2:19ב׳:י״ט
1 א

ויצר, ביו"ד אית"ן לבד ויו"ד השורש נעלמה מהכתיבה, ופירושו וכבר יצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים, ובכלל חית השדה הבהמה כמו שפרש בפסוק ויקרא האדם, ונוצרו מן האדמה טרם האדם; וכיון שברא האדם ואמר לו שימשול בהם, הביאם לפניו לאמר שימשול על כולם כמו שהיה רואה אותם, כעבד לפני מושל, ושיקרא להם שמות לפי טבעם הנתון בהם כפי חכמתו שנתן האל בו יותר על כולם.

ויצר, this time the word is spelled with only a single letter י, not as in verse 7. In other words, a letter י' which is part of the root of the verb יצר has been omitted from the written text of the Torah. The meaning of the line is: “seeing that G’d had already formed from the earth all the living creatures and all the fowl of the sky, etc.” The expression חית השדה in our verse includes also all the domesticated mammals. This is clear from verse 20, where Adam is portrayed as naming all of them. All of these creatures had been created before Adam had been created. G’d told Adam that he would have authority over all these creatures. He was challenged to name them in accordance with the special qualities each animal possessed; their characteristics should be alluded to in their names.

2 ב

וטעם לראות, שיהיו רואים ויודעים הבאים אחריו חכמתו כי קרא להם שמות במקובל בידם בן מפי אב השמות שקרא לכל אחד לפי טבעו שידע בו בחכמתו. והנה ידע אדם בשעה שראה אותם טבע כל אחד מהם ומנהגו ראה חכמה יתירה שנתן ה' בלבו בזוכרו העוף אמר שנוצר מן האדמה וביצירתו אמר שנוצר מן המים? מזה ומזה נברא כלומר מן המים הסמוכים ליבשה וזהו מה שאמרו רז"ל (חולין כ"ז) מן הרקק נבראו, או אמר מן האדמה כי מן האדמה הביאו אל אדם כי שם גידולו כמו שאמר "ועוף יעופף על הארץ" ולא זכר דג הוש כי לא יתכן לפי הטבע שנתן בהם האל שיבאו לפני האדם, כי אין חיותם כי אם במים, וכשיוצאים מן המים ימותו, גם אין להם כלי ההליכה אלא כלי השיטה; והשמות שיקראו לדגי הים הוא שם מוסכם מצידי הדגים לפיכך שמותם משתנים לפי שנוי המקומות. מה יקרא לו, מה שם יקרא לו.

לראות, G’d did not need to see how clever Adam was. The exercise was designed to show his descendants what a brilliant forbear they had had, someone who had at one glance been able to determine the essence of each of these creatures. Adam was clever enough to divine the nature of the birds which, though described in 1,20 as having been produced by the waters, are treated in our verse here as if they had been products of the earth (or even of the sky). The Talmud, which describes the origin of the birds as being puddles of water, i.e. combination of water and earth, did not tell us anything Adam had not known already and taken into consideration when naming the birds. (Chulin 26) Alternately, the reason the Torah speaks of G’d having fashioned all the categories of creatures listed in our verse as stemming מן האדמה, is that G’d brought all of these creatures to Adam from the earth, seeing that this was the habitat on which all these creatures developed to their maturity. Proof is the fact that even the birds which fly in the sky are described not as flying in the sky, in the atmosphere, but as flying over the ארץ, emphasising that they too are an integral part of “earth” as opposed to the fish whose habitat is not “earth” but the waters. When fish leave that habitat they die. Seeing that this is so, G’d could not parade them in front of Adam who was on land and could not determine the nature of the various water-based creatures from his present vantage point. As a result, the names of fish actually vary, depending in which ocean they are found, and in what climates they make their habitat.

3 ג

וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה, פירוש, וכל נפש חיה אשר יקרא לו האדם שם, הוא שמו, וכן מקום שם קבר (יחזקאל ל"ט) כמו מקום קבר שם, וכן רבים. ופירוש הוא שמו, הוא שמו הנאות לו לפי טבעו, ובנפש חיה כלל כל המתנועעים. ואמר לו, כנגד הגוף. ומה שאמר נפש חיה, לפי שהוא כלל לכל אשר קרא האדם שמות, והביאם לפניו קודם שיצר האשה כדי שיתבונן בהם שיראה אותם כולם זכר ונקבה ולעצמו לא ראה נקבה, והתבונן בזה כי לטובתו ולכבודו עשה האל זה:

וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה, the meaning of this line is as if the Torah had written: וכל נפש חיה אשר יקרא לו האדם שם, “and any living creature whom Adam assigned a name, etc.” הוא שמו, that remained its name. We find something analogous in Ezekiel 39,11 מקום שם קבר, which is the same as if the prophet had written מקום קבר שם, “a place as a grave there.” There are numerous other examples of what we might consider at first glance as an unusual syntax. The name Adam assigned to each creature described the body, contours of the animal in question. The expression נפש חיה in our verse includes every creature that moves. This expression is the Torah’s way of telling us that Adam realised that no creature is really a “living” creature unless it consists of a male and a female of its species, ensuring that they can reproduce and keep the species alive. This brought home to him the full meaning of his having no female partner. He realised that G’d had done this in his own interest, to show the world that he was not on the same level as all the other creatures.