ודוקא במשכים לפתחו וכו'. ואמרו חכמי פרובינצ"א ז"ל דאפי' במשכים לפתחו אינו אסור אלא כשמזכיר לו שלום (שבת י:) משום ששמו של הקב"ה שלום כדבעינן למימר לקמן אבל מותר לומר לו צפרא דמארי טב כיון שאינו מזכיר לו שלום ונראה למורי הרב נר"ו שאפי' זה אינו מותר אלא כשהוצרך ללכת לראות לעסק מעסקיו או לשום ענין אבל אם אינו הולך אלא להקביל פניו קודם התפלה אפי' זה הלשון אסור:
מתני' אלו הן בין הפרקים וכו'. ר' יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק יש מפרשים דלא יפסיק כמו בין פרק לפרק שאינו שואל מפני הכבוד ואינו משיב לכל אדם אבל מפסיק כמו באמצע שאר הפרקים ששואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד והנכון כמו שפירשו רבני צרפת ז"ל שאינו מפסיק כלל אלא שמיד שיאמר אני ה' אלהיכם יאמר אמת כמו שמצינו אותו בפסוק כדמפרש ואזיל בגמ' ואחר שיאמר אמת אם יצטרך לשאול מפני היראה או להשיב מפני הכבוד יפסיק כמו באמצע שאר הפרקים:
גמ' חוזר ואומר אמת וכו'. כלומר כל היכא שפסק מפני היראה או מפני הכבוד אחר שאמר אמת או כגון שסיים ק"ש קודם החזן וסמך אני ה' אלהיכם עם אמת וממתין שיתחיל החזן ושיאמר עמו צריך לחזור פעם אחרת אמת או לא והלכתא שאין צריך לחזור ולומר פעם אחרת אמת אלא מתחיל מויציב ואילך או ממקום שפסק:
מתני' אמר ר' יהושע בן קרחה למה קדמה שמע וכו'.:
גמ' כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו וכו'. רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כאילו הקריב תודה בלא מנחה וזבח בלא נסכים הפירוש הנכון כך הוא דעולא ס"ל דכיון שהוא קורא וקשרתם לאות על ידכה והיו לטוטפות בין עיניך ואינו מניחן נמצא שמעיד עדות שקר על עצמו שמה שאומר אינו אמת ואע"פ שעשה המצוה שיצא ידי ק"ש אפ"ה עבר עבירה מצד אחר שהעיד עדות שקר על עצמו ורבי יוחנן ס"ל שאפילו המצוה עצמה אינה נעשית שלימה כיון שלא קבל עליו עול מלכות שמים דה"ל כמי שמקריב תודה בלא מנחה וכו' כיון שקורא בלא קבלת מלכות שמים מפי מורי הרב נר"ו:
הרוצה לקבל עליו עול מ"ש שלימה וכו'. טעם הדבר מפני שבתפילין שבראש אדם משעבד לבורא יתברך הנשמה שהיא במוח ובתפילין שבזרוע אדם משעבד גופו ומפני כך צוו להשים אותם כנגד הלב שהלב היא עיקר התאוות והמחשבות ובזה יזכור את הבורא וימעיט הנאותיו ובמזוזה משעבד אדם ממונו אלא שלא הזכירו בכאן המזוזה מפני שמצוותה נעשית בשעה אחרת וכשקורא ק"ש ומתפלל בענין שמשעבד לו נשמתו וגופו זו היא מלכות שמים שלימה ומדאמר ומתפלל משמע שגם בתפלה צריך שיתפלל ותפילין בראשו:
והורה רבי יצחק בר יהודה רבו של רש"י ז"ל שאם לא היה הטלית מזומן לאדם קודם שיתחיל לקרות ק"ש והביאו אותו בעוד שהיה קורא שמפסיק ומברך ומתעטף בטליתו וחוזר וגומר ומתפלל והביא ראיה מדאמר בגמ' (דף יד:) רב קרי ק"ש ומניח תפילין וצלי ואמרי' התם שליח הוא דעוית כלומר שהשליח נתעצל ולא הביא התפילין מתחלה ולפיכך הניחם אחר שקרא ק"ש והתפלל עמהם והיה אומר דכמו שמצינו זה בתפילין כך הוא הדין בציצית ולא הודו לו רבני צרפת ז"ל מפני שאין לדמות ציצית לתפילין דתפילין מפני שהוא חובה להתפלל עמהם כדאמר לעיל מפסיק אבל מצות ציצית שאינו אלא חובת מנא אין לו להפסיק בברכות של ק"ש כדי שיתעטף ויברך ויתפלל בציצית:
לייט רב חסדא מאן דמהדר אמיא בעידן צלותא הרי"ף ז"ל כתב הני מילי לק"ש אבל לתפלה בעי לאהדורי וכו'. וכן נמצא במקצת ספרי הגמרא ואומרים רבני צרפת ז"ל דלא גרסי' ליה ואינו אלא פירוש שהכניסו בספרי הגאונים הראשונים ואינו נכון דמסתמא לשון צלותא יותר משמע תפלה מק"ש ומה טעם להוציא התיבה ממשמעה ולפרש צלותא ר"ל ק"ש ולא תפלה ולפיכך מפרשי' דבין לתפלה בין לק"ש אסור ואי קשיא לך ההיא דגרסינן פסחים (דף מו.) לגבל ולתפלה ולנטילה ארבע מילין דמשמע שחוזר בעבור שיטול ידיו להתפלל ארבע מילין ההיא כבר תרצה רש"י ז"ל דאינו ר"ל ליטול ידיו לתפלה כמו שסוברין אלא כך הוא הפירוש שמי שאוכל חולין בטהרה יש ללכת אצל מי שיודע שמגבל אותם בטהרה ד' מילין וכן אם יודע שימצא בהכ"נ שמתפללין בה בעשרה יש לו ללכת לשם ולהאריך ד' מילין וכן לנטילה ר"ל לצורך הסעודה ובדקנו בנוסחאות המדוייקות ומצאנו שלא היו גורסין כל זה וגם לא היו גורסין בעידן צלותא אלא הכי קא גרסי לייט רב חסדא מאן דמהדר אמיא וה"מ בעידן ק"ש דמשמע שלא בא להשמיענו אלא דין הזמן בלבד שאחר שיגיע הזמן לא יחזור בעבור המים לא לתפלה ולא לק"ש וטעם הראשונים שהיו אומרים לק"ש אינו חוזר ולתפלה חוזר משום דסברי דכיון דק"ש מדאורייתא ותפלה מדרבנן החמירו בה שמא יעבור הזמן ופסק זה אינו נכון מהטעמים שכתבנו מפי מורי הרב נר"ו: