Chanukah, Chapter 9 לחנוכה, ט׳
1 א

בגמרא לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. והוא שהיו"ט הוא רק לומר בהם הלל דאיתא (ערכין י:) שבת כו' לא איקרי מועד ר"ח כו' לא איקדיש בעשיית מלאכה כו' לילה המקודש לחג טעון שירה כו' ופריך והא חנוכה דלא הכי ולא הכי וקאמר ומשני משום ניסא והיינו שע"י הנס היה בכח כהנים הקדושים לעשות אותם כיו"ט לענין קריאת הלל אף דלא איקרי מועד ולא נאסר במלאכה. וז"ש בלשון קבעום ועשאום ולא אמרו תקנו לעשותו יו"ט בהלל או ציוו לעשותו יו"ט כו' אך לשון עשאום הוא ע"ד שמצינו (שבת קיט. קידושין לא.) עבידנא יומא טבא לרבנן ופירש"י סעודה ואמרנו שהמכוון בל' עבידנא יו"ט. הוא שהיה בכחן ע"י שמחה של מצוה שהיה בהסעודה מסיום המס' או ממה ששמח על ששמע דהלכה כר' יהודה ואח"כ דאין הלכה כר' יהודה להכניס קדושה בהסעודה שירגיש האוכלה מאור כי טוב וע"ז מורה יום טוב. יום היינו אור עדמש"נ ויקרא אלהים לאור יום וכן טוב כמש"נ וירא אלהים את האור כי טוב. וכן פי' עשאום ימים טובים שהחשמונאים עשאו הימים י"ט שירגישו בהם האור כי טוב אך לא לענין סעודה ומלאכה רק לענין הלל והודאה וחמרו קבעום שקבעו לדורות שיהיה הרגש האור כי טוב קבוע וקיים לדורות. והט"ז (תר"ע סק"ג) הביא מהלבוש שבפורים היה הצלת נפשות וע"כ יש בו מצות משתה משא"כ בחנוכה שהיונים גזרו רק העברת דת וכ' הט"ז דאינו נכון שגדול המחטיאו יותר מן ההורגו. אבל באמת י"ל דודאי גדול המחטיא וגזירת היונים היתה גדולה וקשה משל המן. אבל מ"מ לענין סעודה שיהיה מצויה לענג את הגוף לא יתכן רק בפורים שהיה הנס גם לגוף שמורה שחביב לפני השי"ת גופי ישראל שיש בהם קדושה וע"כ תקנו בו מצות סעודה לענג גם את הגוף. משא"כ בחנוכה שרצו רק להשכיחם תורתך. אף שגדול מן ההורגו מ"מ הנס היה רק לנשמות ישראל ולא לגוף. והוא רק שמחה בד"ת שזכו לאור תושבע"פ ביתר שאת וע"ז לא תקנו משתה דאי' (פ"ו דאבות) כך דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' והיינו עמלי תושבע"פ דאיתא (מד"ת נח ג) שכל מי שאוהב תענוג אינו יכול ללמוד תושבע"פ לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה וכו' וכן יוהכ"פ דאיתא פ"ד דתענית לא היו י"ט לישראל כט"ו באב ויוהכ"פ. מ"מ יוהכ"פ הוא תענית. והיינו דשמתת יוהכ"פ שבו ניתנו לוחות אחרונות ואיתא (שמו"ר פ' מו ופ' מז) ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהן מדרש הלכות ואגדות כו' וע"כ אף שבעצרת שהוא זמן מ"ת שניתנו לוחות ראשונות יש בו מצות שמחה ואכילה והכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם (כמ"ש פסחים סח:) מ"מ ביוהכ"פ שהוא קדושת היו"ט לישראל שניתנו בו לוחות אחרונות שכלול בהם כל התושבע"פ אין בו מצות אכילה ואדרבה הוא יום צום. שכן הוא דרכה של תורה כו' וכבר אמרנו במ"ש ואל תתאוה לשולחנם של מלכים כו' שבודאי מי שמורגל בפת במלח לא יתאוה לתענוגים. והול"ל שאל תתאוה למאכלים טובים. רק המכוון לשולחן שלמה המע"ה שנכתבה סעודתו בד"ת שהיא אכילה בקדושה. ועז"א ששולחנך גדול כו' והיינו שהעמל בתושבע"פ ולא כשלמה המע"ה שזכה לכל התושבע"פ בחלום מצד השי"ת. והעמל לקנות תושבע"פ זוכה למ"ש (זח"ב סא סע"ב) מזונא דחברייא אינון דמשתדלי באורייתא דאכלי מזונא דרוחא ונשמתא ולא אכלי מזונא דגופא כלל כו' הה"ד החכמה תחיה בעליה. וזה ענין שנסדר אגדת ענין המן בפרק יוהכ"פ. שהמן לחם שמלאכי השרת אוכלין והיינו מטלא דעתיקא. וכן יש ביוהכ"פ אכילה מזונא דרוחא ונשמתא מטל תושבע"פ. וכן בחנוכה שהנס היה באור נרות המקדש שהם הקדושה להאיר בלב ישראל באור תושבע"פ וכמו שאמרנו. וע"כ לא תקנו בם סעודה רק עשאום יו"ט בהלל. ומ"ש ובהודאה י"ל ג"כ דקאי על הלל שמסיים בהודו לה' כי טוב וגו' ואין טוב אלא תורה שנ' כי לקח טוב נתתי וגו' (כמ"ש ברכות ה.) והיינו תושב"כ. וכן תושבע"פ נקרא ג"כ טוב כש"נ טוב לי תורת פיך. כי לעולם חסדו עדמש"נ ותורת חסד על לשונה. והיינו אשת חיל אשה יראת ה' בחינת כנס"י מלכות פה תושבע"פ קרינן לה וזה מ"ש (סוכה מט:) תורה ללמדה זו היא תורה של חסד והיינו תושבע"פ דתושב"כ כרוכה ומונחת כל הרוצה ללמוד יבא וילמוד (קידושין סו.).

2 ב

וההזכרה ג"כ קבעו בברכת הודאה. דג' ברכות ראשונות הם קדושת האבות מגן אברהם ואח"כ אתה גבור כנגד פחד יצחק ואח"כ אתה קדוש כנגד יעקב כש"נ והקדישו את קדוש יעקב. וג' מדות של האבות הם המשכה מג' ראשונות חסד עלאה נפקא מחכמה וגבורה מבינה ויעקב מדת הדעת וכמ"ש בזוה"ק (ח"ב יד סעב קעה ב) ואח"כ י"ב ברכות אמצעיות כנגד קדושת י"ב השבטים וכ"כ ברע"מ (זח"ג ד א) והיינו כנס"י שהיא בחינת מלכות שמים ונקרא אני וכמ"ש בזוה"ק וכ' ואני תפלה. ויש עוד ברכת המינים ובגמ' (ברכות כח:) אמרו למ"ד די"ח ברכות כנגד י"ח אזכרות שבהבו לה'. היא כנגד אל הכבוד ולמ"ד כנגד י"ח אזכרות שבק"ש. היא כנגד אחד ולמ"ד כנגד י"ח חוליות שבשדרה היא כנגד חוליא קטנה שבשדרה. ולפמ"ש ברע"מ שי"ב ברכות אמצעיות כנגד י"ב שבטים. י"ל דברכת המינים תקנו כנגד שבט יוסף שנחלק לשנים מנשה ואפרים דמדת יוסף כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא וארעא שע"י מדתו יחוד קוב"ה ושכינתיה שמים וארץ (כמ"ש זח"א לא רע"ב) והוא מנגד לקליפת המינים שמפרידין היחוד כמ"ש (שבת קטז.) הללו שמטילין קנאה ואיבה ותחרות בין ישראל לאביהן שבשמים. וכן כל שבט יש לו קדושה מיוחדת שמכוון נגד קדושה זו הברכה. ותקנו הברכה לכל ישראל דכ' איש אשר כברכתו ברך אותם שכלל לכל השבטים בכל הקדושות כמ"ש בב"ר חזר וכללן כולם כא' כו' לקיים מש"נ כולך יפה רעיתי. וכל הברכות אמצעיות הם צרכי הנפש לבד רפאנו וברכת השנים שלפשוטן הם צרכי הגוף אבל באמת הם ג"כ לצורך הנפש שאומרים רפאנו ה' ונרפא הושיענו ונושעה ולכאורה מה שייכות ישועה לרפואה אך הוא עפמ"ש במד"ר (אחרי) ישעי ביוהכ"פ שהוא ישועה מחילת עונות שעל ידי כן נושעים מהיצה"ר גם להבא וביוהכ"פ ונשא השעיר את כל עונותם עונות תם כמ"ש בב"ר הוא ישועה. וכן חולי איתא (ירושלמי פ' יד דשבת) והסיר ה' ממך כל חולי זה יצה"ר שתחלתו מתוק וסופו מר. וזהו המכוון בברכת רפאנו רפואת הנפש מהיצה"ר שהוא חולי ועז"א הושיענו ונושעה שהישועה ע"י מחילת עונות כאמור. וכן ברכת השנים ג"כ עיקרה על צורך הנפש שאומרים ואת כל מיני תבואתה לטובה והיינו שיהיה האכילה מסטרא דטוב שבעה"ד וממילא יביא קדושה ללב כמשנ"ת כ"פ. וע"י ברכת ה' בהאכילה כ' וברך את לחמך וגו' והסירתי מחלה מקרבך. והיינו היצה"ר ששולט באכילה שע"ז מורה לשון מקרבך וכמו שדרשו (תענית יא:) כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו שנא' בקרבך קדוש. שלשון בקרבך דרש על מעיו. וכן כאן מקרבך מאכילה שבתוך מעיו שהאכילה מביא לידי קטרוג יצה"ר כמ"ש בספרי (עקב) וגמ' (ברכות לב.) ובזוה"ק (ח"ב קנד ב) שאי יצה"ר שולט אלא מתוך אכילה. וכשיש בו ברכת ה' מסיר המחלה שהוא היצה"ר ומביא קדושה ואור כי טוב וכמו שאמרנו במ"ש עבידנא יומא טבא לרבנן שהוא שיזרח בהאכילה מהאור כי טוב. וז"ש ברך כו' תבואתה לטובה שיופיע בהאכילה הברכה והאור. ואח"כ ג' ברכות אחרונות נגד מדות נצח הוד ויסוד הממשיכים לכנס"י. והמרכבה לג' מדות אלו משה אהרן ויוסף. ברכת עבודה נגד נצח דרגא דמשה. דאי' (ב"ר פ' יט) בא משה והורידה לארץ וזהו המחזיר שכינתו כו' והיינו שבמתן תורה הוריד משה השכינה לארץ ואחר הקלקול מעשה המשכן היה ג"כ עקרו ע"י משה וכ' באתי לגני ואי' בפסיקתא (פ' ה) לגן אין כתוב כאן אלא לגוי לאותו הגן שנסתלקתי הימנה כמ"ש מתהלך בגן. והיינו שיהיה שכינה בתחתונים עכ"פ במשכן. ואח"כ ברכת הודאה נגד הוד דרגא דאהרן ואומרים בברכה זו ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהרים. וכל א' וא' מישראל אומר נוסח זה ולכאורה יש להבין וכי כל א' י"ל נס בכל יום. אך המכוון שמצינו שמשה רבינו במחיית עמלק קרא שם המזבח ה' נסי והוא דנס נקרא כשיוצא מגדר ההנהגה והטבע והשי"ת עשה הסדר בבריאת האדם שיתנהג עפ"י הבחירה ויש עמלק יצרא בישא קטיגורא מקטרגא דבר נש דישתכח תדיר בב"נ כמ"ש בזוה"ק (ח"ג קס א) וכ' אשר קרך בדרך שעסק עמלק ראשית גוים לקרר את האדם ולהשליך עליו עצלות ועצבות וזה שולט אף בגדולים כמו שמצינו ביעבץ שריבץ תורה בישראל וההלכות שנשתכחו באבלו של משה הוא החזירן מתוך פלפולו ומ"מ ביקש לבלתי עצבי שלא ישגבני יצה"ר מלשנות (כמ"ש תמורה טז.) ומקליפה זו אין בכח האדם להנצל ע"י בחירתו לבד ועז"א ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו. וכל הגדול מחבירו יצרו גדול (כמ"ש סוכה נב) וז"ש ועל נסיך שבכל יום עמנו שעזרת ה' הוא נס יוצא מגדר וסדר ההנהגה שהוא ע"י בחירה וזה בכל יום שבכל יום מתגבר היצה"ר ובכל יום מתחדש היצה"ר שכל הגדול מחבירו יצרו גדול וזהו מ"ש שמתחדש בכל יום. והשי"ת עושה נס ועוזר ממנו שלא יעזבנו בידו וזש"נ כי מחה אמחה וגו' שאין בכח האדם למחות זכר עמלק אלמלא הקב"ה שעוזר לו. וזהו נס שלא כסדר וע"כ קרא משה רבינו שם המזבח ה' נסי ע"ש הנס וז"ש בפירש"י ממדרש תנחומא (תצא) שכביכול אין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זכר עמלק. והוא דעמלק ראשית דקליפה והוא בזלעו"ז נגד ראשית דקדושה וכ"ז שאין שמו של עמלק נמחה נחסר אלף בכסא. דאל"ף מורה על פל"א עליון. וגם נחסר היחוד י"ה בו"ה שהוא ההשפעה מיו"ד ותגו של יו"ד המורה על כ"ע לה' תתאה מדת כנס"י. וזה נסיך כו' ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל יום זוכין לעזר השי"ת שהוא נס כאמור. להשפיל ולמחות ראשית דקליפה וזה ע"י שיזכו לנפלאותיך להופיע ולהזריח מפל"א עליון. וטובותיך להזריח מחכמה שכנגדה מאמר יהי אור שנקרא טוב והיינו היו"ד מהשם שמרמז לחכמה וקוצא דלעילא דרמיזא לאין כ"ע כידוע. והוא עפמ"ש (בשמו"ר פ' לח) קחו עמכם דברים ואין דברים אלא ד"ת כו' א"ל אין אנו יודעין א"ל בכו והתפללו לפני כו' והיינו דלכבוש את היצה"ר כ' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך והיינו שע"י הפה יכנס ללב ג"כ והוא ע"י הקל קול יעקב שהוא קל ו' קל תורה קל ה' קל תפלה ומי שזוכה לד"ת משבר היצה"ר ע"י כח התורה וכמ"ש (זח"א רב א) דהא לית לך מלה לתברא יצה"ר אלא אורייתא וזה זוכה לנפלאותיך וטובותיך שמורה על החכמה שהיא אור כי טוב וקוצא דיו"ד דלעילא דרמיזא לאין כ"ע פל"א עליון. ועל ידי כן זוכה לעזר השי"ת שהוא נס כאמור. ומי שאינו בר הכי ואינו זוכה לד"ת. מ"מ יש לו עצה בכו והתפללו לפני כמ"ש במד"ר וע"ז מרמז וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהרים שהם ג' זמני התפלות שגם ע"י תפלה זוכין לנסיך שבכל יום לכבוש היצה"ר ראשית דקליפה. וגם בתפלה זוכין לנפלאות מפלא עליון שאומרים ברוך אתה הוי"ה כעומד לפני המלך ושם הוי"ה כולל ט' ספירות כמ"ש (זח"ג רנח א) וקוצא דיוד דלעילא רומז לכ"ע (כמש"ש סה ב) וזוכין ע"י תפלה ג"כ לנפלאות ואור כי טוב. ובברכה זו תקנו הזכרת על הנסים בחנוכה שהיה ע"י הכהנים שתקנו מדת הוד וכמ"ש האריז"ל. וזה שמסמיכין לזה ברכת כהנים ואח"כ ברכת שים שלום נגד מדת יסוד שיוסף מרכבה לה ומדתו שלום כמ"ש בזוה"ק:

3 ג

וקורין בחנוכה בנשיאים (כמ"ש מגילה לא.) והוא עפמ"ש (ילקוט מלכים סו רמז קפד מפסיק') בכ"ה בכסלו נגמרה מלאכת המשכן ועשה מקופל עד א' בניסן כו' ומעתה הפסיד כסלו כו' שילם לו הקב"ה חנוכת חשמונאי כו' ויש להבין מה תשלומין הוא הא כסלו ראוי לחנוכה מפני הנס שאירע בו שגברו על היונים שטמאו כל השמנים וכל כלי המשכן וכיון שראוי לחנוכה מצד עצמו מה שילם לו הקב"ה. אכן מצד הנס היה ראוי לעשות חנוכה לשעתו אבל לא לקבוע חנוכה לדורות כמו שלא נקבעו לדורות הימים שנעשה בהן חנוכת המשכן וחנוכת המקדש. ומה שנקבע חנוכת חשמונאי לדורות זהו תשלומין לחנוכת המשכן שנגמרה מלאכתו בכ"ה בכסלו. וע"כ קורין בנשיאים ומתחילין ויהי ביום כלות משה. וכמו שאמרנו שעיקר קדושת המשכן היה ע"י משה רבינו שבא והוריד השכינה לארץ מקודם במ"ת ואחר הקלקול נקבע השראת השכינה במשכן וזה ענין מ"ש בירושלמי (פ"ב דברכות הובא תוס' ר"ה טז:) אר"מ מחזיק אנא טיבו לרישא דכד הוה מטי למודים הוא כרע מגרמיה. ויש להבין איך הרגיש הראש לכרוע ואם מפני ההרגל למה מחזיק טיבו לרישא אך הענין שכל הברכות אנו אומרים בלשון הווה חונן הדעת מרבה לסלוח רופא חולי וכדומה דכיון שהאדם מתפלל והשי"ת שומע תפלה מיד נענה בשעתו בהווה ובברכת רצה שמברכין המחזיר שכינתו לציון בהווה. וברכה זו כנגד משה רבינו שע"י קדושתו זוכין לזה ואומרים המחזיר שכבר מחזיר בהווה. ואף שהעולם נידון אחר רובו ולא זכו לזה הכלל מ"מ פרט נפש המתפלל נענה כבר ועדמ"ש (ברכות לג.) כל אדם שיש בו דעה כאלו נבנה בהמ"ק בימיו וכיון שמרגיש שמחזיר שכינתו מיד נופל עליו הפחד וכמ"ש ובמורא גדול זה גילוי שכינה שבכ"מ שיש התגלות השכינה נופל הפחד והיראה. והראש מרגיש הפחד עדמ"ש הרב ז"ל שדקדקו בגמ' תפלין שבראש ול"א תפילין שעל הראש. שהמכוון על הארת התפילין במוח שבראש וז"ש מחזיק אנא טיבו לרישא שמרגיש הפחד כי מטי למודים וכרע מגרמיה. דברכת עבודה נגד משה רבינו שושבינא דמלכא שמוריד השי"ת לישראל ואח"כ מודים כנגד הוד דרגא דאהרן שושבינא דמטרוניתא שמקרב ישראל לאביהן שבשמים. ובו מזכירין נסים ונפלאות ובו מזכירין על הניסים בחנוכה שהיה ע"י שמן ונרות שמורים על חכמה כמ"ש (מנחות פה:) ועל תורה כמש"נ ותורה אור. והשפעת ד"ת ע"י הכהנים שזה כח אהרן ומקרבן לתורה וכן נא' כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. וכן בפורים מזכירין על הנסים בברכת הודאה שגם שם היה נסים ונפלאות דשם נס מורה על אור שמאיר בלב ע"י הנס שעושה השי"ת שלא כהרגל. וכן כ' ליהודים היתה אורה ונדרש (מגילה טז:) אורה זו תורה. והיינו תושבע"פ דתורה אור ואורה בה"א בחינת תושבע"פ מלכות פה כו' ונפלאות מפל"א עליון וכמו שנדרש שם יקר אלו תפילין שבראש. שמורה על כ"ע קרקפתא דתפילין. רק בפורים לבד הנס בתושבע"פ כמ"ש (שבת פח.) הדר קבלוה בימי אחשורש ובטלו מודעה דכפיית הר כגיגית. וזה היה על תושבע"פ שעל תושב"כ אמרו כבר נעשה ונשמע וכמ"ש (מד"ת נח ג) אז היה ג"כ נס לגופי ישראל שנצולו ממות לחיים וע"כ תקנו בו משתה ושמחה משא"כ בחנוכה שהיה הגזירה והנס רק לנפשות וע"כ לא תקנו בו משתה וכמו שאמרנו. ומ"מ איתא בשו"ע שיש קצת מצוה בריבוי הסעודות בחנוכה דבאותן הימים היה חנוכת המזבח ע"ש ואף שחנוכת המשכן היה בניסן ושל בהמ"ק היה בתשרי רק המכוון עפמ"ש בפסיקתא הנז' שנגמרה מלאכת המשכן כ"ה בכסלו וכ"כ בא"ר בשם מדרש. אך קשה הא גם בחנוכת המשכן בניסן לא היה בהם חיוב משתה וסעודה ולא נזכר שעשו יו"ט. אמנם י"ל כיון שהיה אז שלמים בקר שנים וט"ו אילים וכבשים ושלמים נאכלין לבעלים ויש בו רמז לסעודה. ואף שמסתמא אכלו כל השבט ומה זה נחשב לאכילה לשבט מ"מ לפי שהיו אז הכבשים גדולים כמ"ש (ב"ר פ' סה וע' מנחות פז.) יכול להיות שהיה אכילת בשר בכזית לכל א' מהשבט ומצינו בלחם הפנים כזית יש אוכלו ושבע יש אוכלו ומותיר (כמ"ש יומא לט.) ועכ"פ היה בו אכילת בשר. ולזכר זה ששילם הקב"ה חנוכת החשמונאים בכסלו יש בו ג"כ סעד לסעודה. ומ"מ אין בו חיוב שעיקר הנס היה בד"ת שרצו להשכיחם תורתך. ונעשה נס שעי"ז זכו לריבוי אור תושבע"פ וכמו שאמרנו. וע"כ לא קבעו בו חיוב סעודה שכך דרכה של תורה כו' וכמו שאמרנו. וקבעום ועשאום יו"ט רק בהלל והודאה הודו לה' כי טוב על שזכו להאור כי טוב. וחודש כסלו איתא בס' יצירה שנברא באות ס' ואי' בזוה"ק (ח"ב קכז סע"א) בשעתא דסתים ואתגניז בגויה גו נהורא עלאה לעילא כדין איהי קיימא בדיוקנא דאת סמך כו' והיינו שהמקיף בינה והמוקף נהורא עלאה. והוא אור כי טוב (ונת' ר"ח כסלו) וזה קדושת החודש ובסופו זוכין להאור כי טוב אור יום הראשון שנגנז לעמלי תושבע"פ כמ"ש בספר הבהיר ומד"ת (נח ג) וז"ש קבעום ועשאום ימים טובים שיופיע ויזריח בהם האור כי טוב וקבעום לדורות בהלל והודאה: