Table of Contentsתוכן העניינים
Toggle Reader Menu Display Settings
Commentaryמפרשים
Rabbeinu Bahyaרבנו בחיי
Loading...טוען מידע...
Vayikra 11:2 ויקרא י״א:ב׳
1 א

זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ. אם תסתכל בפרשה הזאת ובפרשיות הסמוכות לה תמצאם מסודרות בסדור גדול ובכונה נכונה על סדר ארבע יסודות ממטה למעלה, בשכבר ידעת כי סדור היסודות ממעלה למטה הוא סימן ארמ"ע, אש רוח מים עפר, וכן סדרם שלמה המע"ה בספר משלי בפסוק (משלי ל׳:ד׳) מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ, אבל בפרשיות אלו תמצאם מסודרים ממטה למעלה והסימן עמר"א, כי התחיל מיסוד העפר, זהו שכתוב זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ, ובאר בפרשה זו הבהמות והחיות המותרות והאסורות שהן מיסוד העפר, ובפרשה שניה הזכיר יסוד המים, ובאר הדגים המותרים והאסורים ואמר את זה תאכלו מכל אשר במים, ובפרשה שלשית באר בריות הרוח שהן העופות האסורים והמותרים ואמר ואת אלה תשקצו מן העוף, ובפרשה רביעית רמז על יסוד האש שהוא היסוד הרביעי והדק מכולן. ואמרו וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ החלד והעכבר והצב למינהו, הצב שני מינים האחד שמו ערוד והשני שמו סלמנדר"א, ונרמזה סלמנדר"א זו במלת למינהו שהוסיף הכתוב בשבילו, והיא חיה מתילדת באש בתנור שנתחמם שבע שנים רצופים יום ולילה וכל כך גדלה שם שאם תפרד רגע מהאש מיד תמות כדגים שמתים בהפרדם מן המים לפי שהמים גדולן וחיותן כך סלמנדר"א זו עקר חיותה היא האש הגדולה. ועל זה דרשו רז"ל כשהיה מגיע רבי עקיבא אצל מקרא זה והצב למינהו היה אומר מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית, בראת בריות גדולות בים בריות גדולות ביבשה, שבים אלמלי יוצאות ליבשה מיד מתות ושביבשה אלמלי נכנסו לים מיד מתות, בראת בריות גדולות באש בריות גדולות באויר, שבאש אלמלי יוצאות לאויר מיד מתות ושבאויר אלמלי נכנסות באש מיד מתות, הוי אומר (תהילים ק״ד:כ״ד) מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית.

זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ, “these are the creatures which you may eat from among all the animals on earth:” If you will take a good look at this paragraph and at the paragraphs following them, you will realize that there is an overall pattern to the sequence in which they have been written. They correspond to the four basic elements of the universe which we explained in connection with Genesis 1,2. Here the Torah proceeds in an ascending manner. You are aware that in Genesis they appeared in a descending manner. The four basic materials of terrestrial earth are: fire, wind (atmosphere), water, earth. This is also the order in which Solomon arranged these four basic components of our terrestrial universe in Proverbs 30,4. He writes: “Who has ascended heaven and come down? Who has gathered up the wind in the hollows of his hand? Who has wrapped the waters in his garment? Who has established all the extremities of the earth?” In the paragraphs before us the order of these phenomena and allusions to them has been reversed, so that their identifying symbol instead of being ארמ'ע has been reversed to become עמר'א. Here the Torah commenced with the element earth, dust, when it wrote: “these are the creatures on earth that you may eat.” In the second paragraph the Torah speaks of the element water, telling us what creatures in the water we are allowed to eat. In the third paragraph the Torah speaks about the atmosphere, telling us which birds (categories) must not be eaten. The Torah tells us which birds or winged creatures we must abhor (11,13). In the fourth paragraph the Torah alludes to the element fire which is the fourth element, the least substantive of all. The paragraph (11,29) begins with the words: “these are the contaminated ones, (ritually impure) among the teeming animals that teem upon the earth.” Among the categories listed is the צב which consists of two groups including the salamander. it is alluded to in the word למינהו, “according to their kinds,” an expression not found with the other seven of these contaminated creatures. According to an ancient tradition this salamander has its origin in fire; it is the product of a furnace which has been heated for seven years consecutively both by day and by night. This enabled the salamander (dragon?) to mature during all this time. If it were to separate from the fire even for a moment it would die, just as fish die when they are removed from their element, i.e. water. [Our author bases himself on the Sifra of Talmudic times. Tosafot Chagigah 27, speak of such creatures which we think of as strictly belonging to mythology, Ed.] When Rabbi Akiva came to the verse והצב למינהו (verse 29), he exclaimed: “how great and marvelous are Your works o Lord, You have created them all with wisdom; You created huge monsters in the sea, huge animals on land, If the ones in the sea would be placed on land they would die at once, whereas if the huge land animals like elephants were to be placed in the sea they would drown at once. You created great creatures with fire and large creatures in the atmosphere. If the ones which thrive on fire would be placed in the atmosphere they would die immediately, whereas if the ones whose habitat is the atmosphere were to be put to the fire they would burn to death immediately. This then was what David had in mind in Psalms 104,24 when he wrote the words quoted above” (compare Sifra Shemini 8,7).

2 ב

ויראה לי מטעם שהזכיר מלת אלה בבריות הרוח הוא שאמר ואת אלה תשקצו מן העוף גם בפרשת בריות האש הזכיר ג"כ מלת אלה באמרו אלה הטמאים לכם, לפי שמלת אלה מלה רוחניית ידועה משם אלהים, שהיו"ד והמ"ם כנוי לרבים ועקר מלת אלה, ובא לרמוז כאן כי שתי היסודות שהם האש והרוח הם יסודות דקים, ומרוב דקותם ייחסם הכתוב בשם אלהים בהרבה מקומות באמרו (בראשית א׳:ב׳-ג׳) ורוח אלהים מרחפת על פני המים, (איוב א׳:ט״ז) אש אלהים נפלה. ובשתי הפרשיות הראשונות כשהזכיר יסודות העפר והמים שהם יסודות כבדים גופניים לא תמצא בהן מלת אלה כלל. ועוד יש לומר שהזכיר בשתי יסודות הללו לשון אלה כדי לרמוז על עבודה זרה שכתוב בה (שמות ל״ב:ד׳) אלה אלהיך ישראל, וכבר ידעת כי יש מן האומות שהן עובדין הרוח והאש בהיותם יסודות קלים ומשרתים להם כדי שתחול עליהם רבוי הטובה וההצלחה ויתגבר מזלם לפי דעתם.

I believe that there is a common denominator between the creatures of the atmosphere and those of the element fire, seeing that in introducing them the Torah used the expression אלה, “these,” and ואלה, “and these,” respectively (compare 11,13 and 11,31). The very word אלה has a spiritual connotation as it is the singular of the word אלה-ים. The last two letters in the word אלהים are simply plural ending. What the Torah alludes to by using the word אלה in connection with the creatures whose habitat is the atmosphere or fire is that both these two elements are devoid of substance, not really tangible. This is the reason that they appear so often in connection with the word אלהים. The idea is that the less tangible something is the closer it is to celestial domains rather than terrestrial domains. The word אלה occurred when the people who asked the Israelites to worship the golden calf said: אלה אלוהיך ישראל,”these” are your gods o Israel, a call to idolatry. You are no doubt familiar with certain nations who worship fire and wind respectively. They do so because they realise the lack of physical substance of both of these elements. By serving them they hope to benefit by increased success and good fortune.

3 ג

ובמדרש זאת החיה אשר תאכלו זהו שאמר הכתוב (חבקוק ג׳:ו׳) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, בשעה שבקש הקדוש ב"ה ליתן תורה לישראל עמד ומדד את הארץ ונתן התורה לישראל במדבר בפרהסיא, לכך כתיב עמד וימודד ארץ, דמם של שבעה אומות התיר להם שנאמר (ישעיהו ס׳:י״ב) והגוים חרוב יחרבו, נפשם של שבעה אומות התיר להם שנאמר (דברים כ׳:ט״ז) לא תחיה כל נשמה, ממונם של שבעה אומות התיר להם שנאמר (שם ז) ואכלת את כל העמים. רבי שמעון בן יוחאי אומר איללן שנאמר (במדבר י״ג:ט״ז) לתור את הארץ. ר' אחא אומר הקפיצן לגיהנם שנאמר (ויקרא י״א:כ״א) לנתר בהן על הארץ. רב הונא דצפורי אמר התירן כענין שכתוב (איוב י״ב:י״ח) מוסר מלכים פתח, רבי תנחום בר חנילאי אומר התיר להם את האסורין שקצים ורמשים. למה הדבר דומה, לבעל הבית שהיה לו גורן והיה עמו חמור וכלב טען עליהם התבואה, הכלב היה משליך המשוי כי לא נסה, מה עשה בעל הבית התיר מעליו את המשוי, כך הקב"ה כיון שראה את ז' האומות שאין בהן לחלוחית ואינן מקיימין את המצות, למה הדבר דומה לרופא שהלך לבקר שני חולים, אחד יש בו סכנה אמר להן תנו לו כל מה שמבקש לאכול, נכנס לשני אמר להן תנו לו מאכל פלוני ואל תתנו לו מאכל פלוני, לימים זה שהתיר לו המאכלים כולם מת, וזה שהתיר לו מקצת ואסר לו מקצת נתרפא, אמרו לו מה זאת, אמר להן זה שראיתי בו סמנים חיים התרתי לו זה ומנעתי ממנו זה, וזה שראיתי בו סימני מיתה התרתי לו את הכל כך התיר הקב"ה לשבעה אומות שקצים ורמשים וכל העברות לפי שהם מוכנים לגיהנם, אבל ישראל שהם לחיים אמר להם את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו, ולכך אמר זאת החיה שהוא לשון חיים, לפי שישראל דבקים בחיים שנאמר (דברים ד׳:ד׳) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום.

A Midrashic approach (based on Tanchuma Shemini 6 or Vayikra Rabbah 13,2). The words זאת החיה אשר תאכלו, “this is the category of creature that you may eat,” reflect Chabakuk 3,6: ”when He stands He makes the earth shake, when He glances, He makes nations tremble.” At the time when G’d was about to give the Torah to the Jewish people, He stood and contended with the earth and gave the Torah to Israel in public, in full view of everyone. At that time He lifted the restrictions against spilling the blood of the seven Canaanite nations inhabiting the land of Israel. We have several verses to that effect, one in Isaiah 60,12 “for the nation that does not serve you shall perish;” a reference to the lives of those seven nations. We have another verse in Deuteronomy 20,16: “you shall not let live anyone;” the repetition of such permission in Isaiah means that also the money, physical possessions of those nations, was permitted to be kept as loot. This is supported also by the words “you shall consume all the (7) (seven) nations” (Deut. 7,16).
Rabbi Shimon bar Yochai says that the meaning of the verse in Chabakuk 3,6 is that G’d spied out amongst all those nations, searching for a country which would be suitable as a homeland for the Jewish people, a mountain suitable to give them the Torah, etc., and that He found none other than the land of these seven nations. Rabbi Hunna from Tzippori understood the word וימודד in that verse to mean that G’d (allegorically speaking) loosened their girdles, i.e. much as in Job 12,8 which is the reverse of חגור מתניכם, “tighten your belt ready for war or marching.” Rabbi Tanchum, son Chanilai said that the meaning of those words is that He let loose against them all the forbidden creepers. According to Vayikra Rabbah 13,2 this is a simile comparing the situation to a farmer who came to a threshing ground with a donkey on one side and a dog on the other. He loaded the donkey with five measures of grain and the dog with two. The donkey trotted along contentedly whereas the dog was clearly resentful. So the farmer took one of the measures of grain from the dog and added it to the load the donkey was carrying. Whereas the donkey did not protest the dog was still resentful. The farmer told the dog that it was not much good to him seeing it was unwilling to accept any responsibility (the seven Noachide laws) at all. Similarly the Gentile nations and the Jewish people. Seeing that the former do not even observe the basic seven Noachide laws G’d does not have much use for them and has permitted the Israelites to dispossess them completely. [In the version in the Midrash the restrictive word “seven” is absent. It appears that our author was careful not to offend the Christians in his host country. Ed.]
Another parable illustrating the relationship between G’d and the Jewish people. A physician went to see two of his patients. To the family of the one who was in a life-and death-situation he did not prescribe a specific diet for the patient, permitting him to eat whatever he wanted. To the second patient he gave very precise instructions what not to eat as this was apt to save his life. After a while the patient to whom the doctor had not prescribed a specific diet died whereas the other patient recovered. The families of both patients became aware that the doctor had prescribed only for the one patient and they wanted to know why. The doctor explained that the patient who died had been doomed already. There was therefore no point in denying him what he could enjoy on a short-term basis. The same applies to the Israelites and the seven Gentile nations who are doomed. Seeing that the latter are headed for death anyway, there is not much point in prescribing a restrictive diet. The Israelites, however, may be saved from their sickness if they keep a strict diet. Hence the Torah issued the instructions in this chapter, while allowing the Gentiles to eat whatever they want. This is the mystical dimension of introducing this chapter with the words זאת החיה, this is the life-giving legislation regarding food which may be consumed, etc.” Seeing that the Israelites are attached to eternal life, it is important hat they not consume food which could endanger their hereafter.