Bereshit 25:27 בראשית כ״ה:כ״ז
1 א

ויגדלו הנערים. זה הלך לבתי כנסיות ובתי מדרשות, וזה לבתי עבודה זרה, וכן ארז"ל היתה עוברת רבקה על בתי כנסיות ובתי מדרשות ויעקב מפרכס לצאת, שנאמר (ירמיהו א׳:ה׳) בטרם אצרך בבטן ידעתיך, עוברת על פתחי ע"ז ועשו מפרכס לצאת שנאמר (תהילים נ״ח:ד׳) זורו רשעים מרחם.

ויגדלו הנערים, “the lads grew up.” According to Bereshit Rabbah 63,10 after Esau attained the age of 13 he frequented houses of idolatry while Yaakov frequented Torah academies. Our sages in the same Midrash also said that Rivkah had experienced similar experiences during her pregnancy. Whenever she passed either one of the aforementioned institutions one of the fetuses within her seemed anxious to emerge. There is a verse in Jeremiah 1,5 בטרם אצרך בבטן ידעתיך, “even before I formed you in the womb I already appointed you (as a prophet).” From this verse we see that distinct prenatal tendencies are not mere figments of our sages’ imagination. Psalms 58,4 זרו רשעים מרחם, “the wicked are defiant even while in the womb,” confirms this piece of psychological insight.

2 ב

ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים. כוון הכתוב לומר כי אע"פ שהיו האחים האלה תאומים נוצרו בבטן בזמן אחד אין מעשיהם דומים זה לזה, אבל הם שני הפכים וכל מדותיהם חלוקות זו מזו, כי עשו נמשך אחר תענוגי הגוף ויעקב נמשך אחר עצת הנפש, ועל כן אמר ויהי עשו איש יודע ציד, והוא אומנותו של אדם בטל ומי שרודף אחר תאוות העולם, איש שדה כאלו אמר איש האדמה, ומזה נקרא שמו אדום נגזר מן אדום ומן אדמה, כלומר שהיה עפריי.

ויהי עשו יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם יושב אהלים, “Esau became a hunter, a man of the field, whereas Yaakov was a simple man a dweller in tents.” This verse conveys the fact that though the brothers were twins they had totally different interests in life. Esau pursued the material pleasures available in life whereas Yaakov was of a philosophical bent. This is why the Torah characterises the difference in the two phrases that Esau was a man of the field, i.e. a man dedicated to the earth, the physical. This is why later on he is called אדום, a word closely reminiscent of אדמה, earth.

3 ג

ודבר ידוע כי השתדלותו של אדם במאכל ובמשתה והיותו משתעשע בציד שהם תענוגי הגוף בעולם הזה הלא היא סיבה לבזות עבודת השי"ת ויראתו לעשותם טפל ותענוגי הגוף עקר, וזאת היתה מדתו של עשו, הוא שאמר ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה, ובעל מדה זו מוצא עצמו עקוב לסוף, הוא שאמר עשו ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי, ואם יטעם נופת וצוף בתענוגים אינו אלא לפי שעה, והוא עתיד שידאג ויתנחם באחריתו ויצטער מאד על זה, הוא שכתוב ויצעק צעקה גדולה ומרה, וכן הזכיר שלמה ע"ה בענין רדיפת התענוגים (משלי ה׳:ד׳) נופת תטופנה שפתי זרה וגו' ואחריתה מרה כלענה, זה דרכו של עשו וכל התומכים אשוריו, אבל דרכו ומדתו של יעקב בהפך זה, כי איש תם הפך יודע ציד ויושב אהלים הפך איש שדה, ועוד כי מה שרצה עשו לקנות רצה יעקב למכור, והוא רדיפת התאוות ובקשת תענוגי העולם שהמשילם לנזיד עדשים, לפי שטוב העולם ושלותו וכבודו אינו אלא גלגל כעדשה שהיא עגולה, וע"כ רצה למכור ולהחליף חיי שעה בחיי העולם, היא עבודת הש"י שהיתה בבכורות.

It is a well known fact that if man dedicates himself to the pursuit of the pleasures which life has to offer, this estranges him to G’d and makes it difficult for him to serve the Lord at the same time as he is busy pursuing his major concerns. Making earthiness a priority must result in making godliness a secondary concern. We see this best reflected when Esau sold the birthright and the Torah (25,34) describes this in a few words: ויאכל וישת ויקם וילך, ויבז עשו את הבכורה, “he ate, he drank, he arose and went of his way; thus Esau demonstrated his disdain for the birthright.” Anyone who is characterised by this negative virtue will eventually find himself deceived. [I believe the author means that sooner or later such people will be disappointed in what they had expected out of life. Ed.] In the case of Esau we find him describing himself as deceived twice when he said to his father (27, 36) “and he (Yaakov) has tricked me twice, he took my birthright and now he has taken my blessing.” Whatever pleasures and satisfactions such people do experience are only temporary and the time will come when they rue their former lifestyle and they cry out bitterly when they realize that “life” has deceived them. This is what Solomon had in mind when he said in Proverbs 5,3-4: “for the lips of an immoral woman drip honey; her mouth is smoother than oil. But in the end she is bitter as wormwood, sharp as a two-edged sword.” This is precisely the lifestyle of Esau and all those who support him. The philosophy and lifestyle of Yaakov are diametrically opposed to this, for someone characterized as איש תם and as יושב אהלים is the antithesis of someone described as יודע ציד, איש שדה. Not only this, whatever Esau was willing to give up, i.e. to sell, Yaakov was anxious to buy. When the Torah speaks about the dish of lentils, something round, always returning to its beginning, this merely illustrates the concept of the pursuit of the pleasures of this world. This physical universe and all the phenomena in it are constantly being recycled, as Solomon said already at the beginning of Kohelet: “there is nothing new under the sun.” What is perceived as progress, eventually is seen to be merely a retread of something old. Yaakov who had perceived this was therefore anxious to sell such “merchandise,” in return for something which promised enduring progress. The instrument of securing this spiritual progress is the birthright, as it represents the privilege of performing service for the Lord in sacred precincts.

4 ד

ודע כי ממה שהזכיר הכתוב בכל אחד ואחד מהם איש, למדנו שאין כל אחד למטה מי"ג שנה, אך לפי חשבון שנותיו של אברהם תמצא כי בזמן שמכר לו הבכורה היה כל אחד בן ט"ו שנה, שהרי אברהם היה בן מאה שנה כשנולד יצחק והיה בן ק"מ כשנשא יצחק את רבקה, ועשרים שנה של עקרות הרי שהיו לו לאברהם מאה וששים שנה, וכל שניו היו קע"ה שנה, א"כ ביום שנפטר אברהם היו יעקב ועשו בני ט"ו שנה.

Know that seeing the Torah had described both Esau and Yaakov already as איש, i.e. adult, mature in years, it is clear that they must have been at least 13 years of age at the time Yaakov bought the birthright from his twin brother. If, as the Midrash told us, Avraham died five years early in order not to experience how Esau displayed his disdain for spiritual values, this means that the brothers were 15 years old at the time the sale of the birthright took place. Avraham was 160 years old at the time Yaakov and Esau were born. He died at the age of 175, i.e. at a time when his grandchildren were 15 years of age.

5 ה

ועוד תרמוז לנו הפרשה כי גיהנם מזומן לכת של עשו וגן עדן מזומן לכת יעקב ובניו, והוא שדרשו רז"ל כי כשבאו שני האחים האלה לפני אביהם ליטול הברכות שנכנס עם אחד גן עדן ועם האחד גיהנם, גן עדן נכנס עם יעקב וגיהנם נכנס עם עשו, כאשר יתבאר בכל אחד במקומו, וכן דרשו רז"ל היא העולה זו אומה אדומית שהיא מעלה את עצמה שנאמר (עובדיה ד) אם תגביה כנשר וגו', על מוקדה זה גיהנם לעתיד לבא, ובעולם הזה ויהיבת ליקידת אשא.

There is also an allusion in our verse that people such as Esau are slated for Gehinom whereas people such as Yaakov are destined for Gan Eden.
We read in Bereshit Rabbah 65,22 that when Yaakov entered Yitzchak’s room in order to receive the blessing, Gan Eden entered with him. On the other hand, when Esau entered the same room a little later, Gehinom entered with him. We have a Midrash Tanchuma Parshat Tzav, 2 which expresses a similar sentiment when the author writes that the words היא העולה, ”it is the burnt-offering” (Leviticus 6,2), are a reference to a nation which is totally אדומית, wrapped up in earthly concerns, and which elevates itself as is written in Ovadiah 4, “even if you rise as high as the eagle I will bring you down, על מוקדה, on the site of the altar where the fire is burning.” The word is a reference to the fires of Gehinom in the hereafter. The words of Daniel 7,11 apply to such people ויהבת ליקדת אשא, “and consigned to the fire’s burning.”

6 ו

ויעקב איש תם. היה ראוי לומר ויעקב היה איש תם כמו שאמר ויהי עשו, וכן אמר הכתוב (בראשית ד׳:ב׳) ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה, אבל הזכיר הויה בעשו כי כן היה שמו תמיד מיום הולדו לא נשתנה כלל, אבל שמו של יעקב נשתנה אחר כך בשם ישראל, ומזה לא הזכיר בו לשון הויה שאין עקר ההויה בשם יעקב כי אם בשם ישראל וכענין שאמר לו ה' יתברך (בראשית ל״ה:י׳) כי אם ישראל יהיה שמך.

ויעקב איש תם, “and Yaakov was a straightforward man.” Actually, the Torah should have written: ויעקב היה איש תם. This would have corresponded to the line ויהי עשו איש יודע ציד, or ויהי הבל רועה צאן (Genesis 4,2). On the other hand, there too Kayin’s vocation is described in the terms וקין היה עובד אדמה, “Kayin had become a tiller of the soil.” Why these changes in describing the development of the respective people and their vocations? The expression היה, “he was,” or “he had become,” is used in connection with Esau as he had been called “Esau” already at birth and he remained Esau until the day he died. Just as Esau’s name did not change so his character did not undergo any change either. Not so Yaakov, who eventually qualified for the name Israel (Genesis 35,10). This is why the word היה, or ויהי would not have been appropriate in connection with describing his vocation. When G’d changed his name, He emphasised the permanence of that change by using the very word יהיה, (a form of הויה) which the Torah had avoided using earlier.

7 ז

ועוד יש להתבונן שהיה ראוי לומר יעקב איש אמת כיון שמדתו אמת, ממה שאמר הנביא (מיכה ז׳:כ׳) תתן אמת ליעקב, אבל הוסיף באור במלת תם שהיא רומזת על מדת אמת, ורומזת עוד שהוא המכריע, מלשון תיומת שהוא אמצעית בין העלין לימין ולשמאל, וכבר ידעת כי מספר יעקב עם ד' אותיות עולה קו"ף, וא"ר עקיבא קו"ף זה הקב"ה והבן זה.

Furthermore, actually the Torah should have written: ויעקב איש אמת, “and Yaakov was a man of truth.” His principal characteristic was אמת, “truth.” This is what Michah was at pains to point out when he said (Michah 7,20) תתן אמת ליעקב, “Grant truth to Yaakov, kindness to Avraham, etc.” Instead the Torah added the word תם to describing Yaakov as a יושב אהלים, “a dweller in tents,” a student of Torah, in order to already hint at that quality אמת by attributing to him two of the three letters in that word. The letters תם also allude to the quality of being מכריע, reconciling apparent contradictions and deciding on a certain path. The quality is known as תיומת. We encounter the word in connection with the adhesion between two leaves in the Lulav. The quality is one which reconciles opposites and pursues a middle of the way between the two extremes. In this instance Yaakov combined the major characteristics of his grandfather Avraham, i.e. חסד, love, and the major characteristic of his father i.e. פחד or גבורה, and he moulded them into a viable combination. This is why he succeeded in raising 13 children all of whom remained true to his heritage. You are aware that the numerical value of the letters in the name Yaakov (182) when combined with 4 letters of the Ineffable Name (each counted as 1) amount to 186. At the same time, the numerical value of the letters in that Ineffable Name when squared also amount to 186. This may be the reason why Rabbi Akivah said that קוף=the name of G’d.

8 ח

יושב אהלים. ע"ד הפשט של שם ועבר, ועל זה נאמר יושב אהלים.

יושב אהלים, “a dweller in tents.” The plain meaning of the text is that Yaakov spent his time in the tents of Shem and Ever, i.e. in their academies.

9 ט

וע"ד הקבלה יושב אהלים אהל של מעלה ואהל של מטה, שכבר ידעת שצורתו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד והנה זה כאלו אמר יושב כסא.

A kabbalistic approach to the words: The reason the Torah speaks about the word “tents” in the plural, i.e. אהלים, seeing hat most people dwell in only one tent at a time, is that Yaakov demonstrated that one could live in the tent of the “higher” regions and in the tent of the “lower” regions of the universe simultaneously; We have been taught already (Bereshit Rabbah 68,12) that the countenance of Yaakov is engraved on the throne of G’d. In view of this, the expression יושב אהלים (404) is equivalent to the numerical value of the words יושב הכסא, “The One who sits on the Throne.”