מתחמם גופו בלא ספק והיה משבח זה ושמח בו והיה נהנה במה שחלק לו השם ית' מה שאצלו במעלות ההסתפקות ושמעתי המשוגעים המבוהלים הנתלים בראיות שהביאו באמרם הרוצה ליהנות יהנה כאלישע והרוצה שלא ליהנות אל יהנה כשמואל הרמתי וזה אינו דומה לזה אשר מביאים כלל אבל זה אצלי הטעה גדולה מהביא ראיה ממנו מפני שהוא מבואר ואינו מקום שיטעה האדם בו שאלישע לא היה מקבל ממון מבני אדם כ"ש שלא היה מבקש מהם וקובע להם חוקים חלילה לשם אמנם היה מקבל כבוד לבד כשהיה מאכסן אותו אדם בעברו עליו להיות בבית אצלו והיה אוכל לחמו בלילה ההוא או ביום ההוא והיה שב לעסקיו ושמואל לא היה נכנס לבית אדם ולא היה אוכל משום אדם וכיוצא בזה אמרו חכמים ז"ל שתלמיד חכם כשירצה להדמות בזה עד שלא יכנס לבית אדם הרשות בידו ואם ירצה להתאכסן אצל אדם בעברו עליו לצורך הוצאת הדרך הרשות בידו מפני שכבר הזהירו מלאכול אצל כל אדם שלא לצורך ואמרו ת"ח המרבה סעודתו בכל מקום וכו' ואמרו כל סעודה שאינה של מצוה אסור להת"ח ליהנות ממנה ולמה אאריך בזה הענין ואמנם אזכיר המעשה אשר התבאר בגמ' והוא שאדם א' שהיה לו כרם והיו נכנסים בו הגנבים וכל פעם אשר היה רואה אותן בכל יום [היה] מוצא פירותיו מתמעטין והולכין ולא היה ספק בו שאחד מן הגנבים נתן עיניו בו והיה מצטער מזה כל ימי הבציר עד שבצר ממנו מה שבצר וצמקם עד שיבשו ואסף הצמוקים ודרך בני אדם כשיאספו הצמוקים שיפלו מהם גרגרים מן התאנים ומן הענבים ומותר לאכלן מפני שהם הפקר וכבר הניחום בעלים למעוטם למוצאיהם ובא ר' טרפון במקרה יום א' לכרם ההוא וישב ולקט מן הצמוקים שנפלו והיה אוכל אותם ובא בעל הכרם וחשב שזה היה הגנב שגנב ממנו כל השנה ולא היה מכיר אותו אבל שמע עליו ולקחו מיד והתחזק עליו ושם אותו בשק אחד ושם אותו על גבו להשליכו בנהר וכשראה ר' טרפון כך צעק ואמר אוי לו לטרפון שזה הרגו וכששמע בעל כרם הניחו וברח לדעתו שחטא חטא גדול והיה רבי טרפון מצטער מן היום ההוא והלאה כל ימיו ומתאבל על מה שאירע לו שהציל את עצמו בכבוד התורה והוא היה עשיר גדול והיה יכול לומר הניחני ואני אתן לך כך וכך זהובים והיה נותנם לו ולא היה צריך להודיע שהוא ר' טרפון והיה מציל את עצמו בממונו ולא בתורה ואמרו כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה ואמר אוי לי שהשתמשתי בכתרה של תורה שכל המשתמש בכתרה של תורה אין לו חלק לעוה"ב ונעקר מן העולם ואמרו בזה משום דר' טרפון עשיר גדול היה וה"ל לפיוסיה בדמים. וכן פתח רבינו הקדוש ע"ה אוצרות בשנת רעבון ואמר כל מי שירצה לבא לקחת פרנסתו יבוא ויתפרנס ובלבד שיהיה ת"ח ובא ר' יונתן בן עמרם ועמד לפניו והוא לא היה מכיר אותו אמר לו רבי פרנסני א"ל קרית לא שנית לא אלא במה אפרנסך אמר לו פרנסני ככלב וכעורב ר"ל אע"פ שאין בי חכמה כמו שיפרנס הש"י חיה טמאה ועוף טמא שאין ע"ה פחות מהם ונתן לו ואח"כ נתחרט באשר פתהו בדבריו ואמר אוי לי שנהנה ע"ה מנכסי ואמרו לו השומעים מה שאירע לו אולי יונתן בן עמרם תלמידך הוא שאינו רוצה ליהנות בכבוד התורה כשיוכל להשמר מזה ואפי' בתחבולה וחקר ומצא הענין כן וב' המעשים האלה ישתיקו כל חולק בזה הענין. ואמנם הדברים אשר התירה אותם התורה לת"ח הוא שיתנו ממונם לאדם לעשות בו סחורה בבחירתו ויהיה השכר כולו להם אם ירצה והעושה זה יש לו שכר גדול עליו וזהו מטיל מלאי לכיס של ת"ח ושתמכר סחורתם לפני כל סחורה ושיקנו להם בתחלת השוק אלה הם חוקים שקבע להם הי"ת כמו שקבע המתנות לכהן והמעשרות ללוי לפי מה שבא בקבלה כי שתי הפעולות האלה יעשו אותם סוחרים קצתם עם קצתם על דרך כבוד ואע"פ שאין שם חכמה כדי הוא ת"ח להיות כע"ה נכבד וכן הקילה התורה מתלמידי חכמים חקי הארנוניות ואכסניות החיל וחקים המיוחדים בכל איש ואיש והם הנקראים כסף גלגולת יפרעו בעבורם הקהל וכן בנין החומות וכיוצא בהן ואפילו היה הת"ח בעל ממון לא יתחייב דבר מכל זה וכבר הורה רבי' יוסף הלוי ז"ל לאיש במקום אחד שהיו לו גנות ופרדסים שהיה חייב בעבורם אלפי זהובים ואמר שיפטר מתת בעבורם דבר מכל מה שזכרנו מפני שהיה ת"ח ואע"פ שהיה נותן במס ההוא אפילו עני שבישראל וזהו דין תורה כמו שפטרה התורה מחצית השקל מן הכהנים כמו שבארנו במקומו ומה שדומה לזה:

After I decided not to speak about this testament because it is clear and since, according to my opinion, my words will not please most of the great Torah sages - and perhaps any of them - I went back on my decision and I will speak about it, without paying attention to the earlier or contemporary [rabbis]. Know that that which he said not to make the Torah into a spade with which to dig - meaning to say, do not consider it a tool to live by - he explained and said that anyone who benefits in this world from the honor of Torah removes his life from the world - the explanation of which is, from life in the world to come. Yet people have missed this obvious language and thrown it over the backs. And they have depended upon understandings of the words that they [themselves] did not understand - and I will explain them. And they established rules for themselves upon individuals and upon communities, and they brought people to think in their total foolishness that it is mandatory and fitting that they help the sages and their students and the people involved in Torah, and for whom their Torah [study] is their craft. And this is all a mistake, and nothing is found in the Torah or in the words of the rabbis, may their memory be blessed, that substantiates it or gives it a basis to rest upon at all. As when we look into the words of the rabbis, may their memory be blessed, we do not find among them that they were requesting money from people and they did not collect money for the honored and precious academies, nor for the heads of the exiles, nor for their judges, nor for the promulgators of Torah - not for one of their greats and not for any people of the nation. Rather, we find in each and every generation in all of their communities that there were among [the Torah scholars] poor men of extreme poverty and wealthy men of extreme wealth. And God forbid that I should suspect those generations of not being doers of kindness and givers of charity. As if such a poor man had extended his hand to receive it, they would have filled his house with gold and pearls; but he did not want [it]. Rather he sufficed with [the earnings from] the work in which he engaged - whether comfortably or with duress - and he was loath of what [came from] the hand of people, since the Torah prevented him from it. And you already know that Hillel the Elder was a wood chopper and that he studied in front of Shemaya and Avtalyon and he was extremely poor. And his rank was such that you know that some of his students were compared to Moshe, Aharon and Yehoshua; and the least of his students was Rabban Yochanan ben Zakkai. And there is no doubt to the intelligent one that if he had instructed the people of his generation to let him benefit from them, they would not have allowed him to be a wood chopper. And [also] Rabbi Chaninah ben Dosa - about whom a heavenly voice went out and said, "The whole world is only nourished for the sake of my son, Chaninah; and my son, Chaninah, has enough with a kav of carobs from one Shabbat eve to [the next] Shabbat eve" (Berakhot 17b) - yet he did not request [anything] from people. And Karna was a judge in the Land of Israel and he was a water drawer. And when litigants would come in front of him, he would say, "Give me someone to draw [the water] in my place or [the wage from] my absence and I will adjudicate for you." And the Jews in that generation were not not cruel and were not lacking in doing kindness. And we do not find any sage of the poor sages that reviled the people of his generation for not making them rich - God forbid for them [to have done so]. Rather they believed in God, may He be blessed, and in the Torah of Moshe, through which a person merits life in the world to come. And [so] they did not allow themselves to request money from people. And they saw that taking it was a desecration of [God's] name in the eyes of the masses, because they would think that Torah is a profession from the professions though which a person lives and it will become disgraced in their eyes. And [so] the one that would do this, 'the word of God, he will disgrace.' However the ones that drew strength to disagree with the truth and with simple and obvious verses by taking people's money - whether voluntarily or against their will - were misled by stories that are found in the Gemara about people that [were disabled] or elderly, having come up in days, such that it was impossible for them to do work. As there was no strategy for them [to survive] except for the taking of money from others. And if not, what would they do - should they die? And the Torah did not command this. And you will find that the story that they bring as a proof (Bava Metzia 84b) when they said 'she was like merchant ships, from far does she bring her bread,' is about [someone disabled] who was not able to do work. But with the ability [to do work], the Torah does not create [such] a path. And Rabbi Yosef would carry wood from place to place and would say, "(Beautiful) [Great] is work, as it heats up its master" - meaning to say with the effort of his limbs. Since by carrying the heavy wood, he would heat up his body without a doubt. And he would praise this and be happy with it. And he derived pleasure from that which God, may He be blessed, apportioned to him, that which was for him from the virtues of sufficing. And I have heard the crazy and confused ones base themselves on the proof that they bring from their saying (Berakhot 10b), "One who seeks to benefit, let him benefit like Elisha; and one who does not seek to benefit, let him not benefit like Shmuel from Rama." And this is not at all similar to what they are bringing. Rather, for me, it is a great mistake to bring a proof from it, as it is clear and there is no room for a person to make a mistake in it. As Elisha did not take money from people - all the more so did he not request [it] from them and establish rules for them, God forbid. Instead, he would only take honor when someone gave him lodging when he passed by, to be in his home. And he would eat his bread on that night or on that day and he would return to his affairs. But Shmuel would not enter the home of a person and would not eat from any man. And about something like this the sages, may their memory be blessed, said that if a Torah scholar wants to emulate this to the point that he not enter the house of [any] person, that right is in his hand. But if he wants to lodge with people in his passing by them for the needs of [his] travel expenses, that right is [also] in his hand. As they already warned about eating [as a guest of] any man when it is not necessary. And they said (Pesachim 49a), "A Torah scholar that proliferates his meal in every place, etc." And they [also] said, "It is forbidden for a Torah scholar to benefit from any meal that is not [pertinent] to a commandment." And why should I write at length about this matter. Instead, I will mention a story which elucidates it in the Gemara (Nedarim 62a). And it is that a [certain] man had a vineyard in which thieves would enter. And each time he would see them on each day he [would] find his fruit lessening progressively. And he did not have a doubt that one of the thieves put his eye upon it. And [so], he was pained by this all the days of the harvest until he harvested what [was left for him to] harvest. And he put them out to dry until they dried and he gathered in the raisins. And the way of people when they gather dried fruit is that a few individual figs or grapes would fall. And it is permissible to eat them because they are ownerless and the owners already left them for their finders due to their small quantity. And Rabbi Tarfon came one day to that vineyard by chance and he sat and took from the raisins that fell and ate them. And the owner of the field thought that this was the thief that stole from him the whole year - and he did not recognize [Rabbi Tarfon] but had heard of him. And [so] he immediately took him and overpowered him and placed him in a sack and placed him on his back to throw him into the river. And when Rabbi Tarfon saw this, he yelled out and said, "Woe to Tarfon, for this man is killing him." And when the owner of the vineyard heard, he left him and ran away, knowing that he had sinned a great sin. But Rabbi Tarfon was distressed from that day onwards all of his days and he mourned about that which happened to him, as he saved himself through the honor of the Torah, while he was very rich and could have said, "Leave me and I will give you such and such gold coins." And he could have given them to him and he did not need to inform him that that he was Rabbi Tarfon. And [that way] he would have saved himself with his money and not with Torah. And they said, "All the days of that righteous man, he was distressed over this matter, saying, 'Woe is me, for I made use of the crown of Torah'" - as anyone who use the crown of Torah does not have a share in the world to come and is uprooted from the world. And they said about this, "It was since Rabbi Tarfon was very rich, and he should have appeased him with money." And so [too, the story that] Rebbi (Rabbi Yehuda Hanassi) opened his storehouses in a year of drought and said, "Anyone who wants to come and take his sustenance, let him come and sustain himself, but only if he is a Torah scholar." And Rabbi Yochanan ben Amram came and stood in front of him and he did not recognize him; he said, "Rebbi, sustain me." He said [back] to him, "Have you read [scripture]?" "No." "Have you studied mishnah?" "No." "[If so], with (in the merit of) what should I sustain you?" He said, "Sustain me like a dog or a raven" - meaning to say, even though there is no wisdom in me, just like God, may He be blessed, sustains the impure animal and the impure bird - as an ignoramus is no less than them. And he gave him. But afterwards he regretted [it], since he had seduced him with his words and he said, "Woe to me, since I benefited an ignoramus from my possessions." And the listeners of what happened to him said to him, "Maybe it was Yonatan ben Amram, your student, who does not want to benefit through the honor of Torah, when he could avoid it - and even with a ruse." And he investigated and found that it was so. And these two stories will silence anyone who disagrees about this matter. The things that the Torah did, however, permit to the Torah scholar are that they should give their money to a man to do business according to his choice and the profit will be all for them, if he wants. And one who does this has a great reward for it - and this is "the one who puts merchandise into the 'pocket' of a Torah scholar." And [also] that their merchandise be sold before all [other] merchandise, and that [things] be purchased for them at the beginning of the market [session]. These are rules that God, may He be blessed, established, [just] like He established the gifts for the priest and the tithes for the Levite - according to that which has been received by tradition. As these two actions are done by some businessmen towards each other by way of honor and even though there is no wisdom [to be honored] - a Torah scholar is worthwhile to be like an honored ignoramus. And the Torah eased the rules upon Torah scholars [regarding] taxes and quartering troops and [taxes] specific to each person, and that is called the poll tax - the community pays it for them. And so [too] with [revenue for] the building of walls and similar to them. And even if a Torah scholar is endowed with money, he is not obligated in anything of all this. And Rabbi Yosef Halevi, may his memory be blessed, already instructed a man in a certain place who had gardens and orchards and was obligated to pay thousands of gold coins [in taxes] on their account - and he said that he would be exempted from giving anything on their account from all that we have mentioned, since he was a Torah scholar. And [this is so] although even a poor man in Israel would give this tax. And this is a law of the Torah, [just] like the Torah exempted the priests from the half shekel [that even the poor had to pay] - as we have elucidated in its place - and that which is similar to it.