15ט״ו
1 א

וכאשר חשב המחבר לחבר זה הספר על זאת התכונה ראה לחלק אותו לששה חלקים:

And when the redactor thought to compose this book upon this structure, he saw [fit] to divide it into six divisions:

2 ב

החלק הראשון במצות המחויבות בצמח הארץ כמו כלאים שמטה וערלה ותרומות ומעשרות ושאר חקי המתנות:

The first division is of the commandments that are obligated with that which grows from the ground, like forbidden mixtures, the sabbatical year, orlah, the priestly and levitical tithes and the other statutes of the presents [from the field].

3 ג

החלק השני בפרקי זמני השנה והמועדים ומה שנתחייב בהם והשתנות משפטיהם והאסור בהם והמותר ומה שנכון לחבר בכל פרק מהם מן הדינים והמצות:

The second division is of the seasonal times of the year and the holidays and that which we are obligated about them, and the differences in their laws, and that which is forbidden in them and that which is permitted in them, and those laws and commandments which are proper to associate with each of their times.

4 ד

החלק השלישי בבעילות וההפרש שיש בדינין בין האנשים והנשים כגון היבום והחליצה והכתובה וקדושין וגיטין ומה שהוא ראוי לומר בכל פרק מהם:

The third division is of sexual relations, and the distinctions that exist in the laws between men and women – for example, levirate marriage, release (chalitsah), marriage contracts, betrothals, divorce bills and that which is fitting to say about each of its sections.

5 ה

החלק הרביעי בדינין ובמריבות שבין אדם לחבירו ובסחורות ובמשא ובמתן ובשותפות הקרקעות והדומה לו:

The fourth division is of civil laws, disputes between a man and his fellow, commerce, give and take (sales and purchases), and land partnerships and that which is similar to it.

6 ו

החלק החמישי בעניני הקרבנות כפי השתנות משפטיהם ורוב עניניהם:

The fifth division is of the matters of the sacrifices, according to the differences of their laws and the multiplicity of their topics.

7 ז

החלק הששי בענין טהרות והפכם.

The sixth division is of the matter of [types of] purity and their opposite.

8 ח

וקרא כל חלק מהם סדר. החלק הראשון נקרא סדר זרעים. והשני סדר מועד. והשלישי סדר נשים. והרביעי סדר נזיקין. והחמישי סדר קדשים. והששי סדר טהרות. (והסימן זמ"ן נק"ט).

And he called each of its divisions, Order – [such that] the first division is the Order of Seeds (Zeraim); the second is the Order of Appointed Time (Moed); the third is the Order of Women (Nashim); the fourth is the Order of Damages (Nezikin); the fifth is the Order of Holy Things (Kodashim); and the sixth is the Order of Purities (Tahorot). (And their mnemonic is zeman nakat ).

9 ט

והתחיל בסדר זרעים מפני שהוא כולל מצות מיוחדות בזרע הארץ וזרע הארץ היא מחיה לכל בעלי חיים וכיון שאי אפשר לאדם לחיות בלא אכילת מזון לא יתכן לו עבודת השם ובשביל כך הקדים לדבר במצות המיוחדות בזרע הארץ.

And he began with the Order of Seeds because it includes the commandments specific to the seed of the earth. And the seed of the earth is the sustenance of all animals, and since it is impossible for man to live without eating food, the service of God would not be possible [without it]. And because of this, he began by speaking about the commandments specific to the seed of the earth.

10 י

ואח"כ דבר על סדר מועד שדרך סדורם בתורה כן הוא כמו שנאמר (שמות כג) ושש שנים תזרע (שדך ושש שנים תזמור כרמך) [את ארצך] ואספת את תבואתה והשביעית תשמטנה ונטשתה ואמר אחר כן ששת ימים תעשה מעשיך ואחר כן שלש רגלים תחוג לי בשנה.

And afterwards, he spoke about the Order of Appointed Time, as the way of their arrangement in the Torah is like this, as it is stated (Exodus 23:10-11). "Six years you shall sow (your field and six years shall you prune your vineyard) [your land] and gather in its yield; but in the seventh you shall let it rest and lie fallow." and it states afterwards (Exodus 23:12), "Six days you shall do your work," and afterwards (Exodus 23:14), "Three times a year you shall hold a festival for Me."

11 יא

ואחר כן ראה להקדים דיני נשים קודם דיני נזיקין כדי ללכת אחרי הכתוב שאמר (שם כא) כי ימכור איש את בתו לאמה וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ואחר כך כי יגח שור את איש ובשביל זה הקדים סדר נשים על סדר נזיקין.

And afterwards, he saw [fit] to begin with the laws of women before the laws of damages in order to follow the Scripture that stated (Exodus 21:7), "When a man sells his daughter as a slave," and (Exodus 21:22), "When men fight, and one of them pushes a pregnant woman," and afterwards (Exodus 21:28), "When an ox gores a man." And because of this, he had the Order of Women precede the Order of Damages.

12 יב

וספר ואלה שמות כולל אלו הארבעה ענינים ענין סדר זרעים וסדר מועד וסדר נשים וסדר נזיקין.

And the Book of Exodus includes these four topics, the topic of the Order of Seeds and the Order of Appointed Time and the Order of Women and the Order of Damages.

13 יג

ואחרי אשר דבר על ענין אלה שמות דבר על ענין ויקרא כפי סידורם וסדר אחרי נזיקין קדשים.

And after he spoke about the matter of Exodus, he spoke about the matter of Leviticus, according to its arrangement, and he arranged Holy Things after Damages.

14 יד

ואחריו טהרות שכך סדרם הכתוב והקדים דין הקרבנות קודם דין הטומאות והטהרות שהרי הטהרות התחיל בהם בפרשת ויהי ביום השמיני.

And afterwards Purities – as so did Scripture arrange them – and he had the law of sacrifices precede before the law of [types] of impurities and purities, as behold, it only began the [topic of purity] in Parshat Shemini

15 טו

וכשאסף כל אלו הששה מינים הכוללים המצות ראה לחלק כל מין כללי מהם אל מינים פרטיים כפי מה שהוא ראוי וקרא שם כל מין מהפרטים מסכת אחר כן חלק המאמר שיש בכל מין פרטי לפרקים וקרא שם כל אחד פרק. אחר כן חלק מאמר כל פרק לפרקים קטנים נכוחים להבין וקלים לדעתם על פה ולהורותם וקרא שם כל אחד מאלו הפרקים הקטנים הלכה.

And when he gathered all of these six general types of commandments, he saw [fit] to divide each of these categories to more specific categories, according to what is fit. And he called the name of each one of the specific [categories], tractate. Afterward, he divided the material that is in each of the specific categories into sections and he called each one, chapter. And afterward, he divided the material of each chapter into small sections that are clear to understand and easy to know by heart and to teach, and he called the name of each one of these small sections, law (halacha [more commonly referred to as mishnah]).

16 טז

וחלק המאמר בסדר זרעים כמו שאומר. התחיל במסכת ברכות. והטעם שהצריכוהו להתחיל בה שהרופא הבקי כשירצה לשמור בריאות הבריא על תכונתה שהיא עומדת עליו יקדים תיקון המזון בתחלת רפואותיו ועל כן ראה החכם הזה להתחיל בברכות שכל מי שאוכל אין לו רשות לאכול עד שיברך וראה לסדר בתחלת דבריו ברכות כדי לתקן המזון תיקון שיש לו ענין.

And he divided the material in the Order of Seeds, as I will say: He began with the Tractate of Blessings (Berakhot). And the reason that required him to begin with it is that when an expert physician wants to preserve the health of a healthy person upon the state that it is in, he begins by ordering the dietary regimen at the beginning of his medical prescriptions. And therefore, this sage saw [fit] to begin with Blessings, as anyone who eats does not have allowance to eat until he recites a blessing. And [so], he saw fit to order Blessings at the beginning of his words, so that he would order the food in a regimen that has substance to it.

17 יז

אחר כך ראה לתקן דבריו כדי שלא יהיה חסר בענין מן הענינים ולפיכך דבר על כלל הברכות שאדם חייב בהם על המזונות ועל המצות ואין לך מצוה שאדם חייב בה בכל יום אלא קריאת שמע בלבד ואין נכון לדבר בברכות ק"ש קודם שידבר על ק"ש עצמה לפיכך התחיל מאימתי קורין את שמע וכל מה שנתחבר אליו.

Afterward he saw [fit] to organize his words so that it would not be lacking any matter of all the matters, and therefore he spoke about the [entire] category of the blessings that a person is obligated about for nourishment and for the commandments. And the only commandment that a person is obligated about every day is the recital of Shema alone. And it is not correct to speak about the blessings over the recital of Shema before he speaks about the recital of Shema itself. Therefore, he began, "From when do we recite the Shema," and everything that is connected to it.

18 יח

ואח"כ חזר לענין הסדר והוא לדבר במצות זרע הארץ והתחיל במסכת פאה אחר ברכות בשביל שכל המתנות שאדם חייב בהם על הזרע לא יתחייב בהן אלא אחר קצרו והקמה חייבת בפאה והיא עדיין בקרקע ובשביל זה הקדים לדבר בה.

And afterwards, he went back to the topic of the Order, and that is to speak about the commandments of the seed of the earth. And he began with Tractate Peah (Corner) after Blessings, because with all of the [other] gifts that a person is obligated about with the seed, he is not obligated until after his reaping it, but the standing grain is obligated in 'peah,' when it is still in the ground. And because of that, he began by speaking about it.

19 יט

וסדר אחר פאה מסכת דמאי בשביל שיש בו לעניים זכות כמו שיש להם בפאה וכן אמרו מאכילים את העניים דמאי.

And he arranged Tractate Demai after Peah, because the poor also have a right to ['demai'], just like they have to 'peah' – and so did they say, "We [can] feed 'demai' to the poor."

20 כ

ואחר דמאי כלאים שכך סדרם הכתוב בסדר קדושים תהיו (ויקרא יט) לא תכלה פאת שדך ואחריו שדך לא תזרע כלאים.

And after Demai [came] Kilayim; as so did Scripture arrange them in the Order (Parsha) of Kedoshim Tihiyu (Leviticus 19:9), "you shall not reap all the way to the corner of your field," and after it (Leviticus 19:19), "you shall not sow your field with 'kilayim' (a forbidden mixture).

21 כא

וסדר אחר כלאים שביעית והיה נכון להיות מסכת ערלה אחר כלאים שכך סדורה בתורה לולי שראה שהערלה אינה מן המצות שאדם מוכרח לעשותה שכ"ז שלא נטע לא יתחייב בערלה והשביעית היא מן המצות שאדם מוכרח לעשותה ועוד שהשמטה יש בה סדר מיוחד מן התורה ולפיכך הקדים לדבר בשמטה.

And he arranged Sheviit (Seventh [Year] after Kilayim. And it would have been correct for Tractate Orlah to be after Kilayim – as so are they arranged in the Torah – were it not that he saw that 'orlah' is not from the commandments that a person is compelled to do; as the whole time that he does not plant a tree, he is not obligated in Orlah; but the seventh [year] is from the commandments that a person is compelled to do; and also as the sabbatical year has its own specific Order (parsha) in the Torah. And therefore he began by speaking about the sabbatical year.

22 כב

וסדר אחר שביעית מסכת תרומה גדולה מפני שהתרומה היא מתנה ראשונה שמוציאין מן הזרע.

And he arranged Tractate Terumah Gedolah (The Great Priestly Tithe) after Sheviit because 'terumah' is the first gift that we remove from the seed.

23 כג

וסדר אחר תרומה מעשר ראשון מפני שהיא במעלה שניה לתרומה בדין הפרשה.

And he arranged Maaser Rishon (First Tithe) after Terumah because it is in the second rank after 'terumah' in the law of separation.

24 כד

וסדר אחר מעשר ראשון מעשר שני על סדר מעלותם.

And he arranged Maaser Sheni (Second Tithe) after Maaser Rishon, according to the order of their ranks.

25 כה

וסדר אחר כן מסכת חלה בשביל שאחר שמוציאין מן הזרע כל אלו המתנות שהם תרומה ומעשר ראשון ושני אז יטחנוהו ועושין אותו קמח ולשין אותו ואז יתחייב בחלה.

And he arranged Tractate Challah afterward because after we take out all of these gifts – which are 'terumah' and maaser rishon and [maaser] sheni – then we grind it and make it into flour and knead it, and then we become obligated in 'challah.'

26 כו

וכשהשלים לדבר על הזרע ומתנותיו החל לדבר בענין הפירות וסדר אחר מסכת חלה מסכת ערלה.

And when he finished speaking about the seed and its gifts, he started to speak about the topic of the fruits; and he arranged Tractate Orlah after Tractate Challah.

27 כז

ואחר כן בכורים שכך סדרם הכתוב הערלה בספר ויקרא והבכורים בפרשת כי תבא. ועלו מספר החלקים בסדר זרעים לעשתי עשרה מסכתות.

And afterwards, Bikkurim (First Fruits), as so did Scripture arrange them – 'orlah' in the Book of Leviticus, and 'bikkurim,' in Parshat Ki Tavo (in Deuteronomy). And the number of the divisions in the Order of Seeds came to eleven tractates.

28 כח

ואחר כך חלק סדר מועד למיניו הפרטים כמו שעשה בסדר זרעים והתחיל במסכת שבת מפני שהוא קדמון במעלה ומפני שהוא בכל שבעת ימים ותרבה תקופתו בזמן גם בו התחיל בתורה בפרשת מועדות.

And afterwards, he divided the Order of Appointed Time into its specific categories, as he did with the Order of Seeds. And he started with Tractate Shabbat, because it is the first in rank and because it is in every seven days and [so] its time appears frequently; and also [because] the Torah began with it in the section of the appointed times.

29 כט

וסדר אחר שבת עירובין מפני שהוא מענין שבת.

And after Shabbat, he arranged Eruvin, because it is on the topic of Shabbat.

30 ל

ואחריו פסחים שהוא תחלת המצות הנתונות על ידי משה והיא כמו כן מצוה שניה לשבת בפרשת מועדות.

And after it, Pesachim (Pesach Sacrifices), which is the beginning of the commandments given through Moshe. And it is, likewise, the second commandment after Shabbat in the section of the appointed times.

31 לא

וסדר אחר כן שקלים כמו שנסדרו בתורה.

And afterwards, he arranged Shekalim (Coins), as [these sections] are arranged in the Torah.

32 לב

וסדר כפורים אחר שקלים כפי סדורה שמצות שקלים בפרשת כי תשא וכפורים בפרשת אחרי מות.

And he arranged Kippurim (Atonements) after Shekalim, according to their arrangement; as the commandment of 'shekalim' is in Parshat Ki Tissa (in Exodus) and 'kippurim' is in Parshat Acharei Mot (in Leviticus).

33 לג

ואח"כ בא לסיים דבריו בשלש רגלים וקודם זה דבר על פסחים ונשאר לו לדבר על ענין סוכות ושבועות ולא נמצא לו מה שידבר בשבועות אלא דברים מיוחדים בכל יו"ט והיא מסכת ביצה והקדים סוכה על ביצה לרוב המצות שיש בסוכות.

And afterwards, he came to conclude his words about the three pilgrim festivals. And before this, he spoke about 'pesachim,' and it remained for him to speak about the matter of Sukkot and Shavuot. And he only found things about Shavuot that are [common] to all of the holidays to speak about, and that is Tractate Beitzah (Egg). And he began with Sukkah (Booth) before Beitzah due to the multiplicity of commandments that there are on Sukkot.

34 לד

ולא נשאר לו מן הפרקים הנזכרים בכתוב אלא ראש השנה בלבד ואחרי ביצה דבר על ראש השנה.

And the only time period mentioned in Scripture that remained for him to speak about was Rosh Hashanah. And after Beitzah, he spoke about Rosh Hashanah

35 לה

וכשהשלים דבריו על המועדים האמורים בתורה חזר לדבר על זמני התעניות הנזכרים בספרי הנבואה והם הצומות שתקנו הנביאים וסדר אחר כך ענין תעניות.

And when he finished his words about the appointed times stated in the Torah, he went back to speaking about the times of the fasts mentioned in the Books of the Prophets; and these are the fasts that the prophets ordained. And [so] afterwards, he arranged the topic of fasts.

36 לו

וסדר אחר תעניות מגילה מפני שהוא תיקון הנביאים שהיו אחרונים לאשר התקינו תעניות.

And after the fasts, he arranged Megillah (about Purim), since it was an ordinance of the prophets that was later than those that ordained the fasts.

37 לז

וסדר אחר מגילה מועד קטן מפני שיש בינו ובין ימי הפורים הצטרפות שבשניהם אסור התענית וההספד.

And after Megillah, he arranged Moed Katan (about the intermediate festival days), because there is the connection between it and the days of Purim that fasts and eulogies are forbidden on both of them.

38 לח

וכאשר השלים לדבר על הזמנים וחובותיהם וכל מה שנתחבר אליהם חתם הענין במסכת חגיגה שענינה בחובת שלש רגלים והניחה לאחרונה בשביל שאינו ענין כללי ובשביל שאינו חובה אלא על הזכרים כמו שנאמר (שמות כג) יראה כל זכורך. ועלו חלקי המאמר בסדר מועד לשתים עשרה מסכתות.

And when he finished speaking about the times and their obligations and all that is connected with them, he concluded the topic with Tractate Chagigah, the topic of which is the obligation of the three pilgrim holidays. And he left it for last, because it is not a general matter, because it is only an obligation on the males, as it is stated (Exodus 23:17), "all of your males shall be seen." And the material in the Order of Appointed Time came to twelve tractates.

39 לט

אחר כן חלק המאמר שיש בסדר נשים והתחיל במסכת יבמות והטעם שהצריכוהו להתחיל ביבמות ולא התחיל במסכת כתובות ועיון השכל נותן שהיתה ראויה להקדים. אבל נעשה זה מפני שהנשואין הוא דבר עומד ברשות אדם ורצונו ואין לב"ד לכוף אדם עד שישא אשה אבל היבום הוא מוכרח לעשותו ולומר לו או חלוץ או יבם וההתחלה בדברים המוכרחים הוא הנכון והראוי מן הדברים שאינם מוכרחים ועל כן התחיל ביבמות.

Afterwards, he divided the material in the Order of Women. And he started with Tractate Yevamot (Levirate Marriages); and the reason that required him to start with Yevamot and not to start with Tractate Ketubot (Marriage Contracts) – and the investigation of the intellect would adduce that it is fitting to have it precede – is rather because marriage is something that stands in the discretion of a man and his will, and [so] the court is not able to coerce a man until he marries a woman; but with levirate marriage, it is compelled to do it and to say to him, "Either release or [marry]." And starting with things that are compelled before things that are not compelled is correct and fitting. And therefore, he started with Yevamot.

40 מ

וסדר אחר כך כתובות.

And he arranged Ketubot afterward.

41 מא

ואחר כתובות נדרים שפרשת נדרים כולה וההתבוננות שיש בה הוא נדרי נשים כמו שנאמר (במדבר ל) בין איש לאשתו בין אב לבתו וכשיהיו הנשואין גמורין ותהיה האשה נכנסת לחופה יש לבעלה רשות להפר נדריה ומפני זה סמך נדרים לכתובות.

And after Ketubot is Nedarim (Vows); as the whole section of vows (in the Torah) and its examination is [about] the vows of women, as it is stated (Numbers 30:17), " between a man and his wife, between a father and his daughter." And when the marriage is complete and the woman enters the marriage canopy, her husband has the authority to abrogate her vows. And because of this he made Nedarim adjacent to Ketubot.

42 מב

וסדר אחר נדרים נזירות מפני שהנזירות גם כן מכלל נדרים וכשהאשה נודרת בנזיר יוכל הבעל להפר ולפיכך סדר אחר נדרים נזירות.

And after Nedarim, he arranged Nezirut (Nazirite Separation), because 'nezirut' is also in the category of vows, and when a woman vows to be a nazirite, her husband can abrogate [it]. And therefore, he arranged Nezirut after Nedarim.

43 מג

וכשהשלים לדבר על הנשואין ומה שיתחייב בשבילן מהפרת הנדרים התחיל בענין הגירושין שאחרי נשואין באין הגירושין וסדר גיטין אחר נזירות.

And when he finished speaking about marriages and that which follows from them regarding abrogation of vows, he began the topic of divorce – since divorce comes after marriage. And [so] he arranged Gittin [Divorce Bills] after Nezirut.

44 מד

ואחר גיטין סוטה שענינה מענין הגירושין שהסוטה כשתזנה יש לכוף האיש והאשה על הגירושין כמו שאבאר במקומו.

And after Gittin is Sotah (Wayward Woman), as its subject is from the topic of divorces; as when the sotah is unfaithful, we must coerce the man and the woman regarding divorce, as I will explain in its place.

45 מה

וסדר אחר סוטה קדושין ויש לשאול בכאן מפני מה סדר קדושין באחרונה והיה הנכון להקדימה ולהיות סדורה קודם כתובות.

And after Sotah, he arranged Kiddushin (Betrothals). And it should be asked here, "For what [reason] did he arrange Kiddushin last, and it would have been correct for it to be arranged before Ketubot?"

46 מו

ואם תאמר שלא סדרו אותה קודם כתובות בשביל שלא נפריש בין יבמות לכתובות שענינם אחד והוא ענין ביאה ושיהיו דבריהם נקשרים ואילו נצרך על כל פנים לסדרו היה כותבו קודם גיטין כדי שיבא על סדר בראשונה קדושין ואחריה גיטין ויהיה סדורם נכון.

And if you say that he did not arrange it before Ketubot in order to not separate between Yevamot and Ketubot – as their subject is one, and it is the matter of sexual relations – and that their words should be connected; yet if this was necessary, its redactor should nonetheless have written it after Gittin; so that it be in order; first Kiddushin, and after it Gittin, and their order would [then] be correct.

47 מז

ותהיה התשובה שסדורם נעשה כך מפני שהיה רצונו לילך על דרך הכתוב (ג) שהקדים גירושין קודם נשואין והוא מה שאמר הקב"ה (דברים כד) וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ומתוך דבריו שאמר והיתה לאיש אחר למדנו פרק מפרקי קדושין (דף ה) כמו שנתבאר בתלמוד מקיש הויה ליציאה. ועלו חלקי המאמר בסדר נשים לשבע מסכתות.

And the answer would be that its order was made like this because it was his desire to go according to the order of Scripture, which had divorce precede marriage. And that is what the Holy One, blessed be He, said (Deuteronomy 24:1-2), "and he writes her a bill of divorce and he hands it to her[...] and she leaves his household and she becomes the wife of another man." And from His words that He stated, "and she becomes the wife of another man," we learned a chapter from the chapters of Kiddushin, as it is elucidated in the Talmud (Kiddushin 5a), "'Becoming' is compared to 'leaving.'" And the sections of the material in the Order of Women come to seven tractates.

48 מח

אח"כ חלק המאמר בנזיקין וחלק המסכת הראשונה לשלשה חלקים והתחיל בבבא קמא וענינה לדבר על נזיקין כגון שור ובור והבער ודין החובל ואין השופט רשאי להקדים דבר קודם שיסיר ההיזק מבני אדם ומפני זה הקדים אותה בראשונה על שאר הדינין.

Afterwards, he divided the material in the Order of Damages, and he divided the first tractate into three parts. And he began with Bava Kamma (the First Gate) and its topic is speaking about [causes] of damage – for example, an ox, a pit, a destroyer (a fire or a grazing animal) – and the law of one who damages. And a judge is not allowed to have anything precede his removing damage from people; and because of that, he had it precede the other laws.

49 מט

ואח"כ בבא מציעא וענינה לדבר על הטענות והפקדונות ושכירות ודין השואל והשכיר וכל מה שהוא ראוי לחבר לזה הענין כמו שעשה הכתוב שאחר דיני שור ובור והבער (שמות כ״א:כ״ב) וכי ינצו אנשים דבר על ארבעה שומרים.

And afterwards, Bava Metzia (the Middle Gate); and its topic is speaking about claims and deposits and rental agreements and the law of a borrower and a renter, and all that is fitting to connect with this topic – as Scripture did, since after the laws of the ox, the pit, the destroyer and "when men fight," it spoke about the four [types] of guardians (Exodus 21-22).

50 נ

ואח"כ בבא בתרא וענינו לדבר בחלוקת הקרקעות והדינין בענין הדירות המשותפות והשכונות וביטול מקח וממכר במום הנמצא ולדבר בענין הממכרים והקנינים והיאך ראוי לדון אותם והערבות והירושות וסדר החלק הזה באחרונה בשביל שכולו קבלה ודברי סברות ולא התבאר מן התורה.

And afterwards, Bava Batra (the Last Gate); and its topic is speaking about division of lands and the laws regarding families and neighbors and the nullification of buying and selling due to a blemish found in [the items], and speaking about sales and acquisitions and how it is appropriate to judge them, and guarantees and inheritances. And he arranged this section last because it is all received tradition and words of reasoning, and it is not elucidated in the Torah.

51 נא

וכשהודיע ענין הדינין התחיל לדבר על הדיינין גוזרי הגזירות והדינין ההם וסדר אחר ב"ב סנהדרין.

And when he made known the subject of the laws, he started to speak about the judges, the authors of the ordinances and of these laws. And [so] he arranged Sanhedrin (High Court) after Bava Batra.

52 נב

אבל מסכת מכות היא נקשרת בנוסתאות עם מסכת סנהדרין ובכללה היא מנויה ואמרו שבשביל שאמר ואלו הן הנחנקין הדביק אליו ואלו הן הלוקין ואין זה טעם אמת אבל היא מסכת בפני עצמה ונסמכה לסנהדרין מפני שאין רשות לבני אדם לענוש ולהלקות אלא השופטים בעצמם כמו שאמר הכתוב (דברים כה) והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו.

Indeed, Tractate Makkot is connected to Tractate Sanhedrin in some textual variants, and it is counted as part of it. And they said that because he said, "These are the ones strangulated" [near the end of Sanhedrin], he attached to it, "These are the ones lashed" [at the beginning of Makkot]; but this is not a true reason. [Rather], it is a tractate on its own. And it was made adjacent to Sanhedrin because the only people that have permission to punish and lash are the judges themselves, as Scripture stated (Deuteronomy 25:2), "the judge shall put him down and give him lashes in his presence, by count, according to his evil."

53 נג

וסדר אחר מכות שבועות מפני שבין סוף המסכת שעברה ותחלת זו המסכת יש דמיונים בדיניהם ומשפטיהם והם דומים אלו לאלו כמו שנזכר בתלמוד והחבירוהו לענין ההוא מפני שהוא גם כן ממעשה הדיינים שאין רשות לכוף על השבועה אלא לשופט.

And after Makkot, he arranged Shevuot (Oaths) because there are similarities between the end of the tractate that preceded and the beginning of this tractate in their laws and judgements; and they are similar one to another, as is mentioned in the Talmud (Shevuot 2a). And he [also] connected it to that topic, since it is also about the acts of judges, as the only who can coerce [the taking of] an oath is a judge.

54 נד

וכשהשלים לדבר על הדינים והדיינים וכל מה שהוא מעשה הדיינים מיוחד בו מן המחלוקת וחיוב השבועות בא לדבר בענין עדיות ורוב ענין זאת המסכת הוא לזכור בה כל ההלכות שהעידו עליהם אנשים ברורים נאמנים ושעדותם ראוי לסמוך עליה והוא שער מן הדינים שהעדיות צריך לזכרם לפני הדיינים וכן כל עדות מהם היו מעידים אותו בב"ד וסדר אותה אחר מס' שבועות בשביל שמס' שבועות יש צורך אליה תמיד ועדיות הם (הצעת) [הודעת] הדברים שהעידו בם לפני השופטים בעתים ידועים וקבלו אותם מהם.

And when he finished speaking about laws and judges and all that is unique to the acts of judges regarding disagreement and the obligation of oaths, he came to speak about the topic of testimonies (Eduyot) and the majority of the subject of this tractate is to remember in it all of the laws that were testified to by lucid, trustworthy people, whose testimony is worthy to rely upon. And this is a section of the laws, as testimonies must be recited in front of judges. And likewise, all testimony that they testified [in this tractate] was testified in the court. And he arranged it after Tractate Shevuot, because there is a constant need for Tractate Shevuot, [whereas] Eduyot are (proposals) [depositions] of words that they testified about in front of the judges at certain times, and [the judges] accepted them from them.

55 נה

אחר כן התחיל לדבר על עכו"ם לפי שענינה דבר מוכרח לשופט שידענו ואז יהיה שלם כשידע נימוסי העבודות ההם וחוקותיהם ומה שצריך אליהם ואז ידע היאך ידין עליה כי כל מי שיעבוד לכוכב שבתאי בעבודת כוכב נוגה או יתפלל לכוכב צדק בתפלת מאדים אינו חייב מיתה כמו שבאה הקבלה הברורה והניח זו המסכת לאחרונה מפני שלא יקרה ענין עכו"ם אלא באחד מני אלף לימים רחוקים.

Afterwards, he started to speak about idolatry, since its topic is a compulsory thing for a judge to know. And then he will be complete – when he will know the practices of those idolatries and their laws, and what is needed for them; and then he will know how to judge upon it. As anyone who worships the star of Saturn with the worship of the star of Venus or prays to the star of Jupiter with the prayer of Mars is not liable for death, as has come [down] from the clear received tradition. And he left this tractate for last because the matter of idolatry only occurs once in a thousand times at infrequent times.

56 נו

וכאשר נשלם לו מה שהיה צריך אליו השופט התחיל באבות ועשה זה לשני ענינים:

And when he finished everything that the judge would need, he started with Avot (Fathers). And he did this for two [reasons]:

57 נז

האחד כדי להודיע שההסכמה והקבלה אמת ונכונה וקבלוה עם מעם ולפיכך ראוי לכבד החכם מהם ולהושיבו במעלה נכבדת בשביל שהגיעה ההוראה אליו ושהוא בדורו כמו אלו בדורם וכן אמרו (ר"ה כה.) אם באנו לחקור אחר בית דינו של ר"ג וכו' אמרו (שם) שמשון בדורו כאהרן בדורו יפתח בדורו כשמואל בדורו ובענין זה יש מוסר גדול לבני אדם שלא יאמרו מדוע נקבל משפט פלוני או תקנת דיין פלוני.

The [first] one is to inform that the consensus and the received tradition are true and correct; and that it was received [one generation] from [another]. And therefore, it is fitting to honor a sage of [the tradition] and to place him in an honored status, since the teaching came to him; and he is in his generation like those [sages of the tradition] in their generations. And so did they say (Rosh Hashanah 25a), "If we have come to call the court of Rabban Gamliel into question, etc." They said, "Shimshon in his generation was like Aharon in his generation; Yiftach in his generation was like Shmuel in his generation." And about this matter, there is a great ethical teaching for people: that they not say, "Why should we accept the judgement of x or the ordinance of Judge y?"

58 נח

ואין הדבר כן שהמשפט אינו לפלוני השופט אלא להקב"ה שצוה אותנו בו כמו שנאמר (דברים א) כי המשפט לאלהים הוא אבל הכל משפט אחד וקבלוהו איש מפי איש על הדורות החולפים.

And the matter is not like this, as judgement does not belong to Judge y, but rather to the Holy One, blessed be He, who commanded us about it, as it is stated (Deuteronomy 1:17), "for judgment is God’s." Hence it is all one judgement, and they received it one man from another through the passing generations.

59 נט

והענין השני שהוא רצה לזכור במסכת זו מוסר כל חכם מן החכמים ע"ה כדי שנלמד מהם המדות הטובות ואין אדם צריך לזה הדבר כמו הדיינים שעמי הארץ כשלא יהיו בעלי מוסר אין ההיזק לכל ההמון אלא לבעליו בלבד אבל השופט כשלא יהיה בעל מוסר וצנוע יזיק עצמו ויזיק לבני אדם.

And the second matter is that he wanted to remember in this tractate the ethical teaching of each sage among the sages, peace be upon them, so that we learn the virtues from them. And there is no man that needs this thing more than the judges – as when unlearned people would not be masters of virtue, damage would not accrue to the masses, but rather only to [the person in question], but when a judge would not be a master of virtue and modest, he would damage himself and damage [others].

60 ס

לפיכך היה תחלת דבריו במסכת אבות מוסר הדיינין כמו שאמר הוו מתונים בדין וצריך שיוסר השופט בכל הענינים שיש במסכת אבות כגון שיהיה מתון בדין ואל ימהר פסק דין שאפשר שיהיה בדין ההוא ענין נסתר כמו שאמרו ע"ה דין מרומה.

Therefore the start of his words in Tractate Avot was judicial ethics, as he said, "Be deliberate in judgment." And the judge must be restrained by all of the matters that are in Tractate Avot – for example, that he be deliberate in judgement, and not be quick to execute a legal decision, as it is possible that there be a hidden matter in that case, as they said [about such a case], peace be upon them, "A deceitful case."

61 סא

ואין לו להאריך הדין כמו כן כשידע שאין בו דבר נסתר שזה נקרא ענוי הדין ויש לו להשתדל בחקירת העדים ולהזהר בשעת החקירה שלא ילמדו העדים מדבריו מה שיסייעם על ענינם ואין לו ללמד טענה לבעל הריב וזה נקרא עורכי הדיינין.

And he should also not prolong the judgement when he he know that here is nothing hidden about it; as this is called oppression in judgement. And he should make efforts in interrogating the witnesses and to be careful at the time of the interrogation that the witnesses not learn something form his words that will help their interest; and he should not teach a claim to [one of] the litigants – and this is called lawyering.

62 סב

ואל יחלל נפשו בחברת עמי הארץ שמא יהיה לבוז ואל יתעלם מבני אדם עד שלא יוכלו לראותו בכל עת שיצטרכו אליו שמא יאבד האביון ואל יבקש מנוחה ותענוגים פן יאבד האמת ולא תמשכהו התאוה.

And he should not profane himself by the company of unlearned people, lest it be a disgrace. And he should not drop out of sight, to the point that people not be able to see him anytime they need him, lest the destitute get destroyed. And he should not seek rest and [physical] delights, lest the truth be destroyed, and [so that] desire not pull him away.

63 סג

ואל יהי רוצה להתקדם את חבריו לדין ואל ילחץ עצמו להכנס בדיינות שמא יהיה חשוד.

And he should not want to go in front of his colleagues to judge [a case] and he should not force himself to be among the judges [about a case], lest he become suspect.

64 סד

וצריך להיות מהדר בכל דיניו אחר הפשרה ואם יוכל שלא יפסוק דין בכל ימיו אבל שיעשה פשרה בין שני המריבים הנה מה טוב ומה נעים ואם אינו יכול אז יחתוך הדין.

And he needs to go above and beyond in all of his cases [to seek] compromise. And if he is able to not come to a legal decision all of his days, but [rather] make compromise between the two litigants, 'behold how good and how pleasant' [is this]. But if he cannot, then he should make a verdict.

65 סה

ואל יטריח אבל יתן זמנים ארוכים לבעל הריב ויניחהו לבקש על נפשו כל היום ואע"פ שירבה דברים וידבר הוללות וסכלות.

And he should not push, but [rather] he should give long periods of time to the litigant and allow him to plead for himself the whole day – and even though he is verbose and speaks depravity and idiocy.

66 סו

ואם אי אפשר זה לפי מה שיראה מטענותם יגזור הדין מיד. כמו שאנו רואים רבותינו עושים בענין קשירת הידים והכאת השוטר ללקות ולענוש והפשט הבגדים וקריעת השטרות הקיימות כשימצאו בהם מה שיחייב לעשות זה והרבה כמו זה וכדומה לזו המצוה אומרים (סנהדרין דף ו:) יקוב הדין את ההר.

And if [the truth of a litigant's claim] is impossible according to that which appears from their claims, he should make the verdict immediately; as we see our rabbis doing regarding the tying of hands and the striking of the officer and lashing and punishing and the stripping of clothes and the tearing up of endorsed contracts, when they found that which obligated [them] to do this, and many similar to this. And [about that which is] similar to this commandment, they said (Sanhedrin 6b), "Let the judgement pierce the mountain."

67 סז

ועל דרך כלל צריך שיהיה השופט כרופא בקי שכל זמן שיוכל לרפא במזונות לא ורפא ברפואות אבל כשרואה שהחולי חזק ואי אפשר להתרפא במזונות ירפא ברפואות קלות קרובות אל טבע המזון כגון המשקים והמרקחות המבושמות והמתוקנות ואם יראה שהחולי יתחזק ואלו הדברים אינם מכניעים אותו ואינם כנגדו יחזור לרפאותו ברפואות חזקות וישקנו רפואה משלשלת כגון סקמוני"א וכדומה לו מן הרפואות המרות והרעות.

And in general, the judge must be like an expert physician: As long as he can heal with foods, he will not heal with medications. But when he sees that the illness is strong and it is impossible for it to be healied with foods, he will heal with light medications that are close to the nature of food – for example, liquids and spiced or treated preserves. And if he sees that the illness gets stronger and that these things do not subdue it and are not the antidote, he goes back to heal it with strong medications and he makes him drink powerful medications, for example, 'sakmonia,' and that which is similar to it from the bitter and harsh medications.

68 סח

כן השופט ישתדל לעשות פשרה ואם אינו יכול ישפוט בנחת וירצה לבעל הריב בדבר רך ואם לא יוכל מפני אכזריות אחד מהמריבים ושהוא רוצה להתגבר בעול וחמס יתחזק עליו ויהדוך רשעים תחתיו.

So [too], the judge must take efforts to make a compromise. And if he cannot, he judges gently and he appeases the litigant with a soft word. And if he cannot [do this either] because of the cruelty of one of the litigants who wants to win with deception and violence, he should strengthen himself against him, and 'pound the evildoers below him.'

69 סט

וצריך לשופט שלא ירבה לרדוף אחר תענוגי העולם ואהבת העושר והמעלה כמו שאמר הכתוב (שמות יח) שונאי בצע ואמרו ע"ה מלך במשפט יעמיד ארץ וגו' (כתובות דף קה:) אם דומה הדיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן המחזר על הגרנות יהרסנה.

And the judge needs to not greatly pursue the pleasures of the world and the love of wealth and rank, as Scripture stated (Exodus 18:21), "that hate profit." And they, peace be upon them, said (Ketubot 105b), "'By justice a king sustains the land, etc.' – if a judge is similar to to a king who does not need anything, he will sustain the land; but if he is similar to a priest who searches out the threshing floors, 'he will destroy it.'"

70 ע

ואחר שנראה שהשופט צריך לכל אלו המוסרים כדי להוסר בהם אם כן מה נחמד ונכון היה תקון מסכת אבות אחרי מסכת סנהדרין ומה שנלוה אליה לפי שהיא כוללת אלה המוסרים ועוד נוסף עליהם ענינים אחרים מביאים לידי פרישות מן העולם וכבוד העולם ובעליה ומעשה היושר והיראה.

And since it is apparent that the judge needs all these ethical teachings in order to discipline himself with them – if so, how pleasant and correct was the arrangement of Tractate Avot and everything that accompanies it after Tractate Sanhedrin; as [the former] includes all of these ethical teachings; and also added to them are other topics that bring to separation from the world and [from] the honor of the world and to growth and acts of straightness and fear [of God].

71 עא

וכאשר השלים מוסר הדיינים החל לבאר שגיאותם כי כל מי שיש בו טבע בשר ודם אי אפשר שלא יטעה ויחטא ולפיכך סדר הוריות אחר אבות ובה חתם סדר נזיקין. ועלו חלקי המאמר בנזיקין לח' מסכתות.

And when he finished [discussing] judicial ethics, he started to elucidate [the proceedings in the case of] their mistakes – as it is impossible for anyone who has the nature of flesh and blood not to err and not to sin. And therefore he arranged Horayot (Legal Decisions) after Avot, and, with it, he concluded the Order of Damages. And the divisions of the material in Damages came to eight tractates.

72 עב

אחר כן חלק המאמר בענין קדשים והחל בקרבנות הכהנים שהם מסכת זבחים.

And afterwards, the divided the material regarding Holy Things, and he began with sacrifices of the priests, which [comprise] Tractate Zevachim (Slaughterings).

73 עג

ואחר זבחים מנחות כפי סדורם בתורה.

And after Zevachim is Menachot (Meal Offerings), as is their order in the Torah.

74 עד

וכשהשלים ענין זבחי קדשים ומה שנלוה אליהם דבר על ענין שחיטת שאר הזבחים על סדר הכתוב שהרי אחר שאמר והיה המקום אשר יבחר ה' שמה תביאו וגו' אמר רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר (דברים יב) והביא אחר מנחות חולין.

And when he finished the topic of the slaughterings of holy things and that which accompanies them, he spoke about the topic of the slaughter of the other slaughterings, according to the order of Scripture. As behold, after it stated (Deuteronomy 12:11), "And it shall be the place that the Lord chooses[...], there will you bring, etc.," it stated (Deuteronomy 12:15), "But whenever you desire, you may slaughter and eat meat." And [so] he brought Chullin (Profane Things) after Menachot.

75 עה

ואחר חולין בכורות על סדר הכתוב כמו כן כי אחר שאמר רק בכל אות נפשך אמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך.

And after Chullin is Bekhorot (Firstlings), likewise according to the order of Scripture; as after it stated, "But whenever you desire," it stated (Deuteronomy 12:17), "You may not eat in your settlements of the tithes of your grain or wine or oil, or of the firstlings of your herds and flocks."

76 עו

וכשהשלים לדבר בעניני הקדושות סדר דמי הערכים שהם כמו כן קדש והביא אחר בכורות ערכין.

And when he finished speaking about the topics of the holy things, he arranged the monies of assessments, as they are also holy. And [so] he brought Arakhin (Assessments) after Bekhorot.

77 עז

ואחר ערכין תמורה על פי סדורם בכתוב כמו כן.

And after Arakhin is Temurah (Exchange), likewise according to the order of Scripture.

78 עח

וכשהשלים לדבר על המינין האלו הביא אחר כן מסכת כריתות ודבר בה על כל המצות שיתחייב בהם כרת וכל הנלוה לאותו הענין והטעם שבשבילו סדר המין הזה בקדשים שכל דבר שחייבין על זדונו כרת חייבים על שגגתו חטאת אלא במעט כמו שיתבאר שם.

And when he finished speaking about all of these categories, he brought afterward Tractate Keritot (Excisions). And in it, he spoke about all of the commandments that bring an obligation of excision [if one transgresses them], and all that accompanies that topic. And the reason because of which he arranged this category in Holy Things is because anything that has an obligation of excision for its volitional transgression, has an obligation of a sin-offering for its accidental comission, with little exception, as will be elucidated there.

79 עט

והביא אחר כריתות מעילה מפני שהדברים שחייבין עליהם מעילה יותר קלים מהדברים שחייבים עליהם חטאת.

And after Keritot, he brought Meilah (Misappropriation), as the things for which one is obligated for misappropriation are less severe than the ones for which one is obligated a sin offering.

80 פ

והביא אחר מעילה מסכת תמיד והניח אותה באחרונה בשביל שאין בה דבור לא על דרך חכמה ולא על איסור ועל היתר אלא ספור שהוא אומר היאך היו מקריבין התמיד כדי לעשות כן תמיד.

And he brought Tractate Tamid (Perpetual [Sacrifice]) after Tractate Meilah. And he left it for the end because there is not [any] talk about the way of wisdom or about the forbidden and about the permissible in it. Rather, it is a description that speaks about how they would offer the perpetual (daily) sacrifice, in order to do so perpetually.

81 פא

והביא אחר תמיד מדות ואין בו ענין אחר אלא ספור שהוא זוכר מדת המקדש וצורתו ובנינו וכל ענינו והתועלת שיש במין ההוא כי כשיבנה במהרה בימינו יש לשמור ולעשות התבנית ההוא והתבניות והצורות והערך מפני שהוא ברוח הקדש כמו שאמר (דה"א כח) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל.

And after Tamid, he brought Middot (Measurements). And its only topic is a description of the measurement of the Temple and its shape and its building. And all of the topic and the purpose of this category is so that when the Temple will be built – soon, in our days – there is a need to preserve and to [replicate] that model, and its shapes and its forms and its size; because it was given with the holy spirit, as it states (I Chronicles 28:19), "All this that the Lord made me understand by His hand on me, I give you in writing."

82 פב

וכשהשלים לדבר בקרבנות הבהמה ובכל הנלוה עליהם ותבנית הבית שמקריבין בו אותן הקרבנות סדר אחריו מסכת קנים ואין ענין במסכת ההיא אלא לדבר בתערובי העופות כשיתערבו קרבנות העופות אלו עם אלו. והניח זה הענין באחרונה מפני שאינו מוכרח לפי שאפשר שיתערבו ושלא יתערבו ועוד שהדבור עליו מעט מזער כמו שיתבאר במקומו. ובהם חתם סדר קדשים. ועלו חלקי המאמר בסדר קדשים לעשתי עשרה מסכתות.

And when he finished speaking about the animal sacrifices and everything that accompanies them and the shape of the House within which we sacrifice them, he arranged Tractate Kinnim (Nests) after it. And there is no topic in this tractate besides speaking about mixtures of birds when bird sacrifices would get mixed up, these with those. And he left this topic for last because it is not definitive, since it is possible that they will get mixed up or [that] they will not get mixed up; and also the talk about it is very little, as will be elucidated in its place. And with them, he concluded the Order of Holy Things, and the sections of the material in the Order of Holy Things came to eleven tractates.

83 פג

אחרי כן חלק המאמר בטהרות והתחיל במסכת כלים וענינו שהוא כולל עיקרי הטומאות ולזכור כל מה שהוא מקבל טומאה ושאינו מקבל טומאה כי כשיזכור לנו מה שהוא מקבל טומאה נדע כל הדברים שהם מקבלים טומאה ושאינם מקבלים.

Afterwards, he divided the material in Purities, and he started with Tractate Kelim (Vessels). And its topic is to group all of the main categories of impurity and to remember all that acquires impurity and that does not acquire impurity – as when it reminds us [of] that which acquires impurity, we will know all of the things that acquire impurity and that do not acquire impurity.

84 פד

והביא אחר כלים אהלות וענינו לדבר על טומאת מת והקדים זאת המסכת בשביל שהיא קשה מכל הטומאות.

And he brought Oholot (Tents) after Kelim, and its topic is to speak about the impurity of a corpse. And he had this tractate precede, since it is the most severe of all of the impurities.

85 פה

ואחריה נגעים וענינו שהוא מדבר בטומאת צרעת שהמצורע יטמא באהל ויש בו קצת דמיון מטומאת מת כמו שיתבאר במקומו.

And after it is Negaim (Blemishes), and its topic is that it speaks about the blemishes of tsaraat (a type of skin disease) – as one with tsaraat gives off impurity in a tent, and it has some similarity to the impurity of a corpse, as will be elucidated in its place.

86 פו

וכשהשלים טומאת מת והדומה לו בא לדבר בענין טהרה והיא פרה אדומה והביא אחר נגעים מסכת פרה.

And when he finished [with the] impurity of a corpse and that which is similar to it, he came to speak about the topic of purification – and that is [effected by] the red cow (heifer). And [so,] he brought Tractate Parah (Cow) after Negaim.

87 פז

וכשהשלים לדבר על הטומאות החמורות והיאך ענין טהרתם דבר בענין הטומאות הקלות שאין בם אלא הערב השמש וסדר אחר פרה מסכת טהרות וקרא שמה טהרות בלשון נקיה שהדבור בה הוא בטהרת הטומאה ועוד שידיעת הטומאות מצריך לדעת ענין טהרה.

And when he finished speaking about severe impurities and the nature and manner of their purification, he spoke about the topic of the lighter impurities that only [require] the setting of the sun [before they can be purified]; and [so,] he arranged Tractate Tahorot (Purities) after Parah. And he called its name Tahorot as a euphemism, as the talk in it is about the purification of impurity; and also since knowledge of impurities requires [one] to know the topic of purity.

88 פח

ושמא יחשוב החושב שענין קריאת שם הסדר סדר טהרות וקרא שם מסכת ממנו טהרות שהוא תפישה על המחבר ואנו אומרים שאינו תפישה אצל חכמי ההגיון שהם קוראים המין הפרטי בשם המין הכולל אותו.

And lest one will think that the matter of calling the name of the Order, the Order of Purities, and that he called one tractate from it, Purities, is a glitch of the author's – we say that it is not a glitch for the sages of logic to call the specific category by the name of the general category that includes it.

89 פט

וכשהשלים הטומאות החמורות והיאך תעלה הטהרה מהם ודבר על טומאות קלות הביא אחר כך דיני טהרה וסדר אחר טהרות מקואות.

And when he finished [the topic of] severe impurities and the manner of their becoming pure and he spoke about the lighter impurities, he brought afterwards the laws of purification; and [so,] he arranged Mikvaot (Ritual Baths) after Tahorot.

90 צ

והניח נדה אחר כל אלו הטומאות מפני שאינה טומאה כללית לכל מין האדם וסדר אחר מקואות נדה.

And he left Niddah (Menstruant Woman) after all of these [other] impurities because it is not a general impurity for all of the human species. And [so], he arranged Niddah after Mikvaot.

91 צא

ואחר נדה מכשירין והנכון היה לסדר אחר נדה זבים אבל הקדים מכשירין על זבים כמו שהקדימו הכתוב שהרי מכשירין בפרשת ויהי ביום השמיני וזבים בפרשת זאת תהיה תורת המצורע.

And after Niddah is Makhshirin (Preparations). And the correct thing would have been to arrange Niddah after Zavim (People with Discharges), but he had Makhshirin precede Zavim like Scripture had it precede – as behold preparations [for impurity] are in Parshat (Vayehi Bayom Ha)Shmini, and people with discharges are in Parshat (Zot Tihiye Torat Ha)Metzora.

92 צב

וסדר אחר זבים טבול יום כמו שאמר הכתוב (ויקרא טו) זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע ואלו הטומאות המוקדמות כולן הן כוללות הגוף ר"ל כשיגע בהם אדם יטמא כל גופו ובשביל זה בא לדבר על טומאת כל אבר ואבר בפני עצמו.

And after Zavim is Tevul Yom (One Immersed that Day) as Scripture stated (Leviticus 15:32), "This is the law concerning he who has a discharge and he who has an emission of semen." And all of these initial impurities include the body; meaning to say when a person contacts them, all of his body becomes impure. And because of this, he [now] came to speak about the impurity of each and every limb, on its own.

93 צג

וסדר אחר טבול יום ידים.

And [so,] he arranged Yadayim (Hands) after Tevul Yom.

94 צד

ואחר ידים עוקצין והניחה לאחרונה מפני שהוציאוה בדרכי הסברא ואין לה עיקר בכתוב ובה חתם ספרו. ועלו חלקי המאמר בטהרות לשתים עשרה מסכתות.

And after Yadayim is Oktzin (Stems). And he left it for last, because they extrapolated it by the ways of reasoning and it does not have any source in Scripture [itself]. And with it did he conclude his book. And the divisions of the material in Tahorot came to twelve tractates.

95 צה

והיו מספר כל מסכתות המשנה ששים ואחת ופרקים חמש מאות ושלשה ועשרים.

And the number of all of the tractates of the Mishnah were sixty-one and the chapters, five hundred and twenty-three.