Shushan Purim, Chapter 2 שושן פורים, ב׳
1 א

על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור. כבר דקדקנו למה קראו היום על שם הגורל ולא על שם הנס (כמו בשאר מועדים כנ"ל מא' ו) ויש לומר הענין דאיתא (סנהדרין מג :) בעכן שאמר הקב"ה וכי דילטור אני לך והפיל גורלות כו' ויש להבין מאי נ"מ הא הגורל ג"כ ע"פ ה' ולא במקרה ח"ו. דאם לא כן מה א"ל יהושע בבקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות כו' ואם היה במקרה היה טענת עכן טענה טובה אע"כ שהיה הגורל ע"פ ה' וכש"נ בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו. וכן מפורש בפסוקים והיה השבט אשר ילכדנו ה' וגו' והמשפחה אשר ילכדנה ה' וגו' והבית אשר ילכדנו ה' וגו' הכל בשם הוי"ה ומה נ"מ אם היה השי"ת אומר לו מפורש שעכן העובר או שצוהו להפיל גורלות ע"פ ה'. אך באמת מצינו בתורה מצות גורל בשעירי יוהכ"פ אף דשניהן שוין במראה ובקומה ובדמים (כמ"ש יומא סב.) ולמה הוצרך הגורל יקח הכהן א' לה' וא' לעזאזל. אכל השעיר לעזאזל איתא (ב"ר פ' סה) ונשא השערי זה עשו איש שעיר את כל עונותם עונות תם והוא שהשי"ת מברר שהוא החייב בכל חטאי ישראל שעל ידי הרע שנמצא בו בשרש נכנס גם בלב ישראל השאור שבעיסה וכתיב הלא את עשו ליעקב ואוהב את יעקב והיינו אף שנדמה ח"ו במעשיו למעשה עשו וכן אם מתנהג עשו בנגלה למראה עין כיעקב השי"ת דן את הלבבות ומברר שישראל קשורים בשורש בהשי"ת מה שאין כן עשו. ולזה נצרך גורל שמורה על רצון העליון דכל שבא בנבואה הוא הארה בדעת הנביא כש"נ במראה אליו אתודע. מה שאין כן הגורל שהוא רק מרצון העליון מעתיקא ואין לדעת המגריל חלק בו. וזה טעם מצות הגורלות בשעירי יוהכ"פ. וכן הענין בעכן אם היה השי"ת מגלה שהוא החוטא היה מורה שעשה חטא נגד רצונו ית'. ועז"א וכי דילטור אני. מה שאין כן כשנתגלה ע"י הגורל שהוא מעתיקא שהוא עכן עשה הפעולה. שם לא נקרא חטא כלל דשם מברר השי"ת חטאי ישראל אחר שעושין תשובה מאהבה. שכן לכתחלה היה רצונו ית' שיהיה ברישא חשוכא והדר נהורא דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא (כמ"ש זח"ב קפד א) וכמו שאמרנו שזה מ"ש (שבת פט :) אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית כשלג ילבינו שיהיו כזכיות. ועל כן לא נחשב דלטוריא. וכן כ' שם חטא ישראל שנדרש (סנהדרין שם) אע"פ שחטא ישראל הוא ורמזו שם בגמרא עליו כל שרשי החטאים החמורים רח"ל. ללמד שבכל האופנים כל שהוא מזרע יעקב לא ידח ממנו נדח. וכן א"ל יהושע לעכן ביום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא כמ"ש במשנה שם. וכאן המן מתחלה הטיל גורל שהיה סומך על המקרה שזה קליפת עמלק דכ' אשר קרך לתלות הכל במקרה. ובמ"ר (אסתר) ע"פ את כל אשר קרהו בן בנו של קרהו בא עליכם כו' ואחר כך כשנפל על אדר שמח (כמ"ש מגילה יג :) שהיה סבור שה' יהיה בעזרו ח"ו. וזה שנאמר הפיל פור הוא הגורל ולפשוטו דפור לשון פרסי ומתרגמו הוא הגורל וכמ"ש האב"ע הוה ליה לומר הוא גורל בלא ה'. אבל המכוון שבאמת בעכן או בחלוקת א"י שהיה יהושע המטיל גורל בודאי היה הגורל מעתי"ק כנ"ל מה שאין כן כאן דהמן היה המטיל גורל אמר הכ' הפיל פור שהוא רצה להעמיד הדבר על מקרה אבל באמת הוא הגורל בה' הידועה הגורל הידוע מעתיקא רצון העליון שבאמת נהפך פור המן לפורינו. וענין מחיית עמלק צריך להיות על ידי גורל וכמ"ש בפסיקתא חדשה (והובא בילקוט בשלח) לפ' זכור ויחלוש יהושע הפיל עליהן גורלות. והיינו שלמחיית עמלק שהוא ראשית דקליפה נגדו צריך ענין הגורל שהוא מרצון העליון מעתיקא ראשית דקדושה וזש"נ ויחלוש שהטיל גורלות ומסיק כמד"א וכאשר יטילו חלשים על המנות והוא ט"ם וצ"ל כמד"א ומטילין חלשים על הקדשים ביו"ט אבל לא על המנות והוא לשון המשנה בשבת (קמח סע"ב) ולכאורה טפי הו"ל להביא דחלש לשון גורל מדכתיב חולש על גוים דמינה מייתי בגמ' שם דחלשים לישנא דפורא וגורל. רק שם בכתוב מיירי בגורל שהפיל נבוכדנצר הרשע לתאותו כמ"ש בגמרא שם מה שאין כן כאן שהיה הגורל על ידי יהושע שהוצרך להפיל גורלות כענין גורלות דשעירי יום הכיפורים כדברינו הנ"ל. ועל כן הביא הדמיון מלשון המשנה דמטילין חלשים על הקדשים ביו"ט. ואמר שם בפסיקתא ד' שמות נקראו לגורל חלש פור גורל חבל ובכולם לקו בני עשו בחלש לקה עמלק שנאמר ויחלוש יהושע. בגורל ובפור לקה המן וכו'. והענין דשורש הנחש והוא עמלק יצרא בישא כמ"ש (זח"ג קס א) עיקר פיתויו היה בתאות אכילה להנאת הגוף ואחר כך הטיל זוהמא בחוה כמ"ש (שבת קמו.) ועל ידי זה נעשה אדם הראשון משוך בערלתו כמ"ש (סנהדרין לח :) וגרם פגם הק"ל שנה ומזה נדבקה הזוהמה בזרעה. והנה קטרוג עמלק היה על קדושת הברית וכמו שאמרנו כ"פ שז"ש במדברי תורה שהיה חותך מילותיהם וזורקן כלפי מעלה כו' לקטרג עמה שנאמר ועמך כולם צדיקים דכל מאן דאתגזר איקרי צדיק והוא אמר שגם בישראל יש שפוגמים בקדושה זו אע"פ שהם מולים וטול מה שבחרת. והמן מזרעו בא לקטרג על ישראל בשורש תחלת הסתת הנחש שהיה באכילה וכמ"ש במ"ר ע"פ ישנו עם א' שניהון רברבין שאוכלין ושותין ואומרים עונג שבת עונג יו"ט כו' וכבר אמרנו דעיקר קטרוגו היה לעילא לפני השי"ת שאין כונתם לשם שמים (וכמו שנת' פורים מא' ז וש"מ) וחשב שם כל סעודות מצוה וחשב חד לתלתין יומין ריש ירחא ומכאן יש סמך וקצת ראיה לענין סעודת ר"ח (ונת' ר"ח כסלו מא' א) שהיא סעודת מצוה. גם חשב בתשרי ריש שתא וצומא רבא כו' ולכאורה למה חשב יום הכיפורים שאינו זמן סעודה רק צום. ונראה מזה שהיה מוצאי יוהכ"פ כיו"ט והוא על פי מ"ש (קה"ר ט) ע"פ לך אכול בשמחה שבמוצאי יוהכ"פ יצתה ב"ק לך אכול בשמחה כבר נשמעה תפלתכם (והובא בראשונים) והיו נוהגין במוצאי יום הכפורים כיו"ט ועל כן חשבו גם כן ליום הכפורים. והיה קטרוג המן שעושין כל ימיהם כחגים ואומרים שהוא גם כן סעודת מצוה עד"ש (שבת קיט רע"א) עבידנא יומא טבא לרבנן בסיום מס'. ואמר שבאמת כונתם להנאת הגוף. ובגמרא (מגילה יג :) הלשון דמפקי לכולא שתא בשה"י פה"י שבת היום פסח היום ויש לומר שהמכוון גם כן על הסעודות ועל כן זכר רק שבת ופסח ולא זכר סוכות שהוא ח' ימים. מפני שבשניהם כ' בפירוש לשון אכילה דבשבת כ' אכלוהו היום ומשם ילפינן לסעודות שבת (שבת קיז :) ובפסח כ' שבעת ימים מצות תאכלו. ואף שאמרו (פסחים קכ.) מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות. מכל מקום כיון שנכתב בתורה בפירוש תאכלו לא גרע ממה שמצינו (שם קיד :) רבא הוה מהדר אסילקא וארוזא הואיל ונפיק מפומיה דר"ה וכעל ידי זה (סוכה לב :) ר"א בריה דרבא מהדר כו' הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא. כש"כ כאן שנכתב בפירוש בתורה מצות תאכלו שיש מצוה באכילת מצות כל ז' ימים אלא דמצוה לגבי חובה דלילה ראשונה רשות קרי ליה. ועל כן זכר ב' אלו פסח ושבת שתולים כל השנה בסעודת מצוה כשבת ופסח ובאמת כונתם רק לתאות הגוף. וזה הענין דלמחיית עמלק שהיה קטרוגו אז בשמירת הברית. היה המחייה ע"י יהושע שבא מיוסף הצדיק שהוא מרכבה למדת צדיק יסוד עולם. ולמחיית עמלק דהמן שבא מזרעו וקטרג על פגם האכילה ראשית הסתת הנחש הוצרך להיות מרדכי שעליו אמרו (מגילה י :) שנקרא ראש לכל הבשמים והוא מוכן לעקור ראשית דקליפה. ובשניהם הוצרך להיות ע"י גורל שהוא מבחינת עתיקא רצון העליון. רק דשם יהושע הגריל לעורר למחות הראש והשורש שלהם. ועל כן נקרא הגורל שם בלשון חלש מלשון חולש על גויים שהוא כפי הנראה גורל בלשון אומות שלא מצינו לא חבר בתנ"כ מלשון גורל ומסתמא באיזו לשון נקרא הגורל חלש. והוא מפני שרצה לנגוע ולמחוק הראש דקליפה וכן פי' ויחלוש בפשוטו שהחליש כח עמלק שלא יתפשט כ"כ ועל כן נזכר הגורל בלשון אומות. מה שאין כן כאן שבא הזמן למחות זכר עמלק ולעקור שרשו בזרעו שהוא המן. והוא המן בעצמו עשה הגורל רק השי"ת הפכו להיות פור המן נהפך לפורינו הוצרך לגורל מעתיקא וזש"נ הפיל פור שהמן מצדו רצה להתנהג ע"פ מקרה הגורל בלשונו אבל באמת הוא הגורל הידוע שהוא מרצון העליון מעתיקא כנ"ל. וזה ענין מה שבא המצוה דאיתא (שם ז :) מיחייב אינש לבסומי בפוריא עד כו' וכשהאדם בא לכלל שכרות כזה שוב אינו יודע לכוין לשם שמים. רק דבפורים הזמן שיברר השי"ת כדש"נ ואוהב את יעקב אהבה בלא טעם רק מרצון העליון אח כי את עשו ליעקב ששניהם שוים במעשה ח"ו. והוא מבחינת עתיקא כנ"ל. וזש"נ ע"כ קראו לימים האלה פורים על שם הפור שזהו עיקר שורש תוקף הנס וכאמור: