8ח׳
1 א

וכאשר מת יהושע בן נון ע"ה למד לזקנים מה שקבל מן הפירוש ומה שהוציאו בזמנו מן הדינים ולא נפל עליו מחלוקת. ואשר נפל בו מחלוקת פסקו בו הדין על פי רוב הזקנים. ועליהם אמר הכתוב (יהושע כד) וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע. ואחר כן למדו הזקנים ההם מה שקבלו מפי יהושע אל הנביאים ע"ה והנביאים למדו זה לזה.

And when Yehoshua bin Nun, peace be upon him, died, he taught the elders that which he received of the [Torah's oral] explanation; and the laws that they extrapolated during his time about which no disagreement occurred; and [those] about which there occurred a disagreement [and] they decided the law according to the majority of the elders. And about them the verse states (Joshua 24:31), "and all the days of the elders who had length of days after Joshua." And afterward, these elders taught that which they received from Yehoshua to the prophets, peace be upon them. And the prophets learned, one from another.

2 ב

ואין זמן שלא היה בו התבוננות וחדוש הענינים. והיו חכמי כל דור משימים דברי הקודמין עיקר והיו לומדין מהם ומחדשים ענינים. והעיקרים המקובלים לא נחלקו בהם.

And there was no time that there was not contemplation and innovation of the matters. And the sages of each generation would make the words of the predecessors the main thing, and they would learn from them and innovate matters. And there was no disagreement [about] the fundamentals passed on.

3 ג

עד הגיע הזמן לאנשי כנסת הגדולה והם חגי זכריה ומלאכי ודניאל וחנניה מישאל ועזריה ועזרא הסופר ונחמיה בן חכליה ומרדכי וזרובבל בן שאלתיאל ונלוו לאלה הנביאים השלמת מאה ועשרים זקן מן החרש והמסגר ודומיהם והתבוננו גם הם כאשר עשו הקודמים להם וגזרו גזירות ותיקנו תקנות והאחרון מן החבורה הטהורה ההיא הוא ראשית החכמים הנזכרים במשנה והוא שמעון הצדיק והיה כהן גדול בדור ההוא.

Until came the time of the men of the Great Assembly – and they were Chaggai, Zechariah, Malachi, Daniel, Chananiah, Mishael, Azariah, Ezra the Scribe, Nechemiah ben Chakhaliah, Mordechai, Zerubavel ben Shaltiel; and accompanying these prophets were the remainder of the hundred and twenty elders, from 'the craftsmen and sentry' and similar to them. And they also contemplated [the laws] as had done their predecessors, and they decreed decrees and ordained ordinances. And the last of this holy fellowship was the beginning of the sages mentioned in the mishnah – and that is Shimon the Righteous. And he was high priest in that generation.

4 ד

וכאשר הגיע הזמן אחריהם אל רבינו הקדוש ע"ה והיה יחיד בדורו ואחד בזמנו איש שנמצאו בו כל החמודות והמדות הטובות עד שזכה בהם אצל אנשי דורו לקרותו רבינו הקדוש ושמו יהודה.

And after them, when the time arrived for our Holy Rabbi, peace be upon him, [he organized the Mishnah]. He was unique in his generation – a man that had all of the graces and the good character traits in him; to the point that through them, he merited to be called our Holy Rabbi by the people of his generation. And his name is Yehudah.

5 ה

והיה בחכמה ובמעלה בתכליתם כמו שאמרו (גיטין דף נט.) מימות משה רבינו ועד רבי לא ראינו תורה וגדולה במקום אחד. והיה בתכלית החסידות והענוה והרחקת התענוגים כמו שאמרו גם כן (סוטה דף מט:) משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא.

And he was complete in wisdom and virtue, as they said (Gittin 59.), "From the days of Moshe, our teacher, and until Rabbi, we did not see Torah and grandeur in one place (man)." And he was complete in piety and humility and distancing from the [physical] delights, as they also said (Sotah 49b), "From when Rabbi died, humility and fear of sin have ceased."

6 ו

והיה צח לשון ומופלג מכל האדם בלשון הקדש עד שהחכמים ע"ה היו לומדים פירוש מה שנשתבש עליהם מאותיות המקרא מדברי עבדיו ומשרתיו וזה מפורסם בתלמוד (בר"ה דף כו.).

And he was eloquent and above all men in the holy tongue, to the point that the sages – peace be upon them – would learn the meaning of that which was garbled from the letters of Scripture (the meaning of unclear words) from the words of his slaves and servants, and this is made famous in the Talmud (Rosh HaShanah 26a).

7 ז

והיה לו מן העושר וההון ורחב היכולת מה שנאמר בו אהורייריה דרבי הוה עתיר משבור מלכא (ב"מ דף פה.) וכן הרחיב הוא על אנשי החכמה ומבקשיה ורבץ תורה בישראל ואסף ההלכות ודברי החכמים והמחלוקות המקובלות מימות משה רבינו עד ימותיו.

And he had the wealth and assets and broad means, about which it is said (Bava Metzia 85a), "The stable overseer of Rabbi was wealthier than Shavur Malka (the king of Persia)." And so, he made men of wisdom – and those that sought it – comfortable, and he spread Torah in Israel. And he gathered the laws and the words of the sages and the received disagreements [dating] from the time of Moshe, our teacher, until his [own] days.

8 ח

והיה הוא בעצמו מן המקבלים שהוא קבל משמעון אביו. ושמעון מגמליאל אביו (א). והוא משמעון. והוא מהלל. והוא משמעיה ואבטליון רבותיו. והם מיהודה בן טבאי ושמעון בן שטח. והם מיהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי. והם מיוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן. והם מאנטיגנוס איש סוכו. והוא משמעון הצדיק. והוא מעזרא שהיה משירי אנשי כנסת הגדולה. ועזרא מברוך בן נריה רבו. וברוך מירמיה.

And he himself was [part of the transmission], as he received [the tradition] from Shimon, his father. And Shimon [received it] from Gamliel, his father; and he from Shimon; and he from Hillel; and he from Shemaya and Avtalyon, his teachers; and they from Yehudah ben Tabai and Shimon ben Shetach; and they from Yehoshua ben Prachiah and Natai of Arbel; and they from Yose ben Yoezer of Tsereidah and Yose ben Yochanan; and they from Antigonos of Sokho; and he from Shimon the Righteous; and he from Ezra – who was from the remnants of the Great Assembly; and Ezra, from Baruch ben Neriah, his teacher; and Baruch from Yirmiyah.

9 ט

וכן קיבל ירמיה בלי ספק מאשר קדמוהו מן הנביאים נביא מפי נביא עד הזקנים המקבלים מפי יהושע בן נון והוא מפי משה.

And so [too] Yirmiyah received [it] from those before him of the prophets, without a doubt – one prophet from another – [back] until the elders that received [it] from Yehoshua bin Nun, and he from the mouth of Moshe.

10 י

וכאשר כלל הדעות והדברים החל לחבר המשנה שהיא כוללת פירוש כל המצות הכתובות בתורה. מהם קבלות מקובלות מפי משה ע"ה. ומהם דעות הוציאום בדרך הסברא ואין עליהם מחלוקת. ומהם דעות שנפלה בהם מחלוקת בין שתי הסברות וכתב אותם במחלוקותיהם פלוני אומר כך ופלוני אומר כך.

And when he gathered all of the thoughts and statements, he began to compose the Mishnah, which includes the explanation of all of the commandments that are written in the Torah. Some of the them are traditions received from the mouth of Moshe – peace be upon him. And some of them are teachings that they extrapolated by way of reason, about which no disagreement happened; and [still] some are teachings wherein disagreements occurred between two reasonings. And he wrote those with their disagreements – x says like this and y says like that.

11 יא

ואלו היה האחד חולק על רבים היו נכתבין דברי האחד ודברי הרבים ונעשה הדבר ההוא לענינים מועילים מאד ונזכרו במשנה (בעדיות פ"א) ואני אזכרם.

And if there was [only] one who argued on the many, he would write them [as] the words of the one and the words of the many. And this thing was done for useful matters, and they are mentioned in the mishnah (Mishnah Eduyot 1), and I will mention them.

12 יב

אבל אחרי עיקר גדול ראיתי לזכרו והוא שיוכל אדם לומר אם הם פירושי התורה כפי אשר יסדנו מקובלים מפי משה כמו שאמרנו מדבריהם כל התורה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני אם כן מה אלו ההלכות היחידות שנאמר בהם הלכה למשה מסיני.

But [I will do this] after [writing about] a fundamental principle which I saw fit to mention. And that is that a person could say, if the explanation is, like we have established it, received from the mouth of Moshe – as we have said from their words, the whole Torah, its general principles, its details and its inferences were said from Sinai – if so, what are these specific laws about it is said that they are 'laws of Moshe from Sinai?'

13 יג

וזה עיקר יש לך לעמוד על סודו. והוא שהפירושים המקובלים מפי משה אין מחלוקת בהם בשום פנים שהרי מאז ועד עתה לא מצאנו מחלוקת נפלה בזמן מן הזמנים מימות משה ועד רב אשי בין החכמים כדי שיאמר אחד המוציא עין חבירו יוציאו את עינו שנאמר עין בעין ויאמר השני אינו אלא כופר בלבד שחייב לתת.

And [about] this fundamental principle, you must understand its secret. And that is that the explanations that were transmitted from the mouth of Moshe have no disagreement about them in any way. As behold, from then until now, we have not found a disagreement occur among the sages at any time, from the days of Moshe and until Rav Ashi, such that one say, "They take out the eye of one who has taken out the eye of his fellow, as it is stated (Deuteronomy 19:21), 'an eye for an eye'"; and the second one say that it is only indemnity that he has to pay.

14 יד

ולא מצאנו גם כן מחלוקת במה שאמר הכתוב (ויקרא כג) פרי עץ הדר כדי שיאמר אחד שהוא אתרוג ויאמר אחד שהוא חבושים או רמונים או זולתו. ולא מצאנו גם כן מחלוקת בעץ עבות שהוא הדס.

And we have also not found a disagreement in that which the verse states (Leviticus 23:40), "the fruit of a beautiful tree," such that one would say it is a citron (etrog), and the other say it is quinces or pomegranates or other [fruit] beside it. And we have also not found a disagreement about a "leafy tree" that it is [anything but] a myrtle.

15 טו

ולא מצאנו מחלוקת במאמר הכתוב (דברים כה) וקצותה את כפה שהוא כופר. ולא במה שאמר הכתוב (ויקרא כא) ובת איש כהן כי תחל לזנות וגו' באש תשרף שזו הגזירה אין לנו לגזור אותה אלא אם תהיה אשת איש עכ"פ.

And we have not found a disagreement about the statement of the verse (Deuteronomy 25:12), "And you shall cut off her hand," that it is [anything but] indemnity. And not about that which the verse stated (Leviticus 21:9), "When the daughter of a priest defiles herself through harlotry, etc. she shall be put to the fire," that, nonetheless, we only make this decree when she is married.

16 טז

וכן גזירת הכתוב (דברים כב) בנערה אשר לא נמצאו לה בתולים שיסקלוה לא שמענו חולק בה ממשה ועד עתה על מי שאמר שזהו לא יהיה אלא אם היתה אשת איש והעידו עדים עליה שאחר הקידושין זנתה בעדים והתראה.

And so [too], we have not heard of anyone, from Moshe until now, disagreeing about the decree of Scripture (Deuteronomy 22:21) that they should stone a maiden the virginity of whom was not found, with the one that said that is only if she was married, and witnesses testified that she strayed after the betrothal – with witnesses and a warning.

17 יז

וכיוצא בזה בכלל המצות אין מחלוקת בהן שכולן פירושים מקובלים מפי משה. ועליהם ועל דומיהם אמרו כל התורה נאמרה כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני.

And similar to this, in the general category of [the Torah's] commandments, there is no disagreement about them, since the explanations of all of them are received from the mouth of Moshe. And about them and about what is similar to them, they said, "The whole Torah was said – its general principles, its details and its inferences – from Sinai."

18 יח

אבל אע"פ שהן מקובלין ואין מחלוקת בהם מחכמת התורה הנתונה לנו נוכל להוציא ממנה אלו הפירושים בדרך מדרכי הסברות והאסמכתות והראיות והרמזים המצויים במקרא.

But even though they are transmitted and there is no disagreement about them, we can – with the wisdom of the Torah that is given to us – extrapolate these explanations [from the Torah] by one of the ways of reasonings, or [from] the associations, proofs or hints found in Scripture.

19 יט

וכשתראה אותם בתלמוד מעיינים וחולקין זה על זה במערכת העיון ומביאין ראיות על אחד מאלו הפירושים והדומה להן כגון מה שאמר במאמר הכתוב פרי עץ הדר אולי יהיה רמונים או חבושים או זולתם עד שהביאו ראיה עליו ממה שנאמר פרי עץ הדר (מסכת סוכה פרק ג דף לה.) ואמר עץ שטעם עצו ופריו שוה. ואמר אחר פרי הדר באילנו משנה לשנה ואמר אחר פרי הדר על כל מים אלו הראיות לא הביאו מפני שנשתבש עליהם הענין עד שנודע להם מהראיות האלה. אבל ראינו בלא ספק מיהושע עד עתה שהאתרוג היו לוקחים עם הלולב בכל שנה ואין בו מחלוקת אבל חקרו על הרמז הנמצא בכתוב לזה הפירוש המקובל.

And when you see in the Talmud [that] they are investigating and disagreeing with one with another in the pattern of investigation and bringing proofs for one of these explanations, and similar to these – for example, that which the statement of the verse stated, "the fruit of a beautiful tree," maybe it will be pomegranates or quinces or other [fruits] besides them, until (Sukkah 35a – Chapter 3) they bring a proof about it from that which it stated, "the fruit of a beautiful (hadar) tree," and [one teacher] said it is a tree the taste of its fruit and its [bark] which are the same; and another said, it is a fruit that resides (hadar) in its tree from one year to the next; and [yet] another said, it is a fruit that dwells upon all waters – they did not bring these proofs because the matter had become garbled for them, until it became known to thee from these proofs. But [rather] without a doubt, we have seen from Yehoshua until now that they would hold a citron with the palm branch (lulav) every year. And there is no disagreement about it, but [rather] they were probing for the hint that is found in Scripture for this transmitted explanation [that the fruit in question is a citron].

20 כ

וכן הוא (שם דף לב) ראייתם על ההדס וראייתם על דיני אברים בעונש ממון (בבא קמא דף פג) והוא מה שחייב למי שהשחית אבר מאברי חבירו וראייתם גם כן על בת איש כהן הנזכרת לשם שהיא אשת איש. (סנהדרין דף נ:) וכל הדומה לו שהוא נוהג על העיקר הזה.

And so [too], their proof about the myrtle (Sukkah 32b); and their proof about the laws of [destroying various] bodily organs (Bava Kamma 83b), and that is what one is obligated to his fellow, whose limb he has destroyed; and also their proof that the daughter of a priest which was mentioned there is married (Sanhedrin 52a); and all that is similar to it – is [all] according to this principle.

21 כא

וזה ענין מה שאמרו כללותיה ופרטותיה רצו לומר הענינים שנוכל להוציאם בכלל ופרט ובשאר י"ג מדות והם מקובלים מפי משה מסיני וכולם אע"פ שהם מקובלים מפי משה לא נאמר בהם הלכה למשה מסיני שאין לומר פרי עץ הדר הוא אתרוג הלכה למשה מסיני או חובל בחברו משלם ממון הלכה למשה מסיני.

And this matter is that which they said, "its general principles and its details," [by which] they meant to say matters that we can extrapolate by 'the general principle and the detail (klal uprat)' and the rest of the thirteen [hermeneutical] principles, but they were [also] transmitted from Moshe. And about all of these – even though they are transmitted from the mouth of Moshe – it is not said [that it is] a 'law of Moshe from Sinai,' as it should not be said that "the fruit of a beautiful tree" is a citron, is a 'law of Moshe from Sinai'; or that one who injures his fellow pays money, is a 'law of Moshe from Sinai.'

22 כב

שכבר נתברר לנו שאלו הפירושים כולם מפי משה ויש להם רמזים במקרא או יוציאו אותם בדרך מדרכי הסברא כמו שאמרנו ועל כן כל דבר שאין לו רמז במקרא ואינו נקשר בו ואי אפשר להוציאו בדרך מדרכי הסברא עליו לבדו נאמר הלכה למשה מסיני.

As it has already become clear to us that all of these explanations are from the mouth of Moshe, but [also] have hints to them in the verse, or they extrapolated them by one of the ways of reasoning, as we mentioned. And therefore, only about anything that does not have a hint in Scripture and is not connected to it and it is impossible to extrapolate by one of the ways of reasoning, is it said [that it is a] 'law of Moshe from Sinai.'

23 כג

ובשביל זה כשאמרנו שיעורין הלכה למשה מסיני הקשו עלינו (ברכות דף מ.) ואמרו מפני מה אתם אומרים שהם הלכה למשה מסיני והנה שיעורין נרמז עליהם בפסוק באמרו ארץ חטה ושעורה (דברים ח) תהיה התשובה שהיא הלכה למשה מסיני ואין לשיעורין עיקר להוציא אותם ממנו בדרך סברא ואין להם רמז בכל התורה אבל נסמכה זאת המצוה לזה הפסוק לסימן כדי שיהא נודע ונזכר ואינו מענין הכתוב.

And because of this, when we said, "Sizes are a law of Moshe from Sinai," they challenged us and said (Berakhot 40a), "Why do you say they are a 'law of Moshe from Sinai,' and behold, sizes are hinted about in the verse, when it stated (Deuteronomy 8:8), 'A land of wheat and barley'"; the answer will be that it is 'a law of Moshe from Sinai,' and the sizes do not have a source from which to extrapolate them by one of the ways of reasoning, and they do not have a hint in all of the Torah, but [rather] this commandment was associated with this verse as a [mnemonic], so that it will be known and remembered, but it is not the subject of the verse.

24 כד

וזה ענין מה שאמרו קרא אסמכתא בעלמא בכ"מ שיזכרוהו.

And this is the [meaning] of what they said, "The verse is [only] a general association," in every place they mentioned it.

25 כה

ואני אכלול בכאן רוב הדינין שנאמר בהן הלכה למשה מסיני ואפשר שיהיה הכל (ג) ויתבאר לך אמיתת מה שאמרתי שאין מהם אפי' אחת שהוציאוהו בדרך סברא ואי אפשר לסמוך אותה לפסוק אלא על דרך אסמכתא כמו שבארנו ולא מצאנו לעולם שחקרו בהן סברות או הביאו עליהם ראיות אלא לקחום מפי משה כמו שצוה אותו הקדוש ברוך הוא:

And I include in this most of the laws about which it is said [that it is] a 'law of Moshe from Sinai' – and it is possible that it be all [of them]. And the truth of what I said is elucidated for you, as there is none of them – not even one – that they extrapolated by a way of reasoning, and it is impossible to associate [any one of them] with a verse, except by way of [general] association, as we have elucidated. And we do not ever find that they investigated them with reasonings or brought proofs about them, but rather they took them from the mouth of Moshe, as the Holy One, blessed be He, commanded him:

26 כו

[חצי] לוג שמן לתודה ורביעית (יין) [שמן] לנזיר י"א ימים שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני. גוד ולבוד ודופן עקומה הלכה למשה מסיני.

A half log of oil for a thanksgiving offering, and a quarter of (wine) [oil] for a Nazirite; eleven days between one menstruation period (niddah) and another; and extending [the height of a partition], joining [two surfaces] and [considering an unfit portion of a sukkah covering as] a bent side are [each one] 'a law of Moshe from Sinai.'

27 כז

שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני.

Sizes, obstructions and partitions are a 'law of Moshe from Sinai.'

28 כח

תפילין על קלף ומזוזה על דוכסוסטוס וספר תורה על הגויל הלכה למשה מסיני.

Tefillin on klaf, mezuzah on dokhsostos and Torah scrolls on gvil (different types of parchment) is a 'law of Moshe from Sinai.'

29 כט

שי"ן של תפילין וקשר של תפילין ורצועות שחורות ותפילין מרובעות ומעברתא דתפילין הלכה למשה מסיני.

The [letter,] shin of the tefillin; the knot of the tefillin and the black straps; square tefillin; and the sleeve (maabarta) of the tefillin is a 'law of Moshe from Sinai.'

30 ל

נכרכות בשערן ונתפרות בגידין הלכה למשה מסיני.

They are wrapped in their hair and sewed in tendons is a 'law of Moshe from Sinai.'

31 לא

כותבין ס"ת בדיו ומסורגל הלכה למשה מסיני.

We write a Torah scroll with ink and lined is a 'law of Moshe from Sinai.'

32 לב

פחותה מבת שלש שנים אין ביאתה ביאה הלכה למשה מסיני.

The intercourse of a [girl] less than three years old is not intercourse, is a 'law of Moshe from Sinai.'

33 לג

העושה שדהו שני מיני חטין עשאן גורן אחת נותן פאה אחת שני גרנות נותן שתי פאות הלכה למשה מסיני.

One who [plants] his field with two types of wheat gives one corner [of his field if] he makes one threshing floor and two corners [if] he makes two threshing floors, is a 'law of Moshe from Sinai.'

34 לד

זרעוני גינה שאין נאכלין מצטרפין אחד מעשרים וארבעה בנופל לתוך בית סאה הלכה למשה מסיני.

Garden plantings that are not [systematically] eaten, join [with grain to create a forbidden mixture (kilayim)] when [they are] one twenty-fourth of that which falls into a field of a seah, is a 'law of Moshe from Sinai.'

35 לה

עשר נטיעות מפוזרות לבית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן הלכה למשה מסיני.

For the sake of ten trees scattered in a field of a seah, we can plow the whole field of a seah [on the seventh year], is a 'law of Moshe from Sinai.'

36 לו

עגול של דבילה שנטמא מקצתו תורמין מן הטהור שיש בו הלכה למשה מסיני.

[For a] cake of dried figs, part of which has become impure, we tithe the terumah tithe from the [section] of it that is pure is a 'law of Moshe from Sinai.'

37 לז

החזן רואה מהיכן התינוקות קוראין הלכה למשה מסיני.

The sexton may see from where the young children are reading [on Shabbat night by the light of the candle], is a 'law of Moshe from Sinai.'

38 לח

האשה חוגרת בסינר בין מלפניה בין מלאחריה הלכה למשה מסיני.

A woman may don an apron whether it is in front of her or whether it is in back of her [on Shabbat], is a 'law of Moshe from Sinai.'

39 לט

ביין התירו לערב קשה ברך הלכה למשה מסיני.

They permitted the mixing of harsh and mellow wines, is a 'law of Moshe from Sinai.'

40 מ

עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית הלכה למשה מסיני.

We tithe the poor tithe in Ammon and Moav on the seventh year, is a 'law of Moshe from Sinai.'

41 מא

ובכל מקום שיבוא אחת מאלו ההלכות במה שאנו עתידים לפרש מן המשנה שם אפרשנה במקומה בעזרת השם.

And every place that one of these laws will come up in that which we will explain of the Mishnah, I will explain it there in its place, with God's help.

42 מב

לפיכך היו חלקי הדינין המיוסדים בתורה על העיקרים האלה שהקדמנו נחלקים לחמשה חלקים:

Therefore the types of laws that were established in the Torah, upon these principles that we have prefaced, are divided into five divisions: