Vaetchanan, Chapter 1 ואתחנן, א׳
1 א

ואתחנן אל ה' וגו' ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי וגו'. ופירש"י מספרי הרבה מזה שמור לך וכו' היינו לעוה"ב. ובפשוטו הוא ע"פ שאמרו (סוטה י"ד.) מפני מה נתאוה משה רבינו לכנוס לא"י וכי לאכול מפרי' הוא צריך וכו' אלא הרבה מצות וכו' ואינן מתקיימין אלא בא"י אכנס אני לארץ וכו'. וע"ז אמר לו רב לך לעוה"ב וכמו שא' בגמ' שם מעלה אני עליך כאלו עשיתם. אבל מ"מ קשה כיון שרצון משרע"ה היה לקיים המצות מה יועיל לו ע"ז השכר הלא הוא רצה רק בקיום המצות ולא בשכר המצות ובודאי הי' עובד שלא ע"מ לקבל פרס. אך הענין ע"פ שא' (כתובות קי"א.) שש שבועות הללו למה וכו' ושלא ידחקו את הקץ ופירש"י שלא ירבו בתחנונים על כך יותר מדאי והיינו שיש שהי' כח בידם להרבות בתפלה והיו פועלים בתפלתם לקרב את הקץ כעין שמצינו בר"ח ובניו (ב"מ פ"ה:) וע"ז הי' השבועה שלא ידחקו את הקץ. וכן הפי' כאן רב לך בידי לעוה"ב היינו בעד דבר זה שלא תפציר בתפלה כי אם הי' מפציר בתפלה הי' כח ביד משה רבינו לפעול בתפלתו לבטל הגזירה אבל רצון השי"ת הי' שישאר משרע"ה בחו"ל כדי שעי"ז יכניס גם דור המדבר לעתיד כמו שנא' ויתא ראשי עם וגו' וכמו"ש (מ"ר חקת) תהא בצידן ותבא עמהם. וזה שאמר רב לך בידי לעוה"ב לא בעד שכר המצות רק בעד זה שלא תרבה בתפלה אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה כיון שכן הוא רצוני. וכן המכוון בהשבועות שלא יעלו ישראל בחומה ושלא ימרדו באו"ה ולכאורה למה צריך שבועה ע"ז כיון שלא יהי' הזמן והרצון מהשי"ת בודאי לא יהי' בכחם לעשות מאומה וכמו שמצינו שנא' אל תעלו כי אין ה' בקרבכם ולא תנגפו וגו'. אך הפי' שלא יעלו בחומה היינו אף שיעלה על דעתם שהם ראוים לגאולה וכמו שא' (פסחים פ"ז.) אני חומה זו תורה וכו' וכן נדרש (שהש"ר פ' ח') אם חומה הוא זה אברהם וכו' אם מעמיד הוא דברים כחומה וכו' אני חומה וכו' ואעמיד מעשים טובים כחומה. וזהו שלא יעלו בחומה שלא ירצו דוקא לעלות בכח החומה אפי' כשיראו שהם ראוים ויש להם תורה ומעש"ט כחומה ע"ז הי' השבועה שלא יעלו בחומה. ושלא ימרדו באו"ה היינו ג"כ כשיראו שכבר גדלה רשעת הגוים עד שראוים להגאל עי"ז ע"ז בא השבועה שכיון שהקץ לא נגלה וכל זמן שלא עלה ברצונו אין אתנו יודע אם ראוים. לגאולה מצידם כנ"ל. וכן אם נתמלא סאתם של האו"ה שאין הקב"ה נפרע מן האומות עד שעת שילוחה (כמ"ש סוטה ט'.):

2 ב

וכן הוא סדר הפרשיות בתחלה נא' הואיל משה באר את התורה שהוא משנה תורה משה מפי עצמו אמרן. והוא התחלת תושבע"פ וכמו"ש בזוה"ק (פ' זו רס"א ב') והוא הרב חכמה שצריך לתקן הרב כעס. אח"כ פתח בענין התפלה שהוא ג"כ ממדת מלכות שהוא שם אדנ"י שמורה על יראה כמו שנא' ואם אדונים אני אי' מוראי. וכן תפלה נדרש בגמ' (ברכות ט':) הפ' ייראוך עם שמש על תפלה וכן נדרש (שם י':) אפי' בעל החלומות וכו' לא ימנע עצמו מן הרחמים שנא' וכו' כי את האלהים ירא וכמו שאומרים בתחלת התפלה אדנ"י שפתי תפתח. ואמר אתה החילות ובזוה"ק (ר"ס ב') משה שירותא בעלמא הוה וכו' והיינו דמשה רבינו הוריד התושב"כ ובתחלת הבריאה כתיב יום הששי שדרשו ע"ז (שבת פ"ח.) אם ישראל מקבלין התורה אתם מתקיימין וכו' ואמר סיומא מלכא משיחא וכו' והיינו דהתחלת תורה שבע"פ שהוא משנה תורה בחי' תושבע"פ הי' ג"כ ע"י משה רבינו וסיומא מלכא משיחא שאז יתגלה כל התושבע"פ שיוכל להתגלות בעוה"ז. ואח"כ כתיב כי תוליד וגו' ואח"כ דברות שניות דאי' (שמו"ר פ' מ"ו) ובלוחות שניות אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות וכו' כי כפלים לתושי' שזה תכלית הגליות להוציא עי"ז מהאומות שורש החיים שהוא התושבע"פ שיש בהם. אך אצלם החיות הזה הוא בגלות אצלם שהם לוקחים החיות הזה לההיפך. וכמו שא' (פסחים פ"ז:) לא הגלה הקב"ה את ישראל וכו' אלא כדי שיתוספו עליהם גרים היינו הני"ק שיוציאו מהם. וכשיוציאו מהם כל התושבע"פ אז יהי' סיומא מלכא משיחא וכו' ובשבת שהוא כנגד מדת מלכות יש בו ג"כ התגלות מתושבע"פ כמו שנת' כ"פ: